• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור עליית המורדים

מה דעתך על הספר עד כה?


  • סה"כ מצביעים
    7
The oldman אמר/ה:
פרק טוב, אבל לפעמים הוא מרגיש קצת קיצוני.
כלומר, הייתי מצפה שאורפן יהיה יותר בוגר ופחות מאבד את השליטה העצמית שלו.
אותו דבר לגבי קיזה, שמתנהגת באופן מעט תמים מדי.

מתוך סקרנות, לא ברור אם קיזה היא גם שוליה וגם שפחה? או שהיא מכשפת שהפכה לשפחה?
וגם, מה בדיוק גורם למכשף להפוך למורד?

תודה על התגובה!
אין קשר לבגרות, אורפן בן אדם בוגר מאוד, אבל הוא קשה. הוא בן אדם קשה. יש אנשים שיש להם בעיית שליטה בעצבים, כך גם אורפן. קיזה לא בדיוק תמימה, היא בסך הכל מאוהבת ואולי זה מה שגורם לה להיראות כזאת. קיזה הבטיחה שתלך אחר אדונה עד יום מותה. היא יודעת שכרגע הוא לא חושק בה, אבל היא רוצה לקוות שזה יקרה בעתיד, זה גורם לה להרגיש טוב עם עצמה. בפרק הזה, היא לגמרי עשתה טעות, כי היא בכל זאת אנושית - רגשותיה כלפי לואיס כה חזקים, ולעיתים היא אכן יכולה לפעול בטיפשות בכדי להרשים אותו, היא לא מפחדת מהיחס שלו כלפיה, כפי שצויין בפרק.

קיזה היא שפחה, וזה שונה משוליה. לואיס לא מלמד אותה כשפים. עוד לא הגעתי לחלק הזה בסיפור (ההיסטוריה של לואיס וקיזה יחד), אבל הוא הציל אותה ומאז היא זו שהחליטה ללכת אחריו ולהיות שפחתו. קיזה קיבלה על עצמה את זה ומאז לואיס מתייחס אליה כשפחה, זו גם הסיבה שהיא לא סובלת מהיחס שלו, היא בחרה את זה. היא עדיין מכשפה חזקה מאוד וכוחותיה יחשפו בעתיד.

כמו שכבר הזכרתי - רוב המכשפים בעולם הזה הם אכזריים, בעלי אגו. בעיקר השליטים. יש להם חוקים מסודרים (למשל: לשוליה נאסר לקיים יחסי מין עם האדון, וזה מה שקרה לאזאלי אחותו של אורפן), כמה מן המכשפים החליטו למרוד והם לא הרבה, כל אחד מהם עבר חוויות שונות ולא כל כך טובות עם המכשפים במגדל הניב, הספר מדבר על עלייתם, הם מחליטים לנקום ולנסות לשים סוף לשליטה האכזרית שלהם.

מקווה שהבנת :)
 
פרק מעניין ובעיקר ההשוואה בין אורפן ולואיס והדרך בה הם מתייחסים לענישה גופנית. אני בספק אם לואיס מרגיש את אותם רגשות שאורפן מרגיש אחרי שהוא הכה את קיזה הרבה יותר קשה ממה שאורפן טלטל את קליאו. אני מניח ששניהם קיבלו את זה ממגדל הניב - אדוניהם הענישו אותם אם הם התנהגו לא כפי שהאדון ציפה (למרות שלואיס, אאז"נ, רואה את קיזה כמשרתת, לא כשוליה למרות, שהקשר ההיסטורי, אין ממש הבדל ביניהם. לא פעם שוליות נדרשו לשרת את אדוניהם.)

עד כמה לואיס מודע להיותה של קיזה מכשפה?

לגבי קליאו, לי יש הרגשה שיש כאן אלמנט של מניפולציה רגשית ילדותית - הרבה ילדים שנענשים עושים תרגיל דומה לזה של קליאו. לאור העובדה שקליאו היא פרחחית מפונקת, אני בטוח שהיא מיומנת בסוג הזה של מניפולציה רגשית. הגם שאני בטוח שהיא פגועה - פשוט נראה לי שיש הבדל בין טלטול אגרסיבי לבין לקבל מכות רצח. בסופו של יום, אם קליאו רוצה את הכבוד של אורפן, היא צריכה להפוך למכשפה. עד שזה לא יקרה, גם אם אורפן אוהב אותה כאחות קטנה, היא זראית בעיניו ולעולם לא תוכל להיות שווה לו באמת.
 
הלדין אמר/ה:
פרק מעניין ובעיקר ההשוואה בין אורפן ולואיס והדרך בה הם מתייחסים לענישה גופנית. אני בספק אם לואיס מרגיש את אותם רגשות שאורפן מרגיש אחרי שהוא הכה את קיזה הרבה יותר קשה ממה שאורפן טלטל את קליאו. אני מניח ששניהם קיבלו את זה ממגדל הניב - אדוניהם הענישו אותם אם הם התנהגו לא כפי שהאדון ציפה (למרות שלואיס, אאז"נ, רואה את קיזה כמשרתת, לא כשוליה למרות, שהקשר ההיסטורי, אין ממש הבדל ביניהם. לא פעם שוליות נדרשו לשרת את אדוניהם.)

עד כמה לואיס מודע להיותה של קיזה מכשפה?

לגבי קליאו, לי יש הרגשה שיש כאן אלמנט של מניפולציה רגשית ילדותית - הרבה ילדים שנענשים עושים תרגיל דומה לזה של קליאו. לאור העובדה שקליאו היא פרחחית מפונקת, אני בטוח שהיא מיומנת בסוג הזה של מניפולציה רגשית. הגם שאני בטוח שהיא פגועה - פשוט נראה לי שיש הבדל בין טלטול אגרסיבי לבין לקבל מכות רצח. בסופו של יום, אם קליאו רוצה את הכבוד של אורפן, היא צריכה להפוך למכשפה. עד שזה לא יקרה, גם אם אורפן אוהב אותה כאחות קטנה, היא זראית בעיניו ולעולם לא תוכל להיות שווה לו באמת.

תודה על התגובה! :) שמחה שאהבת את הפרק
אני אוהבת את הניתוחים שלך, כי אתה גם צודק - הפרק בא לעשות השוואה בין שני המכשפים המורדים ממגדל הניב ועל הדרך בה הם מענישים בכדי ללמד לקח. אורפן רוצה ללמד את קליאו לקח כי הוא דואג לה, לעומת לואיס שהמצב קצת שונה. אכן, החינוך הזה מגיע ממגדל הניב, החינוך שם היה קפדני ולא רך במיוחד.

לואיס יודע שקיזה מכשפה חזקה, אך היא חזקה פחות ממנו.

לגביי קליאו, ניתחת את האופי שלה טוב - אך הבכי שלה באמת נבע מעומק הלב, היא הייתה פגועה ולאורפן כאב עליה, אך הוא החליט שהוא חייב ללמד אותה לקח כדי שפעם הבאה לא תסכן את חייה. היא ומג'יק הכי יקרים לו.

הפרק הבא בקרוב :)
 
אז לפני שאפרסם את הפרק הרביעי בשבוע הבא (ויש לכם למה לצפות!) הכנסתי מן בונוס למי שרוצה, אתם כמובן לא חייבים אם אתם מחליטים לדמיין את מראה הדמויות כרצונכם.

אבל כמו שכבר ציינתי, הסיפור מתבסס על סדרת האנימה (מי שלא יודע מה זה, אשמח להסביר) והנה לכם כמה תמונות (חלקם תמונות של מעריצים) של השלושה: אורפן, קליאו ומג'יק! נכון שהם חמודים?

282.jpg
3.jpg
185.jpg
 
סיימתי לכתוב את הפרק הרביעי בשעה 2:30, ממהרת לפרסם עבורכם את ההמשך!
תודה רבה על התגובות, גם אם הן של שני קוראים - אני מודה לכם מקרב לב.
בפרק הבא יש המון מידע המרמז על ההמשך, מקווה שתיהנו! :)
הערה: הפרק מיועד לגילאי 13+


פרק רביעי

תחילתו של מסע

300.PNG

השחר עלה והאיר באיטיות את מדבר טיטור, בו אורפן והנערים העבירו את הלילה הראשון שלהם.
אורפן לא ישן כל הלילה, הוא נשאר לשמור על קליאו ומג'יק. בין כה וכה לא היה מצליח להירדם לאחר כל מה שקרה עם קליאו – היום הוא ימשיך להיות קשוח איתה, זו הייתה הדרך היחידה לגרום לנערה הבעייתית להבין את חומרת המצב.
בזמן שקליאו ומג'יק עוד ישנו, ניגש אורפן לילקוט על יד שק השינה בו מג'יק ישן, והוציא מתוכו בקבוק מים; הילדים לא שתו ולא אכלו מאז הגיעו אל המדבר – הדבר הראשון שהם יעשו ברגע שיקומו, הוא לשתות מים, החליט אורפן - הוא חשש שמה הם יתייבשו.
לפתע מג'יק התעורר בבהלה, אורפן מיהר להביט עליו בעודו מחזיק את בקבוק המים; הנער התנשף ונראה נסער.
"מג'יק, הכל בסדר?" שאל אורפן בדאגה את הנער וקרב אליו "היה זה חלום?"
"מאסטר... זה היה סיוט, זה היה כל כך נוראי." השיב מג'יק, מרגיש כיצד בטנו מתהפכת. החלום הזה... היו בו כל כך הרבה דברים נוראיים, מג'יק נענע את ראשו במהירות כמסרב להיזכר.
אורפן נאנח ורכן מול מג'יק, אשר עדיין התנשף כשפלג גופו התחתון שוהה תחת השמיכה, הוא הבחין כי ידיו של הנער רעדו.
"היי, תירגע..." המכשף הניח את ידו על ראשו של מג'יק "שתה מים." הוא מסר לנער את הבקבוק, מנסה להסתיר את דאגתו; מג'יק מעולם לא הגיב באופן כזה לאף חלום – משהו לא היה בסדר, אותו חלום בלהות הסעיר אותו וגרם לו לרעוד.
עבור מכשפים, חלומות לא היו דבר של מה בכך – חלומות הביאו איתם מסר, כך נאמר לאורפן אז, עוד כשלמד במגדל הניב יחד עם אזאלי. מג'יק ידע את זה.
הנער הבלונדיני לגם מן המים במהירות, לבו פועם בחוזקה. השמש כבר החלה לחמם את חול המדבר ולסנוור מעט את עיניהם של השניים. קליאו עוד ישנה, מחבקת את השמיכה שלה.
"לאחר שתירגע, ספר לי על מה חלמת... מג'יק, זה עלול להיות חשוב." אמר לו אורפן, מהבעתו נשקפת רצינות רבה. מג'יק לא רצה לספר לו... המאסטר שלו עלול לדאוג מאוד, והוא לא רצה להדאיג אותו, בעיקר כי החלום היה קשור אליו ואל קליאו.
"בסדר, מאסטר." הנהן מג'יק ומסר לאורפן את בקבוק המים בחזרה – האם הוא יהיה מספיק חזק נפשית בכדי לספר לו את אשר קרה בחלומו?
המכשף לקח את הבקבוק מידו, מביט ישירות על עיניו הירוקות של הנער; הוא זיהה בהן חשש מסוים. אורפן ידע כמה מג'יק רגיש, אך הוא יהיה חייב להוציא ממנו את המידע הזה – מידע אשר עלול להיות חשוב, בעיקר אם זהו חלום נבואי.

"מה קרה?..." קליאו התרוממה משק השינה שלה, מביטה בעייפות על אורפן ומג'יק; היא שפשפה את עיניה בעזרת ידיה, מפהקת.
לפני שהשניים הספיקו להשיב לה, עיניה של הנערה נעצמו שוב וראשה נטה אחורה.
אורפן נאנח ונעמד על רגליו "תעיר את הילדה המפונקת הזאת... אנחנו צריכים לאכול ולאחר מכן להתחיל להתקדם." אמר אורפן למג'יק בחוסר סבלנות ונעמד על רגליו.
מג'יק הניח כי יום קשה צפוי להם, בעיקר בעקבות משבר היחסים בין אורפן לקליאו – המאסטר שלו, היה אדם קשה, הוא לא יסלח לה בקלות – מג'יק ריחם עליה, אך הסכים עם שיכוליו של אורפן, אסור שקליאו תחזור על אותה הטעות.
"כשתעיר אותה, תאמר לה שהיא חייבת לשתות." אמר אורפן למג'יק כשגבו מופנה אליו. מג'יק חייך – דאגתו של אורפן לקליאו הקסימה אותו כמו תמיד.
המכשף שילב את ידיו, מביט על השמים הכחולים.
'חלומו של מג'יק... הוא כה חושש לספר לי על מה חלם, זה מדאיג אותי.' חשב אורפן 'עם כל הבעיות שיש לי הראש, אני חייב להישאר ממוקד.'
"קליאו...?" מג'יק קרב אל הנערה הישנה, מנסה לשכוח מן החלום האיום שתמונותיו חזרו אליו בכל פעם כשהביט על קליאו.
הנערה התעוררה "עוד קצת, אמא..." היא לחשה לפתע בקול מפונק.
"זה הזמן לקום." הנער טלטל אותה בעדינות "את לא רוצה לעצבן את המאסטר." אמר לה בזהירות.
קליאו פקחה את עיניה התכולות ברגע שמג'יק הזכיר את אורפן, היא התיישבה וחיפשה את המכשף במבטה; הוא ישב כהרגלו על החול ומיד הסית את מבטו ממנה.

"אדוני, הילדים הללו, מה הם עבור קרלנסלו לדעתך?" שאלה קיזה את אדונה מתוך סקרנות.
השניים, המכשף לואיס ושפחתו, השקיפו מרחוק על השלושה מהר גבוה – אורפן ומג'יק לא יכלו לחוש בהם, מכשפים רבי עוצמה יכלו לנטרל את הילת הכוח שלהם ולמנוע ממכשפים אחרים להרגיש בנוכחותם.
השמש קפחה על ראשיהם, שיערה השחור והארוך של קיזה גרם לה לאי נוחות והיא אספה אותו לזנב סוס גבוה.
"החולשה שלו." השיב לואיס "אנחנו נשתמש בהם." הוסיף וחייך לעצמו.
לשם שינוי, לואיס ענה לקיזה בדבר תכניותיו – זה שימח את אותה.
"אדוני, האם תהיה מסוגל לרצוח את הילדים לנגד עיניו של קרלנסלו?" העזה לשאול אותו קיזה כבוחנת את מידת הרוע שלו, מקווה שאדונה לא יעיר לה.
"כמובן, בעיקר את הילדה היפה הזאת, כמה שאני אוהב לרצוח ילדות חסרות ישע." אמר ברשעות וליקק את שפתיו.
'על מה הוא מדבר לכל הרוחות?...' שאלה את עצמה המכשפה בחוסר הבנה – היא לא ידעה אם קנאה הציפה אותה כלפי הנערה, או שמה זעזוע קל מתגובתו האכזרית של אדונה; במגדל הניב, היו שמועות לגבי עברו של לואיס בקשר לנשים, אבל מה בדבר נערות בגיל חברתו של קרלנסלו? קיזה כבר לא ידעה עד כמה היא מכירה את אדונה ואת אכזריותו. לואיס מעולם לא שיתף את שפחתו בעברו, אך בעקבות התנהגותו הקשה, היא שיערה כי עברו רצוף בחוויות בלתי נעימות. מטרתו של לואיס הייתה לבחון את המכשף המורד, קרלנסלו, והוא לא יהסס להשתמש ביקרים לו – קיזה לא ידעה עד כמה יהיה זה הכרחי להרוג את הילדים, לאחר מעשה שכזה המכשף לעולם לא יצטרף אליהם וירצה במותם.
"הילדים הללו, שולייתו של קרלנסלו וזראית עלובה מהמעמד הגבוה," אמר לואיס לקיזה בעת שהמשיך להשקיף עליהם "למכשף רב עוצמה כמוהו, יש שני ילדים עלובים עליהם הוא רוצה לגונן. זה מחליש אותו." קולו העמוק והמאיים העביר בגופה של המכשפה צמרמורת קלה חרף החום הכבד, היא נשאה את עיניה מעלה, מביטה בזהירות על פניו של אדונה; מעיניו ניצת הרוע – מבט רצחתי נשקף מפניו.
"ואנחנו לא רוצים לצרף אלינו מכשף שעלול להילחש בעקבות ילדים חסרי אונים." הוסיף וגירד בזיפיו "אם כי... הרגשתי שלילד יש פוטנציאל, אך אינני בטוח עדיין."
קיזה בלעה את רוקה ומיהרה להביט מטה 'אלך אחריו לכל מקום, אסכים עם כל החלטה שלו, הוא יודע יותר טוב מכולם.' הבטיחה לעצמה קיזה והנהנה בינה לבין עצמה – היא לא צריכה להירתע מרשעותו, אף על פי שלעתים היא הפתיעה אותה; אדונה הציל את חייה, היא האמינה כי בתוך תוכו קיים לב גדול של נתינה ואהבה. גם אם היה פסיכופת, מטורף או פשוט מכשף אכזר ומסוכן – זה לא היה משנה לה, לואיס היה הכל עבורה והיא רצתה להוכיח את עצמה כשפחה ראויה – אם יהיה עליה לרצוח חפים מפשע, היא תעשה את זה בלי היסוס, היא ידעה כי לא יהיו לה שיקולים מוסריים כשזה היה קשור לאדם אותו העריצה בכל ליבה, למושא האהבה שלה.
"מה הצעד הבא, אדוני?" שאלה קיזה את אדונה.
"כרגע אנו משקיפים, את תראי בהמשך." אמר לה כמו תמיד.
קיזה נזכרה במה שאמר על הנערה שבחברת קרלנסלו בתחילת שיחתם ועל ליקוק השפתיים שלו בחושניות; האם לואיס אדונה חושק בנערות צעירות ולא בנשים כמותה? היא לא ידעה בת כמה הילדה הזאת, אבל היא יכלה לראות בבירור כי עוד אין לה שמונה עשרה. לואיס יהיה מסוגל לאנוס אותה, עוד לפני שירצח אותה – קיזה לא ידעה אם חשה קנאה מסוימת, אך זה הציק לה.

אורפן, קליאו ומג'יק אכלו מתוך השימורים כשהם יושבים על שמיכות הצמר; חול המדבר הפך לחם מידי בכדי לשבת עליו כעת. אורפן לא אהב מזג אוויר שכזה, גם כשלהט הקיץ היה מכה בטוטוקנטה, העדיף המכשף להישאר בביתו ולא לצאת החוצה.
"איכס! זה לא טעים..." התלוננה קליאו, היא לא אהבה את השעועית המשומרת, היא הייתה רגילה למזון העשירים, אשר היה מוגש בביתה בכל בוקר, צהריים וערב.
"אין ברירה, את חייבת לאכול." אמר לה מג'יק כבוגר מבניהם "אנחנו צריכים להתחזק בשביל המסע." הוסיף והכניס לפיו כפית מלאה בשעועית, לועס באיטיות; למען האמת, גם הוא לא התלהב מהטעם... אבל לא הייתה להם כל ברירה אחרת – המסע במדבר הולך להיות מפרך, הם חייבים לאכול ולשתות במידה המספקת.
אורפן היה רגיל להתנהגותה של קליאו, הוא נהג להשתיק אותה כשהתנהגה בפינוק יתר, אך הפעם הוא החליט שלא להגיב – כשיגיע הזמן הנכון, בו ישתכנע כי הנערה למדה את הלקח, הוא יסלח לה ויחזור לדבר איתה. בינתיים נראה כי היא עדיין עומדת על שלה וחושבת שהמעשה הטיפשי שלה הוכיח שהיא שותפה טובה.
"והחול הזה... נכנס לי לתוך השמלה!" הנערה זרקה את קופסת השימורים, אשר הייתה חצי מלאה על האדמה; בעקבות כך תכולתה נשפכה, אורפן חרק את שיניו בכעס. קליאו נעמדה על רגליה, מנפחת את לחייה ברוגז "אורפ-"
"שתקי!" הוא לא יכל להתאפק, עד כמה שניסה הוא פשוט לא הצליח "תראי מה עשית! את מבזבזת מזון! אנחנו לא זזים מפה עד שאת אוכלת את כל הקופסה." המכשף זרק לידיה קופסת שימורים נוספת של שעועית "וזאת מילתי האחרונה בעניין. אני לא מתכוון לדבר איתך עוד." אמר לסיום ובעט באוויר; כל העצבים האלו על הבוקר ועוד לפני שהתחילו לצעוד, הילדה הזאת מנסה להדאיג ולעצבן אותו בכוונה, היא יודעת שהוא אינו מעוניין לדבר איתה, היא יודעת שהוא עדיין כועס עליה... זו לא הייתה הדרך להשלים איתו, היא השתמשה במניפולציות שונות בכדי לקבל את תשומת לבו.
לשם שינוי, קליאו הקשיבה לאורפן וחזרה לשבת.
'לרגע שכחתי שאורפן עדיין עצבני עליי... האם אני צריכה להתנצל?' הנערה נאנחה והחלה לאכול בכוח.
שקט שרר.
מג'יק הסתכל על קליאו ואז על אדונו, הוא שיער שהיום אורפן וקליאו עדיין יהיו מרוחקים, תוהה מתי קליאו תבקש סליחה... היא צריכה להבין את טעותה. הנער ייחל לכך שאורפן ישכח מהחלום, הוא רצה לבכות רק כשהביט על פניה המתוקים של קליאו ועל הזוועה שנעשתה לה בחלום הבלהות.

ראש העיר טוטוקנטה, גריידר מקגארדו, נראה נסער הבוקר לאחר שקיבל את ההודעה על בריחתם של אורפן, מג'יק וקליאו. שומרי החוק נרצחו באכזריות והוא היה בטוח שהאשמים במותם הם המכשפים אורפן ומג'יק.
"לא! לא! זה לא יכול להיות... איך הם נתנו להם להימלט?!" צרח האיש המבוגר; הוא היה נמוך קומה, שיערו הגלי האפיר ועיניו היו קטנות וחומות.
"שומרי החוק לא יכלו להתמודד עם כוחם... איך אפשרת למכשפים המסוכנים האלה לשהות בעירנו?" תקף אותו עוזרו ויד ימינו, ברי פלטוואב, אשר כיהן כיד ימינו הנאמן של גריידר מאז ומתמיד.
גריידר הזועם דפק על שולחן משרדו בידו המאוגרפת "ברי, שלא תעז להאשים אותי, אתה יודע טוב מאוד למה אפשרתי למכשף הארור לשהות בעיר, אף אחד לא יודע על זה מלבדך!" פניו של האיש האדימו כשרוק ניתז מפיו תוך כדי דיבורו.
ברי צעד אחורה, חושש מזעמו של ראש העיר "אני יודע... אבל היית יכול למקם אותו מחוץ לעיר." מחה הגבר, אשר היה אדמוני שיער ומעט יותר צעיר מגילו של גריידר.
ראש העיר גיחך לנוכח טיפשותו של העומד מולו "אלו היו מכשפים ממגדל הניב, אשר קראו לעצמם חברים שלו... הם לא נתנו לי למקם אותו הרחק מכאן, הם איימו על חיי!" קרא גריידר "ואני בסך הכל אדם פשוט... למה אני צריך לחזור על עצמי? האם שכחת את מה שסיפרתי לך לפני מספר שנים?" הוא נעמד מול החלון, כשהשמש האביבית מסנוורת מעט את פניו המקומטים.
"אני חייב להודות שהגיל עשה את שלו... אבל כמובן שאני יודע על הסוד הזה כבר שנים." השיב ברי בקולו הסמכותי, ושילב במהירות את ידיו השעירות.
"מסקארט שנא את אורפן יותר מכולם... הוא לא היה שומר חוק רגיל, הוא הגיע ממקום בו הוא למד היטב כיצד לטבוח במכשפים, הוא סיפר רק לי זאת וכעת אני מספר את זה לך, יד ימיני." הסביר לפתע גריידר, הבעתו חמורת סבר "כשהמכשפים יגלו על המקום הזה... זה יהיה סופם של הזראים."
לפתע חדרו של גריידר החשיך, אף על פי אור היום הבוהק מחוץ לחלון.
"מ-מה?" גריידר הסתובב לאחור באיטיות, גופו החל לרעוד כשראה כיצד פניו של ברי יועצו הנאמן, הופכות אט-אט לפנים אחרות וכך גם גופו ובגדיו; מולו עמד גבר צעיר בעל תווי פנים מחודדים, שיערו הקוצני כלפי מעלה נצבע בסגול בהיר, הוא היה לבוש בבגדים השחורים של המכשפים, כשגלימה קטיפתית ומפוארת מסתרכת מאחוריו.
"לא יכול להיות..." גריידר נפל על ברכיו אל מול האדם מולו "ב-ברי..." גמגם, זיעה מתחילה להציף את פניו החיוורים – ברי עוזרו הנאמן, היה האדם שתמיד סיפר לו על הכל.
"אל תדאג, ברי תמיד היה אמיתי... לפחות עד עכשיו." פצה הבחור את פיו; קולו היה גבוה ומעט נשי.
"מכשף! מכשף!" צרח לפתע ראש העיר "הצילו!" הוא נעמד על רגליו הרועדות ורץ לכיוון דלת היציאה מן המשרד שלו, אך ללא הועיל – הדלת לא נפתחה.
"כמה חמוד, אתה חושב שמישהו יכול לשמוע אותך?" המכשף הניף את ידו הימנית מעלה, גורם לכך שגופו של גריידר ירחף באוויר והחזיר אותו לעמוד מולו. "אני יכול להיות מאוד עדין עם הזראים, בעיקר כשיש להם מידע חשוב לתת." אמר משועשע וקרץ לעברו של האדם המבוגר.
"מי אתה?..." שאל גריידר בפחד, הוא השתין במכנסיו ולא יכול היה לנוע עוד.
"אני סאריון, אני פועל עבור מכשפי מגדל הניב, ויריבו המושבע של קרלנסלו או בשמו החדש, אורפן... בערך מאז שהיינו ילדים." אמר בגאווה, מחצין את תנועותיו הנשיות בעזרת רגליו וידיו; הוא היה רזה וגבוה, בעל ידיים ורגליים ארוכות וגמישות.
"א-אורפן עזב... שומר החוק אמר שיגן עליי מפני המכשפים, אז אפשרתי לו להרוג אותו, אבל הוא נמלט!" קרא גריידר, שיניו נוקשות זו בזו מן הפחד "בבקשה תחוס על חיי!" התחנן הגבר בפני המכשף סגול השיער.
"כרגע, העניין הוא לא אורפן. אתה תספר לי את כל מה שאתה יודע על הארגון המחתרתי של שומרי החוק, לפחות של רובם..." אמר המכשף, משנה את טון דיברו העליז לטון מאיים ומסוכן, מקרב את פניו אל אוזנו של גריידר, אשר הצטמרר וגנח מן הפחד האיום "אחרת... אתה באמת יכול להגיד שלום לברי ולכל טוטוקנטה."

אורפן, מג'יק וקליאו צעדו במדבר, השמש קופחת על ראשיהם. מג'יק הלך לצד אורפן בעוד קליאו הלכה מאחוריהם; היא הייתה עצובה, אורפן לא מסוגל לסלוח לה, עד מתי? כנראה שהיא תצטרך לעשות את הצעד הראשון – לבקש ממנו סליחה. היא רצתה להוכיח את עצמה כשותפה טובה, אבל הכל ירד לטמיון... היא התחרטה, היא רצתה שאורפן ידבר איתה שוב, זה היה חסר לה.
"אני אתגעגע לאבא שלי... ולעיר." אמר מג'יק בעצב בזמן שצעדו, עקבותיהם נותרות על חול המדבר.
"כולנו נתגעגע, אבל נמצא מקום טוב יותר בו נוכל לחיות בלי חשש." השיב אורפן "אני מבטיח שאפגיש ביניכם לבין ההורים שלכם, אני לא יכול לקחת מהם את ילדיהם... כשהכל יירגע, אעשה מאמץ ואביא אותם אל טוקאדין." הבטיח אורפן לנערים. קליאו ומג'יק היו המשפחה היחידה שלו, אך הוא אף פעם לא התעלם מהעובדה שגם להם הייתה משפחה שאוהבת אותם. היה לו קשה לקרוע מהם את הילדים עבור ביטחונם, אך הוא סמך על בוגופ ומשפחת אוורלסטינג כי הם מבינים את הסיבה. בגילם של קליאו ומג'יק, העזיבה מן הבית הייתה קשה במיוחד, אורפן ידע את זה... אך הם אהבו אותו יותר מכל דבר אחר והרגישו בטוחים לצדו. אם משהו אי פעם היה קורה להוריהם, המכשף לא היה מהסס ומאמץ את שניהם באופן חוקי.
כשמג'יק הזכיר את אביו ואת העיר, קליאו חשה גם היא געגוע לאמה ואחותה, תוהה אם הן בסדר עכשיו כשהיא לא נמצאת בבית – היא נמצאת באחריותו של אורפן, אך כעת הוא כה מרוחק ממנה, היא באמת איכזבה אותו קשות.
היה חם מאוד, השמש היוקדת גרמה לראשיהם לבעור; השלושה הזיעו מאוד, היה זה רק התחלתו של מסעם במדבר טיטור המסוכן – ככול שייכנסו אל תוך המדבר, ידע אורפן, יצורים ושלל אויבים אחרים יתחילו לראות בהם כמשיגי גבול ויתקפו אותם, הוא ומג'יק יהיו מוכנים לכל תרחיש ויתקפו כל אחד אשר ירצה להרע להם.
"אאוץ'!" קראה לפתע קליאו, אורפן ומג'יק נעצרו והסתובבו בכדי להביט בה. "נראה לי שמשהו נכנס לי לתוך הנעל." הנערה ניסתה לשלוף את הנעל שלה, אך לפתע איבדה את שיווי משקלה ונפלה עם הפנים לתוך החול.
מג'יק השתדל שלא לצחוק, הוא הניח את ידו על שפתיו, מביט על אורפן בכדי לראות את תגובתו; המכשף נאנח וגירד בראשו 'נו באמת... הילדה הזאת...'
הנערה הרימה את ראשה מן החול, כשהיא עדיין שוכבת עליו והחלה לייבב.
"נמאס לי!!" קראה בבכי, על פניה המיוזעים היו דבוקים גרגירי חול, ואחת מנעליה הייתה קרועה.
נערה מפונקת ועשירה כמו קליאו התקשתה לשהות במדבר, אך אורפן שיער כי היא תתרגל לזה עם הזמן.
"אווו..." אמר מג'יק כמרחם עליה, היא בכל זאת לא הייתה רגילה לזה "אני אעזור לך לקום." הוא שלח לכיוונה יד כג'נטלמן שעוזר לגברת, מחייך לעברה. היא נשפה באפה, נעזרת בידו בכדי להתרומם באיטיות מן החול.
"תודה." הודתה בקול קטן, מעט מובכת מהסיטואציה, בעיקר משום שאורפן ראה את זה.
"זה הזמן לעצור להפסקת שתיה." אמר אורפן כמתעלם ממה שראה עכשיו, לא היה לו זמן לשטויות האלה, נשארו להם כמה ימי הליכה – העיר טוקאדין לא הייתה המקום הכי טוב עבור שלושתם, הוא לא ידע עד כמה היא מקבלת מכשפים... אך הוא יעשה הכל בכדי להשיב את השקט לחייהם של קליאו ומג'יק.

במרחק לא רב מהם, יכלו השלושה לראות כי בהמשך החלה להיווצר סופת חול חזקה למדי. סופות חול בסדר גודל שכזה, עלולות להיות קטלניות עבור אדם ללא הגנה על העיניים – גרגירי החול הזעירים יכולים להיכנס לתוכן ולגרום לדלקת.
אורפן נתקל בסופות חול בעבר, אך בסופה כזו גדולה הוא לא נתקל מעולם.
"מאסטר! תסתכל על סופת החול הגדולה הזאת... איך נעבור אותה?" שאל מג'יק את אורפן בדאגה – לא הייתה נראית דרך מילוט, הסופה חסמה את כל שדה ראייתם.
קליאו הביטה בחשש על סופת החול המשתוללת לפניהם, בולעת את רוקה.
"אני חושב שיש לי רעיון." השיב אורפן לנער בביטחון.

***

אז זה היה הפרק! מה אתם חושבים? אשמח לתגובות :)
 
אם להיות כן, אני דמיינתי את אורפן כמו קן מדיג'ימון העונה השנייה. עד כה לא ממש הזכרת שהוא אדם בעל שרירים.

הדרך בה התבטא לואיס באוזני קיזה יותר מתאימה לחבר שמתרברב בפני חברו על כיבושיו המיניים. אני מניח שאחת המטרות שלו היא לשים את קיזה במקום לגבי העדפותיו המיניות - היא מבוגרת מדי לטעמו - אך משהו בניסוח לא התאים באוזניי למערכת היחסים ביניהם. מה בדיוק הגבול מנקודת המבט של מגדל הניב במערכת היחסים בין אדון לשולייתו? האם מותר לו להרוג את שולייתו אם עולה לפניו הרצון?

פרט לכך שסאריון מתואר כמו נבל דיסני משנות התשעים, הוא בגיל של אורפן. והיות ומכשפים הם אנשים שחייהם ארוכים, וסאריון, לפי הודאתו, התחזה ליד ימינו של גריידר, לא ייתכן שהוא חבר במועצת מגדל הניב. הוא, לכל הפחות, פועל בשמה. כדרך אגב, נאמר שהיו מקורבים של גריידר בחדר. יש מקום להכניס תיאור של סאריון מנפנף אותם מהחדר.

נדמה לי שהסייג לתעלול הזה עם ההילות הוא שהמכשף צריך לדעת איפה לחפש. אחרי הכול, ללואיס אין בעיה לאתר את אורפן במדבר בעוד שאורפן לא מעלה בדעתו שייתכן שעוקבים אחריו.
 
הלדין אמר/ה:
אם להיות כן, אני דמיינתי את אורפן כמו קן מדיג'ימון העונה השנייה. עד כה לא ממש הזכרת שהוא אדם בעל שרירים.

הדרך בה התבטא לואיס באוזני קיזה יותר מתאימה לחבר שמתרברב בפני חברו על כיבושיו המיניים. אני מניח שאחת המטרות שלו היא לשים את קיזה במקום לגבי העדפותיו המיניות - היא מבוגרת מדי לטעמו - אך משהו בניסוח לא התאים באוזניי למערכת היחסים ביניהם. מה בדיוק הגבול מנקודת המבט של מגדל הניב במערכת היחסים בין אדון לשולייתו? האם מותר לו להרוג את שולייתו אם עולה לפניו הרצון?

פרט לכך שסאריון מתואר כמו נבל דיסני משנות התשעים, הוא בגיל של אורפן. והיות ומכשפים הם אנשים שחייהם ארוכים, וסאריון, לפי הודאתו, התחזה ליד ימינו של גריידר, לא ייתכן שהוא חבר במועצת מגדל הניב. הוא, לכל הפחות, פועל בשמה. כדרך אגב, נאמר שהיו מקורבים של גריידר בחדר. יש מקום להכניס תיאור של סאריון מנפנף אותם מהחדר.

נדמה לי שהסייג לתעלול הזה עם ההילות הוא שהמכשף צריך לדעת איפה לחפש. אחרי הכול, ללואיס אין בעיה לאתר את אורפן במדבר בעוד שאורפן לא מעלה בדעתו שייתכן שעוקבים אחריו.

תודה על התגובה :)

אורפן שרירי, אבל לא מאוד כמו לואיס.

לואיס יודע מה הם רצונותיה של קיזה לגביו, ולכן הוא לעיתים משחק על זה. לא הבנתי מה לא הסתדר לך בקשר למערכת היחסים ביניהם - המאסטר יכול לעשות כל מה שהוא רוצה לשוליה שלו עד גבול מסויים, אך לואיס סבל מהתעללות בסתר (זה יצויין בהמשך), אין הרבה הבדל בין שוליה לשפחה, אך שוליה לומד מאדונו כשפים כיאה למכשף מתלמד, יש תועלת גם למאסטר וגם לשוליה, לעומת זאת אצל השפחה התועלת היא רק של האדון, אך קיזה החליטה שהיא תשרת את לואיס כל חייה. ברגע שמגדל הניב מקשר בין השוליה לאדונו, האדון הוא היחיד שמחליט ואחראי על השוליה שלו.
בקשר למערכת היחסים של לואיס וקיזה - כמו שציינתי, וכמו שאמרת, לואיס יודע מה הן תחושותיו של קיזה לגביו והוא רוצה להעמיד אותה במקומה, יש לו אישיות אכזרית והוא אוהב לשחק על זה. ספר לי מה לא התאים בניסוח, ואולי אתקן את זה.

לגבי סאריון, אשנה את זה לפועל עבור מכשפי מגדל הניב, זה יותר מתאים - תודה על ההצעה. לא היו אנשים בחדר מלבד גריידר וברי, רשמתי "אחד ממקורביו", אבל היו בחדר רק שני אנשים.

העניין בתעלול הכשפים הזה, הוא שלואיס יכול להשקיף על אורפן, בזמן שזה לא מרגיש בהילה שלו. אורפן לא יודע שעוקבים אחריו במדבר וכמובן שלואיס יכול למצוא אותו, אבל כעת הוא מעוניין לתצפת על התנהלותו בסתר.

מחכה לתשובתך :)
 
הלדין אמר/ה:
"כמובן, בעיקר את הילדה היפה הזאת, כמה שאני אוהב לרצוח ילדות חסרות ישע." אמר ברשעות וליקק את שפתיו.

פשוט קשה לי לדמיין מישהו אומר את זה בצורה מפורשת אלא בטון סרקסטי.

לואיס כמובן לא היה ציני, אולי קשה לך לדמיין את זה כי זה אכזרי ולא מוסרי (בעיקר לא בתקופתנו), אבל לואיס הוא לא אדם מוסרי ויש לו חיבה עזה לנערות צעירות. ובנוסף, כמו שכבר ציינתי, לואיס אוהב לגרום לקיזה לקנא ולשחק ברגשות שלה, אז הוא אמר את זה במפורש גם בגלל זה, אבל הוא באמת אכזרי ולא אכפת לו לומר זאת במפורש.
 
בקשר לאיורים - מאוד חמודים, לא מכיר את האנימה ואשמח להבין מה הקשר בין האנימה לבין הדמויות כאן - זה סיפור מעריצים באותו העולם?
כהערה, שניים מהתמונות לא עולות, ועדיף אם כבר להעלות ישירות לפורום, ככה אפשר לראות בהודעה עצמה.
 
הפרק הרביעי הוא טוב בחלקים.
אהבתי את החלק של העיר ושל ראש-העיר, לא ברור לי איך זה יסתדר. מסכים שמשהו שם קצת חורק במשפט של המקורבים.
החלק של לואיס וקיזה הוא אחלה גם, אבל קצת יותר מתי בוטה / קיצוני בתוכן שלו. בכנות, אולי עברתי את הגיל, אבל זה לא באמת תורם לסיפור בעיניי (בנוסף, צריך להוסיף לכותרת של הנושא [13+]).
החלק שהוא קצת Letdown הוא החלקים של אורפן והילדים, שבהם זה לא מרגיש שבאמת יש התקדמות בעלילה, אלא זה יותר More of the same.
 
The oldman אמר/ה:
הפרק הרביעי הוא טוב בחלקים.
אהבתי את החלק של העיר ושל ראש-העיר, לא ברור לי איך זה יסתדר. מסכים שמשהו שם קצת חורק במשפט של המקורבים.
החלק של לואיס וקיזה הוא אחלה גם, אבל קצת יותר מתי בוטה / קיצוני בתוכן שלו. בכנות, אולי עברתי את הגיל, אבל זה לא באמת תורם לסיפור בעיניי (בנוסף, צריך להוסיף לכותרת של הנושא [13+]).
החלק שהוא קצת Letdown הוא החלקים של אורפן והילדים, שבהם זה לא מרגיש שבאמת יש התקדמות בעלילה, אלא זה יותר More of the same.

תודה על התגובה! ציפיתי לה :)
מה זאת אומרת משהו חורק במשפט של המקורבים? אני יכולה לתקן את זה, איזו מילה יותר טובה? ברי הוא יד ימינו של ראש העיר, אז אולי רק אשמיט את המילה מקורבים?
אני מבינה שלא אהבת את הבוטות של לואיס, אבל זו הדמות שלו. אתה צודק שעליי לצרף [13+] אני אעשה את זה. הכוונה היא להראות את אופיו האכזרי\לא מוסרי\סוטה\בוטה של לואיס לקוראים, כדי שיבינו איזו דמות עומדת מאחורי האדון של קיזה ואיזו דמות המכשפה הזו מעריצה. המטרה לגרום לצופה להיגעיל ולהיחרד, לא ציינתי שהספר מיועד לנוער :)
אורפן והילדים כרגע התחילו את מסעם, בקרוב יצוצו בעיות חדשות. הן במדבר, המורדים עוקבים אחריהם ויש שם קונפליקט בין אורפן לקליאו, הקונפליקטים בינם לבין עצמם כעת, עד שהרשעים יכנסו לתמונה. מלבד זאת, החלום של מג'יק הוא מאוד חשוב להמשך העלילה.

אגב - לגבי האיורים של סדרת האנימה, למה הכוונה להעלות ישר לפורום? לא הצלחתי להעלות אותן כמו שצריך, אז השתמשתי באתר ההוא. אני אוכל לספר לך גם בפרטי, אבל אולי יהיה זה יותר טוב שאכתוב את זה כאן?
 
בנוגע למקורבים, הייתי מצפה למשהו יותר בסגנון "עוזרו הנאמן של ראש העיר, ברי..." (לא בניסוח המדויק) ולא תיאור של "אחד המקורבים".
בנוגע לאופיו האכזרי / בוטות של לואיס, כמו שכתבתי, זה צריך לשמש לקידום העלילה/הבנת הדומה, ולא באופן סתמי. יש נקודות שזה הרגיש סתמי. זה לא רע בפני עצמו, פשוט אני אישית פחות מתחבר לזה.

בקשר להעלאת קבצים, אם את ממחשב אפשר פשוט לגרור את התמונה לחלון של שליחת ההודעה. אם זה מנייד, אז יש מתחת לחלון של כתיבת ההודעה, כפתור של הוסף קבצים (הוא קיים גם במחשב).
 
The oldman אמר/ה:
בנוגע למקורבים, הייתי מצפה למשהו יותר בסגנון "עוזרו הנאמן של ראש העיר, ברי..." (לא בניסוח המדויק) ולא תיאור של "אחד המקורבים".
בנוגע לאופיו האכזרי / בוטות של לואיס, כמו שכתבתי, זה צריך לשמש לקידום העלילה/הבנת הדומה, ולא באופן סתמי. יש נקודות שזה הרגיש סתמי. זה לא רע בפני עצמו, פשוט אני אישית פחות מתחבר לזה.

בקשר להעלאת קבצים, אם את ממחשב אפשר פשוט לגרור את התמונה לחלון של שליחת ההודעה. אם זה מנייד, אז יש מתחת לחלון של כתיבת ההודעה, כפתור של הוסף קבצים (הוא קיים גם במחשב).

תודה על התגובה.
אני אמחק את "המקורבים" ואחליף ב"עוזרו הנאמן של ראש העיר,ברי".

לגבי לואיס, לא כל כך הבנתי מה סתמי... כתבתי זאת בכדי להציג את אופיו של לואיס, האם אתה מציע שאמחק את דבריו הבוטים?

תודה רבה, אם תרצה אעלה תמונות נוספות :)
 
הנה לכם מראה שלושת הדמויות הראשיות על פי סדרת האנימה, אם הספקתם להתחבר אליהם, אני בטוחה שזה יעניין אתכם.
זהו בונוס קטן לפני פרסום הפרק החמישי ואם תרצו לפני כל פרק חדש אוסיף משהו נחמד:


47.png

49.png

51.png


אם שמתם כבר לב, קליאו בתמונת פרופיל שלי :)
 
פרק חמש כבר כאן!
בבקשה, כל מי שקורא את הספר, אני מאוד אשמח אם תגיבו בסיום הפרקים... זה יעזור לי להמשיך במרץ.
תיהנו!


פרק חמישי

סערת רגשות

300.PNG

אורפן הוריד מראשו את הסרט האדום, היה לו רעיון; הוא ישכפל את הסרט על ידי כישוף 'שכפול' ויצור עוד שניים, אותם יקשרו הנערים סביב עיניהם. זו לא הייתה בעיה, סופת חול לא תצליח להכניע אותם. אורפן היה בטוח כי בהמשך, המדבר המסוכן יפתיע אותם עם מכשולים נוספים ואף קשים יותר – מכך הוא באמת דאג. הנערים ניחשו כי אורפן מתכנן לקשור את הסרט סביב העיניים.
"מאסטר, אבל יש לנו רק סרט אחד..." אמר מג'יק בדאגה, בוהה בסרט האדום.
"תגיד לי אתה, מג'יק, באיזה כשף אני צריך להשתמש?" בחן אותו אורפן.
"אל תגיד לי..." לאחר שהרהר מספר שניות, קרא לפתע הנער בהתרגשות "אני יודע! אתה תשתמש בשכפול!" הוא היה גאה בעצמו.
קליאו הביטה על השניים, מביעה עניין רב; היא תמיד רצתה להיות מכשפה, העולם הזה סקרן אותה, בעיקר לאחר שהכירה את אורפן והפסיקה לפחד מהם. יותר מהכל, הנערה חפצה להיות בעלת עוצמה רבה ולהגן על היקרים לה; משום שנולדה זראית, היא לא הייתה יכולה ללמוד כישוף, אך גם כנערה לא חזקה במיוחד היא איננה הייתה מסוגלת ללמוד קסם בדומה לשומרי החוק, אשר היו זראים מחושלים.
"נכון מאוד, מג'יק." אמר המכשף מרוצה מתלמידו, טופח על כתפו של הנער.
אורפן עבר להביט על הסרט האדום שבידו בנחישות ועצם את עיניו; עבור כישוף זה, היה על המכשף לאגור אל תוך גופו כמות אנרגיה מספקת בזמן האחיזה בחפץ, ולאחר מכן היה עליו לשנן בזריזות את צורתו ומראהו בתוך ראשו. בשכפול של אדם או כל יצור חי אחר, הדרך הייתה שונה.
קליאו ומג'יק הביטו עליו, עיניהם גדולות ומצפות.
"כישוף שכפול!" קרא לפתע המכשף, ובידו מיד הופיעו שני סרטים אדומים נוספים.
"וואו!" קראו בהערצה מג'יק וקליאו פה אחד.
אורפן זרק לידיה של קליאו את אחד הסרטים, עדיין לא מביט לכיוונה.
קליאו נאנחה 'אורפן המעצבן הזה...' רטנה והחלה לקשור את הסרט סביב עיניה.
מג'יק אחז בידו של המכשף מיד לאחר שכיסה את עיניו בסרט "נחזיק ידיים ובדרך זו נוכל לעבור בבטחה, נכון מאסטר?" שאל הנער את אדונו.
"זו התכנית." השיב אורפן.
לאחר שקליאו סיימה לקשור את הסרט סביב עיניה, תפס אורפן בידה ומשך אותה בעדינות אליו, בכדי שתעמוד לצדם בשורה כנגד סופת החול המשתוללת.
בדרך כלל סופות חול לוו בסופות רעמים, זה כבר החשיד את המכשף... הריי הוא נתקל בכמה סופות חול בעבר ובן היו שונות.
"א-אנחנו יכולים לעשות את זה..." גמגם מג'יק, הוא חשש להיכנס פנימה.
אורפן קשר את הסרט האחרון סביב עיניו, וחזר לאחוז בידיהם של הנערים לצדו.
"תסמכו עליי, אל תעזו לעזוב לי את היד ותתקדמו איתי." אמר להם המכשף, מהדק את אחיזתו בידיהם הצעירות. "קדימה." הוסיף בנחישות והחל לצעוד עמם לעבר הסופה; ככול שנכנסו אל תוכה, רעש גרגירי החול המתדפקים על גופם גבר, הרוח התעצמה וגרמה לגופם לנטות מעט הצידה, צעדיהם הפכו לכבדים ומאומצים. עבור אורפן הדבר היה מוזר, הסופה הייתה חזקה באופן בלתי רגיל וכלל לא חמה, הוא לא ציפה לזה.
"מאסטר!"
"אורפן!"
צעקו מג'יק וקליאו בדאגה, כפות ידיהם החלו להזיע, כמעט ומחליקות מידיו של המכשף.
"אל תעזבו לי את היד! אנחנו כבר בסוף!" קרא במאמץ, מהדק כמה שיותר את אחיזתו בידיהם הקטנות לעומת ידיו.
אורפן לא יכול היה להשתמש בכישוף עננת המגן, הוא חש כי כוחותיו מוגבלים ומוחלשים בתוך הסופה, משהו לא הסתדר לו... מישהו שיחק איתו,
אך על פי חושיו החדים כתער, כיאה למכשף רב עוצמה, ידע אורפן את הכיוון לחציית
הסופה בבטחה, קליאו ומג'יק סמכו עליו והוא רצה להוציא אותם כמה שיותר מהר מטווח הסכנה.
גרגירי החול שרטו קלות את פניהם וידיהם החשופות ואף נכנסו אל תוך בגדיהם. לאחר זמן מה, אורפן יכל לחוש ביציאה מן הסופה.
"עוד... קצת!" אמר אורפן, הדרך החוצה הייתה ממש לפניהם.
לפתע ידו של מג'יק התנתקה מידו של אורפן.
"מג'יק!" צרח המכשף בדאגה, חול נכנס אל פיו וגרם לו להשתנק.
הוא התאמץ להושיט יד לילד, אך הרוח האדירה גררה אותו אחורה והעלימה את גופו מאחורי המוני גרגירי החול העפים באוויר.
משהו בסופה הזו בהחלט לא היה טבעי, אך הילת כישוף לא נדפה ממנה.
קליאו לא יכלה לצרוח בעקבות החול באוויר, אך היא דאגה מאוד לשלומו של מג'יק והחלה לדמוע תחת הסרט האדום, נאנקת.
'לעזאזל!!' צרח המכשף בליבו, משהו היה חייב להשתבש בדיוק לפני שהצליחו לחצות! דמו רתח וגופו החל לרעוד... אם משהו יקרה למג'יק...
אורפן מיהר לעטוף בידו השרירית את בטנה של קליאו, מרים אותה בקלות על ידו האחת; הנערה נבהלה מעט, אך ניחשה כי אורפן מתכנן להוציא אותה בזריזות מן הסופה ההרסנית, ולאחר מכן לחזור פנימה ולחפש את מג'יק.
המכשף ניתר גבוה מספיק בעזרת רגליו החזקות, בכדי לצאת מסופת החול כמה שיותר מהר, כשרגליה הרפויות של קליאו תלויות בין שמים לארץ.
למזלם, היציאה כבר הייתה ממש מולם ואורפן יכל להוציא לפחות את קליאו מהסכנה.
לאחר שניות בודדות, נחת המכשף על האדמה והניח לגופה של הנערה, הוא התנשף ונראה נסער, עיניו מאיימות לדמוע, אך הוא התאפק וניסה להסתיר זאת מקליאו.
"תישארי כאן, את שומעת?!" צרח עליה, ולאחר מכן נכנס חזרה פנימה.
"מג'יק..." קליאו הורידה את הסרט מעיניה ונפלה על ברכיה, הם כמעט הצליחו... הוא חייב להיות בסדר. "בבקשה תמצא אותו מהר..." קיוותה הנערה והמשיכה לבכות, דמעותיה מרטיבות את לחייה הסמוקות.

אורפן נלחם ברוח האדירה, מנסה לחוש בהילתו של מג'יק. הרוח גרמה לצעדיו להיות איטיים וכבדים, כאילו ניסתה למנוע ממנו להיכנס ולהציל את הנער.
'אני אציל אותך מג'יק... תחזיק מעמד.'
הוא ניסה לחשוב על כישוף בעזרתו יצליח לפזר את הסופה או לפחות להשקיט אותה, היא הייתה אדירה מידי בשביל להיות אמתית... אך ראשו היה מוטרד למדי בעקבות דאגתו למג'יק... הנער הזה סמך עליו, אורפן כל כך שנא את עצמו באותם הרגעים... עוצמת כוחו הרבה לא שווה דבר אם הוא איננו מצליח להגן על היקרים לו, התחשק לו לצרוח. אילו רק היה יודע כמה הסופה הזו עלולה להיות קטלנית, רק כשנכנסו פנימה היא החלה להתחזק במפתיע... האם מדובר בכישוף של מכשף רב עוצמה? אורפן תהה אם כוחותיו היו מוגבלים בתוך הסופה ולכן לא יכול היה לחוש במקור שלהם.
פתאום המכשף הבחין בקרן אור קטנה בצבע אדום, היא התנשאה כלפי מעלה במרחק לא רב ממנו.
'מג'יק.' הנער ניסה לסמן לו היכן הוא נמצא, היה זה חכם לפעול בדרך זו – אורפן תמיד ידע שלמג'יק יש פוטנציאל להיות מכשף רב עוצמה, לא רק בשל יכולות הכישוף המופלאות שלו, הוא היה תלמיד חכם עם ראש על הכתפיים.
אורפן לא חיכה עוד רגע אחד נוסף, סופת החול האימתנית לא תמנע ממנו להציל את מג'יק.
לאחר מאמץ רב, כשהסופה ממשיכה להכות בגופו של אורפן בזמן שצעד קדימה, ורגליו כמעט וטובעות בחול – הבחין המכשף בנער אותו חיפש במשך הרבה זמן; הוא ישב מכופף על החול, עיניו עדיין מכוסות בסרט האדום. נראה כי פחד מאוד, מקווה בכל לבו שהאדון שלו ראה את קרן האור ובדרכו להציל אותו. כל פלג גופו התחתון היה מכוסה בגרגירי חול, לולא אורפן לא היה מגיע בזמן, גופו של מג'יק היה עלול לטבוע בתוכם.
המכשף קרב אל הנער, לבו פועם בחוזקה. קשה היה לו לראות את מג'יק כה מפוחד וחסר הגנה.
אורפן תפס בידו של הנער, אשר הרים את ראשו מעלה בבהלה, בדיוק כשעמד לאבד תקווה.
"היי, אנחנו צריכים להמשיך לתרגל את כישופי ההגנה." אמר המכשף לנער, קורץ לעברו.

קליאו דאגה כל כך, עבר די הרבה זמן מאז שאורפן חזר פנימה בכדי להציל את מג'יק; היא ישבה על החול, מביטה בעיניה הגדולות והמודאגות על הסופה המשתוללת מלפניה, היא אמנם ישבה רחוק ממנה, אך עדיין יכלה לחוש בה מעט ולשמוע אותה – קליאו מעולם לא נפגשה בסופת חול כה חזקה, אפילו אורפן היה בהלם מן העוצמה. הדבר המוזר בכל העניין היה שהסופה התחזקה ככול שהם נכנסו פנימה, אף אחד לא ציפה לזה.
"אורפן... מג'יק..." היא נשכה את שפתיה, מנסה שלא לפרוץ בבכי שוב – האם היא כל כך חסרת תועלת? היא לא הייתה יכולה לעזור במקרה שכזה, אלא אם כן תכנס פנימה ותעזור בחיפושים... כמובן שהמחשבה הזו עלתה בראשה, אך היא נזכרה כמה אורפן היה עצבני עליה כשהמרתה את פיו וסכנה את חייה... היא פחדה.
לפתע הבחינה הנערה באורפן ומג'יק; הם יצאו מתוך הסופה כשהנער נתמך בגופו של אדונו, נראה כי רגלו נפצעה.
חיוך של הקלה הופיע על פניה של קליאו, היא נעמדה על רגליה ורצה לכיוונם.
"אורפן! מג'יק!" קראה בשמחה.
מג'יק מיהר להוריד מעיניו את הסרט, עוזב את גופו של אורפן, אשר היה נראה מותש ממסע ההצלה.
"קליאו!" קרא בחזרה, מוכן להתנפלות שלה עליו.
קליאו קפצה עליו בחיבוק "טיפש! למה הדאגת אותי ככה?!" צרחה וטלטלה אותו.
"ת-תירגעי! אני בסדר! רק הרגל קצת נפגעה." אמר בחיוך, מתנשף.
"כל כך דאגתי לכם!" אמרה בקול רועד וחזרה לחבק את מג'יק, הוא חיבק אותה בחזרה כשהבעה רכה על פניו.
"אני בסדר עכשיו..." אמר כמנסה להרגיע, מלטף את גבה בעדינות.
אורפן הביט על השניים מן הצד, הם נראו כה פגיעים... בסך הכל ילדים, עליהם יגן במחיר חייו.

"אדוני, קרלנסלו לא הצליח להתמודד עם סופת החול שיצרתי, אך הוא עדיין הצליח להימלט מתוכה." הודיעה קיזה לאדונה לואיס; היא חזרה לבית הנטוש אותו מצאו באמצע מדבר טיטור, בית אליו יגיעו בקרוב אורפן וחבריו; הייתה בו קומה נוספת, מטבח קטן, ושלושה חדרים מרווחים. בנוסף,
היו בו שירותים ומקלחת, סלון צנוע ואף מרפסת – כל מה שאדם אבוד במדבר היה צריך.
לואיס וקיזה הקדימו את אורפן וחבריו, בקרוב הם ינוחו בבית זה, בו הכל יתחיל – המבחנים הגדולים של לואיס, בהם יבחן את כוחו ונאמנותו של קרלנסלו בתור מורד מגדל הניב.
"צפוי." השיב לואיס לקיזה ביובש; הוא ישב על הספה החומה שבסלון, המכשפה עמדה מולו, תוהה לעצמה אם זהו היה המבחן הראשון של קרלנסלו. אמנם אורפן איננו הצליח לפזר את הסופה, אך הוא יצא מתוכה בלי פגע... קיזה הייתה חלשה מאורפן, לואיס תהה לעצמו אם המכשף יצליח לעצור את הסופה שקיזה יצרה, אך דאגתו ליקרים לו גרמה לכוחותיו להיחלש... זה הגעיל אותו.
"אדוני, נראה כי קרלנסלו יסכן את חייו בלי היסוס עבור הנערים הבלונדיניים. אינני יודעת את שמם עדיין." אמרה לו קיזה ברשמיות, היא עמדה זקוף, לא מביטה בעיניו של אדונה.
"כבר אמרתי לך, הם החולשה שלו. שפחה, את מתחילה לשכוח דברים חשובים." אמר לה בקולו הארסי והמאיים.
"אני מצטערת, אדוני." התנצלה קיזה במהירות "אכין עבורך ארוחת ערב, לצערי יש לנו רק שימורים." הוסיפה ופנתה למטבח, משפילה את פניה.
"עצרי." אמר לפתע.
קיזה נעמדה במקומה והסתובבה באיטיות לכיוונו "כן, אדוני?"
"את צריכה להתכונן." הוא נעמד על רגליו הגדולות, קיזה הביטה עליו באי הבנה. לואיס קרב אליה, היא לא ידעה מה היא כוונתו... וזה גרם לה לחשוש.
"להתכונן?" שאלה, לבה החל להאיץ את קצב פעימותיו.
"להלילה, למבחן השני." אדונה חייך לעברה וסטר לפניה די בעדינות, אך ראשה עדיין נטה הצידה. "תזכרי, אלו רק מבחנים. השתלטי על כוחך." הוסיף ופנה ללכת לאחד החדרים.
קיזה נאנחה והביטה על ידיה הרועדות, כעת היא מבינה למה אדונה התכוון בדבריו.

החושך ירד על מדבר טיטור, ושוב חום היום התחלף בקור העז – מזג אוויר הפכפך שכזה יכול היה לגרום לאדם לחלות. לאורפן הוקל מאוד כי הצליח לארוז מספר שמיכות צמר, אך הוא חשש שהן לא יעזרו במידה והקור יתחזק.
המכשף המשיך להרהר לגבי מקורה של סופת החול ועל האדם אשר גרם לפיצוץ בטוטוקנטה – האם שני המקרים קשורים האחד לשני? היה סביר להניח שכן, מישהו משחק איתו... ייתכן והוא אף עוקב אחריהם, וזה לא מצא חן בעיניו.
"אורפן, סדרתי את שקי השינה!" קראה קליאו בחיוך ונעמדה על יד המכשף.
הוא לא השיב לה; אם היא לרגע חשבה שהוא יתרכך אליה וישכח ממה שעשתה – היא טעתה.
הנערה נפחה את לחייה ברוגז "אורפן! אורפן! אורפן!" קראה אל תוך אוזנו בילדותיות. כמו תמיד, קליאו עלתה לו על העצבים מחדש...
"טיפשה..." קילל בשקט "מה לא ברור לך, קליאו? אני סיימתי להתייחס אלייך עד להודעה חדשה." אמר בהחלטיות ופנה ללכת לכיוונו של מג'יק, בכדי לראות
מה מצבה של הרגל שלו.
קליאו נאנחה בעצב; כל העניין כבר התחיל ממש לתסכל אותה, אורפן התנהג באופן ילדותי מבחינתה, היא אמנם עשתה טעות, אבל זה כבר עבר... כנראה שהוא לא ידע
אם היא מתחרטת על מעשיה או לא, היא החליטה לנסות להבהיר לו זאת הלילה.
המכשף רכן ליד שק השינה עליו מג'יק ישב.
"אתה צריך לנוח, מג'יק. תנסה לישון כבר עכשיו." הציע המכשף לנער ברוך; הרגל שלו לא הייתה במצב רע, אורפן העריך כי לאחר מנוחה קלה היא תחזור לאיתנה; מג'יק עיקם את הקרסול כשנפל על החול, כך הוא סיפר לאדונו.
"אתה צודק, מאסטר... אני עייף כל כך." אמר מג'יק ופיהק, מותח את ידיו.
"תישן טוב, מחר תקום כמו חדש." דיבר אליו אורפן, מלטף את ראשו הבלונדיני של הנער.
"אני מצטער שהדאגתי אותך, מאסטר." אמר לפתע מג'יק, נאנח.
"על מה אתה מצטער? מג'יק... לא יכולת לעשות דבר." אורפן נעמד על רגליו, הוא לא רצה להיכנס לזה... מג'יק האשים את עצמו בזמן שהוא היה האשם היחידי בכל הסיפור הזה – האחריות על הנערים הייתה מוטלת עליו.
מג'יק הבין כי נגע בנקודה חלשה עבור אורפן, אך לא יכל לעצור בעד עצמו – הוא לא רצה שהמאסטר שלו ירגיש אשם, הרי הוא עשה ויעשה הכל בכדי להגן עליו ועל קליאו.
מג'יק נשא את עיניו מעלה והביט על אורפן, אשר הפנה את הגב אליו.
"לילה טוב." בירך אורפן את הנער והתרחק משק השינה שלו.
'בכל פעם שאינני מצליח להגן על אחד מהם, אני מתמלא ברגשות אשם נוראיים... ובכל זאת, הם הכי בטוחים איתי... אין מישהו אחר שאני יכול לסמוך עליו.' חשב והתיישב על שק השינה שלו; הוא לא סמך על אף מכשף אחר ממגדל הניב,
היו כאלה שנשארו חברים שלו, אך הוא ידע כי הוא חזק הרבה יותר מהם... הוא היחידי שיכול היה להגן על קליאו ומג'יק, לא הייתה לו אפשרות אחרת, הנערים יישארו תחת חסותו, גם אם לעיתים הרגיש שאף הוא לא היה מספיק, דבר אשר גרם לו לתיעוב עצמי.
מג'יק נרדם, אך קליאו נשארה לשבת על שק השינה שלה; אורפן לא ניגש אליה, לא בירך אותה בלילה טוב ואף לא הביט לכיוונה – מה שלא יהיה, הנערה החליטה לשים לזה סוף.

המכשף ישב על החול כהרגלו, הרוח הקרה גרמה לשערותיו לסמור, אך הוא היה הרבה יותר חסין מהילדים והעדיף לתת להם את השמיכות - קליאו הייתה הפגיעה מבניהם; הנערה הגיעה מבית עשיר מאוד ואיננה הייתה מורגלת לשהות זמן רב
במזג אוויר שכזה, הוא תמיד פחד שהיא תחלה... היא הייתה כה רזה ופגיעה לעומתו, המחשבה על כך שהיא יכלה בקלות לסכן את חייה בשבילו הרתיחה את דמו, הוא חרק בשיניו, מנסה להסית את המחשבות הללו מראשו המוטרד.
"אורפן..." אמרה לפתע קליאו בקול קטן מאחוריו.
הוא מיד התעשת, מנסה לשמור על איפוק – קודם שתראה לו שלקח היא למדה. הנערה יצאה מתוך שק השינה שלה, הרוח הקרה מקפיאה את גופה, אך לא היה אכפת לה, היא רצתה לשוחח עם המכשף ולגרום לו לסלוח לה.
"בבקשה... אני רוצה לדבר איתך." היא הניחה את ידה על כתפו, הוא הסתובב לכיוונה במהירות.
"מה את עושה מחוץ לשק השינה והשמיכות?! תחזרי מיד ל-"
"לא!" צעקה עליו קליאו, לחייה ואפה סמוקים מן הקור "אתה תקשיב לי! נמאס לי מההתנהגות שלך!" היא החלה להתנשף בכבדות.
אורפן נעמד על רגליו מולה "מה את רוצה? אמרתי לך כבר, אני לא-"
"נמאס לי! נמאס לי! אני מתנצלת על מה שעשיתי! אבל אתה שונא אותי!" צרחה קליאו בבכי, גופה החל לרעוד ולא רק מהקור, היא הייתה עצבנית יותר מאי פעם.
אורפן לא יכול היה לעמוד בזה יותר...
"כל מה שרציתי היה לעזור לך! אורפן... ההתנהגות שלך פוגעת בי! אני מרגישה פגועה!" היא הניחה את ידה הרועדת על החזה שלה, דמעות שוטפות את פניה. "אתה לא רוצה אותי כשותפה שלך, אתה לא רוצה אותי בכלל בחיים שלך, נכון?! למה פשוט לא השארת אותי למות בתוך הסופה?!"
"דיי!!" צרח אורפן, מושך אותה אליו בעדינות ומחבק אותה "דיי... ששש, תירגעי קטנטונת..." הוא ליטף את ראשה, מרגיש כמה גופה נסער, הלב שלו כאב.
קליאו המשיכה לבכות אל תוך חזהו "תפסיקי לבכות... קליאו." אמר לה ברוך.
הוא לא חשב שהיא תגיב בצורה כזאת, זה לא היה בריא בשבילה, הגוף שלה ממש רעד. הקושי בלהיות רחוקה מהבית, מאמה ואחותה, רק הוסיף לתסכולה.
"אני מצטער שפגעתי בך." הוא רכן מולה מעט, מביט אל תוך עיניה התכולות והרטובות "וגם, את לא צריכה לומר כאלו שטויות... את נערה בוגרת, נכון?" שאל אותה המכשף באהבה, מסיר בעדינות קצוות פוני בלונדיני ממצחה.
קליאו הנהנה, נושפת באפה וממצמצת בעייפות.
אורפן נאנח, הפעם הוא לא יכל להשתלט על רגשותיו, הנערה הזו הוציאה ממנו את זה.
"קדימה ילדה יפה, לכי לישון... הכל בסדר עכשיו, אני שמח שלמדת את הלקח." אמר כמנסה לסיים את השיחה הרגשית הזו כמה שיותר מהר, אך היא נצמדה אליו שוב וחיבקה אותו ללא מילים.
אורפן נאנח שוב – זו הייתה הדרך שלה לבקש ממנו לשבת לידה בזמן שהיא מנסה לישון, זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא ביקשה את זה, קליאו רצתה להרגיש מוגנת בזמן שישנה. בזמנים רגילים, הוא היה מסרב... אבל היום, רק היום הוא יסכים, העיקר שתכנס כבר מתחת לשמיכות.

לאחר שקליאו נכנסה לשק השינה שלה, עייפה מאוד מכל מה שקרה, היא נרדמה. אורפן ישב לצדה עד שעיניה העדינות נעצמו – מחזה כה טהור ומרגיע; בדרך כלל היא הייתה פרחחית מפונקת, אבל תשומת הלב של אורפן כלפיה, גרמה לה להפגין את הצד הרך שלה.
הוא פנה להביט על מג'יק, אשר ישן גם הוא חזק – הם היו גמורים מעייפות.
המכשף הרגיש מנומנם גם הוא, אפילו הוא לא יכול היה לעמוד בכל מה שקרה היום. 'כדאי שאצא להליכה קצרה, אסור לי להירדם.' החליט בתקווה כי הליכה קצרה באזור תצליח לעורר אותו. הוא נעמד על רגליו, שולח מבט אחרון על הנמים, מהדק את שמיכות הצמר סביב גופם.
הוא חש כי הלילה היה ארוך מן הרגיל, אולי משום שרצה שייגמר כבר. אורפן צעד על חול המדבר, מתרחק בזהירות מן המחנה, עדיין תוהה לעצמו אם אכן יש מישהו שעוקב אחריו ומה הייתה הסיבה שלו. כשהוא חיבר את כל ההתרחשויות האחרונות – לא היה לו ספק, היו דברים בגו.
לפתע הוא חש בהילה רעה, ממש מאחוריו; המכשף הסתובב במהירות, מתכונן לתקוף את הבא להרע לו.
תחילה לא ראה דבר, אך הוא שלח את ידיו לפנים בכדי להשתמש בכישוף במידת הצורך.
"אני בטוח שמישהו או משהו מתקרב לעברי." אמר לעצמו בביטחון.
ואז הוא ראה אותו, צועד לעברו בצעדי ענק, יצור נמרי שחור וגדול ממדים. אורפן פקח את עיניו לרווחה; היצור הנמרי היה בעל עיניים ירוקות, אשר זהרו בחשכת הלילה, שיניו חדות וטלפיו ענקיים.
"בדיוק כמו שחשבתי... הלילה הזה לא הולך להיגמר בקרוב." אמר אורפן, מביט ישירות על עיניו של היצור נוטף הריר, הוא שאג בקול, מוכן לתקוף את המכשף.

***

אז מה אתם חושבים על הפרק?
 
פרק נחמד. נחמד לראות שלואיס יודע להאציל סמכויות. האם מכשפים בעולם זה יודעים לנטר פעילות כישוף? ואם כן, כיצד לואיס מסתיר את פעילות הכישוף הזו או שהוא לא צריך ומכשף אקראי פשוט יתפוס את זה כהתעללות בזראים ויתעלם מזה?

האם לואיס מודע לכך שמאג'יק הוא מכשף בהכשרה? לפי ההגיון שלו, קיזה היא נטל היות ואפשר להשתמש בה כנגדו.

אני מניח שזה לא היה ידוע לכותבים של האנימה אבל סופות חול חזקות מלוות ברעמים. אני גם חושד שהן גם יותר חמות מהמדבר שמסביבן אבל אני לא בטוח בזה. אני מניח שאורפן הטיל כל כישוף הגנה שהוא מכיר, אחרת הרוח הייתה מעיפה אותם למעלה. הוא גם יכול ללחוש באוזני מג'יק שהם צריכים לתרגל את כישופי ההגנה שהוא לימד אותו בחודש שעבר.

וטכנית, אורפן לא עבר את המבחן. מכשף אמתי פשוט היה מפזר את הסופה. אם קיזה יכולה ליצור אותה, הוא יכול להשמיד אותה.

אך כזראית היא איננה הייתה מסוגלת ללמוד כישוף.
הייתי מציע לבצע הגהה של המשפט הזה. אני מניח שהיא יכולה להיות לוחמת/קוסמת כמו מאסקארט.
 
הלדין אמר/ה:
פרק נחמד. נחמד לראות שלואיס יודע להאציל סמכויות.

האם לואיס מודע לכך שמאג'יק הוא מכשף בהכשרה? לפי ההגיון שלו, קיזה היא נטל היות ואפשר להשתמש בה כנגדו.

אני מניח שזה לא היה ידוע לכותבים של האנימה אבל סופות חול חזקות מלוות ברעמים. אני גם חושד שהן גם יותר חמות מהמדבר שמסביבן אבל אני לא בטוח בזה. אני מניח שאורפן הטיל כל כישוף הגנה שהוא מכיר, אחרת הרוח הייתה מעיפה אותם למעלה. הוא גם יכול ללחוש באוזני מג'יק שהם צריכים לתרגל את כישופי ההגנה שהוא לימד אותו בחודש שעבר.

וטכנית, אורפן לא עבר את המבחן. מכשף אמתי פשוט היה מפזר את הסופה. אם קיזה יכולה ליצור אותה, הוא יכול להשמיד אותה.

אך כזראית היא איננה הייתה מסוגלת ללמוד כישוף.
הייתי מציע לבצע הגהה של המשפט הזה. אני מניח שהיא יכולה להיות לוחמת/קוסמת כמו מאסקארט.

תודה על התגובה :)
לואיס יודע זאת, אבל הוא מאמין שלמג'יק יש פוטנציאל. הוא יותר נכון מרגיש את זה. לגבי לואיס, אתה צודק - קיזה תהיה נטל עבורו אם מישהו ישתמש בה כנגדו, אבל הוא לא אוהב אותה כמו שאורפן אוהב את קליאו ומג'יק, כך שהיא איננה החולשה שלו ואין סיבה לאויבים של לואיס לפגוע בו איתה.

סופת החול לא הייתה רגילה, מלבד החוזק שלה, היו בה כל כך המון דברים שאינם מאפיינים סופה טבעית במדבר. אבל אני אוסיף עוד כמה שיפורים: כמו העובדה שלא היו רעמים ושהסופה לא הייתה חמה. אני אוסיף גם שאורפן אומר למג'יק שהם צריכים לתרגל את כישוף ההגנה, משום שהוא צורך המון אנרגיה וריכוז - בזמן סופת החול, הדאגה של אורפן למג'יק וקליאו מנעה ממנו לחשוב בבהירות.

ואתה צודק, כנראה שאורפן לא עמד במבחן... אתה מוזמן להציץ בתיקונים שבצעתי בעקבות התגובה שלך :)

לא כל אחד יכול להיות לוחם וקוסם כמו מסקארט, יש אנשים שהכוח הפיזי והנפשי שלהם מתאים לזה... בהמשך קליאו תרצה ללמוד, אבל היא לא מספיק חזקה בשביל לעמוד בזה. אך עדיין אתקן את זה, כי יש זראים שכן מסוגלים.

מה אתה חושב על מערכת היחסים של אורפן וקליאו ? היא הייתה משמעותית בפרק הזה.
 
פרק חביב, ההתחלה פתאום קופצת לכיסוי העיניים האדום שלא זכרתי בפרק הקודם.
סופת החול מעניינת, אבל מרגישה שלא ממצה את הפוטנציאל שלה במובן של הקסם - כלומר, אם אורפן יכול לפזר אותה כל-כך בקלות, למה הוא לא עשה זאת? הטיעון שהוא היה עסוק בלהגן על הילדים נשמע קצת שטחי. אולי כדי להוסיף שהיא הפכה לקסומה כשהם היו בתוכה וזה תפס אותו בהפתעה.
לגבי מג'יק ההתפתחות שלו מעניינת, אם כי אני מודה שאני עדיין לא כלכך מבין מה בדיוק העוצמה של קסמים בעולם - נשמע מוזר שסופה יכולה להביס שוליה, שלא לדבר על קוסם. אולי הסערה משבשת קסם בדרך כלשהיא?
ההתפתחות של קליאו ואורפן סבבה, אבל השאלה אם יש התקדמות לעומת המצב הקודם - זה לא מרגיש כך. אולי אם אורפן היה יושב לידה לראשונה, זה היה מרגיש שבמקום ללכת צעד אחורה, צעד קדימה להישאר במקום, זה צעד אחורה ושני צעדים קדימה.
 
חזרה
Top