אז עבר המון זמן מאז הפרק האחרון. מתנצל על זה.
פרק רביעי
אז זהו. עד כאן הפרק הרביעי. תודה לכל התגובות שהיו עד כה, ולאלה שיבואו בעתיד.
אולדמן- אתה כנראה צודק, אבל "להתנגד לקוסם ולגלות את הכוחות" נשמע... קיטשי מדי. זה קטע, בהעדר מילה אחרת, חרוש.
אני יודע שהריב בין גקם לנירוויד קצת דליל, יש לזה סיבה. היא תיכנס לפרקים הבאים.
פרק רביעי
הטירה עצמה לא הייתה מרשימה. חומות האבן המפוחמות לא היו גבוהות במיוחד, המגדלים העתיקים היו רעועים וגוף הטירה הקטן היה אפור ומשעמם. צמח מטפס כיסה לחלוטין את אחד הקירות החיצוניים של הבניין. הכרכרה עצרה מול דלתות הכניסה, שנפתחו לפני אדונן כמו במטה קסם. פנים הטירה היה גדל מספיק בשביל להכיל משחק בייסבול חובבני, ונברשת גדולה דולקת נתלתה מהתקרה הגבוהה. נירוויד הוביל את הור לחדרו. החדר הקטן, שאובזר במיטה ושולחן עבודה בלבד, בתוספת כיסא עץ פשוט, היה חם ונעים. החלון הפתוח שימש פתח לרוחות הדרום, להכנס לתוך החדר.
"כאן אתה תישן," קולו של נירוויד מילא את הדממה. "בינתיים, תתלבש ותבוא למבואה. אחכה לך שם. הבגדים שלך נמצאים מתחת למיטה."
הור הסתכל מתחת למיטה, וגילה גלימת צמר שחורה ועבה, חגורה פשוטה מעור ופגיון קטן מפלדה. אחרי שהתלבש, ניגש לחדר הכניסה. נירוויד עמד שם, בגלימותיו הלבנות, בגבו אליו. רק עכשיו הור שם לב למראהו המצמרר. גפיים ארוכות, גוף רזה במידה מגוחכת וראש ארוך וצר, שכוסה בשער לבן מסודר ומסורק לאחור.
"אני אלמד אותך את סודות הכישוף והנקרומנציה, אבל גם קסמים פשוטים. נתחיל בתרגיל פשוט. תפוס." הוא אמר, בעודו משליך להור כדור קטן של אש. הור שלח את ידו, נזכר איך גקם לימד אותו את הטריק הזה. כדור האש ריחף לכיוונו, ואז שינה כיוון בפתאומיות ופגע גם בקיר. "תמיד תהיה מרוכז. גם אם מענים אדם לנגד עיניך, גם אם מעליבים אותך, גם אם מענים אותך. ריכוז הוא הכלי החזק ביותר
של הקוסם. עכשיו, תפוס." כדור האש ריחף לכיוון הור, ושינה כיוון כלפי מעלה. הור היה מוכן. הוא שלח את ידו וניסה לשלוט באש, ולהביא אותה אליו. כדור האש החל לרדת לאט לאט, אך פתאום, בתגובה למבטו של נירוויד, טס למעלה והתפוגג במגע עם התקרה.
"אתה עוד צעיר, והכוח שלך לא גדול כמו שלי, אבל אתה תגדל. אני אתן לך כמה תרגילים כדי לשפר את הריכוז שלך ואת העוצמה שלך. בינתיים, בוא איתי.
נירוויד הוביל את הור למרתף הטירה. 2 חביות יין עמדו באפלוליות החדר, ושולחן אבן שעליו שוכב אדם היה במרכז החדר. הור נרעד שהבין שהאדם היה גוויה. הוא התקרב לשולחן/ הגוויה הייתה משומרת בקסם, ופניה השלוות היו מרוחות באיפור לבן.
"זה... מי זה?" שאל הור ברעד.
"זהו בנדיאן. הוא נער צעיר שמת במלחמה על ביתו." קולו של נירוויד היה מלא בבוז. הוא הביט בהור. "המשימה שלך היא להחזיר אותו לעולם, בלי נשמתו. זה לא קשה במיוחד, אבל תצטרך ללמוד כמה דברים בדרך לשם. כרגע, אני רוצה שתמשיך להתאמן לבדך לאזור ריכוז. תנסה... קח שעון, תמתח אותו, תן לו לעבוד כמה שניות, ואז תעצום עיניים. תנסה לספור את השניות עד שהשעון מתכווץ בחזרה. תשתמש בזה," נירוויד הושיט לו שעון נחושת קטן, שיכול להימתח עד דקה. הור ראה כמה כאלה בשוק הקטן בכפר מולדו, אבל הדברים האלו היו יקרים מדי. הוא לקח את השעון והלך לחדר שלו. הוא שם לב לכמה דלתות בהמשךך המסדרון. קולות צחוק בקעו מאחד מהם, קרעו את הדממה והבהילו את הור. הוא נחפז להכנס לחדרו, אבל הדלת הייתה נעולה. הוא הרכיב במוחו לחש פשוט לפתיחת דלתות נעולות ופתח את הדלת. בפנים עמד אדם, חזהו עלה וירד במאמץ, והוא חיטט במגרות השולחן.
"מי אתה?" שאל הור בטון כועס. האדם הסתובב אליו. זקן שחור כיסה את פניו המיוזעות.
"לך מכאן, ילד. אתה לא רצוי כאן."
"אתה זה שלא רצוי כאן. זה החדר שלי!" צעק הור, והעלה אש בידו. "צא מכאן עכשיו!" האיש הביט בפחד באש הקסומה, ונס לכיוון החלון. קרס ברזל נתלה מאדן החלון, וחבל עבה היה קשור אליו. האיש החל לרדת במאמץ, אך איבד את אחיזתו ונפל למטה. צעקת הכאב הדהדה במישור הרחב. הור נרכן מהחלון, והסתכל למטה. לא היה אף אדם מזוקן פצוע על האדמה. במקומו היה רק חבל עבה מגולגל על הרצפה, וקרס ברזל קטן. אדם בעל זקן שחור עמד למטה, ואמד את המרחק בין הרצפה לחלון. מבטו קפא באמצע הדרך. ציפור שחצתה את האוויר עצרה בעודה באוויר. רק עכשיו הור שם לב לזוהר שיוצא ממנו.
"כאן אתה תישן," קולו של נירוויד מילא את הדממה. "בינתיים, תתלבש ותבוא למבואה. אחכה לך שם. הבגדים שלך נמצאים מתחת למיטה."
הור הסתכל מתחת למיטה, וגילה גלימת צמר שחורה ועבה, חגורה פשוטה מעור ופגיון קטן מפלדה. אחרי שהתלבש, ניגש לחדר הכניסה. נירוויד עמד שם, בגלימותיו הלבנות, בגבו אליו. רק עכשיו הור שם לב למראהו המצמרר. גפיים ארוכות, גוף רזה במידה מגוחכת וראש ארוך וצר, שכוסה בשער לבן מסודר ומסורק לאחור.
"אני אלמד אותך את סודות הכישוף והנקרומנציה, אבל גם קסמים פשוטים. נתחיל בתרגיל פשוט. תפוס." הוא אמר, בעודו משליך להור כדור קטן של אש. הור שלח את ידו, נזכר איך גקם לימד אותו את הטריק הזה. כדור האש ריחף לכיוונו, ואז שינה כיוון בפתאומיות ופגע גם בקיר. "תמיד תהיה מרוכז. גם אם מענים אדם לנגד עיניך, גם אם מעליבים אותך, גם אם מענים אותך. ריכוז הוא הכלי החזק ביותר
של הקוסם. עכשיו, תפוס." כדור האש ריחף לכיוון הור, ושינה כיוון כלפי מעלה. הור היה מוכן. הוא שלח את ידו וניסה לשלוט באש, ולהביא אותה אליו. כדור האש החל לרדת לאט לאט, אך פתאום, בתגובה למבטו של נירוויד, טס למעלה והתפוגג במגע עם התקרה.
"אתה עוד צעיר, והכוח שלך לא גדול כמו שלי, אבל אתה תגדל. אני אתן לך כמה תרגילים כדי לשפר את הריכוז שלך ואת העוצמה שלך. בינתיים, בוא איתי.
נירוויד הוביל את הור למרתף הטירה. 2 חביות יין עמדו באפלוליות החדר, ושולחן אבן שעליו שוכב אדם היה במרכז החדר. הור נרעד שהבין שהאדם היה גוויה. הוא התקרב לשולחן/ הגוויה הייתה משומרת בקסם, ופניה השלוות היו מרוחות באיפור לבן.
"זה... מי זה?" שאל הור ברעד.
"זהו בנדיאן. הוא נער צעיר שמת במלחמה על ביתו." קולו של נירוויד היה מלא בבוז. הוא הביט בהור. "המשימה שלך היא להחזיר אותו לעולם, בלי נשמתו. זה לא קשה במיוחד, אבל תצטרך ללמוד כמה דברים בדרך לשם. כרגע, אני רוצה שתמשיך להתאמן לבדך לאזור ריכוז. תנסה... קח שעון, תמתח אותו, תן לו לעבוד כמה שניות, ואז תעצום עיניים. תנסה לספור את השניות עד שהשעון מתכווץ בחזרה. תשתמש בזה," נירוויד הושיט לו שעון נחושת קטן, שיכול להימתח עד דקה. הור ראה כמה כאלה בשוק הקטן בכפר מולדו, אבל הדברים האלו היו יקרים מדי. הוא לקח את השעון והלך לחדר שלו. הוא שם לב לכמה דלתות בהמשךך המסדרון. קולות צחוק בקעו מאחד מהם, קרעו את הדממה והבהילו את הור. הוא נחפז להכנס לחדרו, אבל הדלת הייתה נעולה. הוא הרכיב במוחו לחש פשוט לפתיחת דלתות נעולות ופתח את הדלת. בפנים עמד אדם, חזהו עלה וירד במאמץ, והוא חיטט במגרות השולחן.
"מי אתה?" שאל הור בטון כועס. האדם הסתובב אליו. זקן שחור כיסה את פניו המיוזעות.
"לך מכאן, ילד. אתה לא רצוי כאן."
"אתה זה שלא רצוי כאן. זה החדר שלי!" צעק הור, והעלה אש בידו. "צא מכאן עכשיו!" האיש הביט בפחד באש הקסומה, ונס לכיוון החלון. קרס ברזל נתלה מאדן החלון, וחבל עבה היה קשור אליו. האיש החל לרדת במאמץ, אך איבד את אחיזתו ונפל למטה. צעקת הכאב הדהדה במישור הרחב. הור נרכן מהחלון, והסתכל למטה. לא היה אף אדם מזוקן פצוע על האדמה. במקומו היה רק חבל עבה מגולגל על הרצפה, וקרס ברזל קטן. אדם בעל זקן שחור עמד למטה, ואמד את המרחק בין הרצפה לחלון. מבטו קפא באמצע הדרך. ציפור שחצתה את האוויר עצרה בעודה באוויר. רק עכשיו הור שם לב לזוהר שיוצא ממנו.
אז זהו. עד כאן הפרק הרביעי. תודה לכל התגובות שהיו עד כה, ולאלה שיבואו בעתיד.
אולדמן- אתה כנראה צודק, אבל "להתנגד לקוסם ולגלות את הכוחות" נשמע... קיטשי מדי. זה קטע, בהעדר מילה אחרת, חרוש.
אני יודע שהריב בין גקם לנירוויד קצת דליל, יש לזה סיבה. היא תיכנס לפרקים הבאים.