• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

המצוד - עץ משחק (מו"ד 5, 3/3)

יונו פונה להביט בלאנה, "בואי קודם נוריד מטען מיותר, לפני שנעשה עוד משהו שיסכן את הספינה", הוא פוסק.
צוות הספינה יורד למזווה, מעמיס חביות דגים ושיכר, ברקע מחאות הטבח ("מה תאכלו עכשיו? אני לא יכול לבשל אוויר!")
לאחר שכמה חביות יקרות ערך הושלכו למים, הלורליי מתחילה לתפוס תאוצה, חותכת את זרם המים בקלות יחסית.
"זה מספיק טוב", קובע יונו, בבירור עדיין לא רוצה לפתוח את המפרש הראשי, "בקצב הזה נגיע לקימיטס בעוד שלושה-ארבעה ימים, שם נצטרך לעצור לתיקונים. הספינה לא תחזיק מעמד יותר מדי זמן בים הפתוח במצב הזה".

הימים הבאים עוברים עליכם בלי יותר מדי אירועים מיוחדים. השיט בנקיק מתקדם ברוגע. גם אם יונו לעיתים נראה מתוח וחסר סבלנות, אחיו מופיע זמן קצר לאחר מכן ומצליח להרגיע אותו. לאחר יומיים של שיט אתם מגיעים לקצה הנקיק, שלמרבה הקלתכם, לא מורכב מדי למעבר.
אבל השינוי הגדול מורגש בגלים וברוח. רוח חזקה נושבת מרגע שהלורליי חוצה את הנקיק, והגלים חזקים יותר משהיו בצד הדרומי, הקצף הלבן מתנפץ על קירות הצוק, מנסה להגיע לפסגה ללא הצלחה. ענני סערה נראים באופק הרחוק, אם כי פלורו פוסק שהיא לא תגיע לספינה.
"אנחנו נמצאים בטבעת החיצונית של הסערה, אבל היא ממשיכה לדרום-מערב, בעוד פנינו מועדות לצפון מזרח. הקסמים שלי הראו לי זאת", הוא אומר בנחרצות.

לילה אחד, פלורו מעיר את סולסס משינה עמוקה.
"בוא איתי למעלה. אני רוצה למצוא דרך לעזור לך ב...מסע העצמי שלך".

באחד הימים, כשרומולוס עומד זקיף בצהריים, יונו עולה מבטן הספינה.
"ארג'סקול!", הוא קורא, אבל למרות החיוך על פניו, השם צורם לרומולוס, כמו מי ים על הפצעים.
יונו לא מבחין בכך, וניגש לשולחן עגול קטן, הניצב ליד המעקה. הוא מושך שני כיסאות, ומזמין את רומולוס לשבת איתו. הוא שולף מבין קפלי בגדיו תפוח אדום בוהק וסכין, ומתחיל לחתוך אותו.
"זה מוזר, אתה יודע", הוא פותח, "לא שמעתי עליך הרבה סיפורים. אני יודע שנלחמת עם...אחיך באותו יום מחורבן, אבל לא הרבה מעבר", הוא מציע לרומולוס כמה חתיכות תפוח.

קצת אחרי שזרקו את החביות לים, ארים מתחיל להיות רעב. הוא ניגש למטבח כדי להכין לעצמו משהו, ומוצא שם את פסריא, מסתובב בעצבים וממלמל לעצמו, "מה יהיה עכשיו לאכול? אין לי עם מה לעבוד, אנשים ארורים, אין להם כבוד לאוכל".

שנתה של לאנה הפקירה אותה. היא מתהפכת במיטתה כשעה, לפני שסבלנותה פוקעת, והיא עולה לסיפון כדי להביט בגלים. היא מוצאת את פלורו עומד זקיף ליד ההגה, מביט אל הים החשוך.
"העלמה לאנה", הוא אומר בשקט אך בהפתעה, "אני רואה שיש לך נדודי שינה", הוא מחווה בידו, ואחד הכיסאות על הסיפון מתרומם ומרחף לעברו, "אפשר להציע לך לשבת?"
 
את רוב הזמן מעביר רומלוס בקן הציפורים, מנגן במפוחית שלו את אותה נעימה שהוא מנגן כל הזמן, נראה שזה הדרך שלו לשמור על עצמו רגוע בחוסר המעש. אינוש נמצא לא רחוק ממנו, תלוי איפשהו ומחכה לפקודות.

רומלוס
"אין מה לספר." עונה רומלוס, "אחי היה גיבור, אני לא. זה כל הסיפור" ברור שזה פצע פתוח בשבילו
 
גם סולסס מבלה את רוב זמנו בעמדת התצפית, אבל הוא עושה זאת בשקט כדי שיוכל להאזין. לפכיך הוא מתרחק כל פעם שהאחרים מפריעים לו, מחפש פינה בה הוא יוכל להתרכז ולהקשיב בשקט.

סולסס
למרות שזה עתה סולסס התעורר משינה עמוקה, התגובה היחידה שלו להשקמה המוזרה היא "תן לי דקה להתארגן" ולאחר שהוא מסיים להתארגן הוא עולם למעלה כדי לראות איזה עזרה הוא יוכל לקבל.
 
לאנה
"תודה, אני מעדיפה לעמוד." היא עונה לפרולו בטון מדוכדך, נשענת על גדות הסיפון, נותנת לגלי הים להתיז על פניה. "ואתה, סיימת את הטראנס שלך להלילה?" היא שואלת, נזכרת בלילות בהם פיין הייתה עובדת על לחשיה כל הלילה כיוון שלא נזדקקה לשינה.
 
"לא לא, זה לא טוב!", קורא הטבח בתסכול, "אין לי אוכל להכין לכם עד שנגיע לנמל".
הוא מתיישב על שרפרף סמוך, מליט את פניו בידיו.
"רגע, אתה יודע לדוג?", הוא שואל בתקווה, "למה לא אמרת קודם? זה יכול להיות מצוין! אתה יכול לדוג עכשיו?"

"שטויות", הוא מניף את ידו בביטול, לוקח חזרה את התפוח כשהוא רואה שרומולוס לא מתכבד, "אני מכיר מספיק ארג'סקולים, זה בדם של המשפחה שלכם, אתם לא בוחרים דברים כאלה. לא יכול להיות שישבת בחיבוק ידיים כשאחיך הוביל צבאות ונלחם בשדים. ספר לי משהו אחד שעשית בחייך".

"מצוין, תביא איתך את החנית", הוא אומר, ויוצא מהחדר.

על הסיפון, רוחות הלילה מקפיאות את עצמותיו, והגלים מנדנדים את הספינה בנחישות גדולה יותר.
"החלל החסר שבך, אני חושב שאני יודע איך למלא אותו - או לפחות למצוא את הדרך הנכונה למלא אותו", פלורו מציב את סולסס קרוב לחרטום, איפה שריכוז הרוחות הוא הגדול ביותר, "הצלחתי לשחזר על מגילה טקס ישן שלמדתי בזמנו באקדמיה, שמחזק את הקשר בין הנשק לבעליו. ניסיתי להטיל אותו מזמן על יונו והחרב שלו, ללא הצלחה. כנראה שהיה חסר גורם שלישי בכל העניין. הגורם השלישי הזה, במקרה שלך, הוא אספקט הסערה, כמו שאנשיך מכנים אותו. אם תצליח לתקשר איתו עכשיו, אפילו במעט, אני אוכל להטיל את הטקס בתזמון הנכון, והקשר שלך לאספקט יגדל. כך תוכל להבין יותר טוב מה הוא דורש ממך כדי להחזיר לך את נשמתך", רואים בבירור שהוא מתאמץ להסתיר את ההתלהבות שלו מהגילוי.

פלורו צוחק, "לא, סיכמתי עם יונו שהוא ינוח עכשיו ויחליף אותי מאוחר יותר, בחצי השני של הלילה".
הוא נותן ללאנה להינות עוד קצת מהים, לפני שהוא ממשיך, "הרבה דברים מטרידים אותך, לאנה. לא צריך להתמחות בקסמי חיזוי כדי לראות את זה. אבל הדבר שהכי מדאיג אותי הוא הפחד שלך מעצמך. אני לא מאמין שעד עכשיו הראית את כוחך האמיתי, למה את באמת מסוגלת".
 
רומלוס
"סעדתי את אבי." אומר רומלואס, "שטרח בכל יום לציין שאני כישלון חסר תועלת, שחבר שנולדתי ושכל מה שאני יודע זה להרוס את השם של אחי." הוא עונה, ידו נעה כמעט בלא מודע לחרב שלו, "אבא שלי העדיף שהירושה המשפחתית שלנו תהירס על פני שהיא תגיע לידיים שלי."
 
סולסס
סולסס מאזין לדברי מתמחה בדרכי הקסם בשקט ומשיב "אתה רוצה לקשור אותי אל החנית ואל אספקט הסערה? אספקט הסערה חופשי, הוא הולך לאן שהוא רוצה ועושה כטוב בעיניו, הוא לא ייתן שיקשרו אותו ובוודאי לא שעם נשק פשוט." סולסס אפילו לא מנסה להאזין לאספקט לפני שהוא יקבל תשובות שיניחו את דעתו ולא יגרמו לאספקט הסערה להתרחק ממנו.
 
יונו עוצר את מלאכתו, מביט ברומולוס ארוכות, מנסה להבין עד כמה הוא רציני.
"זה...לא מפתיע אותי, למען האמת. הטינה שיש לתרח יכולה להיות נצחית יותר מהים. אבל נגד אחד מהבנים שלו?", הוא נשמע מזועזע, והוא לא מסתיר את זה, "מה קרה שהוא מתייחס אליך ככה? אם אפשר לשאול?"

OUT
אתה תמיד יכול לדוג. אני אריץ לשלב שבו אתם עולים לסיפון. אתה מוזמן לתאר את פעולות הדיג וההכנות שארים מבצע.

IN
פסריא מביט בארים בעניין, עוקב בדייקנות אחרי כל פעולה שלו, ורושם אותה בפנקס קטן. מדי פעם הוא שואל שאלות כמו "מאיזה סוג עץ כדאי להכין את החכה?" או "כמה ארוך צריך להיות החוט?"
אחרי כמה זמן של רוגע ושלווה,הוא שואל, "איפה למדת לדוג? אתה נחשב טוב בזה?", וקולו מהדהד בין קירות הנקיק הצרים.

פלורו מביט בסולסס בהפתעה ובלבול, "שכחתי שאתה לוקח דברים מילולית מדי. הכוונה היא לא לקשור את אספקט הסערה - גם גדול האשפים לא יוכל לעשות את זה. אבל אפשר ליצור חיבור בינך לבין האספקט, דרך החנית. אולי ככה יהיה לך קל יותר לתקשר איתו ולהבין איך להשיג את מה שאתה מחפש - הנשמה שלך. אז מה אתה אומר, אתה מוכן לנסות?", הוא מביט בסולסס בציפייה, המגילה כבר שלופה ופרושה לפניו.
 
סולסס
סולסס לוקח את הזמן לשקול את הדברים בראשו לפני שהוא משיב "אני אנסה". לאחר שהוא הגע להחלטה, סולסס לא מבזבז זמן ומתרכז בהאזנה לרוחות בחרטום הספינה, כשמדי פעם הוא מוסיף את קולו העמוק בניסיון ליצור הרמוניה עם הרוחות.
 
לאנה
לאנה לוקחת עוד רגע של שקט לפני שהיא עונה לו. "הכוח שלי הרסני. מה שכבר יש לי מסוכן מדי. אני לא חושבת שכדאי שאי פעם אמצה אותו לתום כוחו." לבסוף היא מסתובבת אל פלורו. "מה זה משנה בכלל עבורך, קפטן?" היא תוהה בקול.
 
יונו מהרהר לכמה רגעים. הוא נראה מעט מבולבל ושקוע במחשבות.
"אז מה אתה מתכוון לעשות, ברגע שנחזיר את החרב וניתן לשודדים האלה בשיניים?"

הרוח שורקת באוזניו של סולסס, הגלים מלחשים מתחת לרגליו. הקור של הלילה עוטף אותו בחיבוק מקפיא עצמות. אבל כל מה שסולסס מרגיש הוא את הסערה מדברת אליו, מלטפת אותו, מרימה אותו מעט באוויר. ואז, ברגע של חיבור כמעט מושלם, הוא שומע את מילות הלחש מהקסם של פלורו. ואז הוא נזכר בחנית שבידו. החנית זוהרת באור כסוף, צהוב, לבן וכחול בו זמנית, מנסה למשוך את עצמה מסולסס, מנסה לאבד את עצמה לים. אבל סולסס יודע שאסור שזה יקרה...

OUT
אני אתן לך להמשיך את התיאור מצידו של סולסס, לפני שאתאר את התוצאה.

"יצא לי לפגוש כמה בני אנוש מהיבשת הרחוקה במהלך לימודיי. מעט מאוד, אבל המעטים שפגשתי תמיד הפליאו אותי. מרגע שהחליטו משהו, קשה מאוד לשנות את דעתם. כמעט כמו אחי, רק שלאחי יש גם היגיון מאחורי ההחלטות שלו", הוא מסובב את ההגה מעט שמאלה, מתקן את כיוון הספינה בחריקת עץ קלה,"זה משנה בעבורי משתי סיבות - האחת, אני שכרתי אותך בגלל הכוחות שלך. אני צריך לדעת שברגע האמת תתני את כל מה שיש לך, כדי להטביע את הממזרים ולגרום לעולם הזה לשכוח מהם.
"השנייה היא, שמקור הכוח שלך מאוד מסקרן אותי. את מנסה לחיות חופשייה כציפור, אבל האמת היא שגם לציפורים יש שורשים. לא היית רוצה לדעת את המורשת שעומדת מאחורי הקסם האדיר שזורם בעורקייך? רק אם תתני לו דרור, תוכלי לדעת את המקור שלו", הוא מביט בלאנה ארוכות, והיא שוב יכולה להרגיש את עינו מביטה בה דרך הרטייה שלו, בוחנת כל וריד ונים.
 
ארים
ארים לוקח חכה, דלי וקופסא קטנה של פיתיונות, ויושב על צד הספינה. לא נראה שהוא יודע לענות על השאלות של הטבח.
" אני חושב שאני די טוב בזה... יש טובים ממני. בכפר שלי לא דגו דגים, אבל היה סוחר אחד שמכר אותם.
אישית למדתי לדוג בדוגית הראשונה ששירתתי בה.
בוא, תנסה." ארים מסביר לו איך להחזיק חכה, איך להשחיל פתיון ואיך מוציאים את החכה ביחד עם הדג.

Meta
מה להטיל?
 
לאנה
לאנה לא יכולה להסתיר את זה - הרעיונות שפלורו מציע מפתים אותה. מאוד. היא הייתה רוצה לדעת מה מקור הכוח שלה, היא הייתה מאושרת לשחרר אותו במלואו ולראות מה גבול הכוח אליו יכולה להגיע. אבל היא חייבת לשלוט בו, היא מוכרחה. היא לא יודעת מה תעשה אם מה שקרה לספינת העבדים, לפיין, יקרה שוב עם הלורליי. היא לא תתן לזה לקרות.
"צר לי, קפטן, אבל את ההחלטה שלי אני עשיתי." היא נושמת פנימה את אוויר הלילה. "בקסם שלי אשתמש אך ורק להגנה עצמית. אני לא אשחרר את מלוא כוחו - למדתי על בשרי מה קורה כשאני לא שולטת עליו."
 
סולסס
לכן הוא מושיט את ידו השנייה ואוחז בחנית בשני ידיו. אולם, חוסר המוכנות של סולסס לתחושה והושטת ידו כמעט גורמת לו לאבד את הקצב ואת הריכוז הנדרש כדי להתחבר לאספקט הסערה, אך ברגע האחרון, לפני שהקשר שלו עם האספקט ניתק לגמרי, הוא מצליח להתמקד באספקט בפעם השנייה. אך כעת, כשסולסס מתמקד שוב באספקט ולא בחנית, זו מנסה לברוח פעם נוספת כשזוהרה מתעצם ושוב, סולסס כמעט מתנתק מהאספקט כדי לשמור על החנית. בשניות הבאות, זמן שנראה לסולסס כנצח, סולסס נאבק בעצמו כדי להתמקד בשני דברים שונים, כל פעם שהוא מתמקד באחד מהם במקום בשניהם השני כמעט בורח מאחיזתו המנטלית עד שלפתע המאבק המנטלי של סולסס נפסק וברגעים הראשונים, סולסס אינו בטוח אם הוא הצליח להתמקד בשני הדברים או שמא הלחש של מתמחה בדרכי הקסם, שהוא פשוט שכח ממנו בזמן המאבק, הסתיים.
 
"אני חושב שיש בך יותר מנקמה. אולי אבא שלך עקר לך את היכולת לראות את עצמך כמו שצריך, אבל אני חושב שיש בך יותר מאדם שמחפש נקמה. ראיתי איך הנפת את החרב ההיא, מולי ומול הממזרים הכחולים כאחד. אם תמשיך בקצב הזה, יש לך מקום שמור בהיכל התהילה, אני מבטיח לך", הוא עובר מהישיבה הנינוחה שלו לישיבה זקופה, רצינית.

הטבח לוקח את החכה לידיו, מניף אותה בגמלוניות לעבר המים, ומצחקק לעצמו, "אתה יודע, זה די כיף, גם אם זה משעמם די מהר. תמיד חשבתי שזו עבודה לפשוטי עם, כמו הדייגים אצלנו בנמל. בדרך כלל הייתי קם מוקדם בבוקר כדי להתחיל לבשל את השלל שהגיע, והייתי רואה את כל הסירות חוזרות. מרגיש קצת מוזר להיות בצד השני פתאום. אתה מכיר שירי דייגים?", הוא שואל לבסוף, אחרי שתיקה ארוכה.

האשף נאנח, "כמו שאמרתי, עקשנים...מה למדת על בשרך? אולי אוכל לעזור להבין מה עשית לא נכון עם הכוחות שלך".

המאבק מסתיים, וסולסס מבין לבסוף שהוא מחובר יותר לאספקט הסערה. ואז הוא מבין שהחיבור עובר דרך החנית. הוא מרגיש אותה פועמת בידיו, חיה ונושמת, אם כי למראית עין היא אותה החנית שקיבל בהתחלה. צליפות רוח קטנות עולות ממנה, מסיטות מדי פעם את שיערו של סולסס.
האם אתה האדונים החדשים שלי...? נשמע לפתע במוחו של סולסס. מאחוריו, פלורו מתנשם מעט, מחזיר את כוחותיו מהטקס. לא נראה שהוא שמע את המשפט.
 
חזרה
Top