[מו"ד 5]אגדות מאנלמה-כבשן הכפור (5/5) עץ הרשמה

הדרך השקטה מחנכת לפני הכל לעצמאיות והסתכמות של כל זד על עצמו בלבד.
העולם משתנה תמיד. אנשים, קסם, אפילו חומר שנראה מוצק ובטוח כמו ברזל לא חסין לשינוי ולכאוס, הדרך היחידה להימנע מקריסה תחת העולם המשתנה היא ללכת בדרך השקטה להרמוניה פנימית והבאת את הגוף והנפש, הדברים היחידים שלבן תמותה יש שליטה אמיתית עליהם, לכדי שלמות.
הדרך ייחודית לכל אחד, אין שני זדים זהים והדרך של אדם אחד לא תתאים לאדם אחר, אבל ישנם מנזרים בהם זדים החולקים בדרך דומה יכולים לעזור אחד לשני. בכל מנזר עוקבים אחר דרך אחרת, לחלקן יש שמות ואחרים לא טורחים להגדיר אותן במילה, אך בגדול ישנן 2 גישות עיקריות שמשתקפות בדרך הלחימה של ההולכים בהן.
הדרך הישרה-לקיחת העולם והאתגרים שהוא מציב head-on. סלע בתוך הים הסוער שהגלים נשברים עליו ללא השפעה.
הדרך המפותלת-התאמה ושינוי לפי העולם עם שמירת גרעין לא משתנה. הקנה שמתכופף ברוח וחוזר לאחר מכן לצורתו.
הדרך הישרה מתאימה יותר לאנשים המנסים להגיע לשלמות פיזית והדרך המפותלת מדבר יותר לאנשים המחפשים שלמות נפשית. מאסטרים אמיתיים לומדים ללכת בשתי הדרכים כאחת.
במנזרים אין היררכיה ברורה. בעוד שיש אנשים הנוטים יותר להוביל ואנשים אחרים לעקוב, לאף אחד אין סמכות על זד אחר, וכל עוד הזד לא פוגע באחרים הוא רשאי לעשות כרצונו. התואר "מאסטר" קיים בקרב אלה שהתקדמו בדרך אך מדובר בהפגנת כבוד בין זד אחד לאחר, לא תואר רשמי.
כחלק מהפילוסופיה של הדרך השקטה, כל זד לומד את כל הדברים הנדרשים לעצמאיות בלי התלות בדברים חיצוניים שכוללים כלים פיזיים וחברה של אנשים אחרים, זה אומר שזד בוגר צריך להיות מסוגל לצוד ולשרוד בטבע לבד וכיצד להילחם ללא נשקים מעשי ידי אדם (או כיצד להכין אותם מהטבע). זדים צעירים יוצאים לפעמים למסעות אל ארצות אחרות כדי להכיר אותן וללמוד כיצד לשרוד בהן, אך רוב המסעות האלה הן לדרום הפחות מיושב ולמדבר סית'.
האוכלוסיה של טנזו חיה במנזרים וכפרים קטנים שנמצאים בראשי ההרים ועל האיים המרחפים שמחוברים בחבלים וגשרים. ישנם כפרים שלמים שקיימים על מתחת ובין עשרות גשרים מסועפים הנמתחים בין מספר פסגות קרובות.

אילפירן נולדה לחיים לא הוגנים. זדית שהוריה היו פושעים, היא גדלה כגנבת זוטרה, חברה בכנופיה בעיר גדולה כלשהי. בגיל צעיר מאוד, הוריה ביצעו פשע אדיר, ונטשו את שאר חברי הכנופיה מאחור.


אילפירן הייתה צעירה מכדי לזכור את הפשע, אבל היא זכרה היטב את עונש המוות שהוטל על שאר חברי הכנפיה, כמו גם את מאסר העולם שנגזר עליה.

מאז גיל עשר בערך, אילפירן בילתה יותר מעשור בין קירות הכלא, נעשית זועמת יותר, מרירה יותר, מיום ליום, כנגד העולם שבחר לכלוא ילדה על מעשה שהיא לא עשתה.

ואז, היא פגשה את ת'רניס. ת'רניס, זדית לקראת סוף חייה, חיה באחד הכוכים הנסתרים בכלא האדיר. חברה בדרך המתפתלת, ואמנית לחימה בחסד עליון. היא זיהתה את הפוטנציאל הרב הטמון באילפירן, ואת הזעם האדיר שלה.

לאט לאט, היא חינכה את אילפירן ואימנה אותה, לימדה אותה לשחרר את הכעס, להבין כיצד לנצל את התנועה של העולם לטובתה, ללמוד מכל מה שקורה לה ולהמשיך הלאה מחוזקת. היא המשיכה להבהיר לה שיום יבוא, והיא תיאלץ לתעל את הזעם האגור בתוכה למשהן גדול ממנו, להתפתל עם הזרם במקום להיאבק איתו.

אילפירן למדה והפנימה, נכשלת וקמה שוב בעודה מנסה לאמץ את הדרך המתפתלת. כנשק הבחירה שלה, היא בחרה לנצל את השלשלת שלכדה אותה ככלי השחרור שלה.

ולבסוף, היום בא, ואילפירן ניצלה את ההזדמנות ונמלטה, בברכתה של המורה שלה.

כרגע היא מסתובבת בעולם, מחפשת להתחזק מכל אתגר שעןלה בדעתה, ללמד אחרים את הדרך, ולנסות לצאת מחוזקת מהשאלה הגדולה מכל - למה ההורים שלה נטשו אותה?