• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[pf] בשערי המצודה- עץ משחק 4/4 - המשחק נסגר

הגרזן נתקע ביצור, אבל נראה ששוב הנזק לא חמור כמו שהוא אמור להיות.
באותו הזמן היצור שולח 2 טפרים חדים לעבר טאריס, ומלווה אותם בנשיכה. מנסה לרטש את חסר המזל שנתקל מולו
META
טופר ראשון נגד טאריס- 20 טבעי, 20 טבעי גם בווידי הקרטי. אז כואב.
22 נזק.
טופר שני נגד טאריס 25 מניח שפגע.
9 נזק.

ריטוש כי 2 התקפות טפרים פוגעת - 5 נזק.

נשיכה 14, אם פגע-6 נזק.

תור טאריס, נל ואוסקר
 
טאריס מתכונן לשלוח אגרוף נוסף, כשטופריו האדירים של הוונדיגו משסעים אותו, חותכים דרך שריונו כאילו היה נייר.
טאירס מרגיש את כל מערכות גופו קורסות, אבל הוא ממשיך לחבוט, ניצוצות ירוקים בוקעים מכל גופו בעוד הוא חובט בפראות...עד הרגע בו הוונדיגו קורע אותו לשניים, משליך אותו על הקרקע בשתי חתיכות.

ידו המפרפרת של טאריס מגששת לכיוון התליון הקרוע, דמוי הכוכב, שמונח בדמו השפוך. בנשימותיו האחרונות, הוא קומץ את תכשיט המתכת הגס בין אצבעותיו, ודמעה ירוקה יחידה זולגת מעינו, ואז מתמוססת לערפל רך בעוד מבטו מתקשה לבהייה עיוורת וכל גופו מתרפה לחלוטין, דמו זולג בשקט על שריון המתכת ההרוס.
 
אין לכם מושג של מי השיריון על הרצפה, או שק הכסף. או אפילו המשכית המוזרה שזרוקה שם, יש קצת סימני דם ליד הונדיגו שבדיוק זולג'ין זרק על גרזן, ואתם לא יכולים שלא לשאול את עצמכם למה זה לא עשה כלום.
אתם תוהים לרגע האם לבוא לפה ארבעה היה מספיק, ואתם מקווים לחזור לעיר כמו שהגעתם, מבלי להיפגע יותר מידי ומבלי לאבד אף אחד.
אבל עדיין, של מי כל הציוד הזרוק לצד הוונדיגו? הוא תמיד היה שם.

META
עד להודעה חדשה, (אם בכלל) אתם לא זוכרים את טאריס, מבחינתכם הוא לא היה קיים. התנהגו בהתאם.

YDS
אתה לא אמור להיות.
נקודה, אתה לא אמור להיות יותר, אין לך שמץ של מושג איך זה קרה אבל הדבר הראשון שהבנת זה שאתה לא מת, אתה נעלם, אתה כלום. את מחוק.
זה לא שהנשמה שלך יצאה מהגוף או שהגוף שלך הושמד. הדבר הזה פשוט מחק אותך מהקיום של העולם, ולכן אתה לא אמור ... להיות.

זו תובנה ממש מוזרה כשחשובים עליה, בעיקר כי אתה לא אמור להיות מסוגל לחשוב, בהיעדר קיום, אז מחשבה לא קיימת, כל הסיפור של חושב משמע אני קיים.
אבל בכל זאת, אתה סוג של, קיים.

אתה חושב שיש בכי של ילד איפשהו, זה לא שאתה שומע אותו, אבל אתה חושב שהוא שם, גם... בצורה כמעט לא קיימת
אבל כל זה לא רלבנטי כרגע. כי איכשהו, אתה באמצע, זה לא שאתה לא חי ולא מת, אלא שאתה לא קיים וכן קיים. מחוק ולא מחוק, קשקוש שהצבע הלבן עוד לא התייבש אליו.
וזה, דבר שלא אמור להיות.

"אז אתה רוצה להסביר לי איך נתת שימחקו אותך?" שואל אותך זה שגם נמצא שם, בלי קשר לבכי של הילד. אתה לא יודע למה הוא שם. אבל יש לו ריח של מוות, כמובן שהיית יודע את זה אם היית יכול להריח והיית משהו קיים, אבל משום מה. אתה מסוגל לדעת שיש לו ריח של מוות. "אפילו הטיפש הקודם לא נתן שימחקו אותו." הוא לא מחכה לתשובה ממך. "והוא היה מסובך לגמרי."
 
ליאור
טאריס מפנה את...עיניו? לא, אין לא עיניים.

הוא מפנה את תודעתו לכיוון הקול ''מה? נמחק? הטיפש השני...? מה...מה קורה פה? איפה אני?" חלחלה אוחזת בו ''המפלצות...! אני חייב לחזור לעזור להם! המסע שלי עוד לא נגמר!"
 
YDS
"אתה לא נמצא בשום מקום, למעשה אתה פשוט לא." הוא עונה, "אתה לא יותר מזיכרון שבטעות נשאר בתודעה של מישהו אחרי שהוא כבר לא היה אמור, אני אפילו לא מעוניין לדעת של מי." הוא מסביר, "זה עניין של זמן עד שאתה פשוט תפסיק להיות, מניח שבחוץ זה יקח כמה רגעים, אבל פה ? מי יודע. זה ירגיש לך יותר."
 
ליאור
טאריס מרגיש שהוא מתחיל להילחץ, ומכריח את עצמו...''לנשום''? הוא מפנה את כל ריכוזו אל הקול המסתורי ''תשמע, נראה שאתה מבין בזה יותר ממני. עכשיו, אם תוכל לשלוח אותי החוצה חזרה אל המשימה שלי, זה יהיה נהדר''
 
נל תוהה מי האדם המסכן שהייצורים הללו כבר טמנו לו מארב לאחר שהיא מזהה את מה שזרוק על הקרקע בתור שריון ומעט ציוד נוסף, אבל היא נותנת למחשבה זאת למנוע ממנה לעשות את שלה ולערבב מעט נוזלים מהמבחנות כדי ליצור פצצה נוספת.
"את לא רוצה שזה כל מה שיישאר ממך..." היא מנסה לעודד את עצמה כשהיא משליכה לעבר הייצור את הפצצה שזה עתה יצרה.

META:
נק"פ: 22/23
זריקת פצצה מדויקת: 13+8=21 מול מגע. מגן על היער מהרסס.
מאמין שפגע אז 6+6=12 נזק אש. 6 רסס, שרפת יער והצלה לחצי במידה שלא.
 
שוב נראה שהאש מתקשה להיאחז בגופו של היצור, אבל הוא מתחיל להיראות פצוע, ספק שישרוד עם כמות כזו של פגיעה

YDS
"לשלוח אותך? פספסת את הרעיון של להיות לא קיים?" הוא שואל, "אף אחד לא זוכר אותך, יודע מי היית, לעזזאל אם היית רשום איפשהו אז מישהו מניח שאתה טעות סופר." הוא מבצע את הפעולה חסרת הגוף של להניד בראש, "אתה לא יכול לחזור, לא בצורה פשוטה כל כך. אתה תודעה בלי גוף, וגם התודעה הזו בדרך להפוך לשום דבר. לאן בדיוק אתה חושב שאתה הולך לחזור? " הוא שואל אותך.
 
אוסקר מניח את ידיו על פיו, מנסה בכל כוחו שלא לחשוב שגורלו יהיה כגורלו של האדם המסכן לו שייך השריון. הוא מתנער אחרי רגע של היסוס, מניח את ידו על גבו של זולג'ין, מנסה בכל כוחו לרפא את פצעיו. הוא עדיין עמד על רגליו, הרן, נל וזולג'ין החזיקו מעמד כנגד המפלצות, וכל עוד הוא יכל לשמור עליהם בחיים, הוא ימשיך לעשות זאת. הוא לא התנחם מהעובדה שאם יפסידו, אוסקר יהיה האחרון למות.

META
משתמש ב-Kinetic Healing שוב, והפעם על זולג'ין, שמרפא 5+5+2+5 = 17 נק"פ.
 
נראה ששני היצורים עדיין עומדים, אבל הם קרובים ליפול, אתם רק מקווים לא לקבל גורל משותף של מי שהציוד היה שלו.

META
תור הרן

YDS
"אה" אומר הקול, "אני לא כאן. אני גם כאן." הוא מצחקחק קצת, "זה סיפור ארוך איך אני נמצא בכל מקום. ואני לא חושב שאתה סקרן לשמוע אותו." הוא מוסיף, "וכמו שהסברתי לך, אתה בדרך להימחק. הסיבה היחידה שלא נמחקת עדיין, זה כי איכשהו יש מישהו שעוד זוכר אותך, כנראה היה לך איזה קשר חזק עם מישהו כדי שהזיכרון שלו ישיב מלחמה. אבל זה גם עניין של זמן, בסוף גם משם תימחק ואז לגמרי תיעלם מהעולם."
 
YDS
טאריס מנסה להתרכז, המילים שוטפות אותו מכל עבר. ''מישהו...מישהו שזוכר אותי? מי זה יכול להיות כבר? את הקבוצה לא פגשתי להרבה זמן, אמא שלי לא קשורה אלי במיוחד...'' הוא מחניק את המועקה שעומדת להיות גלויה בקולו ''והיא מתה...''
 
YDS
"מאיפה לי לדעת?" אומר הקול, "מישהו שחי שם, או לפחות לא מת, זוכר או זוכרת אותך." הוא מסביר, "אבל שוב, הוא ישכח אותך, ואז הקשר האחרון שלך לעולם שבחוץ ולקיום עצמו יעלם גם הוא. כרגע אתה רק הד. הייתי אומר לך להתרגל לזה אבל עוד מעט אתה גם לא תהיה זה. ואתה לא תהיה בכלל."
 
ליאור
הזעם בוער בקרבו של טאריס והוא ממקד את כל מה שנותר מתודעתו ברגש יחיד - נחישות
''אתה יודע מה הולך פה, אז אתה בטח יודע איך להוציא אותי מפה כמו שיצאת בעצמך. כשאתה הולך מכאן, אתה לוקח אותי איתך!"
 
YDS
"כמה פעמים אני צריך להגיד לכם, אני לא פה." הוא אומר בכעס, "אני בכל מקום, ולכן אני גם פה. אני לא יכול לקחת אותך איתי, ואני לא יכול להוציא אותך, לא סתם ככה." הוא אומר, "אם זאת יש משהו שאני יכול לעשות, זה בוודאות יהיה קשה, כואב, ולא נעים. ומעבר לזה זה גם יעלה לך." הוא מוסיף. "אז אניי מניח שאתה לא תהיה מעוניין לשלם מחיר כזה."
 
טאריס מרשה לעצמו גיחוך קטן. גם הטובים והחזקים ביותר יפלו לקצת התגרות. הוא מסתיר את שביעות רצונו העצמית כשגל כמעט מחליא של דחף לא נשלט שוטף אותו. הוא מפנה את תשומת ליבו לקול
''מה אתה יכול לעשות? אני אשלם את המחיר, אל תדאג, אני ממילא מת כבר, אבל אני צריך להיות חי שוב''
 
YDS
"מה לא מובן בלהיות לא קיים?" הוא שואל, "אתה כלום, נאדה, אפס, רוח, זיכרון חולף, חלום מעוף, אבק דרכים." הוא מסביר, "והסיבה היחידה שאתה עוד לא מחוק, זה כי משהו או מישהו זוכר אותך." הוא ממשיך להרצות, "האיזון של העולם הוא חד צדדי במקרה הזה, אי אפשר להוסיף מבלי להחסיר, למרות שאפשר תמיד להחסיר. אתה רוצה לחזור להיות קיים? משהו אחר צריך להימחק במקומך. ואם להיות מדויק, אתה צריך לתפוס את המקום שלו."
 
טאריס
כל המחסומים שהוא הקים נרפים באחת. תודעתו של טאריס נשמטת מבין אצבעותיו בעוד הוא מנסה לעשות סדר בבלגן
קיוויתי, כל כך קיוויתי...שבסוף נוכל להיות שוב ביחד. קיוויתי שאוכל לעשות הכל, שאוכל לשמור את האהבה ואת הנקמה ביחד, שאוכל לרקוד משני צידי העץ...''

טאריס מניד את ראשו בעייפות, מעלה את תמונת פניה פעם אחת אחרונה, ומתחיל לדבר, כשספקות נכנסים למוחו
''אנ-אני..''
איך אתה יודע שהוא דובר אמת? איך אתה יכול לעשות את זה? אתה תשמיד אותה? כאילו לא מספיק שהרגת אותה?

טאריס מניד את ראשו לשלילה
לא אני הרגתי אותה, אבל אני אוודא שמי שעשה את זה ישלם .

הוא מניד בראשו בעייפות, תמונתה מלאת החיים והצוחקת מתחלפת בגופה מתולעת והיא ממילא כבר מתה...


טאריס מרים מבט נחוש לעבר הקול, עד כמה שמצבו מאפשר לו, והוא מרגיש את הנחישות זורמת שוב מסביבו

''אני מסכים''
 
חזרה
Top