-cGZOEspgvDGpFal8S2aS-&index=27
ברצף מכות ראזן נופל על ברכיו, גופו דואב, שבור, מרוסק. חלש.
מבטו של אדון הלואה בוחן אתכם, את כולכם. מבטו כמעט מעורר חרמים, מזוויע.
אין עוד ברק בעיניו, אין עוד רעם בליבו, אדון הלואה מצא יריב וראוי ונפל, ואז כאשר הפנו אותו נגד אחרים, הוא נפל גם מולם.
"הדם" הוא לוחש. בעוד דם שחור נוזל ממנו, בעוד פצעיו מגלידים, עורו מתקלף מהאש. "הדם..." הוא לוחש.
ואז אתם שומעים את צליל הרעש הנוראי, את המתכת פוגשת באבן, רועמת בעודה משאירה אחרי שובל של פחד. אביר הדמעות פוסע קדימה, אתם מרגישים את הפחד גועה בכם שוב, אתם מרגישים את עורכם מתפורר, אתם דמכם נידום. אביר הדמעות בכלל לא מניף את חרבו, ומשהו בו מרגיש חזק מידי. אם קודם לכן הייתם צריכם להיאבק בכוחה של קירה כדי לא לכרוע ברך, אתם כעת נאבקים בכוחו שלו כדי לא למות.
הוא מרים את חרבו, עומד להכות באחד מכם, כל אחד מכם באותו הרגע מקווה שזה יהיה במשיהו שהוא לא הוא. כמעט מוכנים בנשמתכם להקריב את חבריכם למוות מולו, זה הכוח של אביר הדמעות.
ולפני שהחרב נוחתת בעוצמה על אחד מכם, ראזן נעמד בחזרה, וזוג ידיו מכוסות הטפרים פוגשות את הלהב, אוחזות בו משני צדדיו במיומנות של טורף. הוא נוהם והאביר נדחף אחורה. "הישארו, הישארו מאוחר." אומר ראזן, נשמע כמעט כאילו תפיסתו שווה עליו, הקרב למוות החזירה את הצייד הישן לפעול.
האביר נכנס לעמדת לחימה, חרבו עולה לתנוחת דקירה, בעוד ראזן מספיק להרים את הגרזן הענקי שלו, שכעת נראה קטן כל כך בידיים של יציר הכלאיים, והם מסתערים האחד לעבר השני.
וכאילו הזמן קופא, אתם רק רואים אותם עומדים בסוך ההסתערות, כל אחד עומד מהצד השני של העולם ההרוס. ראזן עם גרזנו, אביר הדמעות עם חרבו. הם ניצבים בגבם אחד על השני, והזמן נחתך בעצמו בקרב בינהם, מדמם עד ששניות הופכות דקות הופכות שעות הופכית שנים.
וראזן הוא הראשן ליפול, תחילה על ברכיו, אחרי זה על חזהו, ולבסוף רואשו נשמט לרצפה באיפסת כוחות.
והאביר מסתובב בחזרה לכיוון שלכם, חרבו נוטפת דם שחור, דם שנספג בתוך הלהב, משאיר את התער נקי וזך.
אבל לראשנה מבטכם פוגש במבטו של אביר הדמעות
קסדתו נופצה ממכת הגרזן של ראזן, ושברי זכוכית שקופה מתפזרים בכל עבר.
זוג עיניים מביטות בכם, אין בהם ולו רמז של חן, רמז של אלמוות.
עורו מתחת לשיריון שחום ממסעות בשמש החמה, שיערו שחור, עינו שחורות. אתם מזהים את תווי הפנים הרעגים.
האביר נוגע ביד האחת בפניו החשופים. ובאחת מחזיר את חרבו לנדן, בתנועה אחת הוא מזנק לאוויר, שובר את הגג במעופו.
נעלם.
וראזן משתעל, גופו עדיין תקוע בתוצרה המחליאה שגווין הפך אותו אליה.
אבל הוא חי.
בנתיים.