• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

לאורי עובר לישיבה שפופה, מול בן בערובה המסכן.
"בוא נתחיל בשאלה הכי חשובה - עם מי ג'ק הולך לעשות עסקה הלילה, ואיזו? מה הוא מתכנן לעשות עם הוורדים?"
אצבעותיו מתופפות בעצבנות על קת החרב. זמנם אוזל, אבל יש כמה דברים שהם חייבים לדעת.
 
גארט
"היית משכנע יותר כשסיפרת על הפגישה עם הבחורה ההיא," ג'ק זורק. "אאמין שיש לך את הסיבות לנקום, אך אין לך את האופי המתאים. משהו אחר מניע אותך, פחות רדוד מנקמה. אל תחשוב אחרת, גארט. אני לא נמנע מעבודה משותפת. אבל מעתה אשקול רק הצעות אמיתיות," הוא מוסר.

לאורי ורו
“הוורדים הם מדפסות כסף אם יש'ך לקוחות, ותמיד תמצא כאלו שצריכים מרפא זול, זה שהעסקאות נעשות רחוק מהעיניים של החוק זה בונוס ברוב המקרים. אנשים מעריכים פרטיות, 'תם יודעים," הוא מסביר. "אז הוורדים נשארים אצלנו. ג'ק מוכר רק את עלי הכותרת, הפעם לאיזו מחתרת מדסאטור, נראה לי. רק הייצור אמור לקרות כאן, 'נחנו תמיד מוכרים את הסחורה במקומות אחרים. אבל זה היה לפני הדרמה עם מוראו."
 
גארט:
"אני לא משקר לך, ג'ק, אני לא נמצא תחת פקודות לעשות זאת יותר."
גארט אכן לא שיקר, אך ג'ק שם לב לפרטים הקטנים. גארט רצה שסארטוג ייפגע על מה שהוא עשה, אך זה לא היה אישי. זו הייתה הרגשה מהקשר שגארט חלק עם בני-מינו. וסארטוג היה רק בונוס אם הוא יצליח להתקרב לג'ק. המשימה האמיתית שלו שכנה הרחק משם.
"אז, מתי אתה מתכוון לשחרר אותי? למרות הסם המשתק, התכווצויות השרירים שלי הורגות אותי."
 
לאורו
רו נאנח בכבדות, ודוחק את הוורדים מעט עמוק יותר ''זה לא נשמע לי אמין'' הוא מקרב את פיו לאוזנו של השבוי ופולט נשימה ארוכה שמדיפה ריח דם, ואז לוחש בקול גרוני ומבעבע מהדם הנוסף שזורם בגופו ''תנסה שוב?"
 
גארט
"כשתפסיק להסתיר ממני מידע," הוא עונה. "אוון דיווח עבורי על המחזה שלך, ריצה על פני הגלים. מרשים, אבל קשה להאמין שכך חצית את הקילומטרים שמפרידים בין האי הזה לאברלייט." עיניו של ג'ק נעות לרגע אל הסכין שלידו, הן חוזרות להביט בגארט עם אכזבה עמוקה. "את האמת, הפעם. אל תיכשל לראות את הטיפשות שבגבורה, גארט. אין לה משמעות, לא כאן, לא בפני. עם מי הגעת לכאן?"

לאורי ורו
העורב מתנשף בכאב, זיעה מכסה את גופו. "בסדר! " הוא נשבר, "סיפרתי ת'אמת, אבל המחיר שונה הפעם. ג'ק רוצה את ת'יריאל מחוץ למשוואה, רק שאין לנו סיכוי מול כוח האש שלה, לא באזור כזה. הדסאטורים מוכנים לעשות את זה בשבילו. הם יתקפו את הספינה בחצות."
"אז יש לנו חצי שעה," מוסר אחד הלהבים מאחור.
 
לאורו
רו מרים גבה תוך שהוא נסוג לאחור, מהנהן באיטיות ואז נעצר, ראשו מוטה בזווית משונה ''אנחנו...צריכים להתערב? ת'יריאל וג'ק יחסלו אחד את השניה, אנחנו נחסל את השאריות...נשמע כמו תכנית''
 
רו ולאורי
"כמו תכנית רעה," פאולו מגיב. "אם מוראו תחשוב שהיא מפסידה, היא תיקח את כל האחרים איתה. פקודה אחת מספיקה בשביל להפגיז את המכרה, המקום הזה יקרוס יחד עם כל מי שנמצא בו. החרא הלבן צריך להיות ממש בטוח ביכולות של המחתרת הזאת, או נואש. במצב שהוא נמצא בו, הייתי מהמר על נואש."
נראה שהעורב מסכים, או אולי הוא עושה את עצמו כדי לרצות את החוקרים שמסביבו. כך או כך, הוא מהנהן. "זזנו לפה ברגע שהעסקה נשברה, היינו חייבים להעביר אנשים לפני שהיא הגיעה, הוראות מלמעלה. עכשיו במקום משלוחים יש מצור, הזמן נגדנו. לפחות הוא עשה משהו." נשמע שג'ק העדיף פתרון מסוכן על הפסד וודאי.

גארט
"אני מכיר את היכולות של בני מינך, גארט. אתה מניח שהבורות שלך משותפת לכל. בגלל הטעות הזו, תיאלץ להוכיח את דבריך." ג'ק הופך את ידו השמאלית של גארט, הוא לוקח את הלהב השחור ומשסף את הורידים. המראה מספיק כדי לשלוח בו כאב מטלטל, בערה שמתעצמת במהירות. השיתוק רק מוסיף לעינוי, גופו לא מסוגל להגיב. ג'ק שולף ורד קטן, צבעו העז זהה לזרם הארגמן. הוא מקרב אותו אל האדמה הקשה, במקום אותו גארט משקה בדמו. הצמח משתרש בקרקע בקלות. ג'ק ממשיך לדבר רק כשהפאניקה של גארט מגיעה לשיאה.
"זה המחיר שתשלם עבור שקרים. כשאחזור לכאן, אשאל את אותה שאלה." הוא קוטף עלה כותרת מהורד, אחד שלא נמצא שם לפני כן, ולוחץ אותו נגד החתך הטרי. הדימום פוסק. "התשובה תלויה בך." ג'ק יוצא מטווח ראייתו, משאיר את גארט לשקול מחדש את מצבו.

לא חולף זמן רב של סבל ושקט לפני שהוא מתחיל לשמוע צעדים. דלת נפתחת לא רחוק מאחוריו, משהו נזרק לתוך החדר, קול טריקה נשמע. לאחר כמה רגעים גארט מבין שמישהו נזרק אל החדר, כשהאיש נאנח.
 
לאורו
''אם כך, מה נעשה, טקטיקן דגול?" הוא מזעיף פנים, ואז מעיף מבט לכיוון העורב שאחוז בזרועותיו ''אם יש לנו עוד שאלות כדאי לשאול אותן מהר, לפני שאני ארוקן את הציפור הנחמדה שלנו בטעות''
 
גארט:
גארט נאנק בכאב ומביט לכיוון האיש שנזרק אל תוך התא בחוסר עניין גדול במיוחד. ג'ק הרגע נתן לגארט את הכלי המושלם להימלטותו. עם כמות הדם שהוא שפך, חלק רב מהסם ששיתק אותו נזל כעת לרגליו בתוך בריכה ארגמנית. הוא הרגיש את קצוות הקסם שלו נכנסים חזרה לתודעתו, והוא תפס אותם במלוא כוחו.
הוא לקח נשימה עמוקה של אוויר והתכונן לכאב הנוראי ביותר שחווה עד כה. כוח כבידה בלתי-נראה הקיף את ליבו, והתחיל ללחוץ ולשחרר בקצב מהיר פי שניים מהקצב בו ליבו פעם כעת, מכפיל את זרימת הדם בגופו. גארט היה זקוק לפחות למספר ימים על מנת להתאושש מאיבוד דם כל כך חמור, אך עם מטאבוליזם מואץ הוא יכל לחדש את המלאי שלו תוך מספר שעות בודדות, ובאותה התנועה גם להיפטר משאר הסם שנמצא בגופו. הוא רק היה צריך לא לאבד את דעתו מול סבל הגהינום שהתפרש על כל גופו כמו שמיכה של כאב אשר החמימות שלה מסרבת לעזוב אותו.
 
גארט
השיתוק, יחד עם חייו, הולך ומתפוגג עם כל פעימה מאומצת. גם כאשר החולשה מתפשטת ברחבי גופו, כשהארנלין אוזל והוא נאבק לנשום, גארט שומר על שדה הכבידה. הדרך להתחמק ממוות במקום הזה היא להתקרב אליו מאוד. הזרם האדום לא פוסק עד שגארט משיג בחזרה את השליטה בעצמו - תשוש, אבל עדיף על חסר אונים. העולם הסתחרר ברגע בו קם מהכיסא, נדרשו לו מספר רגעים כדי להתאושש.
"אם 'תה לא רוצה להרגיש חרא," הקול שמאחוריו מוסר, "תאכל את עלי הכותרת." מבט זריז אל הפרח מספיק כדי לוודא - בזמן שגארט החוויר, הוורד עבר לגוון עז יותר, חי יותר. עלי הדם הרחבים כמעט מוצגים לראווה.

רו ולאורי
"ממ? אה, כן," העורב נזכר. "ראיתי מישהו כזה נגרר אל המכרה. אין לי שמץ. כנראה מת, או בדרך לזה."
 
גארט:
"לא תודה..." גארט נאנק בלחש, מנסה לזוז כמה שפחות עד שגופו יחזור למוטב. הוא הרגיש את טעם הגופרית עולה בפיו כאשר מספר ורידים דקים בלחייו התפוצצו ומילאו את פיו בטעם מר. ניחא.
"אני לא מכניס שום דבר לפה מבלי להתייעץ עם הרופא האישי שלי, המכשפה השכונתית וההומלס המטורף הזה שתמיד איכשהו נמצא מעבר לפינה ומטיף על סוף העולם."
 
"לא הייתי מהמר על זה", לאורי מצמיד את קת חרבו לרקה של העורב, "תגיד מה שתגיד עליו, לממזר יש כמה טריקים בשרוול, לא משנה מה הוא עובר", הוא מניף את חרבו, ומנחית את הקת איפה שהצמיד אותה, מעלף את העורב לכמה שעות טובות.
"נמשיך לתוך המכרה. עכשיו יש לנו עוד משהו לחפש שם", הוא מסנן, ומתחיל ללכת.
 
גארט
הזר מביט מסביב. אם לשפוט לפי פניו המזוקנות ובגדיו שהספיקו לתפוס את אבק המכרה, נראה שהוא נמצא במקום כבר זמן רב. "נראה שהם לא כאן, אז תיאלץ לסמוך עלי. מצד שני, אני פה בדיוק בגלל שלקחתי לעצמי כמה עלים. מצד שלישי, אין כאן את הצפיפות, או את הריח, של החדרים בהם הם מחזיקים אותנו. ואין את ההצקות של העורבים." בזמן שהוא מתאמץ למצוא צדדים נוספים, האיש מסתכל לראשונה על גארט. "רגע, למה אתה פה? נמאס לכם מאיתנו אז התחלתם להקיז אחד את השני?"

רו ולאורי
הם מוצאים מעלית ישנה ומספר מנורות גז, ויורדים אל המכרה. קולות החריקה של המכונה מהדהדים, מלווים את הירידה בגובה ובטמפרטורה. ממעל, התהום סוגרת עליהם, לוקחת את אור הכוכבים. רק התאורה שאיתם נותרת, מספיקה בקושי כדי לחשוף את האולם הרחב אליו הם נכנסים. קירות הסלע מחוספסים, לאורכם מוצבים קורות תמיכה עבות. המערה הטבעית-לשעבר הורחבה כדי לספק את הרעב הכלכלי של בעליה הקודמים, לעיתים בפזיזות מסוכנת. בדרכם הם חולפים על פני דוגמה - נתיב כריה שקרס, שברי מכונות וכלים קבורים מתחת לפסולת המסלע, יחד עם האנשים שתפעלו אותם.
לבסוף הם רואים את התחתית, מנצנצת לכיוונם. השתקפות, למעשה, של המנורות שהם מחזיקים - מים. האזור הזה של המכרה מוצף. הם עוצרים את תנועת המעלית בזמן, יורדים לאחד ממסלולי השינוע שנבנו מסביב לאולם. משם, חושיו של רו מובילים אותם מעלה במכרה החשוך, בין מסילות לנתיבים מחניקים, עד שהם מגיעים למסדרון מואר וצר מדי לפעילות, אולי חלק מאזור מנוחה עבור העובדים. לאורי שם לב לקולות שקטים, נשמעים מעבר לאחת הדלתות - חדר אחסון קטן לכלים. שימוש במשקפת התרמית חושף שתי דמויות שמשוחחות ביניהן.
 
"אתה מכיר את ג'ק הלבן? העורב שאיבד את הכנפיים ועכשיו מרותק לקרקע? אתה מסתכל על האחד ששבר לו את עמוד השדרה." גארט מחייך לאיש הזקן ומושיט לו יד חלשה ללחיצה.
"בוא נצא מנקודת הנחה שאנחנו ברי-ברית זמניים עם מטרה דומה. אתה רוצה לצאת מפה, ואני רוצה לצאת מפה. בוא נגיד שהייתי טיפה יותר מדי בטוח בעצמי ובאתי הנה בעיוורון, אז אני די חדש באזור. מה קורה באי הזה בעצם? מה ג'ק מתכנן? אה כן, יש כמה ספינות שאמורות להגיע לכאן מתישהו בקרוב, אז אם תעזור לי אני אוודא שיישמר לך מקום פנוי בתא חמים ופרטי, שבדר"כ שמור לאנשים שבלעדיהם לא מפליגים."
 
לאורי
“איך שאני רואה את זה, אלו האפשרויות," לאורי שומע מהעבר השני.
"שוב זה?"
"כן, שוב זה. אלא אם יש לך רעיון טוב יותר."
שתיקה, ואז הקול הראשון ממשיך. "סת' יצא לסרוק את השטח לפני חמש שעות. היה אמור לחזור לפני שלוש שעות, נראה שהחליט לוותר על החלק הזה."
"אז הוא נתפס, או נהרג." מחליט הקול השני. "או שהחליט לצאת מפה בלעדינו."
"או שהוא זהיר," מתעקש הקול הראשון, לא בפעם הראשונה, סביר להניח. "לכן לוקח לו זמן לחזור. אבל הוא בדרך אלינו."
"אתה מהמר על החיים שלנו עם המיומנות של סת'."
"לא הפעם הראשונה שזה קורה," מתגונן הראשון.
"תפקח ת'עיניים. זאת הפעם האחרונה, כנראה."
כעת שניהם שותקים.
"תראה, אני נותן לו עוד שעה. אם היא עוברת והוא לא כאן, גם אנחנו לא."

גארט
"חושב שמספרים לנו משהו? אין לי שמץ מה הוא מתכנן. אני כן יודע מה קורה." האיש דוחף את עצמו כנגד הקיר, עובר לתנוחה מעט פחות עלובה. "אם אתה יוצא מכאן ופונה שמאלה, 'תה תגיע לסדרת המסילות הראשית. עלה לאורכה ותגיע לתאים שלנו, עלה יותר ותגיע לאיפה שג'ק נמצא, ואז לכניסה למכרה. בצד השני המסילות מתפצלות. באולם בו התאורה מפסיקה לעבוד הם מקיזים אותנו," האיש מרים את שרוול זרועו השמאלית, חושף חתכים רבים, חלקם טריים יותר מאחרים. גארט שם לב שידו של האיש רפויה, חסרת תועלת.
"באחד האחר שמעתי שהוורדים והעלים נשמרים. כמובן, בכל פינה שהזכרתי אתה יכול למצוא עורבים, אבל אחד כמוך אולי יכול לעבור בלי שיבחינו. השמירה האמיתית נמצאת בכניסה למקום. אם הייתה דרך להפעיל את המסילות, אולי יכולנו לצאת מכאן."
 
גארט:
"לא, ג'ק כנראה כבר הזהיר את כל העורבים עליי. זה סיפור די ארוך, למרות שהוא גם די קצר. הייתי אחד מהעורבים, עד שג'ק השתגע, הפך לפרנואיד ובגד בי. בכל מקרה, תודה על המידע. אני די בטוח שהזיתי קצת באמצע והוספתי פרטים נוספים שלא אמרת לי, אבל בסדר, אני אסתדר. תודה רבה לך, אני אוודה שיבוא מישהו וישחרר אתכם, עם העדפה להשאיר אתכם בחיים."
 
חזרה
Top