• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ההתפרקות - עץ משחק [חופשיטה] (3/3) נסגר.

קנטינר:
META
לורד- 20.
כפר- 8.
כוחות אבירי החופש מצליחים ללכוד עוד חמישים לוחמים, אבל הלורד- נעלם. הכפר מאובטח והתושבים המבוהלים לא מבינים מה קורה.
קונראד:
הילד מהנהן במבט מושפל, ממשיך לרכוב בשתיקה לצד קונראד.
מרגרטה ואמו של קונראד עומדות בפתח הטירה, מחכות לשובו.
כשהן רואות את הבאים, מרגרטה רצה אל עבר קונראד, פונה לחבק אותו אך מבחינה בפצעיו.
"מה קרה לך? נפצעת בקרב?" היא זועקת בדאגה, כשאמו של קונראד ממהרת גם היא לבחון את בנה.
 
קנטינר-
כהחדשות ממגיעות לקנטינר, הוא מתעצבן. "לא יכול להיות שהוא נעלם! הוא היה כאן קודם, ולא הספיק להתרחק. לכו לחפש או... אני אלך לחפש אותו ביחד איתכם. אתם לא עושים עבודה מספיק טובה."
Meta
משלחת חיפוש- 14
קנטינר- 17
 
קונראד
קונראד יורד מסוסו כשאמו ואשתו באות לקראתו, נאנק קלות. ''אמי הליידי'', הוא מחווה בראשו אל ליידי אווה, ''אשתי הליידי'', הוא לוקח בעדינות את ידיה הרכות של אשתו. הוא לא מחייך, אך בתור הנשים הקרובות ביותר אליו הן מצליחות לזהות את השמחה וההתרגשות שלו בעיניו - רק אדם שמכיר היטב את קונראד יוכל לזהות רגשות אצלו. ''אני חושב שנדבר על כך בפרטיות, בטירה. בינתיים...'', הוא עוזב את אשתו ועולה אל סוסו, ''להתקדם לטירה! הורו לטבחים לשחוט לנו חזיר מפוטם וגדול, כי הלילה נחגוג את הניצחון! אפסנו את השלל במרתפי הכספות!'', הוא מאיץ בסוסו להתקדם אל הטירה. אחרי שהוא מחליף את בגדיו המלוכלכים ושוטף את אבק הדרכים, הוא קורא לאמו ולאשתו לשבת לדבר איתו, מזמין מנער משרת שלושה ספלי תה חם.

OUT
כמובן שהוא גם דואג למגורים נאותים לבן הערובה ולכל צרכיו.
 
סלאפקווה
"ואתם מחכים לרשות שלי?" שואלת סלאפקווה את דמון. "אני מאמינה שאתה מסוגל לפתוח את השקים לבד". היא פונה לעבר החיילים. "פתחו אותם!"
 
מצטער שלא הגבתי
ברנור
ברנור בודק את המבנה והציוד, השאלה היא לא האם המבנה מוזנח, אלא האם הוא יהיה שמיש אחרי ניקיון ושיפוץ. כשהו גומר, הוא אומר לחיילים: "מי הבעלים של העסק ואיפה אני יכול למצוא אותו?", בהנחה שהחיילים יודעים הוא הולך איתם לבעל המפעל.
 
קנטינר:
OUT
לתפוס אותו עכשיו, כשהוא רכוב על סוס כמוכם, זאת בעיה. כבר חיפשתם אותו והוא הספיק לצבור פער.
IN
החיפושים נכשלים. קנטינר עולה על עקבות פרשים לאחר כמה שעות, אבל הן מובילות לנחלה הקרובה.
"לורד חכם," מפטיר ארוד כשהם רוכבים חזרה למכרות "לא התעקש להישאר בטירה שלו כשאין לו מספיק חיילים להחזיק אותה. אבל עכשיו הוא יקרא לתגבורת מהנחלות הקרובות... עדיף שנודיע למינד שהמכרות בידינו, שישלחו לנו בנאים ולוחמים".
קונראד:
החיילים מריעים בשמחה, בזמן שהשלל מוכנס לטירה.
לאחר שהוא מתרחץ ומתלבש כראוי, קונראד יושב עם אימו ואשתו.
"ובכן, אני רוצה שתספר לי כל מה שקרה, במיוחד על זה" אומרת מרגרטה ומצביעה על פצעי קונראד. אימו מוסיפה: "ואני בהחלט מקווה שאכלת שם כמו שצריך. אף פעם אי אפשר לסמוך על טבחים צבאיים...".
סלאפקווה:
החיילים פותחים את השקים וחושפים ראשים. יש שם עשרות כאלו, והדחף להקיא עולה בסלאפקווה. אחרי הכל, זה לא מחזה נעים, ראש בלי שאר הגוף.
"זאת מתנה מדרקוני המערב, משום מה. הם גם צירפו מכתב קצר שאומר: 'אנו החומה העומדת איתן מול הזוועות'" אומר דמון.
ברנור:
המבנה בהחלט יהיה שמיש אחרי שיפוץ ונקיון, אבל גם הציוד יצטרך לעבור תהליך דומה.
"לפי מה שהית'קוך אמר לנו הוא אמור לחכות לך במסעדת 'רונין', ברובע העשיר של העיירה. לפי מה שהשליח שלו סיכם עם הית'קוך תוכלו להיפגש בעוד חצי שעה, אלא אם כן לא תהיה מרוצה מהנכס, ואז לא תופיע" אומר אחד השומרים.
 
קונראד
קונראד שוקל בזהירות את מילותיו. הדבר האחרון שהוא רוצה זה שאמו תיבהל. ''זד משרותאד, עובד רוחות האסון, שלח מתנקש משוגע לחסל אותי. הוא פצע אותי אבל בסוף התגברנו עליו, והענקנו לו את העונש הראוי לו'', הוא אומר. ''המלחמה היתה ניצחון גדול. היארל נקלע בתחילתה למצור במערות ההרים, אבל תחבולה מוצלחת שלי - שילוח עדר בקר עם לפידים בקרניו - הבהילה עד מוות את הצבא הצר ושחררה את הדובריינים. כבשנו בלי קרב את אחד הכפרים ווניצחנו את הלורד בקרב על הטירה, וכשראה שהוא מפסיד הוא פנה אלינו למשא ומתן. הפכתי אותו לווסאל ולקחתי את בנו כבן ערובה, כמו גם קיבלתי כופר נאה'', הוא מספר, שביב גאווה זוהר בעיניו.
 
סלאפקווה
סלאפקווה מעווה לרגע את פניה בשאת נפש. בני אדם כאלה הם אלה שמוציאים לרוחות האסון שם רע. אך היא מיד כובשת את פניה, חוזרת להבעה חסרת הרגש שלה. "תמצאו מישהו שיספור את הראשים. תפיצו את ההודעה על חלאות האדם האלה בקרב הצבא". היא מחייכת. "אפילו אני מעולם לא ירדתי לרמות כאלה. ואחר כך טוענים שמאמיני רוחות האסון הם אלה שפוגעים בבני האנוש הנורמטיבים". היא יוצאת מהחדר, הולכת בזריזות למועצה. מסמנת לדמון לבוא איתה.
 
קנטינר:
"למה לא? זאת הייתה המשימה שלנו, לכבוש את המכרות. האמת שלא היינו אמורים להשמיד את צבא הלורד, אבל מה שהיה היה.
לשרוף את המכרות? אולי את הציוד, אבל את המכרה עצמו אי אפשר לשרוף...".
קונראד:
"ומי ידאג לבן הערובה הצעיר? אחת המשרתות?" שואלת אימו.
"זד משרותאד?! זה בטח הבעל של הכופרת ההיא לבית אסיניס, שהאלים יעצרו את גלגלה טרם זמנו. אני מקווה ששלחת מענה ראוי" אומרת מרגרטה.
ברנור:
הם מגיעים למסעדה, שיחסית למסעדות בעיר הבירה היא די בינונית- מבנה לא גדול, מלא בריהוט מעץ מלא ובעששיות שמן, כשמלצרים במדים אחידים עוברים בין השולחנות. ליד אחד מהשולחנות יושב אדם בבגדים משובחים, המסמן לכם לבוא אליו.
"שלום לך, אדוני האציל. הבנתי שאתה מעוניין לקנות את הנכס של המעסיק שלי, ואני בטוח שאתה מסופק ממה שראית" הוא אומר לברנור בזמן שהוא מאותת למלצר, שמניח צלחת עם נתח בשר ברוטב עשיר מלווה בתפוחי אדמה צלויים מול ברנור.
סלאפקווה
"על דרקוני המערב? בסדר גמור, גברתי" אומרים השומרים ויוצאים.
דמון וסלאפקווה מתקדמים אל בניין המועצה, שם מחכים לה כל חברי המועצה האדומה, מנהיגי הצבא.
"ובכן, סלאפקווה, לשם מה קראת אותנו לכאן?" שואל טרסקאז, אחיה.
 
קונראד
''איש לא מתגרה בי מבלי להיענש, אך אני מניח שעניינים פוליטיים גבוהים פחות מתאימים לנשים'', קונראד סוגר את העניין. ''לבן הערובה אדאג אני, כמובן. הוא ילמד ממני כל מה שיש לדעת על שלטון.... וימות אם אביו ימרוד'', קונראד אומר בקרירות.

OUT
אחרי השיחה הזו, אני מציע שנריץ לשיחה אישית יותר של קונראד עם אשתו (זה יכול להיות מעניין) או לפוליטיקה ולמאורעות מיוחדים.
 
"מסופק?" הוא שואל "לא בדיוק, ציפיתי למבנה ולציוד במצב שמיש. מה שראיתי לא בדיוק עומד בקריטריונים. לא במחיר הזה. כמובן, למבנה יש פוטנציאל, אבל בכנות, הוא לא שווה את המחיר."

מעניין שהוא קרא לי אציל. זה מחניף ומחמיא לאגו
 
סלאפקווה
"טוב ויפה". אומרת סלאפקווה, ומתיישבת במקומה.
"בזמן האחרון החלו כמה התקפות אכזריות ומתוכננות היטב לפקוד את ארצנו היקרה. דרגוני המערב, קבוצה של שכירי חרב, הצליחו לעבור את ההרים, וכרגע הם חונים שם, מחכים לפקודות מממניהם. ההצעה שלי, בנוגע לעניין הזה, הוא הטלת מצור על קבוצת שכירי החרב. מניעת אספקת האוכל והמים, כמו גם מניעת דרכו של שליח להודיע להם על התחלת ההתקפה. נוסף על כך, אני מציעה לתקוף אותם באמצעות הטרבושות והקטפולתות שברשותנו, וכך לפורר את נאמנותם ולפגוע במשאביהם. במידה ואלה יברחו או יחליטו לתקוף את המכרות, אני מציעה שנציב מלכודות ואת הקשתים שלנו". היא מהנהנת לעבר חברי המועצה. "אך יש דבר נוסף שצריך לדאוג אליו. מכשף אכזרי וחזק, חצי דרקון על פי השמועות, הוא המוביל את הדרקונים. תצליחו לגבור עליו?" היא מפנה את מבטה אל ראש האשפים, דובריאני במוצאו.

out:
מבנה המועצה:
סלאפקווה פותחת בבעיה הראשונה, לרוב החשובה יותר. היא מספרת עליה ומציעה את הצעתה. במידה ונשאלת השאלה, על הנשאל לענות על השאלה. לאחר מכן עובר התור להבא בתור,לפי הסדר הבא:
סלאפקווה
ראש הרגלים
ראש היד החומה
ראש היד השחורה
ראש האשפים
דמון
שעשוי לתמוך בהצעתה של סלאפקווה, ועשוי להציע הצעה שונה, או להרכיב על הצעתה של סלאפקווה. וכך זה מתנהל, ללא צעקות והתפרצויות. לאחר שהדיון על הסוגיה הנוכחית נגמר, עוברים לסוגיה הבאה(שתהיה המתנקש כמובן) וכך הלאה. חשוב לציין שההחלטה מתקיימת לפי רוב, אך במצב של תיקו ההחלטה שתומכת בה ראשת הבית(סלאפקווה) היא הקובעת. חשוב לציין שלרוב זורמים עם ראש הבית, ולא מציעים הצעה מנוגדת לשלו. בית אסיריס היה ידוע בשל היותו... מסודר למופת ומנומס.זהו גם המוטו של הנחלה:
משמעת,סדר,כבוד.
 
קנטינר:
OUT
להתקפל? אתה אמור להחזיק במכרה... איך תחזיק בו אם תתקפל?
קונראד:
OUT
בסדר גמור. אתה מעוניין להתחיל אותה או שאתה רוצה שמרגרטה תתחיל?
IN
"יפה מאוד, אני שמחה. אף אחד לא יפגע בבן שלי ולא יצא מזה בלי עונש. ובנוגע לכיבוש, אני בטוחה שהארכידוכס אריך ישמח על התוספת לשטחיו" אומרת אימו, מניחה את ספל התה שלה על המגש.
"יש לי כמה עניינים לסדר בנוגע לרקמות החדשות, אז אני אשאיר את שניכם לבד" היא אומרת, ויוצאת מהחדר.
סלאפקווה:
"זה מוזר מאוד. אף מעסיק לא שולח את אנשיו לשטח לפני שהוא נותן להם פקודות. יכול להיות שזו בדיוק הכוונה שלהם, והם רוצים למשוך את חיילינו למלכודת, בה הם ייקלעו לאש צולבת" אומר ראש הרגלים, קצין בשם ביזארו.
"אני מסכים עם ביזארו. דרקוני המערב הם קבוצה בעלת כוח אש מסוכן, ואין לנו יותר מדי מידע על היכולות שלהם, מעבר למרקחות האלכימיות שלהם" אומר ראש היד החומה, בן מחצית בשם ארצ'ן.
צ'ומברה נשאר שקט, וראש האשפים אומר: "לגבור עליו? אשפים שהשלימו את טקס המעבר מאדם לחיה הם אשפים מהמסדרים המוזרים ביותר ביבשת. הם חזקים מאוד, והוא ככל הנראה לא יוצא דופן. הוא יוכל להגן על אנשיו מפגיעת ארטילריה, אבל זה ישרוף את מאגרי הקסם שלו.
בכל מקרה, האשפים שלנו הם לא מהחזקים ביותר, אם כי הם גם לא חלשים, אבל מארב של אותו אשף יכול לפגוע בנו קשות. אני לא אוהב להילחם מול יריב שאני לא יודע עליו כלום, כי אז אין לי איך להיערך נגדו".
כל העיניים נישאות אל דמון, שמהרהר כמה רגעים.
לבסוף הוא מרים את ראשו ואומר: "קודם כל עלינו לסגור את דרך הנסיגה שלהם, לפני שמתעסקים באוכל ומים. אני תומך במה שסלאפקווה הציעה, אבל מציע שנפעל בשלבים איטיים יותר. נחכה לראות מה הם עושים ונניח להם לבצע טעויות. טעות שלנו תוכל לתת להם תנופה לניצחון, ולכן אסור לנו לפעול בפזיזות".
ברנור:
"למה ציפית? מדובר בעת מלחמה, וכל המקומות האחרים הרוסים או בשימוש של האצילים והארכידוכס. האדון שלי מעוניין למכור, אבל כבר עכשיו הוא מוכר במחיר הפסד. אמנם תשקיע יותר כסף במפעל, אבל אני בטוח שאדם חכם כמוך יוכל למנף את הצלחת המפעל לגבהים חדשים ולהחזיר את השקעתך" הוא אומר לאחר נגיסה מהמנה שלמולו.
 
קונראד
קונראד נעמד, מתוך הרגל, גוהר מעל אשתו... ואז מזכיר לעצמו שהוא לא עומד מול אחד הפקודים שלו, ומתיישב. ''התגעגעתי אלייך, מרגרטה'', הוא נוטל את ידה בידו, נזהר שלא להביט בה. חמש שנות נישואין והוא עדיין לא הצליח להתרגל למטלה הפשוטה של שיחה עם אשתך.
 
סלאפקווה
סלאפקווה מרימה את ידה. "אתם צודקים. הגרוע מכל הוא להילחם מול אויב, שאינך יודע עליו דבר". היא קמה, מתהלכת מצד לצד. "יחד עם זאת, אסור לנו להניח להם להישאר בשטחנו. זה מותיר אותנו חלשים, ופתוחים להתקפות מאחור. טיפול איטי זה אכן רעיון טוב". היא מהנהנת לעבר בעלה. "אבל הצעד הראשון בטיפול צריך להיות הטלת מצור על משאביהם, והראשונים שבהם הם האוכל והמים".
היא ממשיכה בשלה. "במידה והוא יגן על אנשיו מפגיעות הארטילריה, משאביו יגמרו לבסוף, ואבנים נמצאים על ההר כחול שעל שפת הנהר. למעשה". היא פונה אל דמון, מניפה את אצבעה לעברו. "לחכות להם יהיה הדבר הגרוע ביותר שנוכל לעשות. זה נותן להם את הבחירה על הזמן. עלינו לשלוט בזמן ובמקום, וכך נוכל לשלוט בקרב עצמו. ההצעה שלי היא שנטיל את המצור, לא ניתן לדבר להיכנס או לצאת. חשוב שהם לא יהיו מודעים למצור, כך שמשאביהם יתקלו במהירות רבה יותר. בד אל בד, אני מציעה להתחיל בירי מסיבי של כלי המצור".
 
קנטינר-
Out
עם כל הכבוד, קנטינר יודע שהכוחות שלו במצב לא משהו, בגלל שהם הרגע עברו קרב קשה, והוא לא רוצה לאבד הכל. הוא לא עובד בשיטה 'עבודה לפני הכל'.
אם תגבורת לא תגיע ממינד, קנטינר פשוט יאסוף את האנשים שלו וילך משם.
In
קנטינר שולח שליח למינד עם ההודעה.
 
קונראד:
"גם אני אליך, קונראד. הצלחת להרחיב את הנחלה שלך, שלנו, אבל מה עכשיו? מה יהיה איתנו? זה שפתאום ילד צעיר כל כך, רק בן 12, מגיע לחיות פה לבדו, גורם לי לרחם עליו, למרות שהוא הבן של הוסאל שלך.
והכי חשוב- הוא ילד. אולי הראשון בטירה כבר הרבה זמן. זה גורם לי לרצות אפילו יותר אחד כזה משלנו.
אתה פצוע, יכולת למות, ואז מי היה נשאר לי? אני צריכה עוד מישהו שיעמוד לצידי, קונראד" היא אומרת, עיניה דומעות קלות.
היא מחבקת את בעלה בעדינות ולוחשת באוזנו: "תחשוב על זה. אני יודעת שזה קשה לך, אבל בבקשה, לפחות תחשוב על זה, למעני".
סלאפקווה:
כל הנוכחים מסכימים, וההחלטה מתקבלת. מה הדבר הבא על סדר היום?
קנטינר:
שליח נשלח למינד יחד עם היהלומים המועמסים על הספינות, ולאחר ארבעה ימים מגיעות הספינות, נושאות איתן כמה עשרות חיילים.
הם יורדים מהספינות ולוקחים את השמירה על המכרות, בזמן שאחד מהם ניגש לקנטינר: "סרן הוצ'אר הורה לנו לקחת את ההגנה על המכרות לצד אנשיך, בזמן שאתה תחזור לתת לו דו"ח מצב על הקרבות ועל המשימה" הוא אומר, מצדיע.
 
חזרה
Top