• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור ברעם תותחים [סיפור]

בהשראת אירועים אחרונים, החלטתי לשפוך את החוויות לכתב. אין לו מטרה, הוא לא חלק ממשהו גדול יותר. פשוט סיפור קצר שהרגשתי צורך לכתוב.
היו בו הרבה מושגים צבאיים, אז ניסיתי להפוך אותו ליותר reader-friendly. לא יודע כמה זה הצליח לי.
תהנו.

שעת צהריים מאוחרת, השמש התחילה לשקוע מאחורי גבם.
עוז עמד בצריחון המפקד, והביט על מרחב הפריסה. התותחים עמדו בראש חץ מסודר, גבעות מדבריות מקיפות אותם מכל עבר. העמדות היו מסודרות ונקיות ללא רבב. מאחורי כל תותח עמדו הפגזים כל משטחי עץ, מתוחים וזקופים כמו חיילים המחכים לפקודת הסתערות, ראשי הנפץ שלהם בוהקים באור השמש השוקעת. לידם ניצבו מיכלי חומרי הנפץ, מסודרים וצפופים. עמדות השינה והאוכל היו קצת יותר רחוקות, שקי השינה מגולגלים בקפידה על המיטות. כאלו היו הדרישות של המפקד.
התותח של עוז עמד בקצה הכי ימני, משם הייתה לו תצפית טובה על שאר הכלים.
הצוות של זגורי היה בעיצומו של ירי. זגורי עלה מהצריחון וצעק "זהירות יורים!".
קול נפץ גדול נשמע, ולאחריו שריקה חלולה של הפגז שעף. עננת אבק כיסתה את התותח, ואנשי הצוות בחוץ נאבקו במחנק שיצרה, בעוד הם מביאים פגז וחומר נפץ נוספים.
צעקת אזהרה וקול נפץ נוסף, מלווה בעננת אבק. כמה מיכלי חומר נפץ נפלו בעמדה, ומזרון שטח עף באוויר. אנשי הצוות של זגורי רצו כדי לסדר את המיכלים ולהביא את המזרון.
צוות טוב מוציא פגז מהקנה כל 15 שניות, ולמרות שהיה עם אטמים, כל 15 שניות היה הדף שהלם באוזניו ובגופו של עוז.
"2ב כאן קודקוד, חדל ירי, עבודה יפה", נשמע קולו של המפקד בקשר. ראשו ביצבץ בין האנטנות מנגמ"ש הפיקוד, שסביבו הייתה מתוחה רשת הסוואה.
"צוותים מנוחה, מופע הירי הבא יתחיל ב19:00, נתאמן על סינוור אויב. 1ב יורה פגזי עשן, 2א יורה פגזי תאורה. תתחילו להכין את התחמושת", סיים קולו של מפקד הסוללה את התרגיל.

הלילה היה שקט מאוד. רק הזמזום הרך של הקשר חוץ נשמע, בעוד אנשי הצוות של עוז מנקרים בתורות בתוך הכלי, יושבים סביב פגז העשן. עוז ישב על כיסא המפקד בכלי, מכשיר הקשר בידו.
"1ב, 2א תודיעו טעונים! הפעלה בעוד קטנה", נשמע קולו של המפקד.
"קדימה, איל, טען את הפגז", הטען התעורר בבהלה מהרגל המאיימת של עוז, ומיהר להכניס את הפגז ללוע הקנה. הוא הציב את הנגח ההידראולי מול הפגז והפעיל אותו, הנגח צווח בחדווה.
כשסיים לטעון, הכניס אבשלום את חומר הנפץ וסגר את מכסה הקנה. איל הביא את מנגנון הירי למקומו והיה מוכן לירות.
לירוי, הכוון, בזמן הזה כיוון את הקנה למטרה, מסך הכינון מראה לו כמה הוא מדייק.
"קודקוד כאן 1ב, אני טעון", הכריז. 2א הכריז מיד אחריו.
המפקד נתן ל2א את פקודת האש, "על מטרה בזלת בפגז אחד...".
עוז הוציא את ראשו מחוץ לצריחון והסתכל מסביב. הוא לא ראה כמעט דבר בחושך המדברי, למעט אורות קטנים משאר הכלים. צעקת אזהרה נשמע מכיוון 2א, ורשף אש צבעוני הבזיק לשנייה, בעוד סחרור הפגז מהדהד על פני גבעות וואדיות, ממלא את האוויר במרחב.
"1ב כאן קודקוד!", המפקד קרא בהתרגשות, "על מטרה בזלת בעשן אחד, אש עבור!". עוז חזר בהתלהבות אחרי הפקודה. הוא ווידא את הצוות במהירות לפני הירי. כנהג לוחץ על הבלם, הכוון על המטרה, אף אחד לא חוצה קווי בטיחות.
"זהירות יורים! אש!".
התותח עף לאחור, וכל הכלי הטלטל מספר פעמים מהרתע.
עוז עלה פעם נוספת מהצריחון. בדרך כלל לא רואים את התוצאה של הפגז, אבל בלילה ראו נהדר את האור מתערבב בעשן הסמיך.
"1ב, 2א, עבודה מעולה!", נשמע קולו של המפקד לאחר כחצי דקה. "הכל היה מתוזמן ומתואם בצורה מושלמת! תודיעו לי טעונים פעם נוספת!"
כן, באמת עבודה טובה, חשב עוז, העבודה הטובה ביותר שיכולתי לבקש.
"קדימה איל, תן לנו עוד פגז!"
 
סיפור נחמד. האווירה עוברת חזק, והשפה הצבאית דווקא מחזקת את האופי של הסיפור. אולי היית יכול להשאיר אפילו יותר מושגים.

הסיום לא לגמרי התיישב לי כמו שצריך. אם הרעיון הוא שעוז אוהב את העבודה שלו כמפקד תותח, הסיום מרגיש חסר. אולי יותר רמיזות לאורך הסיפור על איך עוז רואה את הסביבה שלו, או שיחשוב שורה אחרת. השורה של "העבודה הטובה ביותר שיכולתי לבקש" מרגישה לי קצת בנאלית - היא תמצית הסיפור, אחרי הכל, היא צריכה להפציץ.

אהבתי את התיאורים הקטנים של תהליך הירי לקראת הסוף, עם הנגח ש"צווח בחדווה" והעשן ש"רואים נהדר".


נ.ב. תוסיף בבקשה את התגית [סיפור] לכותרת.
 
חזרה
Top