OUT
מוזמנים להמשיך בדיונים פנימיים בספוילר, מבחינתי זה מתרחש בזמן השייט/לפני השייט
IN
לא עובר הרבה זמן, ואתם אזורים ומוכנים בנמל הוורד הלבן, אסור פליטים עומדים באיזור, צועקים ומוחים- גם נגדכם על העקיפה בתור, וגם על העובדה שאותם לא העלו
"תהילת החול" היא אחת משני הספינות שנמצאות בנמל כרגע, הקפטן והצוות שלה כולם נקרופולטאנים, יש עליהם את סמלי האבירים, אבל הם אינם לובשים את השריון הכבד שהייתם מצפעים לראות על אביר, החרבות הארוכות שלהם הוחלפו בחרבות קצרות מעוקלות, ואקדחים מחליפים את רובי הקשת.
הדבר המשמועתי שגורם לכם לתהות, הוא צינרות המתכת הגדלים הנמצאים לאורך הסיפון, שמעתם שהרעגים הגדילו את הרובים שלהם, אבל הדבר הזה נראה כמעט בגודל של כלב גדול, והוא נשען על צד הספינה בגלגלים, לצד 12 עותקים זהים שלו בכל צד. אתם חושבים ששמעתם על ה"תותחים" הרעגים, נשק חסר קסם שאומרים שמתחרה בעוצמה שלו בחלק מהלחשים הפשוטים. נל חושבת שהוא מעט מבוסס על הרעיון של הפצצות שלה, אבל במקום שכוח הנפץ ישמש כמקור הנזק, משתמשים בכדור מתכת גדול.
מוקצה לכם איזור קטן על הספינה, זה לא תא פרטי, הוא גם לא נותן יותר מידי פרטיות, אבל לפחות הדרגשים שלכם צמודים אחד לשני, ולפחות יש לכם דרגשים, להרבה אחרים שעלו אחריכם לא היה - והם נדרשו לישון על הרצפה או על ערסלים שנפתחו, זה לא הולך להיות שייט קצר, ואיפשהו אתם רק רוצים להתחיל אותו כבר.
כמעט חודש מאוחר יותר, חודש של מזון משומר ומים ממוחזרים, של צפיפות וחריקות, של רעש ושל הרבה תלונות, אתם מסוגלים לשמוע את השכפים
זהו בוקר חדש בנמל חירות - ספק אי ספק ממלכה שגודלה כפול מהצלקת, אנשי המשמר של המקום פוגשים אתכם ואת כל שאר הפליטים כאשר הם מסמלים לכם לעצור ולהמתין במזח לפני שאתכם נכנסים לעיר עצמה, כמעט כולם חצאי אלפים במשמר, הם לובשים שריונות עור קלים וחמושים בדומה למלחי הספינה, סמל אותו לא ראיתם קודם - כתר שבור המונח על מגדלור רקום על הגלימות של כולם, ובעוד הם אוספים אתכם, אתם מסוגלים להריח את ריחו של לחם חדש הנאפה לא רחוק, בעוד העיר מתעוררת לחיים.
יש קצת מלמולים על המזח, חלק מהאנשים רק שמחים לרדת מהספינה, והם רק רוצים להתחיל את החיים החדשים שלהם כבר, ההמתנה שמתחילה להיות ארוכה עולה על העצבים של כולם, גם שלכם. השומרים מבטחים בטון לא הכי נחמד שעוד מעט האחראי יגיע, הן כדי לעשות סדר, והן כדי להסביר את חוקי המקום, בנתיים אתם מסוגלים להרגיש שהמקום הזה טיפה יותר קר מגלקוס, ונראה שעל ההר היחדי במרכז האי יש מעטה קל של שלג. לשמחתכם מזג האוויר כרגע נעים מספיק, ולא חם או קר מידי כדי לעמוד בתור.
ואז המלמולים משתתקים כאחד, קול של צעדת מגפים נשמע מכיוון העיר, כאשר עוד שישה שומרים מלויים בשתי נשים מתקרבת לעבר הרציף ש"תהילת החול" עוגנת בו, על שתיהן הסמל שראיתם, ועל אחת מהן כובע קפטן. אחד השומרים ממהר להניח ארגז עץ קטן לפני הקהל, ובעלת הכובע עולה עליו, קולה מצליח להשימע גם לקצת הקבוצה.
"בוקר טוב." היא אומרת במעט אמפתיה, "ברוכים הבאים לנמל ראין-סטאר, הנמל הראשי של נמל חירות והעיר הגדולה ביותר באי." היא מורדיה את הכובע וחושפת שיער זהוב ארוך, לצד זוג אוזניים מחודדות, הדבר יחד עם עיני השקד הכחולות שלה גורם לקהל להשתתק באחד. "שמי אסטל." היא מנצלת את הדממה. "ואני מודעת לעבודה שאתם חושבים שעבדו עליכם, אני מצטער על השוק, אבל אני מבטיח לכם שאני לא מתכננת כל רע לכם, אני אומנם רמת-דם, אבל אין לי נאמנות לסירונה, ואתם לא במלכודת." היא מסבירה. "אני איני מסוגלת לשקר, אז אני מקווה שתקבלו את המילה שלי."
יש המולה בקהל, המון אנשים מדברים, עצם העובדה שפייה מקבלת את פניכם מעבירה בחלקכם תחושת אי נוחות. "אתם בטוחים" היא אומרת שוב בטון אמפתי. אבל נראה שהקהל עסוק בלדבר ולהתלונן. יש גם כמה קללות ברקע, ואתם רואים אנשים ששוקלים לעלות בחזרה לספינה. נראה שאסטל מנסה להגיד משהו נוסף, אבל שאון הפליטים עסוק בלצעוק וקולה נעלם בהד.
ואז רעש חזק משתיק את הקהל באחת. מי שגבוה או חד מבט רואה את האישה השנייה מחזירה את האקדח שלה לנרתיק שלו אחרי שיירתה ירייה לשמיים. "תקישבו!" היא צועקת, קולה גובר בהרבה על קולה של אסטל, "הגעתם לכאן, אין דרך חזרה, אף אחד לא מתכנן להרע לכם פה. אז תפסיקו להיות חבורה של נקבות צרכניות וותחילו להתרגל למציאות." היא שולפת מגילה ומעבירה אותה לאסטל, עדיין לא מאפשרת לה לדבר. "אנחנו נקריא שמות משפחה, מי שאסטל תקריא את השם שלו מתבקש להתקדם קדימה, אחד השומרים פה יוביל אתכם למחנה שהוקם לכם, מחכות לכם שם סמיכות ואוכל חם, בשלב יותר מאוחר יגיעו שליחים של האדמירל כדי לראות מי זכאי למגורי קבע, מי כשיר לעבוד, ומי ראוי ליחס מיוחד." היא מסיימת ושותקת, פונה ללכת הצידה כדי לשבת על הרציף.
אסטל מכחכחת בגרונה ומתחילה להקריא את הרשימה, בכל פעם שהיא מסיימת, שומר מוביל קבוצה של משפחות לעבר מחנה הפליטים המיועד לה, העסק מתנהל די ביעילות ואף על פי שאנשים עדיין מרגישים קצת לא בטוח, הם פוניים אחרי המשפחות שלהם.
שש הרשימות נאמרות, ואתם קצת מופתעים לגלות שאף משפחה לא התפספה או החסירה, איכשהו אסטל ידעה בדיוק על מי שנמצא בספינה הזו עד לרמת הפרט הבודד.
ואסטל מופתעת, כי אתם לא מופיעים לה ברשימה, וכשרק השומרים, היא, אתם והאישה השנייה נשארים על המזח, היא בוחנת אתכם לרגע במבט חשדני. "ואו." היא אומרת לעצמה במעט שקט, אבל המקום שומם מספיק כדי שתשמעו את זה, "זה היה אמור ללכת פשוט יותר" היא יורדת מהארגז ומתקרבת קרוב יותר אליכם ביחד עם השומרים. "אתם רוצים להסביר לי למה אתם לא ברשימת הפליטים שלי?" היא שואלת בסקרנות וכרגע- לא בעוינות
מוזמנים להמשיך בדיונים פנימיים בספוילר, מבחינתי זה מתרחש בזמן השייט/לפני השייט
IN
לא עובר הרבה זמן, ואתם אזורים ומוכנים בנמל הוורד הלבן, אסור פליטים עומדים באיזור, צועקים ומוחים- גם נגדכם על העקיפה בתור, וגם על העובדה שאותם לא העלו
"תהילת החול" היא אחת משני הספינות שנמצאות בנמל כרגע, הקפטן והצוות שלה כולם נקרופולטאנים, יש עליהם את סמלי האבירים, אבל הם אינם לובשים את השריון הכבד שהייתם מצפעים לראות על אביר, החרבות הארוכות שלהם הוחלפו בחרבות קצרות מעוקלות, ואקדחים מחליפים את רובי הקשת.
הדבר המשמועתי שגורם לכם לתהות, הוא צינרות המתכת הגדלים הנמצאים לאורך הסיפון, שמעתם שהרעגים הגדילו את הרובים שלהם, אבל הדבר הזה נראה כמעט בגודל של כלב גדול, והוא נשען על צד הספינה בגלגלים, לצד 12 עותקים זהים שלו בכל צד. אתם חושבים ששמעתם על ה"תותחים" הרעגים, נשק חסר קסם שאומרים שמתחרה בעוצמה שלו בחלק מהלחשים הפשוטים. נל חושבת שהוא מעט מבוסס על הרעיון של הפצצות שלה, אבל במקום שכוח הנפץ ישמש כמקור הנזק, משתמשים בכדור מתכת גדול.
מוקצה לכם איזור קטן על הספינה, זה לא תא פרטי, הוא גם לא נותן יותר מידי פרטיות, אבל לפחות הדרגשים שלכם צמודים אחד לשני, ולפחות יש לכם דרגשים, להרבה אחרים שעלו אחריכם לא היה - והם נדרשו לישון על הרצפה או על ערסלים שנפתחו, זה לא הולך להיות שייט קצר, ואיפשהו אתם רק רוצים להתחיל אותו כבר.
כמעט חודש מאוחר יותר, חודש של מזון משומר ומים ממוחזרים, של צפיפות וחריקות, של רעש ושל הרבה תלונות, אתם מסוגלים לשמוע את השכפים
זהו בוקר חדש בנמל חירות - ספק אי ספק ממלכה שגודלה כפול מהצלקת, אנשי המשמר של המקום פוגשים אתכם ואת כל שאר הפליטים כאשר הם מסמלים לכם לעצור ולהמתין במזח לפני שאתכם נכנסים לעיר עצמה, כמעט כולם חצאי אלפים במשמר, הם לובשים שריונות עור קלים וחמושים בדומה למלחי הספינה, סמל אותו לא ראיתם קודם - כתר שבור המונח על מגדלור רקום על הגלימות של כולם, ובעוד הם אוספים אתכם, אתם מסוגלים להריח את ריחו של לחם חדש הנאפה לא רחוק, בעוד העיר מתעוררת לחיים.
יש קצת מלמולים על המזח, חלק מהאנשים רק שמחים לרדת מהספינה, והם רק רוצים להתחיל את החיים החדשים שלהם כבר, ההמתנה שמתחילה להיות ארוכה עולה על העצבים של כולם, גם שלכם. השומרים מבטחים בטון לא הכי נחמד שעוד מעט האחראי יגיע, הן כדי לעשות סדר, והן כדי להסביר את חוקי המקום, בנתיים אתם מסוגלים להרגיש שהמקום הזה טיפה יותר קר מגלקוס, ונראה שעל ההר היחדי במרכז האי יש מעטה קל של שלג. לשמחתכם מזג האוויר כרגע נעים מספיק, ולא חם או קר מידי כדי לעמוד בתור.
ואז המלמולים משתתקים כאחד, קול של צעדת מגפים נשמע מכיוון העיר, כאשר עוד שישה שומרים מלויים בשתי נשים מתקרבת לעבר הרציף ש"תהילת החול" עוגנת בו, על שתיהן הסמל שראיתם, ועל אחת מהן כובע קפטן. אחד השומרים ממהר להניח ארגז עץ קטן לפני הקהל, ובעלת הכובע עולה עליו, קולה מצליח להשימע גם לקצת הקבוצה.
"בוקר טוב." היא אומרת במעט אמפתיה, "ברוכים הבאים לנמל ראין-סטאר, הנמל הראשי של נמל חירות והעיר הגדולה ביותר באי." היא מורדיה את הכובע וחושפת שיער זהוב ארוך, לצד זוג אוזניים מחודדות, הדבר יחד עם עיני השקד הכחולות שלה גורם לקהל להשתתק באחד. "שמי אסטל." היא מנצלת את הדממה. "ואני מודעת לעבודה שאתם חושבים שעבדו עליכם, אני מצטער על השוק, אבל אני מבטיח לכם שאני לא מתכננת כל רע לכם, אני אומנם רמת-דם, אבל אין לי נאמנות לסירונה, ואתם לא במלכודת." היא מסבירה. "אני איני מסוגלת לשקר, אז אני מקווה שתקבלו את המילה שלי."
יש המולה בקהל, המון אנשים מדברים, עצם העובדה שפייה מקבלת את פניכם מעבירה בחלקכם תחושת אי נוחות. "אתם בטוחים" היא אומרת שוב בטון אמפתי. אבל נראה שהקהל עסוק בלדבר ולהתלונן. יש גם כמה קללות ברקע, ואתם רואים אנשים ששוקלים לעלות בחזרה לספינה. נראה שאסטל מנסה להגיד משהו נוסף, אבל שאון הפליטים עסוק בלצעוק וקולה נעלם בהד.
ואז רעש חזק משתיק את הקהל באחת. מי שגבוה או חד מבט רואה את האישה השנייה מחזירה את האקדח שלה לנרתיק שלו אחרי שיירתה ירייה לשמיים. "תקישבו!" היא צועקת, קולה גובר בהרבה על קולה של אסטל, "הגעתם לכאן, אין דרך חזרה, אף אחד לא מתכנן להרע לכם פה. אז תפסיקו להיות חבורה של נקבות צרכניות וותחילו להתרגל למציאות." היא שולפת מגילה ומעבירה אותה לאסטל, עדיין לא מאפשרת לה לדבר. "אנחנו נקריא שמות משפחה, מי שאסטל תקריא את השם שלו מתבקש להתקדם קדימה, אחד השומרים פה יוביל אתכם למחנה שהוקם לכם, מחכות לכם שם סמיכות ואוכל חם, בשלב יותר מאוחר יגיעו שליחים של האדמירל כדי לראות מי זכאי למגורי קבע, מי כשיר לעבוד, ומי ראוי ליחס מיוחד." היא מסיימת ושותקת, פונה ללכת הצידה כדי לשבת על הרציף.
אסטל מכחכחת בגרונה ומתחילה להקריא את הרשימה, בכל פעם שהיא מסיימת, שומר מוביל קבוצה של משפחות לעבר מחנה הפליטים המיועד לה, העסק מתנהל די ביעילות ואף על פי שאנשים עדיין מרגישים קצת לא בטוח, הם פוניים אחרי המשפחות שלהם.
שש הרשימות נאמרות, ואתם קצת מופתעים לגלות שאף משפחה לא התפספה או החסירה, איכשהו אסטל ידעה בדיוק על מי שנמצא בספינה הזו עד לרמת הפרט הבודד.
ואסטל מופתעת, כי אתם לא מופיעים לה ברשימה, וכשרק השומרים, היא, אתם והאישה השנייה נשארים על המזח, היא בוחנת אתכם לרגע במבט חשדני. "ואו." היא אומרת לעצמה במעט שקט, אבל המקום שומם מספיק כדי שתשמעו את זה, "זה היה אמור ללכת פשוט יותר" היא יורדת מהארגז ומתקרבת קרוב יותר אליכם ביחד עם השומרים. "אתם רוצים להסביר לי למה אתם לא ברשימת הפליטים שלי?" היא שואלת בסקרנות וכרגע- לא בעוינות