חמישה ימים אחרי ההתפרצות
פעם, לפני שהמלחמה התחילה, אולידיה הייתה נוהגת לדווח על ההתקדמות בפרוייקט צרעה לנשיאת הפדרציה. בינתיים, המלחמה פרצה ונעשה לאולידיה קשה להשיג אותה. מסר מהנשיאה מצא אותה כשהיא סיימה את הסיור במתקן, מראיינת בפעם השלישית את כל הנערים והנערות שלא הלכו למועדון פוקויאמה הזה ועתה העבירה את החומר למפתוח אצל אלאן. אולידיה הייתה בפינה האפלה והקטנה שלה בירכתי המבנה המוצלל הזה. היא אפילו לא חשבה לצפות בעוד ראיון עם מרטין קרידי לגבי משבר נקודת האפס המחורבן. מישהו קילף כל דבר שהיה פה לפני שהגיעה והשאיר טביעות בכל אשר היא פנתה.
לפעמים גירד לה לשאול מה בדיוק עשו כאן. הדחף הזה נעלם כשהבינה שעליה להבטיח שבני הנוער יהיו מוגנים אצלה. כדור הארץ, איפה הרשומות שהכינה במשך שנים למקרה ותקרית צור תחזור על עצמה? ופתאום הופיעה בזווית העין שלה הפנייה מהמזכיר של הנשיאה. הוא נתן לה נקודת פגישה במקפלת, וביקש ממנה להגיע בזמן מסוים כדי שתוכל לדבר ישירות עם הנשיאה. היא לא יכלה לצפות לפגישה עם יו"ר הפרלמנט של הפדרציה. הדבר הקרוב ביותר למגע עם הפרלמנט של הפדרציה הייתה הפעם ההיא שניסתה להסביר לאחת הוועדות שלו על התועלת בהעברתה של וינדאריה למעבדה במצודת אוראנוס. אפילו אז לא פגשה מישהו מבכירי הפרלמנט. המידור היה תודעתו של הפרוייקט הזה. הבכירים רצו אפשרות הכחשה סבירה במקרה והפרויקט לא יעבוד כפי שהוא שווק להם.
אפילו המסר עצמו היה בקוד שלקח לאולידיה זמן לקלוט ולעבד אותו. העניין היה חשוב. האם ייתכן ששמעו של משבר נקודת האפס הגיע עד טיטניה? חלפו בסך הכל חמישה ימים.
"ד"ר רני," שמעה את קולו המתחנחן של גווין קיז בצד השני "קיבלת מסר מטיטאניה. האם אהיה מסוגל להצטרף אליך בעת הפגישה? המזכיר דוחה את פניותיי כל הזמן."
אהא, יופי, גווין קיז עשה אותה לשותפת דיוור שלו. כל מכתב שהיא מקבלת גם הוא קיבל. כנראה שהבין שזה יקרה מתישהו, והיה לו חשוב לדבר עם בעל סמכות בטיטניה. וכמובן, את לא אומרת לא לנשיא קלמניטיה שתיים אם את מעוניינת ביחסים טובים עם הרשויות.
"האם ידוע לך שמה שעשית הוא בלתי חוקי?" סיננה אולידיה כלפיו. גווין קיז ענה: "מדובר במצב חירום, ד"ר רני, כפי שהסברת למר גראבן היקר." וניתק את השיחה איתה. כעבור כמה דקות, כשהגיעה עת, אולידיה נכנסה לנקודת המפגש. המקפלת במקום הזה הייתה שממה סגולה עם שברי גבישים מפוזרים על פניה, שמיים כהים מעליה, וצמד ירחים משקיפים מעל. מאחוריה הייתה מערה מגולפת כפניה של מפלצת אגדית שחיכתה להפעלה.
"איפה אנחנו?" שאל גווין קיז, שהופיע בדמותו הציבורית שהייתה דוחה יותר מהרגילה. אולידיה לא חשבה שהיא חייבת לו הסברים, ולמרות זאת, אמרה, "אנחנו לא הרחק מלופן. המערה מאחורינו היא כניסה לעולם משחקי מין למבוגרים."
גווין קיז היה חכם דיו לא לשאול למה הנשיאה בחרה במקום הזה. אם היה משהו שאויביה, אנשי צדק, שנאו, היו אלו משחקים למבוגרים. בנוסף לחשאיות שמקום כזה הבטיח להם, המקום היה נקודת מפגש הגיונית בעיצומה של מלחמה אם לא רצית להשאיר סימנים באחת מנקודות המפגש הרשמיות של הממשל, שהיו מוצפנות טוב יותר, אך כפי שהעיד הברנש המרגיז שלידה, פרוצות לכל מי שידע איך לשחק עם הממשק שלהן. אולידיה כבר הייתה כאן בעבר בפגישות חשאיות עם נשיאת הפדרציה. היא כבר הפסיקה להסמיק מהתסריטים שהציע המקום ללקוחותיו ושהיו גורמים לאמה להכות אותה על כך שבכלל העזה לקרוא את התסריטים שטופי הזימה הללו – שמקומם הראוי היה בכדור הארץ הישן. גווין קיז אמר: "מה שאני לא מבין זה למה היא פנתה אלייך לדיווח ולא אליי. אני נשיא העולם הזה. זהו התפקיד שלי לתאם בין הרשויות העולמיות לבין הרשויות הפדרליות."
"משום שזה לא היה נחוץ." אמרה נשיאת הפדרציה ליזבת' נת'רקט, מוקפת בשומריה, צללים שחורים, שריריים, משוריינים היטב "אין שום דבר שתוכל לחדש עבורי, הנשיא."
"אני –" התחיל לומר נשיא קלמניטיה בהתרגשות, לפני שהצללים של הנשיאה גררו אותו. ליזבת' נת'רקט הייתה אישה גבוהת קומה ובהירת שיער בעלת עור בגוון הקרם. בינתיים, אולידיה ליוותה אותה מבעד ללוע המפלצת.
גם לעולמות למשחקים למבוגרים היה חדר המתנה בו נערכו הסידורים היותר חשאיים בין הלקוחות לבין המפעילים במקום. כאן גם הייתה האבטחה כבדה יותר.
הנשיאה סימנה לאולידיה ללכת לאחד השולחנות שם ישב גבר גבוה במדים ירוקים מכופתרים בכפתורים בצבעים שונים, שיער שחור חלק ועיניים שהיו זקנות כשהיה איש צעיר. הכפתורים בצורת הזאבים היו רמז לזהותו: ת'אקרי הצעיר. הוא היה ראש גילדת הרכבים. האיש השני בכוחו במרחב האנושות ליו"ר פרלמנט הפדרציה בכבודו ובעצמו. והארץ, ת'אקרי הצעיר היה הקול שהכריע בפרלמנט הגילדה לטובת ההצעה להטיל סגר הדדי על אוראנוס וצדק עד סוף המלחמה ביניהם.
נוכחותו שם העידה על כך שהעניינים התקדמו מכדי לתת למתאמים כמו ליזבת' נת'רקט או גווין קיז לנהל את ההצגה בכוחות עצמם. הגיע הזמן להתערבותם של בעלי הכח בפרויקט. אולידיה הוקירה את הסיכון המחושב שלקח על עצמו גיבור מלחמת השחרור מהתאגידים.
"אז את אולידיה רני." אמר ת'אקרי הצעיר אחרי שהסתיימו כל הברכות והאיחולים השונים "ראיתי את הראיון שלך בפרלמנט, גברתי הצעירה. מאד מרשים לכל הרוחות. היית יכולה להיות שתדלנית מצוינת."
אולידיה הייתה מנוסה דיה לזהות ריכוך לפני מהלומה. לו היא הייתה שתדלתנית מצוינת, וינדאריה הייתה עכשיו במצודת אוראנוס וכל המשבר הזה היה נמנע. היא עמדה לומר זאת כשת'אקרי הצעיר המשיך ואמר: "הגילדה בראשותי רואה את פרוייקט צרעה כעתידנו. לפני שנים שילבנו תכונות מחיידקים ממרחב הביניים. בדרך זו יצרנו את הדור השלישי של הכשרונות שנתן לנו את המקפלת ואת הגלקסיה. עתה יש לנו צורת חיים יותר... מתקדמת. מי יודע אלו תכונות נוכל לשלב מהחוצן. לאיזה שיאים נוכל להגיע בעזרתם...-"
"האם הגילדה עומדת לקחת ממני את הפרויקט?" שאלה אולידיה בזהירות את ראש הגילדה.
"את מבינה אותי לא נכון, גב' רני. עכשיו חשוב לשמור על הרציפות בפרויקט יותר מתמיד. זה לא הזמן לקבור מישהו חדש – " המשיך ת'אקרי הצעיר ואז הסביר: "האם את יודעת איך עובדת הנדסה גנטית?"
"זו העבודה שלי." העירה אולידיה, בעוד נשיאת הפדרציה מנסה לזהות מבין הדמויות המוחשכות אנשים שהכירה. אולידיה הניחה שהנשיאה חיכתה שת'אקרי הצעיר יסיים – ואז תוסיף את הערותיה השקטות והקרות.
ת'אקרי התחיל לומר: "מה שנראה לך כדנ"א מסודר וחלק, הוא, למעשה, יער אפל ומסתורי בו נלחמות להקות של גנים על הישרדותן. מפעם לפעם אנחנו עוזרים לאחת הלהקות וזה קל יותר עם התא החכם אבל בוא נחזור לנושא. כשאנחנו מבצעים שינוי כמו ,אצל הרכבים, אנחנו, בעצם, כורתים את היער ושותלים במקומו יער חדש."
"הקשר בין להקות הגנים לתודעה שלנו הנו מורכב וסבוך להפליא. העניין הוא שמרגע שהדנ"א המקורי מוחלף, הוא מזהה את הדנ"א האחר כזר." סיים ת'אקרי הצעיר בחיוך קליל והוסיף "מה שאני אומר הוא שהעוזר שלך אלאן נמצא עכשיו בעיצומה של מלחמת גנים אכזרית. ובמקום לטפל בו, את מנצלת אותו."
היא רצתה לומר שתיאורית הדנ"א כג'ונג'ל היא שטות מוחלטת שהופרכה באלף מחקרים. הייתה לה הרגשה שהיה שכבה נוספת לסיפור שת'אקרי הצעיר סיפר לה. משהו על אמון בכוחה של הסמכות גם אם היא לא מבינה אותו.
במקום זה היא אמרה: "אני כורעת תחת העומס, אדוני. ואני לא מנתחת נתונים טוב כמוהו."
"היות ומדובר בפרויקט פדרלי," העירה הנשיאה בכובד ראש "זאת לא ההחלטה שלך."
ואז עיני הנשיאה הצטעפו והיא הוסיפה: "כפי שציפיתי, מר גראבן שחרר אותו מהבקבוק."
אולידיה נזהרה בלשונה ולא שאלה למה כוונתה בבקבוק. כאילו קראה את מחשבותיה, היא עלתה לפניהם ריבוע תקשורת בו עמד מר גראבן במקום שנראה לאולידיה כמקום מגוריו – חלל כסוף עם דיוקנאות, מגנים שקיבל לאורך השנים ויצירות חתומות בידי ידוענים. נראה שצוות שלם של מעצבים עבד עליו לקראת התצוגה הזו.
"אזרחיות ואזרחי הפדרציה שלום," אמר מר גראבן, ידיו שלובות מעלה מעל מצחו הגבוה, הנוצץ באור הכוכבים, "לאלה שאינם מכירים אותי, שמי לודיג גראבן, מושל גראווינציה החדש... כלומר מחוז שבע בקלמניטיה שתיים במושבת קלמניטיה. בעבר הייתי הנשיא של מושבת גראווניציה הישנה – יהי זכרה ברוך – שיש וביניכם המכירים אותה כמושבת צור. לפני כן כיהנתי כראש האופוזיציה בכיפה."
"ומובן שהוא לא מזכיר מה הוא עשה לפני כן." העירה נשיאת הפדרציה בתיעוב אמיתי.
"לפני כעשר שנים, מושבת גראווניציה חרבה בשל פעילות חוצנית מרושעת. עתה הסיפור חוזר על עצמו גם בקלאמניטיה שתיים. במקום לטפל בעניין, רשויות קלאמניטיה שתיים, בראשות נשיא העולם גווין קיז, טופלות את האשמה על האגודה לבחירה גנטית."
ושם אצבע לפני פיו כאילו הוא מצפין סוד.
"הסיבה לטיפול הכושל בפלישה החוצנית היא שבמקום לראות בפלישה משבר, הרשויות רואות בה הזדמנות לעבור לשלב הבא באבולוציה האנושית, למקום השמור לאל עצמו... –"
ואולידיה הבינה מה הסיבה לשיחה הזו. הקודקודים הבכירים של הפדרציה לא האמינו לה. הם האמינו שמר גראבן ובנו הם אב ובן שפועלים כצוות על מנת לחזק את מעמד המשפחה. ומסיבה זו, עליה להוציא את אלאן גראבן לחופשת מחלה.
פעם, לפני שהמלחמה התחילה, אולידיה הייתה נוהגת לדווח על ההתקדמות בפרוייקט צרעה לנשיאת הפדרציה. בינתיים, המלחמה פרצה ונעשה לאולידיה קשה להשיג אותה. מסר מהנשיאה מצא אותה כשהיא סיימה את הסיור במתקן, מראיינת בפעם השלישית את כל הנערים והנערות שלא הלכו למועדון פוקויאמה הזה ועתה העבירה את החומר למפתוח אצל אלאן. אולידיה הייתה בפינה האפלה והקטנה שלה בירכתי המבנה המוצלל הזה. היא אפילו לא חשבה לצפות בעוד ראיון עם מרטין קרידי לגבי משבר נקודת האפס המחורבן. מישהו קילף כל דבר שהיה פה לפני שהגיעה והשאיר טביעות בכל אשר היא פנתה.
לפעמים גירד לה לשאול מה בדיוק עשו כאן. הדחף הזה נעלם כשהבינה שעליה להבטיח שבני הנוער יהיו מוגנים אצלה. כדור הארץ, איפה הרשומות שהכינה במשך שנים למקרה ותקרית צור תחזור על עצמה? ופתאום הופיעה בזווית העין שלה הפנייה מהמזכיר של הנשיאה. הוא נתן לה נקודת פגישה במקפלת, וביקש ממנה להגיע בזמן מסוים כדי שתוכל לדבר ישירות עם הנשיאה. היא לא יכלה לצפות לפגישה עם יו"ר הפרלמנט של הפדרציה. הדבר הקרוב ביותר למגע עם הפרלמנט של הפדרציה הייתה הפעם ההיא שניסתה להסביר לאחת הוועדות שלו על התועלת בהעברתה של וינדאריה למעבדה במצודת אוראנוס. אפילו אז לא פגשה מישהו מבכירי הפרלמנט. המידור היה תודעתו של הפרוייקט הזה. הבכירים רצו אפשרות הכחשה סבירה במקרה והפרויקט לא יעבוד כפי שהוא שווק להם.
אפילו המסר עצמו היה בקוד שלקח לאולידיה זמן לקלוט ולעבד אותו. העניין היה חשוב. האם ייתכן ששמעו של משבר נקודת האפס הגיע עד טיטניה? חלפו בסך הכל חמישה ימים.
"ד"ר רני," שמעה את קולו המתחנחן של גווין קיז בצד השני "קיבלת מסר מטיטאניה. האם אהיה מסוגל להצטרף אליך בעת הפגישה? המזכיר דוחה את פניותיי כל הזמן."
אהא, יופי, גווין קיז עשה אותה לשותפת דיוור שלו. כל מכתב שהיא מקבלת גם הוא קיבל. כנראה שהבין שזה יקרה מתישהו, והיה לו חשוב לדבר עם בעל סמכות בטיטניה. וכמובן, את לא אומרת לא לנשיא קלמניטיה שתיים אם את מעוניינת ביחסים טובים עם הרשויות.
"האם ידוע לך שמה שעשית הוא בלתי חוקי?" סיננה אולידיה כלפיו. גווין קיז ענה: "מדובר במצב חירום, ד"ר רני, כפי שהסברת למר גראבן היקר." וניתק את השיחה איתה. כעבור כמה דקות, כשהגיעה עת, אולידיה נכנסה לנקודת המפגש. המקפלת במקום הזה הייתה שממה סגולה עם שברי גבישים מפוזרים על פניה, שמיים כהים מעליה, וצמד ירחים משקיפים מעל. מאחוריה הייתה מערה מגולפת כפניה של מפלצת אגדית שחיכתה להפעלה.
"איפה אנחנו?" שאל גווין קיז, שהופיע בדמותו הציבורית שהייתה דוחה יותר מהרגילה. אולידיה לא חשבה שהיא חייבת לו הסברים, ולמרות זאת, אמרה, "אנחנו לא הרחק מלופן. המערה מאחורינו היא כניסה לעולם משחקי מין למבוגרים."
גווין קיז היה חכם דיו לא לשאול למה הנשיאה בחרה במקום הזה. אם היה משהו שאויביה, אנשי צדק, שנאו, היו אלו משחקים למבוגרים. בנוסף לחשאיות שמקום כזה הבטיח להם, המקום היה נקודת מפגש הגיונית בעיצומה של מלחמה אם לא רצית להשאיר סימנים באחת מנקודות המפגש הרשמיות של הממשל, שהיו מוצפנות טוב יותר, אך כפי שהעיד הברנש המרגיז שלידה, פרוצות לכל מי שידע איך לשחק עם הממשק שלהן. אולידיה כבר הייתה כאן בעבר בפגישות חשאיות עם נשיאת הפדרציה. היא כבר הפסיקה להסמיק מהתסריטים שהציע המקום ללקוחותיו ושהיו גורמים לאמה להכות אותה על כך שבכלל העזה לקרוא את התסריטים שטופי הזימה הללו – שמקומם הראוי היה בכדור הארץ הישן. גווין קיז אמר: "מה שאני לא מבין זה למה היא פנתה אלייך לדיווח ולא אליי. אני נשיא העולם הזה. זהו התפקיד שלי לתאם בין הרשויות העולמיות לבין הרשויות הפדרליות."
"משום שזה לא היה נחוץ." אמרה נשיאת הפדרציה ליזבת' נת'רקט, מוקפת בשומריה, צללים שחורים, שריריים, משוריינים היטב "אין שום דבר שתוכל לחדש עבורי, הנשיא."
"אני –" התחיל לומר נשיא קלמניטיה בהתרגשות, לפני שהצללים של הנשיאה גררו אותו. ליזבת' נת'רקט הייתה אישה גבוהת קומה ובהירת שיער בעלת עור בגוון הקרם. בינתיים, אולידיה ליוותה אותה מבעד ללוע המפלצת.
גם לעולמות למשחקים למבוגרים היה חדר המתנה בו נערכו הסידורים היותר חשאיים בין הלקוחות לבין המפעילים במקום. כאן גם הייתה האבטחה כבדה יותר.
הנשיאה סימנה לאולידיה ללכת לאחד השולחנות שם ישב גבר גבוה במדים ירוקים מכופתרים בכפתורים בצבעים שונים, שיער שחור חלק ועיניים שהיו זקנות כשהיה איש צעיר. הכפתורים בצורת הזאבים היו רמז לזהותו: ת'אקרי הצעיר. הוא היה ראש גילדת הרכבים. האיש השני בכוחו במרחב האנושות ליו"ר פרלמנט הפדרציה בכבודו ובעצמו. והארץ, ת'אקרי הצעיר היה הקול שהכריע בפרלמנט הגילדה לטובת ההצעה להטיל סגר הדדי על אוראנוס וצדק עד סוף המלחמה ביניהם.
נוכחותו שם העידה על כך שהעניינים התקדמו מכדי לתת למתאמים כמו ליזבת' נת'רקט או גווין קיז לנהל את ההצגה בכוחות עצמם. הגיע הזמן להתערבותם של בעלי הכח בפרויקט. אולידיה הוקירה את הסיכון המחושב שלקח על עצמו גיבור מלחמת השחרור מהתאגידים.
"אז את אולידיה רני." אמר ת'אקרי הצעיר אחרי שהסתיימו כל הברכות והאיחולים השונים "ראיתי את הראיון שלך בפרלמנט, גברתי הצעירה. מאד מרשים לכל הרוחות. היית יכולה להיות שתדלנית מצוינת."
אולידיה הייתה מנוסה דיה לזהות ריכוך לפני מהלומה. לו היא הייתה שתדלתנית מצוינת, וינדאריה הייתה עכשיו במצודת אוראנוס וכל המשבר הזה היה נמנע. היא עמדה לומר זאת כשת'אקרי הצעיר המשיך ואמר: "הגילדה בראשותי רואה את פרוייקט צרעה כעתידנו. לפני שנים שילבנו תכונות מחיידקים ממרחב הביניים. בדרך זו יצרנו את הדור השלישי של הכשרונות שנתן לנו את המקפלת ואת הגלקסיה. עתה יש לנו צורת חיים יותר... מתקדמת. מי יודע אלו תכונות נוכל לשלב מהחוצן. לאיזה שיאים נוכל להגיע בעזרתם...-"
"האם הגילדה עומדת לקחת ממני את הפרויקט?" שאלה אולידיה בזהירות את ראש הגילדה.
"את מבינה אותי לא נכון, גב' רני. עכשיו חשוב לשמור על הרציפות בפרויקט יותר מתמיד. זה לא הזמן לקבור מישהו חדש – " המשיך ת'אקרי הצעיר ואז הסביר: "האם את יודעת איך עובדת הנדסה גנטית?"
"זו העבודה שלי." העירה אולידיה, בעוד נשיאת הפדרציה מנסה לזהות מבין הדמויות המוחשכות אנשים שהכירה. אולידיה הניחה שהנשיאה חיכתה שת'אקרי הצעיר יסיים – ואז תוסיף את הערותיה השקטות והקרות.
ת'אקרי התחיל לומר: "מה שנראה לך כדנ"א מסודר וחלק, הוא, למעשה, יער אפל ומסתורי בו נלחמות להקות של גנים על הישרדותן. מפעם לפעם אנחנו עוזרים לאחת הלהקות וזה קל יותר עם התא החכם אבל בוא נחזור לנושא. כשאנחנו מבצעים שינוי כמו ,אצל הרכבים, אנחנו, בעצם, כורתים את היער ושותלים במקומו יער חדש."
"הקשר בין להקות הגנים לתודעה שלנו הנו מורכב וסבוך להפליא. העניין הוא שמרגע שהדנ"א המקורי מוחלף, הוא מזהה את הדנ"א האחר כזר." סיים ת'אקרי הצעיר בחיוך קליל והוסיף "מה שאני אומר הוא שהעוזר שלך אלאן נמצא עכשיו בעיצומה של מלחמת גנים אכזרית. ובמקום לטפל בו, את מנצלת אותו."
היא רצתה לומר שתיאורית הדנ"א כג'ונג'ל היא שטות מוחלטת שהופרכה באלף מחקרים. הייתה לה הרגשה שהיה שכבה נוספת לסיפור שת'אקרי הצעיר סיפר לה. משהו על אמון בכוחה של הסמכות גם אם היא לא מבינה אותו.
במקום זה היא אמרה: "אני כורעת תחת העומס, אדוני. ואני לא מנתחת נתונים טוב כמוהו."
"היות ומדובר בפרויקט פדרלי," העירה הנשיאה בכובד ראש "זאת לא ההחלטה שלך."
ואז עיני הנשיאה הצטעפו והיא הוסיפה: "כפי שציפיתי, מר גראבן שחרר אותו מהבקבוק."
אולידיה נזהרה בלשונה ולא שאלה למה כוונתה בבקבוק. כאילו קראה את מחשבותיה, היא עלתה לפניהם ריבוע תקשורת בו עמד מר גראבן במקום שנראה לאולידיה כמקום מגוריו – חלל כסוף עם דיוקנאות, מגנים שקיבל לאורך השנים ויצירות חתומות בידי ידוענים. נראה שצוות שלם של מעצבים עבד עליו לקראת התצוגה הזו.
"אזרחיות ואזרחי הפדרציה שלום," אמר מר גראבן, ידיו שלובות מעלה מעל מצחו הגבוה, הנוצץ באור הכוכבים, "לאלה שאינם מכירים אותי, שמי לודיג גראבן, מושל גראווינציה החדש... כלומר מחוז שבע בקלמניטיה שתיים במושבת קלמניטיה. בעבר הייתי הנשיא של מושבת גראווניציה הישנה – יהי זכרה ברוך – שיש וביניכם המכירים אותה כמושבת צור. לפני כן כיהנתי כראש האופוזיציה בכיפה."
"ומובן שהוא לא מזכיר מה הוא עשה לפני כן." העירה נשיאת הפדרציה בתיעוב אמיתי.
"לפני כעשר שנים, מושבת גראווניציה חרבה בשל פעילות חוצנית מרושעת. עתה הסיפור חוזר על עצמו גם בקלאמניטיה שתיים. במקום לטפל בעניין, רשויות קלאמניטיה שתיים, בראשות נשיא העולם גווין קיז, טופלות את האשמה על האגודה לבחירה גנטית."
ושם אצבע לפני פיו כאילו הוא מצפין סוד.
"הסיבה לטיפול הכושל בפלישה החוצנית היא שבמקום לראות בפלישה משבר, הרשויות רואות בה הזדמנות לעבור לשלב הבא באבולוציה האנושית, למקום השמור לאל עצמו... –"
ואולידיה הבינה מה הסיבה לשיחה הזו. הקודקודים הבכירים של הפדרציה לא האמינו לה. הם האמינו שמר גראבן ובנו הם אב ובן שפועלים כצוות על מנת לחזק את מעמד המשפחה. ומסיבה זו, עליה להוציא את אלאן גראבן לחופשת מחלה.
אהבתי את הפוליטיקה שעולה לפני השטח. וגם את מר גראבן.
משהו שלא הבנתי:
משהו שלא הבנתי:
מה זה מפתוח?הלדין אמר/ה:
תודה על התגובה. 
"מפתוח" הוא מושג משפת הארכיונאים ומשמעותה לתת כותרות שמתמצתות בכמה שפחות מילים את תוכנו של תיק מסוים. כך אתה יכול למצוא מידע בלי צורך לעבור על תוכנם של כל תיק ותיק בנפרד. זה אחד הדברים שאני עושה במהלך העבודה שלי.
"מפתוח" הוא מושג משפת הארכיונאים ומשמעותה לתת כותרות שמתמצתות בכמה שפחות מילים את תוכנו של תיק מסוים. כך אתה יכול למצוא מידע בלי צורך לעבור על תוכנם של כל תיק ותיק בנפרד. זה אחד הדברים שאני עושה במהלך העבודה שלי.
הערת הכותב: כזכור, הסיפור מתרחש במקביל ל-"מוכשרים מדי 2". המפגש בין וינדאריה למיה תואר בסיפור הזה. כאן הובאו השלכותיו.
אחד-עשר ימים אחרי ההתפרצות
כמנהגה מזה שישה ימים, אולידיה ביקרה את אלאן בגולם הרפואי שלו. אחת החולדות של בקרה רכנה על הגולם שלו וסרקה את הדנ"א שלו עם קנוקנות אפורות קטנות שיצאו מידיה הקטנטנות. היא מסרה לאולידיה שלא חל שיפור במצבו, ולא יהיה עד שמשהו יכבה את הכשרון החוצני שתוכנתו הושתלה בקשת הטיורינג שלו. בשלב זה אולידיה הגיעה למסקנה שווינדאריה היא מתכנתת יוצאת מהכלל, העולה ברמתה על כמה מהטובים בארכיטקטי התוכנה של הפדרציה, שרובם לא היה זמין כרגע. לא הכל היה רע.
מהוועדה להנדסת העולם של בית המשרתים בפרלמנט שלחו לה את מרטין קרידין המבריק שידע לחבר בין גן במסעף אחד לגן במסעף אחר שהקשר ביניהם נראה אקראי לחלוטין לעיניה של אולידיה. מה שהיה מצחיק בזה הוא שמרטין היה בנו המאומץ של יאן קרידין, קצין הבטחון של מר גראבן. הוא היה גם הפנים של משבר נקודת האפס בתקשורת. הוא הודה בפניה שהוא הערובה הטובה ביותר לשמור את סודותיו של פרויקט צרעה הרחק ממנהיגו – מילה שהגה בבוז מוחלט ובלתי מתפשר בעליל. הוא גם הוסיף שביקש לתרום ישירות לפרויקט צרעה אחרי ששבע מדיבורים עליו בתקשורת לכל דרדק שהביע עניין. ואפילו הוא לא מצא דרך לכבות את הכשרון שהשתילה וינדאריה בממשק של אלאן. הוא היה לקראת סוף ההתמחות שלו בוועדה להנדסת העולם כשהושאל לה.
יצא לה לפגוש אותו קודם. הוא היה תמיד בשליחות זו או אחרת עבור מהנדס העולם הזה – תואר ששרד מתקופה קדומה יותר – שהתייחס אליו כאילו היה יורשו.
"זה מבוי סתום." אמר לה אחרי שפגשה אותו מחוץ לתא "הפתרון הזה גרוע מהבעיה, אולידיה."
"בינתיים, זה הפתרון היחיד שעובד." אמרה אולידיה במרירות "עד כמה שהוא פרימטיבי."
מרטין השתתף בצערה ואז אמר: "מובן שזו לא הסיבה שהקימו את פרוייקט צרעה. הוא הוקם כדי ליצור כשרונות חדשים עבור האנושות. האינדכסים של גראבן הצעיר היו מאד מועילים אבל הכנתי משלי. אשמח אם תבדקי אותם לפני שנשלח אותם ללופן."
"לטיטניה." תיקנה אותו אולידיה "בחיי, למה וינדאריה רוצה שכולם יחשבו על לופן?"
"אולי זה היעד הבא שלה." הציע מרטין, "כמו שקרה בצור, כולם חשבו על קלמניטיה."
" – אבל זה אבס – " התחילה לומר אולידיה ומשהו היכה את תודעתה כאילו הייתה תודעתה אמבט מלא במים חמים. היא לא השקיעה עשר שנים כדי להיכנע לשטיפת מוח חובבנית. העניין היה שהעוצמה העידה על מקור קרוב, ואף אחד לא ידע איפה וינדאריה בימים אלו. היא נזכרה שהיא עצמה התריעה בפני הפרלמנט שקלמניטיה הבאה בתור. כשאולידיה חזרה לעצמה, מוצאת את עצמה שעונה על משקוף הדלת השחור ליד תאו של אלאן, מרטין אמר: "קיבלתי דיווח על היתקלות עם ווינדאריה ליד עינברון, אולידיה. אנחנו חייבים לחקור את זה."
מוזר, בדיוק שחשבה על וינדאריה. דברים לא מחליקים בצורה כזו אלגנטית במציאות. משהו אמר לה שמרטין חיכה עם הדיווח עד ההזדמנות המתאימה. היא לא רצתה להאמין. עם זאת, אולידיה חיכתה לדיווח כזה. לא שהיא לא האמינה לו. פשוט זה היה נוח מדי למרטין להעביר נושא. משהו בכל הסיפור הזה לא היה היגיוני. היא לא רצתה לדבר עם ראש שירותי הביון. היא עדיין זכרה לו את העניין עם גרושתה. במקום זה, היא פנתה למזכיר של נשיא העולם.
"אני יכול לומר לך, מבלי לערב את הבוס, שאין סיכוי שהעוזר שלך ידע על זה לפניך." השיב המזכיר בחומרה "רק עכשיו קיבלנו את הדיווח. הבוס נמצא עם נשיאי התאגידים."
תאגידי החדשות. האם מרטין לא היה יקיר תאגידי החדשות עד כה? הם בטח רצו תגובה. אולידיה ניחשה שנשיא העולם יבקש מהם להפגין אחריות כל הם נמצאים במצב חירום ולחכות עד שהמשבר יסתיים.
"האם אתה יכול לומר לי מה המקור שלכם?" שאלה אולידיה, מלכסנת מבט לעבר עוזרה.
"יש לו שם קוד בדיווח. לענה שחורה. אין לי מושג מה זה אומר. אולי תשאלי את הגרוש שלך." הציע המזכיר ביותר משמץ זהירות. אולידיה עיקמה את שפתה למעלה ואמרה: "תודה, אדוני המזכיר, לא ידעתי שגרושתי שינתה מין. אנחנו לא בקשר."
"את לא גרושתו של ראש שירותי הביון?" שאל המזכיר, מקמטת את מצחו בהפגנתיות, "דא,העולם הזה לא עד כדי כך קטן. עד שתרצי לדבר שוב עם הבוס, להתראות, ד"ר רני."
"תזמין שני מקומות בטיסה הבאה לענברון." אמרה אולידיה לאחר שסיימה את השיחה. העוזר קימט את מצחו במחשבה ואמר: "אז בואי נלך. הטיסה תצא בקרוב, ד"ר רני. הזמנתי את הכרטיסים ברגע ששמעתי על ההיתקלות עם וינדאריה. זה דווח בגפפת, ברשת של בני השוליים אני מתכוון, גברתי."
"ולמה אתה עוקב אחרי הפטפוטים של בני השוליים?" שאלה אולידיה, בעודה מתחילה ללכת אחריו החוצה לעבר היציאה מהמתחם. מרטין ענה: "שם אני מדווח למר גראבן, גברתי."
ואולידיה לא הוסיפה לשאול שאלות. מאז שמר גראבן עשה את מה שעשה, פרצה מהומה. אנשים התחילו לארגן משלחות חיפושים אחרי בני הנוער הנעדרים. לא שיצא מזה משהו. עם זאת, התחושה של אולידיה הייתה שאנשים מפסיקים להאמין שהאגודה לבחירה גנטית עומדת מאחורי העניין ולהאמין בסמכות שתסדר את הכל.
אחרי שלוש שעות, היא ועוזרה היו בספינת אוויר לענברון. אולידיה זיהתה את הסייעים מהאתר השחור יושבים על הספסלים ועוד כמה פועלים קשי יום שעבדו ברובע הגנים שבעיר.
"אהא, ד"ר רני," פנה אחד מהם, הטיפוס חסר הנעליים, "מפתיע לראות אותך איתנו. חשבתי שאת גרה בכוכבתפוז, גבירתי."
"ענייני עבודה." ענתה אולידיה בשיניים חשוקות. האם בנוסף לחוסר הבנתו בנעליים, האיש לא מעודכן בחדשות? הסייע ענה: "אז השמועות היו נכונות. וינדאריה הייתה שם."
"את חייבת לדבר עם האב הורק." אמר אחד מהסייעים האחרים "הוא היה במושבת צור. הוא היה שם ברגעיה האחרונים."
לענה שחורה. האב הורק חייב להיות לענה שחורה. לא יכול להיות שזה כל כך פשוט. היא סרקה במהירות במרחבי המקפלת ומצאה אזכור לאסון גרעיני ישן בכור בשם צ'רנוביל. משמעות שמו היה לענה שחורה ברוסית. אין ספק שהמפעיל של האב הורק היה חנון רציני – בשם כדור הארץ, מי בכלל זוכר משהו שהתרחש בכדור הארץ ועוד לפני מאתיים שנה?
"איך לא שמעתי עליו מעולם? אני ראש הפרוייקט." העירה אולידיה במעט חוסר אמון, מביטה לעבר עוזרה, שנראה מנותק מכל העולם בעודו יושב בנוקשות במקומו. אפשר היה לחשוב שאין איש מאחורי העיניים הזגוגיות שלו. לקח רגע להבין שאף אחד מהסייעים שלה לא זיהה את הידוען בעל כורחו. הם באמת לא התעדכנו בחדשות המקפלת האחרונות. הסייע משך בכתפיו ואמר: "כמובן, את יודעת את מה שהממשלה רוצה שתדעי."
אני מהממשלה. ואז אולידיה החליטה לא לומר את זה. אפילו באוזניה זה נשמע תמים נורא. וזה לא נכון שהיא לא יכלה לדעת. היו לה דיווחים מהימים האחרונים במושבת צור שאותם קראה לפני הראיון בפרלמנט. היא פשוט לא התעניינה בפרטים מאחורי הדיווחים שקיבלה. הובהר לה שהיא לא תקבל תשובות.
בני השוליים עזרו לה להעביר את השעות שחלפו עד לנחיתה בענברון. היא למדה את שמם ושכחה אותו בערך תריסר פעמים בשעה. היא הכירה בכך שיש לה דעות כנגדם. היא גם לא זכרה את שמותיהן של החולדות. היא הייתה משוכנעת שיש לחולדות שמות. היא פשוט לא מצליחה אף פעם לזכור אותם בצורה מסודרת כמו את שמות הסייעים שלה. היא גם קיבלה הודעות שדיברו על עצומות שהוגשו לרשויות קלמניטיה על ידי הורים לנגועים. ההורים טענו שהרשויות לא עושות מספיק. כנראה העובדה שהידיעות הללו הורשו להתפרסם בחדשות נועדה לומר להמונים שניתן לסמוך על הרשויות. טוב, אולידיה העדיפה בצורה מוזרה את הידיעות הללו על פני הידיעות על הפצצות ערים בטיטאניה. העולם היה מלא בתעלומות.
בני השוליים ליוו אותה כשירדה מספינת האוויר לענברון. המרכז לשירותי דת חלש על הנוף שהתברך במבנים כרסתניים, נמוכים וחסרי צבע בניגוד הססגוניות של כוכבתפוז. כשחלפה מעל המבנים, המרקם היה נוקשה כאילו המבנים לא הוצמחו מעורם של הפועלים אלא נבנו בעבודת יד. המקום הזכיר לה את המחנה שהיה בזמנו אכן אתר מגורים עבורם. היא חיפשה במקפלת ומצאה שמה שהיא רואה לפניה היו בתי אבן. במקום כלשהו במישורים האינסופיים שהקיפו את ענברון הייתה חסרת פיסת אדמה שנלקחה לצורך זה. ברברי!
"וְשֵׁם הַכּוֹכָב נִקְרָא לַעֲנָה וַתְּהִי שְׁלִישִׁית הַמַּיִם לְלַעֲנָה וְרַבִּים מִבְּנֵי אָדָם מֵתוּ מִן־הַמַּיִם כִּי מָרִים הֵם" קרא מטיף שחור עור בפתח מבנה שהיה גדול מהאחרים שעמדו בצל המרכז. עמודיו היו מרובדים בצמחים מטפסים, ועליהם פרחים בשלל צבעים. החלונות היו באיכות משתנה ,כאילו היו מוקרנים, ולא היו זכוכית שנקבעה בתוך מסד האבן. אולידיה התעטשה.
"המקום הזה מפר את החוקים נגד מיכון של הפדרציה." ציין מאט קרידין ששכחה לחלוטין שהוא הולך לידה. כה שקט הוא היה בהליכתו לעומת בני השוליים. היא עברה ליד המטיף. משהו בו העביר בה צמרמורת. היא שמעה על אנשי הדת הלו רק מהסיפורים הנוראים שהיו הורים מספרים לילדיהם לפני השינה. רק במקומות חשוכים כמו צדק או דסקנהיים, שהייתה מושבה של צדק לפני שערקה לפדרציה, אנשים כמוהו עדיין החזיקו בעמדות כח.
שוטרת מענברון חיכתה לה בכניסה לבית החולים. גם היא לא זיהתה את מרטין קרידין. האם אף מהאנשים הללו לא צפה בשידורי החדשות בימים האחרונים? זה היה נשגב מבינתה. הרעיון של בית חולים היה מיושן בעיניה. האם בני השוליים לא קיבלו טיפול דרך המקפלת כמו כל אזרח ואזרחית בפדרציה? בשביל מה הם היו צריכים בית חולים?
השוטרת יודעה לגבי בואה כשנחתה. היא הציגה את עצמה כבלשית עם שם שאולידיה לא הצליחה לזכור. היא עדכנה אותה לגבי הממצאים של חוקר מקרי המוות של ענברון. המקום היה, בנוסף להיותו בית חולים, גם תחנת המשטרה המקומית והתחנה האחרונה עבור המתים לפני יעדם הסופי. אולידיה לא התעניינה מה היה יעדם הסופי של מתיהם. מריה ארמאניאן המנוחה חושמלה למוות כאילו היכה אותה הברק כך קבע חוקר מקרי המוות של ענברון. אולידיה לא הופתעה שווינדאריה השתמשה בכשרון הזה. היא זכרה אותה משמידה את הקלפים שהראתה לה. היא העדיפה להשתמש בכשרון הזה כשהיה צורך להשמיד דברים שונים.
"רגע," אמרה אולידיה "מה אמרת קודם? האם זו לא וינדאריה שחשמלה את האישה למוות?"
"אהא, לא ולא, ד"ר," אמרה הבלשית, עוברת על קבצים בלתי נראים, מבחינתה, בגפפת, "סמאר ניס-גמאר חשמלה את האישה הזו למוות. התבנית האלקטרו-מגנטית שלה נשמרה ברשומות הציבוריות אחרי שהוצאה מהמקלט של האגודה לבחירה גנטית, ד"ר רני."
אולידיה נזכרה בסיפורה של הצעירה הזו שחולצה ממקום מסתור של האגודה לבחירה גנטית. לפי אלאן, היא הייתה המנהיגה בפועל של מועדון פוקויאמה בגרסתו המחודשת. לפי מה שקראה, סמאר הייתה מדריכה במקום המסתור והאמינה לגמרי בעקרונות האגודה. להרוג מישהי היה מהלך שהתלבש היטב על המעט שדעה עליה. הגם, שבהשפעת מחלת המראה, היא הייתה גורם זר מנקודת מבטה. ועם החינוך שהיא קיבלה, זרים היו גורם עוין.
"מה?!" התפרץ מאט קרידין "האם את בטוחה, גברתי? זה דפוס שמתאים לווינדאריה." ואולידיה, למודת ניסיון ממגעים רבים עם וינדאריה, קלטה שהוא מנסה לשנות את מחשבותיה של הבלשית בהתאם לתשובה שרצה. הבלשית מצמצה בכאב ואמרה: "עכשיו, כשאני קוראת אותם, מדובר בווינדאריה – "
"לא." אמרה ד"ר רני "אני רוצה שתעצרי את מרטין קרידין. האיש השפיע על תודעתך, עכשיו."
משהו בשפת הגוף של מרטין קרידין השתנה, כאילו הצהרתה של אולידיה עוררה אותו בדרך שלא יכלה אפילו לתפוס. הוא אמר, מחייך, "קיוויתי שתלכי בדרך שהתווה האל. לצערי, בחרת להמרות את רצונו ככל הכופרים אשר יושבים את כוכב הלכת הזה." ובמחשבתה התעוררה התובנה שאולי החוצן מעולם לא מת, אלא הגיע לקלמניטיה איתו, עם מרטין קרידין.
כולם מסביבה קפאו. רק אולידיה לא קפאה.
"אני החוצן." אמר מרטין קרידין "אני הנמרים, הדובים והאריות שאתם מפחדים מפניהם. תודעתך יפהפיה, ד"ר רני, רק שאני יכול לגמור אותה בליקוק. היא לא תשביע אותי כמו שתודעתו של אנדריאס הולט לא השביעה אותי כשהאל הפגיש בינינו."
"כל הגברים אותו הדבר." מלמלה אולידיה. החוצן נע סביבה בקשת ,שכאילו מרחה את דמותו של מרטין קרידין על כל עולמה, ואמר: "את יודעת על דרך ההתרבות של בני מיני, ד"ר רני."
היו עוד כמוהו מחוץ לגאלאקסיה. לפחות פעם אחת צפו באחד מהם משכפל את עצמו. לא זה שהיה בגלקסיה הזאת. העניין שהחוצן היה תבוני והתפתחות בדרך הזו הייתה איטית... אלא אם כן... התודעות שבלע הפכו אותו לבעל מודעות בעצמו.
"האל העניק לאחד מקודמיי תודעה." ענה החוצן למחשבתה "והשליחות שלו עברה אליי." היא לא הייתה צריכה לשאול אותו מה הוא רוצה ממנה. הוא רצה שימשיכו לחשוב שמי שעומד מאחורי המשבר הזה הייתה וינדאריה. זה הפנה אנרגיות ומאמצים לכיוון הלא נכון.
"כך האל מצווה. אחת על כך שהפרעתם להתפתחותן של הנבחניות הקלמניטיות הצעירות. אחת על כך שהענקתם תבונה לחולדות לפני שהגיע זמנן. אחת על כך שהייתם חמדנים." ענה החוצן בנימה שהזכירה לה את המטיף בחוץ. היא הופתעה מאמונתו הדתית היוקדת. היא ציפתה שיצור כמוהו יהיה אתאיסטי, יסתכל בציניות בדרכים בהן תרבויות צעירות התפלשו בעפר עולמותיהן, מנסות להסביר לעצמן את חוקי הטבע דרך ישויות דמיוניות... וקלטה שהוא נעשה משועשע ככל שהתקדמה עם המחשבה הזו.
"האם ידוע לך על מה בכלל הפדרציה הטרנס-אוראנית נמצאת במלחמה עם צדק?" שאל. כמו כל אזרח של הפדרציה, אולידיה ידעה שהפדרציה ראתה לנכון להגן על מיעוטים שממשלת צדק רדפה.
"אם זו הייתה הסיבה, היו מיישבים את האוכלוסיה באחת מהמושבות." ענה החוצן בלעג "המחקרים של הפדרציה הטראנס-אורנית הוכיחו שכוחות הטבע השתנו לאורך השנים כמעט כמו התפתחותו של יצור חי. תצפיות ביקומים אחרים הוכיחו שהדפוסים הללו ייחודיים לכל יקום, כמעיו טביעת אצבע. אם זה לא הוכיח את קיומו של כח עליון לאנשיך, מה בדיוק נותר?"
אסטרו-פיסיקה לא בדיוק הייתה הצד החזק של אולידיה. עם זאת, היא זיהתה היטב את הראציונליזציה של החוצן. ייתכן שהוא צודק והצדקיים חושבים כפי שהציע. הבעיה היא ששום דבר במודל שהוא מתאר לא תמך שקיימת תבונה שעומדת מאחורי כל הסיפור.
"חוסר רצונך להאמין נשגב מבינתי ועוד תודעה יפהפיה כשלך. אין שום דרך אחרת להסביר איך היקום עובד." טען החוצן. אפשרות שעלתה בדעתה של אולידיה שבני מינו, מפוטמים מתודעות, עברו את סף התבוניות רק לאחרונה והם נמצאים בשלב ההתגלות. נכון, אמונתם עברה כבר את ההאחדה שעוברות כל האמונות אבל הם היו כילדים לעומתה.
"אתם הילדים!" צעק החוצן, מאבד בבת אחת את כל קור רוחו ועמד להכות אותה ברעם כשהמטיף אחז בידו כאילו הוא לא מושפע ממנו בכלל. נדמה שהחוצן זיהה את המטיף. ופשוט ברח מהמקום.
"הוא זוכר את פגישתנו הקודמת." אמר המטיף "בזלוט." למילה היה טעם מוזר על לשונה. העולם התחיל לנוע פתאום כשהחוצן לא נמצא שם כדי להקפיא אותו. הבלשית נדמתה כמנסה להבין לאן העוזר שלה נעלם ומה המטיף עושה שם במקומו. הוא אמר, מתעלם ממנה,
"אני רע ועמית, ד"ר רני. עשיתי דרך ארוכה מאד אחריו שהוא נס מזלוט. אם תרצי, אוכל להעמיד לרשותך את מחקריי ואת אנשיי."
חוצן. ואולידיה מצאה שהיא על סף איבוד ההכרה.
אחד-עשר ימים אחרי ההתפרצות
כמנהגה מזה שישה ימים, אולידיה ביקרה את אלאן בגולם הרפואי שלו. אחת החולדות של בקרה רכנה על הגולם שלו וסרקה את הדנ"א שלו עם קנוקנות אפורות קטנות שיצאו מידיה הקטנטנות. היא מסרה לאולידיה שלא חל שיפור במצבו, ולא יהיה עד שמשהו יכבה את הכשרון החוצני שתוכנתו הושתלה בקשת הטיורינג שלו. בשלב זה אולידיה הגיעה למסקנה שווינדאריה היא מתכנתת יוצאת מהכלל, העולה ברמתה על כמה מהטובים בארכיטקטי התוכנה של הפדרציה, שרובם לא היה זמין כרגע. לא הכל היה רע.
מהוועדה להנדסת העולם של בית המשרתים בפרלמנט שלחו לה את מרטין קרידין המבריק שידע לחבר בין גן במסעף אחד לגן במסעף אחר שהקשר ביניהם נראה אקראי לחלוטין לעיניה של אולידיה. מה שהיה מצחיק בזה הוא שמרטין היה בנו המאומץ של יאן קרידין, קצין הבטחון של מר גראבן. הוא היה גם הפנים של משבר נקודת האפס בתקשורת. הוא הודה בפניה שהוא הערובה הטובה ביותר לשמור את סודותיו של פרויקט צרעה הרחק ממנהיגו – מילה שהגה בבוז מוחלט ובלתי מתפשר בעליל. הוא גם הוסיף שביקש לתרום ישירות לפרויקט צרעה אחרי ששבע מדיבורים עליו בתקשורת לכל דרדק שהביע עניין. ואפילו הוא לא מצא דרך לכבות את הכשרון שהשתילה וינדאריה בממשק של אלאן. הוא היה לקראת סוף ההתמחות שלו בוועדה להנדסת העולם כשהושאל לה.
יצא לה לפגוש אותו קודם. הוא היה תמיד בשליחות זו או אחרת עבור מהנדס העולם הזה – תואר ששרד מתקופה קדומה יותר – שהתייחס אליו כאילו היה יורשו.
"זה מבוי סתום." אמר לה אחרי שפגשה אותו מחוץ לתא "הפתרון הזה גרוע מהבעיה, אולידיה."
"בינתיים, זה הפתרון היחיד שעובד." אמרה אולידיה במרירות "עד כמה שהוא פרימטיבי."
מרטין השתתף בצערה ואז אמר: "מובן שזו לא הסיבה שהקימו את פרוייקט צרעה. הוא הוקם כדי ליצור כשרונות חדשים עבור האנושות. האינדכסים של גראבן הצעיר היו מאד מועילים אבל הכנתי משלי. אשמח אם תבדקי אותם לפני שנשלח אותם ללופן."
"לטיטניה." תיקנה אותו אולידיה "בחיי, למה וינדאריה רוצה שכולם יחשבו על לופן?"
"אולי זה היעד הבא שלה." הציע מרטין, "כמו שקרה בצור, כולם חשבו על קלמניטיה."
" – אבל זה אבס – " התחילה לומר אולידיה ומשהו היכה את תודעתה כאילו הייתה תודעתה אמבט מלא במים חמים. היא לא השקיעה עשר שנים כדי להיכנע לשטיפת מוח חובבנית. העניין היה שהעוצמה העידה על מקור קרוב, ואף אחד לא ידע איפה וינדאריה בימים אלו. היא נזכרה שהיא עצמה התריעה בפני הפרלמנט שקלמניטיה הבאה בתור. כשאולידיה חזרה לעצמה, מוצאת את עצמה שעונה על משקוף הדלת השחור ליד תאו של אלאן, מרטין אמר: "קיבלתי דיווח על היתקלות עם ווינדאריה ליד עינברון, אולידיה. אנחנו חייבים לחקור את זה."
מוזר, בדיוק שחשבה על וינדאריה. דברים לא מחליקים בצורה כזו אלגנטית במציאות. משהו אמר לה שמרטין חיכה עם הדיווח עד ההזדמנות המתאימה. היא לא רצתה להאמין. עם זאת, אולידיה חיכתה לדיווח כזה. לא שהיא לא האמינה לו. פשוט זה היה נוח מדי למרטין להעביר נושא. משהו בכל הסיפור הזה לא היה היגיוני. היא לא רצתה לדבר עם ראש שירותי הביון. היא עדיין זכרה לו את העניין עם גרושתה. במקום זה, היא פנתה למזכיר של נשיא העולם.
"אני יכול לומר לך, מבלי לערב את הבוס, שאין סיכוי שהעוזר שלך ידע על זה לפניך." השיב המזכיר בחומרה "רק עכשיו קיבלנו את הדיווח. הבוס נמצא עם נשיאי התאגידים."
תאגידי החדשות. האם מרטין לא היה יקיר תאגידי החדשות עד כה? הם בטח רצו תגובה. אולידיה ניחשה שנשיא העולם יבקש מהם להפגין אחריות כל הם נמצאים במצב חירום ולחכות עד שהמשבר יסתיים.
"האם אתה יכול לומר לי מה המקור שלכם?" שאלה אולידיה, מלכסנת מבט לעבר עוזרה.
"יש לו שם קוד בדיווח. לענה שחורה. אין לי מושג מה זה אומר. אולי תשאלי את הגרוש שלך." הציע המזכיר ביותר משמץ זהירות. אולידיה עיקמה את שפתה למעלה ואמרה: "תודה, אדוני המזכיר, לא ידעתי שגרושתי שינתה מין. אנחנו לא בקשר."
"את לא גרושתו של ראש שירותי הביון?" שאל המזכיר, מקמטת את מצחו בהפגנתיות, "דא,העולם הזה לא עד כדי כך קטן. עד שתרצי לדבר שוב עם הבוס, להתראות, ד"ר רני."
"תזמין שני מקומות בטיסה הבאה לענברון." אמרה אולידיה לאחר שסיימה את השיחה. העוזר קימט את מצחו במחשבה ואמר: "אז בואי נלך. הטיסה תצא בקרוב, ד"ר רני. הזמנתי את הכרטיסים ברגע ששמעתי על ההיתקלות עם וינדאריה. זה דווח בגפפת, ברשת של בני השוליים אני מתכוון, גברתי."
"ולמה אתה עוקב אחרי הפטפוטים של בני השוליים?" שאלה אולידיה, בעודה מתחילה ללכת אחריו החוצה לעבר היציאה מהמתחם. מרטין ענה: "שם אני מדווח למר גראבן, גברתי."
ואולידיה לא הוסיפה לשאול שאלות. מאז שמר גראבן עשה את מה שעשה, פרצה מהומה. אנשים התחילו לארגן משלחות חיפושים אחרי בני הנוער הנעדרים. לא שיצא מזה משהו. עם זאת, התחושה של אולידיה הייתה שאנשים מפסיקים להאמין שהאגודה לבחירה גנטית עומדת מאחורי העניין ולהאמין בסמכות שתסדר את הכל.
אחרי שלוש שעות, היא ועוזרה היו בספינת אוויר לענברון. אולידיה זיהתה את הסייעים מהאתר השחור יושבים על הספסלים ועוד כמה פועלים קשי יום שעבדו ברובע הגנים שבעיר.
"אהא, ד"ר רני," פנה אחד מהם, הטיפוס חסר הנעליים, "מפתיע לראות אותך איתנו. חשבתי שאת גרה בכוכבתפוז, גבירתי."
"ענייני עבודה." ענתה אולידיה בשיניים חשוקות. האם בנוסף לחוסר הבנתו בנעליים, האיש לא מעודכן בחדשות? הסייע ענה: "אז השמועות היו נכונות. וינדאריה הייתה שם."
"את חייבת לדבר עם האב הורק." אמר אחד מהסייעים האחרים "הוא היה במושבת צור. הוא היה שם ברגעיה האחרונים."
לענה שחורה. האב הורק חייב להיות לענה שחורה. לא יכול להיות שזה כל כך פשוט. היא סרקה במהירות במרחבי המקפלת ומצאה אזכור לאסון גרעיני ישן בכור בשם צ'רנוביל. משמעות שמו היה לענה שחורה ברוסית. אין ספק שהמפעיל של האב הורק היה חנון רציני – בשם כדור הארץ, מי בכלל זוכר משהו שהתרחש בכדור הארץ ועוד לפני מאתיים שנה?
"איך לא שמעתי עליו מעולם? אני ראש הפרוייקט." העירה אולידיה במעט חוסר אמון, מביטה לעבר עוזרה, שנראה מנותק מכל העולם בעודו יושב בנוקשות במקומו. אפשר היה לחשוב שאין איש מאחורי העיניים הזגוגיות שלו. לקח רגע להבין שאף אחד מהסייעים שלה לא זיהה את הידוען בעל כורחו. הם באמת לא התעדכנו בחדשות המקפלת האחרונות. הסייע משך בכתפיו ואמר: "כמובן, את יודעת את מה שהממשלה רוצה שתדעי."
אני מהממשלה. ואז אולידיה החליטה לא לומר את זה. אפילו באוזניה זה נשמע תמים נורא. וזה לא נכון שהיא לא יכלה לדעת. היו לה דיווחים מהימים האחרונים במושבת צור שאותם קראה לפני הראיון בפרלמנט. היא פשוט לא התעניינה בפרטים מאחורי הדיווחים שקיבלה. הובהר לה שהיא לא תקבל תשובות.
בני השוליים עזרו לה להעביר את השעות שחלפו עד לנחיתה בענברון. היא למדה את שמם ושכחה אותו בערך תריסר פעמים בשעה. היא הכירה בכך שיש לה דעות כנגדם. היא גם לא זכרה את שמותיהן של החולדות. היא הייתה משוכנעת שיש לחולדות שמות. היא פשוט לא מצליחה אף פעם לזכור אותם בצורה מסודרת כמו את שמות הסייעים שלה. היא גם קיבלה הודעות שדיברו על עצומות שהוגשו לרשויות קלמניטיה על ידי הורים לנגועים. ההורים טענו שהרשויות לא עושות מספיק. כנראה העובדה שהידיעות הללו הורשו להתפרסם בחדשות נועדה לומר להמונים שניתן לסמוך על הרשויות. טוב, אולידיה העדיפה בצורה מוזרה את הידיעות הללו על פני הידיעות על הפצצות ערים בטיטאניה. העולם היה מלא בתעלומות.
בני השוליים ליוו אותה כשירדה מספינת האוויר לענברון. המרכז לשירותי דת חלש על הנוף שהתברך במבנים כרסתניים, נמוכים וחסרי צבע בניגוד הססגוניות של כוכבתפוז. כשחלפה מעל המבנים, המרקם היה נוקשה כאילו המבנים לא הוצמחו מעורם של הפועלים אלא נבנו בעבודת יד. המקום הזכיר לה את המחנה שהיה בזמנו אכן אתר מגורים עבורם. היא חיפשה במקפלת ומצאה שמה שהיא רואה לפניה היו בתי אבן. במקום כלשהו במישורים האינסופיים שהקיפו את ענברון הייתה חסרת פיסת אדמה שנלקחה לצורך זה. ברברי!
"וְשֵׁם הַכּוֹכָב נִקְרָא לַעֲנָה וַתְּהִי שְׁלִישִׁית הַמַּיִם לְלַעֲנָה וְרַבִּים מִבְּנֵי אָדָם מֵתוּ מִן־הַמַּיִם כִּי מָרִים הֵם" קרא מטיף שחור עור בפתח מבנה שהיה גדול מהאחרים שעמדו בצל המרכז. עמודיו היו מרובדים בצמחים מטפסים, ועליהם פרחים בשלל צבעים. החלונות היו באיכות משתנה ,כאילו היו מוקרנים, ולא היו זכוכית שנקבעה בתוך מסד האבן. אולידיה התעטשה.
"המקום הזה מפר את החוקים נגד מיכון של הפדרציה." ציין מאט קרידין ששכחה לחלוטין שהוא הולך לידה. כה שקט הוא היה בהליכתו לעומת בני השוליים. היא עברה ליד המטיף. משהו בו העביר בה צמרמורת. היא שמעה על אנשי הדת הלו רק מהסיפורים הנוראים שהיו הורים מספרים לילדיהם לפני השינה. רק במקומות חשוכים כמו צדק או דסקנהיים, שהייתה מושבה של צדק לפני שערקה לפדרציה, אנשים כמוהו עדיין החזיקו בעמדות כח.
שוטרת מענברון חיכתה לה בכניסה לבית החולים. גם היא לא זיהתה את מרטין קרידין. האם אף מהאנשים הללו לא צפה בשידורי החדשות בימים האחרונים? זה היה נשגב מבינתה. הרעיון של בית חולים היה מיושן בעיניה. האם בני השוליים לא קיבלו טיפול דרך המקפלת כמו כל אזרח ואזרחית בפדרציה? בשביל מה הם היו צריכים בית חולים?
השוטרת יודעה לגבי בואה כשנחתה. היא הציגה את עצמה כבלשית עם שם שאולידיה לא הצליחה לזכור. היא עדכנה אותה לגבי הממצאים של חוקר מקרי המוות של ענברון. המקום היה, בנוסף להיותו בית חולים, גם תחנת המשטרה המקומית והתחנה האחרונה עבור המתים לפני יעדם הסופי. אולידיה לא התעניינה מה היה יעדם הסופי של מתיהם. מריה ארמאניאן המנוחה חושמלה למוות כאילו היכה אותה הברק כך קבע חוקר מקרי המוות של ענברון. אולידיה לא הופתעה שווינדאריה השתמשה בכשרון הזה. היא זכרה אותה משמידה את הקלפים שהראתה לה. היא העדיפה להשתמש בכשרון הזה כשהיה צורך להשמיד דברים שונים.
"רגע," אמרה אולידיה "מה אמרת קודם? האם זו לא וינדאריה שחשמלה את האישה למוות?"
"אהא, לא ולא, ד"ר," אמרה הבלשית, עוברת על קבצים בלתי נראים, מבחינתה, בגפפת, "סמאר ניס-גמאר חשמלה את האישה הזו למוות. התבנית האלקטרו-מגנטית שלה נשמרה ברשומות הציבוריות אחרי שהוצאה מהמקלט של האגודה לבחירה גנטית, ד"ר רני."
אולידיה נזכרה בסיפורה של הצעירה הזו שחולצה ממקום מסתור של האגודה לבחירה גנטית. לפי אלאן, היא הייתה המנהיגה בפועל של מועדון פוקויאמה בגרסתו המחודשת. לפי מה שקראה, סמאר הייתה מדריכה במקום המסתור והאמינה לגמרי בעקרונות האגודה. להרוג מישהי היה מהלך שהתלבש היטב על המעט שדעה עליה. הגם, שבהשפעת מחלת המראה, היא הייתה גורם זר מנקודת מבטה. ועם החינוך שהיא קיבלה, זרים היו גורם עוין.
"מה?!" התפרץ מאט קרידין "האם את בטוחה, גברתי? זה דפוס שמתאים לווינדאריה." ואולידיה, למודת ניסיון ממגעים רבים עם וינדאריה, קלטה שהוא מנסה לשנות את מחשבותיה של הבלשית בהתאם לתשובה שרצה. הבלשית מצמצה בכאב ואמרה: "עכשיו, כשאני קוראת אותם, מדובר בווינדאריה – "
"לא." אמרה ד"ר רני "אני רוצה שתעצרי את מרטין קרידין. האיש השפיע על תודעתך, עכשיו."
משהו בשפת הגוף של מרטין קרידין השתנה, כאילו הצהרתה של אולידיה עוררה אותו בדרך שלא יכלה אפילו לתפוס. הוא אמר, מחייך, "קיוויתי שתלכי בדרך שהתווה האל. לצערי, בחרת להמרות את רצונו ככל הכופרים אשר יושבים את כוכב הלכת הזה." ובמחשבתה התעוררה התובנה שאולי החוצן מעולם לא מת, אלא הגיע לקלמניטיה איתו, עם מרטין קרידין.
כולם מסביבה קפאו. רק אולידיה לא קפאה.
"אני החוצן." אמר מרטין קרידין "אני הנמרים, הדובים והאריות שאתם מפחדים מפניהם. תודעתך יפהפיה, ד"ר רני, רק שאני יכול לגמור אותה בליקוק. היא לא תשביע אותי כמו שתודעתו של אנדריאס הולט לא השביעה אותי כשהאל הפגיש בינינו."
"כל הגברים אותו הדבר." מלמלה אולידיה. החוצן נע סביבה בקשת ,שכאילו מרחה את דמותו של מרטין קרידין על כל עולמה, ואמר: "את יודעת על דרך ההתרבות של בני מיני, ד"ר רני."
היו עוד כמוהו מחוץ לגאלאקסיה. לפחות פעם אחת צפו באחד מהם משכפל את עצמו. לא זה שהיה בגלקסיה הזאת. העניין שהחוצן היה תבוני והתפתחות בדרך הזו הייתה איטית... אלא אם כן... התודעות שבלע הפכו אותו לבעל מודעות בעצמו.
"האל העניק לאחד מקודמיי תודעה." ענה החוצן למחשבתה "והשליחות שלו עברה אליי." היא לא הייתה צריכה לשאול אותו מה הוא רוצה ממנה. הוא רצה שימשיכו לחשוב שמי שעומד מאחורי המשבר הזה הייתה וינדאריה. זה הפנה אנרגיות ומאמצים לכיוון הלא נכון.
"כך האל מצווה. אחת על כך שהפרעתם להתפתחותן של הנבחניות הקלמניטיות הצעירות. אחת על כך שהענקתם תבונה לחולדות לפני שהגיע זמנן. אחת על כך שהייתם חמדנים." ענה החוצן בנימה שהזכירה לה את המטיף בחוץ. היא הופתעה מאמונתו הדתית היוקדת. היא ציפתה שיצור כמוהו יהיה אתאיסטי, יסתכל בציניות בדרכים בהן תרבויות צעירות התפלשו בעפר עולמותיהן, מנסות להסביר לעצמן את חוקי הטבע דרך ישויות דמיוניות... וקלטה שהוא נעשה משועשע ככל שהתקדמה עם המחשבה הזו.
"האם ידוע לך על מה בכלל הפדרציה הטרנס-אוראנית נמצאת במלחמה עם צדק?" שאל. כמו כל אזרח של הפדרציה, אולידיה ידעה שהפדרציה ראתה לנכון להגן על מיעוטים שממשלת צדק רדפה.
"אם זו הייתה הסיבה, היו מיישבים את האוכלוסיה באחת מהמושבות." ענה החוצן בלעג "המחקרים של הפדרציה הטראנס-אורנית הוכיחו שכוחות הטבע השתנו לאורך השנים כמעט כמו התפתחותו של יצור חי. תצפיות ביקומים אחרים הוכיחו שהדפוסים הללו ייחודיים לכל יקום, כמעיו טביעת אצבע. אם זה לא הוכיח את קיומו של כח עליון לאנשיך, מה בדיוק נותר?"
אסטרו-פיסיקה לא בדיוק הייתה הצד החזק של אולידיה. עם זאת, היא זיהתה היטב את הראציונליזציה של החוצן. ייתכן שהוא צודק והצדקיים חושבים כפי שהציע. הבעיה היא ששום דבר במודל שהוא מתאר לא תמך שקיימת תבונה שעומדת מאחורי כל הסיפור.
"חוסר רצונך להאמין נשגב מבינתי ועוד תודעה יפהפיה כשלך. אין שום דרך אחרת להסביר איך היקום עובד." טען החוצן. אפשרות שעלתה בדעתה של אולידיה שבני מינו, מפוטמים מתודעות, עברו את סף התבוניות רק לאחרונה והם נמצאים בשלב ההתגלות. נכון, אמונתם עברה כבר את ההאחדה שעוברות כל האמונות אבל הם היו כילדים לעומתה.
"אתם הילדים!" צעק החוצן, מאבד בבת אחת את כל קור רוחו ועמד להכות אותה ברעם כשהמטיף אחז בידו כאילו הוא לא מושפע ממנו בכלל. נדמה שהחוצן זיהה את המטיף. ופשוט ברח מהמקום.
"הוא זוכר את פגישתנו הקודמת." אמר המטיף "בזלוט." למילה היה טעם מוזר על לשונה. העולם התחיל לנוע פתאום כשהחוצן לא נמצא שם כדי להקפיא אותו. הבלשית נדמתה כמנסה להבין לאן העוזר שלה נעלם ומה המטיף עושה שם במקומו. הוא אמר, מתעלם ממנה,
"אני רע ועמית, ד"ר רני. עשיתי דרך ארוכה מאד אחריו שהוא נס מזלוט. אם תרצי, אוכל להעמיד לרשותך את מחקריי ואת אנשיי."
חוצן. ואולידיה מצאה שהיא על סף איבוד ההכרה.
פרק טוב. אתה רומז בהתחלה לכך שמרטין (שדרך-אגב לעתים אתה קורא לו מאט) הוא החוצן. מה שטיפה מפריע, זה שזו דמות שלא ראינו כמעט קודם לכן.
באופן כללי, זה מרגיש כמו אוסף של סיפורים קצרים, בכך שכל פרק הוא יחסית סגור על עצמו, שאתה כורך ביחד. גם כל פרק הוא ב Setting אחר לגמרי.
זה מבנה לא-קלאסי, כמה ארוך תכננת את הסיפור?
באופן כללי, זה מרגיש כמו אוסף של סיפורים קצרים, בכך שכל פרק הוא יחסית סגור על עצמו, שאתה כורך ביחד. גם כל פרק הוא ב Setting אחר לגמרי.
זה מבנה לא-קלאסי, כמה ארוך תכננת את הסיפור?
תודה על התגובה.
האם ניתן לדעת מה היה הרמז המסגיר? מאט זה צורת החיבה של השם של המארח - מרטין. ערכתי את הסיפור והכנסתי התייחסויות אליו בחלקים קודמים של הסיפור.
תוכננו עשרה חלקים לנובלטה. במהלך הכתיבה הוספתי עוד חלק כך שבכלליות מדובר באחת-עשרה חלקים.
מה דעתך על דמותה של אולידיה עד כה?
האם ניתן לדעת מה היה הרמז המסגיר? מאט זה צורת החיבה של השם של המארח - מרטין. ערכתי את הסיפור והכנסתי התייחסויות אליו בחלקים קודמים של הסיפור.
תוכננו עשרה חלקים לנובלטה. במהלך הכתיבה הוספתי עוד חלק כך שבכלליות מדובר באחת-עשרה חלקים.
מה דעתך על דמותה של אולידיה עד כה?
אולידיה מעניינת אבל קשה להזדהות איתה, גם בגלל שלא ברור מה היא בכלל - בת-אנוש? לא... אז מה היא כן? אני לא נעול על זה.
מה הגזע שלה? היא לא בת-אנוש, אלא מחליפה כל מיני צורות. להבנתי בני השוליים הם האנושיים. כך לפחות אני הבנתי, ולמעשה אני מבין שאני לא מבין כרגע את הגזעים בסיפור.
המילה שאתה מחפש היא סיבורגית - אדם שהגוף שלו הועצם על ידי הטכנולוגיה. רק לאזרחי הפדרציה יש גישה לגרסאות המתקדמות ביותר של הטכנולוגיה הזו מבחינה חוקית. בני השוליים שעובדים עם אולידיה הם אנשים שומרי חוק כך שיש להם גישה לטכנולוגיה פחות מתקדמת כמו הטכנולוגיה שהופכת אותך לשרירן בלי למות אלף פעם תוך כדי התהליך המייסר. לפדרציה הטרנס-אוראנית יש גם את כל הקטע של האדם כטכנולוגיה. מסיבה זו הם לא משתמשים באוטומציה. הנחתי שזה משהו שקשור לפסיכולוגיה שלה.
ארבעה עשר ימים אחרי ההתפרצות
אולידיה רעדה במעמקי דירתה של חברה טובה ממועדון היסטריה. היא לא ידעה כמה זמן... חלף. הפסיכיאטרים של שירות הביון היו היחידים שהיה להם את הסיווג לטפל במצבה – ואפילו הם ראיינו אותה מזמן לצורך קביעת משטר תרופות מתאים. כשרונותיה יצרו את התרופות שהם רשמו. היא לא ידעה אם היה עדיף להסתייע בבית החולים בענברון. פעם, במסגרת קורס להיסטוריה חברתית, היא וחברותיה ללימודים צפו בסדרת בית חולים מתחילת המאה הקודמת. אולידיה הייתה צריכה לטעון לנחיצותו של בית החולים כמסגרת חברתית לחברות של חולים ורופאים. עכשיו, כשהייתה באמת חולה, נזכרה בטיעוניה. חברתה באה ויצאה. לפעמים היא נשארה לצדה שעות ארוכות. לפעמים היא נשארה לצדה דקה. בכנות, אולידיה חשבה כמה טיעוניה היו חלולים, ריקניים ומלאי יהירות אל העבר...
פיירי היה שמה. היה לה עור כחול נוצץ כמו יהלום ושער לבן כשלג. זה כל מה שזכרה. ועתה האור הכאיב לה כשפיירי מחקה את החלונות מהקיר. אז עכשיו פיירי הייתה בדירה. היה לה סיווג. היא יכלה לשמוע כל מה שאולידיה צעקה בלי סדר מיוחד בלי מחיקת זכרון.
ובינתיים, משטר התרופות שקבעו הפסיכיאטרים של שירותי הביון לא עבד. היא שקשקה.
"הם באמת נואשים." שמעה אולידיה את חברתה. האיש שנגלה אליה היה שחור כמו החלל וגלימתו הייתה כהה עם צווארון כסוף. עיניו היו כמעט צהובות עם אישונים כחולים. משהו בהליכתו היה מוזר כאילו הוא רגיל ללכת עם צמד רגליים נוספות. ואז היא נזכרה... החוצן. החוצן השני.
"תרחיקי אותו ממני!" צעקה אולידיה "הוא חוצן!"
פיירי אמרה, נושכת את שפתה הכחולה בעצבנות, "אם כך את קוראת לכמר של הכנסייה.. תזכיר לי מאיזו כנסייה אתה?"
"כנסיית הטרף הנאצל." אמר איש הדת במבטא משונה. פיירי גירדה את מצחה ואמרה: "האם אתה מדארוויניה? חשבתי שאתה בן שוליים."
"אפשר לשמור את הפלפולים הללו לזמן מאוחר יותר." הציע הכמר של כנסיית הטרף הנאצל "עמיתתי סובלת ואין לי זמן להתנצחויות נוספות."
פיירי סימנה עם אצבעותיה מעל גבותיה התכולות ואמרה: "אני צופה בך, איש דת נמזר."
"האזיני לשיר," אמר איש הדת, מוחה בידיו עם קצב, "שמעי את מילות המנגינה, אולידיה. קיימות אמיתות רבות שניתן להתנסות בהם. אתם בחרתם באחת שכמעט השמידה אותנו. כנסיית הטרף הנאצל בנויה על האמת שבלעדיה היצר פונה כנגד התבונה."
"אתה מקשקש." נהמה פיירי "מה בדיוק המילים שלך עוזרות?"
"אחיי ואחיותינו למדנו את האמת ואת ההוד. אתם הייתם קוראים לנו מדענים. לנו זו הדרך האחת לבקש מחילה מהטרף הנאצל. אנחנו התפתחנו. אנחנו למדנו. ואז השד מצא אותנו."
"לא אומר שזה היה קל. איבדנו כמעט את כל הדור הבא שלנו כשלמדנו את האמת שלו, להאמת של השד. לבסוף, האח הזה מצא את הדרך לתוך גרון המפלצת והוא ברח אליכם."
"אני מבינה מה אתה מנסה לעשות." אמרה אולידיה, ראשה קצת פחות כואב מקודם, "אתה מנסה להרגיז אותי. האם יש סיבה לכך שאתה נראה כבן אדם? האם הטבע כה צפוי?"
איש הדת לטש בה מבט שלא היה בו שום דבר אנושי כי אם מבט שלוח מחיית טרף רעה. "למדתי את האמת שלכם כשמשלחת בהנהגת היינריך זלוט באה לעולם שלי, עמיתתי. אתם מפחדים מהזרים כמו שאנחנו משתוקקים לטרוף אותם. בדמותי זו קל לי לשלוט ביצר. אם תרצי, אוכל לחלוק איתך באמת. הטכנולוגיה לשינוי הצורה הזה כבר קיימת." ענה איש הדת, מפחיד אותה.
"למה משטר התרופות לא עובד?" שאלה אולידיה, מרגישה קצת יותר חזקה מקודם.
"השד מכוונן את הגוף שלך לפי האמת שלו." ענה איש הדת בלשונו המוזרה, המעצבנת, "הוא רצה לטרוף אותי. אני באתי ממנו לתבוע ממנו מחילה כפי שהכנסייה שלי מצווה." ובפעם הראשונה מזה ימים רבים, אולידיה שאגה בצחוק. הכאב כמעט נמוג כשרעדה בצחוק מהמחשבה.
"ומה העניין עם האור?" שאלה פיירי, מתערבת לראשונה והבינה בעצמה, מהבעת פניה, את התשובה. איש הדת אמר, מצמיד את כפות ידיו, "את יותר מבוגרת מהטרף הרגיל שלו. זו הסיבה שהוא מעדיף אותם צעירים ככל האפשר. העצבים שלך צומחים איפה שהם לא אמורים לצמוח וזה עושה אצלך בלגן. ככל כשהגוף צעיר יותר, הוא... ניתן יותר לעיצוב."
"האור." הבינה אולידיה "העיניים. גזע המוח הוא בסיס התודעה. הוא מקושר לעצבי הראייה שלי. כל שינוי בגזע המוח משפיע על עצבי הראייה שלי קודם כל ואחר כך על... – שיקרתם לי, נכון?"
"אני חברה שלך, אולידיה." אמרה פיירי עם יד על חזה "ונדמה לי שלומר לך שיש סיכוי שאת מתחילה לסבול מתסמינים של אלצהיימר הוא לא הרעיון הכי טוב שעלה בתודעתי."
"אתם מבינים יותר מאיתנו בנושא." הודה איש הדת. אולידיה הרגישה קצת יותר טוב. ופיירי התקשחה. לקח רגע לאולידיה להבין מי עמדה להגיע כהולוגרמה לתוך הדירה הזו.
"את יכולה לעזוב אותנו, פיורה דימס." אמרה נשיאת הפדרציה ליזבת' נת'רקט, יושבת, זרועותיה נשענות על מסעדי כיסא משרדי בלתי נראה בלשכתה במצודת אוראנוס. אולידיה רק יכלה לנשוך את שפתיה לנוכח הכבוד. היא תמיד הייתה צריכה ללכת לקראת הנשיאה. לפחות הדירה של פיירי עמדה בדרישות האבטחה של סגל הנשיאה. היא בעצמה כבר הלכה לא מבלי למלמל כמה מילים שאם היא משתמשת בדירה שלה, היא יכלה לבטוח בה.
"הייתי רוצה לעזור לך." אמרה אולידיה, עדיין חלשה מאד מהפגישה עם החוצן, " אבל –"
"אני פועלת פה בניגוד להמלצותיהם של טובי הרופאים בפדרציה הטראנס-אוראנית. הם מאמינים שהם יוכלו לקחת מהחוצן את השליטה בעצבוב מחדש הזה. אני לא חושבת." ענתה נשיאת הפדרציה, מדברת לעניין כפי שתמיד נהגה לעשות. היא עצרה כדי לנשום.
החולשה הזו לא תעבור.
"היא מסרה לי שאת תעמדי בראש הפרויקט או שהם יסגרו אותו." אמר איש הדת בחמימות. אולידיה הרגישה משב של רוח חמימה על כך שצמרת הפדרציה מאמינה בה הם יכלו לקדם את מרטין קרידין הצעיר. הוא ידע את כל מה שהיא ידעה על החוצן. רגע, מרטין קרידין לא היה קיים יותר. החוצן זלל את התודעה שלו כשהוא הסתנן למועדון פוקויאמה המקורי. מעניין איך היה הטעם של התודעה של מרטין קרידין האמיתי. היא קלטה שלא רק שהחוצן משפיע עליה, הוא גם מצליח לגרום לה לקבל את נקודת מבטו. עתה הנשיאה הוסיפה, בחום, "בשם הפרלמנט של הפדרציה, היינו שמחים לתת לך את החופשה שאת צריכה עתה, אולידיה. עם זאת, העת דוחקת ואת, כפי שהתגלה לנו לצערנו, חסרת תחליף."
לא תחליף אנושי. אם הם הצליחו להביס את החוצן בעולמם, הם יכלו לנהל את הפרויקט. הסיכוי שייתנו לחוצנים את הפרוייקט היה שווה לסיכוי שירשו לה באמת לצאת לחופשה.
"יש לי רק שאלה אחת רק בשביל להשיב לעצמי את האמון במין האנושי." אמרה אולידיה "למה החוצן אמר שהוא ישלח את האינדכסים ללופן? חשבתי בזמנו שזו מחשבת השווא. עתה... –"
"אולידיה," אמרה נשיאת הפדרציה, אצבעותיה מתחפרות במסעדי הכסא שלה, "למעשה, אין לי בעיה לענות לך על השאלה הזו. את הנתונים שאת אספת על וינדאריה במשך שנים, ניתחו בלופן. גם הנתונים שאספת על הנערים והנערות שהוא שינה מנתחים עתה בלופן. הסתרנו את זה ממך במטרה להסתיר את זה מווינדאריה. אז הוא ידע את זה כל הזמן הזה."
"הוא קורא מחשבות." אמרה אולידיה, רועדת רק מלחשוב עליו, "מעניין מה הטווח שלו. האם –"
"עדיף לא לחשוב על זה." הציע איש הדת. אולידיה שאלה, כאילו כדי להסיח את דעתה, "האם הגוף הזה אמתי?"
"מצאתי את גופתו של ארווין הורק כשהגעתי לצור ארבע." אמר איש הדת החוצן "שכפלתי את נתוניה והתחזיתי לו עד עכשיו."
" – אבל אם לשוב לנושא, כל תקוותיה ואמונותיה של הפדרציה נתונות לך." אמרה הנשיאה, עומדת לנתק את הקשר. אולידיה אמרה, לפני שהנשיאה ניתקה את הקשר, "לחוצן הייתה תיאוריה לגבי המלחמה שלנו עם צ – "
"השיחה שלכם מוקלטת." ציינה הנשיאה בצינת קרח "יש לו עדיין מה ללמוד על מיננו, אולידיה. מכל הסיבות לפרוץ המלחמה, זו אפילו לא עלתה על הדעת של שני הצדדים."
ונעלמה, מותירה את אולידיה להסתדר לבד.
אולידיה רעדה במעמקי דירתה של חברה טובה ממועדון היסטריה. היא לא ידעה כמה זמן... חלף. הפסיכיאטרים של שירות הביון היו היחידים שהיה להם את הסיווג לטפל במצבה – ואפילו הם ראיינו אותה מזמן לצורך קביעת משטר תרופות מתאים. כשרונותיה יצרו את התרופות שהם רשמו. היא לא ידעה אם היה עדיף להסתייע בבית החולים בענברון. פעם, במסגרת קורס להיסטוריה חברתית, היא וחברותיה ללימודים צפו בסדרת בית חולים מתחילת המאה הקודמת. אולידיה הייתה צריכה לטעון לנחיצותו של בית החולים כמסגרת חברתית לחברות של חולים ורופאים. עכשיו, כשהייתה באמת חולה, נזכרה בטיעוניה. חברתה באה ויצאה. לפעמים היא נשארה לצדה שעות ארוכות. לפעמים היא נשארה לצדה דקה. בכנות, אולידיה חשבה כמה טיעוניה היו חלולים, ריקניים ומלאי יהירות אל העבר...
פיירי היה שמה. היה לה עור כחול נוצץ כמו יהלום ושער לבן כשלג. זה כל מה שזכרה. ועתה האור הכאיב לה כשפיירי מחקה את החלונות מהקיר. אז עכשיו פיירי הייתה בדירה. היה לה סיווג. היא יכלה לשמוע כל מה שאולידיה צעקה בלי סדר מיוחד בלי מחיקת זכרון.
ובינתיים, משטר התרופות שקבעו הפסיכיאטרים של שירותי הביון לא עבד. היא שקשקה.
"הם באמת נואשים." שמעה אולידיה את חברתה. האיש שנגלה אליה היה שחור כמו החלל וגלימתו הייתה כהה עם צווארון כסוף. עיניו היו כמעט צהובות עם אישונים כחולים. משהו בהליכתו היה מוזר כאילו הוא רגיל ללכת עם צמד רגליים נוספות. ואז היא נזכרה... החוצן. החוצן השני.
"תרחיקי אותו ממני!" צעקה אולידיה "הוא חוצן!"
פיירי אמרה, נושכת את שפתה הכחולה בעצבנות, "אם כך את קוראת לכמר של הכנסייה.. תזכיר לי מאיזו כנסייה אתה?"
"כנסיית הטרף הנאצל." אמר איש הדת במבטא משונה. פיירי גירדה את מצחה ואמרה: "האם אתה מדארוויניה? חשבתי שאתה בן שוליים."
"אפשר לשמור את הפלפולים הללו לזמן מאוחר יותר." הציע הכמר של כנסיית הטרף הנאצל "עמיתתי סובלת ואין לי זמן להתנצחויות נוספות."
פיירי סימנה עם אצבעותיה מעל גבותיה התכולות ואמרה: "אני צופה בך, איש דת נמזר."
"האזיני לשיר," אמר איש הדת, מוחה בידיו עם קצב, "שמעי את מילות המנגינה, אולידיה. קיימות אמיתות רבות שניתן להתנסות בהם. אתם בחרתם באחת שכמעט השמידה אותנו. כנסיית הטרף הנאצל בנויה על האמת שבלעדיה היצר פונה כנגד התבונה."
"אתה מקשקש." נהמה פיירי "מה בדיוק המילים שלך עוזרות?"
"אחיי ואחיותינו למדנו את האמת ואת ההוד. אתם הייתם קוראים לנו מדענים. לנו זו הדרך האחת לבקש מחילה מהטרף הנאצל. אנחנו התפתחנו. אנחנו למדנו. ואז השד מצא אותנו."
"לא אומר שזה היה קל. איבדנו כמעט את כל הדור הבא שלנו כשלמדנו את האמת שלו, להאמת של השד. לבסוף, האח הזה מצא את הדרך לתוך גרון המפלצת והוא ברח אליכם."
"אני מבינה מה אתה מנסה לעשות." אמרה אולידיה, ראשה קצת פחות כואב מקודם, "אתה מנסה להרגיז אותי. האם יש סיבה לכך שאתה נראה כבן אדם? האם הטבע כה צפוי?"
איש הדת לטש בה מבט שלא היה בו שום דבר אנושי כי אם מבט שלוח מחיית טרף רעה. "למדתי את האמת שלכם כשמשלחת בהנהגת היינריך זלוט באה לעולם שלי, עמיתתי. אתם מפחדים מהזרים כמו שאנחנו משתוקקים לטרוף אותם. בדמותי זו קל לי לשלוט ביצר. אם תרצי, אוכל לחלוק איתך באמת. הטכנולוגיה לשינוי הצורה הזה כבר קיימת." ענה איש הדת, מפחיד אותה.
"למה משטר התרופות לא עובד?" שאלה אולידיה, מרגישה קצת יותר חזקה מקודם.
"השד מכוונן את הגוף שלך לפי האמת שלו." ענה איש הדת בלשונו המוזרה, המעצבנת, "הוא רצה לטרוף אותי. אני באתי ממנו לתבוע ממנו מחילה כפי שהכנסייה שלי מצווה." ובפעם הראשונה מזה ימים רבים, אולידיה שאגה בצחוק. הכאב כמעט נמוג כשרעדה בצחוק מהמחשבה.
"ומה העניין עם האור?" שאלה פיירי, מתערבת לראשונה והבינה בעצמה, מהבעת פניה, את התשובה. איש הדת אמר, מצמיד את כפות ידיו, "את יותר מבוגרת מהטרף הרגיל שלו. זו הסיבה שהוא מעדיף אותם צעירים ככל האפשר. העצבים שלך צומחים איפה שהם לא אמורים לצמוח וזה עושה אצלך בלגן. ככל כשהגוף צעיר יותר, הוא... ניתן יותר לעיצוב."
"האור." הבינה אולידיה "העיניים. גזע המוח הוא בסיס התודעה. הוא מקושר לעצבי הראייה שלי. כל שינוי בגזע המוח משפיע על עצבי הראייה שלי קודם כל ואחר כך על... – שיקרתם לי, נכון?"
"אני חברה שלך, אולידיה." אמרה פיירי עם יד על חזה "ונדמה לי שלומר לך שיש סיכוי שאת מתחילה לסבול מתסמינים של אלצהיימר הוא לא הרעיון הכי טוב שעלה בתודעתי."
"אתם מבינים יותר מאיתנו בנושא." הודה איש הדת. אולידיה הרגישה קצת יותר טוב. ופיירי התקשחה. לקח רגע לאולידיה להבין מי עמדה להגיע כהולוגרמה לתוך הדירה הזו.
"את יכולה לעזוב אותנו, פיורה דימס." אמרה נשיאת הפדרציה ליזבת' נת'רקט, יושבת, זרועותיה נשענות על מסעדי כיסא משרדי בלתי נראה בלשכתה במצודת אוראנוס. אולידיה רק יכלה לנשוך את שפתיה לנוכח הכבוד. היא תמיד הייתה צריכה ללכת לקראת הנשיאה. לפחות הדירה של פיירי עמדה בדרישות האבטחה של סגל הנשיאה. היא בעצמה כבר הלכה לא מבלי למלמל כמה מילים שאם היא משתמשת בדירה שלה, היא יכלה לבטוח בה.
"הייתי רוצה לעזור לך." אמרה אולידיה, עדיין חלשה מאד מהפגישה עם החוצן, " אבל –"
"אני פועלת פה בניגוד להמלצותיהם של טובי הרופאים בפדרציה הטראנס-אוראנית. הם מאמינים שהם יוכלו לקחת מהחוצן את השליטה בעצבוב מחדש הזה. אני לא חושבת." ענתה נשיאת הפדרציה, מדברת לעניין כפי שתמיד נהגה לעשות. היא עצרה כדי לנשום.
החולשה הזו לא תעבור.
"היא מסרה לי שאת תעמדי בראש הפרויקט או שהם יסגרו אותו." אמר איש הדת בחמימות. אולידיה הרגישה משב של רוח חמימה על כך שצמרת הפדרציה מאמינה בה הם יכלו לקדם את מרטין קרידין הצעיר. הוא ידע את כל מה שהיא ידעה על החוצן. רגע, מרטין קרידין לא היה קיים יותר. החוצן זלל את התודעה שלו כשהוא הסתנן למועדון פוקויאמה המקורי. מעניין איך היה הטעם של התודעה של מרטין קרידין האמיתי. היא קלטה שלא רק שהחוצן משפיע עליה, הוא גם מצליח לגרום לה לקבל את נקודת מבטו. עתה הנשיאה הוסיפה, בחום, "בשם הפרלמנט של הפדרציה, היינו שמחים לתת לך את החופשה שאת צריכה עתה, אולידיה. עם זאת, העת דוחקת ואת, כפי שהתגלה לנו לצערנו, חסרת תחליף."
לא תחליף אנושי. אם הם הצליחו להביס את החוצן בעולמם, הם יכלו לנהל את הפרויקט. הסיכוי שייתנו לחוצנים את הפרוייקט היה שווה לסיכוי שירשו לה באמת לצאת לחופשה.
"יש לי רק שאלה אחת רק בשביל להשיב לעצמי את האמון במין האנושי." אמרה אולידיה "למה החוצן אמר שהוא ישלח את האינדכסים ללופן? חשבתי בזמנו שזו מחשבת השווא. עתה... –"
"אולידיה," אמרה נשיאת הפדרציה, אצבעותיה מתחפרות במסעדי הכסא שלה, "למעשה, אין לי בעיה לענות לך על השאלה הזו. את הנתונים שאת אספת על וינדאריה במשך שנים, ניתחו בלופן. גם הנתונים שאספת על הנערים והנערות שהוא שינה מנתחים עתה בלופן. הסתרנו את זה ממך במטרה להסתיר את זה מווינדאריה. אז הוא ידע את זה כל הזמן הזה."
"הוא קורא מחשבות." אמרה אולידיה, רועדת רק מלחשוב עליו, "מעניין מה הטווח שלו. האם –"
"עדיף לא לחשוב על זה." הציע איש הדת. אולידיה שאלה, כאילו כדי להסיח את דעתה, "האם הגוף הזה אמתי?"
"מצאתי את גופתו של ארווין הורק כשהגעתי לצור ארבע." אמר איש הדת החוצן "שכפלתי את נתוניה והתחזיתי לו עד עכשיו."
" – אבל אם לשוב לנושא, כל תקוותיה ואמונותיה של הפדרציה נתונות לך." אמרה הנשיאה, עומדת לנתק את הקשר. אולידיה אמרה, לפני שהנשיאה ניתקה את הקשר, "לחוצן הייתה תיאוריה לגבי המלחמה שלנו עם צ – "
"השיחה שלכם מוקלטת." ציינה הנשיאה בצינת קרח "יש לו עדיין מה ללמוד על מיננו, אולידיה. מכל הסיבות לפרוץ המלחמה, זו אפילו לא עלתה על הדעת של שני הצדדים."
ונעלמה, מותירה את אולידיה להסתדר לבד.
נראה שאולידיה די במצב שבו היא איבדה שליטה על מה שקורה, טרנספורמציה מעניינת מההתחלה שבו היא הייתה לכאורה בשליטה ל מצב שהיא צריכה לתמרן בין כוחות חזקים ממנה.
תודה על התגובה.
האנאלוגיה שחשבתי עליה במהלך הכתיבה של הסיפור היא יחסים בין ילדים להוריהם. למען האמת, לפני שניגשתי לכתוב את הסיפור, ראיתי את אולידיה כדמות בעלת נטיות אמהיות. הבנתי עוד מהתחלה שהיא מאד רחוקה מזה אבל זה נוגע לתמה של אמונה שהסיפור עוסק בה.
האנאלוגיה שחשבתי עליה במהלך הכתיבה של הסיפור היא יחסים בין ילדים להוריהם. למען האמת, לפני שניגשתי לכתוב את הסיפור, ראיתי את אולידיה כדמות בעלת נטיות אמהיות. הבנתי עוד מהתחלה שהיא מאד רחוקה מזה אבל זה נוגע לתמה של אמונה שהסיפור עוסק בה.
שמונה עשר ימים אחרי ההתפרצות
אולידיה השתלטה על הרעד בכף ידה. היא זה עתה סיימה שיחה עם אמה, הסולנית של להקת ה-'סטימפליות'. אמה הייתה בין היחידות ממשפחתה שלא עסקה בארכיטקטורת תיכנות ישירות אלא דרך האמנות. היא עודדה את אולידיה כשעזבה את בובואר שלוש לעבר קריירה מבטיחה יותר במושבות אחרות של הפדרציה. היא חשבה שמנהלנית רפואית לא הייתה משרה שמיצתה את מלוא הפוטנציאל של אולידיה. אם היא הייתה יודעת את האמת, היא לא הייתה חושבת כך.
היא גם חשבה שהגיע הזמן לסיים את פסק הזמן שלקחה מאז גירושיה. אולידיה באמת לא יכלה לומר עד כמה היא שמחה לשמוע אותה עוסקת בדברים שלא נגעו לחוצנים. הטיפול שהחוצן הציע לתודעתה המרוטה הזכיר לה את אמה שעסקה במוסיקה חושית.
לחוצנים היה חזון משלהם לטכנולוגיה: התוכנה של הכשרונות שלהם לא שכנה בתוך קשת טיורינג אלא בענן מחוץ לו. אולידיה פשוט התעלמה מהענן שנראה כמו ערפל ירקרק כשהחליטה, בכל זאת, לשים לב אליו. בלי הענן הזה, היא לא הייתה לקום בכלל מהרצפה היום. כל הטיפולים שהפדרציה הציעה לטיפול בנכות לא נגעו בכלל לשיקום מערכת העצבים.
ומערכת העצבים של אולידיה הייתה הבעיה.
היא זכרה איך כמעט התמוטטה ביום הראשון של חזרתה לעבודה ופיירי עוד ליוותה אותה עד האתר השחור. עתה אולידיה הייתה בדירתה, מלווית רק על ידי הפסיכיאטרים של שירותי הביון שהתמקדו בנזק לתאיה אך לא מעבר לכך. לשירותי הביון היו גם כמה פסיכולוגים. הם פשוט היו יותר פסיכולוגים ארגוניים.
אנשים כיום הלכו ברגל בתוך הערים. אולידיה ידעה שהבעיה היא לא בשרירים. הם היו חזקים כרגיל. היא פשוט הרגישה מסוחררת בכל פעם שירדה במדרגות לעבר הכניסה מחדר המדרגות שלה שנפתח אל השאון הבלתי נסבל של הנמל. עם זאת, הדממה משלה בעולם כשהיא הוציאה את ראשה מהבניין. היא יכלה כמעט לראות את שולי הנקבוביות הפועמות שבירכתיהן ישבו המרכבות של זאבי החלל שלא הספיקו לצאת בטרם הוטל הסגר של קלמניטיה שתיים. מתיישבים שהגיעו לפני הטלת הסגר נופפו לה לשלום לאחר שזיהו אותה כמי שמנהלת את שירותי הרפואה של הנמל בתקווה שזה יזרז את הטיפול בהם. העוזרים שלה מסרו לה שהם מצליחים לנהל בינתיים צד זה של העבודה שלה. הם סיננו את הענן הירקרק שתמך בה בעודה מדשדשת לאורך השדרה השנייה בחשיבותה של רובע הנמל. היא ידעה ששומרים עליה דרך המקפלת. אפילו השדרה השנייה בחשיבותה פעמה במרבדי תאים חכמים שניתן להשתמש בהם להגנתו של מאובטח במקרה הצורך. אותם תאים חכמים נשרו ממנה, מאזרחים אחרים של הפדרציה ואפילו מקומץ החיות החכמות שחיו ברובע, והועברו לבעלותה של הפדרציה.
היא לא הייתה לבד. ועם זאת, היא הרגישה... לבד. מלבד פיירי, לאף אחד מהחברים שלה לא היה את הסיווג להקשיב לה. ואפילו בימים טרופים אלו, העברת מידע לאדם שלא היה לו הסיווג גרר שיחה לא מאד נעימה מנציג שירותי הביון לה ושליחת סוכן שימחק את זכרון השיחה מחברה. לא שאולידיה דיברה עם אמה על יותר מהחיים הדפוקים שהיו לה. היא חשדה שהיא הזכירה את האב הורק אבל אם כך היה, היו מודיעים לה.
אולידיה הייתה צריכה לפנות ימינה לאחת הסמטאות, שבה בנוסף למרבדי התאים החכמים, הצטברו גם פטריות שהמתיישבים הביאו איתם מעולמותיהם. ניתן היה להבין שזו לא סמטה רגילה לפי היעדרותם המוחלטת של הסוחרים של קרטל הקוויוט. ארגון פשע או לא, הם לא עמדו להתיישב על נקודת המעבר לרובע המחנה אם הם לא רצו שגוף רציני יותר מהמשטרה יקדיש להם מזמנו.
היא לא הכירה את החולדות שרבצו בנקודת המעבר בין רובע הנמל לרובע המחנה. הן לא היו שייכות ללהקת החולדות שעבדה איתה כל השנים הללו. החולדות, עם זאת, הכירו אותה. מסתבר שלעבודה איתה הייתה יוקרה. והחולדות הללו חיפשו דרכים להצטרף לבקרה. במקרה שלה, זה התבטא בסריקה שטחית מהרגיל ובקשה עדינה לחשוב עליהן כשהיא תחפש מועמדים. רובע המחנה לא צמח כשאר רובעי כוכבתפוז אלא נבנה על ידי בני השוליים. תחושת המוצקות של המבנים הייתה מוצקה עתה כשזכרה את המבנים שעינה שזפה בענברון. עד עכשיו היא חשבה שהם פשוט הצמיחו את המבנים ואז החדירו לתוכם מינרלים וסילקו את השלדה אחרי התהליך. עתה קלטה שלא. הם בנו אותם מכלתחילה מאבן קשה. בני השוליים גרו כאן כשהם הצמיחו את שאר רובעי כוכבתפוז לפי הנחיותיהם של המתיישבים הראשונים בקלאמניטיה. יופי, החוצן הארור לא יכל לשלוט באבן למיטב ידיעתה.
האתר השחור היה ממוקם קרוב לשולי המחנה. ניתן היה לראות את החומות הלא ממש משכנעות שהקיפו את המחנה מהצד שפנה אל ערבות קלאמניטיה. עם ספינות אוויר וקנוקנות שריריות, החומה הייתה יותר גבול מכל דבר אחר. היא לא עצרה כלום.
החוצן האחר חיכה לה בכניסה לאתר השחור. הוא היה עם עמיתיו האחרים. היא זכרה שהכמעט התמוטטות שלה הייתה קשורה להבנה שרובד שלם בנוגע לחוצן והתנהלותו הוסתר מפניה במשך שנים. החוצנים שאיתו שלטו בלשונה. היא לא קיבלה עדיין את התוצאות של הצוות מלופן. היא בחרה לא להתעקש. היו לה דברים יותר דחופים מלדחוף את האימפורטין במסילת העצב של הפדרציה הטראנס-אוראנית. זה הזכיר לה לשאול את פיירי לגבי מירוץ התאים. למרות שאולידיה לא הגיעה, היא תרמה תא סיב שתתחרה בשמה.
"בסדר." אמרה אולידיה כשקולה נשמע לה מסונתז "האם הייתה התקדמות?"
"הנבדקת הכי מבטיחה היא סייפרין בריניארד." אמר מנהיגם של החוצנים, הפרט שאולידיה הכירה בשמו השאול: ארווין הורק. אחת הסיבות שאולידיה האמינה בזמנו שמווינדאריה תצא הרעה הייתה שכל החברים שלה היו עילויים. עתה נראה לה שלווינדאריה פשוט לא הייתה סבלנות לאנשים שהיו פחות ממוכשרים בתחומם. ההתמחות של סייפרין הייתה במתמטיקה טהורה לסוגיה. היא אפילו קיבלה על זה פרס.
"אני עדיין חושבת שתרפיה היא רעיון טוב." אמרה אולידיה, מנסה להאמין שמה שהיא שומעת הוא קולה ולא משהו שהענן הירקרק סינתז על סמך רמזים.
החוצנית עמדה לומר משהו כשחבריה סימנו לה לשתוק. כשהיא הבינה שאחד מהחוצנים היה היא, היא חשבה שזה מוזר לאור מה שלמדה על הדת בדיכויין של נשים. האב הורק היטה את אוזנו אליה כשהם תקשרו בערוץ פרטי והשיב: "עמיתתי חושבת שפרץ אתחול יעבוד יותר טוב בטווח הארוך. הם ניסו את הפתרון שלך והם גילו שהם בזבזו זמן יקר בציד בעוד שהשד מכין את הטרף."
"למה השתקתם אותה?" שאלה אולידיה כשהיא מתייחסת להערתו של החוצן.
"למען הסדר הטוב, החלטנו שרק אני אדבר אני ביליתי איתכם את הכי הרבה זמן ואני יודע איך אתם חושבים. הבנת השפה שלכם לא מובילה להבנת דרך המחשבה שלכם." הסביר ארווין הורק כשאולידיה מצאה את עצמה מסכימה. בעוד שהיא הבינה בקווים כלליים את העקרונות של כנסיית הטרף הנאצל, הדרך בה הם תרגמו אותם לפועל הייתה קצת סתומה בעיניה. למה הם היו צריכים כוחות שמעבר להם כדי למממש את העקרונות של הכנסייה שלהם? האם זה מה שהוביל אותם לחשוב על טכנולוגיית העננים הזו? היו לה שאלות. ומעט מאד זמן.
"ולא משום שנשים נחשבות לנחותות בעיניכם." ענתה אולידיה שהבינה שטכנולוגית העננים הזו אכן מסנתזת את הקול שלה לפי רמזים שהיא אוספת. האב הורק הקשית את גבותיו השחורות ואמר: "עמיתתי, אני מבין שיש לך בעיה עם רכיב הקול לפי חוסר התואם בין שפת הגוף שלך למה שאת אומרת. לשאלתך, נדיר מאד שבנות מיננו עוסקות בעיסוקים עדינים כמלאכת המדעים. לא רציתי שתיפגעי מלשונה."
אולידיה הקשיחה את תווי פניה במאמץ ניכר והצליחה לומר: "אז מה זה פרץ אתחול? אני מאמינה שהסברתם לי אבל הזכרון שלי לא כתמול ושלשום."
האב הורק הציע לה במחוות יד מובנית היטב שהוא מעדיף להסביר לה תוך כדי הליכה לתאה של סייפרין בריניארד. הסייעים כבר יצאו מתאי ההגנה, לא תאי מעצר, תאי ההגנה, אחרי שסיימו לדאוג לצרכיהם של הנגועים. כמה מהם עמדו כזקיפים ליד התאים, כשעיניהם שומרות קשר עם סביבתם. מראה החוצנים פחות הפחיד אותם משהפחיד אותם בשלושת הימים שקדמו לכן. הם עדיין קצת קפצו וקימצו אגרופים שיכלו לרסק אבן ככל הידוע לאולידיה על עוצמתם.
"בבקשה, נסי לזכור את זה הפעם." התחיל האב הורק בחיוך "הבסיס של הטכנולוגיה שלנו הוא מה שאת קראת לו תאי המראה. נתת להם את השם אחרי שאמרנו לך שהם יודעים לעשות לולאות קוונטיות כך שמשהו שרואים בתא אחד ישתקף בתא אחר מרוחק שנות אור ממנו. מה שעבדנו עליו פה הוא ליצור גשר בין הטכנולוגיה שלנו לטכנולוגיה שלכם בעזרתך האדיבה, עמיתתי."
"פרץ האתחול שדיברתם עליו הוא פשוט לאתחל בו זמנית את התכנות של התאים החכמים מנקודת ממשק חיצונית להם. אני לא זוכרת למה הטכנולוגיה שלכם עדיפה על פני שלנו בנושא." המשיכה אולידיה שהצליחה להיזכר בחלק. האב הורק שמר על חיוכו שנראה לה הרגע כאילו הוא מדכא רצון לקרוע אותה לגזרים כפי שהיא הייתה עושה אם מישהו היה עושה לה את אותו התרגיל.
"משום שאת מדברת על אתחול התכנות עצמו. אנחנו מדברים על החלפת כל הקולטנים שעושים את התאים שלכם לתאים חכמים בבת אחת. זה ידרוש מהצד שלכם ליצור תכנה חלופית למה שאנחנו עומדים להרוס." סיים להסביר האב הורק כשקולו נמצא על אש קטנה מאד. ואולידיה בדקה אם התכנה מוכנה. היא הגיעה אחרי שסיימה לעבוד. החולדות מצוות הבקרה אישרו שהיא לא הועתקה בטעות מהמקור שהחוצן הוריד לכשרונות של המתבגרים. הן גם אישרו שהן לא מצאו כל התערבות זדונית מצדו בתוכנה למיטב ידיעתן.
והם הגיעו לתאה של סייפרין בריניארד.
"ועוד דבר אחרון לפני שאשכח," אמר האב הורק, שיניו חורקות, "תמיד מצאתי שאזרחי הפדרציה נוטים להיות... המממ... קצת יותר גסי רוח מבני השוליים. האם הרעיון לפתוח בברכת 'מה שלומך?' נכחד אצלכם לחלוטין מדיבורכם?"
אולידיה עצרה לרגע והישירה מבט לתוך עיניו המרתיעות של החוצן, שגם אם היו אנושיות, עדיין היה בהן משהו מהתודעה החוצנית שלו, ואמרה: "האם אני צריכה לחיות בפחד ממך? איננו חיים תחת שלטון האימים כמו כדור הארץ, ארווין הורק."
"את לא מפחדת ממני. זה טוב לשיתוף הפעולה בינינו. נדבר על זה אחר כך." אמר האב הורק ונכנס אחריה לתא. הסייעים שהוצבו בחוץ הציצו פנימה אחרי עמיתיו של האב הורק שלא סיגלו לעצמם שמות אנושיים כמו עמיתם הבכיר. סייפרין בריניארד הייתה נערה אדמונית עם חזה מלא. אולידיה חשבה שהיא נאה וידעה להפריד בין תשוקותיה לבין מחשבותיה. היא תהתה איפה החמלה שלה כלפי הנערה. היא לא ריחמה על הנגועים. היא ראתה אותם כבעיה שעליה לפתור. היא הבינה שזו דרכה לשים חומה בינה לבין מה שהנגועים ייצגו: אובדן האינדיבידואליות, ההיטמעות בחוצן וקץ כל מה שהחשיבה לאנושי בכלליות. הנערה הביטה בה בחשש.
האינטלגנציה שלה איזנה את האפקט של תסמונת המראה. היא ידעה שאולידיה איננה זרה מאיימת. עם זאת, נדמה לאולידיה שבכל פעם שהיא באה – הנערה חשבה שהיא מישהי אחרת לחלוטין. כרגע היה לה חשוב לערוך ניסוי.
"סייפרין," פתחה אולידיה בדברים "האם את נותנת לנו את הסכמתך להשבית את כל הקולטנים של התאים החכמים שלך? התכנה החלופית שלהם מוכנה." הנערה עיכסה את עיניה וענתה: "אתן תעשו זה כך או כך."
"נערה חכמה."
החוצנים לידה החליפו ביניהם מילים בערוץ תקשורת אטום. אולידיה ניחשה שזה נגע לכיוונון רכיב הקול שהפעם ביטא משהו שהיה מחשבותיה הפרטיות. ייתכן שהיא שקלה לומר את זה אבל היא בחיים לא הייתה אומרת את זה בקול. הנערה החליטה שהיא החמיאה לה לפי השאלה הבאה שיצאה מפיה המחוצף. "מנין לכם שזה יעבוד? אולי יש לו גיבוי?" הקשתה סייפרין על תהליך העבודה. אולידיה גנחה בכאב והרגישה את כל משקל הימים האחרונים זע על בשרה העדין. היא השיבה: "מרגע שנשיג שליטה בקשת טיורינג, נמחק את הגיבויים – זו הסיבה שקשת טיורינג קיימת, סייפרין."
"לא שזה משנה משהו, אני נותנת את הסכמתי." אמרה סייפרין. אולידיה יצרה קובץ דרך המקפלת בו נרשמה הסכמתה של סייפרין רק למקרה והם יצטרכו להוכיח שאכן ניתנה הסכמה כזו. היא עמדה לתת הוראות נוספות כשנשמעה צעקה במורד המסדרון.
הסייעים הפסיקו מלהציץ ואחד מהם הסתכל החוצה.
"זה וולנד גרים, ד"ר רני." מסר הסייע אחרי שהשיב את עיניו לתוך תא ההגנה "הוא התחיל לדפוק על הקירות של התא."
"וולנד גרים הוא אחד הנבדקים הקשים ביותר בחבורה." העיר האב הורק בעצב "השד כמעט סיים איתו."
האם ההשתוללות שלו אמרה שהניסוי שלהם היה בדרך הנכונה לעצור אותו? אולידיה עמדה להתעלם מההשתוללות שלו עד שנזכרה במה שוינדאריה עשתה לקלפים שלא מצאו חן בעיניה ולמה שסמאר עשתה למיה המסכנה. הקירות לא יחזיקו מעמד הרבה זמן.
"לצערי," אמרה אולידיה בכנות "נצטרך לחכות מעט עם הטיפול בך, סייפרין." סייפרין שלחה לעברה מבט שגרם לאולידיה לשקול לנשק אותה. היא דחפה את התשוקה הזו בחזרה למקומה וקיבלה את סליחתה של סייפרין. הסייעים סגרו את דלת התא מאחוריהם כשאולידיה ועמיתיה רצו לתאו של וולנד גרים, המטורף.
"לא." קרא האב הורק עוד מרחוק "ראיתי כבר את אור האימים הזה, אולידיה. השד טורף אותו וברגעים אלו ממש."
ואכן כשהגיעו, גופו של הנער רעד כל כך חזק עד שהאור מתוכו ממש קרן כשלוחותיו של עצב מעורר במיוחד. בנוסף לזה, הנער מצא דרך לצרוח לעולם. צרחתו של הטרף בעודו נטרף. לא היה לאולידיה ספק שהחוצן הראה לה עתיד – העתיד שעליה למנוע בכל מחיר אם אנושיותה חשובה לה.
היא הריחה את האבן נמסה מהחום. הריח היה ריח של מוות. אולידיה שאלה בעיניה את עמיתיה אם הם יכולים לעשות משהו כדי לעצור את ריח המוות. הם שלחו צבירים מתאי המראה שלהם לתוך התא המחולל באור אימים. התאים התאיידו לפני שהספיקו לספוג ולו מקצת מהאנרגיה. אלה ששרדו את החום – התחלקו עד שהקירות, שנמסו קודם תחת האור הקורן של מות הנער, הוריקו. והאור נספג בהם עד שלא נותר אור לא בחדר ולא בעולמה.
אולידיה השתלטה על הרעד בכף ידה. היא זה עתה סיימה שיחה עם אמה, הסולנית של להקת ה-'סטימפליות'. אמה הייתה בין היחידות ממשפחתה שלא עסקה בארכיטקטורת תיכנות ישירות אלא דרך האמנות. היא עודדה את אולידיה כשעזבה את בובואר שלוש לעבר קריירה מבטיחה יותר במושבות אחרות של הפדרציה. היא חשבה שמנהלנית רפואית לא הייתה משרה שמיצתה את מלוא הפוטנציאל של אולידיה. אם היא הייתה יודעת את האמת, היא לא הייתה חושבת כך.
היא גם חשבה שהגיע הזמן לסיים את פסק הזמן שלקחה מאז גירושיה. אולידיה באמת לא יכלה לומר עד כמה היא שמחה לשמוע אותה עוסקת בדברים שלא נגעו לחוצנים. הטיפול שהחוצן הציע לתודעתה המרוטה הזכיר לה את אמה שעסקה במוסיקה חושית.
לחוצנים היה חזון משלהם לטכנולוגיה: התוכנה של הכשרונות שלהם לא שכנה בתוך קשת טיורינג אלא בענן מחוץ לו. אולידיה פשוט התעלמה מהענן שנראה כמו ערפל ירקרק כשהחליטה, בכל זאת, לשים לב אליו. בלי הענן הזה, היא לא הייתה לקום בכלל מהרצפה היום. כל הטיפולים שהפדרציה הציעה לטיפול בנכות לא נגעו בכלל לשיקום מערכת העצבים.
ומערכת העצבים של אולידיה הייתה הבעיה.
היא זכרה איך כמעט התמוטטה ביום הראשון של חזרתה לעבודה ופיירי עוד ליוותה אותה עד האתר השחור. עתה אולידיה הייתה בדירתה, מלווית רק על ידי הפסיכיאטרים של שירותי הביון שהתמקדו בנזק לתאיה אך לא מעבר לכך. לשירותי הביון היו גם כמה פסיכולוגים. הם פשוט היו יותר פסיכולוגים ארגוניים.
אנשים כיום הלכו ברגל בתוך הערים. אולידיה ידעה שהבעיה היא לא בשרירים. הם היו חזקים כרגיל. היא פשוט הרגישה מסוחררת בכל פעם שירדה במדרגות לעבר הכניסה מחדר המדרגות שלה שנפתח אל השאון הבלתי נסבל של הנמל. עם זאת, הדממה משלה בעולם כשהיא הוציאה את ראשה מהבניין. היא יכלה כמעט לראות את שולי הנקבוביות הפועמות שבירכתיהן ישבו המרכבות של זאבי החלל שלא הספיקו לצאת בטרם הוטל הסגר של קלמניטיה שתיים. מתיישבים שהגיעו לפני הטלת הסגר נופפו לה לשלום לאחר שזיהו אותה כמי שמנהלת את שירותי הרפואה של הנמל בתקווה שזה יזרז את הטיפול בהם. העוזרים שלה מסרו לה שהם מצליחים לנהל בינתיים צד זה של העבודה שלה. הם סיננו את הענן הירקרק שתמך בה בעודה מדשדשת לאורך השדרה השנייה בחשיבותה של רובע הנמל. היא ידעה ששומרים עליה דרך המקפלת. אפילו השדרה השנייה בחשיבותה פעמה במרבדי תאים חכמים שניתן להשתמש בהם להגנתו של מאובטח במקרה הצורך. אותם תאים חכמים נשרו ממנה, מאזרחים אחרים של הפדרציה ואפילו מקומץ החיות החכמות שחיו ברובע, והועברו לבעלותה של הפדרציה.
היא לא הייתה לבד. ועם זאת, היא הרגישה... לבד. מלבד פיירי, לאף אחד מהחברים שלה לא היה את הסיווג להקשיב לה. ואפילו בימים טרופים אלו, העברת מידע לאדם שלא היה לו הסיווג גרר שיחה לא מאד נעימה מנציג שירותי הביון לה ושליחת סוכן שימחק את זכרון השיחה מחברה. לא שאולידיה דיברה עם אמה על יותר מהחיים הדפוקים שהיו לה. היא חשדה שהיא הזכירה את האב הורק אבל אם כך היה, היו מודיעים לה.
אולידיה הייתה צריכה לפנות ימינה לאחת הסמטאות, שבה בנוסף למרבדי התאים החכמים, הצטברו גם פטריות שהמתיישבים הביאו איתם מעולמותיהם. ניתן היה להבין שזו לא סמטה רגילה לפי היעדרותם המוחלטת של הסוחרים של קרטל הקוויוט. ארגון פשע או לא, הם לא עמדו להתיישב על נקודת המעבר לרובע המחנה אם הם לא רצו שגוף רציני יותר מהמשטרה יקדיש להם מזמנו.
היא לא הכירה את החולדות שרבצו בנקודת המעבר בין רובע הנמל לרובע המחנה. הן לא היו שייכות ללהקת החולדות שעבדה איתה כל השנים הללו. החולדות, עם זאת, הכירו אותה. מסתבר שלעבודה איתה הייתה יוקרה. והחולדות הללו חיפשו דרכים להצטרף לבקרה. במקרה שלה, זה התבטא בסריקה שטחית מהרגיל ובקשה עדינה לחשוב עליהן כשהיא תחפש מועמדים. רובע המחנה לא צמח כשאר רובעי כוכבתפוז אלא נבנה על ידי בני השוליים. תחושת המוצקות של המבנים הייתה מוצקה עתה כשזכרה את המבנים שעינה שזפה בענברון. עד עכשיו היא חשבה שהם פשוט הצמיחו את המבנים ואז החדירו לתוכם מינרלים וסילקו את השלדה אחרי התהליך. עתה קלטה שלא. הם בנו אותם מכלתחילה מאבן קשה. בני השוליים גרו כאן כשהם הצמיחו את שאר רובעי כוכבתפוז לפי הנחיותיהם של המתיישבים הראשונים בקלאמניטיה. יופי, החוצן הארור לא יכל לשלוט באבן למיטב ידיעתה.
האתר השחור היה ממוקם קרוב לשולי המחנה. ניתן היה לראות את החומות הלא ממש משכנעות שהקיפו את המחנה מהצד שפנה אל ערבות קלאמניטיה. עם ספינות אוויר וקנוקנות שריריות, החומה הייתה יותר גבול מכל דבר אחר. היא לא עצרה כלום.
החוצן האחר חיכה לה בכניסה לאתר השחור. הוא היה עם עמיתיו האחרים. היא זכרה שהכמעט התמוטטות שלה הייתה קשורה להבנה שרובד שלם בנוגע לחוצן והתנהלותו הוסתר מפניה במשך שנים. החוצנים שאיתו שלטו בלשונה. היא לא קיבלה עדיין את התוצאות של הצוות מלופן. היא בחרה לא להתעקש. היו לה דברים יותר דחופים מלדחוף את האימפורטין במסילת העצב של הפדרציה הטראנס-אוראנית. זה הזכיר לה לשאול את פיירי לגבי מירוץ התאים. למרות שאולידיה לא הגיעה, היא תרמה תא סיב שתתחרה בשמה.
"בסדר." אמרה אולידיה כשקולה נשמע לה מסונתז "האם הייתה התקדמות?"
"הנבדקת הכי מבטיחה היא סייפרין בריניארד." אמר מנהיגם של החוצנים, הפרט שאולידיה הכירה בשמו השאול: ארווין הורק. אחת הסיבות שאולידיה האמינה בזמנו שמווינדאריה תצא הרעה הייתה שכל החברים שלה היו עילויים. עתה נראה לה שלווינדאריה פשוט לא הייתה סבלנות לאנשים שהיו פחות ממוכשרים בתחומם. ההתמחות של סייפרין הייתה במתמטיקה טהורה לסוגיה. היא אפילו קיבלה על זה פרס.
"אני עדיין חושבת שתרפיה היא רעיון טוב." אמרה אולידיה, מנסה להאמין שמה שהיא שומעת הוא קולה ולא משהו שהענן הירקרק סינתז על סמך רמזים.
החוצנית עמדה לומר משהו כשחבריה סימנו לה לשתוק. כשהיא הבינה שאחד מהחוצנים היה היא, היא חשבה שזה מוזר לאור מה שלמדה על הדת בדיכויין של נשים. האב הורק היטה את אוזנו אליה כשהם תקשרו בערוץ פרטי והשיב: "עמיתתי חושבת שפרץ אתחול יעבוד יותר טוב בטווח הארוך. הם ניסו את הפתרון שלך והם גילו שהם בזבזו זמן יקר בציד בעוד שהשד מכין את הטרף."
"למה השתקתם אותה?" שאלה אולידיה כשהיא מתייחסת להערתו של החוצן.
"למען הסדר הטוב, החלטנו שרק אני אדבר אני ביליתי איתכם את הכי הרבה זמן ואני יודע איך אתם חושבים. הבנת השפה שלכם לא מובילה להבנת דרך המחשבה שלכם." הסביר ארווין הורק כשאולידיה מצאה את עצמה מסכימה. בעוד שהיא הבינה בקווים כלליים את העקרונות של כנסיית הטרף הנאצל, הדרך בה הם תרגמו אותם לפועל הייתה קצת סתומה בעיניה. למה הם היו צריכים כוחות שמעבר להם כדי למממש את העקרונות של הכנסייה שלהם? האם זה מה שהוביל אותם לחשוב על טכנולוגיית העננים הזו? היו לה שאלות. ומעט מאד זמן.
"ולא משום שנשים נחשבות לנחותות בעיניכם." ענתה אולידיה שהבינה שטכנולוגית העננים הזו אכן מסנתזת את הקול שלה לפי רמזים שהיא אוספת. האב הורק הקשית את גבותיו השחורות ואמר: "עמיתתי, אני מבין שיש לך בעיה עם רכיב הקול לפי חוסר התואם בין שפת הגוף שלך למה שאת אומרת. לשאלתך, נדיר מאד שבנות מיננו עוסקות בעיסוקים עדינים כמלאכת המדעים. לא רציתי שתיפגעי מלשונה."
אולידיה הקשיחה את תווי פניה במאמץ ניכר והצליחה לומר: "אז מה זה פרץ אתחול? אני מאמינה שהסברתם לי אבל הזכרון שלי לא כתמול ושלשום."
האב הורק הציע לה במחוות יד מובנית היטב שהוא מעדיף להסביר לה תוך כדי הליכה לתאה של סייפרין בריניארד. הסייעים כבר יצאו מתאי ההגנה, לא תאי מעצר, תאי ההגנה, אחרי שסיימו לדאוג לצרכיהם של הנגועים. כמה מהם עמדו כזקיפים ליד התאים, כשעיניהם שומרות קשר עם סביבתם. מראה החוצנים פחות הפחיד אותם משהפחיד אותם בשלושת הימים שקדמו לכן. הם עדיין קצת קפצו וקימצו אגרופים שיכלו לרסק אבן ככל הידוע לאולידיה על עוצמתם.
"בבקשה, נסי לזכור את זה הפעם." התחיל האב הורק בחיוך "הבסיס של הטכנולוגיה שלנו הוא מה שאת קראת לו תאי המראה. נתת להם את השם אחרי שאמרנו לך שהם יודעים לעשות לולאות קוונטיות כך שמשהו שרואים בתא אחד ישתקף בתא אחר מרוחק שנות אור ממנו. מה שעבדנו עליו פה הוא ליצור גשר בין הטכנולוגיה שלנו לטכנולוגיה שלכם בעזרתך האדיבה, עמיתתי."
"פרץ האתחול שדיברתם עליו הוא פשוט לאתחל בו זמנית את התכנות של התאים החכמים מנקודת ממשק חיצונית להם. אני לא זוכרת למה הטכנולוגיה שלכם עדיפה על פני שלנו בנושא." המשיכה אולידיה שהצליחה להיזכר בחלק. האב הורק שמר על חיוכו שנראה לה הרגע כאילו הוא מדכא רצון לקרוע אותה לגזרים כפי שהיא הייתה עושה אם מישהו היה עושה לה את אותו התרגיל.
"משום שאת מדברת על אתחול התכנות עצמו. אנחנו מדברים על החלפת כל הקולטנים שעושים את התאים שלכם לתאים חכמים בבת אחת. זה ידרוש מהצד שלכם ליצור תכנה חלופית למה שאנחנו עומדים להרוס." סיים להסביר האב הורק כשקולו נמצא על אש קטנה מאד. ואולידיה בדקה אם התכנה מוכנה. היא הגיעה אחרי שסיימה לעבוד. החולדות מצוות הבקרה אישרו שהיא לא הועתקה בטעות מהמקור שהחוצן הוריד לכשרונות של המתבגרים. הן גם אישרו שהן לא מצאו כל התערבות זדונית מצדו בתוכנה למיטב ידיעתן.
והם הגיעו לתאה של סייפרין בריניארד.
"ועוד דבר אחרון לפני שאשכח," אמר האב הורק, שיניו חורקות, "תמיד מצאתי שאזרחי הפדרציה נוטים להיות... המממ... קצת יותר גסי רוח מבני השוליים. האם הרעיון לפתוח בברכת 'מה שלומך?' נכחד אצלכם לחלוטין מדיבורכם?"
אולידיה עצרה לרגע והישירה מבט לתוך עיניו המרתיעות של החוצן, שגם אם היו אנושיות, עדיין היה בהן משהו מהתודעה החוצנית שלו, ואמרה: "האם אני צריכה לחיות בפחד ממך? איננו חיים תחת שלטון האימים כמו כדור הארץ, ארווין הורק."
"את לא מפחדת ממני. זה טוב לשיתוף הפעולה בינינו. נדבר על זה אחר כך." אמר האב הורק ונכנס אחריה לתא. הסייעים שהוצבו בחוץ הציצו פנימה אחרי עמיתיו של האב הורק שלא סיגלו לעצמם שמות אנושיים כמו עמיתם הבכיר. סייפרין בריניארד הייתה נערה אדמונית עם חזה מלא. אולידיה חשבה שהיא נאה וידעה להפריד בין תשוקותיה לבין מחשבותיה. היא תהתה איפה החמלה שלה כלפי הנערה. היא לא ריחמה על הנגועים. היא ראתה אותם כבעיה שעליה לפתור. היא הבינה שזו דרכה לשים חומה בינה לבין מה שהנגועים ייצגו: אובדן האינדיבידואליות, ההיטמעות בחוצן וקץ כל מה שהחשיבה לאנושי בכלליות. הנערה הביטה בה בחשש.
האינטלגנציה שלה איזנה את האפקט של תסמונת המראה. היא ידעה שאולידיה איננה זרה מאיימת. עם זאת, נדמה לאולידיה שבכל פעם שהיא באה – הנערה חשבה שהיא מישהי אחרת לחלוטין. כרגע היה לה חשוב לערוך ניסוי.
"סייפרין," פתחה אולידיה בדברים "האם את נותנת לנו את הסכמתך להשבית את כל הקולטנים של התאים החכמים שלך? התכנה החלופית שלהם מוכנה." הנערה עיכסה את עיניה וענתה: "אתן תעשו זה כך או כך."
"נערה חכמה."
החוצנים לידה החליפו ביניהם מילים בערוץ תקשורת אטום. אולידיה ניחשה שזה נגע לכיוונון רכיב הקול שהפעם ביטא משהו שהיה מחשבותיה הפרטיות. ייתכן שהיא שקלה לומר את זה אבל היא בחיים לא הייתה אומרת את זה בקול. הנערה החליטה שהיא החמיאה לה לפי השאלה הבאה שיצאה מפיה המחוצף. "מנין לכם שזה יעבוד? אולי יש לו גיבוי?" הקשתה סייפרין על תהליך העבודה. אולידיה גנחה בכאב והרגישה את כל משקל הימים האחרונים זע על בשרה העדין. היא השיבה: "מרגע שנשיג שליטה בקשת טיורינג, נמחק את הגיבויים – זו הסיבה שקשת טיורינג קיימת, סייפרין."
"לא שזה משנה משהו, אני נותנת את הסכמתי." אמרה סייפרין. אולידיה יצרה קובץ דרך המקפלת בו נרשמה הסכמתה של סייפרין רק למקרה והם יצטרכו להוכיח שאכן ניתנה הסכמה כזו. היא עמדה לתת הוראות נוספות כשנשמעה צעקה במורד המסדרון.
הסייעים הפסיקו מלהציץ ואחד מהם הסתכל החוצה.
"זה וולנד גרים, ד"ר רני." מסר הסייע אחרי שהשיב את עיניו לתוך תא ההגנה "הוא התחיל לדפוק על הקירות של התא."
"וולנד גרים הוא אחד הנבדקים הקשים ביותר בחבורה." העיר האב הורק בעצב "השד כמעט סיים איתו."
האם ההשתוללות שלו אמרה שהניסוי שלהם היה בדרך הנכונה לעצור אותו? אולידיה עמדה להתעלם מההשתוללות שלו עד שנזכרה במה שוינדאריה עשתה לקלפים שלא מצאו חן בעיניה ולמה שסמאר עשתה למיה המסכנה. הקירות לא יחזיקו מעמד הרבה זמן.
"לצערי," אמרה אולידיה בכנות "נצטרך לחכות מעט עם הטיפול בך, סייפרין." סייפרין שלחה לעברה מבט שגרם לאולידיה לשקול לנשק אותה. היא דחפה את התשוקה הזו בחזרה למקומה וקיבלה את סליחתה של סייפרין. הסייעים סגרו את דלת התא מאחוריהם כשאולידיה ועמיתיה רצו לתאו של וולנד גרים, המטורף.
"לא." קרא האב הורק עוד מרחוק "ראיתי כבר את אור האימים הזה, אולידיה. השד טורף אותו וברגעים אלו ממש."
ואכן כשהגיעו, גופו של הנער רעד כל כך חזק עד שהאור מתוכו ממש קרן כשלוחותיו של עצב מעורר במיוחד. בנוסף לזה, הנער מצא דרך לצרוח לעולם. צרחתו של הטרף בעודו נטרף. לא היה לאולידיה ספק שהחוצן הראה לה עתיד – העתיד שעליה למנוע בכל מחיר אם אנושיותה חשובה לה.
היא הריחה את האבן נמסה מהחום. הריח היה ריח של מוות. אולידיה שאלה בעיניה את עמיתיה אם הם יכולים לעשות משהו כדי לעצור את ריח המוות. הם שלחו צבירים מתאי המראה שלהם לתוך התא המחולל באור אימים. התאים התאיידו לפני שהספיקו לספוג ולו מקצת מהאנרגיה. אלה ששרדו את החום – התחלקו עד שהקירות, שנמסו קודם תחת האור הקורן של מות הנער, הוריקו. והאור נספג בהם עד שלא נותר אור לא בחדר ולא בעולמה.
פרק מעניין, אבל בפרק הזה נראה שאתה קצת ממהר קדימה עם העלילה ולא כל-כך משקיע בפרטים מסביב. כלומר, לא שאני בהכרח בעד פרקים ארוכים, אבל כל הסיפור של הנגועים, ושל המתקפה ושל החייזרים מרגיש.. מהיר. אולי שווה לפצל לשניים, קטע אחד של הנער בתא עד שהוא "מת" והקטע השני של המתקפה.
תודה על התגובה.
איפה אני יכול לעבות את הפרק פרט לריאקציה עם הנער? גם כך הפרק עמוס בפרטים שנוגעים לדרך הטיפול שהחוצנים מציעים. עקרונית, אני יכול להראות את אולידיה מנסה ללמד את הנערים והנערות את התרפיה הנפשית שהיא פיתחה כדי להתנגד לשטיפת המוח של החוצן. ומדובר במתקפה של הנערים הנגועים שנמצאים תחת שליטתו של החוצן. בעת ההכנה של הפרק עלה בדעתי שייתכן שאולידיה מוצגת כמי שהשתקמה לחלוטין לעומת הקסטטרופה מהפרק הקודם למרות שכל העסק שמתואר פה לא תובע ממנה הרבה כוחות נפשיים.
התלבטתי כאן אם להראות את השיחה בין אולידיה לווינדאריה והפעם מנקודת מבטה של אולידיה אך החלטתי לא לעשות זאת.
איפה אני יכול לעבות את הפרק פרט לריאקציה עם הנער? גם כך הפרק עמוס בפרטים שנוגעים לדרך הטיפול שהחוצנים מציעים. עקרונית, אני יכול להראות את אולידיה מנסה ללמד את הנערים והנערות את התרפיה הנפשית שהיא פיתחה כדי להתנגד לשטיפת המוח של החוצן. ומדובר במתקפה של הנערים הנגועים שנמצאים תחת שליטתו של החוצן. בעת ההכנה של הפרק עלה בדעתי שייתכן שאולידיה מוצגת כמי שהשתקמה לחלוטין לעומת הקסטטרופה מהפרק הקודם למרות שכל העסק שמתואר פה לא תובע ממנה הרבה כוחות נפשיים.
התלבטתי כאן אם להראות את השיחה בין אולידיה לווינדאריה והפעם מנקודת מבטה של אולידיה אך החלטתי לא לעשות זאת.
אני חושב שבסוף הפרק הקודם השארת את אולידיה לבד אחרי שיחה עם הנשיאה ועכשיו אתה מתחיל את הפרק בסצנה במקום אחר לגמרי, כשאתה מסביר על החוצנים אבל אתה לא מתאר פרטים על הנערים/מה קרה שם וכך הלאה.
לא הייתי מוסיף לפרק אלא אם אתה מוריד את החלק הנוסף, ואולי כדאי גם לתאר עוד אינטראקציה כדי לחשוף את הנערים / המקום.
לא הייתי מוסיף לפרק אלא אם אתה מוריד את החלק הנוסף, ואולי כדאי גם לתאר עוד אינטראקציה כדי לחשוף את הנערים / המקום.
הרבה יותר טוב כך, לדעתי.
