בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

"אהא, להחביא דגל של מנזר בין הורדים..." גארט מגמגם בשקט, מטולטל מצד לצד בתוך הקרון כאשר הצעדן מרעיד אותם. הוא אפילו לא שם לב שהנוצות שלו התחילו לעלות באש מהחום העז. ברגע שהקרונות מפסיקים להטלטל בעוצמה, הוא מתחיל לטעון קליע נוסף אל תוך האקדח ומכוון אותו בזהירות אל עבר ברכו של צעדן הקרב, מחפש מפרק חלש שהוא יכול לנתק, לפני שהוא לוחץ על ההדק ומשחרר את הירייה.

הירייה מנפצת את הרגל המכאנית, מסיטה מרו את זרם הלהבות, שמתפרצות בעוצמה ברגע שלאורי משסף את הלהביור. החום הבלתי נסבל חורך את שריון הפלדה, משבית את רוב גופו של הצעדן. אור סגלגל כבר מתחיל להיראות כשהם מתקרבים לקצה המכרה, מעניק הצצה לשחר שבחוץ. אך על חייל למלא את הפקודה שניתנה לו. המשימה שלו, היא לעצור את שלהם, בכל מחיר.
הוא גורר את עצמו אל קדמת הקרון ומטפס מעבר לקצה, עומד להפיק את התועלת האחרונה שנותרה בו - להשבית את תנועת הקרונות ולכלוא אותם במכרה הקורס. הקורבנות האחרונים של ורדי הדם.

"ממש לא, גרוטאה!", לאורי צועק כשהוא מבחין בצעדיו האחרונים של הצעדן. הוא מזנק עליו בידיים חשופות, אוחז ברגלו הנותרת כדי לעצור את התקדמותו. הצעדן שולח את זרועו כדי לגרום ללאורי לשחרר אותו, אך זה סופג את המכה. הוא מושך את הצעדן חזרה, רחוק מקצה הקרון, וברגע של זעם ועירפול חושים, מתחיל להרביץ למסכה של הצעדן באגרופיו החשופים. כמה רגעים של החלפת מהלומות הדדית, וללאורי נדמה שכל רגע הוא יפול חסר הכרה. אבל הזעם האצור בתוכו, על כל הבנים הטובים שאיבד כאן, פשוט מתפרץ החוצה על פני הפלדה הקרות שמולו.

טאריס מזדחל לעמידה, הוא מרגיש את הוורדים אוכלים אותו מבפנים, מנסים להחזיק אותו בחיים אבל לוקחים חתיכות קטנות כל פעם.

הוא נעמד, ולוחש ''אתם רוצים לאכול משהו?" הוא מניף את ידיו קדימה, ועוד ועוד קנוקנות מתפרצות מגופו, בוקעות משפתיו, מלחייו, מחזהו. פרח אדום בוהק מלבלב על חזהו, גדל וצומח בכל רגע, הקנוקנות פוצעות אותו שוב ושוב

באצבע רועדת, הוא מצביע על הצעדן המרוסק ''תחגגו''

ובזעקה אדירה, הוא קורע את הקנוקנות מגופו, והוורדים מזנקים באוויר, נצמדים לצעדן, קורעים ממנו רקמה ומתכת, מגלגלים אותו לפקעת, ודוחקים אותו מעבר לקצה

ובפעם הראשונה במה שנדמה כנצח
הלחישות המתמידות של הוורדים עוזבות אותו

רו נותר לבד

הזעקה של היצור, העדות האחרונה לאנושיות שכבר איננה, נבלעת ברעש המחריש של מפולת הסלעים. האיום הסופי של ג'ק הלבן, יחד עם הסימביוט - ורדי הדם האחרונים - נותרים הרחק מאחור, נקברים לעד במכרה הקורס. לא יעבור זמן רב לפני שהאימה שהטילו תפוג, ואותן זוועות יהפכו ללא יותר מסיוט שהיה, וחלף. סיום ראוי לדברים שהיה עדיף אם לא התקיימו מלכתחילה.
סיום שכל אחד מהשלושה לקח בו חלק. למזלם, הוא איננו הסיום לסיפור שלהם. אלא רק כמעט.

הקבוצה שועטת לעבר היציאה בעוד העולם שואג וקורס מכל עבר. הם נותרים רק מטרים ספורים לפני המפולת, האבק והרעש חוסמים את חושיהם, רסיסי הסלעים ניתזים על קרונות הפלדה. האור בקצה המכרה דועך כשהיציאה קורסת תחת העומס. ברגעים האחרונים, לאחר שהקריבו כל כך הרבה והגיעו רחוק כל כך, נראה שזה לא הספיק. ראייתם נלקחת מהם כשהכל מחשיך, והייאוש חודר.
אפלה.
התקרה המתרסקת מעליהם, וחריקת הגלגלים שמתחת, הם הדבר היחיד שנשמע למשך רגע ארוך. אך הרגע חולף.
הם יוצאים לחופשי, מחושך ואבק לאור וערפל. המחזה המרהיב של חן הסערה מברך אותם, הספינה האימתנית, תותחיה עוד מעשנים מההתקפה על המכרה, עוגנת במים הזהובים של הזריחה. הקרונות מאטים לכדי עצירה, לא רחוק מהרציף. אנשים בטורקיז אוחזים בעורבים המועטים שהצליחו להימלט בזמן, מובילים אותם אל הספינה. אך הסוכנים של מוראו לא ניגשים אליהם, אלא נשארים ניטרליים. אחרי הכל, הם הצילו שניים משלהם, ועל טובות יש לגמול בהתאם. דקות השקט הארוכות, בהן השמש עולה בעצלתיים וקור הלילה מתפוגג לאיטו, מתקבלות בברכה. קשה לומר שלא הרוויחו אותן.

מתברר שת'יריאל מוראו היא לא אחת שנוטה לשמור טינה. מה שהיא כן, ללא צל של ספק, היא אישה שפתוחה להצעות. אך העסקה שנחתמה באותו יום, שעצרה באופן רשמי את עסקי הוורדים והחזירה את השבויים בשלום, היא ההתחלה של סיפור שונה. נכון לעכשיו, רו, גארט ולאורי עברו די והותר.
כך, בין ערפל הבוקר המוקדם לקיטור הספינה, נעצרו אחת ולתמיד העורב הלבן והפרחים האדומים כדם. שם נמצאים גיבורינו. ושם, נמצאת גם התקווה.

---

אני רוצה להודות לכם, מקרב לב, על ההזדמנות האדירה שהענקתם לי, על החוויה שעברנו. להנחות את המשחק הזה הסב לי הנאה רבה וסיפוק עמוק. הוא נתן לי לבחון את עולם המערכה שלי, שביצע טוב בהרבה משציפיתי, ואפילו לעשות את זה בחופשיטה מוחלטת - הישג מדהים מבחינתי, שעבר בהצלחה רבה. הזכות הגדולה באמת, היא להנחות עבור שחקנים יצירתיים, מעניינים ומסורים שכמותכם. אני מקווה שהצלחתי להעניק לכם חוויה דומה לאחת שיצרתם עבורי.
המשחק הזה, שהיה מתוכנן במקור להימשך חודשים ספורים, התארך הרבה מעבר למצופה. קשה להאמין שהתחלנו לפני יותר משנה! אבל צבא נכנס באמצע ושינה את הקצב, ובשלבים האחרונים לא השקעתי בו כמו שהיה ראוי. למרות הסיום המתמשך, אני מרוצה מאוד מהתוצאה הכוללת. בין אם זה בלחבר בין קווי העלילה של הדמויות שלכם, או בלחשוב מחדש על סצנות וכיוונים לאחר החלטות מקוריות מצידכם, הפכתם את המשחק הזה לפרויקט משמעותי עבורי, ובהחלט אחד שאני גאה להיות חלק ממנו.
תודה רבה, יותם, עילי ושלומי. זה היה תענוג.

גילעד, תודה על הכל. זאת הייתה הרפתקה קצרה יחסית, אבל נהניתי מכל רגע שלה. לאורי הוא אחת הדמויות שהכי נהניתי לשחק עד כה, והודות להנחייה שלך הצלחתי לשחק אותו לפוטנציאל המלא. העולם שלך מאוד עמוק, והעלילות שאתה רוקם מעניינות ומהנות לחקור ולצלול לתוכן. הצלחת להנחות משחק מדהים גם בחופשיטה, ולגרום לנו לשתף פעולה למרות שלא היו חוקים ברורים מדי. זו מעלה גדולה אצל מנחה, לדעתי. אני אשמח לשחק איתך שוב בהזדמנות.

עילי, שלומי, אמנם הדמויות שלנו נפגשו רק לנקודות מסוימות במשחק, אבל עקבתי אחרי העלילות שלהן גם כשהיינו מופרדים. מאוד נהניתי לראות את היצירתיות שלכם, בבניית הדמויות ובאינטראקציה עם העולם. היה כיף לשחק לצד שחקנים כמוכם. תודה גם לכם על שהפכתם את המשחק למה שהוא.

אני רוצה להודות לכולכם על אחד המשחקים שנהניתי מהם הכי הרבה בזמן האחרון. למרות שלחופשיטה יש את המגבלות שלה, האפשרות לשחק את המשחק ולחוות את העולם בצורה שמוגבלת רק על ידי הדמיון בלי שום מספרים או גלגולים זו חוויה יחידה במינה. לא היה רגע שהרגיש כמו פילר לפני ההיתקלות הראשית. כל רגע הרגיש כמו היתקלות ראשית, ואני מודה שהרגעים האהובים עליי היו למתוח את גבולות ההיגיון ולבצע פעולות שלעיני כולם נראות מטומטמות, אך מספר רגעים אחרי פוערים את פיהם.

אני מאחל לכל מי שקורא את ההודעה הזו לחוות רגעים דומים, שגורמים לאחד לקפוץ על הכיסא שלו משמחה.

אז המשחק הזה היה משחק החופשיטה הראשון האמיתי שלי. נכנסתי אליו עם לא מעט חששות, ולשמחתי כולם התבדו. במשחקון שמבחינה עלילתית היה יחסית קצר, הצלחנו (ולא מעט מזה בזכות השה''ם המעולה) לדחוס עלילה, התפתחות דמות ואקשן מטורף.

האימרסיה לעולם ולמשחק הייתה מעולה, ובכללי הדברים הלכו (למרות עיכובים פה ושם) בצורה חלקה וטובה מאוד, ואני שמח מאוד שיצא לי להיות חלק מדבר כל כך מגניב, שלא היה קורה בלי השה''ם ושני השחקנים האחרים, כל אחד מהם נתן את המיטב ובאמת ראו את זה.

אז תודה רבה על משחק בדאס ברמות