• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

לאורי מסמן לרו ולשאר הצוות להיות מוכנים להתפרץ לתוך החדר.
"יש שם שני אנשים, חייבים למנוע מהם להזעיק עזרה".
הוא נעמד מול הדלת, ומסתער לעברה, פורץ אותה בבעיטה.
"שעה זה קצת יותר מדי זמן, אתם לא חושבים?", הוא אומר, מסתער על שני העורבים במטרה לנטרל אותם.
 
לאורו
קריאתו של לאורי לקרב מוציאה אותו מהטשטוש. הוא לא יודע לחשוב ישר, אבל הוא יודע לזהןת אויב כשהוא רואה אותו. מבלי לחשוב, הוא רץ קדימה לכיוון מה שנראה כמו האןיב הקרוב ביותר, מתנפל באכזריות בעוד וורדים עוטפים את שניהם לחיבוק קטלני ומדמם
 
גארט
הוא לא צריך לחכות זמן רב מדי לפני שההזדמנות מגיעה. צליל של מפתח בדלת, מישהו נכנס עם שתי קערות מזון מאובקות. גארט חומק מאחורי גבו בתזמון המתאים, החוצה, אל מסדרון מעט פחות חנוק, בעל חדרים דומים לאחד אותו עזב. אולמות קטנים, ריקים, חלקם נראים עוד בשלבי כרייה. עבודה שנקטעה. העורב שהעביר להם את האוכל היה אמור לשים לב להיעדרו של גארט, אבל האסיר פולט משהו, תלונה או עלבון, מספיק כדי לחטוף בעיטה כתגובה. מספיק כדי למשוך את תשומת הלב של אותו שומר, ולקנות לגארט עוד זמן.
הוא נע שמאלה, לפי ההוראות. המסדרון מתרחב ומתחבר אל מנהרה גדולה, מסילות רבות עוברות לאורכה, לצידן מנורות גז שמאירות את המקום טוב בהרבה משגארט היה רוצה. הוא כמעט נתפס על ידי פטרול עורבים שיצא מתעלה קרובה, בקושי הספיק להגיע לצל שהטיל עמוד התמיכה שלידו. בזמן שהוא מחכה שקבוצת העורבים תעבור, גארט שם לב לפיסות אבק שנופלות לצידו. הוא מביט מעלה, אל צינורות התשתית העבים הקרובים לתקרת המכרה. ביניהם, הוא מזהה הבהוב טורקיז חלש, נעלם ברגע בו שם לב אליו, אך ברור כנגד הרקע האפל. הוא לא היחיד שמסתתר.

רו ולאורי
הם מרתקים את העורבים המופתעים לקרקע. למעשה, עם החליפות הכהות, צווארוני הטורקיז וללא ספק הפנים חסרות הנוצות, נראה שהם בכלל לא עורבים, או בני כנף. שניים מאנשיה של מוראו נראה כמו הימור מוצלח יותר. הם כן מופתעים, אבל עושים עבודה טובה בלהסתיר את זה, יחד עם חוסר האונים שהם חווים. לא פעולה פשוטה, בהתחשב בקרבה של הלהב של לאורי אליהם, והמראה המפלצתי של רו.
"שעה זה קצת יותר מדי," מסכים הנמוך מביניהם, הקול הראשון שלאורי זיהה.
ידעתי, כמעט אומר האיש השני.
 
לאורו
באנחה כבדה, רו משחרר את הגפנים הכובלות מהעורב החיוור ''אני יכול, אבל...אני לא יודע אם אני יכול להחזיק את עצמי במאמץ כזה'' הוא שולח חיוך עקום וחלוש-משהו ללאורי ''יהיה בזבוז נוראי אם נגיע עד כאן רק בשביל שארצח אותך בטעות''
 
גארט:
בין אם המסתתר האחר הוא חבר או אויב, הוא לא יכל להסתכן בלנסות לגלות אותו, זה היה משאיר אותו חשוף לגמרי לעיני העורבים האחרים. הוא מחליט להניח לו לנפשו לעת עתה, מין הסכם משותף ושקט בין השניים, גארט לא יגלה אותו, והוא לא יגלה את גארט. הוא ממשיך על פי הוראות האדם הזקן, מחפש אחר החדר בו נשמרים הורדים.
 
לאורי מהנהן, "תנוח כמה דקות בצד. הלילה עוד ארוך ואני צריך אותך כמה שיותר חד".
הוא מסב את ראשו בחזרה לאנשיה של ת'יריאל, "טוב, בואו נשמע את מה שיש לכם להגיד לנו. מה העסקה שת'יריאל סגרה? עם מי? כמה אנשים חמושים יש כאן? כמה שמירה יש על הוורדים והשבויים?"
 
לאורי ורו
לאחר שהם מרפים מהשניים, קל להבחין במצב הקשה של הסוכנים. העיניים העייפות מסגירות חוסר בשינה, מספר חבלות מרמזות על קרב שהיו מעדיפים להימנע ממנו. רגלו הימנית של הבחור הגבוה, קצר הרוח, חבושה וספוגה בדם. משימת מודיעין שהשתבשה, ככל הנראה, וכעת הפצוע משבית אותם. הם היו אמורים לחכות לסת', שיסרוק את האזור וידווח על דרך יציאה בטוחה, אך הוא לא הגיע. מי שכן מצאו אותם, הם לאורי ורו. בהיעדר ברירות רבות, הסוכנים לא מהססים לשתף פעולה עם הסיכוי היחיד שיש להם לצאת מפה.
"חוץ מזה," מסביר הנמוך, שמו פלצ'ר, "יש לנו אויב משותף. אויבים, בעצם, ולא מעט מהם."
לאחר שפלצ'ר מוסר להם את תמונת המצב, מתברר שהם יודעים יותר ממנו. הסוכנים נשלחו לסרוק את המכרה מספר ימים לפני שלאורי, רו וגארט הגיעו לאי. ספינת המלחמה הדסאטורית היא חידוש עבורם. הוא פורס מפה של המכרה, עליה מסומנים הפטרולים הקבועים, מיקום השבויים ומחסן עלי הוורדים. "לנוע בתוך המכרה זה החלק הקל. לצאת החוצה זה עניין אחר." פלצ'ר מצביע על חדר בקרה, לא רחוק מדי מהמיקום שלהם. משם יוכלו להפעיל את כבלי ההנעה לאורך המסילות של המכרה, ובעזרתם לפרוץ דרך השמירה על הכניסה הראשית.

גארט
בהתפצלות התעלה האדירה, גארט מאתר קבוצת שבויים שמובלים לכיוון אחד, המסתיים באולם בו מזינים את הוורדים, הוא משער. מאותו נתיב יוצאים כתריסר עורבים חמושים, נושאים מספר תיבות עץ. לא קשה לנחש את התכולה. הם מפוקחים על ידי בן אנוש רזה, לבוש במקטורן הארוך המאפיין מלומדים, אך חסר שרוולים. על זרועותיו מקועקעות תבניות גיאומטריות שמזהות אותו כאשף רונות.
גארט עוקב אחריהם, לתוך הנתיב השני, עד שבן האנוש מסמן להם לעצור. הוא מפנה את זרועו אל חלקת קיר סלעי, לא שונה משאר המבנה שמסביבם, ומניע את אצבעותיו לאורך הסמלים. גארט לא מזהה שינוי, אך ארבעה עורבים הולכים אל הקיר ונבלעים בו. הסלע עצמו מתפורר ומתפרק מסביבם, ומתאחה באותה מהירות ברגע שהם חולפים בו. לאחר זמן קצר העורבים חוזרים, מלווים בקול של מפולת סלעים זעירה.
בן האנוש מפעיל את התבנית המתאימה ואוטם בחזרה את חדר האחסון. קבוצת העורבים חוזרת אל התעלה הראשית, מקיפה את בן האנוש. אם גארט מעוניין להיכנס לשם, הוא יזדקק לאשף הזה. שיגור הוא מסוכן מדי, לא ניתן לדעת כמה עמוק החדר נמצא.
 
חיוכו של לאורי מתרחב, "תודה רבה לכם, אדונים נכבדים. תענוג לעשות איתכם עסקים, או מה שאתם לא אומרים אחד לשני בבנקים ובנייני תעשייה. בכל מקרה, אתם ממשיכים איתנו. ממה שאתם מתארים, היציאה מכאן היא כרטיס הלוך אחד, ואני ממש לא הולך לתת לכם להשתמש בו בלעדינו. בואו נמשיך מכאן".
הוא מסמן לאנשיו להמשיך להתקדם לכיוון המיקום של השבויים, לפי המפה.
 
גארט:
גארט לוקח נשימה עמוקה וכל חושיו מתחדדים אל מעבר לגבולם, הוא החל במצוד. הוא היה זקוק לכל ייתרון שהוא יכל להשיג על מנת לעקוב אחרי בן-האנוש, למצוא רגע אחד של חולשה, רגע אחד של חוסר תשומת-לב, רגע אחד שהוא לבד, על מנת להתקרב אליו ולהוציא את תוכניותו לפעולה. הוא היה זקוק רק לחמש שניות, ובזמן שחיכה, הוא הקשיב למה שבן-האנוש והעורבים אמרו ביניהם, על מנת לזכור כמה שיותר פרטים לגבי המקום והסיטואציה.
 
צליל הטפטוף איננו זר למערה העתיקה. הנטיפים שיורדים מהתקרה העבירו טיפות לקרקע הלחה במשך עידנים, גם התערבות האדם לא היה די בה כדי לעצור את המלאכה. אך בחודשים האחרונים הצליל התגבר, טיפות נוספות החלו לזלוג במערה, הפעם סמיכות וכהות יותר מקודמיהן.
בשורות מסודרות, ביעילות והדיוק שלא תבייש אף מפעל, דמם של שבויים רבים משקה את הוורדים האדומים. האנשים הכחושים שוכבים על מיטות הברזל, אפילו לא כבולים. הם חלשים ומנוסים מכדי לנסות לברוח. זרועותיהם, עונדות חתכים טריים, מונחות מעל פרחי הארגמן. עלי הכותרת, צבעם העז מקרין את החיים שהם מכילים, מקשטים את המחזה האפור והמדכא בנקודות כואבות. עורבים נעים בין השורות, קוטפים עלים חדשים שצמחו.
על המחזה משקיפים לאורי, רו וגארט. בן הכנף, נצמד אל החלקים העמוקים, החשוכים יותר של המערה, היכן שמים החלו להציף את רצפת הגיר. הלוחם, המתאבק וקבוצת החיילים, מסתתרים בתעלת האוורור הרחבה, מאחורי מאוורר פלדה גדול שראה ימים טובים יותר.
נראה שקבוצת שבויים חדשה הגיעה, מובלת על ידי בן כנף גדול המזכיר את פאולו. על תהליך ההחלפה מפקח בן אנוש רזה, זרועותיו המקועקעות מסגירות אותו כאשף רונות. מקיפה אותו חוליית בני כנף חמושה.
 
לאורי מחכה שתהליך ההחלפה יסתיים, ושקבוצת העורבים שהביאה אותם תתרחק. אז הוא מסמן לאנשיו להתפרש לאורך התעלה עד כמה שניתן. הוא מרים את ידו ומסמן להם לתקוף. בעוד הם מסתערים על העורבים, לאורי הולך על אשף הרונות, שיכול להוות איום רציני.
 
רו מרגיש זעם כפול בוער בו. הזעם של חלקו האנושי מפעם בקדמת ראשו, חמלה כלפי הקורבנות והזדהות עם כאבם, שהופכת לשנאה כלפי המתפעלים.

ומצידו הקדמוני, הפראי, מצד הגידול התבוני למחצה שצומח בחזהו...מפעם כעס גם כן. כעס על כך שהפרחים ההם אינם חלק ממנו. על כך שהיצורים העלובים האילו, שקי הדם הפועמים, מעיזים לקחת את מה ששלו בזכות.

ומשתי נקודות מבט שונות, שני חלקיו של רו מביטים במחזה המחריד הנפרש מלפניהם ומסכימים במשפט אחד
''זה לא בסדר''

רו מסתער קדימה לעבר המיטות, שולח קנוקנות שמתחילות לאחוז בפרח אחר פרח, להצמיד אותם ולבלוע אותם אל תוך גופו שלו, ואז לתמרן את הקנוקנות השואבות מהשבויים חסרי הישע אל המטפלים האכזריים

שלי!!
 
גארט מנצל את הסחת הדעת המושלמת של לאורי והלוחמים שלו, מזנק במהרה ממקום מסתורו אל עבר הקרב, משתמש בזריזותו וקומתו הנמוכה על מנת לחמוק בין הלוחמים ולהיראות כמו אחד העורבים, בתקווה כי העורבים האמיתיים לא שמים לב ל-"חבר" החדש שהצטרף לשורותיהם. הוא רץ בזיגזג אל אשר הרונות, לפני שהוא משתגר את מספר המטרים האחרונים ומופיע היישר מאחוריו, מצמיד סכין לצווארו ובטנו.

"יום טוב לך, אדוני הטוב! אני מעוניין לרכוש את שירותיך למספר דקות, ואני מוכן לשלם בחייך והבטחה שלא יאונה לך כל רע אם תתנהג יפה!"
 
הדי הקרב ממלאים את המערה כשהתקפת הפתע מצליחה, הלהבים מספיקים לנטרל את העורבים שבין השורות רגע לפני שחוליית האשף מתחילה להגיב. מבול העופרת שנורה לעברם מאלץ אותם לתפוס מחסה מאחורי הסלעים והזקיפים של המערה. זה לא תקף לרו, כמובן. נראה שגשם הכדורים רק משקה את זעמו, בזמן שהוא טובח בבני הכנף שמסביב.
המתאבק והסימביוט מושכים מספיק כוח אש כדי לאפשר ללאורי ולחייליו להתקדם, אך האשף מבחין בהם. לאורי מספיק להתחמק מהתקפת העיוות, בניגוד לאחרים. תבנית הרונות שהופעלה דאגה לחמצן את החומר במרחב מלפנים. שניים מאנשיו נופלים, עורם שחור וחרוך, למרות שלא בער מעולם. הלוחם הותיק רץ אל האשף, אך משהו כבד פוגע בצלעותיו ומפיל אותו לקרקע. לאורי מספיק בקושי לראות את פניו המצולקות להחריד של קלוד לפני שזה מרים אותו מרגליו ומטיח אותו בזקיף קרוב.
האשף קופא כשגארט מגיע אליו. מתוך כבוד מקצועי, הוא נותן לו לסיים את ההצעה לפני שהוא מקיש על סדרת סמלים בכף ידו, הופך את הלהב שמוצמד לגרונו לאבק ומרסק מרפק לפנים של בן הכנף שהעז לאיים עליו. ברך לבטנו עוקבת במהרה ושולפת את האוויר מריאותיו. אחד מהלהבים של לאורי מתקרב וקונה לגארט זמן להתאושש, אך האשף מפעיל תבנית על גב ידו וזרועו נעשית כסופה. הוא עוצר עם ידו את ההנפה הראשונה ושולח את הלהב בחזרה לגרונו של החייל המבועת. האשף זורק את החרב לרגליו של גארט, מזמין אותו לגורל דומה.
 
מתנשף, לאורי מגשש בידו מאחוריו, מוצא את שבר הזקיף שנזרק עליו, ומטיח אותו בפניו של קלוד, קונה לו זמן לקום ולהתייצב מולו.
"קדימה, פרצוף-נוצות, בוא נראה כמה טוב ילך לך בסבב הזה", הוא יורק לרגליו, חרבו מכוונת קדימה.
 
גארט מתרומם על רגליו ומנגב את פיו, מביט על האשף בכעס. "ממזר... זו הייתה סכין יחידה במינה!!!" הוא מסתער לעברו מבלי לגעת בחרב, היא הייתה כבדה ומגושמת מדי בשבילו. במקום זאת, הוא חוטף שני פגיונות מהעורבים שבדרך, ורץ היישר אל עבר האשף.

רבע מטר ממנו, גארט משתגר אל מאחורי האשף, תוקע בו סכין בגב. מיד לאחר מכן, הוא משתגר שוב לצידו הימני, תוקע את הסכין השנייה בצד גופו.
 
אחד מהם מתקרב יותר מדי, אז רו מחליט שהראש שלו לא מתאים לשאר הגוף. עורב אחר יורה בו, חושב שהוא בטוח במרחק הזה. הקנוקנות שמגיעות אליו ומשאירות גופה מצומקת חושבות אחרת. שלישי מנסה לברוח, ומוצא את עצמו משופד על אחד הזקיפים. עם כל ורד שמתווסף אליו, רו נעשה קטלני יותר, ויציב פחות. כרגיל, הסימביוט עושה חיים, בעזרת הרבה מאוד מוות.
אך הוא לא היחיד שאחראי לתוהו. גם במצבו, רו שם לב לסימנים יוצאי דופן. חצים קצרים שבולטים מעורבים שנפלו, חתכים אלגנטיים מדי עבור הלהבים של לאורי. בהבזק משמאלו, בן אנוש מופיע לצדו, מפיל לקרקע עורב שרו פספס. סת' נראה טוב יותר כשהוביל אותו לת'יריאל, אך המתאבק עדיין מזהה את הסוכן המיומן.
"אתם תמשיכו להעסיק אותם, אני אדאג שהמסילות ירוצו. נשמע טוב?"

לאורי וקלוד מחליפים מהלומות, נעים בין הכדורים השורקים ורסיסי הסלעים והדם שניתז מסביב. הלוחם חותך אותו וקלוד נסוג, לאורי שולח הנפה נוספת אך קלוד מתגלגל מתחתיה. בן הכנף מסתובב וזורק אגרוף מגל אך המגף של לאורי פוגש אותו בזמן וקלוד נופל לקרקע. לאורי היה מסיים את הבריון באותו הרגע אך כדור ניתז משריונו וגורם לו להסית את מבטו, וזה כל מה שקלוד צריך. הוא שוב עליו, מרסק אגרופים ומרפקים עד שהשניים נופלים ומתגלגלים במים העכורים, נאבקים על החרב שביניהם. הם כלואים במאמץ, כוחם שווה. עוקבים אחר הדוגמה, הלהבים והעורבים שמסביב ממשיכים להרוג אלו את אלו.
ואז זוג ידיים מסיר את קלוד ממנו, ופאולו זורק את אחיו, ראש קדימה, אל הקיר הקרוב.
"אני רואה שמישהו סידר לך ת'פנים! עכשיו 'ני כמעט מסוגל להסתכל עליך."
לפני שהוא ממשיך, פאולו מוסר ללאורי שישאיר לו לטפל בעורב. "זקוקים לך במקום אחר," הוא מצביע אל אשף הרונות, ידיו מפעילות תבנית על צווארו. הפרחח המשתגר מהיר מדי בשבילו, אז הוא איפס את החמצן מסביב. בני הכנף שקרסו לידו, ביניהם גארט, קרובים לאיבוד הכרה.
 
גארט צנח על הקרקע, אוחז בחזו וצווארו כאשר הרגיש את ראותיו מתפוצצות תחת הלחץ. ראייתו התטשטשה, הוא לא יכל לראות טוב מספיק כדי להשתגר, והוא ידע טוב יותר מכל אחד אחר שלהשתגר בעיוורון, במיוחד אחורנית, היה רעיון גרוע. הוא מביט על הדם שידיו נגעו בו, והביט בדם הזולג מפצעיו של האשף, הדם מפצעיהם של כל הלוחמים מסביב, כולם מתנקזים לשלולית אדומה ומסריחה אחת.

מושלם.

גארט צועק בדממה, משחרר את הזרם החשמלי העוצמתי ביותר שיכל. הוא השקיע כל טיפה של קסם שהייתה לו, ואז השקיע עוד קצת מעבר על מנת לכוון את החשמל אל עבר רגליו של אשף הרונות, במקום שהחשמל יזרום לכל הכיוונים במידה שווה. אם הוא עמד לאבד את ההכרה, הוא הלך לעשות זאת בתנאים שלו, תוך כדי שהוא מריח בשר מפוחם.
 
חזרה
Top