קריאת העורב - עץ משחק [מו"ד 5] (5/5)
- מחבר/ת הנושא ליזי
- תאריך התחלה
ליילאני מביטה לעבר בדלת לעתים תכופות חוששת שצווחות הילדה ימשכו תשומת לב לא רצויה לפני שהיא אומרת "אם כך, כדאי שנזדרז, אנחנו לא רוצים שההצגה תתחיל בלעדינו." ומסתכלת לעבר האחרים כדי לראות אם למישהו מהם יש עוד שאלות לילדה לפני שהם יעזבו את החדר.
דרוגמאר מצטמרר מעט. "שמרי על עצמך.' וכדי לא לעכב, הפעם מוביל אותם
אחרי שהם עוזבים את הילדה, גנובל מסתכל סביבה לבדוק לאלמתים אחרים. "אני מתחיל לחשוד שהאורחים האחרים שעליו הילדה דיברה גם הם אלמתים אחרים כמוה, וכמו המלצרים מקודם. היא נראתה די תמימה, כאילו היא לא הבחינה שאנחנו שונים ממנה, אבל צריכים לחשוש. אולי זו מלכודת."
לפני שאתם יוצאים מהחדר, גוונית' אומרת "רגע! המממ.... אתם ראיתם את הבובה שלי במקרה? אני לא מצליחה למצוא אותה..."
כריסטוף קורע ברך מול הילדה. "את לא מצליחה להרדם בלעדיה, נכון?" "כן! ואני ממש עייפה!" היא עונה ומשפשפת בעיניה חסרות הצבע.
כריסטוף מתקרב אליכם ואומר בלחש: "ראיתי את זה בעבר. לרוחות יש משהו שכובל אותן לעולם החומרי, לעיתים זה חפץ. אם ניתקל בבובה של הילדה הזאת, כדאי שנחזיר לה אותה. זה יעזור לה לעבור אל העולם הבא. הילדה הזאת..." הוא מביט עליה ונאנח. "בדיוק בגלל דברים כאלה התחלתי להלחם באל מתים. אלה הזוועות שהם יוצרים."
אחרי שאתם יוצאים מהחדר הוא עונה לגנובל, "תמיד ייתכן שזו מלכודת, אך רוחות תקועות הרבה פעמים במצב שבין החיים למוות, וממשיכות לפעול כפי שעשו בחייהן, במעגל אין סופי."
כריסטוף קורע ברך מול הילדה. "את לא מצליחה להרדם בלעדיה, נכון?" "כן! ואני ממש עייפה!" היא עונה ומשפשפת בעיניה חסרות הצבע.
כריסטוף מתקרב אליכם ואומר בלחש: "ראיתי את זה בעבר. לרוחות יש משהו שכובל אותן לעולם החומרי, לעיתים זה חפץ. אם ניתקל בבובה של הילדה הזאת, כדאי שנחזיר לה אותה. זה יעזור לה לעבור אל העולם הבא. הילדה הזאת..." הוא מביט עליה ונאנח. "בדיוק בגלל דברים כאלה התחלתי להלחם באל מתים. אלה הזוועות שהם יוצרים."
אחרי שאתם יוצאים מהחדר הוא עונה לגנובל, "תמיד ייתכן שזו מלכודת, אך רוחות תקועות הרבה פעמים במצב שבין החיים למוות, וממשיכות לפעול כפי שעשו בחייהן, במעגל אין סופי."
דרוגמאר מצטמרר. "אני מקווה שהחיילים שלי נחים בשלווה בקברים שלהם..'
נראה שהעכבר שהוא אייבל מעט אחוז תזזית, בעודו מחפש בחדר אחר הבובה. הוא יודע מה זה לאבד דבר יקר, והוא ינסה למצוא את הדבר היקר בשבילה.
"קשר מעניין. אני תוהה האם הבובה בכלל נמצאת באחוזה בימינו - ייתכן שהיא נבזזה מסיבה כלשהי מזמן או שמי שמאחורי מה שהולך כאן לקח אותה שכן סביר מאוד בעיני שאפשר להשתמש בעוגן שכזה בטקסים אפלים." שאן חושב בקול.
"אם זה המצב... מי יודע איך הילדה תגיע למנוחות." כריסטוף מרכין ראשו.
אייבל מחפש בחדר אבל לא מוצא בובה, רק צעצועי עץ.
ברגע שאתם יוצאים מחדר הילדה, כולכם שומעים לפתע קול נשי בתוך הראש שלכם: "אז, אתם פורצים לבית שלי, משגעים את המשרת שלי ואפילו מעזים להטריד את הבת שלי?! איזו חוצפה!" זהו לא קולן של נעומי או מויירה, אתם לא מזהים אותו או את המקור שלו.
אייבל מחפש בחדר אבל לא מוצא בובה, רק צעצועי עץ.
ברגע שאתם יוצאים מחדר הילדה, כולכם שומעים לפתע קול נשי בתוך הראש שלכם: "אז, אתם פורצים לבית שלי, משגעים את המשרת שלי ואפילו מעזים להטריד את הבת שלי?! איזו חוצפה!" זהו לא קולן של נעומי או מויירה, אתם לא מזהים אותו או את המקור שלו.
"מי את? לא באנו להזיק, אנחנו כאן בשביל לדבר." זוהאן אומר את המילים בקול, מקווה שהאישה יכולה לשמוע.
"שתי נשים נעלמו מהכפר. באנו לחפש אותן. איננו מחפשים צרות.' דרוגמאר אומר לכיוום התקרה?
הוא מקשקש בזנבו בעצבנות.
הוא כבר מתגעגע ללגיונרים מושחתים לחסל.
הוא מקשקש בזנבו בעצבנות.
הוא כבר מתגעגע ללגיונרים מושחתים לחסל.
"אין חדש בתחום הזה.' רוטן דרוגמאר. 'אבל ממשיכיפ קדימה?"
"אחריך." כריסטוף מביא חצי חיוך, ומדליק מקטרת עוד פעם. אתם יורדים במדרגות ונזהרים להיות שקטים ליד המטבח, וממשיכים במסדרון הימני עד סופו. גרם מדרגות קטן מוריד אתכם לחדר רחב מאחורי דלתות כפולות. בקצה החדר עומדת בימת תיאטרון, שווילון אדום מכסה אותה. במרכז החדר מספר שורות של כסאות מרופדים. זה נראה כמו תיאטרון ביתי. על הכסאות יושבות עשרות רוחות של מה שנדמה כאצילים שונים, לבושים בבגדים ש, על אף החוסר בצבע, אתם בטוחים כי הם יקרים ואופנתיים מאוד. האצילים והאצילות משוחחים ביניהם ולא נראה ששמים לב אליכם כלל.
במרכז הדרך המובילה לבמה עומד רוח של אלף בחליפה, והוא חובש מגבעת ולובש מונוקול. הוא רוקע בעצבנות ברגלו על הרצפה ומסתכל סביב עד שרואה אתכם, ומסמן לכם בידו להתקרב. "איפה הייתם, סקולד ישמור?" הוא לוחש בעצבנות כשאתם מתקרבים מספיק, "אנחנו צריכים להתחיל כבר!"
במרכז הדרך המובילה לבמה עומד רוח של אלף בחליפה, והוא חובש מגבעת ולובש מונוקול. הוא רוקע בעצבנות ברגלו על הרצפה ומסתכל סביב עד שרואה אתכם, ומסמן לכם בידו להתקרב. "איפה הייתם, סקולד ישמור?" הוא לוחש בעצבנות כשאתם מתקרבים מספיק, "אנחנו צריכים להתחיל כבר!"
"המשרתים בכניסה בלבלו אותנו עם הוראות גרועות." רוטן דרוגמאר.
"הבמה בכלל מוכנה?" מחקה את הטון המתלונן של האלף
"הבמה בכלל מוכנה?" מחקה את הטון המתלונן של האלף
"אל תדאג, העיקר שאנחנו פה עכשיו," גנובל מרגיע את הרוח ואת דרוגמאר. "תראה, האורחים בכלל לא שמו לב לאיחור, כולם פשוט מדברים זה עם זה. לדעתי יש אפילו זמן לחזור על התפקידים שלנו פעם אחרונה. זה יעשה לך טוב. בוא תסכם בקצרה מה אנחנו עושים, כדי שהעצבנות לא תבלבל לך את המוח כשאנחנו מול כולם."
נראה שהעכבר הגיע למסקנה שלהיות אדם יהיה יעיל יותר, בעוד אייבל מתמתח חזרה לצורת אנוש.
אם לחייו של הרוח היו יכולות להאדים, הן כנראה היו רותחות מזעם עכשיו. "איזו מין בדיחה חולנית אתה משחק כאן, חתיכת הדיוט שכמוך! אנחנו מתחילים בזה הרגע, ואם אתה לא תעשה את התפקיד שלך כמו שצריך, אני אדאג שהבמה היחידה שתשחק עליה תהיה בימת ההוצאות להורג בקול טירס! עלו לבמה!" הוא נוקש בעצבנות באצבעותיו, ולפתע אתם מרגישים שהאוויר נימוג מראיותיכם לשנייה אחת כשאתם נשאבים פנימה, ולפתע מופיעים בחשכה מוחלטת. אלו מכם עם ראיית חושך מצליחים להבין שאתם נמצאים על הבמה, מאחורי הווילון.
אתם שומעים את רוחות האצילים מוחאות כפיים. "ערב טוב, גבירותיי ורבותיי" נשמע קולו של האלף מבעד לווילון "וברוכים הבאים לתיאטרון הפרטי של האדון והגברת ווייקראסט. הלילה נציג עבורכם קלאסיקה: זהו סיפור על אהבה ועל פחד, על גבורה ואומץ. על נסיכה ודרקון, על שלושה אבירים אמיצים, גיבוריו של סקולד, שיצאו למסע אימתני להציל אותה, ונער רחוב מטונף, אהבת האמת שלה. זהו הסיפור על הנסיכה האבודה מקול טירס." הקהל מוחא כפיים פעם נוספת, כשלפתע המסך נפתח. אתם מוצאים עצמכם עומדים מול הקהל, עששיות מאירות אתכם, ואתם מתחילים לשים לב שאתם לבושים בתחפושות - ליילאני לבושה בשמלה לבנה. שאן, גנובל וזוהאן לבושים בשריונות פלדה בסגנון שריונות הלגיונרים. אייבל לבוש בבגדים קרועים ומלוכלכים, בעוד דרוגמאר לא לובש דבר מלבד מכסה חלציים, וזוג כנפיים מזוייפות יושבות על גבו. במבט נוסף אתם מבינים שהתחפושות הללו אשלתיות - ספקטרליות, ממש כמו הרוחות עצמן, ואתם עדיין לובשים את השריונות והבגדים הרגילים שלכם מתחת לאשלייה. הקהל מביט בכם בציפייה.
אתם שומעים את רוחות האצילים מוחאות כפיים. "ערב טוב, גבירותיי ורבותיי" נשמע קולו של האלף מבעד לווילון "וברוכים הבאים לתיאטרון הפרטי של האדון והגברת ווייקראסט. הלילה נציג עבורכם קלאסיקה: זהו סיפור על אהבה ועל פחד, על גבורה ואומץ. על נסיכה ודרקון, על שלושה אבירים אמיצים, גיבוריו של סקולד, שיצאו למסע אימתני להציל אותה, ונער רחוב מטונף, אהבת האמת שלה. זהו הסיפור על הנסיכה האבודה מקול טירס." הקהל מוחא כפיים פעם נוספת, כשלפתע המסך נפתח. אתם מוצאים עצמכם עומדים מול הקהל, עששיות מאירות אתכם, ואתם מתחילים לשים לב שאתם לבושים בתחפושות - ליילאני לבושה בשמלה לבנה. שאן, גנובל וזוהאן לבושים בשריונות פלדה בסגנון שריונות הלגיונרים. אייבל לבוש בבגדים קרועים ומלוכלכים, בעוד דרוגמאר לא לובש דבר מלבד מכסה חלציים, וזוג כנפיים מזוייפות יושבות על גבו. במבט נוסף אתם מבינים שהתחפושות הללו אשלתיות - ספקטרליות, ממש כמו הרוחות עצמן, ואתם עדיין לובשים את השריונות והבגדים הרגילים שלכם מתחת לאשלייה. הקהל מביט בכם בציפייה.
