Follow along with the video below to see how to install our site as a web app on your home screen.
Note: This feature may not be available in some browsers.
ברוכים הבאים לפורום הפונדק
הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!
IN
אאוליס נועץ בצורה מוזרה את מבטו בזוג התאומים. הוא תמיד חשב שזה מוזר כיצד כול בני האנוש מתבגרים במהירות שכזו, ולכן לראות את הקטנים מביניהם תמיד הרגיש לו כמעט לא טבעי. אבל הוא מבין למה לא מתייחסים אליו. במעוזות כאלו, שהתרבות והסדר שלטו בהם כול כך, פרא כמותו לא היה רצוי- ומקומות כאלו גם לא היו רצויים בפניו.
לכרגע, הוא פשוט עומד מאחורי הולבר, בתקווה במקום מוצל ואחד בו הוא יוכל לחכות עד ש'המתורבתים' יסיימו עם הדיבורים חסרי הערך.
אוכל חינם, עומד בחיוך, אבל לפחות שומר את ידיו מאחורי גבו, מנסה רק להיות ברקע של הדמויות הראשיות בסצינה, מודד בעיניו את האחוזה (ודרכי הימלטות) ואת הילדים וכן, המשרתים.
"אני לומד מעט טריקים זולים," הולבר אומר בצניעות מזויפת, כי הוא לא יכול להיות בטוח ה בני הזוג שמעו עליו, "אבל אני עוד רחוק מהשלב בו התלמידים במגדל נמצאים, אבל אני לא פוסל את האפשרות שאני אגיע לשם בהמשך."
כדי לשנות את הנושא ולהביא את השיחה לסיבה לשמה הגיעו ולהרחיק אותה מנושאים מסוכנים הולבר מוסיף כשקצת שקוף שהוא מנסה לשנות את הנושא "נתקלנו בדאגלוט גחלת-עד לא מזמן, זוכרים אותו? הוא הסתבך בצרות עם הקזאנאת'ארים והזנתרים.."
אוכל חינם מוביל את וירדו לאזורים המלוכלכים יותר בעיר. כאן, על כל קיר שעון קבצן או זונה, והריחות נעשים פחות ופחות נעימים. לבסוף אתם מגיעים לסמטה קטנה בה מספר ילדי רחוב מתקבצים - ביניהם שני חצאי דרו קטנים, שכרגע עסוקים בלזלול משהו.
אוכל חינם ואאוליס (באחוזה)
עיניכם חדות ואתם משגיחים על המתרחש, ועל כן אתם שמים לב שויקטוריו קאסאלאנטר קופץ קלות בבהלה כשהולבר מזכיר את השם דאגלוט.
"דאגלוט גחלת-עד?" שואלת אמאליה בתמיהה, "זה לא הגיוני... הרי אסור לו לחזור לעיר! לפי מה ששמעתי, הוא חי כעת בנברווינטר, אפילו מתחיל לטפס בסולם הפוליטי שם..."
"למעשה." טאלין מתערב, "פגשנו בבנו, ריינאר גחלת-עד" הוא מתקן, "המסכן היה בשבי הזנטירים אחרי שהתבלבלו בינו לבין חבר שלו." הוא מיד מוסיף. "הור חזר לעיר, נראה שהוא מנסה להתחיל מחדש את חייו."
"כן! מאפים!" צועק אפר ורץ לכיוון אוכל חינם. "כבר נמאס לי לאכול את העכבר הזה!" קופצת עפר בשמחה.
"אה, זה כבר הגיוני יותר." אומרת אמאליה. "כבר דאגתי... דאגתי שהמטורף הזה, גחלת-עד, חזר לעירנו. למרות, שאחד מוכרח לתהות מה בנו באמת מחפש כאן... מכל מקום, זה לא מקומנו לרכל כך על אנשים, לא, הולבר יקירי? את זאת נוכל להשאיר לאצילים." היא קורצת.
אוכל חינם קצת מזעיף פנים. 'לא. זה לא ממש ככה. אתם צריכים להבין... יש גם אנשים רעים. אנשים שיפגעו בכם כדי להרוויח משהו. אני לא מדבר על מוכר שמן שקצת מחטיף מכות בישבן כשהוא תופס אותנו. אנשים רעים *באמת*." הוא עוצר ושוב מחייך.
"ובגלל זה אני כאן. אני חבר שלכם, וחבר שלי גילה מידע שאומר שאולי אתם מטרה בשביל כמה אנשים מאוד רעים. אז אם תשתפו איתנו פעולה, נוכל להגן עליכם. בסדר?' מניח יד על כתף כל אחד מהם, מנסה לתת תחושת בטחון, מעין שהוא אח גדול
"השמועות מדברות על חיפוש אחר האוצר של אביו.." הולבר אומר ובוחן את בני הזוג בקפידה לפני שהוא נענה לבקשה לשנות נושא.
"בכל מקרה, אני יכול לשחרר את המשרתים?" הוא שואל, בתקווה שהם יוכלו לדבר עם המשרתים או לנסות להגיע למרתף.
"אנשים רעים? למה שלא פשוט נכסח להם את הישבן?" צווחת עפר. "בשביל מה שארס נתנה לך כוחות אם לא בשביל לכסח ישבנים, אוכל חינם? אולי תבקש ממנה שתתן גם לי כוחות ואז נבעט את הרעים מכאן ביחד!"
"זה איש משמר!" קורא אפר בבהלה כשוירדו מתקרב, מצביע על שריון המשמר שלו. "למה אתה חבר עם המטורף הזה, אוכל חינם?"
"בוודאי." אמאלייה מנופפת בידה.
"ספר לי עוד על השמועות האלה, הולבר. האם גחלת-עד הצעיר באמת מחפש אחר האוצר?" שואל אותך ויקטוריו.