טאריס מתערער לחלוטין, ונראה שהזעם השוצף אותו דומם.
הוא נותר...לבד
הוא מרגיש את זכרונותיו דועכים ממנו, את שאריות כוחו נמוגות אל הצללים.
אם יש דבר אחד שהוא למד על תנועות גדולות, הוא שיש בהן הרבה פיונים, וחלקם חייבים למות בשביל המטרה הגדולה.
הוא לעולם לא חשב שהוא יהיה אחד כזה. הוא עצם את עיניו, ונשא בקשה אחרונה, לא יודע למי, שחבריו לצוות יצליחו במשימתם, שישלימו את מה שהחל, שיוודאו שמותה של אהובתו לא יהיה לשווא...אפילו אם הם בעצמם לא יודעים את זה
טאריס פקח את עיניו פעם אחת אחרונה, אנחה רכה מרחפת ממנו בעוד הזוהר שמקיף אותו מצטמצם לכדי כלום
ואז הוא נעלם