ונגמרה העונה. מעניין שהתחלתי את העונה די אדיש, אבל דעתי השתנתה במהלכה ולפרק הסיום כבר חיכיתי די בהתרגשות. בסה"כ מוצלח ביותר, אם כי נראה שהסיפור הזה ימשיך עם עונה נוספת אחת לפחות. אני מקווה שהסדרה לא תסתחרר למחוזות רחוקים מדי ותהפוך לעמוסה ומחופפת בהמשך. גורלן של הרבה סדרות עם עונה ראשונה מוצלחת, נקבר עם עונות מתקדמות מאכזבות.
כיוון שהסתיימו להן יחדיו גם הטרילוגיה השלישית של סרטי סטאר וורס הראשיים, וגם של סדרת הספינאוף הזאת, אני חושב שאפשר להשוות ביניהן ולהבין למה המנדלוריאן עובדת הרבה יותר טוב. טרילוגיית הסיקוולים ניסתה לקחת סיפור שכבר היה אפי וגדול מהחיים ולהפיח בו חיים מלאכותיים כדי לסחוט את המותג הזה לעוד כמה שנים. היא ניסתה לעשות הכל גדול יותר ובומבסטי יותר מהסרטים המקוריים, תוך כדי שהיא לא ממציאה שום דבר חדש (מלבד כמה הברקות בפרק 8, שבסה"כ לא הועילו הרבה), אלא מתבססת רק על ידע מבוסס מהטרילוגיות הקודמות ופרטי נוסטלגיה. והמקומות שהיא כן ניסתה לעשות משהו חדש זה המקומות בהם היא נראתה לא אמינה וכשוברת מוסכמות ותיקות גם של המטאפיזיקה של העולם של סטאר וורס, וגם של נראטיבים שהיו מקובלים וסופיים (למשל, סיפור חייו של פלפטין). בקיצור, אלו סרטים שנשענים בכבדות על קודמיהם ומתקיימים בצילם, ומנסים לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
המנדלוריאן, לעומת זאת, מציג סיפור כל כך צדדי שהוא חף מהמחויבות לשמר את הנראטיבים של העלילה הראשית, ולכן יש לו חופש לחקור סגנון סיפורי אחר. כמו שאמרתי בהתחלה, זה לא ממש סטאר וורס. בשום שלב המנדלוריאן לא הייתה סדרה אפית גדולה מהחיים שעוסקת בגורל העולם ובמלחמת הטוב והרע. זה בסה"כ סיפור של כמה אנשים והצרות שלהם, שלא אכפת להם מרוב העולם ולרוב העולם לא אכפת מהם. המילה ג'דיי מוזכרת שם רק בדרך אגב בפרק האחרון, וגם כשזה קורה אף אחת מהדמויות הראשיות לא מייחסת לכך חשיבות. הforce קיים, אבל רק כמשהו די מזדמן ולא מובן, ואף דמות לא חושבת עליו ברצינות כגורם משמעותי בחייה.
כל המאפיינים האלו הופכים את המנדלוריאן לסיפור יותר משוחרר, קטן ומכיל את עצמו. יש בו זמן להכיר את הדמויות ולפתח מערכות יחסים ביניהן, להבדיל מהסרטים התזזיתיים. ולא רק בגלל שזו סדרת טלויזיה - למעשה, עם 8 פרקים שכל אחד בממוצע 35 דקות, זמן המסך הכולל שלה קצר הרבה יותר משל טרילוגיית הסיקוולים. ובכל זאת, היא מצליחה לספר סיפור קוהרנטי הרבה יותר, שנבנה בהדרגה, וכל זה בלי לוותר על הרפתקאות וסיקוונסים ארוכים של אקשן ומתח מבויימים היטב.
איכשהו הם גם הצליחו להביא למסך דמות ראשית הרבה יותר אנושית ושקל להזדהות איתה מאשר כל הדמויות בסיקוולים, אפילו בזמן שאנחנו לא רואים את הפנים שלה בשום שלב (למעט רגע קטן וסמבולי בסוף). המנדלוריאן, כמו ריי, גם הוא דמות עם עבר מסתורי וטרגי שנאלץ לשרוד בעולם אכזר, ונסיבות החיים מביאות אותו למקומות שלא ציפה ולעשיית מעשי גבורה שלא חשב שהוא מסוגל להם. להבדיל מריי, הוא דמות עגולה ומובנת, שהמניעים שלו באים מתוכו ולא מתוך כל מיני מאסטרים וסית'ים שדוחפים אותו חיצונית להגשים איזה גורל מלאכותי שנכפה עליו. גם היכולות (המאוד מרשימות) שלו, מגיעות משנים של אימון והתמחות, ולא מתגלות כה לפתע ברגע המתאים דרמטית. ובנוסף לכל, רואים כבר מההתחלה שהוא פגיע ולא מושלם. הוא יכול להפסיד, וכשהוא ניצב מול אתגרים גדולים מדי, הוא בורח. כשהוא מנצח זה לא בגלל שהתסריט הכתיב את זה או נתן לו שריון עלילה, אלא כי הוא מוכשר וחכם יותר מהאויבים שלו, ומוצא דרכים מתוחכמות להתגבר עליהם. וכל זה אפילו בלי להשתמש בforce כתירוץ!
אני אוהב את סטאר וורס דווקא כן בגלל האפיות והגורליות של הסיפורים שם. זה סיפורי פנטזיה בחלל, בסה"כ. אני חושב שהמנדלוריאן הוא לא חלק עיקרי מהקאנון של סטאר וורס, ולא מייצג איזשהו אידיאל שסטאר וורס צריך לשאוף אליו (כמו שחובבי הגריט בטח יגידו). הוא פשוט סדרה מוצלחת שמספרת סיפור טוב, שמתרחש בתוך אותו עולם. זה מראה בצורה יפה שסטינג הוא דבר נפרד מתמה, וז'אנר זה לא אותו דבר כמו סגנון. אני מקווה שבדיסני יש עוד מפיקים עם ביצים שלא מפחדים לייצר תוכן שחוקר רעיונות חדשים במקום למחזר מה שכבר היה. היו ניצנים לכך בפרק 8, אבל הבעיה שם זה שריאן ג'ונסון נכנס באמצע של מיתוס קאנוני וניסה להפוך אותו למשהו שונה מדי. אומרים שבדיסני החתימו את ג'ונסון על טרילוגיית סטאר וורס משלו, ואני מאוד מקווה שזה יקרה. זה ייתן הזדמנות לסרטים שמתרחשים באותו עולם, אבל לא מחוייבים לנראטיבים הקיימים. אולי נראה סוף סוף משהו מקורי בעולם של סטאר וורס. המנדלוריאן זה צעד טוב בכיוון.