בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

"האחד והיחיד." גארט נאנק פעם נוספת ומשפשף את רקתו הכואבת. "ממזר בן ממזר, אוון, אני אראה לך מה זה..."

רו מעמיק אל האזור המתועש, נע בחשאי בין המבנים הישנים, עד שהוא מגיע לרגלי המנוף. מתחתיו, כבלי הפלדה ממשיכים עמוק אל התהום, נבלעים בחשכה. אי אפשר לדעת כמה ארוכה הנפילה למטה. מעליו נמצאים העורבים, כשלושים מטרים של מוטות ברזל חלודים מפרידים בינו לבינם.

פאולו נוגע בכתפו של לאורי, משיג את תשומת ליבו. "יכול להיות שיש לנו בעיה." הוא מצביע אל קצה קרחת היער, למקום בו מסילות השינוע יוצאות לכיוון הרציף. לאורי יכול לראות עורבים נוספים הולכים עליהן, קבוצה שהגיעה להחליף את השומרים. הם מתקדמים אל קצה המסילות, שם נמצאים מספר קרונות משא שלא טרחו לפרוק כבר זמן רב.
"אם שהם יגיעו לרו, או שאנחנו נגיע אליהם," פאולו דוחק בו. "מה אתה מעדיף שיקרה?"

"הוא יכל לירות בך, זה מה שאני הייתי עושה," דאלאס מעיר. הוא שולף מצית, ולאחר מחשבה, מחזיר אותו לכיס מעילו. "תראה אותך, נהנה משאריות החומר המרדים שלי. בסוף כן השתמשת בו. מרוצה?"

הוא מעיף מבט לעבר המגדל שרו התחיל לטפס עליו, מקווה בכל ליבו שאף אחת מקבוצות השומרים לא תשים לב בזמן לנוכחותם.
"בוא נטפל בהם", הוא עונה לפאולו, ומתחיל להתקדם בתוך השיחים לעבר הקבוצה המחליפה.

"לא ממש. הכל כואב ויש לי סחרחורת. איפה אני בכל מקרה? מה הולך כאן?"

בנשימה עמוקה, רו אוחז במוטות המתכת ומתחיל לטפס. הוא חש בחילה קלה בכל פעם שמבטו נודד אל מתחת לכפות רגליו, והוא מפציר בעצמו להתרכז במשימה. עולה עד כמה שהוא מעז מבלי להיחשף לעיניהם של העורבים, הוא מצמיד את עצמו למנוף הגדול בעזרת גבעולי הוורדים, ואז לוקח נשימה עמוקה.
וורד יחיד, מכוסה בקוצים, מתחיל להזדחל כלפי מעלה, להתפתל כמו נחש עד שהוא מגיע למעלה. ואז עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד. מזיע ונאבק בדחף להתנשף, רו שולח את כל הקנוקנות כלפי מעלה, שיזדחלו בעדינות מתחת לנעליהם של העורבים, יחוררו אותן בדממה

ויתחילו לשאוב.

"אל תעמיד פנים שאין לך מושג, כבר מאוחר מדי בשביל זה," הוא פולט. "אתה בפרולטו. החור הזה היה מכרה כסף לפני הרבה זמן. היום הוא חוזר לפעולה, רק עם משאב מסוג שונה, והנהלה אחרת. לא ברור לי איך גילית איפה אנחנו שומרים את הוורדים, ולמי סיפרת. אל תדאג, אני לא מי שהולך להוציא ממך פרטים. או אולי עדיף לדאוג," הוא מעיר, כמעט מחייך, "אני לא מיומן כמו ג'ק בחלקים האלו של העסק."
דאלאס נהנה מהמצב, הוא מהלך לאט בחדר הקטן. גארט משער שהחדר קטן, הוא מסוגל לראות בעיקר את הקיר האפרורי שמולו.
"אתה התעסקת איתנו, גארט. העזת, ועשית זאת ללא היסוס. שכח מהמידע שהשגת, הפגיעה האמיתית היא במוניטין של העורבים." דאלאס נע אל מאחורי גבו. גארט רואה רק את הצללית החלשה של העורב המבוגר, מתרחקת יחד איתו. "זה לא קל, לפגוע בכנופיה כמונו. צריך כישרון, ואומץ. או טיפשות." קול צעדיו הולך ומתרחק, גארט מבין שהחדר גדול בהרבה משחשב. "אני מניח שאתה יכול להתגאות בזה. להרגיש סיפוק כלשהו ברגעים האחרונים. בהצלחה עם זה."
במילים אלו, דאלאס עוזב אותו.

קשה לדעת כמה זמן עבר. שעה, אולי יותר. חומר ההרדמה החל לפוג, בצורת עקצוצים עקביים בגפיו. במאמץ רב, הוא הצליח להניע מעט את רגל שמאל, וכמה אצבעות בידו הימנית. גארט שם לב לצינור גז מימינו, מחובר באזור בו הקיר והתקרה נפגשים. הריח רק הלך והתחזק. הוא חושב ששמע הדי צעקות מספר פעמים, נשמעו כמו חלוקת הוראות. הוא בהחלט מרגיש את הקור בעצמותיו, ואת הרעב שמתחיל לכרסם בו.
צליל חריקה קצוב, כמו של רהיט עץ ישן, נשמע מאחוריו. גלגלים, נעים על רצפת אבן מחוספסת שלא נועדה להם, מתקרבים אליו.
ג'ק הלבן נכנס לשדה ראייתו. ראש העורבים מניע את כיסא הגלגלים שלו אל מול גארט, כך שהם יושבים ישירות אחד מול השני. שני בני הכנף המשותקים מתבוננים זה בזה בשקט מוחלט, חולקים איבה והערכה הדדיים. עיניו של ג'ק חדות כתמיד, מנסות לפצח את הקורבן שמולן בעזרת סקרנות האופיינית לטורפים.
"אין לי צורך בנקמה," ג'ק מתחיל. "אבל אני מעריך צדק פואטי, אם תואיל לקרוא לזה צדק."

חמשת העורבים שבראש המנוף קורסים כשהדם עוזב את רגליהם. רגע לאחר מכן מגיעות הצרחות, מפלחות את הערפל. קבוצת העורבים שעל המסילה מתחילים לרוץ לכיוון המנוף, עיוורים ללאורי ואנשיו שהספיקו להגיע לקרונות. אחד העורבים שעל המנוף מצליח לדרוך את נשקו, הוא יורה לכיוון המפלצת שמתחתם, יריות שנחסמות על ידי מוטות הברזל. מטר הניצוצות שנוצר לא פוסח על רו, צורב את גופו ופניו. שניים מהעורבים על המסילה שולפים אקדחים ויורים גם הם, הכדורים שורקים ליד ראשו. כאב חד מטלטל אותו כשאחד שורט את צלעותיו, הוא בקושי מסוגל עוד להחזיק.
שלושה מהעורבים רצים על המסילות, מתקרבים אל לאורי. על אחד הקרונות, הוא שם לב, רשום נתרן ציאניד - תרכובת שמשומשת בטיהור עפרות מתכת, כמו גם במספר נשקים כימיים שנתקל בהם בחייו.

"תן לי לנחש." גארט אפילו לא מחייך למראהו של ג'ק, "אתה הולך לענות את כל המידע שאתה יכול ממני, או סתם כדי להרגיש טוב יותר לגבי עצמך, ואז אתה הולך לערוך הוצאה פומבית להורג, מרהיבה וססגונית, ואז תתלה את הגופה שלי בכיכר על מנת שתשמש כדוגמא עבור כל אחד שינסה להתנגד לך?"
גארט מחניק גיחוך כנגד רצונו, "אל תטרח. אני אענה לכל השאלות שלך. אני לא מחוייב יותר לשמור על הסודות שלו."

רו מסנן קללה בין שיניו כשהצרחות מתחילות התכנית הייתה לשתק, לא להכאיב. שלוט בעצמך, רו!
הוורדים, שקודם הגנו עליו, מתחילים להתפתל לכל הכיוונים, והוא מרגיש שהוא מאבד שליטה בעוד הפרחים צמאי הדם מתחילים להזדחל לכיוון הנוזל הארגמני.

רו פולט צעקת כאב, ומנתק את הקנוקנות החיצוניות מגופו, משאיר רק את הוורד המרכזי שפועם באור אדום מעל הלב שלו. במאמץ רב, הוא מעלה את עצמו לראש המנוף, ומסתער בצרחה איומה על העורב שעל המנוף, מתקל אותו ומנסה לשלוח אותו לתוך האפלה שלמטה, הודף מעליו כל אויב שנשאר בחיים.

לאחר מכן, תשוש ודואב, הוא נשכב על המנוף, מצמצם את שטח הפגיעה בעוד קנוקנות חדשות בוקעות מעורו הפצוע, ומתחילות לשאוב את הדם המכסה את מוטות המתכת, לרפא אותו לאט, לאט, להשתיק את הכאב
עד היריה הבאה

'אם הם ישימו לב לקרונות, הלך עלינו', הייתה המחשבה היחידה שעברה בראשו של לאורי. הוא חייב להרחיק אותם משם, למשוך את תשומת ליבם למקום אחר.
"היי!", הוא צועק לעבר העורבים המתקרבים. הוא מניף את חרבו לכיוונם, ממצק את האוויר סביבו ומשלח אותו לכיוונם, יוצר מעין חומת אוויר שמקשה עליהם להתקדם.
"האיום האמיתי שלכם נמצא כאן!", הוא קורא, מתחיל לרוץ לכיוון הנגדי למיכליות.

"אתה סוחר בסודות, אני סוחר בחיים. בזמן אחר, כנראה היינו מגיעים לעסקה שתתאים לשנינו. אבל עכשיו מאוחר מדי, הוכחת את עצמך כאדם שמסוכן לסמוך עליו. אופייני לת'יריאל להשתמש באחד כמוך. כמה זמן היא מעסיקה אותך?"

חומת האוויר מכה בשלושת בני הכנף כמו שיטפון, אחד מהם נופל מרגליו. פאולו מגיע אליו ראשון, מרסק את ראש העורב נגד מסילת הברזל. עורב אחר נע אליו עם סכין, אבל חרב של אחד החיילים מוצאת אותו בזמן. לאורי מספיק לראות בן כנף נזרק מהמנוף לפני שירייה קרובה מדי מתיזה עליו רסיסי לבנים מהקיר לידו. בן הכנופיה שמולו מנצל את ההזדמנות כדי לזנק אליו. נראה שהצליח להשיג את תשומת הלב שלהם.

עם מעט הכוח שהוא הצליח לאגור, גארט מרים את ידו אל מצחו ומכסה את עיניו, נאנק באכזבה מלאה וגלוייה לעין.
"ת'יריאל?! ג'ק, בשביל מישהו שאמור להיות בראש העורבים אתה ממש מפגר, אתה יודע את זה? לא שמעתי על קיומה עד שאתה הכרת ביננו, אותו יום בכרכרה, לפני שהחלטת משומקום שבגדתי בך ושיסת בי את המכונה ההיא. אני לא אדם שמסוכן לסמוך עליו, זה אתה, ג'ק, ואילו לא היית כל-כך פרנואיד, לא הייתי צריך לקחת את הרגליים שלך ממך."

לאחר שגארט פורק את עצביו מעט, הוא לוקח נשימה עמוקה ומרגיע את עצמו בכוח. לכעוס ולהתווכח עם ג'ק לא יעזור לו. "לא עבדתי עבור ת'יריאל, אני לא עובד עבורה, ולא אעבוד גם. מההתחלה, הייתי תחת פקודות היישר מראש החליפות, דון סארטוג."

רו מזכיר לעצמו לקנות ללאורי שתיה בפעם הבאה שיזדמן להם, ומנצל את הסחת הדעת כדי לרדת מהמנוף, קנוקנות הוורד עוטפות אותו מחדש ושואבות כל טיפה של דם, מרפאות חלק מהפצעים.

הוא מפיל את עצמו בכבדות לקרקע, ומתחיל לרוץ אחרי בני הכנף שנותרו, קנוקנות מונפות. הוא מתעלם מהכאב, נותן לאדרנלין ולריח הדם לשטוף את תודעתו, ומזנק על תוקפיו של לאורי, שיניו חשופות בחיוך מחריד ונוטף דם

"לאורי חובט בבן הכנף שזינק עליו, אך זה לא מתייאש, ומזנק שוב, כשלאורי מפנה אליו את גבו. הסכין שלו מגיעה לירך של לאורי, וזה צועק בכאב, ומשסף אחורה בפראות. בן הכנף נשאר מדמם על הריצפה, ולאורי שולף את הסכין בכאב. הוא הפיל את עצמו כששכח שאסור להפנות את הגב לאויב.
"נשארו עוד אויבים?", הוא שואל בכאב, רגלו פועמת בכאב.

ג'ק מופתע, דבר שקורה לעיתים רחוקות. עצם זה שהוא לא מסתיר את תגובתו זה דבר נדיר בהרבה. אולי הוא כבר לא רואה טעם להמשיך בריסון העצמי, לפחות מול גארט. תחושת ההפסד המתקרב, ההידחקות של כוחותיו לפינה, של החולשה מהשיתוק הפיזי, יכלה לגרום לאדישות הזאת. אפשרות נוספת, קלושה ככל שתהיה, היא שג'ק באמת מעריך אותו. אין טעם לזייף דמות מול יריב שווה לך, או לפחות, שווה מספיק. מצד שני, גם אין טעם לזייף דמות מול אדם מת.
"זה מוכיח את דבריך," ג'ק שולף סכין, הסכין שלו. הלהב השחור, אופייני לראש העורבים, נראה זר בידו הלבנה. "קשה להאמין שהיית מצליח לגנוב את הסמל של קאליקו. גם אם ידעת על קיומו, סארטוג שומר היטב על פריטים מסוימים, גם מפני אלו בעלי היכולות שלך. אבל בני כנף לא נוטים לחשוב, רוב האנשים לא. אם רצית, יכולת להשיג את האהדה שלהם, של הותיקים מביניהם, עם השמועה הנכונה. פחד הוא לא הדרך היחידה להשיג נאמנות."

רגע אחרי שהוא שואל את זה, רו מסיים לקרוע את גרונו של העורב האחרון שמתנגד. לא רחוק ממנו, פאולו מחזיק אחד שנותר בהכרה. הדי היריות מתפוגגים אל היער שמסביב, הדממה מחליפה אותם במהירות, משכיחה את מה שקרה. הבחורים מתנשפים, כצפוי, אבל הם לא ספגו פציעות. הם פעלו מהר, מרסנים את הפחד והאדרנלין. זה לא הקרב הראשון שלהם, ויל שלח להבים מנוסים.
"אני נחשב?" שואל העורב שנשאר, מנסה שלא להיחנק לחלוטין על ידי האחיזה של פאולו.

"פחד הופך אנשים לחדים ולא צפויים. פחד הוא הכלי האחרון שאדם מקצועי ישתמש בו, כיוון שזה מגדיל את כמות המשתנים נגד התוכניות שלו אלפי מונים." גארט משעין את ראשו אחורנית, נרגע מעט כאשר הוא רואה כי ג'ק לוקח את המילים שלו ברצינות ולא הורג אותו ישר.
"ובכן? מה מחכה לי בעתיד הקרוב? אם לא הרגת אותי עד עכשיו, אני מקווה שנוכל לשמור על קשר כזה, אני ממש מחכה לשבוע הבא, יש לי דייט עם מישהי ממש שווה, אם אאחר היא תרצח אותי."

"אם אתה שואל לדעתי הכנה", לאורי מתחיל לצלוע לכיוונו, "אתה לא נחשב. אף אחד מכם, חלאות אוכלי פגרים, לא נחשב", הוא עוצר עשרה מטרים ממנו, "לא אתה, פאולו", הוא ממהר להוסיף, מתנצל.
"אבל אתה יכול להועיל לנו. רו, מה דעתך לשאול את העורב הנחמד כמה שאלות חשובות, בשיטה המיוחדת שלך?"

"עכשיו אנחנו ממשיכים לשוחח, עד שאהיה מרוצה. שנינו מסוגלים להזיק אחד לשני, זה מובן. אבל רווח הדדי זו האפשרות שהייתי בוחר בה, ואמליץ גם לך. הכל תלוי בשיתוף פעולה, גארט. הכל," הוא מדגיש. "אנחנו נגיע אליו, זו רק שאלה של זמן. אתה מחליט אם אצטרך להמתין מספר דקות, שעות, או לחסוך לנו, בעיקר לך, את הסבל המיותר." ג'ק נותן לדבריו לשקוע. הוא מניח את הסכין על מסעד כיסאו.
"הסבר לי, אם הקשר שלך עם סארטוג נותק, ומעולם לא פעלת יחד עם ת'יריאל, למה אתה נמצא כאן? מצאת לקוח אחר שמעוניין במודיעין על העסק, הפעם מקרוב?"

באנחה קלה, רו מהנהן וניגש מאחורי האיש, מניח יד אחת על כל כתף. הוא מוודא שהקנוקנות המזדחלות מאצבעןתיו סביב צווארו של האיש נעות לאיטן, מחליקות על עורו ומשאירות שריטות מדממות, ואז מתחפרות מילימטר או שניים מתחת לעורו, באות במגע עם הנימים המשניים

''בוא נעשה את זה ככה, חבר. אתה תענה לבוס על כל השאלות שלו. ועל כל פעם שתענה תשובה לא נכונה, הוורדים שלי ירגישו את השקר זורם בדם שלך'' הוא מפעיל מעט לחץ על שרירי הטרפז שלו, מנצל את מיומנותו כמתאגרף תוך שימוש בשאיבה רגעית של דם ''והם יגיבו ככה'' הוא מרגיש תחושה עמומה של זיכרון בנוגע לסיטואציה. משהו אומר לו שזו לא הפעם הראשונה שהוא חקר ככה מישהו

מתחת למעטה הקנוקנות, באופן כמעט אינסטינקטיבי, רו מצמיד בעדינות שתי אצבעות לעורק הראשי של האיש, בשביל לאיים עליו ואולי להבחין בסממנים לכל שקר שינסה לספר

כן, אני בהחלט עשיתי משהו כזה בעבר

"מתאים לי," העורב ממלמל עם החולשה והסבל של מישהו שהיה שמח להתעלף. "מה 'תם רוצים לדעת?"

"תפעיל את הראש, ג'ק." גארט מכופף את ראשו מעט, "סארטוג רימה והכריח אותי לרגל עליך עבורו, תוך לא מעט סיכון אישי מכיווני ופיצוי הרבה פחות מהמקובל. הוא גרם לי לצפות כיצד הוא מענה את דאלאס המסכן, בעודי איני מסוגל לעשות דבר על מנת להתערב. העבודה שאני עושה היא לא אישית, אך הוא הפך אותה לאישית. לכן אמור לי ג'ק, מדוע שאגיע לכן, ביודעי שאתה והעורבים נמצאים כאן, אם לא בשביל לחפש הזדמנות לנקמה? שני סבלנו, ג'ק, אתה איבדת את רגליך ואני את הכושר שלי אחרי שאמרת לחברך לשסף אותי ולירות צרור כדורים היישר אל תוך הכתף שלי מטווח אפס. למה שלא ניתן מנת צדק לסארטוג במקום, ביחד?"