[ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 5 ו 6

[lonewolf]

אני פחות מרגיש שיש משהו מוגזם. לא כיוונתי לזה. בכל אופן, ההמשך יהיה הרבה פחות מוגזם.

[אביעד]

עדיין לא ענית לי על השאלה - הבנתי למה הם רוצים לחלץ אותו. לא הבנתי למה הם עושים את זה אם הם מבינים שאין להם סיכוי לעשות את זה ומפחדים מהכהנים פחד מוות.

אני פחות מרגיש שיש משהו מוגזם.

גם אני. לדעתי אין כאן יותר מדי אימה, בטח לא לפרולוג שאמור "להכניס אותך לאווירה"

[tkhag1]

אני לא אוהב לעשות את ההשוואה הזו אבל אם אתה מכוון לאווירה של פחד ןאימה מוחלטים אתה צריך לכוון לימי התחלת השואה או אפילו בעיצומה, מלבד מעטי מעט אף אחד לא אמור להעז להתנגד, ביחוד עם שלטון הטרור והאימה הזה נמצא הסביבה הרבה זמן.

[lonewolf]

מראש לא כיוונתי לאימה מוחלטת. קראת את אביר הוורד השחור?כיוונתי למשהו מהסוג הזה. מן סיפור גותי אפל. אבל פחות גותי.

אביעד- אם חיילים חמושים פורצים לבית שלך ועומדים לעשות משהו לבן שלך או לקרוב משפחה אחר, ולך אין נשק. אתה תעשה משהו בשביל להציל אותו? אנשי הכפר מרגישים אותו דבר- הם לא חושבים בהגיון כשזה נוגע לחיים של אחד משלהם. בעיניהם, זה הטופ של הטופ. מה שכן, הם לא תוקפים בכל הכוח, כי הם לא רוצים למות. מצד אחד הם רוצים להציל אחד משלהם, מצד שני יש יצר השרדותי. מה שנוצר זה שילוב בין שניהם.

[The oldman]

קודם כל, הפרולוג כן מבצע את העבודה הבסיסית שבשבילו הוא מועד - וזה להכניס את הקורא לאווירה של הסיפור.
בקשר לאדג׳י או לא, זו לא ביקורת רלוונטית ממש כי זה עניין של טעם. יש המון אנשים שאוהבים אדג׳י כמו שיש אנשים שאוהבים פיצה עם אננס.

מה שכן - ה 21 איש בכרכרה מזכיר לי משחק מבוכים ודרקונים שבו חקרנו מבוך, ונכנסו לחדר שקט לחלוטין של 3 על 3 מטר שבפנים היו 12 אורקים...
זה מסוג הפרטים שקל לערוך החוצה ולא תורמים לסיפור.
אתה גם צריך להחליט האם הפחד נובע מקסם ואז הכוהנת עם שני עוזרים מספיק או מבריונים ואז 21 אנשים זה סביר אבל... השתמשת בקסם. שניהם זו הגזמה מיותרת לדעתי.

אה, ולמה למנהיג קוראים מנהיג ולא שם יותר מדליק?

[lonewolf]

למנהיג קוראים מנהיג כי השם שלו לא ידוע לאנשים האחרים שלא משרתים אותו, ןמי שכן משרת אותו הם אל מתים, אז לא אכפת להם.

העשרים שעומדים מסביב למזבח הם אל מתים. הכוהן הוא נקרומנצר. האל מתים משמשים כשומרים, ורק הנקרומנצר יודע להשתמש בקסם.

[The oldman]

אני לא מנסה לרמוז שמה שכתבת הוא לא הגיוני בעולם שיצרת.
אני כותב מה שלי כקורא נשמע פחות מגניב / מוזר.
אם היית משלב הסבר בהמשך שכדי להשתמש בקסם הנקרומנסר משתמש בכח האלמוות של הסובבים אותו, אז זה מסביר את נוכחותם. אבל למשל במקרה כזה הייתי רומז שיש השפעה כזו שמתרחשת...

[lonewolf]

פרק ראשון, מצטער על ההתעכבות:

ספוילר

הצג

צעקות בכל מקום. אש, דם וכאב. קול עמוק ואיטי נשמע: "התאמן בקסם, נערי. זה המוצא היחיד שלך."
***
הור התעורר מהדפיקות שבאו מחוץ לחדר. הוא התלבש ויצא החוצה, רק כדי למצוא את אחותו בריב עם הוריו.
"את לא תלכי למועדון הזה יותר שומעת?! רק אתמול חזרת עם שני שיכורים דפוקים במוח! את לא רואה לאן את מדרדרת?!" הרים האב את קולו.
הבת, שלא נשארה חייבת, צעקה בגרון ניחר. "הם לא שיכו..." הור יצא מהבית. ללכת לבי"ס זו כבר לא אופציה, והשמש התלויה באמצע השמיים קפחה ביתר שאת על הכפר הקטן, אז הור החליט ללכת לחורשה הקטנה והיפה שצמודה לכפר. רק אחרי שנבלע בין העצים, הוא איפשר לעצמו לנשום עמוק את אוויר החורש הנקי, ונרגע. הוא נזכר בחלום שחלם אמש, ובעצה שקיבל מהקול. הוא פשט לאיטו את אצבעות יד ימין, ונדהם לגלות להבות מרקדות עליה. זה היה מגניב. קול רחש מאחוריו גרם לו לקמוץ את ידו ולהסתובב בבהלה. ארנב לבן קטן קיפץ בין השיחים ונעלם. הור השיב את מבטו לחורש היפה... ולאדם לבוש השחורים שעמד שם והסתכל עליו במבט משועשע. "נו? מה אתה אומר?" האיש שאל באותו קול עמוק. "שווה להתאמן בקסם, נכון?" הור הביט בו בפה פעור. "אתה... אתה זה שחלמתי עליו, נכון?" האיש הרים גבה. "עוד לא קלטת את זה? אני כאן בשביל להציע לך הצעה. מה דעתך ללמוד בבית ספר שמוקדש לקסמים? אני עצמי אאמן אותך ואכשיר אותך בקסם ובידע." הור הביט בו בשאלה. "מי אתה?"
"השאלה היא מי אני יכול להיות. אני יכול להיות המורה שלך, ואני יכול להיות זר לנצח. אתה תחליט. אגיע לביתך בערב. לך תהיה האפשרות להחליט. אם תפתח לי את הדלת, אנסה לשכנע את הוריך לשלוח אותך לבית הספר. אם לא תפתח, אלך לדרכי ולא אטריד אותך עוד.

בערב, אחרי ארות ערב, שכללה התעלמות מוחלטת של האחות הגדולה משאר בני המשפחה, נשמעה דפיקה בדלת. הור ניגש לדלת בלב פועם, מנסה לחשוב מה לעשות. אולי בסופו של דבר זה משתלם ללמוד קסמים? אולי זה מסוכן? זה בהחלט שווה את זה, הוא החליט. הוא פתח את הדלת, והתאכזב. זה היה הדוור. אחרי שהוא הלך, נשמעה עוד דפיקה. המשפחה, שהתעסקה בינתיים במכתב, לא שמה לב שהור הולך לדלת ופותח אותה. הפעם זה היה האיש לבוש השחורים. "קיבלת החלטה נכונה. עכשיו אבקש ממך לעלות לחדר שלך, כי אני רוצה לדבר עם הוריך בפרטיות."

אחרי כשעה, הדלת של הור נפתחה. זה היה האיש. "תארוז, אתה הולך ללמוד באמת."

[הח׳אן הטטרי]

פרק נחמד, אהבתי. הכתיבה זורמת ולא נתקלתי בקשיים. האמת שאישית אני מעדיף פרקים קצרים בני סצנה או שתיים.

שאלה בנוגע לעולם - מה התרבות והטכנולוגיה בו? התיאור של קסם ושל כפר קטן עם חורשה עושה אסוציאציה לימי הביניים, אבל אז אתה מדבר על בתי ספר (לילדי איכרים?), מועדוני נוער שכוללים אלכוהול (ורמיזה מעודנת למתירנות מינית), דוורים... זה נשמע מאוד מודרני ומאוד לא קסום וימי ביניימי (ימי ביניימי לא חייב להיות ''אמונות טפלות - שריפת מכשפות - אפס היגיינה'', אבל הדברים שתיארת מודרניים מדי).

והערה פצפונת - המילה ''מגניב'' היא די סלנגית ולא כל כך מתאימה לסיפור.

סה''כ אהבתי, ח''ח.

[lonewolf]

בעקרון העולם הוא... כמו ברנסנס. מין פיתוח מאוחר של ימי הביניים.
לגבי ה"מגניב". ניסיתי לתאר את ההרגשה של הור. נסה אתה לדמיין את התחושה הזו של עשיית קסמים. זה פשוט "מגניב."

עריכה- תודה על התגובה....

[הח׳אן הטטרי]

אני לא מתכוון טכנולוגית (בכ''מ, הטכנולוגיה הנגישה לעם הפשוט וחיי האיכרים לא השתנו הרבה מימי הביניים ועד סוף הרנסנס), אלא תרבותית. מסיבות, מועדונים ובתי ספר הוא לא משהו שתמצא בכפרי איכרים לא ברנסאנס ואפילו לא במחצית הראשונה של המאה ה-20, חופש מיני הוא בכלל דבר שכמעט ולא התקיים (לא בצורה שזוכה ללגיטימציה) מהמצאת החקלאות ועד שנות ה-60. אני מדבר על האופי התרבותי של העולם, שנראה די מנותק מההקשר הטכנולוגי שלו (מי יכול לשלוח את הבן לבית הספר כשהוא צריך אותו בשדה? ומועדונים זה בכלל בזבוז זמן ואוכל מוחלטים, שמביאים בעיקר שכרות ופה ושם היריון לא רצוי - אין ממש אמצעי מניעה בתקופה הזו).

עריכה - מצטער אם התגובה תוקפנית מדי, אני תוהה אם יש לי בעיה של תקפנות יתר בתגובות. הכוונה היא לעזור כמובן (ופה ושם להביע דעה אישית על העולם, מקווה שבסדר ), לא להשפיל או ''לרדת''.

[lonewolf]

בעקרון אתה צודק, אבל כאן במדובר בארץ אחרת. שים לב שאין חופש מיני- ההורים אסרו על הבת לצאת למועדון! המועדון הזה הוא בעצם פאב קטן ושמח בלב הכפר.

ו... זה לא בדיוק בית ספר. זו כיתה קטנה שלומדת על ההיסטוריה של העולם, על חקלאות, על שיטות טובות לגדל מזון ועל מטמתיקה כדי שלא ירמו אותם בעתיד.

ודבר אחרון- החקלאות הומצאה הרבה לפני הספירה, לא יודע את השנה המדויקת, ובתקופה הזאת, חופש מיני היה הדבר היחידי שהיה קיים... אבל בוא נעזוב את הנושא הזה. זה לא העיקר, זה התפל.

ודבר אחרון באמת- הכל בסדר, רק תקרא את מה שאתה כותב לפני השליחה, ותתקן את מה שנראה לך תוקפני.

[lonewolf]

פרק 2-

ספוילר

הצג

"אתם משוחררים." אמר גקם. הור קם מהכיסא שלו, וארז את הספרים. הוא לא הקשיב לכל מה שאמר המורה, אבל סיכם בספר הריק שלו את החלק ששמע. הוא הישיר את מבטו ללוח השעם הקטן, וראה לחש קסם לא מוכר. הוא פתח בחזרה את הספר שלו והתחיל להעתיק אותו. אחרי שסיים הוא סגר את הספר בחבטה ויצא מהכיתה בריצה. המסדרון הענק והקריר היה הקלה גדולה אחרי הכיתה הקטנה. הוא עבר במסדרון בדרכו החוצה, וראה את רייאן, נער צעיר ומגושם שלמד שנה מעליו. ראיין ציחקק במבוכה כשאריאן, נערה
שלמדה איתו, עבר לידו. הור חייך בטוב לב ויצא החוצה.

זה היה עוד ערב חמים. נערים ונערות שיחקו בחוץ בעזרת כדורי אש ונתזי מים, וקולות צחוק נשמעו מסביב. הור פנה לכיוון המזרקה, להצטרף לחבריו. כשירד הלילה, הור חזר לחדרו השקט. הוא לא חלק חדר עם אף אחד מלבד כמה ציפורים מפוסלות מעץ ואריה קרח קטן. הור ישב לעבוד על לחש הקסם שלמד, אבל דפיקה בדלת הסיחה את דעתו. גקם נכנס. "נו?" הוא אמר. "למה לא היית מרוכז היום? זו הפעם השלישית החודש."
"זה לא באשמתי, המורה," ענה הור. "אני מנסה להתרכז, אבל אני כל הזמן מאבד קשב." גקם צחק. "אז איך אז לא באשמתך?"
הור שתק. "אם תמשיך ככה, איאלץ להפרד ממך, וזה חבל. אתה תלמיד מבריק." גקם פנה לצאת. "שמור על עצמך, הור."

הור התעורר באמצע הלילה. הוא היה צמא. בדרך למטבחון הקטן שבחדר שלו, הוא שמע צליל מרכבה מהחלון. הור הציץ לבדוק מה קורה בחוץ, וראה את המרכבה. המרכבה הייתה עצומה. הור בחיים לא ראה מרכבה כזאת. הדלת שלה נפתחה, וממנה ירדו 3 אנשים. שניים לבושים בבגדים שחורים, והשלישי בבגדים לבנים, שתאמו לזקן שלו. הם נכנסו בשער הטירה, ונעלמו. אחרי כמה דקות של תהייה, הור חזר לישון. הוא חלם על חדר אדום שהופך לשחור תוך כמה רגעים, והתעורר לקול צעקות. "היא מתה!". הור קם, מטושטש מהשנה, ויצא מחדרו. ראיין עמד במסדרון, מול דלת חדרה של אריאן. הוא זעק באימה. גקם, הריבק ועלן, שלושת המנהלים של בית הספר, הגיעו בריצה מלמטה. הקהל שהיה בחוץ השתתק כשגקם, שהיה המורה לקסם בבית הספר, ביטא לחש קסם של מעקב. קולות תדהמה ופחד נשמעו כאור הלחש התמקד חלון המרכזי של המסדרון, וזה התפוצץ כשהאיש לבוש הלבן נכנס דרכו. "מה שלומך, גקם? יש מישהו שהייתי רוצה לקבל." הוא הצביע על הור. גקם הסתכל על האיש בתמיהה. "ולמה דווקא אותו, נירוויד? אין לך מספיק זומבים שיעשו מה שאתה אומר?"

[הח׳אן הטטרי]

פרק נחמד. הכתיבה זורמת, אם כי לא מלוטשת. השם ''ראיין'' מרגיש מאוד אמריקאי, ובכל מקרה המלצה שפעם קיבלתי היא לא לשים בסיפור שני שמות דומים מדי - בטח לא ברמה של ''ראיין'' ו''אריאן''.

הסצנה השנייה... אם הכוונה היתה לעורר בקורא רגש של פחד או עצב, לא זה ולא זה לא התעורר. אין לי מושג ירוק מי אלה ראיין ואריאן, ולא ממש התעצבתי מהמוות שלה. באופן כללי זה מרגיש דומה להחריד להוגוורטס, במיוחד לספר השני... ולמה הסצנה נקטעת בכזו פתאומיות בלי הסבר?

מטבחון ופסלונים? חדר פרטי? כמה כסף יש לילד הזה שהוא הצליח להיכנס לבית ספר כזה יוקרתי? גם אם הוא נכנס אליו בחינם (ונראה שהוא נכנס אליו בחינם), שזה מאוד מוזר בפני עצמו, אין סיכוי שהוא בחדר פרטי עם מטבחון וחפצי אומנות.

הערה סמנטית - מרכבה זה הדבר הזה:

ספוילר

הצג

אתה מדבר על כרכרה.

סה''כ - כתיבה נחמדה זורמת, לא מלוטשת כל כך. עלילה... לא משהו.

[tkhag1]

העלילה מלאה בחורים מכאןצועד הודעה חדשה כמו שהח'אן אמר.
אגב מחסור של חופש מיני לא אומר שההורים לא מרשים לה לצאת למועדן אילה שנשים באותה תקופה היו נחשבות טיפשות חלשות ולעיתים קרובות היו כמעט בגדר רכוש, בעל יכול היה להכות את אישתו עד זוב דם וזה היה דבר שגרתי לחלוטין, כפיית נישואים הייתה למעשה נישואין, לבחורה לא היה מה לומר על עצמה היא הייתה שם בשביל ללדת ילדים לגדל אותם ולעשות את מטלות הבית, זהו. לא משהו מעבר לזה.
מה שאתה מתאר כאן נשמע איך לומר את זה... חסר בגרות ורואים כאן בבירור את חוסר הבנת התקופה.