• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[PF] קללת הדרקון- עץ משחק- הקרב האחרון (5/5) [הסתיים]

IN
"האלים שלנו נעלמו לפני מאות ואלפי שנים, אבל הכוהנים שלהם הופיעו ברובע החשכה רק לפני מספר חודשים, כסימן חדש של עלייה לגזע שלנו" אומר הקליגאני. "יש להם תוכניות רבות, לכוהנים, ואנו נעקוב אחריהם כי זהו הגורל שנקבע לנו".
IN
אתם עוברים את השער הבא, ומוצאים את עצמכם באפלה מוחלטת. כול ראייה קסומה לא מסוגלת לחדור את החשכה הזו. ומתוך החשכה, הקול המתוק והמהפנט ביותר שצ'אהו שמעה מימיה. כשם שהשאול וגן העדן מדברים אליה בו זמנית במקביל, מושכים אותה ונוגעים בליבה עם כול הבהרה של הקול.

"הפרעה, בזמן כזה? בעתיד שכזה? עשו זאת טוב, בני תמותה, לפני שאשמיד אתכם מפניי. אני היא גוקה, העיר שלא עוצרת בעבור אף בן תמותה, תגרמו לכול רגע שלכם להיות שווה את עצמו" אומר הקול.
IN
"שלום הדרקון אף פעם לא יציב לחלוטין, הוא מתבסס על פחד, ופחד צריך לחדש לפעמים. אבל המידע על ההתקפה... זה יעיל. אני בטוח שהמעשים שלך יוערכו, אבל אתה גם מצופה להגן על השבט בעצמך- לא רק לקרוא לעזרתו. זה ברור לך, נכון?" שואל הבן.
IN
"פרחח, אתה לא מפחיד אף אחד. אבל בוא נקצר את הדברים- תשאל את השאלות שלך, ונראה אם אנחנו נענה לך או נוריד לך אצבעות על החוצפה" אומרים אנשי העכברוש. למרות שהאיום שלך מעט נגע בליבם, הם לחלוטין רואים את עצמם כשולטים בסיטואציה, ולכן האיום לא עובד היטב.
 
אשיגה
המילים של המסר שנשלח לאישגה דרך הזמן מסתובבות בראשו
ראה את החשכה שמאחורי האויב שעומד מולכם. את הכוחות השחורים שמגיעים ממזרחה לך. צללים שחורים מתחבאים מאחורי פוליטיקות של אצילים בני תמותה. קורבנות כבר נפלו, קורבנות כה קרובים, אך העתיד הנוכחי קובע כי אתה לא תראה את הסיבה. תשנה את העתיד שנקבע לך, תלך למסלול השני, תפתח את עיניך ותראה מי גרם לאפלה לכסות כול כך הרבה מן הארץ.

שאל את האחד שקרוב לאפלה ראשון, כי לא התכוונת לשאול אותו, ורק כך הזמן ילך לנתיב שונה.'

האחד שקרוב לאפלה ראשון..
"ההשקפה שלי לגבי גורל קבוע נמצאת בשאלה בימים האחרונים, אך זה לא עונה בדיוק לשאלה מדוע אתם מתכננים לסגור את עיר תחתית, אני מניח שזה חלק מהתוכניות של הכהנים, אך לאיזה מטרה? איך ייראה העולם אם תמשיכו במסלול המיועד שלכם?
OUT
מה נמצא ממזרח גוקה בדיוק?
 
ארקאמה טורושי
שינה שותקת ובוחנת את הגנרל פעם נוספת, נראה שהיא שפטה אותו לא נכון בפעם שעברה. "האם אתה מתכוון לעמוד בצד, לצפות בשני ארגונים נלחמים, ולקרוא לזה שלום?" היא גוערת בו, "אני מבינה שאתה מאמין שהשקרן הוא חלש, חסר כוח אמיתי, ולא מסוגל לשלוט בעיר. אך מה אם אתה טועה? מה אם אתה מפחית בערכו? הקרב על גוקה הוא הקרב הראשון במלחמה על טיאן שיה כולה, וגם אם יש סיכוי קל שהאדם המכנה את עצמו יורש ינצח בו, זוהי סיבה מספקת על מנת לשלוח מספר חיילים להפחית את הסיכוי הזה. אני לא מבקשת ממך להקריב את הסמוראים הנאמנים שלך, אבל אני בטוחה שאתה מבין שגם מספר חיילים נאמנים יכולים לשנות את פניו של קרב, ואפילו קרב קטן כמו זה יכול לשנות את פניה של מלחמה."
META
7+5+16= 28 דיפלומטיה

לואונג נוהו
"אני מקווה שנוכל להפגש פעם אחרת," שינה מחייכת וקמה מכסאה, "ללא צל המאבק שמרחף מעלינו. וללא הדחיפות אותה הוא גורם."
META
19+5+16= 40 דיפלומטיה.
 
צ'אהיו
צ'אהיו נושמת עמוק, "אני היא באי צ'אהיו," היא אומרת בקול, "הגעתי לגוקה כי הייתי נשק." היא אומרת, "כלי בידיו של אדם בזוי הקורא לעצמו היורש." היא נושמת עמוק שוב, כובשת כל פחד שהיה בה, היא עשתה את הדרך הזו, היא כוח טבע, והיא לא הולכת להישבר.
"באתי להתחנן בפניך." היא אומרת, "להפציר" היא מייד מתקנת, "אותו בן בליעל רוצה לאיים עליך, לאיים על גוקה האמיתית, על האנשים שלה, על המסורת שלה, על ההיסטוריה שלה, הוא רוצה להפוך אותה, לשנות אותה, להתאים אותה לצלמו שלו. הוא בז לך." היא אומרת, "הוא באז למי שלא חושב כמוהו, ומתכוון להשמידו." היא מסבירה, "מלחמה מגיעה לגוקה, והאויב שלה תוקף את העיר מבפנים, הוא תוקף אותך דרך האנשים שלך." היא מסיימת. "אנא ממך." היא מפצירה, "אני עשיתי מספיק נזק בשמו של היורש, אני מבקשת ממך אפשרות לתקן את הנזק שכבר גרמתי. חייבים לעצור אותו."
 
ריוסקה:
ריוסקה מחייך ומהנהן בראשו. "אני רואה, אני רואה, אתם רוצים לראות את הסחורה לפני שאתם קונים אתה. בוודאי, אני יכול להבין את העמדה שלכם, אתם רוצים אמינות ואיכות אך לא מוכנים להסתכן במוצר פגום, כל אחד חושב ככה!"
ריוסקה מכחכך בגרונו ומבצע סחרור דרמטי במקומו, פורש את ידיו לצדדים. "אני יודע כי יש ארגון מסויים אשר מתכנן להגיע לכאן בימים הקרובים, ובוא נגיד שהם רואים אתכם כמו עכברושים מצויים! מלוכלכים, נושאי-מחלות ומטרד עבור כל אחד ואחד מהם! זה יהיה חבל לי מאוד אם אאלץ להיפרד מכם לנצח, מכיוון שאני לא יכול להבטיח שאבוא לבקר את קבריכם! כל מה שאני מבקש זה את שיתוף הפעולה שלכם, חבריי הטובים! מפה של האזור והשכונות הסמוכות, אפילו מצויירות יעזרו, כניסות ומנהרות סודיות, מחבואים, גגות אשר קשה לראות אם מישהו מתחבא עליהן בציפייה, אני כאן כדי לעזור לכם לתכנן את השוד הגדול ביותר של המאה, והכי טוב, השוטים הולכים להביא את האוצרות שלהם עד דלת הבית שלכם! זוהי הזדמנות חד-פעמית שלא תחזור על עצמה, מה אתם אומרים?"
 
IN
הוא שותק, חושב על הדברים. "הכוהנים... קשורים ליצורים שמעבר לעיר הזו ולטווח הקטן שלה. אל האלים, אך אולי גם ליצורים נוספים. אינני יודע למי, אבל אני מניח שהחזון של הכוהנים ושל אותם היצורים יהיה על העיר מאז. עיר מנותקת מהעולם החיצון, עיר שכנראה תישלט בידי החשכה. כמובן, החשכה כבר שולטת בדברים רבים, אז יכול להיות שכלל לא יהיה הבדל..." אומר הקליגאני.

אתם מתקרבים לכיוון סוף הדרך.

OUT
כול שאר הארצות ביבשת, אבל ספציפית לינגשן.
IN
"אז צא החוצה, יש לי עבודה. אבא שונא עצלנים" מגרש אותך הדאמפיר מן המקום.
IN
אראקמה טורושי
הוא בהה בתמונה עוד מספר רגעים ארוכים לפני שהוא התחיל לדבר.
"ליידי שינה, המילים שלך נכונות, ומעטים קולות חזקים כשלך בימים אלו. אך ברגע בו אחתוך את שיערי, אני מתכונן אל מלחמה, והמחלמה תמשיך. אלחם עד הרגע האחרון, שבו האימפריה שלנו תחזור לשלוט. במשך שנים רק חיכיתי להתחלה" הוא אומר, קורא למשרתו, אומר לו להביא איתו את הסכין. ככול הנראה גם גזירת השיער תהיה טקס, ושינה לא בטוחה אם היא מוזמנת אליו.
לואונג נוהו
"מי ייתן והקיסר יהיה תמיד לצידנו" אומרת לואונג את הברכה, בצורה לא מדויקת במיוחד. הברכה המקורית אומרת מעלינו, אבל לא נראה שלואונג מודעת לטעות שלה.
OUT
אתה מוזמן לעשות תגובה אחרונה לכול שיחה לפני שנסיים את השיחות הללו. ונתחיל את השיחות הבאות. התגובה שלך תהיה האחרונה, אז תתאר גם את שינה יוצאת.
IN
"בכיים של בני תמותה מפריע את חגיגותיי. שער למזרח ולמערב, אנשיי הם נשקים לכול צבא עובר. שכירי חרב, סמוראים, חברי הכנופיות, אפילו אחיי הקרובים ביותר. אני היא גוקה, העיר של מאה הצריחים ואלף התענוגות, ותענוגות מפילות אנשים אל מעמקי החשכה- גורמות להם לבצע הכול לשם אותה התמכרות, ולי יש דבר להציע לכול יצור ולכול אדם."

"צלם אדם נוסף הוא חסר ערך. פניהם של אלף אנשים, מהקיסרים האדירים ועד עניי הרחוב, חרוטים על אבניי. חטאיהם טובעים בים וטעויותיהם מעצבות את הגורל השבור של עולמנו. בת תמותה, האם יש לך דבר בעל ערך להטריד אותי איתו?"
IN
"טיפש! אנחנו אלו שמגנים על המקום הזה, ואנחנו נחסל אותך ואת מי שמגיע. תחסמו את הדלת! אני לא צריך אנשים מבחוץ שיחטטו, אני הולך לירות בבחור הזה עכשיו!"

יש כאן שישה אנשי עכברוש, יש לכול אחד מהם אקדח בידו. אתה נמצא בקצה החדר, ובצידו השני יש חלון סגור וגבוה, שעם קפיצה מספיק גבוהה תוכל להגיע אליו, גם אם זה יהיה קשה. מתחת לתחפושת, נמצאים הנשקים שלך. גם להעלות לאנשי העכברוש את הכוננות יכולה להיות הכנה שלהם לאירועים שלבוא...
 
צ'אהיו
"והוא בא לקחת את כל זה ממך." עונה צ'אהיו, "זו גוקה, אנשיה, צריחיה והתענגות שלה, גוקה היא אלפי נפשות החיות יחדיו, וגוקה האמיתית שוכנת מתחת לכולן." היא ממשיכה, "ועתה בא אדם להבעיר את הצריכים, לעצור את התענגות, לסגור את השערים בין המזרח למערב, לגרש את הסמוראים ושכירי החרב, לפרק את הכנופיות ולאסור את חבריהן בשרשראות פחם." היא נושמת עמוק, "זו גוקה, עיר אלף הצריכים, עירם של אלפי נפשות, וכעת אויב עומד לצור עליה, לא מחוץ לחומתיה, אלא מתוכן, לא במטרה למחוקה, אלא לבנות אותה בצלמו. אנשיו אינם חיילים הצועדים כצבא, אלא אלה אשר מסתתרים בצללים ובמחכשים, מלככי פלחה מסוכנים אשר נועצים סכינים בגב חבריהם. נשקיך הם כעין וכאפס אם הבחירה להשתמש בהם לא תבוא." היא נותנת למילותיה לשקוע, "האויב מתדפק על דלתך, האם גוקה האמיתית תיתן לו להיכנס לביתה, או תעצור אותו? האם עיר מאה הצריחים תיתן לאחר לבנות את צריכה בצלמו? לקבוע מה הן התענגות? החשיכה וההאור הן שני צדדים של אותו מטבע, אי אפשר האחד בלי השני, אבל זה למחוק את שניהם, ולהשאיר רק דבר אחד. את עצמו." היא צועדת צעד קדימה, צעד מתריס, צעד נואש. "כשם שגוקה האמיתית מייצגת אלפי צלמים, גם הוא מייצג כאלה. וכאשר סלע אדיר מתגלגל לעברך, ואין כל אפשרות לחמוק ממנו, הדבר היחידי שנותר לעשות הוא לפגוש בסלע הזה בגב גאה, ובכוח שווה ערך. אחרת דינך הוא להתדרדר אחריו, להישכח מאחרוי הסיפורים של אחר, אחר שיציג אותך כפלג חולף ותו לא. במקום העיר האגדית שהיא גוקה."
 
ארקאמה טורושי
שינה קדה קידה קלה ומתרחקת, מחייכת לעצמה. השניות האחרונות היו הימור, והיא שמחה שהיא השיגה את מטרתה. "אני שמחה שנוכל לסמוך עליך במלחמה הקרבה, גנרל." היא אומרת, "כעת, אם תסלח לי, הזמן קצר והמלאכה מרובה."
כשארקאמה מסמן לה שהיא משוחררת, היא עוזבת. שמה את פעמיה אל המקום הבא.

לואונג נוהו
"מי ייתן והקיסר ישגיח עלינו." שינה אומרת ועוזבת, חושבת על הנערה. נאיבית מעט, ואולי גם טיפשה, אבל לואונג היא לא אישה רעה- וזה הדבר החשוב ביותר. כן, שינה יכולה להיות חברה של האישה הזו.
 
אשיגה
"אם כך, מה שנשאר לי לשאול זה מדוע אתה נשאר? מונהג על ידי כהנים שהופיעו באחרונה ולקחו שליטה בשמם של אלים שנעלמו לפני אלפי שנים, מובל לפי תוכניות של יצורים שאתה לא מכיר לעבר עתיד לא ידוע שגם אם יתממש לפי ההבטחות עדיין ישאיר אותך כמוקצה, פגם גנטי, מדוע אתה נשאר כאן?
יש לך את היכולות להצליח בחברה שמסתכלת עליך מלמעלה, למה לא לנסות לנסות ולמצוא חברה שבה יש לך סיכוי אמיתי להתרומם?"
 
גאו-שו
גאו-שו קד לעבר הבן לאות תודה ויוצא החוצה. הוא מחליט שהוא עשה כל שהוא יכול למען אבי השורשים עד יום ההתקפה וכי הגיע הזמן לחזור לפונדק. מסקרנות הוא מחליט לנסות את הדרך שהראה לו הנזיר המוזר פעם נוספת מהצד הזה - ייתכן שהמעבר הינו חד צדדי.
 
ריוסקה:
ריוסקה מחייך כאשר דם העכברוש שמולו משפריץ לכל עבר. פרחח הרחובות נעלם, ובמקומו עומד הסמוראי הלבוש בשריון לבן דהוי מוכתם בדם אשר יבש מזמן, ולחגורתו שתי קטאנות מאיימות למראה. הוא אפילו לא נראה כמוכן לשלוף, ועדיין נראה יותר קטלני מכל העכברושים ביחד.
ויותר מכל, המסכה. פנים של אוני צורח בשכרון קרב, טובע בדם אויביו מביטה בהם, חודרת את נשמותיהם. אקדחים, תותחים או התערבות שמימית מהאלים, העכברים מרגישים בכל תא בגופם שאין דבר שהם יכולים לעשות אם המפלצת תחליט לקחת את חייהם.

"לא הייתי ממליץ על כך." היו המילים היחידות שיצאו מפיו של הסמוראי בעודו מתחיל ללכת לכיוון הדלת.

META
בדיקת איום על מנת להשפיע על יחס האויב:
18+12 = 30
(Influence Opponent's Attitude)
לא חישבתי תוספים נוספים, כי אני לא בטוח אם הם גודל קטן (+4 לאיום) או בינוני (ללא תוסף)
כל המטרה שהם ייתנו לו ללכת בלי להילחם, לא יותר.
 
IN
"אם הוא יהיה מסוגל להציג אותי כפלא חולף, כה אתן לו. אם הוא יטבול רגליו באלף החטאים של העיר, אברך אותו. ואם הוא יחרוט את צלמו עליי וימחק את צלמם של אלפים, אהלל את שמו. אני היא גוקה, אני לא נושאת את טובתי לאף אדם שלא ראוי לה, נוצרתי ממעשיהם של אלו שיכלו לעשות שינוי- וכמו שז'אי ז'ן ז'או נמחק כך יימחקו כול אלו שלא מסוגלים לעמוד בעבר."
"אך את, את פנייך עוד לא ראיתי. את כזרה לרחובותיי, עיוורת לתענוגותיי. את המסכה של האיש עליו את מדברת ראיתי, כה מלא במעלות אך כה קל להשחתה. אותך עוד לא ראיתי. זה אומר, נערה, כי את נמנעת ממני" הקול כמאשים אותך בחשכה, גורם לעורך לסמור "את נדבקת לצניעותך ולמסורת ביתך במקום ליפול אל התהומות ששמתי בפנייך, את תפילתה של צדיקה לעולם לא אשמע, אך את תפילתה של חוטאת..."

בכוח קסום, בקבוק הסאקה המשובח נקרע מידו של איוואקי ונשלח לידה של צ'אהו. צ'אהו אוחזת ומרגישה את הבקבוק, טעון בכוח קסום שהיא לא בטוחה עד כמה היא רוצה להכניס אותו לגופה.
"צ'אהו" שמך נשמע כרעם בחשכה "אענה לתפילותייך, לו תיתני לנפשך ליפול לתהום הנשייה."
IN
יאהיסה טאקושו
כאשר שינה מתקדמת לכיוון המבנה בו גר יאהיסה טאקושו, היא יכולה להרגיש את הכוח של המקום כאשר שעיניה חוזות בו. ארמון של ממש בצבע אדום, מעוטר בדגלים. הבית של יאהיסה הוא משהו בין מקדש, ארמון ואחוזה אדירה, ובכניסה שומרים הלוחמים לבושי השריונות האדומים שלו. הם מכניסים את שינה מיד פנימה.

לפני שהיא מגיעה לבית, שינה עוברת בחצר, שמחלוקת לשני מגרשים עצומים. אחד מהם נראה כמו חצר אימונים ללוחמים, למרות שחצר האימונים הזו ריקה ברגע זה. הצד השני נראה כמו מקום שנועד למשפט, עם עמדה שנועדה להוצאות להורג. הדם עדיין טרי על העמדה הזו. יאהיסה הוא אחד מהשופטים של העיר הזו, אחד מהבודדים שיכולים לקבוע לאדם בין חיים למוות במידה והוא עובר על חוקי העיר, ונראה שהוא ביצע את החובה הזו בזמן האחרון.

כאשר שינה עוברת את הדלת, ונכנסת אל המבנה, שמעוצב בסגנון טיאני עתיק, היא שמה לב שככול שהיא מתקדמת יותר חיילים מלווים אותה. אנשים מאיימים בשריון אדום, שמביאים אותה אל אדונם.

יאהיסה עומד על גבי המרפסת של ביתו, משקיף על גבי גוקה. לצידו, יושב משרת המנקה את הנשק שלו, חרב אדירה בצבע אדום שגדולה יותר מכול נשק ששינה ראתה בחייה, ומנקה את הלהב מדם. המשרת נראה אומלל, אבל יאהיסה מתעלם ממנו, ומסתובב מהנוף היפייפה של גוקה על פני המים רק כאשר שינה מתקרבת כמה צעדים.

"ליידי שינה הואנג, זה לכבוד לי" אומר האיש, השיער השחור כעורב שלו יורד על כתפיו, מבנה גופו החסון מודגש דרך בגדי המשי הדקים, והוא לבוש בגלימת ארגמן בוהקת. הוא מתקרב לשינה, מנשק את היד שלה. היא מרגישה פחד מעצם הנשיקה. בתנועת יד קלה אחת, הוא משחרר את כול הלוחמים שלו מן החדר, מסלק אותם באחת.

יוקהאן נציגת הירח
את יוקהאן שינה לא פוגשת באחוזה או בבית אצולה, אלא במקום אחר. יוקהאן מבקשת זאת משינה, אומרת שלצערה מקרה חירום קרה, והיא נאלצת לבטל את הפגישה- אבל שינה מתנגדת לכך, מעדיפה לפגוש אותה אף לא בביתה על מנת לבצע את המפגש. הדבר מוביל את שינה אל פצעו של ז'אי, שם כולל לשלוש שכונות העוני של העיר הזו. אף אציל אחר, חוץ מיוקהאן, כך שינה מנחשת, לא היה מוביל אותה אל מקום מטונף שכזה. האביונים שוכבים ברחובות, כולם מושיטים את ידיהם לשינה ומבקשים כסף. בסופו של דבר, שינה מגיעה אל המקום, מבנה שנראה מעט יותר טוב מכול שאר הבתים ונושא את סמלו של אל הירח טסוקיו. זהו בית משוגעים, ובעוד ששינה מהוססת מלהיכנס, היא רואה את יוקהאן לבנת השיער מאחד החלונות. כאשר זאת מבחינה בה, היא יורדת מיד.

יוקהאן לבושה בבגדים כמעט טקסיים כמראה שלהם, נראים כבגדי מרפאת רק שבמקום סמלו של קי ז'ונג יש את סמלו של טסוקיו. העיניים שלה עייפות, כמעט רדומות, והאישה עצמה מפיצה הילה כמעט מיסטית מסביבה. "אני מתנצלת שנאלצת לבוא לפה על מנת לראות אותי" היא אומרת וקדה קידה מתנצלת. "הדבר דרש את נוכחותי, ולא יכולתי לדחות זאת. זוהי חובתי הקדושה" היא אומרת לשינה.
IN
הוא חושב מעט לפני שהוא עונה לך. המחשבות הללו הן התלבטויות די אישיות בעבורו, והשיתוף שלהן לא פשוט לו. אבל בסוף המחשבה הוא מחליט שאין לו סיבה להסתיר ממך דבר, גם אם אתה רק בן אנוש זר.
"הרבה קליגאני בורחים מהשבט. אנחנו הפגומים, אלו שרחוקים מהחזון שנועד לגזע שלנו ויותר דומים לגזעים הלא נבחרים. אבל המקום שלי חשוב, בלעדיי הרבה עניינים שחשובים לקליגאני היו נרמסים תחת חוסר האכפתיות של המועצה. בתור הראשון לקליגאני, אני מסוגל להעניק לאלו שכמותי עתיד מעט יותר טוב, ואני מאמין מספיק בחזון המועצה, בכוהניה ובעזובים על מנת לדעת שהם יידאגו לשבט שלנו- לטוב ולרע" הוא מסיים בנימתו האופטימית, כאשר אתם מגיעים אל היציאה מרובע החשכה. הוא עומד שם, נפרד ממך בכבוד. דרכך כאן הסתיימה.
OUT
הסצנה הבאה איתך תהיה בקרב על גוקה. תאלץ להמתין לסיום הסצנות של האחרים, אותם אני אדאג לסיים בהתאם בשביל שכולכם תהיו באותה הנקודה.
אם יש לאשיגה דבר מה לעשות שניתן לסכם בהודעה, תרגיש מוזמן לעשות אותו.
IN
גאו-שו מגלה בשיעור די כואב לאחר שהוא נתקע בקיר שהמעבר הוא חד צדדי.
IN
העכברושים נבהלים, אחד מהם כול כך נבהל שהוא יורה באוויר. הירייה פוגעת בחלון, מתנפצת אותו ברעש גדול, שבבירור מישהו בחוץ שמע. העכברוש שנתן פקודות רוצה לצעוק משהו, אבל כול כך המום ומבולבל שהוא לא יודע מה לומר.
 
צ'אהו
צ'אהיו שותקת, היא לא בטוחה שהיא מבינה מה העיר רוצה ממנה. היא לא בטוחה שהיא מבינה מה המחיר. אבל האם זה משנה? האם יש בזה טעם?
היא כבר יודעת מה היא, היא מרגישה את זה כל בוקר, היא מרגישה את החלב מחמיץ לצידה, היא מרגישה פרחים קמלים ואת הצבע המתקלף, היא מרגישה את האוויר נעשה קשה, ואת המים נעשים עכורים.
היא יודעת קסם מהו. היא יודעת כיצד לבצע ניסים, היא יודעת שקסם מגיע מידע. או מדם.
והיא חסרת ידע.

היא יודעת מהו דמה. היא יכולה לשקר, לסלף, להטעות, ולבדות. ברגע האמת, היא מסוגלת להפוך את השקר לאמת, ואת האמת לחטא. היא יודעת לספר סיפורים ולשיר שירים, אבל בעוד היא משקרת לכולם, בעוד היא שרה לכולם, בעוד היא מספרת לכולם.
קול אחד לא קונה את הסיפור, קול אחד לא מקשיב לשיר, קול אחד בז לשקר.
קולה שלה.

היא יודעת מה היא.
היא יודעת שכוח אפל זורם בה.
היא יודעת שהיא לא גיבורה.
היא יודעת את זה, היא יודעת את זה בכל בוקר, היא יודעת את זה בכל לילה, בכל פעם שקסמה פועם בה.
היא יודעת שזה כוח אפל.
היא לא שולטת בו, היא לא מתעלת אותו.
זה הוא ששולט בה, זה הוא שמתעל אותה.
בתקוות, בחלומות, באמונות.
היא לא גיבורה.
והעולם יהיה טוב יותר בלעדיה.

"העיר גוקה מפחדת." אומרת צ'אהיו לבסוף, הפולש אשר צר על גוקה הוא לא יורשה של קיסרות. הפולש שצר על גוקה לא לובש מסיכה, הפולשת שבאה לגוקה לובשת רק את האמת שלה.
היא מיישרת מבט לחשיכה, לאופק, למקום שבוא נמצא ולא נמצא הדבר אשר היא מדברת אליה.
"העיר גוקה מפחדת מאלה אשר לא יושחתו, העיר גוקה מפחדת מאלה אשר מאמינים באחת האמיתיות, העיר גוקה מפחדת מאלה אשר בזים לתענגות שלה." אומרת צ'אהיו, "והעיר גוקה חושבת שהיא תפיל אותם ברשתה." היא מוסיפה.
"שתדע העיר" היא אומרת, "שתדע העיר שאשלם כל מחיר, אבל לא אושחת." היא מבהירה. "אני פרפר לבן המרחף מעל הזוהמה של העיר. אני התקווה של אנשיה למחר נקי, אני התקווה של דריה לחיים של טוהר. אבל אין לבן ללא שחור." היא פותחת את בקבוק הסקה. "ואין אור ללא חושך." היא מקרבת אותו לפיה. "וידעו הבריאות, שאני באי צ'אהיו מטמאה עצמי בשבילם." היא נושמת את אדי הסאקה. "שידעו שלא נפלתי בפחה של העיר, אלא בחרתי לצעוד לעברו כשאני מיישרה את מבטי אליו. זה קורבני, זו המחיר אשר אשלם, אבל אני לא מתפתה לפול אל תענוגות העיר. גם אם יקראו לי חוטאת, ידעו כולם כי מעשי האחרון בעולם הוא מעשה של צדיקה, שכן בבחירתי ליפול על החטא, טהירתי את עצמי מכל שקר אחר. אני באי צ'אהיו, אני איני מה שהכוח שלי עושה אותי. אני מה שאני עושה מהכוח שלי."
והיא שותה את הסאקה.
 
IN
צ'אהו שותה מן הסאקה, ומרגישה את חושיה מתערפלים, את הלב שלה עוזב אותה. העיניים שלה נעצמות, והעולם הופך לסדרה של צבעים, צורות, תחושות. ומשם, גם הזיכרונות של צ'אהו מתערפלים.

לעתים עיניה נפקחות, היא לא רואה את העטלף שלה בסביבה. היא רואה אוני רבים, צוחקים. היא שותה עוד ועוד מהסאקה, חושיה מתערפלים לחלוטין. עם כול לגימה האוני מריעים. היא נלחמת, מרגישה את הידיים שלה מתמלאות בדם. היא רואה הרמונים של נשים וגברים יפיפיים שמסתכלים עליה במבט מהופנט כמו שלה. היא רואה את האוני רוקדים ריקודים שמערערים את הנפש החיה של העולם.

והיא קנתה אותם, במחיר נשמתה.

OUT
ההרצה עם צ'אהו גם הסתיימה, אבל צ'אהו לא הולכת להיפגש מחדש עם הקבוצה.
IN
השביל בו אתה וצ'אהו נתקלתם בדובלינים פנוי, וגאו-שו מצליח לעלות בהצלחה לעיר העליונה.

OUT
עד הסצנה הראשית גם איתך סיימתי את ההרצה. אם תרצה לעשות פעולות שיכולות להסתכם בהודעה יחידה אתה מוזמן.
 
אשיגה
אשיגה נפרד מראשון לקליגאני, מאחל לו הצלחה במלחמות הקרובות. לאחר מכן הוא חוזר לבניין האגודה ומנצל את הזמן שיש לו בחיפוש מידע על היצורים שהוא ראה בקרב מהלכי האפלה, ה"כוהנים". מעבר לכך הוא דואג שהמידע שיש לו לגבי הקרבות והכוחות שישתתפו בהם מועבר לחברי האגודה. את היחידות של חברי האגודה שעומדים לרשותו הוא שולח לרובע עלי הכותרת והגבעול, כשיחידה אחת הוא שומר במבנה של לכת פנסי הנייר בחשש שהצפעים ינסו להשתמש במהומה כדי לתקוף את האגודה.
בפקודות שלו הוא מבהיר שהתפקיד הוא לא להילחם ישירות באף כוח (בייחוד לא בליגה הזהובה) ושהמטרה העיקרית היא לשמור על חייהם של אנשי העיר ולנסות להפחית את הנזק לעיר ולבניינים למינימום.
 
יאהיסה טאקושו
שינה מרגישה את לבה מתכווץ בחזה, הלהב האדום מנוסה במשחק הזה- המעשים שלו מוכיחים זאת. הדם הטרי, המשרת שמנקה אותו מהחרב, שחרור הלוחמים- כל אלה הדגישו את כוחו של יאהיסה. והאיום הזה בהחלט הצליח. אבל גם אם היא מאוימת, לשינה יש מטרה.

עיניה של שינה ננעצות לרגע בחרב המוכתמת בדם, חרב עצומה שמזכירה לה את חרבו של אביה. באותו היום הגורלי, כשהיא מצאה אותה בידו- מגואלת בדם, במרכז האחוזה השרופה. הזכרון הזה מעניק לה כוח, מזכיר לה את מה שאיבדה- אבל גם את מה שהיא נלחמת להשיג. לינג בחיים, והיא יודעת היכן- אבל לפני שהיא תלך אליו, היא תקיים את ההבטחות שלה ותלחם ביורש, תגן על גוקה מפניו ומפני השקרים שלו.

"השופט טאקושו," שינה מאלצת חיוך על פניה, "לא היה נחוץ להראות לי את הסיבה לכינויך." היא מחווה על המשרת, אך לא מראה סימן לאי הנוחות ששוטפת אותה. "אני מקווה שהגורל הזה הגיע לאדם המסכן."


יוקהאן נציגת ירח
"וודאי." שינה עונה, "אל לנו לנטוש את חובותינו- גם אם הן מוצאות אותנו בזמנים שכאלה. האם תוכלי לספר לי קצת על המקום?"
 
META
גלגל 3 מתוך הבדיקות הבאות, לבחירתך: הבחנה, התחזות, התגנבות, ידע (הנדסה), ידע (מקומי).
IN
הפקודות של אשיגה נשלחות, ואתה מבלה את שארית היום בחיפוש אחר היצורים בספריה של אגודת מגלי הארצות. אתה לא מוצא אפילו לא רמז לקיומם, וגם לא לשמם של העזובים.
IN
יאהיסה טאקושו
"להעניש את האשמים זו חובה המוטלת על השופטים, וזכות למלא את רצון החוק. רצונו של הקיסר, ורצון האלים עצמם גם יחדיו. אך אינני מחפש תהילה בדבר, אלא רק ממלא את תפקידי הצנוע" הוא אומר בפשטות, מחכה ששינה תמשיך לדבר. הוא יודע שהיא באה לבקש דברים, שינה מרגישה את הידיעה במבטו, אבל הוא נותן לה לדבר ראשונה, בין אם להנאה או באמת מאיזשהו כבוד.
יוקהאן נציגת הירח
"אין רבות לספר על מקום שכזה, זהו מקום לבושה ולא לפאר. זהו בית למשוגעים של העיר הזו, אלו שנפשם נפגמה בכאוס הבלתי פוסק והבלתי מתפשר של גוקה- או שהגיעו שבורים ממקום אחר. וכפי שאצילים אחרים מממנים מוסדות שונים בעיר הזו, זהו המוסד אותו אני מטפחת" היא אומרת.
 
חזרה
Top