• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ההתפרקות - עץ משחק [חופשיטה] (3/3) נסגר.

סלאפקווה
"ברוכים הנמצאים.אשמח לדבר בתוך מקום סגור יותר". היא מצטנפת מהקור."ישנם דברים שצריכים להישאר בבית."

out:
בינתיים בלאו הכי ניתן להורות לקשתים להקיף את הלוחמים שלהם,לשמור על יתרון הגובה.כרגע הלוחמים שלהם לא יכולים לפרוץ אל המכרות,שכן היתרון שלהם יאבד והצבאות שלנו יטבחו בהם,אז אני מניח שהם ישארו באותו מקום.עד כמה המאגים יכולים להשפיע על האדמה? האם הם יכולים להרעיד את האדמה מספיק בשביל להוציא את הדרקונים מאיזון?
 
קנטינר:
OUT
בגלל המפה ששלחתי לך אני מניח שאתה מקים מחנה באזור קרוב יותר למכרות, בתוך היער.
IN
החיילים מתקדמים אל תוך היער עם הציוד, מקימים במהירות מחנה, מוקף בכמה גזעי עצים כמעין ביצורים.
לאחר כמה ימים גשומים ומלאי ערפל, השמיים סוף סוף מתבהרים. האדמה אמנם לחה מעט, אבל לא במידה רצינית.
אבירי החופש מתקדמים אל עבר המכרה, שנשמר על ידי שני מגדלי שמירה וכמה עשרות חיילים שמסתובבים ומשגיחים על העובדים.
"אז נכנסים לשם, בוזזים יהלומים והורגים את החיילים?" שואל ארוד. הוא מחזיק את אלתו הגדולה בהיכון, כשמסיכת המגן של הקסדה שלו מורמת. מסביבכם נמצאים שאר האבירים על סוסיהם יחד עם נושאי כליהם, ובין העצים מפוזרים הקשתים.
סלאפקווה:
OUT
להרעיד את האדמה? אפשרי, אבל לא חכם בסביבה הררית... בסוף סלעים יתנתקו ויפלו עליכם יעצרו את ההסתערות שלכם.
הם יכולים לרוץ אל המכרות, לבזוז מה שהם יכולים ולהרוס את השאר. יהיה להם זמן לעשות את זה ולברוח, אבל השלל יאט אותם.
IN
הוא מהנהן ומוביל אותך אל ביתו, בית ראש הכפר. אשתו ממהרת להגיש לכם יין מחומם ומתובל, נגד הקור, יחד עם עוגיות חמאה מתוקות.
"ובכן, הגבירה, על מה רצית לדבר? האם לא עמדנו במכסת המיסים שלנו? אם בזה מדובר אני מבטיח לך שאשלים את החסר מכיסי" אומר בן המחצית בעודו לוגם מגביעו.
קונראד:
הפגיון ננעץ עמוק בחזה של קונראד. הוא נופל לרצפה, משתעל, בעוד המתנקש טוען את נשקו ואומר: "ברכות חמות מאויבך, העיט השחור. מי ייתן ותחיה חיים ארוכים".
הוא מכוון את אקדח הקשת על קונראד, שכמעט מתעלף. נשמע קול שריקת חץ וקונראד מתכווץ מעט בציפייה לפגיעה, אבל במקום זה הוא שומע את המתנקש נאנק בכאב ולאחר מכן נופל.
"אדוני! אתה בסדר?! מה לעזאזל הלך פה?" אומר סר אלווין, שנכנס במהירות מהדלת, קשתו בידו.
הוא כורע ליד קונראד, מביט בפגיון שנעוץ בחזהו בבעתה, הוא מוציא את החץ מהכתף של קונראד ולוחץ על הפצע, עוצר את זרימת הדם.
"רופא! לכאן, מיד!" הוא צורח, עוזר לקונראד לקום.
 
קונראד
OUT
אני חושב שזה סר אלברט. הוא הקשת. אלווין הוא לא אביר למעשה.

IN
''אני נראה לך בסדר, סר?'', קונראד נאנק. ''המשרת הנאמן ביותר שלי, ידעתי שאוכל לסמוך עליך. האלים יברכו אות-'', דבריו נקטעים בשיעול דם צורב. ''אל תהרגו אותו, יש לי שיחה דחופה איתו...'', הוא חש את עפעפיו נעצמים וגופו מתרפה. חום נעים ממלא את גופו כשהוא מתעלף.
 
סלאפקווה
האמת שלא התכונתי ללהרעיד את האדמה,אלא להשפיע עליה(יכול להיות שכתבתי משהו אחר,אבל זה נובע מדיסלקציה קלה ותיקון אוטומטי).הרעיון שלי הוא הפיכת הקרקע בסביבת החיילים לבוץ,דבר שיקשה על הליכתם,והעצמת לחות האוויר והחום סביבם,כך שכול העניין יהיה בלתי נסבל.
out:
"לא,לא,הכול בסדר". צוחקת סלאפקווה."אבל יש לנו בעיה.הודיע על כינוס המועצה האדומה והלבנה.זה דחוף שהשליחים שלך יצאו בהקדם האפשרי." היא משפשפת את עיניה."אל תשלח את ההזמנה לראש היד החומה.הוא בסיבוכים גם ככה." סלאפקווה קמה,מסתובבת לאחור,מתחילה להעביר את ידיה על הרהיטים היפים."אני גם צריכה לפגוש את צ'ומברה.אני מניחה שאתה יודע היכן הוא?"
 
קנטינר:
OUT
בעיקרון זה לא בסדר, כי מינה רצתה את כל השלל, אבל אם היא לא תגלה אתה בסדר.
סלאפקווה:
אפדר לעשות את האדמה בוצית יותר, אבל לשנות את החום והלחות זה כבר ממש מסובך, ורק ראש המגים יכול לעשות את זה.
ולמה שהוא יכיר את צ'ומברה? הבן אדם הוא ראש כפר, לא מפקד. יכולת גם לכנס את המועצות בטירה שלך בלי בעיה, לא היית צריך ללכת לכפר בני המחצית...
קונראד:
OUT
צודק, התבלבלתי.
IN
קונראד מתעורר במיטתו, כשכמה רופאים רוכנים מעליו.
"הוא במצב לא טוב. הפגיון ניקב עורקים חשובים, אבל למזלו כמעט ולא פגע בריאות, אלא רק שרט אותן מעט. הוא צריך הרבה מנוחה, אם כי אני מניח שנוכל לתת לו משהו שיזרז את ההחלמה" אומר אחד הרופאים. רופא אחר מהנהן ומוציא קופסה קטנה עם משחה, אותה הוא מורח על הפצעים של קונראד.
"או, אדוני, התעוררת! אל תדאג, אנחנו נותנים לך עכשיו טיפול בקלינווה, משחת צמחי מרפא מעורבת במעט קסם שנועדה לזרז את החלמתך. זה אמנם יגבה ממך מחיר ותהיה עייף אחרי שהמשחה תפעל, אבל זה עדיף, לדעתנו, כדי שתחזור ללפעילות במהירות".
 
סלאפקווה
א.אני רק מעלה רעיונות.
ב.החום אני מניח שעלול להיות מסובך במקצת,אבל להעלות את רמת הלחות? לא דורש יותר מכמה כשפי מים ואוויר פשוטים.כינסתי את המועצה בכפר היות וזה היישוב הקרוב ביותר לדרקונים,ורציתי להיות במקום שבו נוכל לקבל הודעות מהירות יותר.אגב,מרבית בני המחצית הם חלק מהיד השחורה,וזה אך טבעי שמנהיג הכפר יודע היכן צ'ומברה.
 
קונראד
לקונראד יש עניינים חשובים, אבל לשם שינוי הוא חורק שיניים ומציית להוראות הרופאים. ''המתנקש בחיים? שמרו עליו, יש לי שיחה חשובה איתו'', הוא אומר, ואז המשחה נמרחת על פצעיו והוא שוקע בשינה עייפה ועמוקה.

צרחות, צרחות נוראות. שוב, הוא חושב איפשהו בירכתי התודעה, שוב הצרחות האלו שרודפות אותו. הוא לא בוכה, כל הדמות שלו בוזבזו ביום הארור ההוא. בגללו. אם הוא רק היה פחות תאוותן, פחות חמום מוח, פחות טיפש, אם היה חושב קצת... הכל בגלל שהתעקש לעשות את זה, לעזאזל! צ'זארוס צדק. הוא בסך הכל ממזר סוטה ובוגדני...

...הצרחות משתנות. ''סריס פחדן, זה מה שאתה!'', פניה הזועמות של מרגרטה מרחפות לפניו, אדומות מכעס ומרגשות אחרים. לעזאזל איתה, למה היא לא יכולה להבין, הוא רוצה להגן עליה, הוא אוהב אותה והוא לא מוכן לאבד גם אותה... ''אני בטוחה שצ'זארוס חתך לך אותו כשגילה על זה!'', פני הלב הזועמות מסננות. ''שתקי אישה טיפשה!'', הוא חש את עצמו צורח, אבל הצרחה חלשה, מעומעמת, כאילו אמר אותה מתוך שינה...

...והוא באולם הגדול של קן העיטים, יושב על הכס. עיטים מתעופפים בכל האולם, שחורים כלילה, וכל מפקדיו יושבים לאורך השולחן הארוך. הם יושבים שם כי מישהו מת, אבל קונראד לא יודע אפילו מי... אמא? מרגרטה? הוא עצמו? ואז היארל מזנק ונועץ את הפגיון בחזהו, אבל היארל כבר נראה כמו בן מחצית. וזה כואב רצח... ''אדוני הלורד!'', בן המחצית מטלטל אותו, או שזו אמו? או סר אלברט? ''לורד קונראד!''...


''מה?..'', הוא אומר חלושות, פוקח עיניים. מי העיר אותו?
 
קנטינר -
In
אז הגילדה תוקפת. קנטינר לא לוקח מהיהלומים שיש שם. הוא כן לוקח את כל הכסף שמאוכסן שם. ואת כל השריונות וכל הנשק. הוא הורג את כל מי שנמצא שם ולא חלק מהגילדה. את היהלומים הוא מביא למינה. אחרי שהגילדה חוזרת למינד, הוא שם את השלל בכספות ובנשקיות של הגילדה, ואת היהלומים הוא מביא למינה.
Out
להטיל לקרב? תיארתי את מה שקנטינר עושה בזמן ואחרי הקרב. בסדר?
 
ברנור
ברנור: טוב, אז מה עכשיו?
nautti: עכשיו הופכים אותך למותג/תאגיד בין לאומי, עושקים את האצולה בצורה מגוכחת, מרוויחים הון כלכלי מוגזם וקונים את הניצחון במלחמה
ברנור: מה?
nautti: אתה תראה
in
ברנור חוזר לחדר שלו ואומר להית'קוך: "הית'קוך, הגעתי למסקנה, אני צריך מפעל בגדים. יש לך מושג בנוגע למבנה שבו אפשר לבנות אחד? אם לא, אשמח אם תמצא נכס מתאים למכירה בעיר."
Out
ברנור: למה אני צריך מפעל בגדים?
nautti: כדי להפוך לגוצ'י
ברנור: מה זה גוצ'י?
nautti: איך אני אסביר את זה? טוב, תדמיין שיש חייט כל כך מוצלח שכל האצולה רוצה לקנות ממנו בגדים. עכשיו תדמיין לעצמך שאותו חייט מייצר מפעל בגדים, וכולם ממשיכים לקנות ממנו בגדים כי הבגדים שלו מאוד נוחים ויוקרתיים. נניח גם, שהחייט הזה חותם על כל הבגדים שלו באיזושהי דרך יחודית. עכשיו תתאר לעצמך שאותו חייט יוצר מודל חדש של בגד, עם החתימה, והמודל הזה הוא של בגד טוב, אבל לא יוצא דופן באופן מיוחד. עכשיו תתאר לעצמך שהחייט קובע מחיר מופקע בשביל הבגד הזה, נניח 500 מטבעות זהב, מה יקרה?
ברנור: אף אחד לא יקנה את הבגד?
nautti: טעות, במשך זמן רב הבגדים של החייט נתפסו כיוקרתיים, ועכשיו החתימה שלו היא סמל של יוקרה, וכולם רוצים להסתובב עם בגדים שלו, אז האצולה יקנו, פשוט כדי להשוויץ "תראה, אני כל כך עשיר שאני יכול להרשות לעצמי חולצה עם חתימה!!!". מבין?
ברנור: אתה לא באמת מאמין שזה יעבוד, נכון?
nautti: אבל זה כבר עבד
ברנור: איפה?
nautti: גוצ'י
ברנור: אני נכנע
 
סלאפקווה:
"אני אכנס אותם מיד, ואני מניח שהם יגעו לכאן בתוך יום. צ'ומברה? אותו קשה יותר למצוא, אבל גם זה אפשרי. הוא יוכל להיות כאן בתוך יומיים, גבירתי".
קונראד:
סר הונדריך עומד מעליו, קורא בשמו. ברגע שזה מבין שקונראד התעורר הוא מתיישב לידו ואומר: "תודה לאלים שאתה חי, קונראד, כלומר הלורד. המרפאים שלנו הצליחו לייצב את המתנקש, והוא מחכה לך בכלא הכפר. חיפשנו עליו את כל הנשקים האפשריים, ואפילו הצלחנו לגלות אצלו קצת קסם מושחר. תרצה לחקור אותו?".
קנטינר:
OUT
לא ככה הולך קרב. יש מהלכים בתוכו, וכל פעם אתה מטיל לחיילים שלך, ואני מטיל לחיילים של האויב. הפעם אני אטיל לחיילים שלך, אבל מעכשיו מדובר במשהו שאתה צריך לעשות.
META
אבירים- 20
קשתים- 5
חיילי אויב- 11
קשתי אויב- 15
IN
האבירים מסתערים אל עבר הכניסה למכרה, כשאש קשתים מחפה עליהם. שני קשתי אויב נופלים מאש הקשתים בעוד שלושים חיילים נרמסים למוות, מרוסקים בידי נשקי האבירים. שני אבירים איבדו את סוסיהם ממטח החצים, אבל הם מצליחים להדוף את חיילי האויב.
ברנור:
OUT
טוב, היה משעשע, היה נחמד, אבל זהו, מספיק.
IN
"בעיר? יש הרבה מבנים, אבל כל המבנים הגדולים כבר בבעלות של מפעלים או אנשים עשירים...
תוכל לבנות מחוץ לעיר, אבל זה ייקח זמן, וגם הציוד המתאים הוא לא זול".
 
קונראד
''זמנו אותו אליי. יש לי שיחה דחופה איתו''.
כהרגלו, קונראד נותן לאורחו לחכות - הוא כותב מכתב ארוך לאמו ולאשתו, בו הוא מוסר להן שהוא בריא ושלם ושהמלחמה מתקדמת יפה, עם כפר שנכבש. כשהוא מסיים, הוא נותן לדיו להתייבש וחותם את המכתב בשעווה הירוקה של אלגאו, עם חותם העיט. ורק אז הוא פונה למתנקש.

''אני מבין שאתה עלוב החיים שנשלח לקחת את חיי'', הוא פונה אליו בקול קר וחסר רגש, חסר הבעה. ''באתי להציע לך עסקה שלא תוכל לסרב לה. אתה תספר לי הכל - מי שלח אותך, כמה כסף קיבלת, איזה צד אתה משרת. בתמורה, אעניק לך מוות קצר ורחום על חבל התלייה. אתה יכול לסרב לעסקה. תחילה אכרות את אפך. אם עדיין תישאר בעמדה שלך, אכרות לך גם את האיבר בן המחצית שלך'', אפילו בנוכחות הלורד השומרים לא יכולים שלא לגחך, ''אטגן אותו, ואגיש לך אותו לארוחת ערב. אם זה לא ישכנע אותך, אפשוט לך את העור מהזרוע הימנית ומהרגל השמאלית, ואם אהיה רחום אענה לצרחותיך ואכרות אותן, במקום לתת להן להינמק ולהירקב. אם עדיין לא תשתכנע, פשוט אשחרר אותך לחיות את שארית חייך העלובים גידם, פיסח, מסורס ובעל פנים מעוותות. הבחירה שלך'', הוא משלב את אצבעותיו, מביט ממרום גובהו על בן המחצית.
 
קונראד:
בן המחצית מביט בקונראד באימה, ומתחיל לגמגם:
"זה, זה היה זד, גבוה, מאוד, ששילם לי לפני חצי שנה להרוג אותך. הוא היה משרותאד, ואמר לי לנסות לרצוח אותך דווקא כאן. הוא אמר שהוא ידע שתהיה כאן, והוא אמר שאמא שלך מופקרת מלוכלת ואשתך מבקרת אותו פעמיים בשבוע". הוא מתחיל לגחך, ואז צוחק צחוק מופרע, מפחיד, שממשיך וממשיך.
"כאב לא מפחיד אותי. כל חיי חייתי בכאב, אידיוט. תכרות לי את האף? אסתדר בלעדיו. את איברי? גם ככה לא תיכננתי להביא ילדים, ותענוגות הבשר דוחים אותי. בלי עור בזרועות? לא נורא, אוכל לחיות ככה, ולמפעיל שלי יש את הכסף לרפא אותי, אם ארצה.
אתה חושב שכאב זה דבר מפחיד, לורד צעצוע. אבל הוא לא. יש דברים מפחידים בהרבה מהכאב. כאב הוא מתנה, שי שניתן לנו בידי האלים עצמם. אתה רוצה להכאיב לי? קדימה, תעשה את זה, אקבל זאת בידיים פתוחות. העולם הוא מקום משעמם בלי כאב, ואני כבר מת משעמום. קדימה, גאל אותי מייסורי!" הוא לוחש, מביט בלורד בציפייה.
 
קונראד
''ספר לי על הזד הזה הכל, כל מה שאתה יודע'', אומר קונראד. ''בתמורה אעניק לך מוות כואב ככל שרק תרצה''. דעתו נטרפה, הלורד מוטרד עד עמקי נשמתו. לעיט השחור יש אויבים בשרותאד, והם סוגדים לרוחות האסון.
 
קונראד:
"אני אספר לך הכל עליו, בתנאי אחד. תכאיב לי, מאוד, אבל תשאיר אותי בחיים. אין ערך למוות בכאב. תשלח אותי מצולק ונכה כמו שאמרת, אבל בחיים. תבטיח לי, לורד. תישבע באלים שתכאיב לי כל כך שהשמיים ייבקעו מקול צרחותי, אבל תשאיר אותי בחיים" הוא אומר ומלקק את שפתיו בציפייה.
 
סלאפקווה
"מצויין.אצפה להגעתם מחר בערב." סלאפקווה מסמנת לארבעת אומני הלהב שאיתה,ויוצאת מהחדר. סלאפקווה נעצרת רגע לפני היציאה,מסתובבת אל בן המחצית. "אני מניחה שהמקום הרגיל?" אומרת זו, בכוונה ברורה למקום השינה שלה.
 
חזרה
Top