הכוהן מביט בכם."המחלה החלה לפני כשלושה שבועות.אני מבין שאתם לא מכירים את אופיה של המחלה.בואו אחרי". הכוהן מוביל אתכם דרך מסדרונות המקדש,המלאים בציורי קיר מבהיקים,בצבעי הזהב,הכסף והנחושת.הציורים מתארים איש זהוב,לבוש כול טוב,ומולו שיירה של סוחרים."וואהוקין הוא אל הסחר,העושר והשפע". מסביר הכוהן."הוא האל המוערץ ביותר בפורט ניאנזארו,היות והיא אחת ממקורות הסחר הגדולים בעולם". הוא ממשיך להוביל אתכם במסדרונות המקדש,ולבסוף אתם מגיעים לחדר צנוע,לא יותר מחמש על חמש מטרים,בצידו האחד מיטת קש,ובצידו האחר ארון עמוס בתכשיטים,מסוגים שונים ומשונים,חלקם עשויים מחומר ירוק וזורח וחלקם עשויים ממתכות יקרות.לצד הארון יש שולחן,ולידו שתי כיסאות."לצערי אין לי אורחים רבים,ועל כן אחד מכם יאלץ לשבת על המיטה". הוא מתיישב,מסמן לכם לשבת,וסופק את ידיו בכפיו."שמי ביאזאנגאלו." הוא אומר."המחלה שדיברתם עליה,היא... לא כל כך מחלה." הוא מתרווח."צורת ההתפשטות שלה יותר דומה לקללה.והקללה פוגעת בכולם באותו הזמן."
"בהתחלה,לא שמנו לב לקללה.אך לאחר כמה ימים,החלו להופיע אצלנו במקדש אנשים מעטים,אשר הראו לנו את גופם הנבול,הנגרם כתוצאה מן הקללה.ניסינו כל דרך אפשרית שאנו מכירים,מצמחים ותרופות ועד ללחשים שונים". הוא ניגש,לארון,לוקח תכשיט קטן,מן כדור בדולח בצבע הירקן,ובתוכו ניתן לראות עיניים בצבעים שונים."לא הצלחנו ולו להזיק במעט לקללה.היינו נואשים,עד שהכוהן הגדול של האלה סבראס הופיע בפתח המקדש." הוא מצביע על כדור הבדולח."זהו סמלה של סבראס.הכוהן הגדול שלה הוא שסיפר לנו את מה שאת,אלפית צעירה,אמרת לי." הוא מהנהן לעבר אליליין."כך גילינו על מקורה של הקללה.שלחנו כוהנים ופלדינים לעבר הג'ונגל במשימות חיפוש לעבר העתק,אך הם עדיין לא חזרו,וכולי תקווה שהם לא אבדו בג'ונגל,לעד".
