נפתחה הגשת המשחקים לדרקוניקון 2020
עוד שלושה חודשים לדרקוניקון, ומערכת הרישום להגשת משחקים לכנס נפתחה! הריצו את משחקי התפקידים האהובים עליכם, ארגנו אירועי משחקי לוח, תגישו משחק תפקידים חי וכל משחק אחר. https://www.dragoncon.co.il/dm-login.aspx

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 107
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [פרקים בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 29 פברואר 2020, 14:49

הלדין כתב:
29 פברואר 2020, 14:19
כפי שכתבתי למעלה, הפרק היה מותח למרות שידעתי שאורפן וחבריו יצאו מזה בלי פגע.
לא הייתי אומרת בלי פגע, אורפן נפצע וקליאו כמעט נהרגה...
תודה רבה על התגובה :) אני אחכה לעוד תגובות ואפרסם את הפרק השלישי.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 19114
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 14
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

עליית המורדים [פרקים בהמשכים]

שליחה על ידי The oldman » 29 פברואר 2020, 23:39

אחלה פרק, אהבתי את הסיום המותח.
מצטרף לדעה ששומרי החוק מתנהלים באופן קצת מוזר, גם הלהט שלהם לחסל וגם באופן הפעולה שלו - להתנקם בילדים והעימות הישיר.
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 107
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [פרקים בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 01 מרץ 2020, 00:12

The oldman כתב:
29 פברואר 2020, 23:39
אחלה פרק, אהבתי את הסיום המותח.
מצטרף לדעה ששומרי החוק מתנהלים באופן קצת מוזר, גם הלהט שלהם לחסל וגם באופן הפעולה שלו - להתנקם בילדים והעימות הישיר.
תודה על התגובה! שמחה שאהבת.
לגבי שומרי החוק, האם קראת את תגובותיי להלדין? זה היה נראה לכם מוזר, משום שעוד לא חשפתי עוד מידע עליהם... אני מקווה שאתם מבינים כעת :)
הלהט שלהם לחסל מכשפים משום שהם שונאים אותם, כמו כל זראי אחר - אבל מסקארט בעיקר פיתח שנאה עצומה כלפיהם, כי קרה לו משהו בילדות בקשר לזה. יש בית בפר מחתרתי בו מכשירים שומרי חוק ל"מלחמה הגדולה", ליום בו המכשפים ירצו להשמיד את הזראים. עם זאת, הילדים קליאו ומג'יק חשובים לאורפן המכשף, דרכם הם יכולים לפגוע בנפשו.
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 107
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 02 מרץ 2020, 16:36

היי לכולם! הנה הפרק השלישי:
בפרק יש אלימות ורמזים למין, רק מזהירה עבור אנשים שלא אוהבים את זה.
תיהנו!
פרק שלישי

לקחים
300.PNG
300.PNG (98.23 KiB) נצפה 18 פעמים
קיזה שילבה את ידיה, משקיפה מן החלון הגבוה ביותר בבית המלון בו התאכסנו היא ואדונה לואיס. כעת, היא נשארה לבד בחדר הקטן והחשוך; היא חשבה לעומק על מילותיו האחרונות של אדונה לפני שעזב את החדר:
"קיזה, אל תעזי לעקוב אחרי, יש דברים שאת לא צריכה לדעת, זכרי את מקומך, את בסך הכל שפחה עלובה."
אדונה הסתיר דבר מה מפניה, לעיתים היא הרגישה כי הוא אינו מספר לה בכדי שלא לפגוע בה, או שמה היא לא באמת שפחה טובה... מחשבות רבות התרוצצו בראשה; היא רצתה להיות הדבר הכי יקר ללואיס, היא רצתה שהוא יאהב אותה ויסמוך עליה. קיזה קיבלה באהבה את הלקאותיו של אדונה, אך היא רצתה להיות שותפה למחשבותיו ולסודותיו, היה אכפת לה ממנו יותר מכל דבר אחר וזה הדאיג אותה.
'לואיס... אני רוצה להיות שותפה לסודותיך.' חשבה ונאנחה בתסכול.
המכשפה הביטה לאחור; הייתה בחדר מיטה זוגית אחת, היא החלה להתפשט באיטיות, זורקת את בגדיה הצידה. 'יום אחד אתה תרצה אותי...' חשבה בזמן שהיא מחייכת לעצמה, מחשבות ארוטיות אופפות את ראשה.
היא נכנסה למיטה עירומה לחלוטין, לא היה קר במיוחד והיא ניצלה את המצב בכדי לחשוב על סיטואציה בה אדונה היקר היה מסכים לשכב איתה לפחות פעם אחת. קיזה ידעה – היא תלך אחרי אדונה עד יום מותה, מקווה כי הוא יסתכל עליה באור אחר בעתיד לאחר שנקמתם תושג וראשם לא יהיה מוטרד עוד בעקבות חטאיהם של מכשפי מגדל הניב.

זיעה החלה לבצבץ על מצחו של מג'יק, הוא לא יכל לראות בבירור את האדם העומד מולו, אך הוא היה עצום בגודלו. גופותיהם המדממות של שומרי החוק היו מוטלות על האדמה סביבו.
"איפה המאסטר שלי וקליאו?!" שאל מג'יק את הדמות המסתורית בדאגה. לפתע גופו החל להצטמרר, הילה אפלה מאוד אפפה את האזור "מ-מה ההילה הזאת..." מג'יק אחז בראשו הפועם בכאב. העשן החל להתפזר והדמות נעלמה כלא הייתה.
הנער התנשף בכבדות, מביט סביב ומחפש בעיניו הלאות את אורפן וקליאו.
לפתע יד תפסה ברגלו, מג'יק נבהל כהוגן – הייתה זו ידו של מסקארט, הוא גסס; כל גופו
של ראש שומרי החוק של העיר טוטוקנטה היה מלא בחתכים עמוקים, נראה כי להבים חדים ננעצו בבשרו, בגדיו הלבנים היו קרועים וספוגים בדמו, הוא השתעל ופלט גושי דם משפתיו הרוטטות.
"מסקארט..." לחש מג'יק, הוא רכן לעבר גופו המוטל, מזועזע ממצבו האנוש.
"מ-מפלצת... זאת... הייתה מפלצת..." התאמץ מסקארט לדבר בזמן שנאנק מן הכאבים העזים. "מ-מפלצת איומה..." הוסיף ברעד. הוא החל לפרכס לנגד עיניו הנחרדות של הנער.
'האם כדאי לי לנסות ולהציל אותו...?' מג'יק לא ידע אם תהיה זו ההחלטה הנכונה, הרי מסקארט ניסה להרוג את שלושתם והוא אינו יודע מה עלה בגורלם של אורפן וקליאו, אך זה כבר היה מאוחר מידי – מסקארט הפסיק לנשום.
הוא רצה לצרוח בבכי; אדונו וקליאו היו בצרות גדולות, לולא היה מגיע בזמן המלחמה בזמן שקליאו ניסתה להגן על אורפן... אולי היה מצליח להציל אותם, אך הוא סמך על כוחותיו של המאסטר שלו, קליאו לעומתו רצתה להוכיח את עצמה כשותפה טובה ולא חשבה בהיגיון.
כשראה הנער את מצבו של שומר החוק, הוא פחד נורא – האם גורלם של אורפן וקליאו זהה?
דמעות החלו לרדת במורד לחייו "מאסטר... קליאו..." גופו הצעיר רעד; הכל באשמתו, אורפן וקליאו היו צריכים את העזרה שלו, הוא השוליה הכי חלשה בעולם.
"מאסטר!" החל לצרוח בבכי הנער, אך לפתע מישהו הניח יד על כתפו.
"זה בסדר, מג'יק." היה זה קולו של אורפן.
מג'יק הביט לאחור במהירות "מאסטר! אתה בסדר!" הוא נעמד על רגליו וחיבק את אדונו, דמעותיו מרטיבות את בגדיו.
"אכן." השיב אורפן בקור רוח, אך חיבק את הילד בחזרה.
"רגע, איפה קליאו?" שאל לפתע מג'יק בדאגה, מניח לגופו של אדונו.
אורפן חרק שיניו בכעס ברגע שמג'יק הזכיר את שמה של הנערה "מחכה מחוץ לעיר." השיב מעט בזריזות; בקרוב הוא ילמד את הילדה הזאת לקח.
"איזה מזל..." אמר מג'יק בהקלה.
המכשף הביט על גופתו של מסקארט 'טיפש... חבל שאני לא הייתי זה שחיסל אותך.' הוא הסתכל סביב על שאר שומרי החוק המתים; אורפן ידע כי לא הוא ולא מסקארט היו אחראיים לפיצוץ האדיר, הוא לא ידע מה היו כוונותיו של האחד אשר גרם לזה – האם ניסה להציל אותו ואת קליאו, או שמה נכשל במשימתו להרוג אותם? בזמן הפיצוץ, כאשר אורפן הרים את הנערה הפגיעה על ידיו, הוא השתמש בכישוף הגנה ומנע מלהבים בלתי רגילים לחתוך את גופם, כמו שחתכו למוות את את גופם של שומרי החוק. אורפן הכיר את הכישוף הזה; רק מכשפים בעלי עוצמה ידעו להשתמש בו, היה זה כישוף בו המפעיל שולח אל אויביו להבים חדים, אשר עלולים לגרום לפיצוץ אדיר כשהם פוגעים בקרקע – אלו לא היו להבים רגילים: הם היו גדולים, כבדים ומסוכנים, אם אחד הלהבים הללו היו פוגעים בקליאו...
אורפן קילל בשקט, מג'יק הביט על פניו; המאסטר שלו כעס מאוד על פזיזותה של קליאו, הוא הכיר אותו יותר טוב מכולם, הנערה הפרה את ההסכם וסכנה את חייה שכה חשובים לו – מג'יק לא היה בטוח אם אי פעם אורפן יהיה מסוגל לסמוך עליה שוב.
המכשף החל לצעוד אל מחוץ לעיר בלי מילה נוספת, ראשו היה טרוד במחשבות על טיפשותה של קליאו, והוא לא יכל להתרכז ולחשוב על שאירע בקרב. הנערה חייבת ללמוד לקח – אורפן לא יוכל לסבול מצב נוסף בו היא מסכנת את חייה היקרים.
מג'יק נאנח וצעד אחר אדונו, משתדל שלא להביט על ההרס שנגרם כתוצאה מהקרב בעיר שהוא כה אהב וגדל בה; מצד אחד הוקל לו שהמאסטר שלו וקליאו בסדר, אך אורפן היה עצבני מאוד ומג'יק דאג לנערה.

קליאו ראתה את אורפן ומג'יק קרבים לעברה, היא ישבה על חול המדבר במרחק לא רב מן הכניסה לעיר טוטוקנטה. הם צעדו לעברה כשהמכשף מביט הצידה, משום שלא היה מסוגל להביט על עיניה.
"מג'יק!" קראה הנערה בשמחה, חיוך גדול מתפרש על פניה הסמוקים; היא דאגה למג'יק, אך הוא היה נראה בריא ושלם. הנערה נעמדה על רגליה מרגישה מרוצה מעצמה - היא סיכנה את חייה עבור אורפן כשותפה הבלעדית שלו, היא ידעה כי היא מסוגלת לעשות זאת. אורפן היה כל עולמה, לא היה אכפת לה לסכן את עצמה בשבילו.
מזג האוויר המדברי החל להיות קריר הלילה, רוח קפואה החלה לנשוב וליטפה את פניהם של השלושה. מג'יק סחב את התרמיל הגדול על גבו, אשר היה מוכן למסע הארוך.
הנער הבלונדיני נעמד מול הנערה ונאנח "קליאו... הדאגת אותי כהוגן." אמר כשהבעה רצינית נשקפת על פניו. אורפן עמד על יד הנערים, אך גבו היה מופנה לעברם, הוא השתדל לשמור על קור רוח ולא לתת לזעמו להשתלט עליו.
"שטויות! הוכחתי שאני השותפה הכי טובה שיש!" קראה קליאו בשחצנות, מעיפה בשובבות קצוות פוני בלונדיני מפניה.
"את חתיכת טיפשה! זה מה שאת!" צרח לפתע אורפן על הנערה, הוא הסתובב לעברה והרים את ידו בכדי להכות בפניה, היא נבהלה מאוד ופערה את שפתיה כמשותקת.
"מאסטר! לא!" קרא מג'יק, תופס בידו של אדונו "אל תעשה את זה!"
"שתוק ואל תתערב!" המכשף הזיז את הנער ממנו "היא חייבת ללמוד לקח... הטיפשות שלה עברה את הגבול!" צרח אורפן בזעם.
קליאו רעדה והתקשתה לנשום, אורפן רצה להכות אותה... הוא הפחיד אותה.
"מעולם לא ראיתי ילדה אידיוטית כמוך, קליאו! היית יכולה להיהרג! שותפה? את לא השותפה שלי יותר, זה נגמר!" הוא החל לטלטל אותה באגרסיביות "את לא קולטת מה עשית?! את מטומטמת וילדותית! נמאס לי ממך!" לבסוף הוא דחף אותה קלות, אך היא מעדה על אדמה, נראה כי נכנסה להלם.
"מאסטר..." מג'יק הביט על אדונו, אשר נשם בכבדות מרוב הזעם שתקף אותו. כאב לו לראות את קליאו במצב הזה, אך הוא ידע שאורפן בסך הכל דאג לה.
המכשף סירב להביט בפניה, הוא לא רצה לעשות את זה... אבל אף פעם לא הצליח לשלוט על זעמו, בעיקר כשזה היה קשור ליקרים לו ביותר.
לפתע הנערה החלה לבכות בקול רם, דמעות רבות שטפו את פניה החיוורים; היא ישבה על האדמה, קול הבכי שלה מהדהד במדבר. זאת הייתה הפעם הראשונה בה אורפן התנהג כלפיה כה באגרסיביות, היא פחדה ונפגעה מאוד מדבריו הקשים. כל מה שניסתה לעשות היה לעזור לו. עיניה הגדולות והתכולות האדימו מעט מרוב בכי.
אורפן חרק בשיניו; כאב לו נורא, הבכי שלה... היה כמו חרב שננעצה בחזהו, הוא פגע בה וגרם לה לבכות כל כך... אבל היא הייתה חייבת ללמוד לקח, החיים שלה יקרים מפז.
"קליאו..." מג'יק רכן מולה וחיבק את ראשה, דמעותיה מרטיבות את בגדיו "ששש... הכל יהיה בסדר, אל תבכי..." הנער ליטף את ראשה באהבה, היא הייתה כמו אחותו והבכי שלה כמעט והוציא ממנו דמעות.
"א-אני... מפחדת..." אמרה הנערה בבכי, נושפת באפה המנוזל מן הבכי.
אורפן שמע את זה ונחרד מהמחשבה שהפחיד אותה למוות 'אולי הגזמתי... היא באמת מפחדת ממני עכשיו? היא בסך הכל ילדה...' הוא נגעל מעצמו, הדאגה שלו השתלטה על התנהגותו. המכשף התיישב על החול כשגבו מופנה אל השניים והסתכל על ידו, אותה היד שהרים בכדי להכות את קליאו; הוא היה בטוח שהיא למדה את הלקח שלה, אך הוא לא רצה להפחיד אותה... 'איזה מן אדם אני?'

קיזה פקחה את עיניה החומות באיטיות, בחוץ עדיין היה חשוך. היא התרוממה מן המיטה והביטה סביב – למזלה, לואיס עדיין לא חזר; גופה העירום תחת שמיכת הצמר כבר הספיק להתחמם, היא תהתה כמה זמן ישנה כך במיטה.
אם אדונה המצפה ממה לכבדו, יראה אותה במצב זה... קיזה מיהרה לקום מן המיטה ולהתלבש.
לפתע דלת החדר נפתחה, הבחורה נכנסה חזרה למיטה וכיסתה את גופה.
"אדוני, ברוך השב." בירכה בקול מהוסס.
הגבר הגדול נכנס לחדר החשוך, נראה שמשהו הטריד את ראשו. ואז הוא עצר להביט על שפחתו.
"מה את עושה במיטה? אם אני לא טועה, אמרתי לך לישון על הרצפה." הוא הבחין בבגדיה הזרוקים "קיזה." אמר את שמה בקול מאיים.
"א-אדוני..." תקף אותה פחד; היא לא חששה מן המכות אותן היא עמדה לקבל, משום שהייתה רגילה לזה. היא פחדה שתאכזב את אדונה בתור השפחה שלו.
"איך את מעזה..." הוא הוריד מעליה את השמיכה, חושף את גופה הרועד "זונה." קילל ותפס מיד בידה, מטיח אותה על הרצפה.
"אני מצטערת, אדוני! אני מצטערת! סלח לי!" התחננה קיזה ותפסה ברגלו, גופה העירום עודנו מוטל על הרצפה הקרה.
"שפחה צריכה לכבד את אדונה, הגיע הזמן שתלמדי לקח." הגבר הגדול והשרירי נעמד מעל הבחורה, היא נשאה את עיניה מעלה והביטה על פניו המצולקים -
'תכה אותי, אקבל זאת באהבה... אם זה מה שמגיע לי...' חשבה ועצמה את עיניה, מוכנה לכאב הבא; היא שנאה את עצמה, לואיס הציל את חייה מציפורניהם של מכשפי מגדל הניב, מאותו היום חייה השתנו לעד - היא התאהבה בו ורצתה להיות שפחתו היחידה לנצח.
"תלמדי שלא להמרות את פי ולכבד אותי כמו כלבה טובה." אמר בקולו העמוק, מסתכל בעזרת עיניו הקטנות על שפחתו תחת גופו הגדול.
"למד אותי לקח, אדוני." אמרה קיזה כמקבלת את גורלה המר-מתוק בעיניה.

שלושת שקי השינה המיועדים לאורפן והנערים היו כבר מוכנים על חול המדבר. קליאו נרגעה לאחר זמן מה, אך סירבה לדבר – היא נכנסה אל תוך שק השינה שלה. הנערה הייתה עייפה מאוד כתוצאה מסערת הרגשות שתקפה אותה קודם לכן, בנוסף היא הרגישה פגועה ולא רצתה להסתכל עוד על המכשף, אשר התנהג כלפיה באלימות וגרם לה לפחד מפניו בפעם הראשונה. לקליאו כל כך היה אכפת מאורפן, היא לא האמינה שיגיב באופן כזה... לדבריו היא כבר לא השותפה שלו, לדבריו היא מטומטמת וילדותית – כבר לא היה אכפת לו ממנה. פתאום תקף אותה געגוע לבית, לאמה ולאחותה, יודעת כי יעבור הרבה זמן עד שתראה אותן שוב.
היא עצמה את עיניה העייפות ונרדמה תוך זמן קצר כשהיא מכווצת את גופה.
מג'יק הביט על הנערה הישנה, עיניו מתמלאות ברחמים; לקליאו לא הייתה כוונה רעה, הוא חש כמה היא פחדה מתגובתו של המאסטר שלו, הוא ידע כי אורפן היה מגיב באותו האופן אם הוא היה פועל בדומה לה. קליאו אהבה להיות השותפה של אורפן, וכעת הוא אמר לה שהיא איננה עוד... האם יסכים לסלוח לה בעתיד?
"אכלת, מג'יק?" שאל לפתע המכשף את הנער, הוא עדיין ישב באותה התנוחה – יושב על חול המדבר כשגבו מופנה לשקי השינה אותם מג'יק סידר לפני זמן קצר.
"לא היה לי תיאבון." השיב הנער ונאנח.
"אין לזה קשר אלייך, אתה פעלת נכון ולא המרת את פי." אמר לו אורפן ונענע את ראשו בחוסר אמון "קליאו הרסה את כל התכנית, הילדה הזאת..."
מג'יק התיישב ליד אדונו.
למזלם של השלושה, מזג האוויר היה קריר, אך לא יותר מידי; המדבר היה חם ביום וקר בלילה, מדבר טיטור היה מסוכן כשלעצמו והדאגות לא הניחו לראשו של אורפן, עם זאת גם התנהגותה של קליאו המשיכה להדאיג אותו – הוא רצה להיות בטוח שהיא לא תתערב יותר ותנסה לעזור בזמנים בהם היא יותר מסכנת את חייה מאשר להושיט לו יד... אך קליאו הלכה לישון כשהיא פגועה, וזה גרם ללבו לכאוב.
"יכול להיות... שהגזמתי קצת בתגובה שלי." אמר המכשף לנער בחרטה, לא מביט בפניו "אבל אתה מכיר אותי, כעסתי כל כך... לא יכולתי לשלוט בעצמי." הוסיף, קולו מעט רעד "אבל היא חייבת ללמוד לקח, מג'יק... הייתי יכול לאבד אותה."
"מאסטר... זה לא נבע מרשעות, אל תרגיש רע עם עצמך." השיב מג'יק.
אורפן חזר להביט על ידו "כמעט והכיתי אותה, כמעט והכיתי ילדה בת שש עשרה... היא פחדה ממני." אורפן הרגיש כל כך רע עם עצמו, כמה הוא חזק לעומת קליאו.
מג'יק מיהר לאחוז בידו המורמת מעט של המכשף "אבל עשית את זה כי... אתה אוהב אותה ודואג לה." אמר לו הנער, מהדק את אחיזתו בידו של אדונו "מאסטר, אני יודע מי אתה." הוסיף ברגש; מג'יק הסתכל אל תוך עיניו החומות של אורפן, עיניים מלאות באשמה.
"לך לישון, מחר יהיה לנו יום ארוך במדבר הזה." אמר לפתע המכשף, מזיז ממנו את ידו של הנער.
זה היה צפוי – אורפן שנא להודות ברגשותיו, בכל פעם שהשיחה נגעה באהבתו כלפי מג'יק וקליאו, הוא מיהר לשנות את הנושא, מעולם לא היה לו נוח לדבר על כך.
"בסדר, לילה טוב מאסטר." מג'יק קם על רגליו, מנקה בעזרת ידיו חול שנדבק למכנסיו השחורים. הוא שלח מבט אחרון לאדונו, מקווה כי מחר ירגישו הוא וקליאו טוב יותר.
אורפן נותר ער בכדי לשמור ששום יצור מסוכן לא יתקוף אותם, היה חשוך מאוד והמכשף השתמש בכישוף בו יצר בין ידיו כדור אור קטנטן, אשר היה יכול לשמר כנר או פנס. עבר עליהם יום ארוך, אורפן מצמץ בעיניו הלאות ונאנח 'אני מניח שמזג האוויר יהפוך להיות סוער יותר בימים הקרובים ככול שניכנס אל תוך המדבר.' הרהר המכשף בתסכול; יש להם שמיכות צמר חמות והוא יכול היה לנסות ולקרר את שלושתם בעזרת הכשפים שלו - ביכולתו ליצור כדורי אש קטנטנים... אבל אולי זה לא יהיה מספיק בכדי לחמם אותם לגמרי.
אורפן נעמד על רגליו והסתובב בכדי להביט על הנערים הישנים; נשימותיהם היו שקטות ונינוחות. הם היו מותשים, שני נערים כה צעירים תחת חסותו.
המכשף שלף שתי שמיכות צמר נוספות מהילקוט וכיסה את הילדים הנמים בכל אחת מהן, מחייך לעברם ברכות, ולאחר מכן מהבעתו נשקף עצב כשהביט על הנערה.

"אור...פן..." קליאו אמרה את שמו תוך כדי חלום, היא התהפכה על הגב ונאנקה מעט. אורפן קרב אליה ורכן לצד שק השינה שלה.
'את כל כך פגועה ממני... אני מצטער.' הוא ליטף את לחיה הסמוקה ברוך, היא נראית כמו מלאכית, תווי פניה היו עדינים. איך הוא היה מסוגל להרים עליה יד... זאת קליאו, והוא אוהב אותה כאילו הייתה אחותו הקטנה.
מחר יהיה עליו להמשיך ולהתייחס כלפיה בקרירות, אחרת היא לא תלמד – קליאו הייתה נערה בעייתית, אם הוא יתרכך אליה וייתן לה להרגיש שזעמו חלף מהר, היא עוד עלולה לחזור על הטעות האיומה, אשר כמעט עלתה בחייה. כשהוא הביט עליה כעת, הוא חשב כמה היא חסרת ישע בעולם האכזר הזה; היא חושבת שהיא חזקה, אבל מכשף או זראי בעל סגולת קסם כמו מסקארט, היו יכולים לחסל אותה ברגע.
אורפן המשיך ללטף את פניה בעדינות, מחשבותיו על עתידם של קליאו ומג'יק לא הניחו לו... הוא היה חייב להיות חזק בשבילם – מדבר טיטור המסוכן עלול להוות בעיה; שכנו בו יצורים ושבטים נודדים, מזג האוויר ואספקת האוכל והמים – כל הבעיות הללו גרמו לו לכאב ראש, אבל הוא יעשה הכל בכדי להבטיח את שלומם של קליאו ומג'יק.

קיזה התקשתה לעמוד רגליה החבולות, אדונה הכה אותה כהוגן באותו הלילה; בעיקר את פלג גופה העליון - משום שלא כיבדה אותו כששכבה במיטתו עירומה, החליט לואיס להכות בעיקר את חזהה החשוף. למרות הכאב העז שהיא חשה, קיזה הייתה מסופקת; אדונה סלח לה, הוא ניסה ללמד אותה לקח והיא קיבלה את המכות הללו כמתנה. לאחר שהעניש אותה, היא התלבשה כשהיא בוכה מן הכאב בסתר.
"מחר נצא אל מדבר טיטור, קרלנסלו נמצא שם יחד עם חבריו." לואיס שכב במיטה, גופו הגדול היה מכוסה תחת השמיכה העבה, בוהה על הקיר מולו, עיניו נטולות כל רגש.
"אני מבינה... אדוני." אמרה קיזה במאמץ; היא ישבה על הרצפה הקרה, גופה עוד רעד מהלם המכות.
כל מה שלואיס רצה היה לבחון את קרלנסלו, היא ניחשה כי מטרתו היחידה הייתה לדעת האם המכשף המורד הזה ראוי להיות אחד מהם, היא תהתה האם הכיר
אותו, או שמה מעולם לא נפגש בו פנים מול פנים כשחיו במגדל הניב כמכשפים מן השורה – מה לואיס באמת רצה מקרלנסלו? את זה היא עוד לא ידעה, אדונה סירב לשתף אותה כמו תמיד ורק רמז לה במשפטים של 'את עוד תראי.' ולכן נמנעה מלשאול אותו שאלות נוספות, בעיקר לאחר שאכזבה אותו קודם לכן.
"ממחר, המשחק יתחיל." אמר לואיס וחייך לעצמו.
המכשפה הסתכלה על פניו, נראה כי היה משועשע מכל העניין סביב קרלנסלו, אחד המכשפים המורדים המפורסמים ביותר שידעה האנושות.

***

מקווה שנהניתם! אחכה לתגובותיכם לפני שאפרסם את הפרק הרביעי, אשמח להערות\הארות במידת הצורך.
נערך לאחרונה על ידי Falcongirl2020 ב 20 אפריל 2020, 02:18, נערך פעם 1 בסך הכל.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 19114
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 14
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

עליית המורדים [פרקים בהמשכים]

שליחה על ידי The oldman » 03 מרץ 2020, 13:10

פרק טוב, אבל לפעמים הוא מרגיש קצת קיצוני.
כלומר, הייתי מצפה שאורפן יהיה יותר בוגר ופחות מאבד את השליטה העצמית שלו.
אותו דבר לגבי קיזה, שמתנהגת באופן מעט תמים מדי.

מתוך סקרנות, לא ברור אם קיזה היא גם שוליה וגם שפחה? או שהיא מכשפת שהפכה לשפחה?
וגם, מה בדיוק גורם למכשף להפוך למורד?
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 107
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [פרקים בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 03 מרץ 2020, 15:38

The oldman כתב:
03 מרץ 2020, 13:10
פרק טוב, אבל לפעמים הוא מרגיש קצת קיצוני.
כלומר, הייתי מצפה שאורפן יהיה יותר בוגר ופחות מאבד את השליטה העצמית שלו.
אותו דבר לגבי קיזה, שמתנהגת באופן מעט תמים מדי.

מתוך סקרנות, לא ברור אם קיזה היא גם שוליה וגם שפחה? או שהיא מכשפת שהפכה לשפחה?
וגם, מה בדיוק גורם למכשף להפוך למורד?
תודה על התגובה!
אין קשר לבגרות, אורפן בן אדם בוגר מאוד, אבל הוא קשה. הוא בן אדם קשה. יש אנשים שיש להם בעיית שליטה בעצבים, כך גם אורפן. קיזה לא בדיוק תמימה, היא בסך הכל מאוהבת ואולי זה מה שגורם לה להיראות כזאת. קיזה הבטיחה שתלך אחר אדונה עד יום מותה. היא יודעת שכרגע הוא לא חושק בה, אבל היא רוצה לקוות שזה יקרה בעתיד, זה גורם לה להרגיש טוב עם עצמה. בפרק הזה, היא לגמרי עשתה טעות, כי היא בכל זאת אנושית - רגשותיה כלפי לואיס כה חזקים, ולעיתים היא אכן יכולה לפעול בטיפשות בכדי להרשים אותו, היא לא מפחדת מהיחס שלו כלפיה, כפי שצויין בפרק.

קיזה היא שפחה, וזה שונה משוליה. לואיס לא מלמד אותה כשפים. עוד לא הגעתי לחלק הזה בסיפור (ההיסטוריה של לואיס וקיזה יחד), אבל הוא הציל אותה ומאז היא זו שהחליטה ללכת אחריו ולהיות שפחתו. קיזה קיבלה על עצמה את זה ומאז לואיס מתייחס אליה כשפחה, זו גם הסיבה שהיא לא סובלת מהיחס שלו, היא בחרה את זה. היא עדיין מכשפה חזקה מאוד וכוחותיה יחשפו בעתיד.

כמו שכבר הזכרתי - רוב המכשפים בעולם הזה הם אכזריים, בעלי אגו. בעיקר השליטים. יש להם חוקים מסודרים (למשל: לשוליה נאסר לקיים יחסי מין עם האדון, וזה מה שקרה לאזאלי אחותו של אורפן), כמה מן המכשפים החליטו למרוד והם לא הרבה, כל אחד מהם עבר חוויות שונות ולא כל כך טובות עם המכשפים במגדל הניב, הספר מדבר על עלייתם, הם מחליטים לנקום ולנסות לשים סוף לשליטה האכזרית שלהם.

מקווה שהבנת :)
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 107
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [פרקים בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 03 מרץ 2020, 23:28

האם אהבתם את הפרק? שתפו אותי :)
הלדין
הודעות: 3538
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

עליית המורדים [פרקים בהמשכים]

שליחה על ידי הלדין » 04 מרץ 2020, 00:32

פרק מעניין ובעיקר ההשוואה בין אורפן ולואיס והדרך בה הם מתייחסים לענישה גופנית. אני בספק אם לואיס מרגיש את אותם רגשות שאורפן מרגיש אחרי שהוא הכה את קיזה הרבה יותר קשה ממה שאורפן טלטל את קליאו. אני מניח ששניהם קיבלו את זה ממגדל הניב - אדוניהם הענישו אותם אם הם התנהגו לא כפי שהאדון ציפה (למרות שלואיס, אאז"נ, רואה את קיזה כמשרתת, לא כשוליה למרות, שהקשר ההיסטורי, אין ממש הבדל ביניהם. לא פעם שוליות נדרשו לשרת את אדוניהם.)

עד כמה לואיס מודע להיותה של קיזה מכשפה?

לגבי קליאו, לי יש הרגשה שיש כאן אלמנט של מניפולציה רגשית ילדותית - הרבה ילדים שנענשים עושים תרגיל דומה לזה של קליאו. לאור העובדה שקליאו היא פרחחית מפונקת, אני בטוח שהיא מיומנת בסוג הזה של מניפולציה רגשית. הגם שאני בטוח שהיא פגועה - פשוט נראה לי שיש הבדל בין טלטול אגרסיבי לבין לקבל מכות רצח. בסופו של יום, אם קליאו רוצה את הכבוד של אורפן, היא צריכה להפוך למכשפה. עד שזה לא יקרה, גם אם אורפן אוהב אותה כאחות קטנה, היא זראית בעיניו ולעולם לא תוכל להיות שווה לו באמת.
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 107
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [פרקים בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 04 מרץ 2020, 15:26

הלדין כתב:
04 מרץ 2020, 00:32
פרק מעניין ובעיקר ההשוואה בין אורפן ולואיס והדרך בה הם מתייחסים לענישה גופנית. אני בספק אם לואיס מרגיש את אותם רגשות שאורפן מרגיש אחרי שהוא הכה את קיזה הרבה יותר קשה ממה שאורפן טלטל את קליאו. אני מניח ששניהם קיבלו את זה ממגדל הניב - אדוניהם הענישו אותם אם הם התנהגו לא כפי שהאדון ציפה (למרות שלואיס, אאז"נ, רואה את קיזה כמשרתת, לא כשוליה למרות, שהקשר ההיסטורי, אין ממש הבדל ביניהם. לא פעם שוליות נדרשו לשרת את אדוניהם.)

עד כמה לואיס מודע להיותה של קיזה מכשפה?

לגבי קליאו, לי יש הרגשה שיש כאן אלמנט של מניפולציה רגשית ילדותית - הרבה ילדים שנענשים עושים תרגיל דומה לזה של קליאו. לאור העובדה שקליאו היא פרחחית מפונקת, אני בטוח שהיא מיומנת בסוג הזה של מניפולציה רגשית. הגם שאני בטוח שהיא פגועה - פשוט נראה לי שיש הבדל בין טלטול אגרסיבי לבין לקבל מכות רצח. בסופו של יום, אם קליאו רוצה את הכבוד של אורפן, היא צריכה להפוך למכשפה. עד שזה לא יקרה, גם אם אורפן אוהב אותה כאחות קטנה, היא זראית בעיניו ולעולם לא תוכל להיות שווה לו באמת.
תודה על התגובה! :) שמחה שאהבת את הפרק
אני אוהבת את הניתוחים שלך, כי אתה גם צודק - הפרק בא לעשות השוואה בין שני המכשפים המורדים ממגדל הניב ועל הדרך בה הם מענישים בכדי ללמד לקח. אורפן רוצה ללמד את קליאו לקח כי הוא דואג לה, לעומת לואיס שהמצב קצת שונה. אכן, החינוך הזה מגיע ממגדל הניב, החינוך שם היה קפדני ולא רך במיוחד.

לואיס יודע שקיזה מכשפה חזקה, אך היא חזקה פחות ממנו.

לגביי קליאו, ניתחת את האופי שלה טוב - אך הבכי שלה באמת נבע מעומק הלב, היא הייתה פגועה ולאורפן כאב עליה, אך הוא החליט שהוא חייב ללמד אותה לקח כדי שפעם הבאה לא תסכן את חייה. היא ומג'יק הכי יקרים לו.

הפרק הבא בקרוב :)
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 107
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 04 מרץ 2020, 20:00

אז לפני שאפרסם את הפרק הרביעי בשבוע הבא (ויש לכם למה לצפות!) הכנסתי מן בונוס למי שרוצה, אתם כמובן לא חייבים אם אתם מחליטים לדמיין את מראה הדמויות כרצונכם.

אבל כמו שכבר ציינתי, הסיפור מתבסס על סדרת האנימה (מי שלא יודע מה זה, אשמח להסביר) והנה לכם כמה תמונות (חלקם תמונות של מעריצים) של השלושה: אורפן, קליאו ומג'יק! נכון שהם חמודים?
ספוילר
הצג
אורפן, קליאו ומג'יק
אורפן, קליאו ומג'יק
282.jpg (39.32 KiB) נצפה 18 פעמים
ספוילר
הצג
אורפן, קליאו ומג'יק
אורפן, קליאו ומג'יק
3.jpg (106.21 KiB) נצפה 18 פעמים
ספוילר
הצג
אורפן ומג'יק
אורפן ומג'יק
185.jpg (85.83 KiB) נצפה 18 פעמים
נערך לאחרונה על ידי Falcongirl2020 ב 20 אפריל 2020, 02:22, נערך פעם 1 בסך הכל.
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 107
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 07 מרץ 2020, 02:47

סיימתי לכתוב את הפרק הרביעי בשעה 2:30, ממהרת לפרסם עבורכם את ההמשך!
תודה רבה על התגובות, גם אם הן של שני קוראים - אני מודה לכם מקרב לב.
בפרק הבא יש המון מידע המרמז על ההמשך, מקווה שתיהנו! :)
הערה: הפרק מיועד לגילאי 13+

פרק רביעי

תחילתו של מסע
300.PNG
300.PNG (98.23 KiB) נצפה 18 פעמים
השחר עלה והאיר באיטיות את מדבר טיטור, בו אורפן והנערים העבירו את הלילה הראשון שלהם.
אורפן לא ישן כל הלילה, הוא נשאר לשמור על קליאו ומג'יק. בין כה וכה לא היה מצליח להירדם לאחר כל מה שקרה עם קליאו – היום הוא ימשיך להיות קשוח איתה, זו הייתה הדרך היחידה לגרום לנערה הבעייתית להבין את חומרת המצב.
בזמן שקליאו ומג'יק עוד ישנו, ניגש אורפן לילקוט על יד שק השינה בו מג'יק ישן, והוציא מתוכו בקבוק מים; הילדים לא שתו ולא אכלו מאז הגיעו אל המדבר – הדבר הראשון שהם יעשו ברגע שיקומו, הוא לשתות מים, החליט אורפן - הוא חשש שמה הם יתייבשו.
לפתע מג'יק התעורר בבהלה, אורפן מיהר להביט עליו בעודו מחזיק את בקבוק המים; הנער התנשף ונראה נסער.
"מג'יק, הכל בסדר?" שאל אורפן בדאגה את הנער וקרב אליו "היה זה חלום?"
"מאסטר... זה היה סיוט, זה היה כל כך נוראי." השיב מג'יק, מרגיש כיצד בטנו מתהפכת. החלום הזה... היו בו כל כך הרבה דברים נוראיים, מג'יק נענע את ראשו במהירות כמסרב להיזכר.
אורפן נאנח ורכן מול מג'יק, אשר עדיין התנשף כשפלג גופו התחתון שוהה תחת השמיכה, הוא הבחין כי ידיו של הנער רעדו.
"היי, תירגע..." המכשף הניח את ידו על ראשו של מג'יק "שתה מים." הוא מסר לנער את הבקבוק, מנסה להסתיר את דאגתו; מג'יק מעולם לא הגיב באופן כזה לאף חלום – משהו לא היה בסדר, אותו חלום בלהות הסעיר אותו וגרם לו לרעוד.
עבור מכשפים, חלומות לא היו דבר של מה בכך – חלומות הביאו איתם מסר, כך נאמר לאורפן אז, עוד כשלמד במגדל הניב יחד עם אזאלי. מג'יק ידע את זה.
הנער הבלונדיני לגם מן המים במהירות, לבו פועם בחוזקה. השמש כבר החלה לחמם את חול המדבר ולסנוור מעט את עיניהם של השניים. קליאו עוד ישנה, מחבקת את השמיכה שלה.
"לאחר שתירגע, ספר לי על מה חלמת... מג'יק, זה עלול להיות חשוב." אמר לו אורפן, מהבעתו נשקפת רצינות רבה. מג'יק לא רצה לספר לו... המאסטר שלו עלול לדאוג מאוד, והוא לא רצה להדאיג אותו, בעיקר כי החלום היה קשור אליו ואל קליאו.
"בסדר, מאסטר." הנהן מג'יק ומסר לאורפן את בקבוק המים בחזרה – האם הוא יהיה מספיק חזק נפשית בכדי לספר לו את אשר קרה בחלומו?
המכשף לקח את הבקבוק מידו, מביט ישירות על עיניו הירוקות של הנער; הוא זיהה בהן חשש מסוים. אורפן ידע כמה מג'יק רגיש, אך הוא יהיה חייב להוציא ממנו את המידע הזה – מידע אשר עלול להיות חשוב, בעיקר אם זהו חלום נבואי.

"מה קרה?..." קליאו התרוממה משק השינה שלה, מביטה בעייפות על אורפן ומג'יק; היא שפשפה את עיניה בעזרת ידיה, מפהקת.
לפני שהשניים הספיקו להשיב לה, עיניה של הנערה נעצמו שוב וראשה נטה אחורה.
אורפן נאנח ונעמד על רגליו "תעיר את הילדה המפונקת הזאת... אנחנו צריכים לאכול ולאחר מכן להתחיל להתקדם." אמר אורפן למג'יק בחוסר סבלנות ונעמד על רגליו.
מג'יק הניח כי יום קשה צפוי להם, בעיקר בעקבות משבר היחסים בין אורפן לקליאו – המאסטר שלו, היה אדם קשה, הוא לא יסלח לה בקלות – מג'יק ריחם עליה, אך הסכים עם שיכוליו של אורפן, אסור שקליאו תחזור על אותה הטעות.
"כשתעיר אותה, תאמר לה שהיא חייבת לשתות." אמר אורפן למג'יק כשגבו מופנה אליו. מג'יק חייך – דאגתו של אורפן לקליאו הקסימה אותו כמו תמיד.
המכשף שילב את ידיו, מביט על השמים הכחולים.
'חלומו של מג'יק... הוא כה חושש לספר לי על מה חלם, זה מדאיג אותי.' חשב אורפן 'עם כל הבעיות שיש לי הראש, אני חייב להישאר ממוקד.'
"קליאו...?" מג'יק קרב אל הנערה הישנה, מנסה לשכוח מן החלום האיום שתמונותיו חזרו אליו בכל פעם כשהביט על קליאו.
הנערה התעוררה "עוד קצת, אמא..." היא לחשה לפתע בקול מפונק.
"זה הזמן לקום." הנער טלטל אותה בעדינות "את לא רוצה לעצבן את המאסטר." אמר לה בזהירות.
קליאו פקחה את עיניה התכולות ברגע שמג'יק הזכיר את אורפן, היא התיישבה וחיפשה את המכשף במבטה; הוא ישב כהרגלו על החול ומיד הסית את מבטו ממנה.

"אדוני, הילדים הללו, מה הם עבור קרלנסלו לדעתך?" שאלה קיזה את אדונה מתוך סקרנות.
השניים, המכשף לואיס ושפחתו, השקיפו מרחוק על השלושה מהר גבוה – אורפן ומג'יק לא יכלו לחוש בהם, מכשפים רבי עוצמה יכלו לנטרל את הילת הכוח שלהם ולמנוע ממכשפים אחרים להרגיש בנוכחותם.
השמש קפחה על ראשיהם, שיערה השחור והארוך של קיזה גרם לה לאי נוחות והיא אספה אותו לזנב סוס גבוה.
"החולשה שלו." השיב לואיס "אנחנו נשתמש בהם." הוסיף וחייך לעצמו.
לשם שינוי, לואיס ענה לקיזה בדבר תכניותיו – זה שימח את אותה.
"אדוני, האם תהיה מסוגל לרצוח את הילדים לנגד עיניו של קרלנסלו?" העזה לשאול אותו קיזה כבוחנת את מידת הרוע שלו, מקווה שאדונה לא יעיר לה.
"כמובן, בעיקר את הילדה היפה הזאת, כמה שאני אוהב לרצוח ילדות חסרות ישע." אמר ברשעות וליקק את שפתיו.
'על מה הוא מדבר לכל הרוחות?...' שאלה את עצמה המכשפה בחוסר הבנה – היא לא ידעה אם קנאה הציפה אותה כלפי הנערה, או שמה זעזוע קל מתגובתו האכזרית של אדונה; במגדל הניב, היו שמועות לגבי עברו של לואיס בקשר לנשים, אבל מה בדבר נערות בגיל חברתו של קרלנסלו? קיזה כבר לא ידעה עד כמה היא מכירה את אדונה ואת אכזריותו. לואיס מעולם לא שיתף את שפחתו בעברו, אך בעקבות התנהגותו הקשה, היא שיערה כי עברו רצוף בחוויות בלתי נעימות. מטרתו של לואיס הייתה לבחון את המכשף המורד, קרלנסלו, והוא לא יהסס להשתמש ביקרים לו – קיזה לא ידעה עד כמה יהיה זה הכרחי להרוג את הילדים, לאחר מעשה שכזה המכשף לעולם לא יצטרף אליהם וירצה במותם.
"הילדים הללו, שולייתו של קרלנסלו וזראית עלובה מהמעמד הגבוה," אמר לואיס לקיזה בעת שהמשיך להשקיף עליהם "למכשף רב עוצמה כמוהו, יש שני ילדים עלובים עליהם הוא רוצה לגונן. זה מחליש אותו." קולו העמוק והמאיים העביר בגופה של המכשפה צמרמורת קלה חרף החום הכבד, היא נשאה את עיניה מעלה, מביטה בזהירות על פניו של אדונה; מעיניו ניצת הרוע – מבט רצחתי נשקף מפניו.
"ואנחנו לא רוצים לצרף אלינו מכשף שעלול להילחש בעקבות ילדים חסרי אונים." הוסיף וגירד בזיפיו "אם כי... הרגשתי שלילד יש פוטנציאל, אך אינני בטוח עדיין."
קיזה בלעה את רוקה ומיהרה להביט מטה 'אלך אחריו לכל מקום, אסכים עם כל החלטה שלו, הוא יודע יותר טוב מכולם.' הבטיחה לעצמה קיזה והנהנה בינה לבין עצמה – היא לא צריכה להירתע מרשעותו, אף על פי שלעתים היא הפתיעה אותה; אדונה הציל את חייה, היא האמינה כי בתוך תוכו קיים לב גדול של נתינה ואהבה. גם אם היה פסיכופת, מטורף או פשוט מכשף אכזר ומסוכן – זה לא היה משנה לה, לואיס היה הכל עבורה והיא רצתה להוכיח את עצמה כשפחה ראויה – אם יהיה עליה לרצוח חפים מפשע, היא תעשה את זה בלי היסוס, היא ידעה כי לא יהיו לה שיקולים מוסריים כשזה היה קשור לאדם אותו העריצה בכל ליבה, למושא האהבה שלה.
"מה הצעד הבא, אדוני?" שאלה קיזה את אדונה.
"כרגע אנו משקיפים, את תראי בהמשך." אמר לה כמו תמיד.
קיזה נזכרה במה שאמר על הנערה שבחברת קרלנסלו בתחילת שיחתם ועל ליקוק השפתיים שלו בחושניות; האם לואיס אדונה חושק בנערות צעירות ולא בנשים כמותה? היא לא ידעה בת כמה הילדה הזאת, אבל היא יכלה לראות בבירור כי עוד אין לה שמונה עשרה. לואיס יהיה מסוגל לאנוס אותה, עוד לפני שירצח אותה – קיזה לא ידעה אם חשה קנאה מסוימת, אך זה הציק לה.

אורפן, קליאו ומג'יק אכלו מתוך השימורים כשהם יושבים על שמיכות הצמר; חול המדבר הפך לחם מידי בכדי לשבת עליו כעת. אורפן לא אהב מזג אוויר שכזה, גם כשלהט הקיץ היה מכה בטוטוקנטה, העדיף המכשף להישאר בביתו ולא לצאת החוצה.
"איכס! זה לא טעים..." התלוננה קליאו, היא לא אהבה את השעועית המשומרת, היא הייתה רגילה למזון העשירים, אשר היה מוגש בביתה בכל בוקר, צהריים וערב.
"אין ברירה, את חייבת לאכול." אמר לה מג'יק כבוגר מבניהם "אנחנו צריכים להתחזק בשביל המסע." הוסיף והכניס לפיו כפית מלאה בשעועית, לועס באיטיות; למען האמת, גם הוא לא התלהב מהטעם... אבל לא הייתה להם כל ברירה אחרת – המסע במדבר הולך להיות מפרך, הם חייבים לאכול ולשתות במידה המספקת.
אורפן היה רגיל להתנהגותה של קליאו, הוא נהג להשתיק אותה כשהתנהגה בפינוק יתר, אך הפעם הוא החליט שלא להגיב – כשיגיע הזמן הנכון, בו ישתכנע כי הנערה למדה את הלקח, הוא יסלח לה ויחזור לדבר איתה. בינתיים נראה כי היא עדיין עומדת על שלה וחושבת שהמעשה הטיפשי שלה הוכיח שהיא שותפה טובה.
"והחול הזה... נכנס לי לתוך השמלה!" הנערה זרקה את קופסת השימורים, אשר הייתה חצי מלאה על האדמה; בעקבות כך תכולתה נשפכה, אורפן חרק את שיניו בכעס. קליאו נעמדה על רגליה, מנפחת את לחייה ברוגז "אורפ-"
"שתקי!" הוא לא יכל להתאפק, עד כמה שניסה הוא פשוט לא הצליח "תראי מה עשית! את מבזבזת מזון! אנחנו לא זזים מפה עד שאת אוכלת את כל הקופסה." המכשף זרק לידיה קופסת שימורים נוספת של שעועית "וזאת מילתי האחרונה בעניין. אני לא מתכוון לדבר איתך עוד." אמר לסיום ובעט באוויר; כל העצבים האלו על הבוקר ועוד לפני שהתחילו לצעוד, הילדה הזאת מנסה להדאיג ולעצבן אותו בכוונה, היא יודעת שהוא אינו מעוניין לדבר איתה, היא יודעת שהוא עדיין כועס עליה... זו לא הייתה הדרך להשלים איתו, היא השתמשה במניפולציות שונות בכדי לקבל את תשומת לבו.
לשם שינוי, קליאו הקשיבה לאורפן וחזרה לשבת.
'לרגע שכחתי שאורפן עדיין עצבני עליי... האם אני צריכה להתנצל?' הנערה נאנחה והחלה לאכול בכוח.
שקט שרר.
מג'יק הסתכל על קליאו ואז על אדונו, הוא שיער שהיום אורפן וקליאו עדיין יהיו מרוחקים, תוהה מתי קליאו תבקש סליחה... היא צריכה להבין את טעותה. הנער ייחל לכך שאורפן ישכח מהחלום, הוא רצה לבכות רק כשהביט על פניה המתוקים של קליאו ועל הזוועה שנעשתה לה בחלום הבלהות.

ראש העיר טוטוקנטה, גריידר מקגארדו, נראה נסער הבוקר לאחר שקיבל את ההודעה על בריחתם של אורפן, מג'יק וקליאו. שומרי החוק נרצחו באכזריות והוא היה בטוח שהאשמים במותם הם המכשפים אורפן ומג'יק.
"לא! לא! זה לא יכול להיות... איך הם נתנו להם להימלט?!" צרח האיש המבוגר; הוא היה נמוך קומה, שיערו הגלי האפיר ועיניו היו קטנות וחומות.
"שומרי החוק לא יכלו להתמודד עם כוחם... איך אפשרת למכשפים המסוכנים האלה לשהות בעירנו?" תקף אותו עוזרו ויד ימינו, ברי פלטוואב, אשר כיהן כיד ימינו הנאמן של גריידר מאז ומתמיד.
גריידר הזועם דפק על שולחן משרדו בידו המאוגרפת "ברי, שלא תעז להאשים אותי, אתה יודע טוב מאוד למה אפשרתי למכשף הארור לשהות בעיר, אף אחד לא יודע על זה מלבדך!" פניו של האיש האדימו כשרוק ניתז מפיו תוך כדי דיבורו.
ברי צעד אחורה, חושש מזעמו של ראש העיר "אני יודע... אבל היית יכול למקם אותו מחוץ לעיר." מחה הגבר, אשר היה אדמוני שיער ומעט יותר צעיר מגילו של גריידר.
ראש העיר גיחך לנוכח טיפשותו של העומד מולו "אלו היו מכשפים ממגדל הניב, אשר קראו לעצמם חברים שלו... הם לא נתנו לי למקם אותו הרחק מכאן, הם איימו על חיי!" קרא גריידר "ואני בסך הכל אדם פשוט... למה אני צריך לחזור על עצמי? האם שכחת את מה שסיפרתי לך לפני מספר שנים?" הוא נעמד מול החלון, כשהשמש האביבית מסנוורת מעט את פניו המקומטים.
"אני חייב להודות שהגיל עשה את שלו... אבל כמובן שאני יודע על הסוד הזה כבר שנים." השיב ברי בקולו הסמכותי, ושילב במהירות את ידיו השעירות.
"מסקארט שנא את אורפן יותר מכולם... הוא לא היה שומר חוק רגיל, הוא הגיע ממקום בו הוא למד היטב כיצד לטבוח במכשפים, הוא סיפר רק לי זאת וכעת אני מספר את זה לך, יד ימיני." הסביר לפתע גריידר, הבעתו חמורת סבר "כשהמכשפים יגלו על המקום הזה... זה יהיה סופם של הזראים."
לפתע חדרו של גריידר החשיך, אף על פי אור היום הבוהק מחוץ לחלון.
"מ-מה?" גריידר הסתובב לאחור באיטיות, גופו החל לרעוד כשראה כיצד פניו של ברי יועצו הנאמן, הופכות אט-אט לפנים אחרות וכך גם גופו ובגדיו; מולו עמד גבר צעיר בעל תווי פנים מחודדים, שיערו הקוצני כלפי מעלה נצבע בסגול בהיר, הוא היה לבוש בבגדים השחורים של המכשפים, כשגלימה קטיפתית ומפוארת מסתרכת מאחוריו.
"לא יכול להיות..." גריידר נפל על ברכיו אל מול האדם מולו "ב-ברי..." גמגם, זיעה מתחילה להציף את פניו החיוורים – ברי עוזרו הנאמן, היה האדם שתמיד סיפר לו על הכל.
"אל תדאג, ברי תמיד היה אמיתי... לפחות עד עכשיו." פצה הבחור את פיו; קולו היה גבוה ומעט נשי.
"מכשף! מכשף!" צרח לפתע ראש העיר "הצילו!" הוא נעמד על רגליו הרועדות ורץ לכיוון דלת היציאה מן המשרד שלו, אך ללא הועיל – הדלת לא נפתחה.
"כמה חמוד, אתה חושב שמישהו יכול לשמוע אותך?" המכשף הניף את ידו הימנית מעלה, גורם לכך שגופו של גריידר ירחף באוויר והחזיר אותו לעמוד מולו. "אני יכול להיות מאוד עדין עם הזראים, בעיקר כשיש להם מידע חשוב לתת." אמר משועשע וקרץ לעברו של האדם המבוגר.
"מי אתה?..." שאל גריידר בפחד, הוא השתין במכנסיו ולא יכול היה לנוע עוד.
"אני סאריון, אני פועל עבור מכשפי מגדל הניב, ויריבו המושבע של קרלנסלו או בשמו החדש, אורפן... בערך מאז שהיינו ילדים." אמר בגאווה, מחצין את תנועותיו הנשיות בעזרת רגליו וידיו; הוא היה רזה וגבוה, בעל ידיים ורגליים ארוכות וגמישות.
"א-אורפן עזב... שומר החוק אמר שיגן עליי מפני המכשפים, אז אפשרתי לו להרוג אותו, אבל הוא נמלט!" קרא גריידר, שיניו נוקשות זו בזו מן הפחד "בבקשה תחוס על חיי!" התחנן הגבר בפני המכשף סגול השיער.
"כרגע, העניין הוא לא אורפן. אתה תספר לי את כל מה שאתה יודע על הארגון המחתרתי של שומרי החוק, לפחות של רובם..." אמר המכשף, משנה את טון דיברו העליז לטון מאיים ומסוכן, מקרב את פניו אל אוזנו של גריידר, אשר הצטמרר וגנח מן הפחד האיום "אחרת... אתה באמת יכול להגיד שלום לברי ולכל טוטוקנטה."

אורפן, מג'יק וקליאו צעדו במדבר, השמש קופחת על ראשיהם. מג'יק הלך לצד אורפן בעוד קליאו הלכה מאחוריהם; היא הייתה עצובה, אורפן לא מסוגל לסלוח לה, עד מתי? כנראה שהיא תצטרך לעשות את הצעד הראשון – לבקש ממנו סליחה. היא רצתה להוכיח את עצמה כשותפה טובה, אבל הכל ירד לטמיון... היא התחרטה, היא רצתה שאורפן ידבר איתה שוב, זה היה חסר לה.
"אני אתגעגע לאבא שלי... ולעיר." אמר מג'יק בעצב בזמן שצעדו, עקבותיהם נותרות על חול המדבר.
"כולנו נתגעגע, אבל נמצא מקום טוב יותר בו נוכל לחיות בלי חשש." השיב אורפן "אני מבטיח שאפגיש ביניכם לבין ההורים שלכם, אני לא יכול לקחת מהם את ילדיהם... כשהכל יירגע, אעשה מאמץ ואביא אותם אל טוקאדין." הבטיח אורפן לנערים. קליאו ומג'יק היו המשפחה היחידה שלו, אך הוא אף פעם לא התעלם מהעובדה שגם להם הייתה משפחה שאוהבת אותם. היה לו קשה לקרוע מהם את הילדים עבור ביטחונם, אך הוא סמך על בוגופ ומשפחת אוורלסטינג כי הם מבינים את הסיבה. בגילם של קליאו ומג'יק, העזיבה מן הבית הייתה קשה במיוחד, אורפן ידע את זה... אך הם אהבו אותו יותר מכל דבר אחר והרגישו בטוחים לצדו. אם משהו אי פעם היה קורה להוריהם, המכשף לא היה מהסס ומאמץ את שניהם באופן חוקי.
כשמג'יק הזכיר את אביו ואת העיר, קליאו חשה גם היא געגוע לאמה ואחותה, תוהה אם הן בסדר עכשיו כשהיא לא נמצאת בבית – היא נמצאת באחריותו של אורפן, אך כעת הוא כה מרוחק ממנה, היא באמת איכזבה אותו קשות.
היה חם מאוד, השמש היוקדת גרמה לראשיהם לבעור; השלושה הזיעו מאוד, היה זה רק התחלתו של מסעם במדבר טיטור המסוכן – ככול שייכנסו אל תוך המדבר, ידע אורפן, יצורים ושלל אויבים אחרים יתחילו לראות בהם כמשיגי גבול ויתקפו אותם, הוא ומג'יק יהיו מוכנים לכל תרחיש ויתקפו כל אחד אשר ירצה להרע להם.
"אאוץ'!" קראה לפתע קליאו, אורפן ומג'יק נעצרו והסתובבו בכדי להביט בה. "נראה לי שמשהו נכנס לי לתוך הנעל." הנערה ניסתה לשלוף את הנעל שלה, אך לפתע איבדה את שיווי משקלה ונפלה עם הפנים לתוך החול.
מג'יק השתדל שלא לצחוק, הוא הניח את ידו על שפתיו, מביט על אורפן בכדי לראות את תגובתו; המכשף נאנח וגירד בראשו 'נו באמת... הילדה הזאת...'
הנערה הרימה את ראשה מן החול, כשהיא עדיין שוכבת עליו והחלה לייבב.
"נמאס לי!!" קראה בבכי, על פניה המיוזעים היו דבוקים גרגירי חול, ואחת מנעליה הייתה קרועה.
נערה מפונקת ועשירה כמו קליאו התקשתה לשהות במדבר, אך אורפן שיער כי היא תתרגל לזה עם הזמן.
"אווו..." אמר מג'יק כמרחם עליה, היא בכל זאת לא הייתה רגילה לזה "אני אעזור לך לקום." הוא שלח לכיוונה יד כג'נטלמן שעוזר לגברת, מחייך לעברה. היא נשפה באפה, נעזרת בידו בכדי להתרומם באיטיות מן החול.
"תודה." הודתה בקול קטן, מעט מובכת מהסיטואציה, בעיקר משום שאורפן ראה את זה.
"זה הזמן לעצור להפסקת שתיה." אמר אורפן כמתעלם ממה שראה עכשיו, לא היה לו זמן לשטויות האלה, נשארו להם כמה ימי הליכה – העיר טוקאדין לא הייתה המקום הכי טוב עבור שלושתם, הוא לא ידע עד כמה היא מקבלת מכשפים... אך הוא יעשה הכל בכדי להשיב את השקט לחייהם של קליאו ומג'יק.

במרחק לא רב מהם, יכלו השלושה לראות כי בהמשך החלה להיווצר סופת חול חזקה למדי. סופות חול בסדר גודל שכזה, עלולות להיות קטלניות עבור אדם ללא הגנה על העיניים – גרגירי החול הזעירים יכולים להיכנס לתוכן ולגרום לדלקת.
אורפן נתקל בסופות חול בעבר, אך בסופה כזו גדולה הוא לא נתקל מעולם.
"מאסטר! תסתכל על סופת החול הגדולה הזאת... איך נעבור אותה?" שאל מג'יק את אורפן בדאגה – לא הייתה נראית דרך מילוט, הסופה חסמה את כל שדה ראייתם.
קליאו הביטה בחשש על סופת החול המשתוללת לפניהם, בולעת את רוקה.
"אני חושב שיש לי רעיון." השיב אורפן לנער בביטחון.

***

אז זה היה הפרק! מה אתם חושבים? אשמח לתגובות :)
נערך לאחרונה על ידי Falcongirl2020 ב 20 אפריל 2020, 02:24, נערך 5 פעמים בסך הכל.
הלדין
הודעות: 3538
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

עליית המורדים [פרקים בהמשכים]

שליחה על ידי הלדין » 07 מרץ 2020, 22:58

אם להיות כן, אני דמיינתי את אורפן כמו קן מדיג'ימון העונה השנייה. עד כה לא ממש הזכרת שהוא אדם בעל שרירים.

הדרך בה התבטא לואיס באוזני קיזה יותר מתאימה לחבר שמתרברב בפני חברו על כיבושיו המיניים. אני מניח שאחת המטרות שלו היא לשים את קיזה במקום לגבי העדפותיו המיניות - היא מבוגרת מדי לטעמו - אך משהו בניסוח לא התאים באוזניי למערכת היחסים ביניהם. מה בדיוק הגבול מנקודת המבט של מגדל הניב במערכת היחסים בין אדון לשולייתו? האם מותר לו להרוג את שולייתו אם עולה לפניו הרצון?

פרט לכך שסאריון מתואר כמו נבל דיסני משנות התשעים, הוא בגיל של אורפן. והיות ומכשפים הם אנשים שחייהם ארוכים, וסאריון, לפי הודאתו, התחזה ליד ימינו של גריידר, לא ייתכן שהוא חבר במועצת מגדל הניב. הוא, לכל הפחות, פועל בשמה. כדרך אגב, נאמר שהיו מקורבים של גריידר בחדר. יש מקום להכניס תיאור של סאריון מנפנף אותם מהחדר.

נדמה לי שהסייג לתעלול הזה עם ההילות הוא שהמכשף צריך לדעת איפה לחפש. אחרי הכול, ללואיס אין בעיה לאתר את אורפן במדבר בעוד שאורפן לא מעלה בדעתו שייתכן שעוקבים אחריו.
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 107
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [פרקים בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 08 מרץ 2020, 00:15

הלדין כתב:
07 מרץ 2020, 22:58
אם להיות כן, אני דמיינתי את אורפן כמו קן מדיג'ימון העונה השנייה. עד כה לא ממש הזכרת שהוא אדם בעל שרירים.

הדרך בה התבטא לואיס באוזני קיזה יותר מתאימה לחבר שמתרברב בפני חברו על כיבושיו המיניים. אני מניח שאחת המטרות שלו היא לשים את קיזה במקום לגבי העדפותיו המיניות - היא מבוגרת מדי לטעמו - אך משהו בניסוח לא התאים באוזניי למערכת היחסים ביניהם. מה בדיוק הגבול מנקודת המבט של מגדל הניב במערכת היחסים בין אדון לשולייתו? האם מותר לו להרוג את שולייתו אם עולה לפניו הרצון?

פרט לכך שסאריון מתואר כמו נבל דיסני משנות התשעים, הוא בגיל של אורפן. והיות ומכשפים הם אנשים שחייהם ארוכים, וסאריון, לפי הודאתו, התחזה ליד ימינו של גריידר, לא ייתכן שהוא חבר במועצת מגדל הניב. הוא, לכל הפחות, פועל בשמה. כדרך אגב, נאמר שהיו מקורבים של גריידר בחדר. יש מקום להכניס תיאור של סאריון מנפנף אותם מהחדר.

נדמה לי שהסייג לתעלול הזה עם ההילות הוא שהמכשף צריך לדעת איפה לחפש. אחרי הכול, ללואיס אין בעיה לאתר את אורפן במדבר בעוד שאורפן לא מעלה בדעתו שייתכן שעוקבים אחריו.
תודה על התגובה :)

אורפן שרירי, אבל לא מאוד כמו לואיס.

לואיס יודע מה הם רצונותיה של קיזה לגביו, ולכן הוא לעיתים משחק על זה. לא הבנתי מה לא הסתדר לך בקשר למערכת היחסים ביניהם - המאסטר יכול לעשות כל מה שהוא רוצה לשוליה שלו עד גבול מסויים, אך לואיס סבל מהתעללות בסתר (זה יצויין בהמשך), אין הרבה הבדל בין שוליה לשפחה, אך שוליה לומד מאדונו כשפים כיאה למכשף מתלמד, יש תועלת גם למאסטר וגם לשוליה, לעומת זאת אצל השפחה התועלת היא רק של האדון, אך קיזה החליטה שהיא תשרת את לואיס כל חייה. ברגע שמגדל הניב מקשר בין השוליה לאדונו, האדון הוא היחיד שמחליט ואחראי על השוליה שלו.
בקשר למערכת היחסים של לואיס וקיזה - כמו שציינתי, וכמו שאמרת, לואיס יודע מה הן תחושותיו של קיזה לגביו והוא רוצה להעמיד אותה במקומה, יש לו אישיות אכזרית והוא אוהב לשחק על זה. ספר לי מה לא התאים בניסוח, ואולי אתקן את זה.

לגבי סאריון, אשנה את זה לפועל עבור מכשפי מגדל הניב, זה יותר מתאים - תודה על ההצעה. לא היו אנשים בחדר מלבד גריידר וברי, רשמתי "אחד ממקורביו", אבל היו בחדר רק שני אנשים.

העניין בתעלול הכשפים הזה, הוא שלואיס יכול להשקיף על אורפן, בזמן שזה לא מרגיש בהילה שלו. אורפן לא יודע שעוקבים אחריו במדבר וכמובן שלואיס יכול למצוא אותו, אבל כעת הוא מעוניין לתצפת על התנהלותו בסתר.

מחכה לתשובתך :)
הלדין
הודעות: 3538
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

עליית המורדים [פרקים בהמשכים]

שליחה על ידי הלדין » 08 מרץ 2020, 16:26

"כמובן, בעיקר את הילדה היפה הזאת, כמה שאני אוהב לרצוח ילדות חסרות ישע." אמר ברשעות וליקק את שפתיו.

פשוט קשה לי לדמיין מישהו אומר את זה בצורה מפורשת אלא בטון סרקסטי.
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 107
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [פרקים בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 08 מרץ 2020, 17:14

הלדין כתב:
08 מרץ 2020, 16:26
"כמובן, בעיקר את הילדה היפה הזאת, כמה שאני אוהב לרצוח ילדות חסרות ישע." אמר ברשעות וליקק את שפתיו.

פשוט קשה לי לדמיין מישהו אומר את זה בצורה מפורשת אלא בטון סרקסטי.
לואיס כמובן לא היה ציני, אולי קשה לך לדמיין את זה כי זה אכזרי ולא מוסרי (בעיקר לא בתקופתנו), אבל לואיס הוא לא אדם מוסרי ויש לו חיבה עזה לנערות צעירות. ובנוסף, כמו שכבר ציינתי, לואיס אוהב לגרום לקיזה לקנא ולשחק ברגשות שלה, אז הוא אמר את זה במפורש גם בגלל זה, אבל הוא באמת אכזרי ולא אכפת לו לומר זאת במפורש.

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה