• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[pf] בשערי המצודה- עץ משחק 4/4 - המשחק נסגר

"כלום" עונה סירין. "הוא אחראי על נמל חירות, אבל רוב הניהול מתרחש מול מס' 2 שלו." היא מסבירה, "כדי לפגוש בו, צריך שהיא תקשר בינכם, אחרת הוא נשאר בחדר שלו בספק אחוזה שלו. היא עצמה מבלה על הספינה שלה או על אחד הפונדקים." נראה שהיא עומדת להגיד משהו, אבל נעצרת.
 
נל מהססת ואפשר לראות שהיא מתפתה לקחת את אחד האישורים בשל זיכרונותיה מפגישתה עם האביר ודבריו על קרובות משפחתה, אך היא זוכרת גם את המהירות בה היא עזבה את נמל חירות לפני כמה שבועות. אף על פי שהיא יודעת שבסופו של דבר היא תיקח את אחד האישורים, היא עדיין רוצה יותר מידע. "למה שהאדמירל יסכים להקשיב לנו אם אנחנו 'מספיק כלום כדי לא לסמל שום דבר' ומה אתם יודעים על מספר שתיים שלו?"
 
"תגידי לה וזהו" אומר סבסטיאן לסירין המהססת. אבל הוא לא מחכה לה, "מס' 2 של האדמירל מנהלת כרגע קשר עם מישהי שטוענת ששם המשפחה שלה הוא "נגן-להב", מה שאמור להיות טיפה בלתי אפשרי." הוא מוסיף, "כי נשארו 2 נגני להב בעולם, האחת נמצאת בחדר הזה והיא לא בדיוק מסוגלת להביא ילדים, והשני הוא בעלה." הוא מוסיף בעקיצה. "בכנות המטרה שלכם תהיה להתחבב על מס' 2 שלו מספיק כדי שהיא תביא אתכם למפגש עם האדמירל, ואני מניח שיש לכם את מה שצריך כדי להרשים אותה."
 
אוסקר מרים את שבב העץ שלי ומכניס אותו אל תוך הכפפה שלו. הם היו שווים הון קטן עבור האדם העשיר מספיק, או מיואש מספיק, והוא לא עמד לאבד אותו לגנב מיומן. הוא נשאר שקט במשך ההרצאה, מקשיב לכל הפרטים וחוזר עליהם בשקט על מנת לזכור את כולם.

"אני מקווה שאני לא הראשון שמעלה את הנקודה הזו, אך אם תשאב מים מבאר, מים מהנהר או מהים יזרמו למלא את החסר." אוסקר מרים את עיניו אל עבר סירין וסבסטיאן, גבותיו פונות כלפי מטה, יוצרות קמטי דאגה במצחו, "אם תשמשו ב-"זמן האחר" או מה שזה לא יהיה על מנת להילחם בסירונה, היא תגלה על כך ותנסה להשתמש בו כנגדכם, והסיכויים שלה להצליח הרבה יותר גדולים. מה שכן, יכול להיות שתגררו הנה משהו הרבה יותר גרוע ממנה. אל תתעסקו עם מה שאינכם מבינים בקלות ראש."
 
"מנהלת קשר?" נל שואלת בבלבול, לא מבינה מה סבסטיאן אומר, "ואיך אנחנו אמורים להרשים מישהי שהבוס שלה הרג נסיך פיות!?"
נל ממש לא מבינה מה הם מצפים ממנה לעשות, אך היא בכל זאת מרימה את האישור שנשאר מפחדת שהם יחליטו שהם לא צריכים אותה וסקרנית לבחון איך האישור נראה ואם היא תוכל להבין איך מכינים או מזייפים אחד.
 
"הצלחתם לעשות הרבה דברים" אומר סבסטיאן, "תמצאו דרך," הוא פשוט אומר ופונה משם, "אם אין לכם עוד שאלות, אני מניח שסיימנו פה". הוא מחכה לאישור מכם

נל- האישור הוא פיסת עץ, הוא כולל מס' וחריטה של מה שנראה כמו חתימה, כנראה של סירין. את די בטוחה ששמעת שצריך להפקיד אחד כזה שעולים על הספינה, וככה מוודאים מה מספר האנשים שעולים עליה.
 
טאריס משפשף את רקותיו ונאנח ''כמו שאמרתי, אני בפנים''. הוא מנסה להיות קשוב, אבל בכנות, דברים אחרים מעסיקים אותו..

בהיסח הדעת, הוא מנסה לגשת שוב חשוב לכוח המנטלי שלו, לנסות לדחוף במחשבותיו את מי שמולו, שיתנו להם יותר מידע. אך ללא הועיל.

הכוח נעלם
טאריס עוזב את המאמץ לעכשיו, ומתמקד שוב בסבסטיאן ''האם יש לנו אנשי קשר כלשהם בנמל חירות? מקומות מסתור, משאבים נוספים, או כל דבר אחר שיוכל לסייע לנו במשימה?"
 
"אמור להיות שם קולגה שלי." הוא עונה, "הוא לא יהיה מסוגל לספק לכם בית בטוח או משהו, אבל נמל חירות מספיק ניטרלי כדי שתוכלו לקחת חדר באחד הפונדקים וזהו, הוא כן יוכל להיות מועדכן בדברים האחרונים שמתרחשים שם."
 
אחרי שלקחתם את האישוים, סבסטיאן סוגר את היד שהחזיקה את האישורים. "מצויין, אבל אני מניח שכדי שיהיה לכם תמריץ." הוא מביט לרגע בסירין, "לא גנבתי את זה," הוא מבהיר, "לא ממך לפחות" והוא נוקש בידו, דלתות העולם נפתחות ושני בני אנושים נושאים ארגז גדול נכנסים. "תמריץ כלכלי." הוא אומר ומסתובב, "יש בנמל חירות את השוק החופשי הגדול ביותר, אבל אני עדיין מצליח להשיג דברים שהפיות הרחיקו."
הוא בועט בארגז וזה נפתח, חושף חמישה פריטים, קסם בוהק מהם בצורה ברורה.
META
תתחלקו איך שאתם רואים לנכון בחמש הפרטים הקסומים הבאים
Pauldrons of the Serpent
Horn of Battle Clarity
Miser's Mask
Buffering Cap
Slippers of Spider Climbing
בנוסף, כמות כסף שמספיקה ל2000 מ"ז לכל אחד מכם.

IN
"כשתגיעו לנמל חירות הוא יפגוש אתכם, זה לא מסע קצר ואני מעדיף לתת לו את הזמן לעבוד מבלי שיפריעו לו." הוא מסיים בקשר לשאלה של טאריס. "אתם חופשיים ללכת." הוא אומר לבסוף
 
טאריס נאנח בייאוש בעודו יוצא מהחדר, מניח את ידיו בכיסים, מבולבל יותר מאובדן הכוחות מאשר שהוא מוכן להודות לעצמו. הוא מגיע לאוויר הפתוח, ונרגע בעודו רואה את האיזור הומה האדם.

בטוח יהיה פה מישהו שעליו יוכל לתרגל את כוחותיו, להשיב לעצמו את הביטחון העצמי שלו. החיוך הזחוח מטפס אל שפתיו באיטיות כאשר הוא ניגש למלח שזוף ומחייך אליו, פותח את פיו לדבר...


טאריס יושב על סלע בישיבה מזרחית, משקיף על הים מנקודה מבודדת על החוף, ידיו מעסות את רקותיו בניסיון לעצור את כאב הראש שנגרם לו מהניסיון הכושל להשתמש בכוחותיו. הוא עוצר, משלב את אצבעותיו, ולוקח נשימה עמוקה של אוויר אוקיינוס. משום מה, הריח המלוח עוזר לו להרגיע את המחשבות הסוערות

הכוח נעלם. אין ספק. אבל למה? מה קרה? טאריס מהרהר באירועי הימים האחרונים, ואז זה מכה בו
הרגע באחוזה. הבנתי שאני לא צריך את הכוחות בשביל לנצח...וכך דחיתי אותם מעלי...? הוא פולט צחקוק יבש ורוכן קדימה.

באגביות מעושה, הוא שולח יד לתוך גלימתו ושולף את השרשרת שבשבילה כמעט איבד את חייו, ומצמיד אותה לפניו, מנסה להריח את הריח שלה שוב, לפני שהגיע הריח המתכתי והחריף של הדם...

''זה אירוני, אני חושב. או שאולי פואטי? מי יודע, את תמיד היית טובה יותר ממני בדברים האילו.'' טאריס פולט את צחקוק יבש, שמכאיב לגרונו וגורם לגוש המתגבש שם לגדול
''כל הזמן הזה, ניסית לשכנע אותי שהדרך שלי לא נכונה. הקשבתי לך, ועכשיו אני לא יכול לעשות את מה שנשבעתי בעבורך''

הוא מצמיד את המשכית למצחו, הקצוות החדים שבעבר השאירו צלקות גורמים רק לדקירה קטנה, אחרי ששבועות של התעסקות שחקו אותם עד שכמעט נעלמו

לחישה צרודה עולה בגרונו, והוא מתאפק שלא להזיל דמעה ''אני מצטער. עשיתי כל מה שיכולתי, אבל אני לא יכול יותר. בלי הכוח...אין לי סיכוי''

הוא נעמד, ומתחיל ללכת ימינה ושמאלה לבעוט באבנים ובחול, ממצמץ בזעם כדרור השמש המרחפת מעל הים נשבר דרך הדמעות העומדות בעיניו
''טיפש, טיפש טיפש, טיפש!'' הוא לוחש בזעם, והדמעות זולגות באין מפריע, בעוד הוא משליך אבן אחר אבן לים, מרגיש את הכעס והנחישות שלו מתגברים. לבסוף, בצעקת ייאוש, הוא כורע על ברכיו. ומרכין את ראשו בשנית

''הלוואי שיכולתי לעשות משהו נגדה. הלוואי. לא בשבילי, ובטח לא בשבילם...אנחנו לא שווים את זה.
בשבילך''

הוא בולע את הגוש בגרונו וממלמל ''אבל אני לא יכול. לא עוד. אני...מצטער'' טאריס תולש את השרשרת מגרונו, אוסף אותה בכף ידו, ודמעה נוספת זולגת מעינו בעוד הוא צועק ומשליך את השרשת אל הים ''אני לא יכול!".

הוא פונה במהירות לאחור, לא רוצה לראות את המזכרת האחרונה ממנה טובעת בין הגלים, ונעצר כשרחש מוזר שנשמע כמו מים שניתזים על אש מושך את תשומת ליבו. הוא מסתובב באיטיות, והלסת שלו נשמטת בתדהמה.


על הגלים, מוקף בהילה של כוח ירקרק, נעוץ הכוכב בתוך סלע שבולט מהים. טאריס בועט את נעליו הצידה ורץ אל הגלים, שולף את הכוכב בעוד ההילה הזוהרת מתמוססת מסביבו.

באצבעות רועדות מהתרגשות, טאריס קומץ את ידו לאגרוף, ומכה באוויר.

שום דבר

הוא מסנן קללה בסילבאן, עוצם את עיניו, קורא לכוח הישן שלו, ומכה שנית.

שום דבר

טאריס מביט בכוכב, קורא שוב לרגש שיש לפני רגע. זעם. חוסר אונים.
נחישות.

הוא קומץ את היד הפתוחה לאגרוף, וניצוצות ירוקים מתחילים להתפתל סביבה. טאריס מצמצם עיניים, מעיף מבט בסלע שלרגליו, ומכה.

בקול נפץ, הסלע מתפרק לשניים, קורס לתוך האוקיינוס, ומביא את טאריס יחד איתו. מתנשף ויורק מים, טאריס מתרומם ונעמד בגלים שמגיעים עד ברכיו, חיוך קטן ומהוסס מרוח על שפתיו.

הוא מניף את זרועו, מזמן את הנחישות הבלתי מתפשרת, ומכה באוויר
שוב, ושוב, ושוב. בכל פעם, פרץ של כוח ירקרק בוקע סביב האגרוף, גלים של אור זורח מתלווים לבעיטות שלו, והוא פולט צעקות יותר ויותר חזקות עם כל מכה, עד שלבסוף הוא מחליק על החול ומתרסק כולו לתוך המים.


טאריס עולה מהמים, מחייך, דמעות הצער מעורבות בדמעות אושר ובמי מלח.

הכוח לא נעלם, טאריס. הוא שלך. כל מה שהיית צריך זה כיוון חדש
מצאת אותו


חיוך ענקי על פניו, הוא צועד אל החוף, ומניף את אגרופו אל השמים ''אני כבר לא צריך את הכוח שלך! את שומעת? אני כבר לא צריך אותך!"

טאריס שולח יד מהוססת לכיוון התפס של גלימת הפיות הרטובה שלו, ואז משחרר אותה. האריג הלח נופל על החול, וטאריס מהדק את מגני הזרוע שהיו חבויים מתחת לשרוולי הגלימה הארוכים עד כה.

הוא שולח אצבעות רטובות לעבר הקמע ואוחז בו בשתי ידיים, עוצם את עיניו ומחייך ''תודה שנתת לי דרך חדשה'' טאריס משיב את השרשרת למקומה, אורז את הגלימה לתוך התיק שלו ואוסף את שערו הרטוב לאחור


הדרך שלו לא אבדה. יש לו עוד סיכוי. אבל בשביל להבטיח שסיכוי זה יצליח, הוא לא יכול להתעצל

יש לו הרבה עבודה. טאריס מהדק שנית את מגני הזרוע, עד שהם כמעט עוצרים את זרימת הדם, ואז פונה אל הסלעים שמאחוריו, אנרגיה זוהרת זורמת בוורידיו

הרבה עבודה
וצלילי הסלעים המתנפצים מהדהדים באוויר הלילה
 
הרן:
"מה אנחנו הולכים לעשות?" שואל אוסקר בשקט על מנת שהאחרים לא ישמעו אותנו, "שמעת על האדמירל, רוב הסיכויים שהכתר שסירונה רוצה נמצא אצלו בידיים. כיצד אנחנו אמורים לקחת אותו מבלי למות כמו הפיה שהוא הרג עכשיו? אנחנו לא יכולים שהאחרים יגלו, ובכל זאת אנחנו לא יכולים לעשות זאת לבד!"
 
אוסקר
"נכון לעכשיו נראה כי האחרים מרוכזים בעצמם לחלוטין. הברון אמר לפניהם שאני משרת את אדון הציד ואף אחד מהם לא התייחס לזה. לגבי האדמירל - כשנגיע לגשר נעבור אותו. לא בטוח שהכתר בידיו בכלל, או שיהיה לנו מגע כלשהו איתו. נגיע לנמל ונראה מה מצב העניינים." הרן משיב בצורה רגועה.
 
חזרה
Top