• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ההתפרקות - עץ משחק [חופשיטה] (3/3) נסגר.

קנטינר:
"מאה חיילים נוספים? זאת השקעה גדולה, קנטינר. אני אישית אסכים לכך רק בתנאי שתסכים לכל חוזה שנביא לך, לפחות בחמשת החוזים הבאים. אם תדחה כל חוזה שני בגלל נאמנות למינה או כי הוא לא נראה לך, אנחנו נהיה בבעיה" אומר הנציג של סומאן.
סלאפקווה:
האשפים נשלחים לבדוק את המחנה הנטוש וחוזרים לאחר כמה ימים.
ראש האשפים מגיע אל סלאפקווה עם הדיווח, אותו הוא מוסר בראש מורכן.
"גברתי, הם נעלמו כמעט ללא סימן. יש רק שני שבילים קלושים מאוד של עקבות המובילים אל הנחלה הקרובה אלינו ואל אחד המכרות הגדולים שלנו, אבל שני הנתיבים נפסקים באמצע, בלי להותיר סימן אחריהם".
 
סלאפקווה:
"המכרות עוד לא הותקפו, אך תיגברנו שם את השמירה בכמה אשפים. הנחלה שייכת לשרותאד, לאציל אינגנאר ליר. אם אני לא טועה, הוא לטש הרבה זמן עיניים למכרות שלך הקרובים לנחלתו".
קנטינר:
"בסדר גמור. אנחנו נספק לך כרגע כמה עשרות קשתים. תאסוף אותם, אנחנו נשלם ונספק להם את המדים, ואז תצא חזרה אל הלוחמים בקסיר. נספק לך את החוזים אחרי שתסיים את הנוכחי" הוא אומר, והשאר מהנהנים או שותקים.
ברנור:
"הפגישה עכשיו, ובחדריו, אדוני" הוא אומר.
ברנור יוצא אל הפגישה. היא מתקיימת בחדרים הפרטיים של הארכידוכס, שבכניסה אליהם עומדים שני אבירים גדולים, חמושים ברובי קשת כפולים. הם בודקים את ההזמנה של ברנור ונותנים לו להיכנס.הדבר הראשון שתופס את העין של ברנור בכניסה לחדרים של דארנין זה התבליט הענק שמכסה את כל הקירות- הוא מתאר נופים נהדרים של יערות, מדבריות, חופים והרים, מצודות וטירות שמולם עומדים חיילים בשריונות נוצצים, והכל משנהב מצופה לכה צבעונית.
בחדר המרכזי, חדר הישיבות, יושב דארנין יחד עם עוד שמונה עשר אצילים. כולם לבושים בהידור, וברנור מכיר את חלקם- כולם אנשי עסקים ובעלי מפעלים שונים.
דארנין מחכה שברנור יתיישב ומתחיל לדבר "אצילים נכבדים, בעלי עסקים יקרים, אנשי תעשייה מכובדים, חבריי.
אנו עומדים לפני מלחמה קשה. כרגע שרותאד כמעט ולא נלחמה במלחמה, אבל רוחות המלחמה מנשבות. דוכסויות הדרום כרתו ברית עם ממלכת שלייז, והן מאפשרות לה להעביר לוחמים בשטחן. יכול להיות, וככל הנראה שזה מה שיקרה, שהן יישעטו אלינו, לבזוז את אוצרותינו כדי להעשיר את עצמן כדי לממן את המלחמה שלהן.
הדוכסות צריכה שתעזרו למאמצי המלחמה. רוב המפעלים בדוכסות שייכים לאנשי עסקים, כמוכם, ולא לדוכסות עצמה. אנחנו זקוקים לעזרתכם בשביל לייצר נשק ולממן את אימון החיילים החדשים. אמנם הדוכסות עשירה, אבל מדובר כאן על צעד שיכול למוטט אותה כלכלית, אם הוא יתבצע ללא תמיכה. האם תעמדו לצד הדוכסות שלכם בעת צרתה? האם תהיו ידידים אמיתיים לארצכם?".
 
קונראד
טוב די משעמם לי בינתים, אז...

IN
באחד הימים, קונראד הולך לספריית הטירה, למצוא ספר טוב שישכיח ממנו את דאגותיו. הוא לא כל כך מופתע למצוא את בן הערובה הצעיר ליד החלון, שקוע בכרך עבה. ''מה אתה קורא, ילד?'', קונראד שואל אותו.
 
קונראד
מאלאק קופץ מעט במקומו. נראה שהוא היה כל כך שקוע בספר עד כדי כך שהוא לא שמע את קונראד מתקרב.
"אני? אני קורא את 'עלייתה ונפילתה של אימפריה'. כתב אותו אבוקו מנדה, ראש בית אמבישי כיום. הוא כתב את תולדות קסיר מיום ייסודה כממלכה קטנה במערב ועד להתפרקותה לפני עשר שנים" הוא אומר.
 
קונראד
OUT
אבוקו אמבישי הוא יפני במקרה? ;)
רגע, עשר שנים? אין סיכוי. לא אמרנו שהיא התפרקה ממש לא מזמן?

IN
''ספר מוטה, הייתי אומר. הוא מחמיא יותר מדי למינדים'', קונראד אומר. ''ספר לי על הבית שלך, על אביך, על אחיך'', הוא אומר. הנימה מבהירה שלא בדיוק מדובר בבקשה.
 
קונראד
OUT
לא. בדף ההרשמה כתוב במפורש שהמלחמה נמשכת כבר עשר שנים.
IN
"על אבי? אבי הוא אדם טוב, שולט בנחלתו ביד חזקה אבל מקלה כשצריך. הוא מקדיש לי ולאחי זמן רב מאז שאחי הגדול נהרג ואמי נפטרה. הוא לא רודף שמלות, בניגוד לרוב האצילים תחתיו וסביבותיו, ויש כאלו שמלחשים שהוא נמשך לצד השני. אני ילד, אז לא שמים לב למה שאני שומע.
מטול- חרב היא מקום נהדר. הטירה שוכנת על אחת הגבעות הבודדות במרכז הנחלה, ולא בהרים המזרחיים בה. מקים הנחלה הקים את הטירה דווקא שם כדי לאפשר לו לשלוט ביעילות רבה יותר על הנחלה ממקום מרכזי במקום ההגנה העדיפה של ההרים. מה עוד תרצה לדעת, אדוני?" הוא אומר.
קנטינר
קנטינר מגיע לקסיר, שם הוא פוגש את ארוד. האביר הגדול רוכב לעברו כשאלתו קשורה לגבו והוא מחזיק מגילה בידו.
"קנטינר! טוב שאתה כאן. הכל כאן די שקט, חוץ מכמה פשיטות שביצענו על החוות והכפרים הקרובים לשם מזון. סיירים שלנו מדווחים על תזוזת כוחות בנחלות הקרובות, ואני חושב שעלינו להסתער על הטירה שלו, לכבוש אותה במהירות ולהחזיק בה נגד הסתערות האויב. יש לנו כאן עוד מאה חיילים מינדיים, רובם קשתים והשאר נושאי חרב" הוא מדווח.
ארוד מביט לעבר הביצורים הסובבים את המכרה ונאנח. "עבודות הביצורים ייקחו לפחות עוד שבוע, ואז נוכל לנסות להגן על המקום. האמת שאני, אישית, חושב שזה די מיותר בשלב הזה לבצר את המכרה, במיוחד אם אנחנו הולכים להסתער על הטירה".
 
ברנור
"אנו צריכים תמיכה בלתי מסוייגת שלכם. מדובר על חלק גדול מהונכם, שיומר בסוף המלחמה לנחלות נאות ומסמך הקלות. זה אימר שתייצרו בשביל הדוכסות כלי נשק ותחמושת בחינם ותתרמו מכספכם לאימון הלוחמים שלנו".
 
קונראד
כשהילד מדבר על אביו, קונראד נזכר בריב שלו עם אשתו. ''ספר לי על אביך. איך הוא מתנהג איתכם? איך אתם מבלים יחד?''.
 
קנטינר -
"אמ.. אתה צודק, בעקרון, אבל אני בדעה שכדאי לנו לבצר את המכרה למקרה שנצטרך ליסוג אחורה. בכל אופן, תכין את החיילים ליציאה. עוד יומיים. ושיזדרזו קצת עם הביצורים. ותקרא לקצינים בדרג הכי גבוה שלנו ושל מינה. אנחנו צריכים תוכנית לקרב הזה." אומר קנטינר וממשיך ללכת לכיוון המשרדים.
 
קונראד
"אבא? אבא אהב לקחת אותי ואת אחיי למסעות ברחבי היבשת, שנלמד ונחקור עוד. הוא רצה שלכל אחד מאיתנו תיה מומחיות כלשהי בדבר שהוא אהב. אחי הגדול היה יוצר חרבות וחצים כתחביב, אז אבא עבד איתו על זה, השיג לו חומרים וספרים שילמדו אותו על כך. הוא היה מגיע הרבה פעמים לסדנה של אחי כדי לעזור לו בעבודה ואפילו להתנסות בעצמו בכך.
אני אהבתי את האיים השחורים - קראתי המון על המסתורין שלהם, על הקסם הזורם בהם ועל ההיסטוריה של הבתים שלהם. אבא לקח אותי לשם פעמיים, לביקור בבית אימיקולו* ובבית אבאלינדי**. למדתי על התרבות שלהם קצת מהספרים, אבל המפגש איתם היה מאוד מעניין. אנשים בעלי צבע עור אחר, וכאלו גבוהים! נראה כאילו הם מגזע אחר ו-" אומר הילד, מתלהב, אבל קוטע את עצמו באחת, כאילו הוא נזכר מול מי הוא עומד.
"בכל מקרה, אבא היה אוהב לקחת אותנו למסעות ציד ולטיולים בזמנו הפנוי. הוא התעקש שנכיר כל פיסת אדמה בנחלה שלנו. הוא היה אומר שכל חתיכה מהנחלה נאספה באמצעות דם ודמעות רבות, ושזו חובתנו להוקיר את מאמציהם".
קנטינר
'המשרדים' של המכרה הם צריפונים קטנים, בהם כבר עומדים שני קצינים עם סמל מינד על מדיהם. כשקנטינר נכנס הם מזדקפים ואחד מהם, גבר שחור שיער נמוך בשנות השלושים לחייו, פונה אליו.
"נחמד לפגוש אותך סוף סוף, אדון קנטינר. חתיכת כוח יש לך פה, הוא יוכל להועיל לנו מאוד בפעילות הקרבה" הוא אומר.
"אני סרן ליר, וזה סגן מאנדר, הגדוד השביעי של צבא מינד".
 
"יש לי הצעה יותר טובה. אני מדבר בשמי, ובשמי בלבד, ובכל זאת, זה מה שאני מציע. אני אאמן חיילים ואחמש אותם מהכסף שלי, אבל הצבא לא יהיה חלק מהצבא של הדוכסות, אלא מהצבא הפרטי שלי. אני אהפוך לווסל שלך, ובסוף המלחמה אני אקבל את כל השטח שאצליח לכבוש, יחד עם תואר אצולה."
 
קונראד
קונראד מהרהר בדברים שנאמרו. אולי הוא יצליח להיות אבא טוב, עם קצת עזרה עקיפה מהילד התמים הזה. הוא מביט בו רגע ארוך. ''אני אצטער מאוד אם אצטרך להרוג אותך'', הוא אומר בנימה לא ברורה, והולך לחדר העבודה שלו. הוא מוציא קלף ארוך וכותב עליו כותרת בכתב המסולסל החביב עליו: ''איך להיות אבא'', מתעד מתחתיה את דברי הילד. הוא מחביא את המגילה מיד אחרי שסיים לכתוב.

קונראד ממשיך משם אל חצר הטירה.
 
קנטינר -
קנטינר מהנהן בראשו לאות שלום, ומתחיל.
"רבותי. אנחנו צריכים תוכנית. מה שיש לי בראש בנתיים הוא מתקפת פתע על אחורי החומה עם סולמות וכדומה, תוך כדי הסחת דעת על חזית הטירה. נחלק את הכוחות כך: כ50 לוחמים ינהלו את הסחת הדעת, יתקעו בקרנות, ידליקו מדורות ויירו חיצים, בעוד ששאר הלוחמים ירכבו על הסוסים לאחורי הטירה ויתקפו שם. הם יעלו על החומות, ישתלטו עליהן. אני עצמי אוביל את ההתקפה. מה אתם חושבים? יש לכם מה להוסיף?" הוא אומר.
 
ברנור
"לא אוכל להרשות קיום צבא כזה גדול, אלא אם כן תפקיד עליו קצינים שאני אמנה" אומר הארכידוכס.
"למען האמת, האופציה הזו מעניינת יותר מאשר ההצעה שלך, הוד מעלתך. אני אסכים להעמיד לרשותך צבא פרטי, ואני בטוח שיש עוד כמה מהנוכחים כאן שישמחו על ההזדמנות הזו" אומר אחד מהתעשיינים הגדולים בדוכסות, גיסקאר יוס, ועוד כמה מהנהנים בתגובה.
"אם כך, גשו למשימה. תוכלו לקבל את עזרת הקצינים שאבחר בתהליך החימוש והאימון, חוץ מהפיקוד עצמו. דרך צלחה לכולנו, ובעזרת ג'וואן אדמי נהיה כאן בעוד שנה לחגיגות הניצחון שלנו!" אומר הארכידוכס.
קונראד
OUT
שכחתי להוסיף את זה מקודם, אז הנה המידע שהיית אמור לקבל:
*בית אימיקולו הוא אחד מששת הבתים השולטים באיים השחורים. אנשיו הם נפחים אגדיים המומחים בהטמעת קסם לתוך מתכות וחפצים, והם נשלטים בידי אציל הנקרא "חרש". שושלת חרשי אימיקולו מחזיקה בסודות נפחות רבים, ויש הטוענים כי אנשיהם הם אלו שיצרו את השלשלאות הכובלות את רוחות האסון המסוכנות ביותר בעולם האלים העליון.
**בית אבאלינדי הוא גם אחד מהבתים השולטים באיים השחורים. אנשיו הם אבירים, עשויים ללא חת, המשרתים את רוחות השינוי האדירות. הם מאמינים כי הם אלו האמורים להביא את דברי הרוחות לעולם ולפעול לפי דבריהן. המנהיג שלהם הוא "נביא החרב", אדם עוצמתי בעל יכולות נבואיות מסתוריות. פעם בשלושים שנה נביא כזה מתגלה ונעשה התלמיד של הנביא הנוכחי עד למות הנביא, כך שיוכל להחליף את מקומו.
IN
קונראד יוצא לחצר הטירה, שם, בין כל החיילים המתאמנים, ילדי הטירה המשחקים והמשרתים המתרוצצים, הוא רואה אדם זר. יותר נכון, בן מחצית זר. הוא עומד ומביט ישירות אליו ולא מסיט את מבטו כמו רוב האנשים.
קנטינר
"נצטרך לפצל את הכוחות מראש, כדי שלא יקיפו את הטירה ויסגירו את עצמם. לא נוכל לעלות על החומות ללא סולמות, ולקחת סולמות איתנו רק יאט את הכוח. אולי נוכל לקחת סולמות קטנים יותר, אבל זה יסכן מאוד את האבירים שלך. כל דחיפה של הסולמות מצד המגינים יכולה לגרום לנפילה שתפצע קשה את החיילים. וגם אם כן נעשה כזו הטעיה, נצטרך להקצות כוחות גדולים יותר להטעיה - 50 לוחמים הם לא כוח מספיק גדול בשביל לגרום לאויב לחשוב שהמתקפה המרכזית מתרכזת בצד הזה של החומה.
אולי יש להם שער אחורי קטן, שבעזרת מרגלים נוכל לגלות אותו ולתקוף אותו?"
 
חזרה
Top