[מו"ד 5] אורלן- אגודת אבירי הפנינה 3/3- הסתיים

Out
אגב זה אחרי שפני צדפה הלך.

אחרי כמה שניות החלון נפתח, ואתם, מי שלמטה, רואים אישה, אישה יפהפיה, רוכנת מהחלון ומדברת בלחש עם וורלץ'.

אלישע

זאב

וורלץ'
אחרי כמה דקות דלת הכניסה נפתחת, ואישה יפהפיה מזמינה אתכם להכנס. אתם נכנסים?

"שלום לך, גברתי." סלסניוס קד קידה קלה לעבר האישה "את בוודאי חברתו של וורלץ', מה הוא שמך?" סלסניוס מחכה מתוך נימוס שוורלץ' יכנס ונכנס אחריו

נייאן לא ממהר להכנס. "וורלץ', מי זו?"

וולרץ' מביט בהם "היא ארוסתי, ססיליה" הוא מסתכל עליה בעודו משחק בשרשרת שתמיד תלויה על הצוואר שלו, על השרשת נמצאת הלוחית זיהוי שלו מהחיים הקדומים כשעוד קראו לו נקסוס, על השרשרת נמצאת גם טבעת אירוסים גברית.
ולרץ' מסמן לכם להיכנס בעודו נכנס בעצמו.

ססליה ניגשת לוולרץ', ומביטה בהלם בשרשרת. "שמרת אותה? אני לא מאמינה. אני פשוט לא מאמינה."

קול צעקות נשמע מהרחוב ליד, וקבוצת חיילים שועטת בו.

"תיכנסו. מהר."

סלסניוס נכנס אל תוך הבית, ולאחר שכולם נכנסו הוא פונה אל וורלץ' וססליה "היי, מישהו מכם יוכל להסביר מה היה ה... התקף שהיה לוורלץ'? הוא איבד שליטה לחלוטין."

וולרץ מביט בכם ואז מתמקד בססיליה, הוא מהסס לרגע ואז אומר לססליה "אני רוצה... להסביר, להסביר הכל, כל מה שאני זוכר, מעולם לא סיפרתי לך את זה, אני מניח שמכיוון שכולנו עובדים ביחד גם לכם מגיע לשמוע" לאחר שאתם מתמקמים בחדר פנימי בבית וולרץ מתישב ומביט בכם לרגע ואז המבט שלו ננעל על ססליה, ולא עוזב את עניה לרגע, ניכר שהוא מספר את הסיפור שלו עבורה יותר מעבורכם.
"לפני 9 חודשים, כשלפי מה שנאמר לי הייתי עדיין נקסוס יצאתי על ספינה להילחם באלפים, אך הזיכרון הכי מוקדם ורציף שלי הוא הסוף של הקרב, שתי הספינות היו הרוסות ןבמים צפו ושקעו גופות, שתי הצדדים הפסידו, ואני הייתי הניצול היחיד למיטב ידיעתי, אבל לא הייתי אמור לשרוד בגלל שגם אני התחלתי לשקוע והעולם החשיך, אני לא זוכר אם הידיים שלו היו בצבע שלכם באותו שלב.
כשהתעוררתי הייה חשוך מסביבי וייתי מחוזק במשהו, כאשר הצלחתי לצאת ממנו גיליתי שזה היה גולם ושאני עלך סלע בלב ים, אני יודע בבירור שבשלב הזה הייתי כחול, ולא ידעתי אפילו את שמי, ואז..." הוא מהסס לרגע ונושם עמוק "הוא הגיע, הוא היה עצום מעבר לכל דמיון והיה עתיק יותר מהעולם עצמו, ואז שמעתי את קולו בראשי שרדת את השינוי הוא אמר לי ואז הכל החשיך... התעוררתי על קרש באמצע האוקינוס עליו ביליתי כמה ימים לפני שהגעתי לחוף, שם אבירי הפנינה זיהו אותי באמצעות לוחית הזיהוי שלי, הם הוליכו אותי ובדרך עברנו ליד חבית בה ראיתי בהשתקפות של המים את העין העצומה שלו ושמעתי את קולו שוב בראשי אל תאכזב אותי נכנסתי לפניקה ואחד האבירים אילף אותי, כשהתעוררתי הייתי כלוא במגדל שבו הרופא ניסה לטפל במצבי הנפשי, לא סיפרתי לאף אחד עילו, בשלב הזה התחלתי לקרוא לו קול מעמקים,אבל הוא המשיך לדבר עלי, והמשכתי לראות את עינו בהשתקפות המים... באותו זמן התחלתי להיות וולרץ' ונקסוס היה איש אחר עבורי... היום בבוקר קול מעמקים נתן לי משימה, לחסל את השגריר, בהתחלה ניסיתי לתת למתנקש לעשות את זה אבל עצרתם אותי, ובגלל מדי הפנינה הנחתי שהוא חלק מאבירי הפנינה ועמדתי להרוג את השגריר כפי שראיתם... ואז נזכרתי בפרץ זיכרון" הוא מחייך לססיליה "אני זוכר שהחלפנו טבעות... אם פבלו לא היה עוצר אותי כבר באותו רגע הייתי עף לכאן" הוא משפיל את ראשו "קול מעמקים היה בהלם כשסירבתי לחסל את האלף ועוד יותר כאשר התחלתי לדרוש תשובות... הוא הפטיר אותי בכעס ומאז הוא לא מדבר איתי... ולכן אני תוהה..." הוא מרים את כוס המים שמולו ומסתכל בה, תוהה אם יראה עין מחזירה לו מבט, תוהה אם אולי הפעם גם האחרים יראו אותה.

"וואו," נייאן מוציא גיליון קלף. "תוכל לתאר בדיוק איך הוא היה נראה בעיניך? הוא הזכיר מה הוא רוצה, מה המטרה שלו?"

"אני מאמין שתושבי היבשה מכנים אותו קראקן, ולא, הוא לא אמר לי מה המטרות של" הוא מפיטר בלי להיסתכל על נייאן, ממשיך להביט בססיליה בצפייה לתגובתה, ומדי פעם מגניב חצי מבט לכוס המים.

"אני מניח שהוא רוצה מלחמה, או הרג אלפים- אם הוא ניסה לגרום לך להרוג את השגריר." סלסניוס מביט דרך החלון בודק האם יש שומרים מסתובבים ברחוב.

אלישע
ססיליה חושבת לשנייה, וכשהיא שומעת את שם המפלצת, היא רצה למעלה, וחוזרת עם ספר בינוני. על הכריכה מצוירת עין אדומה בעלת אישון צר, וצללית של מפלצת ארוכת זרועות מאחוריה. ססיליה מדפדפת כמה שניות בספר, ואז מראה לכם את התמונה שפרוסה על שני עמודים. משהו שנראה כמו תמנון ענק ומעוות, עם עיניים בורקות בחוכמה ושיניים ארוכות יותר מתורן ספינה. העיניים האלה לא מוכרות לך וורלץ'. "זה זה?"

גרגויל- תגלגל הבחנה.

פבלו חוטף את כוס המים ושותה אותה "וואו, הייתי צמא!" הוא אומר, מסתכל בספר. "כן, זה קראקן. הם מופיעים בעלילות ביאורן, והם יצורים מעניינים ומרתקים ביותר. הם יכולים להטביע ספינה שלמה, והתבונה שלהם נצברה במשך עידנים! היצורים העתיקים האלה קדושים, וחכמים מאוד. אני יכול לעיין בספר הזה?" הוא שואל את ססיליה. "אני רוצה לראות מה עוד כתוב כאן על היצורים האלה."

וולרץ' מביט בספר "יתכן שהם מאותו מין כללי, אך העניין שאילו אינם העיניים שהחזירו לי מבט... מעבר לכך התמקדתי בעינו טפחות בגופו, אבל אני מאמין שלכל הפחות שתי היצורים הללו קרובים מאוד זה לזה ולכל הפחות מינים שונים"

ססיליה מסתכלת עליך, פבלו, ונותנת לך את הספר.

"אלה לא העינים? אתה בטוח? יש רק קראקן אחד, אז זה לא יכול להיות אחד אחר." היא מביטה בך בספקנות.

"אני... לא יודע, אולי העיניים כאן לא מדויקות... בכל מקרה זה לא משנה" הוא מביט על השאר "אנחנו צריכים לברר מה בדיוק גרם לאבירים למכור אותנו לשומרים, אני העוף היום בלילה למשרדין של שתי האירגונים ואבדוק מה אוכל למצוא, משם נבחר את המהלך הבא שלנו".

הבחנה
[dicen1]729295:0[/dicen1]
In
"אם תוכל למצוא את יוראן, תנסה לשכנע אותו לעזור לנו, הוא אדיוט- אבל הוא נאמן. ואנחנו זקוקים לכל חבר חופשי שיש לנו." ואז הוא פונה אל ססליה "היי, ססליה- אני לא מכיר את העיר טוב מאוד. יש בעיר כנסייה למנרוד. אולי אני אוכל להשיג לנו תמיכה או לפחות מחבוא טוב יותר מדירה פרטית- בלי להעליב."

"אין בעיר הזאת מקדש למנרוד. אבל יש מקדש לאודין. לא יודעת אם זה עוזר. ואני מסכימה שאתם לא נשארים כאן."

גרגויל

אביעד-