• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור [ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 7

למנהיג קוראים מנהיג כי השם שלו לא ידוע לאנשים האחרים שלא משרתים אותו, ןמי שכן משרת אותו הם אל מתים, אז לא אכפת להם.

העשרים שעומדים מסביב למזבח הם אל מתים. הכוהן הוא נקרומנצר. האל מתים משמשים כשומרים, ורק הנקרומנצר יודע להשתמש בקסם.
 
אני לא מנסה לרמוז שמה שכתבת הוא לא הגיוני בעולם שיצרת.
אני כותב מה שלי כקורא נשמע פחות מגניב / מוזר.
אם היית משלב הסבר בהמשך שכדי להשתמש בקסם הנקרומנסר משתמש בכח האלמוות של הסובבים אותו, אז זה מסביר את נוכחותם. אבל למשל במקרה כזה הייתי רומז שיש השפעה כזו שמתרחשת...
 
פרק ראשון, מצטער על ההתעכבות:
צעקות בכל מקום. אש, דם וכאב. קול עמוק ואיטי נשמע: "התאמן בקסם, נערי. זה המוצא היחיד שלך."
***
הור התעורר מהדפיקות שבאו מחוץ לחדר. הוא התלבש ויצא החוצה, רק כדי למצוא את אחותו בריב עם הוריו.
"את לא תלכי למועדון הזה יותר שומעת?! רק אתמול חזרת עם שני שיכורים דפוקים במוח! את לא רואה לאן את מדרדרת?!" הרים האב את קולו.
הבת, שלא נשארה חייבת, צעקה בגרון ניחר. "הם לא שיכו..." הור יצא מהבית. ללכת לבי"ס זו כבר לא אופציה, והשמש התלויה באמצע השמיים קפחה ביתר שאת על הכפר הקטן, אז הור החליט ללכת לחורשה הקטנה והיפה שצמודה לכפר. רק אחרי שנבלע בין העצים, הוא איפשר לעצמו לנשום עמוק את אוויר החורש הנקי, ונרגע. הוא נזכר בחלום שחלם אמש, ובעצה שקיבל מהקול. הוא פשט לאיטו את אצבעות יד ימין, ונדהם לגלות להבות מרקדות עליה. זה היה מגניב. קול רחש מאחוריו גרם לו לקמוץ את ידו ולהסתובב בבהלה. ארנב לבן קטן קיפץ בין השיחים ונעלם. הור השיב את מבטו לחורש היפה... ולאדם לבוש השחורים שעמד שם והסתכל עליו במבט משועשע. "נו? מה אתה אומר?" האיש שאל באותו קול עמוק. "שווה להתאמן בקסם, נכון?" הור הביט בו בפה פעור. "אתה... אתה זה שחלמתי עליו, נכון?" האיש הרים גבה. "עוד לא קלטת את זה? אני כאן בשביל להציע לך הצעה. מה דעתך ללמוד בבית ספר שמוקדש לקסמים? אני עצמי אאמן אותך ואכשיר אותך בקסם ובידע." הור הביט בו בשאלה. "מי אתה?"
"השאלה היא מי אני יכול להיות. אני יכול להיות המורה שלך, ואני יכול להיות זר לנצח. אתה תחליט. אגיע לביתך בערב. לך תהיה האפשרות להחליט. אם תפתח לי את הדלת, אנסה לשכנע את הוריך לשלוח אותך לבית הספר. אם לא תפתח, אלך לדרכי ולא אטריד אותך עוד.

בערב, אחרי ארות ערב, שכללה התעלמות מוחלטת של האחות הגדולה משאר בני המשפחה, נשמעה דפיקה בדלת. הור ניגש לדלת בלב פועם, מנסה לחשוב מה לעשות. אולי בסופו של דבר זה משתלם ללמוד קסמים? אולי זה מסוכן? זה בהחלט שווה את זה, הוא החליט. הוא פתח את הדלת, והתאכזב. זה היה הדוור. אחרי שהוא הלך, נשמעה עוד דפיקה. המשפחה, שהתעסקה בינתיים במכתב, לא שמה לב שהור הולך לדלת ופותח אותה. הפעם זה היה האיש לבוש השחורים. "קיבלת החלטה נכונה. עכשיו אבקש ממך לעלות לחדר שלך, כי אני רוצה לדבר עם הוריך בפרטיות."

אחרי כשעה, הדלת של הור נפתחה. זה היה האיש. "תארוז, אתה הולך ללמוד באמת."
 
פרק נחמד, אהבתי. הכתיבה זורמת ולא נתקלתי בקשיים. האמת שאישית אני מעדיף פרקים קצרים בני סצנה או שתיים.

שאלה בנוגע לעולם - מה התרבות והטכנולוגיה בו? התיאור של קסם ושל כפר קטן עם חורשה עושה אסוציאציה לימי הביניים, אבל אז אתה מדבר על בתי ספר (לילדי איכרים?), מועדוני נוער שכוללים אלכוהול (ורמיזה מעודנת למתירנות מינית), דוורים... זה נשמע מאוד מודרני ומאוד לא קסום וימי ביניימי (ימי ביניימי לא חייב להיות ''אמונות טפלות - שריפת מכשפות - אפס היגיינה'', אבל הדברים שתיארת מודרניים מדי).

והערה פצפונת - המילה ''מגניב'' היא די סלנגית ולא כל כך מתאימה לסיפור.

סה''כ אהבתי, ח''ח.
 
אני לא מתכוון טכנולוגית (בכ''מ, הטכנולוגיה הנגישה לעם הפשוט וחיי האיכרים לא השתנו הרבה מימי הביניים ועד סוף הרנסנס), אלא תרבותית. מסיבות, מועדונים ובתי ספר הוא לא משהו שתמצא בכפרי איכרים לא ברנסאנס ואפילו לא במחצית הראשונה של המאה ה-20, חופש מיני הוא בכלל דבר שכמעט ולא התקיים (לא בצורה שזוכה ללגיטימציה) מהמצאת החקלאות ועד שנות ה-60. אני מדבר על האופי התרבותי של העולם, שנראה די מנותק מההקשר הטכנולוגי שלו (מי יכול לשלוח את הבן לבית הספר כשהוא צריך אותו בשדה? ומועדונים זה בכלל בזבוז זמן ואוכל מוחלטים, שמביאים בעיקר שכרות ופה ושם היריון לא רצוי - אין ממש אמצעי מניעה בתקופה הזו).

עריכה - מצטער אם התגובה תוקפנית מדי, אני תוהה אם יש לי בעיה של תקפנות יתר בתגובות. הכוונה היא לעזור כמובן (ופה ושם להביע דעה אישית על העולם, מקווה שבסדר :)), לא להשפיל או ''לרדת''.
 
בעקרון אתה צודק, אבל כאן במדובר בארץ אחרת. שים לב שאין חופש מיני- ההורים אסרו על הבת לצאת למועדון! המועדון הזה הוא בעצם פאב קטן ושמח בלב הכפר.

ו... זה לא בדיוק בית ספר. זו כיתה קטנה שלומדת על ההיסטוריה של העולם, על חקלאות, על שיטות טובות לגדל מזון ועל מטמתיקה כדי שלא ירמו אותם בעתיד.

ודבר אחרון- החקלאות הומצאה הרבה לפני הספירה, לא יודע את השנה המדויקת, ובתקופה הזאת, חופש מיני היה הדבר היחידי שהיה קיים... אבל בוא נעזוב את הנושא הזה. זה לא העיקר, זה התפל.

ודבר אחרון באמת- הכל בסדר, רק תקרא את מה שאתה כותב לפני השליחה, ותתקן את מה שנראה לך תוקפני.
 
פרק 2-
"אתם משוחררים." אמר גקם. הור קם מהכיסא שלו, וארז את הספרים. הוא לא הקשיב לכל מה שאמר המורה, אבל סיכם בספר הריק שלו את החלק ששמע. הוא הישיר את מבטו ללוח השעם הקטן, וראה לחש קסם לא מוכר. הוא פתח בחזרה את הספר שלו והתחיל להעתיק אותו. אחרי שסיים הוא סגר את הספר בחבטה ויצא מהכיתה בריצה. המסדרון הענק והקריר היה הקלה גדולה אחרי הכיתה הקטנה. הוא עבר במסדרון בדרכו החוצה, וראה את רייאן, נער צעיר ומגושם שלמד שנה מעליו. ראיין ציחקק במבוכה כשאריאן, נערה
שלמדה איתו, עבר לידו. הור חייך בטוב לב ויצא החוצה.

זה היה עוד ערב חמים. נערים ונערות שיחקו בחוץ בעזרת כדורי אש ונתזי מים, וקולות צחוק נשמעו מסביב. הור פנה לכיוון המזרקה, להצטרף לחבריו. כשירד הלילה, הור חזר לחדרו השקט. הוא לא חלק חדר עם אף אחד מלבד כמה ציפורים מפוסלות מעץ ואריה קרח קטן. הור ישב לעבוד על לחש הקסם שלמד, אבל דפיקה בדלת הסיחה את דעתו. גקם נכנס. "נו?" הוא אמר. "למה לא היית מרוכז היום? זו הפעם השלישית החודש."
"זה לא באשמתי, המורה," ענה הור. "אני מנסה להתרכז, אבל אני כל הזמן מאבד קשב." גקם צחק. "אז איך אז לא באשמתך?"
הור שתק. "אם תמשיך ככה, איאלץ להפרד ממך, וזה חבל. אתה תלמיד מבריק." גקם פנה לצאת. "שמור על עצמך, הור."

הור התעורר באמצע הלילה. הוא היה צמא. בדרך למטבחון הקטן שבחדר שלו, הוא שמע צליל מרכבה מהחלון. הור הציץ לבדוק מה קורה בחוץ, וראה את המרכבה. המרכבה הייתה עצומה. הור בחיים לא ראה מרכבה כזאת. הדלת שלה נפתחה, וממנה ירדו 3 אנשים. שניים לבושים בבגדים שחורים, והשלישי בבגדים לבנים, שתאמו לזקן שלו. הם נכנסו בשער הטירה, ונעלמו. אחרי כמה דקות של תהייה, הור חזר לישון. הוא חלם על חדר אדום שהופך לשחור תוך כמה רגעים, והתעורר לקול צעקות. "היא מתה!". הור קם, מטושטש מהשנה, ויצא מחדרו. ראיין עמד במסדרון, מול דלת חדרה של אריאן. הוא זעק באימה. גקם, הריבק ועלן, שלושת המנהלים של בית הספר, הגיעו בריצה מלמטה. הקהל שהיה בחוץ השתתק כשגקם, שהיה המורה לקסם בבית הספר, ביטא לחש קסם של מעקב. קולות תדהמה ופחד נשמעו כאור הלחש התמקד חלון המרכזי של המסדרון, וזה התפוצץ כשהאיש לבוש הלבן נכנס דרכו. "מה שלומך, גקם? יש מישהו שהייתי רוצה לקבל." הוא הצביע על הור. גקם הסתכל על האיש בתמיהה. "ולמה דווקא אותו, נירוויד? אין לך מספיק זומבים שיעשו מה שאתה אומר?"
 
פרק נחמד. הכתיבה זורמת, אם כי לא מלוטשת. השם ''ראיין'' מרגיש מאוד אמריקאי, ובכל מקרה המלצה שפעם קיבלתי היא לא לשים בסיפור שני שמות דומים מדי - בטח לא ברמה של ''ראיין'' ו''אריאן''.

הסצנה השנייה... אם הכוונה היתה לעורר בקורא רגש של פחד או עצב, לא זה ולא זה לא התעורר. אין לי מושג ירוק מי אלה ראיין ואריאן, ולא ממש התעצבתי מהמוות שלה. באופן כללי זה מרגיש דומה להחריד להוגוורטס, במיוחד לספר השני... ולמה הסצנה נקטעת בכזו פתאומיות בלי הסבר?

מטבחון ופסלונים? חדר פרטי? כמה כסף יש לילד הזה שהוא הצליח להיכנס לבית ספר כזה יוקרתי? גם אם הוא נכנס אליו בחינם (ונראה שהוא נכנס אליו בחינם), שזה מאוד מוזר בפני עצמו, אין סיכוי שהוא בחדר פרטי עם מטבחון וחפצי אומנות.

הערה סמנטית - מרכבה זה הדבר הזה:
1280px-Biga._Festa_do_esquecemento._Xinzo_de_Limia%2C_Ourense%2C_Galicia.jpg
אתה מדבר על כרכרה.

סה''כ - כתיבה נחמדה זורמת, לא מלוטשת כל כך. עלילה... לא משהו.
 
העלילה מלאה בחורים מכאןצועד הודעה חדשה כמו שהח'אן אמר.
אגב מחסור של חופש מיני לא אומר שההורים לא מרשים לה לצאת למועדן אילה שנשים באותה תקופה היו נחשבות טיפשות חלשות ולעיתים קרובות היו כמעט בגדר רכוש, בעל יכול היה להכות את אישתו עד זוב דם וזה היה דבר שגרתי לחלוטין, כפיית נישואים הייתה למעשה נישואין, לבחורה לא היה מה לומר על עצמה היא הייתה שם בשביל ללדת ילדים לגדל אותם ולעשות את מטלות הבית, זהו. לא משהו מעבר לזה.
מה שאתה מתאר כאן נשמע איך לומר את זה... חסר בגרות ורואים כאן בבירור את חוסר הבנת התקופה.
 
אלישע - בשום מקום הוא לא אמר שהוא כותב על ימי הביניים האמיתיים, אלא על גרסת פנטזיה מרוככת שלהם... למה החלטת שהוא צריך לכתוב על עולם בו 100% מהנשים (ו-90% מהגברים אגב) הם רכוש?
tkhag1 אמר/ה:
אגב מחסור של חופש מיני ... שנשים באותה תקופה היו נחשבות טיפשות
אין לי מושג איך הגעת מהפקרות מינית להכאת נשים ופטריארכיה דוחה.
 
אני מנסה להסביר לו מה זה אומר "מחסור בחופש" באותה תקופה, ולי לפחות נראה שהוא מקוון לעולם ימי ביניים, אז אני רציתי להראות לו ש"אבא לא מרשה לי ללכת למועדון" זה רחוק מהמצב שהוא מדמה, אני לא מצפה ממנו לספר בו נשים הם רכוש אבל שידע מה הוא "מרכך" כי זה אפילו לא מזכיר את המצב באותה תקופה
 
הפרק הזה קצת חלש. בכל אופן, אני לא חושב שזאב רוצה לתאר את ימי הביניים. לפי מה שהבנתי זה עולם בדיוני שלא קשור לעולם שלנו. את הדוגמה של הרנסנס הוא הביא, בצורה לא מוצלחת, הנסיון לתאר את רוח התקופה.

אני חושב שעדיף ללמוד על התקופה של ימי ההיניים, אבל לא בהקשר הזה.

צחכה לקרוא את הפרק הבא. מקווה שיהיה יותר טוב.
 
הפרק הכי טוב עד כה לדעתי.
אתה מקדם את העלילה מהר שזה טוב לאינטרנט אבל לדעתי אפשר להעשיר קצת את הדמויות. כרגע כל פרק (קצר) מתאר תקופה שלמה, כך נדמה.
כדאי לתת יותר זמן מסך ל 2-4 דמויות שאתה חושב שהן המרכזיות בסיפור.

אלישע, לא הבנתי מאיפה הגעת לחופש מיני? בכל מקרה זה עולם פנטזיה אז אין קשר למוסכמות היסטוריות בתקופה כזו או אחרת במדינה בכדה״א.
 
במקרה יצא לי לשים לב עכשיו לסיפור, והפרק השני נחמד, השלישי מצוין.
הכתיבה באמת קולחת ויש לך כישרון לכתיבת סיפורים, כדאי לפתח אותו.
כמו שאולדמן אמר, זה עולם הפנטזיה של וולף ולא משנה כמה אנחנו אוהבים/לא אוהבים את מה שהולך בו (אישית אני די אוהב), הוא זה שמחליט מה הנורמות המקובלות בו, מה רמת הטכנולוגיה, וכן אם מועדונים קיימים בו או לא ומה עושים בהם. אנחנו יכולים להעיר לו על דברים שלא נראים לנו (20 איש בכרכרה) אבל בסופו של דבר הוא מחליט.
מה שקצת מוזר לי הוא שהמורים לא מעירים להור בשיעור עצמו, ושנשמע כאילו גקם הוא המורה היחיד לקסם.
 
אולדמן- אתה צודק בעקרון. אני מנסה לזרז קצת את תקופת הילדות של הור. אם אתם מרגישים שזה מהיר מדי, אני אאט את קצב הסיפור.
אביעד- גקם הוא הרכז של לימודי הקסם, והוא מלמד את הור.
וגקם הוא אדם נחמד, אז הוא לא רוצה להביש את הור בשיעור. כל עוד הוא לא מפריע, הכל בסדר.

ח'אן- מסכים שיש חורים בעלילה. אני מנסה להשתפר תוך כדי כתיבה, וזה הסיפור הראשון שאני כותב. תודה על כל ההערות והתגובות!

פרק 3:
נירוויד התקדם לכיוון הור. "זה לא משנה, גקם. הילד הזה בא איתי. אין שום דבר שתוכל לעשות בנידון. אתה חייב לי, זוכר?"
"כל דבר אחר, נירוויד, אבל לא זה. הילד לא יעזור לך, גם בתור זומבי. הוא מגושם וחסר תקנה." ענה גקם. "אני עדיין כאן!" קרא הור. השניים התעלמו ממנו. "קח אותו, נירוויד, ולך. הפסק להטריד אותנו. גם את הגופה שלה אתה יכול לקחת." נשמע קול. אחד המורים היותר זקנים פסע קדימה, בעודו מצביע על חדר הנרצחת. מלמולי הפתעה נשמעו כשהמורה החווה בידו לכיוון הור, ובידו השנייה לכיוון הגופה. שניהם התרוממו באוויר, וריחפו לכיוון נירוויד. נירוויד נקש באצבעותיו כשחיוך על פניו, ושני המלווים שלו נכנסו פנימה. הם אחזו בנערה וגררו אותה החוצה, ואז, כשנירוויד מחייך, גררו גם את הור. הור שלח מבט לאחור, וראה את מבטו השבור של גקם, שנראה כי הוא רוצה להתערב אך לא יכול. הור הרגיש מהלומה בראשו, והתעלף.

הכרכרה רעדה בפראות כשאחד הגלגלים עלה על אבן. נירוויד הביט בהור כשזה זע מעט, ואז פקח עיניים. כאב לו הראש. "מרגשי יותר טוב?" אמר נירוויד, אבל הור היה יכול רק להאנק חלושות ולהביט בו חסר אונים. נירוויד מצמץ, ואז נתן לו בקבוקון קטן, מלא בנוזל אפרפר עם ריח לא נעים. "תשתה את זה, זה יגרום לך להרגיש יותר טוב." הנוזל המגעיל מילא את פיו של הור, והוא מיהר לירוק אותו החוצה. נירוויד געה בצחוק. "תנסה שוב, והפעם תירק פחות." הוא אמר לאחר שנרגע. הור שתה שוב, והפעם עמד בדחף לירוק את הנוזל המר והגושי החוצה מפיו. ראשו התחיל להצטלל, והוא שם לב לסביבה שלו. הוא שכב בתיבת עץ די גדולה, שזזה בפראות קדימה החילה בתוכה כשישה ספסלים קטנים. התיבה הייתה כרכרה, תפס הור, כשחלון פתוח משמאלו הראה לא שהנוף דוהר מסביבו. מימינו שכבה גופת נערה, בשלבי חמצון מוקדמים. הור הניח את הבקבוקון משמאלו, והישיר את מבטו בחזרה אל הזקן ששמו נירוויד.
"אני שמח שאתה מרגיש יותר טוב. עכשיו, ניצבת לפניך אפשרות בחירה. או להתחיל ללמוד אצלי ולעשות חיל בתחום הקסם והמגיה, או לשרת אותי לנצח כאל מת, בדיוק כמו הרכבים והסוסים שבחוץ. הבחירה בידך."
הור לא ידע מה לעשות. 'מה גקם היה עושה?' הוא חשב. 'יותר נכון, מה הוא היה מייעץ לי לעשות? אין ספק שגקם היה בוחר ללמוד, ואז לברוח, כשהוא צובר מספיק כוח.'
"אש..." הור השתעל. "אשאר ללמוד אצלך, אדוני."
נירוויד חייך. ניכר עליו שהוא מרוצה. "עשית את הבחירה הנכונה. עכשיו, תהנה משארית הנסיעה. התחנה הבאה, טירת רומילון."

מקווה שהפרק יצא בסדר. אני לא הכי מרוצה מהתוצאה, אבל אני אשתפר עם הזמן.
 
כרגיל, הכתיבה זורמת וחלקה. המשלב מעט ילדותי, אבל זה ממחיש יפה את הדמות של הור. הפרק היה אמור להיות חלק מהקודם, לדעתי. אין סיבה להפריד באמצע הסצנה.

אם הכוונה היתה להראות שגקם מתחנן על חיי הילד, זה לא נראה ככה. זה נשמע מהצד כאילו זה שני חברים ותיקים שמתבדחים על חשבון מישהו. ''לא, על תיקח אותו! הוא ממילא מגושם וחסר תועלת! אני מתחנן!''. קצת... מוזר. באופן כללי, נראה שהם ויתרו על הור די בקלות, וזה קצת... לא מצייר אותם כ''טובים''. הייתי ממליץ מאוד להוסיף תיאורים. והקטע עם הור שצועק ''אני עדיין כאן''... אם זה היה אמור להיות משעשע, זה היה סביר מינוס. אם הסצנה אמורה לשדר רגשות עזים ועצב, המשפט ממש לא קשור כאן, ונשמע סביר בהרבה שאחד המבוגרים יומר לו משהו בסגנון ''שתוק כשהמבוגרים מדברים''.

הסצנה השנייה - נירוויד מרגיש הרבה יותר מדי נחמד. הוא מאג רשע או סבא'לה חמוד? אולי היית מתאר שהוא ''מתוק רעיל'' (מכיר את המורות האלו שכל מילה שנייה שלהן היא ''חמודים'', והן מפחידות בהרבה מאלו שצועקות?). המונח ''גופה מחומצנת'' מכל מקום לא אומר הרבה לרובנו. אולי ''רקובה''.
איכשהו מוזר שהור עם המשלב הילדותי שלו פתאום מתחיל לחשוב עם מילים כמו ''אין ספק'' ו''צובר''.

הכתיבה מרגישה דלה מאוד בתיאורים, במידה שקשה להבין את הרגשות של הדמויות.
 
lonewolf אמר/ה:
ומי אמר שמג רשע לא יכול להיות אדם טוב? מה הופך אותו לרשע?
אתה יודע ש''לרצוח ילדים למטרותיי האישיות'' לא ממש הולך עם טוב לב, כן?

בכל מקרה, ממליץ לערוך ולהעשיר את הכתיבה המאוד דלה כרגע. וכדאי גם להסביר איכשהו את הנחמדות המוזרה של האיש שלפני רגע רצח מישהי בלי להניד עפעף.
 
אני דווקא חושב שהדואליות בין נחמד מאוד רגע אחד, לאכזרי להפליא רגע לאחר מכן, שימש הרבה עריצים ודיקטטורים לאורך השנים. זה לא באמת מפתיע ודווקא לדעתי מתאים.
מה שכן, הריב בין גקם לנירוויד מרגיש דליל. גם המורה הזקן הנוסף שמתערב זה לא מבהיר את המצב - האם זה מנהל בית הספר? אם כן, זה הגיוני. אחרת זה מוזר קצת.
גם השילוב של הנערה בסצנה, עשוי קצת פחות מאופטימלי. למשל אם במקום נירוויד היה מגיע לבית הספר, והיו מציעים לו מכלתחילה את הנערה - אבל אז הור מנסה לעצור את נירוויד שכתוצאה מכך מגלה את כוחותיו, היה הופך את זה ליותר "מעניין" / "זורם". כרגע אין סיבה שהנערה נזרקת שם באמצע.
 
חזרה
Top