אסטל שותקת, ואז פוסעת לעבר קירה. "ניצחת." היא אומרת לה, "רק שהוא יפסיק." היא מוסיפה. דמעת זכוכית זולגת מעיינה בעודה צועדת לעבר אחותה.
קירה בתגובה נוקשת שוב באצבעות שלה והאביר קופא במקומו, מחזיר את חרבו למקום בתנועה חלקה. הוא הספיק להרוג הרבה מהאורחים באולם, ובמבט נוסף אתם מבינים שהוא הרג רק את בני התמותה, ולא אף אחד מהסירונאים. "אני מניחה שזה יהיה מסר הולם" אומרת קירה, "שידעו שגם נמל חירות לא מוגן, שאלה אשר בגדו באימי לא יזכו להגנה מאיש, לא מהאלים, לא מהרוחות, ובטח לא ממלכים לשעבר."
מבטה של אסטל ממשיך להביט לעומק בחדר, היא מחפשת משהו, או מישהו. קירה מבחינה באחותה ומחייכת, "מישהו שאת רוצה להיפרד ממנו אחות?" היא שואלת בעודה שולחת יד למשוך אותה אליה, "אין פה אף אחד שראוי לזכור אותך." היא מסבירה, "לפחות בנתיים." היא יורקת.
ואז לרגע הרן רואה את זה, את התזוזה הזו בשטח המת של קירה, את גווין שבכלל לא טורח לשים לב לזה. אף אחד פרט אליו לא מבחין בהלנה נעה בשקט בצד החדר, הרחק מנתיב ההרג של אביר הדמעות, היא זולחת בשקט מחוץ לטווח הראייה של הנוחכים בשיחה.
ואז, לפני שהוא היה מספיק להגיב לזה, הוא רואה אותה רצה קדימה, היא שולפת חרב ברזל מגופה של אחד השומרים ורצה לעבר קירה, בחרישות שכמעט לא מתאימה לבת אנוש, היא מנסה לדקור את נסיכת הפיות בגבה.
וזה דווקא האדמריל שמנסה להגיב לאירוע, כנראה כדי למנוע מקירה לחזור להרג, "לא!" הוא שואג בקול לעבר הלנה, אבל זו נעה להציל את אסטל ולסיים עם הסיפור הזה, עיינה אדומות מזעם בעודה מזנקת, ובועד קירה רק מפנה את מבטה קלות לעבר בת התמותה.
הלנה מזנקת, מנסה לגמוע את שארית המרחק שנשאר לה בתקווה שקירה לא תספיק להגיב. חרבה בהוקת באוויר, תקווה חמה ממלאת לרגע את גופה, מחשבה על זה שהיא תוכל לסיים את זה, לסיים את המלחמה הזו, לפגוע בסירונה במקום הכי כואב, ולהציל את אסטל. היא רק צריכה מכה אחת נקייה.
חרבה פוגעת בכתפה של קירה, ומתנפצת לרסיסים.
"לא קר מספיק." אומרת קירה בחיוך כמעט מרושע, ואוחזת את הלנה ההמומה בגרון, מרימה אתה לאוויר.
"לא!" צועקת אסטל.
"אני מניחה שעכשיו ההסכם נשבר." אומרת קירה ומרימה את הלנה גבוה, קולות חנק נשמעים מבת האנוש.
"לא!" זועקת אסטל, "אל תפגעי בה."
קירה מביטה לרגע באחותה במבט מלא חמלה. "מצטערת אחות."
חרב בדולח מופיה בידה השנייה ומפלחת את ליבה של הלנה.
"אני צריכה לעמוד במילים שלי."
נראה שבאותו רגע העולם נשבר,גלי מיים אדירים פוגעים בחלונות האולם ומציפים את החדר פנימה, מים ממלאים את החדר במהירות לא טבעית, מטיחים רהיטים, גופות ואנשים חיים אחת בשני בעוצמה, זרמי המים כולם פונים לעבר קירה.
הדבר האחרון שאתם רואים לפני שהכל מחשיך זה את קירה רוקעת ברגלה, והאדמה נפרעת מתחת לרגלים שלכם, בניסיון להדוף את המים ממנה.
ואתם? נופלים לחשיכה.
אין לכם מושג כמה זמן עבר כשאתם מתעוררים, חשיכה מקיפה אתכם ורעשי פכפוך מים נשמע בכל עבר. בדרך נס שרדתם את זה. ולא בדיוק ברור לכם איפה אתם. האדמה נענקת מעליכם, כאילו מישהו מזיז אותה בכוח.
ואז אתם שומעים שיעול, הלנה נמצאת איתכם, מדממת למוות. אבל בהכרה.
"אסטל..." היא לוחשת.