• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ההתפרקות - עץ משחק [חופשיטה] (3/3) נסגר.

קונראד:
הכפריים כורעים ברך, מביטים בלורד החדש באימה.
לאחר כיומיים חוזרים השליחים, פניהם מבשרות רעות.
"אדוני הלורד! הגענו אל הכפרים והצגנו את אפשרות הכניעה. בשני הכפרים החיילים סירבו להיכנע, וסך כל החיילים שם הוא כ200.
הם בטח יחמשו גם את הכפריים בקשתות קצרות, חניתות ופגיונות כחיל מצב שיעזור להם, אבל אסור לשכוח את כוחות התגבורת שמסתובבים איפשהו במזרח ואת הכוחות בטירה במערב" אומר אחד השליחים.
"מה נעשה, אדוני הלורד? נתקיף את התגבורת או את הכפרים?" שואל אלווין. נראה שהוא למד את הלקח שלו, והוא לא מציע עצות, כמוהו כל השאר.
כמה רגעים לאחר מכן נכנס חייל אל בית ראש הכפר, שמשמש כמפקדה זמנית.
"אדוני, הכפריים רוצים לדבר איתך" הוא אומר.
 
קונראד
''הכפריים יחכו בסבלנות. צא, וחזור כשאקרא'', אומר קונראד לחייל. שהוא יוצא, ישיבת המלחמה חוזרת לסדרה. ''הברירה הטובה ביותר היא להסתער על מטול-חרב, ועד אז להתבצר בכפר. ברגע שנכבוש את הטירה נוכל לנהל משא ומתן מעמדה עדיפה, כשהלורד בידינו, וגם להתבצר היטב מול שאר החיילים. צוו על החיילים לבנות מגדלי מצור, כמה שצריך, ושלחו ילד כפרי זריז ונבון לבדוק האם הביוב של הטירה יכול לשמש אותנו או שהוא עכשיו תחת שמירה. תנו למשפחתו תשלום סביר בעבור זאת. משוחררים''.

הישיבה נגמרה רשמית, וקונראד מסמן לחייל להכניס אליו לחדר את ראשי הכפר לשיחה אותה ביקשו. כשהם נכנסים הם מוצאים אותו קורא ספר - ''מחזור האביר השחור'', ספר אגדות אבירים ישנות ורומנטיות להחליא, שקונראד מוצא משעשע משהו. הוא נותן להם לחכות, מערער את ביטחונם, עד שהוא מסיים את הפרק ומניח את הספר בצד. ''מה רציתם?'', הוא שואל, עדיין יושב.
 
קנטינר -
"אנחנו נקים מחנה בהרים. ואז אני אשלח סיירים לכיוון המכרות, כדי שימסרו לי מידע לגבי הכוחות שיש שם, האספקה שלהם, ביצורים, עובדים וכו'. לאחר מכן נתקוף. אני מקווה שיהיה ערפל בבוקר, מה יקשה על הקשתים שלהם. אבירים יסתערו פנימה בזמן שכל השאר יטילו מצור על הביצורים של המכרה."
אאוט-
אחרי שמגיעים לשם זה מה שקנטינר עושה.
 
סלאפקווה:
"יש מידע על הרקע שלהם. מדובר בארגון שכירי החרב 'הדרקונים מהמערב'. הם ארגון איכותי מאוד, שאפשר לזהות אותו לפי הקסדות דמויות הדרקון של חייליו. הם מתהדרים בשימוש בנשקים המדמים נשיפת דרקון- בעיקר אלכימיה וחניתות מעוצבות כמו ניבי דרקון. המנהיג שלהם הוא ככל הנראה אשף שעשה יותר מדי ניסויים- הוא מעין חצי דרקון מהאגדות וחצי אדם.
מי שכר אותם? היד השחורה לא יודעת, עדיין. הם מהמרים על אצילים מקסיר, אבל הכל יכול להיות. אולי מדובר על אצילים שרותאדיים אחרים? אויבים שלך? אחרי הכל, עם כל הכבוד, אחותי, את לא האצילה הפופולארית ביותר..." הוא אומר.
קונראד:
"אם כך, נצטרך עוד שבוע לבניית מגדלי המצור וציוד כזה. אתן את ההוראות לחיילים" אומר אלווין, משתחווה ועוזב, יחד איתו כל השאר.
לאחר מכן, כשקונראד קורא להם, נכנסים שני כפריים בליווי החייל. אחד מהם הוא אדם בשנות החמישים, לבוש בבגדים קצת יותר מהודרים מהרגיל, בעל זקן שחור קצר, והשני הוא אדם כחוש, כבן שלושים, לבוש בבגדים מהודרים אך מרופטים.
הם נראים לא נינוחים מהרגע שהם נכנסו, וההמתנה רק עושה אותם חסרי מנחוה עוד יותר. האדם המבוגר יותר משלב ידיים בחוסר סבלנות בעוד הכחוש משחק באגודליו.
כשקונראד פונה אליהם, מביט בו הכחוש ואומר: "שלום לך, אדוני הלורד. אני הוא גאנטר מרוי, הבן של ראש הכפר נטרו, ששכן בשטחים המערביים של מטול-חרב.
רצינו לשאול אותך... מה יהיה עלינו? יש המון פליטים מהמערב בכל הכפרים המזרחיים, וכמעט כל רכושנו נשאר שם, נשרף או נבזז. אנו חסרי כל ו-"
"וגם עלינו זה מכביד. אנחנו לא יכולים לכלכל כמות כפולה של תושבים כשאין לנו שדות נוספים, בהמות נוספות או משאבים מיותרים. אנחנו מנסים לעזור לאחינו כמה שאפשר בגלל הטרגדיה שפקדה אותם, אבל אין לנו כמעט כסף מיותר, וכולנו ניפגע אם הם יישארו פה יותר מדי זמן" קוטע אותו האדם המבוגר.
קנטינר:
"מצור? עם קשתים בלבד? צריך לירות באויב מטחים כבדים, ולכן עדיף שלא לתקוף ביום עם ערפל. יום עם ערפל רק יגרום ללחות שתהפןך את הקרקע למחליקה ולא נוחה עבור סוסי האבירים. יש לנו את יתרון ההפתעה, ונוכל לירות בהם בהפתעה כך שלא יוכלו לירות אחר כך באבירים" אומר טריאן.
 
קונראד
קונראד מביט בהם ארוכות, מהרהר, למרות שפניו קפואות כמסיכה חסרת רגש. ''כשאגיע להבנות עם הלורד מטול-חרב והמלחמה הזו תיגמר, יהיה לכם פיתרון. עד אז, המצב יישאר כפי שהוא. מלחמה היא מלחמה, ואין משאבים וכוח אדם מיותרים להסיט לשמירה על הכפרים החדשים שתבנו. אם בסופו של דבר האדמות הללו יהיו שלי, אחזיר לכם את הכפרים הישנים שלכם או אתן לכם חדשים בהרים, לשיקול דעתי, ואתן לכם פיצויים כלשהם בדמות מזון ומקנה'', מסיים קונראד. מבטו מבהיר שהפגישה הסתיימה.
 
קונראד:
"אז אדוני, לפחות תן לנו קצת בהמות לשחיטה בשביל האנשים המסכנים! אנחנו לא דורשים בשר משובח, אפילו מעט בשר יספיק, אבל אנחנו צריכים להאכיל עוד כמה אלפי אנשים..." מתחנן האדם המבוגר.
 
קונראד
''בקרוב נתקיף את הכפרים הקרובים ונטבח באנשיהם. אתם תוכלו לקבל את כל הביזה מהם... אם תשלחו כל גבר ואישה עשיריים מעבר להרים, לנחלת אלגאו. הם יקבלו אדמה לבנות בה כפר, שיתבסס על חקלאות וכריית ברזל. הם יורחקו מהמלחמה שבמחוז הזה ויזכו לעתיד טוב יותר, ולכם יישארו פחות פיות להאכיל''.
 
סלאפקווה
"טוב,זדים ועינים אדומות באמת אינם פופולארים בזמנים כאלה". מגחכת לעצמה סלאפקווה."איפה 'דרקוני המערב' נמצאים? אני מניחה שקבוצה של 200 שכירי חרב לא יוכלו לעבור את היד החומה בזמן קצר שכזה".

out:
אשמח למפה של הנחלה.או שאוכל ליצור בעצמי,בחירה שלך.
 
קונראד:
"אני בטוח שאנשינו ישמחו לקבל הזדמנות לחיים חדשים, מלאים בהזדמנויות חדשות. תודה לך, אדוני הלורד" אומר האדם הכחוש. שני הכפריים קדים קידה ויוצאים מהמבנה.
לאחר ארוחת ערב טובה, קונראד עולה על יצועו ונרדם.
באמצע הלילה הוא מתעורר לשמע רחש של צעדים קלים, בניגוד לצעדים הכבדים של החיילים ששומרים בדרך כלל על המבנה.
צללית של אדם נמוך מתקרבת אל החלון, ומשהו מנצנץ מחוצה לו. שנייה לאחר מכן חץ נורה מהחלון לעבר קונראד:
[dice:83wjrkir]725300:0[/dice:83wjrkir]
סלאפקווה:
"הם עוד לא עושים כלום, רק נמצאים בהרים המערביים בינתיים. היד החומה צופה בהם, אבל הם לא יצליחו לעצור אותם אם הם יתקפו, כי הם חיילים איכותיים בהרבה מהיד החומה. הם כנראה מחכים להוראות מדוייקות מהאצילים של קסיר, ואז הם יתקיפו את המכרות שלנו. לשלוח את החיילים לתקוף אותם לפני שיעשו נזק? אם כן, נצטרך לשלוח את כל הצבא".
קנטינר:
כולם מהנהנים בשביעות רצון ועוזבים.
לאחר יומיים הציוד מוכן והספינות מחכות לחיילים. אבירי החופש עולים עליהן בלילה, בשקט, ומפליגים.
לאחר כמה ימים הספינות מגיעות לחוף קסיר, שם הן עוגנות ומורידות את החיילים.
"אז לאן אנחנו מתקדמים עכשיו, המפקד? ישר אל המכרות?" שואל ארוד.
 
סלאפקווה
out:
יש למאגים לחשים דמויי פצצות? עד כמה העולם מפותח מהבחינה הזו? אגב,היות והדרקונים חונים בהרים,נוכל תמיד לתקוף אותם עם נשקי טווח ארוך וכלי מצור,ואולי גם קצת לחשים.השטח ההררי הוא שטח קשה,שאמור להיות קשה לחיילים חמושים לעייפה בכלי נשק כבדים.
 
סלאפקווה:
למאגים יש לחשי ריפוי, לחשים יסודניים (אוויר, אש, אדמה ומים) וגם ברקים, למוכשרים מביניהם.
הם חיל רגלים, שלפי מה שאתה יודע לא נלחמים במבנה נורא מלוכד כמו פלנקס, ככה ששטח הררי זו לא בעיה. ויש להם נשקי אלכימיה, ככה שהם יוכלו לירות על כלי המצור שלכם (אם כי זה יהיה קשה).
קונראד:
החץ פוגע בכתף של קונראד, גורם לו לגנוח בכאב. המתנקש קופץ דרך החלון ושולף פגיון. מדובר בבן מחצית לבוש בגלימה שחורה, והפגיון שלו כבר מלוכלך בדם. הוא מסתער על קונראד, מנסה לנעוץ בו את הפגיון.
(כוח):
[dice:c2af6460]725308:0[/dice:c2af6460]
 
קונראד
''שומרים! מתנקש!'', צועק קונראד, מסרב לתת לכאב לערפל את מחשבותיו. הוא מזנק מהמיטה, מנסה להתחמק מהפגיון ולתפוס את חרבו ''דורסת'' שתלויה על הקיר ליד המיטה.

META
התחמקות - 9.
 
קונראד:
אף שומר לא מגיע, למרות הצעקה, לפחות לא מיד. קונראד מצליח להגיע אל חרבו ולעצור את הפגיון בעזרתה, אך המתנקש מנסה לפגוע בו שוב, הפעם בכף היד, כדי שלא יוכל להניף את "דורסת" כמו שצריך.
(כוח):
[dice:58kmd]725310:0[/dice:58kmd]
 
סלאפקווה
out:
נראה לי שהקשתים והמאגים ינצחו אותם בדי קלות לא? יש לכולם גם קשת מוצלבת כפולה או מה שזה לא יהיה.
in:
סלאפקווה מביטה באחיה.נראה שהיא כמעט מרחמת עליו."אתה רוצה שאני אגיד לכם מה לעשות? בסדר." היא שולפת חתיכת קלף ודיו,מתחילה לכתוב."תעביר את המכתב לוולגאראז."
היא מוסרת את המכתב לאחיה."ובינתיים,תארגן לי סוס.אני נוסעת לכפר הננסים(נקרא להם ננסים,לעת עתה).

המכתב:
לאדון סר וולגאראז היקר,
בפקודת בית אסיניס והגבירה סלאפקווה,שלח שלושת רבעי מכוחות הקשתים לטראקאס(נקודת המפגש הקרובה ביותר למיקום הידוע האחרון של הדרקונים).
בברכה,אחותך היקרה.

meta:
בעצם,התוכנית שלי היא שנשלח את מרבית קשתי הצבא על מנת להקיף את הדרקונים בין ההרים.כאשר השמש לא תסנוור את החיילים,קשתי היד החומה,הצבא והזדים ישלחו מטרי חצים(וקשת מוצלבת,גם מ100 מטר,יכולה לפצח שיריון),יחד עם כלי המצור שבאזור.הרעיון הוא,שהרגליים והזדים ילבשו את מדי ההסוואה השייכים ליד החומה,וכך יוכלו להסתוות בין ההרים ולהקשות על הדרקונים מלפגוע בהם(במידה ויהיה מצב שבו השמש תיהיה מעל הקשתים שלנו,עדיף לתקוף בשעה הזאת).חיל הרגלים של היד החומה יסתתר גם הוא בין ההרים,בקבוצות קצת יותר גדולות,כך שבמידה והדרקונים יחליטו לרוץ לעבר ההרים ולתקוף(החלטה לא סבירה,אבל קיימת),יהיה לקשתים חיפוי.עקרונית,בגלל שהם לא אמורים לשים לב לקשתים,אנחנו אמורים להוריד חצי מהצבא שלהם לפחות ללא מאמץ(ובל נשכח שהם מרוכזים.אעדיף לשלוח קודם כול את התחמושת של כלי המצור,וכך לגרום לבהלה רבה יותר בקרב הדרקונים.בנוסף,5 מגים ילכו עם הקבוצה,וינסו לפגוע בכדורי אש,ברקים ומה לא באזורים מרוכזים יותר של חיילים.בוא נניח ששלחתי את הפקודות,ושאני לא שם על האח הצעיר של סלאפקווה,כי אם כול הכבוד,לסלאפקווה יש הרבה יותר ניסיון וכוח באסטרטגיות צבאיות.
 
ברנור
סליחה שלא הגבתי בימים האחרונים, הייתי עסוק.
ברנור: משתעל
nautti: מה?
ברנור: שכחת ממני!!!
nautti: למה אתה אומר את זה?
ברנור: כי לא הגבת 4 ימים.
nautti: אל תתלונן, פנים משחקית לא עבר זמן בכלל.
ברנור: ומה אתה חושב שאני עושה כשאתה לא משחק?
nautti: תראה, עד כמה שהייתי שמח לדבר על זה, אני לא חושב שמגדל נהנה מהשיחות שלנו בout.
ברנור: אז מה?
nautti: אז בוא קודם ניכנס לin, נגיב, ונתווכח אחר כך.
ברנור: ואם אני רוצה להתווכח עכשיו?
In
ברנור חוזר לחדר העבודה שלו, ופונה להית'קוך "הית'קוך, דארנין שלח אותנו לשליחות דיפלומטית לאיים, עם מטרה נוספת, תהיה מוכן ליציאה, אני לא יודע מתי נצא, ועוד משהו, תביא הרבה כסף, ושים אותו במקום סודי, אנחנו נצטרך אותו"
Out
nautti: אז איפה היינו?
ברנור:: אני שונא אותך!!!
nautti: למה?
ברנור: בגלל שהגבת, שוב, בלי להתייעץ איתי.
nautti: אתה רוצה שאתייעץ איתך? בסדר, בוא נחשוב עכשיו על מה שאתה רוצה לעשות בתגובה הבאה.
ברנור: בסדר, אני רוצה לקחת את הכסף שלי, לשחד את הטבח בסכום מגוכך של כסף, להרעיל את כל האצולה, לנצל את הוואקום השלטוני כדי כדי להשתלט על הדוכסות, ואז לעשות את אותו הדבר בכל יתר הדוכסויות בו זמנית.
nautti: מגדל לא יתן לזה לקרות
ברנור: למה אתה אומר את זה
nautti: כי קראתי את עץ ההרשמה
ברנור: והוא ציין במפורש שזה לא יעבוד?
nautti: הוא אמר בפירוש שלא יהיה אפשר להרעיל דמויות אחרות בשלב הזה של המשחק
ברנור: רגע, אני לא הדמות היחידה?
nautti: לא, יש עוד 3
ברנור: מי?
nautti: הלורד קונראד מציקארה, הגבירה סלפקאווה משרותארד וקנטינר מוואר
ברנור: את קונראד וסלקאווה אני מכיר, מי השלישי?
nautti: ראש גילדת שכירי החרב "אבירי החופש"
ברנור: אני מניח שאני אתקל בו בהמשך, בגלל שזה משחק והכול
nautti: אתה מבין איפה, נכון?
ברנור: לא
nautti: מן הסתם בשליחות הדיפלומטית הזאת
ברנור: נשמע נכון, אתה בטוח או שזה ניחוש?
nautti: ניחוש, מן התסתם. אתה יודע מה? בוא נבהיר משהו, כמה אתה מבין אותי ואת מגדל ואת מה שאנחנו עושים?
ברנור: אתה ומגדל הם זוג רוחות ששולטות בי ומתייחסות לחיים שלי כאל משחק, אתה רוצה בטובתי ומגדל רוצה ברעתי, ולצערי אתה כפוף למגדל, שאתה משום מה מכונה 'המנחה'.
nautti: אתה לא בכיוון, אבל אני מניח שהניחוש שלך הגיוני בהתחשב במצב, המציאות הרבה יותר סוריאליסטית.
ברנור: אז תסביר.
nautti: איפה להתחיל? אנחנו זוג אנשים רגילים למדי שקיימים בעולם עם טכנולוגיות שאתה לא יכול לדמיין, ואנחנו משחקים משחק בשם 'ההתפרקות' יחד עם עוד 3 אנשים אחרים. אני שולט בך והם שולטים בדמויות האחרות, בזמן שמגדל מנהל את המשחק. אנחנו משחקים במשהו שנקרא 'האינטרנט', וזה משהו שמאוד קשה להסביר במילים. הוא מין רשת בלתי נראית שמתחברת להרבה מאוד מכשירים שונים, ואנחנו כותבים על המכשירים האלה ואז מעלים את זה לאינטרנט, שמה כל היתר יכולים לקרוא את זה.
ברנור: אני מבולבל
nautti: יש אינטרנט, הוא רשת ענקית ואנחנו מדברים אחד עם השני דרכו
ברנור: זה הדבר הכי מופרך ששמעתי בחיים שלי
nautti: תתמודד
ברנור: אתה מצפה ממני להאמין לזה?
nautti: לא, אבל זו האמת.
ברנור: בסדר, נניח שאני מאמין לזה, אייפה מגדל נכנס לתמונה?
nautti: מגדל הוא זה שמנהל את המשחק ואת כל יתר הדמויות, הוא גורם לדברים לקרות, אני מנהל אותך.
ברנור: בסדר, מה יוצא לכם מזה?
nautti: זה כיף
ברנור: אז רק שאני אבין, יש 4 אנשים בעולם אחר שכל יום ניגשים למכשיר קסום ומסתורי וכותבים עליו כל מיני דברים, ואז שולחים את מה שהם כתבו דרך רשת ענקית ובלתי נראית אחד לשני כדי להזיז דמויות אמיתיות מהעולם האמיתי כדי שהם יצאו לכל מיני הרפתקאות מוזרות כי הם מוצאים את זה מספק?
nautti: פחות או יותר, כן.
ברנור: אז למה התקפלת כשאיימתי לפרוש מהמשחק?
nautti: מנקודת המבט שלי אתה דמות דמיונית שקיימת בראש שלי וניהלה איתי דיון, וכי זה היה הכרחי להמשך הדיון בינינו
ברנור: מה זאת אומרת?
nautti: טוב, דמיין לרגע שאתה מאיים לפרוש, ואז אני אומר בסדר, וממשיך לשחק, זה חסר הגיון.
ברנור: רגע, אתה רוצה לומר לי שאתה אשכרה חושב שמה שכתבת קודם הגיוני?
nautti: זו האמת
ברנור: אלים אדירים, אני נשלט על ידי רוח משוגעת
nautti: תקבל את זה או תחיה בהכחשה, זו הבחירה שלך, מה שאני לא מבין זה איך לכל הרוחות ידעת שיש לך רקע?
ברנור: אני לא יודע, פשוט ידעתי את זה.
nautti: המממ.
רגע אחד, אני לא יכול להצדיק חור בעלילה של הסיפור שאני כותב בout של המשחק של מגדל פשוט על ידי זה שאני מציין שהוא קיים
ברנור: עובדה שכרגע עשית את זה
 
קונראד:
המתנקש מפספס את קונראד בזמן שהחרב של הלורד פוגעת בו בחזה, משסעת את הגלימה שלו ואת שריון העור שהתגלה מתחתיה.
המתנקש מעיף מבט קצר למאחוריו, שמיד לאחר מכן הוא זורק את הפגיון לעבר קונראד ושולף את אקדח הקשת שלו.
(זריזות):
[dice:1nd55y]725326:0[/dice:1nd55y]
סלאפקווה:
Out
יש קשת מוצלבת כפולה, אבל אתה מזלזל בשכירי החרב. מדובר בחיילים מאומנים יותר מאשר החיילים שלך, ויש להם ציוד טוב מאוד.
בנוגע לתוכנית- קשת מוצלבת מפצחת שריון באופן יעיל ממרחק 50 מטרים, לא 100, ותהרוג חייל לא משוריין ממרחק של 200 מטרים לפחות.
הדרקונים נמצאים כרגע בעמדה שלטת, כשהם על ראשי ההרים או באזורים הגבוהים יותר. החיילים שלך מכירים את ההרים טוב, אבל מדי ההסוואה לא יכולים להסתיר אותם לחלוטין.
ובכל מקרה, יש להם כלי נשק שמדמים נשיפות דרקון- בקבוקי אלכימיה, אש יוונית ואפילו אשף חזק. תוכל לנצח אותם, אבל זה יעלה לך בהרבה חיילים, במיוחד כשהם עדיין בהרים.
ודרך אגב, זה וולגאראז. הוא מפקד הצבא, אחרי הכל.
In
וולגאראז מהנהן אל סלאפקווה ויוצא מהחדר. לא עובר זמן רב וברחבי הטירה נשמעות צעקותיו כשהוא קורא לכל הקצינים הגבוהים.
הסוס של סלאפקווה, קאדום, מוכן במהירות, ומשמר של פרשים יוצא ללוות אותה אל הכפר הקטן של בני המחצית.
כשהיא מגיעה לשם, לאחר כמה שעות של דהירה מהירה, מגיעה המשלחת של סלאפקווה אל הכפר, כשראש הכפר, בן מחצית שמנמן וקרח בשם וודריק יוצא לקבל את הגבירה.
"שלום לך, הגבירה סלאפקווה. כבוד גדול הוא לנו לארח אותך בכפרנו הצנוע. מה מביא אותך לכאן, אם יותר לי לשאול?" הוא שואל בזמן שהיא יורדת מסוסה.
ברנור:
OUT
למען האמת, הוא כבר לא שולח אותך לשליחות דיפלומטית, אחרי שברנור התנגד. הוא יכול להציע את עצמו כדיפלומט שוב, אבל אם הוא לא מעוניין כי זה תפקיד מסוכן (מאוד), זו לא בעיה.
 
חזרה
Top