• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[PF] קללת הדרקון- עץ משחק- הקרב האחרון (5/5) [הסתיים]

צ'אהו
צ'אהיו דוהרת קדימה לעבר ראש הליגה. סוסה עשוי אור הכוכבים בוהק על מרצפות העיר, מדלג מעל גופות של בני תמותה ואוני, גומע את המרחק במהירות.
היא יודעת למה היא עושה את זה, היא צריכה להוכיח את האמת.
היא צריכה לשלם את המחיר. יכול להיות שהיא תסיים כאן את חייה.
אבל האמת לאמיתה היא שכרגע, יש לליגה יותר סיכוי להגן על גוקה ממנה.
ולכן, אם היא תצליח לשנות את דעתם, היא תהיה מוכנה לשלם כל מחיר.
גם את חייה שלה.

היא מזנקת ונעמדת חוצץ בין ארבעת האוני לבין בן האנוש, בידיעה ברורה שאין לה קסם שיוכל להציל אותו ולפגוע באוני.
היא בוחרת להשתמש בגופה בתור מגן.
לטוב ולרע.
צ'אהיו בחרה.
 
IN
צ'אהו מבצעת את ההקרבה, מגנה על ראש הגילדה הזהובה, אדם מרושע ללא כול ספק- אבל אדם ולא מפלצת. הוא יורה מהר, אבל הוא לא מסוגל להביס את האויבים שכנגדו וגם כנגדה מהר מספיק. וצ'אהו נפגעת.

הרגעים אחרי זה מטושטשים, היא על האדמה, אבל היא רואה במעומעם את הקרב. ההקרבה שלה הצילה את ראש הגילדה הקשת, שאת פניו היא עדיין לא מסוגלת לזהות. היא זרעה מספיק כאוס בקרב צבא האוני על מנת לאפשר לו להוביל את אנשיו למתקפה אחרונה, מוחצת ואכזרית. היא מרגישה נקייה, ההקרבה שלה ניקתה אותה- היא חזרה להיות פרפר לבן סוף סוף, אבל היא מרגישה את עצמה מלאת כאב.

'לא, עדיין לא' היא שומעת את הקול של סבסטיאן. היא יודעת שזה הקול של עצמה, שרק נזכר ברגעים ישנים, ולא הוא באמת, אבל הוא מעודד אותה לקום. היא ניצחה את הקרב הזה, אבל נותר עוד קרב אחרון להילחם.

בין הכאוס של שכונת הזרים, מה שנותר ממנה, צ'אהו קמה והולכת קדימה, הגוף שלה בוער בלהבות של עוצמה. הפציעה שלה כואבת, אבל היא מסוגלת עוד להתקדם.

יש לה יורש להפיל.

OUT
הארק האישי של צ'אהו הסתיים! אתה מוזמן להגיב תגובת סיכום, אבל את ההרצה שלנו סיימנו.
 
צ'אהיו

היא צועדת, אבל נופלת
האדמה פוגשת בה, גופה שבור, מרוסק. דולף מדם וקסם.
היא שבורה.
היא פרפר מרוט כנפיים, אגדה שבורה.

היא שוב קמה, מסרבת לוותר, מסרבת ליפול, היא עושה עוד צעד, וקורסת. גופה הכואב לא מצליח לנוע עוד.
אז היא זוחלת, ידיה מתחרפות באבן החשופה ומושכות אותה, תנועה אחר תנועה, נשימה אחר נשימה, פעמיה אחר פעימה.
הכאב שואג בגופה. והיא ממשיכה להתקדם. ממשיכה להקשיב לקריאה.

אחרי פרק זמן שנראה כמו נצח היא מרשה לעצמה לעצור, נשענת על אחד הקירות ההרוסים של רובה הזרים. בפעם הראשנה היא מרשה לעצמה לראות את שדה הקרב מחדש.
היא רואה את האש שהזרדים שלה הפיצו
היא ראוה את ההרס שזרועות הצייד שיצרה גרמו
היא רואה את הגופות. ולרגע בודד היא מתחילה לבכות.

שיערה לא היה שחור או לבן יותר, הוא היה אפור, אפור מהעפר שדה הקרב יצר, כל טיפת דם, כל אבק חיים, כל חיים שנגדעו נדבקו לשערה הארוך. היא מרגישה את האבק מדביק את שיערה. היא מרגישה אותו מכביד עליה. והיא מרגישה את דמעותיה זולגות, מקבלות משקל מהאבק הדבוק אליה.

היא מושיטה את ידה קדימה והוא מתגשם מהאוויר, דרקון הפיות הקטן מביט בה בסקרנות, כמעט בחשש, היא נתנה לו את שמו של סבסטיאן כי הוא היה בשבילה אותו דבר : מורה.
"אני מצטערת" היא לוחשת לו ומלטפת את קשקשי האור שלו. "זה היה קצת..." היא מאבדת את המילים, "אני מצטערת שהדאגתי אותך. זה לא היה אמור להיות ככה."
הדרקון ממהר לנסות לסייע לגבירתו, הוא מתחיל לנקר באבק הדבוק לשיערה הארוך, כמעט בולע את גרגי האבק ומשמיע קול חנק קטן, שמעלה חיוך על פניה של צ'אהיו.
"די," היא אומרת בצחוק, "זה מדגדג." היא אומרת ונותנת לדרקון להתרחק. מביט בה בעייני עגל סקרניות.
"עשיתי באלאגן סבסטיאן." היא אומרת, "אבל.. אני חושבת שעדיין לא מאוחר." הדרקון מטה את ראשו הצידה, הבעתו לא משתנה ברובה.
היא מנסה שוב לקום, אבל נופלת על ברכה, גופה עדיין דואב, שיערה מרגיש כבד מידי, נשמתה מרגישה כבדה מידי. היא רק רוצה לעצור שם ולישון, לישון עד סוף הקרב, עד סוף המערכה, עד סוף העולם.
"אבל אין לי את הפרייולגיה הזו." היא אומרת לדרקון, "אבל היי, מסתבר שהנבואה על זה שאני אהרוס את העולם כבר לא תתגשם."
הוא פורס את כנפיו וחוזר לעוף מעליה. חג מעליה באוויר. לשם שינוי זה מבטה שעוקב אחרי שלו, והיא מצליחה לראות שוב את כוכבי המרום. היא שולחת את ידה לעברם, על האור שלהם. הוא כל כך טהור, כל כך זך, אין בו שום מאבק של טוב ורע, אין בו שם מאבק של צדיקים מול חוטאים. הוא פשוט אור.
וזה האור שהוא צ'אהיו.

והיא מבינה
מבינה מה עליה לעשות.
מבינה כיצד עליה לפעול
מבינה איך עליה לסיים את זה.

היא רואה את הסכין על הרצפה, שאריות של חייל שלבטח נהרג בגללה.
אבל היא תדאג שמותו לא יהיה לשווא.
ידה נעה בתנועה חלקה, ושיערה הארוך, הכבד, המלוכלך. נשאר מאחוריה.

וכשכל שארית לשחור שהיה בה, שכל שארית לחטא שספגה נוטש אותה, היא מצליחה לקום מחדש על רגליה, מצליחה להבקיע את כנפי הפרפר הלבנות מחדש.
היא באי צ'אהיו. היא תלמד מהחטא, אבל לא תחזור עליו. היא תהיה אחת עם החשיכה, אבל למען האור.

כי אולי זה הצעדה האחרונה של צ'אהיו
אולי זה הקרב בו יסתיימו חייה.
ואלי, אולי זה הזמן שלה לבחור.
 
אשיגה מעביר את מה שהוא רואה לאנשים שסביבו.
"יש אשליה שמסתירה משהו בכוח שתוקף אותנו, ומלכודת נוספת שקשורה לצפע ששם-" הוא מחווה לכיוון ראשיד.
"אל תתקרבו אליו לא משנה מה, אנחנו צריכים לסגת ברגע שנוכל."
תוך כדי זה הוא קורא שוב לדרקון וענני סערה יורדים לקרקע, מגבילים מאוד את יכולת הראייה של כולם באיזור.

OUT
בגדול אני מנסה לעשות משהו דמוי ענן ערפל, רק לנסות לעוור את כולם לקנות זמן למטילי הלחשים לטפל ברונות.
 
חסר השם
הנץ צווח בתגובה לדברי היריב הבלתי נראה, זורק את עצמו קדימה אל עבר האדמה וחוזר לצורתו האנושית. "בלתי נראה או לא, אני אמצא את הדרך הנכונה להביס אותך." הוא אומר ליריבו הבלתי נראה ומתגלגל קדימה, לובש צורת שועל - חושי השועל חדים מחושיו בצורתו הטבעית, והוא מנסה לפענח היכן האויב באמצעות חוש הריח.
Meta
Perception: 15+13=28
 
IN
אתם יוצרים את ענן הערפל, ומטילי הלחשים ממשיכים בשבירת הרונות הקסומות. אבל האפלה מונעת מכם מלראות, מונעת מכם מלהבין מה קורה בסביבתכם הקרובה. הענן הקסום חוסם גם את הראייה המאגית שלך מרוב העוצמה שלו, מפיץ הילות חזקות מידי כדי שתוכל לראות מה קורה מאחוריהן.
IN
"מה הטעם?" שואל היריב הבלתי נראה "להילחם בעבור תבוסה, האם זהו אפילו קרב?" הוא שואל.

בינתיים, אתה מתקשה לזהות את המקום שלו, אבל אז אתה מזהה מרצפת אחת על הגג שמעט שקועה יותר מהאחרות. או שזה פשוט הדרך שהמבנה נבנה, או שיש מישהו שעומד על המרצפת הלא מקובעת מאוד. אין שום סימן נוסף, אבל סימן כה קלוש גם הוא הימור.
 
אשיגה שומר לבינתיים את הערפל. הוא מודע לכך שהם מטרה נייחת, אך הוא מקווה שהכוח שפועל מולם יעוקב מספיק זמן בעיוורון כדי לתת זמן למטילי הלחשים לסתור את הרונות שלוכדות אותם.
לכל מקרה, הוא משתמש בכוחותיו ושלח את העין השלישית שלו מעל העננים כדי לנסות ולקבל תמונה מלאה ככל האפשר של הסביבה.
OUT
משתמש ביכולת Third Eye ושולח אותה מעל העננים, בדרגה שלי יש לה ראיית חושך 60 פיט ויכולת לראות דברים בלתי נראים.
 
IN
העין הקסומה מרחפת ממעל לצבא. ראשיד נראה מרוגז, משליך מגילה קטנה אל הקרקע שנשרפת. אשיגה יכול לראות שהאנשים של מאי לין יוצאים מן המסתור, מתחילים להקיף את האזור. הכוונה שלהם היא להפתיע אתכם בהפתעה אכזרית ברגע שתהרסו את הלחש- לא התוכנית המושלמת שלהם, שכן לא היה להם זמן להתכונן מראש, אבל תוכנית מספיק טובה על מנת להפתיע אתכם.
IN
ליידי נאי יאן פיי הייתה אסטרטגית באותה רמה, אם לא לא רמה גבוהה יותר, משינה. לפענח את צורת המחשבה שלה היה כמעט בלתי אפשרי, אבל היא לא הייתה מצביאה, היא הייתה מובילה של העיר. היא תיכננה תוכניות ארוכות טווח, היא ראתה המשכיות וצפתה את יריביה. ואין סיכוי שהיא פשוט יושבת ברובע הנמל הישן מבלי לתכנן דבר ברגע הזה. השאלה היא רק אם יש איזשהו סימן איפה היא עושה את כול זה.
 
חסר השם
חסר השם מחליט שמאחר והוא לא מתכוון לברוח שוב אין לו מה להפסיד והוא ינסה לתקוף את המקום החשוד. הוא מתקדם מסביב כשועל, מעמיד פנים שהוא מחפש את האויב לפני שהוא משנה צורה חסרה לצורתו האנושית וזורק שוריקן ברקאל עבר האוויר מעל המרצפת השקועה במהירות הבזק.
Meta
התקפה: 16+12=28
נזק בפגיעה: 1 חודר ועוד 4 חשמל. אם נחשב למתקפת פתע אז גם 15 נזק מדויק.
 
מודע לכך שהדבר החושב ביותר הוא לא להיות במקום בו הצפעים מצפים להם, אשיגה מוסר פקודות בשקט לאנשים שסביבו.
מטילי הלחשים יפסיקו לנסות ולבטל את כל הרנות ובמקום זאת ינסו להרחיב מעט את הפתח שהם כבר יצרו. אשיגה קורא לדרקון להפריד את הערפל ולתת לאנשי האגודה ולהבי הפרפר לעבור דרך הפתח בלי להחזיר את הראייה של הצפעים.
באותו זמן אשיגה בוחר 17 מהאנשים המיומנים ביותר שישארו אחרונים במעגל ויצרו רעש שיגרום לאויביהם לחשוב שהם עדיין תקועים במעגל. כאשר אחרוני האנשים עוזבים אשיגה ישתמש בכוחותיו כדי לספק מהירות לאותם 17 ולו שתאפשר להם לחמוק במהירות.
OUT
מטיל לחש haste פעמיים.
 
IN
אתם עוקבים דרך הגגות עד כמה שאתם מסוגלים אחרי השוליות, ואתם רואים מרחוק מבנה גדול. זה נראה כמו מחסן שמיועד לדגים, אבל נראה שהאנשים של הליידי קרובים מידי כאן. אתם רואים את הפטרולים של זוגות הסמוראיים ואת השוליות השונים המסתובבים ברחבי האזור. יש מספר דרכים אל המבנה- מספר דרכים ראשיות ומהירות בהם מרבית הסמוראים עוברים, או דרך של סמטאות הקרובות יותר אל קו המים בהם מעטים הסמוראים והשוליות שעוברים, אבל ייקח לכם זמן להגיע משם אל המבנה המיועד.
IN
השוריקאן פוגע במשהו, קול של עור נחתך, ואז הוא ממשיך הלאה. אתה שומע נגיעות קלות על הרעפים השונים, והרעף שהיה שקוע כבר לא שקוע יותר. "זריקה של מזל, חסר-שם, אבל אתה מחוץ לליגה שלך" אומר הקול. אתה מצפה להתקפה, ואז אתה מרגישה משקל אדיר- מישהו זינק ובעט בך בשתי רגליו בכול העוצמה- ואתה לא מצליח להתאזן מהר מספיק, נופל אחורה ומטה, לכיוון האדמה, מרגיש מעורער ומסוחרר, אבל צריך למצוא מהר דרך שלא לספוג את הנפילה הכואבת.
IN
האנשים שלך יוצאים במהירות, וכאשר הערפל מתפוגג, ואתם עומדים שם- אף קבוצה לא מאגפת אף קבוצה. אלו צפעים שעומדים מול מגלי ארצות. ואז- בהבנה הפשוטה הזו, שני הצדדים מסתערים קדימה.

מאי-לין מזנקת קדימה לעברך, מניפה את החנית האדירה שלך בתנועות גדולות וראוותניות "תגיד, אשיגה, הדרקון שלך יעלם אם אני אחסל אותך? כי אני וראשיד כבר תיכננו על המכירה של הגופה המבותרת שלו" היא שואלת, צוחקת בעוד החנית מונפת לכיוון הצוואר החשוף שלך.
 
שינה מחלקת לחיילים שלה מספר שיקויים שמחזקים את רגליהם ואת הרפלקסים שלהם, נותנים להם לנוע במהירות רבה יותר ובחינניות. בתקווה, זה יספיק. "קדימה." היא אומרת והם רצים ברחובות הראשיים, מהירים מכדי שהסמוראים יתפסו אותם.
 
אשיגה צוחק בקול שנשמע חלול מאחורי מסכת האבן שלו תוך כדי שהוא נע אחרוה מבהירות, מרחף כמה סנטימטרים מעל הקרקע, רגליו כמעט נוגעות במרצפות.
"אם תחסלי אותי לדרקון לא תהיה סיבה שלא להשמיד את העיר אחרי שהוא ינקום את מות המשרת שלו.
כך או כך, את מפסידה"
הוא אומר בתיאום עם הדרקון ששואג שוב ברעש שמרעיד את האיזור.
OUT
יש לי מהירות של 60 פייטס/סיבוב, +30 אם haste עדיין פעיל.
אני מנסה לbluff מאי-לין לשקול מחדש את החוכמה בקרב הזה.
[dice:mad:ombcy]734076:0[/dice:mad:ombcy]
 
IN
אתם רצים במהירות, מפתיעים את הסמוראים, שמיד מנסים להגיב אליכם, צועקים לנושאי הכלים שלהם להודיע על ההתקפות. מכות מהירות, הלוחמים שלך פורקים חלק מהסמוראים מנשקם או משליכים אותם לסמטאות צרות מהם יהיה להם קשה לצאת. אתם מסתערים קדימה, אבל כמות הסמוראים גדלה בכול פעם.

כיצד אתם מתמודדים עם הנושא?

META
לפי הדרך בה אתה פועל, אתה מוזמן לגלגל בדיקת אקרובטיקה, התגנבות או זריזות ידיים, לבחירתך.
IN
מאי לין עוצרת לרגע, ואז מניפה פעם נוספת את הנשק שלה, מסובבת אותו בתנועה אומנותית כמעט כאילו היא הייתה בתחרות, אבל מאחורי כול תנועה יש קטלניות שמעטים הדברים שישוו לה.

"העיר כבר אבודה, הסתכל מסביבך, המבנים הקטנים כאן יקרסו וייהרסו תחת הכאוס של המקום. שום עיר המבוססת על יסודות כו כך רעועים לא תחזיק. השאלה היא מי ירוויח מכך, ואני מעדיפה לקצץ מהתחרות את הבחור עם הקשר לדרקון. הפכת את עצמך לדג שמן מידי, אם תרצה".

הנשק שלה דוקר אותך ברגל, ואתה מרגיש פצע מדמם נפתח. היא מזנקת מעלה, נראית בהחלט מוכנה להילחם- או לבריחה שלך, היא תרדוף עד כמה שצריך.
 
חסר השם
חסר השם מחייך לעצמו תוך כדי נפילה - אם הוא פגע פעם אחת הוא יוכל לפגוע שוב. הוא ממלמל מילת פקודה והחולצה אותה הוא לובש מתחת לשריונו מופעלת - צורתו מתחילה להיעלם ותוך שבריר שניה הוא נהפך לענן ערפל שפשוט מעופף לו באיטיות אל אחד הגגות.
Meta
מסתבר ששכחתי להוסיף אפקט דימום של 5 נזק למתקפת הפתע אם היא עבדה - לא נורא...
מפעיל את היכולת היומית של Coat of Mist כדי ללבוש צורת ערפל כמו הלחש Gaseous Form למשך 5 סיבובים.
 
"תנצלו את הבתים." שינה אומרת ומזנקת למעלה, משספת חבל כביסה עם הקודאצ'י שלה ונתלית עליו, נותנת לו להניע אותה קדימה לפני שהיא קופצת על גג של בניין נמוך שנמצא בדרך.
META
9+13=22, עוד 4 בגלל חינניות החתול אז 26. אני מוסיף קוביית השראה בשביל עוד 5, אז סה"כ 31.
 
אשיגה קורא פעם נוספת לשלד שלו לבקוע מהקרקע בינו ובין האויבת שלו.
"את יכולה לקצץ אותי, את לא תרוויחי מכך, הדרקון לא צריך אותי אחרי שאפשרתי לו לחזור."
הוא משתמש בכוחותיו כדי לרפא חלק מהנזק שהלהב שלה גרם ומרים את קשתו לכיוונה.
"החלק החשוב שלי בסיפור כבר נגמר, אבל לא אכפת לי להוציא כמה צפעים יחד איתי מהבמה."
 
IN
אתה הופך לרוח ערפילאית, ועולה אל אחד מהגגות הסמוכים. אבל פרצים של רוח וקולות מתכתיים שעוברים ממש לידך מסמנים לך כי הנינג'ה הבלתי נראה ממשיך להתקיף אותך- ואתה בספק שייקח יותר מידי זמן עד שהוא ימצא דרך להרוס את מעטה ההגנה ששמת על עצמך.
IN
האנשים עוברים דרך הבתים, מזנקים קדימה, מפילים ומעיפים את הסמוראים לסמטאות הצרות. אתם שומעים את הקריאות, את הצעקות. "תכתרו אותם!" קוראים האנשים בכול כוחם, "אל תיתנו להם לברוח!"

הכניסה למבנה נמצאת מולך, מכאן אבל כבר לא תהיה דרך חזור ברגע שתיכנסו. היציאה תהפוך למשימת התאבדות ברגע שתניחו את רגליכם בפנים.
IN
הקוסמים בדיוק מסיימים לפרק את הקסם, וכולם מסוגלים כעת לצאת מן המעגל, אך כעת שני הצדדים עסוקים כבר בקרב- הצפעים כנגד אנשי האגודה. מאי לין מסובבת את החנית שלה, נועצת אותה בשלד הבוער ומצמידה אותו אל האדמה, ולו רק בשביל הרגע להצליב איתך מבטים.

"קדימה, נער אגודה, בוא ונתקדם אל הסוף" היא אומרת, והשלד כבר מתחיל לקום- לא נראה שהיא מוטרדת מכך, החנית שלה מעניקה לה מספיק מרחב תמרון בטוח במרחק מן היצור.
 
חזרה
Top