• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

רו מביט סביב, ולוחש לעצמו ''מספיק, מספיק, מספיק...'', אבל הגפנים לא עוצרים, ונראה שהם מתחילים להתקדם לכיוון החולים שעל המיטות. באנחה, רו מתרומם מברכיו ופונה אל העורבים. אם יתרחש פה טבח, לפחות שהקורבנות יהיו מהצד השני...
בשארית כוחותיו, רו פולט צרחה מלחששת ומסתער לכיוון העורבים, הקנוקנות מקיפות אותו בטורנדו של שוטים קוצניים וחיים שמשסעים כל תוקף שמתקרב אליו, שואבים ואוכלים ללא הפוגה, מחזקים את רו, מרפאים אותו...אבל בו בזמן מתישים אותו.

ועם כל מכה שמונחתת, רו מרגיש את השליטה מחליקה מאחיזתו.
אבל הוא חייב להחזיק, רק עוד קצת.
 
ההבזק החשמלי מאיר את המערה החשוכה לרגע יחיד. הלוחמים המעטים שנותרו, השבויים המבועתים שנסגו לקצוות, הקורבנות המרוטשים על פני הקרקע הלחה, כולם נצבעים בכחול עז. הברק חושף את רו, את המפלצת שהוא מסתיר מתחת לעור. את פאולו, שעוזב את גופתו של אחיו במים העכורים. את הלהבים שאיבדו יותר מדי, אלו שצדים את העורבים שבורחים מהקרב, מסתירים את יצר הנקמה מאחורי מסיכה זולה של צדק.
הרעם שעוקב מרעיד את האדמה מסביב, מהדהד הלוך ושוב ברחבי המכרה כולו, עד הדעיכה הבלתי נמנעת. השקט שמגיע אחריו, ואז הטיפות, כעת צלולות ורכות, מבשרים את הפסקת הלחימה, לפחות לעת עתה. סריקה זריזה מגלה שלהבים ספורים נותרו, רוב השבויים מסוגלים ללכת בכוחות עצמם, והסוכנים של מוראו נעלמו. תוצאה יפה, בהתחשב בנסיבות, אך המשימה עוד לא הסתיימה.
אשף הרונות, גופו מכוסה כוויות וקעקועים גיאומטריים במידה שווה, מזכיר להם את זה. לאט, בכאב ונחישות בוערת, הוא צולע לעבר בן הכנף התשוש בנשימות מקוטעות. גארט פצוע, הוא מרגיש זאת, הרבה מעבר לגופו. כפי שעצמות ונפשות נשברות תחת מספיק לחץ, גם ליכולותיו יש גבולות. אפילו הוא לא מסוגל לחצות אותם בלי לשלם את המחיר.
 
לאורי מקלל את עצמו בשקט על כמות האבידות שלו. הוא צריך לשמור על החיילים יותר, אין סיבה שיקריבו את עצמם, לא כאן, במכרה החשוך, המסריח והנידח הזה. הוא מסמן לשניים מאנשיו לאסוף את הוורדים, ולשאר ללוות את השבויים מחוץ לחדר.
הוא מתקרב אל אשף הרונות, דוחף אותו בקלילות עם קצה רגלו ומפיל אותו לרצפה, "עכשיו, חתיכת חלאה, עלוקה מוצצת דם שכמוך, תן לנו את מה שאנחנו צריכים - איפה שאר השבויים והוורדים?", קולו מהדהד בשקט של המערה, "הייתי שואל את אחד ממוחות הציפור כאן, אבל זה ייקח נצח. תוכיח לי שיש לי סיבה להשאיר אותך בחיים".
 
גארט מרים את ידיו, תופס את רגלו של לאורי על מנת למשוך את תשומת ליבו. הוא מסובב את ראשו אל עבר קיר מערה הרחוק מהם, מניד בראשו פעם אחת, ואז מניד בראשו אל עבר אשף הרונות בפעם השנייה.
"הוא המפתח לקיר..." הוא לוחש בקול חורק וצרוד, וידו מחליקה ממגפו של לאורי. "אל תשאירו אותי כאן...?"
ואז ראשו צונח אל תוך המים, לצד ידו.
 
"נשמע שאחד ממוחות הציפור האלו נתן לך את התשובה," הוא לועג דרך שפתיים סדוקות. אך הנאמנות שלו לג'ק, המעסיק, מתפוגגת במהירות. לאורי מכיר טיפוסים מסוגו, הם עוקבים אחרי כסף וכוח, לא עקרונות. קצת קשה להנות מאלו כשאתה מת. "תשאיר את הלהב הזה רחוק ממני, ותקבל גישה לוורדים."
 
רו מביט סביב בכל הטבח, באנשים הפצועים, הגוססים. הקנוקנות הירוקות מכסות את עיניו, מקשות עלעו לראות, אבל הוא מבחיןב רבין מהחיילים שוכבים על הקרקע, חלקם פצועים, חלקם מתים.

הוא מתחיל לצעוד לכיוון הפצועים, הוורדים מלחשים בהתרגשות במוחו ''כן, כן, עוד אוכל! עןד כוח! עוד-"

רו קורס על ברך אחת ליד גארט, ושולח יד לכיוון פיו. קנוקנה יחידה מתפשטת מתוך אצבעותיו, ועליה מונח עלה כותרת יחיד, אדום כדם.

רו מכווץ את מצחו במאמץ, והעלה ניתק מהקנוקנה ונופל לתוך פיו של גארט, בעוד המאמץ גורם לרו כמעט להתעלף.

בואו נראה אם אני יכול למחוק חלק מהחשבון שלי...
 
הטעם העז של העלה הנמס בפיו הוא מתכתי, אך אין ספק שמתיקות מתלווה אליו. תוך מספר רגעים הצמח המבוקש מוכיח את שוויו. גארט נשלף בעוצמה מהמישור הריק, חסר התחושה, בו מבקרת תודעתו של אדם גוסס זמן קצר לפני שזמנו תם. הוא חוזר במלוא כוחו, כמעט קורן מהחיוניות החדשה שזורמת בו. אך ורדי דם פועלים רק על הרובד הפיזי של אנשים, ולגארט יש יכולת להשפיע על אחד נוסף. הפצע בתודעתו, איפה שהייתה נקודת הגישה שלו למציאות, לא השתפר.
בזהירות הראויה למצבו, אשף הרונות קם. צמוד ללהב של לאורי, הוא מפעיל תבנית בשורש כף ידו, לעבר הקיר שגארט איתר. דבר לא קורה. הוא מוותר על ההסבר ובועט באחת האבנים לכיוונו, ובמקום לפגוע בקיר, המסלע מתפרק ומאפשר גישה לאבן המתגלגלת, ומתאחה כעבור רגע.
"הנה הכניסה שלכם."
 
בזהירות, לאורי פוסע פנימה, לא לפני שהוא מורה לאחד מאנשיו לשמור על האשף שלא יסגור עליו את הקיר.
הוא אוסף את כל מה שהוא יכול מהחדר, וכשהוא יוצא, מתחיל לחלק את הוורדים לכל מי שזקוק לו, אבל לא בנדיבות. הם ייצטרכו לשמור כמה כראיות.
"תיהנו מזה כל עוד אתם יכולים. אלה כנראה האחרונים שתראו לשארית חייכם. עכשיו, בואו נתקדם אל השבויים".
 
דקות מעטות לאחר מכן הם משיגים את אחרון השבויים, החיוניות של העלים האדומים מספקת ללהבים שנותרו את היכולת לנקות מעורבים את אולמות המגורים. לא שהם מצאו אבטחה משמעותית מלכתחילה - רוב הכוח נמצא בכניסה הראשית למכרה. כוח שכעת בדרכו ישירות אליהם, כך נשמע מהדהודי הריצה של רגליים רבות. הרעם של גארט התריע על נוכחותם, מאלץ את הקבוצה לפעול נגד תקתוקיו המאיצים של השעון. רק כאשר ראשוני העורבים מוצאים אותם - כמעט שבעים אנשים יחד עם השבויים, מעל ומעבר לכמות עליה ניתן להגן - והכדורים חוזרים לשרוק באוויר הקר של המערה, מתברר שסת' לא אכזב אותם.
שאגה משותפת, מכאנית, נשמעת כשמנועי הגז האדירים שמפוזרים ברחבי המכרה מתעוררים לחיים. כבלי הפלדה המוטמעים בתשתית המסילות נמתחים לפתע. בחריקה ארוכה, הם מתחילים לנוע, במהירות הולכת ועולה. לא רחוק מהאולם בו הם נמצאים, ניצבת שורת קרונות משא, מחכה להירתם לכבלים.
 
"קדימה, כל מי שיש בו עוד כוחות!", קורא לאורי, "אם אתם רוצים לצאת מכאן בחיים, כדאי שתתחילו לקשור את הקרונות לכבלים. קחו איתכם כמה שיותר אנשים! גם אתה, ילד-ורד!", הוא פונה לרו. בלהט הקרב הוא תמיד שכח שמות. הוא פונה לבדוק את גארט, ולסחוב אותו במידת הצורך. הממזר הקטן יודע להכריע קרבות, והוא לא מתבייש לתת את כולו לשם כך.
 
רו מתרכז, ושולח את הקנוקנות שוב פעם סביבו, שוב פעם כדי להציל, לא כדי להרוג. ונראה שהפעם, זה קל יותר במעט מהפעם הקודמת. הוא חש תקווה קלושה מבצבצת בעודו עושה ככל יכולתו כדי למלא אחר הפקודה של לאורי
אני עוד יכול לעזור, אני יכול להציל...אני רק צריך לצאת מכאן, ואולי אוכל לכפר על מה שעשיתי...
 
ניצוצות לוהטים מאירים את חלל המערה, ניתזים מהפגישה בין המסילות לגלגלי הקרונות. כעבור זמן קצר הם שועטים לעבר היציאה, חולפים בדרכם על פני אנשיו של ג'ק, המנסים לשווא להדביק אותם. עוד לפני שהספיקו לוודא שכולם עלו, פיצוץ מרוחק נשמע, והמכרה כולו רועד כשהפגז הראשון פוגע. פגז נוסף מזעזע את הקרקע, השלישי כמעט מעיף אותם מהמסילה. חן הסערה לא מהססת להפגין את עוצמתה.
חלקים בגודל קרונות המשא שלהם נופלים מהתקרה הסלעית, המבנה התת-קרקעי קורס תחת ההתקפה הכבדה. היריות לעברם פוסקות כשהעורבים מנסים, ללא הצלחה רבה, להציל את העור של עצמם. בין האבק והסלעים המתרסקים מסביב, הם מצליחים לשים לב לחדר הבקרה שחולף מעל. נמצאים על פלטפורמת ניהול, אפשר לזהות את פניו חסרות החיים של סת', פניו מוכות האכזבה של עורב בעל נוצות לבנות, ומסיכת הפלדה של חייל מכאני.
המחזה נעלם באותה מהירות, ולמספר רגעים ארוכים נראה שהם נמלטו. ואז הצעדן מזנק מעננת האבק, ארבעת להביו ננעצים בקרון ובחייליו של לאורי. אחד אחר שולח את חרבו, ומושלך אל מפולת הסלעים בתגובה. זה לא אותו צעדן פצוע, מתפקד למחצה, שגארט ורו השאירו בפגישתם האחרונה. לשני הצדדים יש הזדמנות לסיים את העבודה בסיבוב הזה.
 
רו מגלגל עיניים, ובאנחה כבדה הוא משליך את עצמו לקרב, סומך על הקנוקנות והאינסטיקנטים שלהן שיעזרו לו לנצח. הוא חש את הכוח גדל בכל רגע, ויודע שגם אם לעזור לאנשים זו התחלה, השיח גדול מכדי לשלוט עליו. וברגע שיגמר דם האויבים, הוא לא יהסס לפנות לקורבנות....הוא עוצם את עיניו בזעף וממשיך להילחם, נע בהתאם לדרך שבה הוורדים מניעים אותו, מנסה לחשוב על תכנית.
 
גארט, עדיין פגוע מהקרב הקודם, מרים את עיניו לאט אל צעדן הקרב, שובל זעיר של ריר נמשך מקצה שפתיו אל עבר סנטרו.
"לא הרגתי את אח שלך או משהו...? אני באמת מתנצללל..." הוא מגמגם ומפשפש בחגורתו אחרי האקדח שקיבל מהעורבים לפני זמן שהרגיש כמו נצח. הוא משך לאחור את הנצרה ולחץ על ההדק, אך שום קול לא נשמע כאשר קליע פלדה נורה מהקנה כאשר סדרת גלגלי שיניים שיגרו אותו קדימה במקום פיצוץ של אבק-שריפה.
 
ברגע של זעם, לאורי מאבד את זה. הוא איבד יותר מדי חיילים במבצע הזה, ועכשיו, רגע לפני הסוף, הוא מאבד עוד?!
בזעם בלתי נשלט, הוא דוקר עם חרבו לכיוון ידו הימנית של הצעדן, ומתעל את כל האנרגיה של חרבו כדי להתיך את המתכת באותו אזור, שהצעדן ימות מחום.
 
חייל הפלדה משסף דרך הקונקנות ושולח את להביו אל רו, שנע הצידה ועונה לו עם הנפה משלו, מכריח אותו לסגת לקצה הקרון, הרחק מהשבויים. פאולו מצטרף, מתגלגל מתחת ללהב שיועד לצווארו ובועט את הצעדן קדימה, גורם לו למעוד. הם נותרים צמודים אליו, מוודאים לא להשאיר מרווח תמרון. הצעדן נדחק בינם לבין המסילות שחולפות מתחת במהירות מסחררת. ללא היסוס, הוא מקריב את אחת הגפיים אל גלגלי הברזל, וכולם נזרקים קדימה מההאטה הפתאומית.
הצעדן מגיב מיד, דמותו כמעט מטשטשת כשהוא תופס את פאולו ומרסק את גבו לרצפה. בן הכנף לא קם. הוא מזנק אל רו, אך הירייה של גארט מגיעה אליו קודם. לפני שיספיק לדרוך אחת נוספת, הוא נע אליו, אך להביו נחסמים בזמן על ידי לאורי. הצעדן פונה אל הלוחם, והשניים מחליפים מהלומות וחתכים, הלהבים הכסופים נצבעים באדום. לאורי מצליח להדוף שתיים מהזרועות בזמן שהשלישית נשלחת לכיוונו, הלהב נעצר מילימטרים מליבו, על ידי קנוקנות ורדים. לאורי מנצל את ההזדמנות וגודע את אחת הגפיים עם חרבו, הופך את הפלדה השחורה ללבנה ולוהטת, ומשחיר את הבשר החיוור שמתחת. שתיים נותרו.
רו מושך את החייל המכאני, אך זה מושך חזק בהרבה והמתאבק נזרק לעברו. פניו פוגשות מרפק מתכתי והוא מוטח לרצפה הקרה. חייל הפלדה נועץ להב בצלעותיו, דואג להשאיר אותו שם. קנה נשלף מתוך זרועו הפנויה, ורו מבין בדרך הקשה את משמעות הניצוץ שבקצה. גופו בוער בארגמן כשהלהביור יורה, הלהבות העזות כצבע הוורדים.
 
רו מתחיל לצרוח. הוא לא מתאפק, לא מנסה להישאר חזק. הוא זועק את כאבו לשחקים בעוד הוורדים מתחילים להתפתל ולהשרף, הלהבות משתרגות מתחת לעורו. הוא צווח ומתפתל, נאבק כמו חיה פצועה, ובסוף דומם.

הוורדים המפוחמים ממשיכים ללהוט על עורו, לחפש דם שיחיה אותו, אבל אין דם. החום ייבש את הכל. כל מה שנשאר זה האש. כל כך הרבה אש...

הוא מסתובב סביב עצמו, זועק בכאב בעוד הלהב משסע דרכו, ומתחיל לשלוח את הקנוקנות לכיוון הצעדן, מנסה לשאוב כל טיפת חיים שאולי נותרה בבשרו החיוור של היצור, אבל הוא מרגיש את שליטתו אובדת בכל רגע ורגע, את המרפא שהפרחים מעניקים לו נעשה יותר ויותר חסר תועלת בעוד הפצעים מתרחבים

ואת הוורדים, עוזבים את גופו לאט לאט, מתחילים להתרחב לכיוון גוף אחר, לשאוב דם אחר

את דמו שלו
 
"לא מספיק חם לך בתוך החליפה?", צועק לאורי, בעודו חותך לכיוון הלהביור, מנסה נואשות להציל את רו. הוא רק ילד שהגורל מצא לו דרך אכזרית, הוא לא באמת קשור למקום הזה, הוא לא היה אמור להיות כאן.
"גארט, תדאג להוציא את הרגל של הממזר מבין הגלגלים!"
 
חזרה
Top