גם בין הקבצנים, הגידמים והמצורעים הוא התביש בגופו. בצד ילדותי קיווה שרק הוא יהיה כאן לבדו.
הוא מקרקר, אוחז ומשפשף את אצבעותיו צרובות הכפור.
הוא נועץ מבט מריר ובלתי מאוזן בדרוזייר שמיצג את כל מלא קיבל מקו הדם הדרקוני.
לבסוף התפשט, חושף גוף רזה עד בליטת צלעות, מצולק, חלק מחיי רכב,חלק מהכתף עם סימני כירסום של ניבים, קרסולו עקום משבר שהחלים לא כיאות.
על גבו, מעין גושי בשר מוזרים, מעין פרודיה לכנפיים.
"הוא מכיר את אבי. אך אין בכך כל עניין.' אומר ולוקח דלי, ומתרחץ במהירות, רוצה להפחית את זמן החרפה.