[PF] קללת הדרקון- עץ משחק- הקרב האחרון (5/5) [הסתיים]

ביום כה גורלי, דווקא ביום זה, אמארה לי נעדרת לחלוטין מן הלשכה. ברגע כה משמעותי על גבי העיר, היא נעלמת, משאירה גם את אגודת מגלי הארצות בכאוס. האם זוהי המזימה של אחד מאויבי העיר? האם היורש חיסל אותה? שאלות כאלו נזרקות בבהלה לאוויר כאשר אתה נכנס אל אזור האגודה.

מגלי ארצות שונים, אתה ביניהם, מנסים לקרוא לסדר, אך המבנה כולו בכאוס, ובחוץ הדם נשפך. ולפתע, מופיע שם אדם נוסף. ארסלן, ראש להבי הפרפר. בקול מחוזק על ידי קסם, שנישא ממעל. "חברי אגודת מגלי הארצות" הוא קורא, והאנשים משתתקים, בעוד הוא מרים את סימן להבי הפרפר שלו. "זהו לא הזמן שתיפלו אף אתם לכאוס. שיחררתם אותנו מכבלי הליגה הזהובה, החזרתם לנו את כבודנו האבוד, כעת זוהי אחריותנו להוציא אתכם משליטת התוהו. העיר הזו זקוקה לכם כעת, רובע עלי הכותרת זקוק לכם. שימו את פחדכם מאחורה והצטרפו לכוחנו" הוא אומר.

הוא מסתכל עליך, מתקרב. "זהו הרגע החשוב מכול" הוא אומר לך, ואז כורע ברך. אדם מבוגר כול כך, שכורע בפניך ברך, זהו כבוד וגורם לך לתחושת בושה. "שני הלהבים שלנו לשירותך, אשיגה נוהירו, אתה הראוי להנהיג אותנו. נשלוט ברובע הזה, ואני אביא אותך אל עבר היורש, יאזינג ישפוך את דמו המקולל" אומר ארסלן.

המקום משתתק, כולם מחכים לתגובתך. אבל אתה לא מצליח להתרכז ברגע, הקעקועים הכסופים שלך בוערים, כאילו רוצים לשרוף את כול העור שמסביבם ולהתפרץ החוצה ממקומם.

נאגאטו נכנס בשקט אל המקום המיועד, שהוא קיבל את ההודעה אליו. בסיס נסתר, ליד קן העכברושים של שוק-תחתית.

כאשר נאגאטו נכנס, כול המבטים הסתובבו אליו. היה להם כבוד אליו, הם ידעו את האמת- הוא ידע זאת. השם שלו נאמר להם. לכול אחד מהם היה קעקוע, קעקוע של מפלצת כולשהי שנוצר מפלדה מותכת, קעקוע שמסמן את המפלצת שהם רוצים להיות. החל מדרקונים, מנטיקורים, קירין, פניקס, ועוד חיות מיסטיות רבות ושונות. נאגאטו יודע שהם ידעו את הרקע שלו, חלקם שפטו אותו, חלקם ראו אותו בחמלה, חלקם ראו אותו בכבוד כלוחם. אבל כולם היו מוכנים לציית.

הסוכן של שוגון השמש העביר להם את ההודעה, כרת את הברית הזו, למען נאגאטו, למען לא ישלוט כוח כיורש האחרון בעיר גוקה. אתה אינך יודע מה היורש האחרון הציע להם באמת, אבל אתה יודע כי ההצעה הוצעה.

המנהיג שלהם, אדם מבוגר בעל זקן ארוך היורד כקו דק מסנטרו, מסתכל עליך בעיניים בוחנות והתקרב, שפוף מעט מעול השנים עליו. הוא הסתכל על אשיגה, ואז משך את מעילו מגופו וחשף את הקעקוע שלו, שסבב את כול גופו. האורובורוס, חיה מיתית של נחש אדיר האוכל את זנבו שלו, וגופו מורכב מאלפי נחשים קטנים יותר. הוא מסמל מחזוריות, את החיים ואת המוות, ואת הנצחיות של הדברים. בעבור מנהיג היאקוזה, זו הייתה כול ההצהרה שהוא היה צריך להעביר לך.

היא התגשמה מן האפלה של רובע וונדרה טאון. הנערה שכבר לא הייתה, הפרפר הלבן שכבר טומא. כעת, היא אחזה בכוח נורא לאין שיעור. מתוך האדמה, מתוך האפלה, היא פרצה אל הכאוס של רובע הזרים של העיר הזו, גורמת לאנשים למלמל את שם אלת רעידות האדמה והקניונים הוונדרנית בבהלה. אך בניגוד לאלים, צ'אהו לא שמעה את קולם של בני התמותה.

האדמה נפרצה, ואחרי צ'אהו, צבא האוני יצא. חלקם נעו אל האוויר, מדמים במראם את הטנגו, חלקם יצאו אל האדמה, מדמים הובגובלינים, בני אדם וענקים שונים במראה שלהם. צ'אהו שלטה על כולם, בכיוון יד, היא הנהיגה אותם קדימה, והם הסתערו על בני התמותה, טבחו בהם באכזריות, צחקו לשם המלחמה עצמה. אך הרוב עמדו מסביב לנערה שבעבר הייתה למכשפה, הנערה שכעת נשמתה הייתה שחורה כמו לב האפלה עצמו. הנושאת את כוחה של אונמיוזה, הרוקדת בבשר עצמה.

היא הרגישה את העוצמה בידיה, היא ראתה מרחוק את הסימנים- צבא מסודר, מתקדם בשכונת הזרים, צבא שעליה להשמיד. אך קודם כול, היא הייתה צריכה להרגיש את הכוח שלה, להרגיש את השליטה שלה בצבא האוני. הם היו נאמנים לאדונית שלהם, אך האדונית פתאום הייתה רחוקה כאשר הם עלו לגוקה העליונה. הם כעת הסתכלו אלייך- וכיצד הם יראו אותך?

שבט צל הדרקון עמד בדממה כאשר נכנסת. השקט לא היה משהו שציפית לו, למרות שכול חברי צל הדרקון היו מומחים בדממה. מחברי גזעים רבים, אפילו כמה קיטסונה שזיהית (ומכבוד אליך עמדו בצורתם האמתית), עמדו שם. הם כולם עמדו בשקט, אף אחד לא אמר דבר.

אתה מתהלך קדימה במשכן התת קרקעי ברובע אבי השורשים, לא מקבל מיד הסבר, אך יודע שתקבל אותו בסוף. שני אנשים חסרים לך במבטך- הבן הסורר ויואן שה-קאי. שניהם נעדרים מן המקום הזה. את חתול הברקת אתה רואה, הוא מרכין ראשו, מכבד את מקומו החדש בהיררכיה שביניכם.

בקצה, על הקיר, תלויה מגילה, פתוחה ונעוצה בקיר על ידי סכין. ובה, המילים הבאות:
'הוא שמראיהו משתנה. שעזב את העיר.
ינהיג את הקרב.
הוא שדורש לתואר שלא לו, ימות. ייפול תחת מתנגדיו.
אך לא לזמן רב.
לו יצליח, לו יחתוך את הגורל עצמו.
כוחה של הקללה יעוור גם את עיניי.
כה אמר.
צל הדרקון.'

הנבואה של הדרקון עצמו של צל הדרקון, הפכה אותך בין רגע אחד למנהיג- גם אם לזמן קצר. זה שכעת צריך לשמור בשם השבט על רובע אבי השורשים.

שינה עומדת ברובע הנמל הישן, שם איחדו אצילי העיר את כוחותיהם. המרגלים של חלקם ציפו להתקפה, וההתאחדות הייתה מוקדמת, חשובה מתמיד. לפחות חלק מאנשיו של מאראל נאקאמוטו, דאמיו החופים, וואנג גו וניסה גאו נמצאים שם, גם אם נראה שהאחרונים החליטו לשלוח חלק מהכוחות בתקווה פשוט להעלות את הסיכויים שלהם לשרוד. מאראל נאקמוטו שלח כמות מכובדת של אנשים. גם לואונג נוהו ואראקמה טורושי שלחו את כול האנשים שלהם, כול אחד עם הכוח המכובד שלו (במיוחד האנשים של אראקמה טורושי שמושכים הרבה תשומת לב). אבל שינה לא יכולה שלא לחשוב מה היה קורה אם היא הייתה משיגה את האנשים של יאהיסה טאקושו, הלהבים האדומים שלו הם עוצמתיים יותר מכול צבא אצילים בעיר הזו.

אבל כאשר לאו ריי נכנס, מלווה בכול האנשים אותם הוא היה מסוגל לגייס, התחושה הזו נחלשת במעט. הוא קד קידה מכובדת לשינה, הוא מאמין במטרה שלה.

שכונת הנמל הישן נשלטה בידי היאקוזה, אך אלו היו במקום אחר. שינה יודעת היכן הם, רק בזכות הקשר שלה לנאגאטו- הם לקחו הצעה מגורם חיצוני מהעיר, הם הצטרפו לנאגאטו פוג'יבאיישי. כעת, הרובע הזה היה ריק.

אך תנועת הכוחות שלכם התריעה גם לכוחות אחרים. שינה יודעת, כוחות נוספים מתקרבים לכאן, הפעם עוינים. לאו ריי הוא דווקא זה שאומר לשינה מי זו שמתקרבת. "ליידי נאי יאן פיי" הוא אומר לה, "היא האדם שבא לכאן, היא מנהיגה את מסדר הדאמיו השחור לכאן" הוא מספר.

האצילים, למרות שלכול אחד יש את המפקדים שלו, מסתכלים לכיוון שינה. כעת זה הזמן שלה להוביל את הקרב הזה. בתור מי שהתנגדה ליורש ולליגה בפניהם, זהו תפקידה להראות את זה שהיא מוכנה להילחם.

הסוס עשוי כוכבים נהם קלות, בעוד אור הכוכבים שלו היה הדבר היחידי שהיה ראוי להאיר את החשיכה, להאיר את האוני.
הם לא היו צריכים את אור השמש או את אורה של הלבנה, אלה היו שייכים לבני האור, אלה אשר צעדו על האדמה, אלה אשר התפללו לאלי השקר. האוני לא היו זקוקים לזה, היא לא הייתה זקוקה לזה. אבל היא התעלמה מכך, היא התעלמה מכך כל כך הרבה זמן שזה היה כמעט עצוב. כמעט פתטי, הפרפר הלבן היה כל כך עסוק להסתנוור מהאור, שהוא לא הבין שהוא צד בלילה.

ולכן, היא עצמה את עיינה באותה הלילה, כדי לא לראות את האור, וכדי לראות את החישכה.
ומאז, היא חלמה, חלמה כי ידעה שהיא לא תתעורר בשנית, כי עולמה הפך לסיוט אדיר וחסר גבולות, סיוט של פחד ואימה והרס, סיוט של קללות ואמיתות נוראות, אבל בעוד חייה היו כאלה, היא לא פחדה. שכן היא הייתה הסיוט, והיא הייתה הפחד.

ולכן כשהיא הרימה את ידה בשקט, האוני חדלו באחת מכל פעולתיהם, מפחדים מגבירתם החדשה, מזו אשר לא היה עוד אור בליבה, שיערה הלבן שנחצה בשחור בהק בחשיכה שהיא הפיצה, וכל מי שהביט בה לא היה יכול לעשות דבר מלבד להרכין ראשו בשקט.

והאוני, הם קרעו ברך בפני גבירתם, רכובה על סוס עשוי אור שהיא גנבה מהכוכבים עצמם. גלמית המסעות שלה נוקטה מכל האבק שהצבטר עליה, והפכה ללבנה, לבנה כמעט כמו שהייתה נשמתה לפני כמה לילות. לפני שהיא ויתרה על כל מה שלא הייתה צריכה.

ועל כתפה הוא היה שם, סבסטיאן, נח בשקט עד הרגע שהדרקון יקרא לפעול, זרועתיו התארכו מאז שאכל את יציר הסוד של המכשפה, מאז שספח את כוח הקסם שלה לעצמו, ואפשר לעטלף לבנות מחדש את גופו.

לין-צ'אהיו רכבה לפני צבאה, מנגנת בנבל שלה שיר ערס לגוקה, שולחת את תושביה לשינה אשר ממנה לא יתעררו כל עוד העיר לא תתעורר.
והאוני מקיפים אותה, ושרים את שירה, שרים את שירתה של גבירתם.
והיא? רק רצתה לשאול
מה הם רואים כשהם מסתכלים לה בעיניים?
כי כל מה שנשאר בפנים הוא שטן חשוף שיניים
דם שחור בוורידים הסיבה הוא לחייה
ובפעמית לב שחורה, היא ידע שלא תחזור עוד לתומייה

רעש הלחימה מבחוץ, הבערה של הקעקועים והאחריות שפתאום מוטלת עליו כמעט ומכריעים את אשיגה, שתמיד העדיף להיות לבד, לאסוף וללמוד את סיפורי העבר ולא להיות חלק מההווה.
אבל איכשהו, בלב ליבו אשיגה מרגיש את השקט שבלב הסערה. הוא מכיר את הסיפור הזה, הוא ראה רסיסים ממנו בין המילים שעל מגילות מתפוררות ובתוך הזכרונות שהוא חילץ מחורבות נשכחות. הוא ראה אותו ברגע בו הסיפור הראשון של המשפחה שלו התגלה אליו.
אשיגה לא צריך לחשוב על המילים שהוא אומר בקול בעודו מרים את ארסלן לרגליו. אלה מילים שנארגו כבר מזמן למארג הסיפורים של העולם. הוא רק האחד שתפקידו לומר אותן.
"היום, היום הזה הוא היום עליו יכתבו הסיפורים. היום הזה הוא בו ההיסטוריה משנה את כיוונה.
מעל מאה שנה לא היה יום כזה, לא היה יום שבו בני תמותה יכולים לשנות את גורלה של טיאן-שיה במעשיהם ברגע אחד.
מעשינו היום יהפכו לסיפורים שיסופרו במשך דורות. מעשינו היום יקבעו את גורלה של העיר גוקה והיבשת כולה למשך מאות שנים."

אשיגה מסתכל על כל האנשים שמולו, עיניו בוהקות באור כסוף.
"בואו אחרי, וביום הזה אנו ניצור אגדה."

ריי חושב לעצמו בשקט מספר רגעים כשהוא קורא את נבואת הדרקון,ואז מתחיל לדבר. "אינני יודע כמה מכם מכירים אותי. במהלך חיי הייתי ידוע בשמות רבים - ריי הולי, גאו-שו, שאנג-רן, שינג-שי, צ'או-צ'ן, הצל מטיאן שיה - ואלו רק השמות שהשתמשתי בהם באופן יחסית קבוע. לפני מספר שנים עזבתי את המנזר בברכת המאסטרים במטרה להוכיח את עצמי לשבט, אולם בדרך מצאתי את התשובה לשאלה שלא ידעתי שאני שואל - מי אני באמת. מסעותי הוכיחו לי מעל לכל ספק כי שמות אינם יותר ממסיכה - דבר אותו ניתן להחליף כמו לבוש. אם כך עולה השאלה, מהו שמו של האחד המחליף זהויות ושמות ללא הרף? מהו שמו של האחד אשר מנצל את התלות של אחרים בשמות ופנים? כיצד יכול להיות שם לאחד שכזה? התשובה שלי היא שלא צריך להיות שם. על כן, ביום זה לפני כולכם ולפני נבואת הדרקון שמתייחסת אליי, אני משיל מעלי את שמי המקורי - ריי הולי הקיטסונה מת כאן ועכשיו, ומשאריותיו עולה הנינג'ה חסר השם והפנים. הסוכן המושלם של נבואות הדרקון. "הוא אומר בשקט, משנה את צורתו מידי משפט לזהות אחרת עד שלבסוף הוא נעצר בצורת הקיטסונה שלו." עתה האזינו לדברי ודעו כי אני מדבר בשם הדרקון! אינני מתיימר לדעת מה הנבואות חוזות לגוקה, אולם ברור כי אין גורלה להיחרב כאן על ידי היורש. במשך שנים רבות שמרנו על שלום הדרקון כאן באבי השורשים, אולם היורש העז להפר את השלום ולתקוף אותנו ישירות ובעקיפין ועל זה הנקמה תגיע. היורש ייפול היום בפנינו, שכן כה אמר צל הדרקון! " הוא ממשיך בקול הולך ומתחזק. לאחר סיום דבריו הוא מסמן לאחרים לבוא ויוצא בדממה מוחלטת אל הרחובות - יש להם עיר להציל, ואדם יומרני להרוג.

IN
האוני חוגגים, קורעים בשר ועצם, מחסלים את אנשי העיר. "קללה על רובע הזרים" נשמעות צעקות האימה של בני התמותה. הטבע האוני שלך אומר לך להתעלם מהם, אבל משהו באנושיות שלך מאפשר לך לשמוע עדיין את צעקות הכאב והייסור שלהם, צעקות הבהלה והאימה.

מרחוק, את רואה את הדגל המתקרב, דגל זהוב לחלוטין שמטבעות אדומים מצוינים עליו, דגלה של הליגה הזהובה. כפי שאת רוכבת סוס עשוי מכוכבים, כך הם רכבו על לטאים מפלצתיים ומאומנים היטב למלחמה, שנועדו להילחם בכוחות המעטים של היורש באזור ולדרוש שליטה על האזור הזה בשם הליגה, למטרותיה, לרווחתה.

האוני רוצים להסתער, לתקוף, כמה אוני קווה עושים זאת אפילו מבלי לשאול, אבל לך נותרת הבחירה האם לתת להם להסתער מיד, או לבחור בטקטיקה יותר מסובכת.

IN
אתה מנהיג את האנשים, שבבירור מסתכלים בהערכה לכיוונך, קדימה. ארסלן עומד לצידך, למרות שאתה יכול לראות בעיניו שהוא מזהה את הכאב שלך. כול צעד מלווה בכאב של הקעקועים שלך, שרוצים להיקרע ממקומם, אבל אתה עוד לא מבין מדוע.

בחוץ, אתה יכול לראות את האנשים רצים, בורחים בבהלה. לוחמים במסכות, מגזעים שונים ורבים, מסתערים. המסכות שלהם מדמות את מסכתו של היורש האחרון, אלו הם תומכי היורש עצמם, אלו הם האנשים ששמעו את קריאתו ונענו לה, רוצים שליט, מאמינים לשקריו, מוכנים להשליך את האמת שלהם לטובת אמת עליונה יותר.

"אנחנו צריכים להגן על האזרחים" אומר ארסלן, אך אנשי האגודה מנידים בראשיהם. "אנחנו צריכים לנצל את העובדה שהם עוד לא מודעים לנו, ולהכין את עצמנו, להשתמש בכול קסם ובכול כוח לפני שניפגש עם האויב פנים אל פנים" אומר לך גמד מגלה ארצות.

IN
הנינג'ות מהנהנים, ויוצאים אחריך. צעדיכם לא משמיעים ולו רסיס של רעש כאשר אתם מתפרסים במהירות שיא בין הרחובות והאזורים של העיר. האזור שקט יותר מרוב האזורים בהם כעת מתרחשת מלחמה בעיר, אבל אתה יודע שזה ממש לא מסמן על שלום. הצעקות הרגעיות, הבהלה, הכול הם סימן שהאזור נמצא תחת התקפה, גם אם אתם עדיין לא מזהים על ידי מי. אבל בבירור, כעת על שבט צל הדרקון להוכיח את עליונותו, להוכיח את כוחו.

הבחירה הראשונה שלך כמנהיג עומדת כעת. אתה עוד לא יודע מיהו האויב שלכם, אבל אתה יודע שהוא כבר מתקיף- את תושבי העיר, הוא מנסה להתגרות בכם בכול כוחו. האם תשלח את אנשיך אל הגגות, על מנת להשיג את העמדה הטקטית הטובה ביותר, או אל הבתים, על מנת לנסות להציל כמה שיותר חיים מאלו שנועדתם להגן עליהם?

היא מרימה את ידה "עצרו" היא לוחשת והעולם נעצר.
דמעות החפים מפשיע קופאות באוויר.
צעקות פחות נתקעות בגרון
התייפחות החלשים נעצרת במקומה.

והיא מתקדמת לה באיטה קדמה, האוני שלה מתרחקים ממנה, שומרים עליה ממרחק מכובד, מרכינים ראשם ביראה ופחד. כולם עושים באימה וביראה רצון קונתם. צבאה עדיין לא תוקף, צבאה עדיין לא נושם.

היא ניצבת כמעט לבדה מול צבא הליגה, האוני שלה קפואים באוויר מאחוריה. רעבים לבשר אדם, רעבים לדם החפים מפשע, רעבים לאלימות ורבעים למלחמה וכאב.
אבל ברגע זה, היא ציוותה עליהם לשתוק. והצל שלהם שתק.

ולליגה הזוהובה היא פונה בהדר שאין שני לו, קולה נשמע על גבי הרוח כך שכל אחד ואחד מצבא הליגה שומע אותה כאילוו פנתה אליו ישירות. כול אחד ואחד מהם לא יכול שלא לשמוע, כל אחד ואחד מהם לא יכול שלא להקשיב.

"מי מדבר בשם הליגה הזוהבה?" היא שואלת בקולה. נועצת מבט בנשמותיהם של כל אחד ואחד מהם.

META
אשיגה משתמש ביכולת Future Gaze לבדוק האם דרך הפעולה שהוא מתכנן (להמתין לתוקפים להגיע אליהם, להגן על האזרחים שמצליחים להגיע אליהם לפני זה) תביא לתוצאות טובות.
התשובה נכתבה בהנחה שהלחש אמר שהתוצאות יהיו סבירות+ או לא נתן תשובה ברורה. אם התשובה תהיה אחרת אני אערוך בהתאם.

IN
אשיגה מנסה להתעלם מהכאב ולהשתמש בכוחותיו כדי לתפוס בקצה החוט של הסיפור ראות להיכן ההחלטה שלו תוביל אותם.
"גם התוקפים הם אזרחים, כאלה שבחרו להילחם בצד הלא נכון ויורידו את המסכות שלהם כאשר היורש יובס" אשיגה אומר בתקיפות.
"אסור לנו להסס להגן על עצמנו, אבל לא לכולם מגיע למות.
הכינו את עצמכם. אנו נגן על האזרחים שיגיעו אלינו ונשמיד את התוקפים שינסו לעצור אותנו, אך אנחנו לא יכולים להתעקב או להתפצל. ככל שנביס את היורש מהר יותר כך הקרבות ידעכו מהר יותר ויותר אזרחים יינצלו."

"כמובן." שינה נותנת לאנחה להמלט משפתיה כשהיא שומעת את החדשות ומסתובבת, פוגשת במבטיהם של האצילים. היא מקללת אותם בלבה, אותם ואת היורש- יש לה דברים משמעותיים יותר לעשות עכשיו במקום לעמוד ולהגן על עיר שהיא לא אוהבת. אבל היא אישה שעומדת במילתה. היא מהדקת את אחיזתה בידו של צל אחיה שלצידה, ומתחילה לדבר.

"הליידי נאי יאן פיי מתקרבת לכאן, לא כדי להצטרף אלינו- אלא כדי לעמוד נגדנו. היא מצדדת בשקרן המכנה את עצמו 'היורש האחרון', ולנגד עיניה עומדים רק הכוח וההשפעה שהובטחו לה. מלווה בחייליו של גנרל סוסומו." שינה עוצרת לרגע, נותנת לחיילים ולאצילים שבראשם לעכל את המידע הזה. "בשביל שהעיר תמשיך לשגשג, בשביל הקיסר הנצחי שמעלינו, אנחנו נעמוד נגדה כאן- והעיר תזכור אותנו."

"גנרל." שינה פונה אל אראקאמה טורושי קצר השיער, "אני מאמינה שאתה היחיד כאן בעל ניסיון פיקוד בקנה מידה שכזה, ועל כן- הכוחות מוצבים בפיקודך. אני בטוחה שלאף אחד כאן לא תהיה התנגדות, אנו זקוקים לחזית מאוחדת בכדי לנצח בקרב המתקרב."

IN
אל מולך, מתקדם אדם. הוא רכוב על לטא מלחמה שחור ואדיר מימדים. צ'אהו נזכרת שבחיים אחרים היא דיברה עם אחד שכזה, שיחררה אותו מכבליו, אבל כול אלו נראים כמו זיכרונות רחוקים במיוחד, מעולם אחר.

"שמי הוא סייג'י, אני מדבר בשם הסון של הליגה הזהובה, מפלצת. אני הולך לשלוח את הנשמה השחורה שלך בחזרה לחור ממנו זחלת, הלוחמים שלי מכירים את כוחכם, אנחנו יודעים גם כיצד להביס אתכם" הוא אומר בזעם, מסתכל לכיוונך באיום ברור, והלטא מנופף בכנפיו ומתחיל לעופף "היכנעי כעת, או שתשלמי את המחיר" הוא אומר. הוא לוחם עוצמתי, וגם בתור הנציגה של אונמיוזה הרוקדת בבשר, לצ'אהו עדיין אין את הכוח לחסל נציג עוצמתי שכמותו ברגע בודד. הוא ידרוש ממנה מאמץ.

IN
לאחר שהלחש שלך מחזיר את התוצאה "טובה ורעה כאחד", אתה מבצע את ההחלטה סופית. אתם עומדים, משתמשים בלחשים, אתה מרגיש את הקסם והעוצמה מחזקים כול אחד ואחד מכם. ברכות מגוונות מאלים קרובים ורחוקים כאחד, חפצים קסומים, לוחמים הקוראים לכוח של הנשקים שלהם, מגים הקוראים לכוחות שמעבר ליקום. כך, אתם מחכים, מתחזקים.

אך לפתע אתה רואה סופת רעמים שמופיע מריקנות במרכז האזור, הורסת בתים ואזורים שלמים. היורש, אתה זוכר, הוא השיג מספר עתקים בנוסף לחרב המאששת את מוצאו. כאשר אתה רואה את ציפורי הרעם המתנגשות בתוך הסערה, אתה זוכר זאת, 'קריאת הציפור', עתק היוצר סופת רעמים בלתי ניתנת לעצירה.

הסופה עדיין רחוקה, אבל אתם בוהים בה בבהלה, לאף אחד מכם אין ידע כיצד להתמודד עם משהו כזה. למרות שאתה שומע קול, מתוך העור שלך, מתוך הקעקועים שלך.
'תקרא לי, תשתמש בקסם שלהם ותקרא לי, הזמן הגיע נוהירו, נצל את כוחם בעבור זה, השתמש בכוח שמשפחתך שכחה'

IN
אראקמה טורושי מהנהן, ומתחיל להוביל את האנשים קדימה. הוא יעקוב אחרי הנחיותה של שינה, כמי שמכירה הכי טוב את האויבים מולם הם מתמודדים, אבל ינהל את האנשים ברמה הפיקודית. זוהי בחירה חכמה, ארקאמה באמת היה מפקד מיומן.

היא יוצאת, והאנשים מתחילים לתפוס אזורים שונים להגן עליהם. אבל השאלה לאן הם יתקדמו, וארקאמה מסתכל עלייך בשאלה לפני שהוא נותן את הפקודה. אתם יכולים להתקרב אל קו הים, להידחק אל הפינה אך כך להיות בטוחים שלא תופתעו או תאוגפו, או לנסות להשתלט על האזור כאן, עם הסיכון באיגוף או כיתור מכול הכיוונים על ידי הכוחות של ליידי נאי יאן פיי ומסדר הדאמיו השחור.

"אתה רק עוד אחד מיני רבים של עריצים חסרי חשיבות" אומרת צ'אהיו, "אחד שרוכב על הצלחתו של אחר. אין הבדל בינך לבין היורש, ובין הצבא שלך לבין צבאו." היא מנידה בראשה בכעס. "אתה חושב שיש לך הכוח לקבוע למי שייכת גוקה, מי ראוי לצעוד ברחובתיה של עיר אלף התענוגות." היא אומרת בכעס. ופונה לקהל. "אני היא לין-צ'אהיו, ואני מדברת בשם גוקה האמיתית." היא שואגת, "אני מדברת בשם החירות והצללים שהעיר הזו מעניקה, אני מדברת בשם הלילה האין סופי שבו חלומם של כל באי עולם מתשגמים. אני מדברת בשם כל אלה שמסרבים לתת לכף רגל לדחוק ואתן לקרקע. ואני מבטיחה לכם מקום בה." היא כמעט שואגת, קולה נשמע ברחבי העיר. "אני קוראת לכם להסיר את החוטים שקושרים אתכם לזרועות המפעיל, אני קוראת לכם להעיף מגבכם את בעלי השררה, להתנער מהשליטים שאינם ראויים לשלוט. הסירו את ההשפעה שלהם מכם כמו שנסיר את השפעת היורש מעל עירנו." אומרת המכשפה. "עבדים!" היא קוראת בזעם, "צאו נגד אדוניכם." היא מטיפה. "אם אבותכים הדרקונים דנו אתכם לחיים של עוני ושירות לליגה הזובה. אז בוזו להם וכוחו את גולרכם ביידים." היא מיישרת מבט לעבר סייג'י, אבל כדי להבהיר שהיא לא מדברת אליו. היא משפילה את מבטה לעבר הלטא עליו הוא רוכב. "נתתי כבר לאחד מכם את החופש שלו. התכחשו לאדוניכם, ואתן לכם את החירות המגיעה לכם, את הבית לגור בו, ואת הכבוד לו אתם באמת ראויים."

נאגאטו הסתובב בין חברי היאקוזה כעליון, קעקוע מית'ריל אשר מכסה כל פיסה קטנה של עור עליו, אוטמת את בתוך חותם של מיסתורין וייראה. מעשה מלאכת מחשבת, שריונו בלבד היה בעל העוצמה להשאיר רושם של פחד על כל אדם שהביט בו. האוני בעצמם, התגלמויות הפחד והרוע, פחדו מהשריון הישן שלו, והשריון החדש שלו היה מרשים כפליים, בצבעו השחור הבוהק, עיטורי הזהב ומסכת הפנים אשר מעוותת בקימורים על מנת ליצור בכל המביט בו תחושה של אי-נוחות.

"יאקוזה." הוא אומר בעודו נעמד במרכז המסתור, מניח את ידו בנוחות על שתי הקטאנות החגורות למותנו. "היום, אנחנו נלחמים. לא רק עבור הבתים שלכם, העסקים שלכם, המשפחות שלכם, או אפילו גוקה בעצמה. אנחנו נלחמים נגד הרעיון המגוחך שטוען כי היורש הולך לכבוש את העיר. היה לנו קיסר, וראיתם מה קרה כאשר אדם אחד מחזיק עוצמה אבסולוטית בשלטון. הוא מת בסופו של דבר, לא משנה עד כמה בן אלמוות הוא, ומשאיר אחריו אנרכיה וכאוס. גוקה היא לא העיר שלי, אך יש לי כל כוונה להילחם על העקרונות אשר היא עומדת עליהם. אם יש לכם את האומץ והנחישות לצאת החוצה ולנצח, לכו הביתה, תנעלו את הדלת ותתחבאו מתחת לשמיכות בבכי. אם אתם מיואשים, מפחדים כנגד העוצמה האינסופית שהיורש אסף לעצמו במשך השנים, ומוכנים למות למען לדחוף את חבריכם קדימה לעבר הניצחון, אכרע ברך בפניכם."

הוא שולף את חרבו ומסחרר אותה קלות לפני שהוא פונה אל עבר הדלת, ומתחיל ללכת לכיוונה, מתכוון לצאת מהמחבוא. "הראש של היורש שייך לי."

אשיגה מרגיש את הכוח של בני הברית שלו סביבו ואת הכוח של הסופה שלפניהם. ובדומה לדרך בה הוא משך את הזכרונות הנסתרים באדמה ובאוויר כך הוא מושך את אותו כוח שהוא מרגיש עכשיו.
הוא מושך ושואב והכוח שהוא לוקח לתוכו בוער יחד עם הקעקועים עד שאשיגה מרגיש שהוא עומד לבעור מבפנים ומבחוץ, ואז הוא מושך פעם אחרונה, וקורא בלחש שם שלא נשמע בעולם כבר יותר מעידן.

META
צ'אהו מסוגלת לגלגל איום או דיפלומטיה.

OUT
רק רוצה להבהיר, שקשה לנקות נאמנות בקלות. אבל למרות זאת, צ'אהו יכולה לגרום למילים שלה להישמע.

IN
מנהיג היאקוזה בוחן אותך. "דבר לא מסוגל להשמיד את היאקוזה, אנו נצחיים כול עוד אני כאן, האורובורוס היא החיה האינסופית- וכך גם קיומנו" הוא אומר, מסתכל החוצה "ומהנצחיות הזו, ניתן אנו לגוקה, שכן גם העיר הזו לא צריכה להיות מושמדת".

אתם יוצאים החוצה, אל עבר רובע קן העכברושים. אתם הצלחתם להיכנס פנימה, עסקאות סודיות שנרקמו בין היאקוזה לבין מנהיג היאקוזה איפשרו כניסה כה נוחה ומהירה, אבל בבירור- המקום כבר מותקף. הפעם, אלו לא כוחותיו של היורש, אלו כוחות אחרים, פשוטים יותר, אבל מלאים בהרבה יותר קנאות ושנאה. כוחות שקוראים למותם של אנשי העכברוש, ולו רק בשם מוצאם. נאגאטו מכיר את הקול הזה, אלו הוואי-לינג.

היאקוזה מוכנים להתקפה, אבל אתה מתלבט. מה ישפיע על הוואי לינג יותר? האם יש לחסום אותם, כשם שהיו צבא מסודר, או שמה עליך לנצל את היאקוזה על מנת למצוא את המנהיגים שלהם, ולקוות שהשנאה והבורות שלהם מונהגים רק בידי מנהיגים בודדים המלבים את הלהבה, והשמדתם גם תפרק את הארגון עצמו.

IN
אשיגה מושך, קורא. משהו עונה.
שאגה נשמעת בראשו של אשיגה.
'חזרתי, למרות חמתם של אחיי, נשמתי עוד כאן, נשמתי עוד ממשיכה' אתה שומע את המילים בראש שלך, בשפה הדרקונית. הן צורבות כמו הקעקועים שלך.

הקסמים של אגודת מגלי הארצות וחפצי הקסם שלהם נכשלים. מגילות מתפוררות לאבק, שרביטים לא מטילים את הלחשים להם הם נועדו, כלי מלחמה קסומים חוזרים לצורתם הפשוטה כשם שהיו נרות שנשבה עליהם הרוח. והדבר מציב אתכם בעמדת חיסרון. הסופה מרחוק, אבל בינתיים הכוחות של היורש מתקדמים. קבוצות מהירות של קיטסונה חמושים במניפות מלחמה, טונפה וקשתות, מצליחות להקיף ולהתחיל לירות בכם. להבי הפרפר הם ההגנה שלכם, אבל גם הם מושפעים מאובדן הקסם.

ואז הצל עובר מעליכם, והקרב עוצר מלכת, שכן כולם מסתכלים בבהלה על מה שענה לקריאה שלך.

הגוף הזה עתיק, נראה מת, אבל קסם לבן בוהק מחבר אותו. העיניים בוהקות בצבע לבן כיהלומים בגודל של ראש אדם. היצור הארוך מתמשך, דרקון שמיים יפייפה, אבל זהו לא דרקון. ניתן לראות זאת בקלות, ניתן לראות בין העוצמה ממנה הגוף שלו עשוי את האמת שמתחת. זהו דרקון עתיק, זהו דרקון שמת מזמן, ואשיגה גם יודע בלב.

זהו הדרקון שבמותו, העניק לבית נוהירו את החובה להמשיך את מורשתו, שיתר הדרקונים הקיסריים מחקו.

אבל אגודת מגלי הארצות מוקפת, ואתם בעמדת חיסרון. רגע ההלם מהיצור נעלם, ואתם חוזרים אל המציאות הקשה, שבה המוות קרוב אליכם מתמיד. אפילו בקרב חברי אגודת מגלי הארצות, אף אחד לא מאמין שזימנת אתה את היצור, למרות שבבירור כול היסטוריון של האגודה רוצה לכתוב ולתעד את האירוע שלא נראה כמותו מעולם.

OUT
בכול תור, לאשיגה יש את האנרגיות לקרוא לדרקון לעשות פעולה או לעשות פעולה בעצמו. רוב הפעולות של הדרקון יושפעו מדרגת המטיל שלך, שתסמן את העוצמה שלך, אבל יהיו קשות בהתאם.