• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ההתפרקות - עץ משחק [חופשיטה] (3/3) נסגר.

קונראד
''לא'', אומר העיט השחור. ''אני אשמור חיילים לעימות האמיתי, כיבוש מטול-חרב. אתה חצוף למדי היום, סר אלברט... אבל אני אסלח הפעם למשרתי הנאמן ביותר''. מדובר בשיא החיבה וההערכה שאפשר לזכות לה מלורד קונראד. ''להבא, חכה שאשאל לעצתך. האמן לי שאם אזדקק לעצה, אבקש אותה. משוחרר, סר''.
 
קנטינר -
In
בסדר. מתי לצאת לדרך?" נראה שהוא שואל בעיקר את עצמו, ופחות את הוצ'אר. "מחרתיים בערב זה הכי מעט זמן שאני יכול להתארגן בו." כמה זמן אתה נותן לי? ואם אפשר, אני רוצה חצי מהתשלום עכשיו וחצי אחר כך."
 
קנטינר:
"יש לך שלושה ימים להתארגן, קנטינר. תאסוף את האנשים, הציוד והאספקה שאתה צריך, מפות וכל דבר אחר, וכשאתה מוכן תגיעו, אתה ואנשיך, אל "גאוות המערב", "משספת הגלים" ו"רוכבת הסופות". שלושת הספינות האלו יעבירו אתכם אל החוף ויחכו למשלוח היהלומים הראשון. בהצלחה" הוא אומר, ומעביר לך קלף שעליו רשום את מחצית הסכום. רק לפדות אותו בחדר האוצר וזה הכל.
קונראד:
"בסדר גמור, אדוני" אומר סר אלברט ויוצא מהאוהל. קונראד שומע אותו צועק לחיילים להמשיך לרכוב עד הלילה ולבזוז מה שאפשר. צהלות הסוסים והאנשים נשמעות, וקול הפרסות המכות בקרקע מלווה אותן.
כמה שעות לאחר מכן, שהירח כבר בשמיים, חוזרים הבוזזים. הם מחזיקים איתם כמות קטנה של בקר וצאן, יחד עם חפצי ערך ומטבעות.
"לא הצלחנו ממש, אדוני. בכל הכפרים הייתה שמירה, ומה שהבאנו כאן זה רק מחוות מרוחקות יותר" אומר מפקדם, בזמח שהחיילים מאחסנים את השלל.

עדכון- לאחר מחשבה, הגעתי (בעזרת הח'אן הטטרי) למסקנה שלא הגיוני שלכל אחד מכם יהיו כל כך הרבה אבירים, ולכן חצי מכמות האבירים שלכם מתייחסת לנושאי כלים. אמנם נושאי הכלים לא משוריינים כמו האבירים בדריון לוחות, אבל הם לוחמים מיומנים ומשוריינים בשריון טבעות, כך שהם עדיין נחשבים כפרשים כבדים.
 
קונראד
קונראד מהנהן קלות אל הבוזזים. ''מחר בבוקר נצא שוב לביזה, והפעם עם כל הצבא, בפיקודי'', הוא קובע.
בבוקר הצבא מתקפל ויוצא אל הכפרים בכל כוחו. בינתיים, אמורות להגיע חדשות בנוגע למצור.

OUT
אל תגיד לי שהם שוב התפנו לאנשהו.
לתכסיס - מזכיר שיצא לי 17.
 
קנטינר-
קנטינר עושה כל מה שנאמר למעלה, כולל לפדות את הכסף.
In
"נו? את מרוצה?" אומר קנטינר והולך לכיוון בניין הגילדה למשרד שלו. הוא מסתכל על הניירות שנייה, ואז יורד לחדר האוכל לחטוף משהו, ואז יוצא לשדה האימונים שמאחורי הגילדה, ושואג: "כולם לבוא אלי!!!" אחרי שכולם מגיעים הוא מספר להם על המשימה.
"אז זהו בסך הכל. מי מתנדב? ולפני זה, כדאי שתדעו שהפעם גם אני מצטרף."
 
קונראד
בבוקר, לאחר שקונראד כבר סיים את ארוחתו ועלה על סוסו, מגיע שליח דוברייני, הנושא את סמל בית אלגאו יחד עם התוספת של מנהיג שכירי החרב בצד ימין של הסמל, דאגמאר. סמלו הוא אגרוף ברזל מונף.
"אדוני המפקד, הגעתי לכאן כדי להודיע לך על הצלחת ההסחה או מה שזה לא יהיה שעשיתם. זה עבד, וחיילי האויב נתקפו בלבול. הצלחנו לירות בהם כמה מטחים ולגנוב כמה סוסים, אבל הם יתאוששו מזה בקרוב. איבדנו במהלך היום שעבר עוד שבעה אנשים מהקשתות הארורות שלהם, אבל הצלחנו להחזיר להם קצת מחוב הדם.
היארל מבקש הוראות- אנחנו מתחבאים בגבעות מזרחה לכאן, והוא רוצה לדעת האם לבזוז או להצטרף לכוחותיך" אומר השליח, דוברייני גבוה בעל זקן בלונדיני וראש מגולח. נראה שהוא בהחלט להוט לבזוז, והוא כבר פוזל אל התכשיטים וחפצי הערך המונחים בערימת הביזה.
קנטינר:
מילרה מנידה בראשה, מיואשת מקנטינר, ויושבת לדבר עם הוצ'אר.
כשקנטינר מגיע למגרש האימונים, בולע את הלחם עם הבשר שחטף במטבח, הוא רואה, כצפוי, את כל האבירים מתאמנים. בניגוד לאבירים המפונפנים של האצילים, כאן מדובר על 70 שכירי חרב, מצולקים ומחוספסים, שעוטים את ציוד האביר. הם לא בני אצולה, בכלל, וקללות עסיסיות שהיו גורמות לכל ליידי הגונה להסמיק נשמעות ברחבי מגרש האימונים.
לאחר שהם שומעים את המשימה, כל החיילים מריעים, מצטרפים ברצון למשימה. עבר זמן מאז הם היו בקרב אמיתי, ועוד אחד מסוכן.
"נמחץ אותם בלי בעיות, נכון בחורים?!" שואג הסגן הקולני של קנטינר, ארוד. כל החיילים שואגים בהתלהבות, מניפים את כלי נשקם באוויר.
"אז מה צריך לארגן, בוס?" שואל ארוד.
 
ברנור
"אם אתה רציני בנוגע לזה, אדוני, אסע לאיי דוברין בשבילך, אבל בוודאי יש אנשים מתאימים יותר ממני למסע כזה. לעשר או עשרים חיילים בוודאי יש סיכויים טובים יותר להשלים את המסע הזה בהשוואה אלי."
 
ברנור:
"אני לא מתכוון דווקא לזה. אני מדבר על דרך שבה הכסף שלך יוכל לעזור לנו.
חיילים? מי ייתן לחיילים חמושים לעבור בדרך? אבל בכל מקרה, אתה יכול לצאת בשליחות דיפלומטית, ובגלל שאתה כה נדיב, אתן לך לקבוע לאן" אומר דארנין, חצי מתבדח.
 
קונראד
''זהב ותכשיטים תמצא בטירה, דוברייני. בכפרים יש רק פרות ונערות. בכל מקרה, צא ותמסור ליארל שעליו לחבור ללא דיחוי לכוח העיקרי שבפיקודי. משוחרר''.

סיירים נשלחים ללא דיחוי לבדוק מה הכוח שיושב בכל כפר, מה ההערכות לגבי הכוח שבטירה, ומה הכוח שבהרים.
 
קנטינר-
"תארגן בשר ולחם לחודשיים. הקרובים. שנוכל לקחת אותם איתנו. שכל אביר יקח שריון נוסף מהנשקייה, ואת הנשק שלו. ואת הסוסים. בנובף,תארגן לי מפה של היעד. ותקרא לאסטרטגים. אחרי שאתה מסיים אם כל זה, תכין את הבפינות בנמל (out שטים לשם, נכון?). ו.. תארוז בירה. זהו." קנטינר הולך ומתארגן בעצמו.
 
ברנור: אלים אדירים, הוא רציני!!!
Out
המגדל הבודד: הסללה!
nautti: בסדר, בסדר, אז ברנור יצא למסע הזה, שהמטרה היחידה שלו היא קידום העלילה.
ברנור: מה זאת אומרת?! אתה אמור להגן על האינטרס שלי!!!
nautti: יש גבול למה שאני יכול לעשות כשהשה"ם מנסה לבצע הסללה
ברנור: אבל מה ההיגיון בלשלוח אותי? אין לי שם או תואר אצולה, ואני לא כוהן, אני בסך הכול סוחר מאוד מאוד מאוד עשיר, מה ההיגיון לשלוח אותי כדיפלומט? אתה לא חושב שהממלכות השכנות יעלבו מזה?
nautti: אתה חושב שזה ישנה? הוא ימצא איזשהו תירוץ לזה מאוחר יותר.
ברנור: זה לא אומר שאנחנו צריכים לעשות לו את החיים קלים
nautti: בסדר, מה אתה רוצה לומר לדארנין?
ברנור: תן לי לחשוב על זה רגע.
כעבור חצי שעה
nautti: נו?
ברנור: אני לא יודע! לחשוב על השורות זה התפקיד שלך, לא שלי.
naitti: אז על זה בזבזנו חצי שעה?
ברנור: לא בזבזנו חצי שעה, אתה פשוט כתבת 'כעבור חצי שעה', זה לא באמת אומר שעברה חצי שעה.
nautti: בטח שכן, לפחות פנים משחקית.
ברנור: לא, זה מה שקורה כשהשה"ם, במקרה הזה מגדל, כותב שעברה חצי שעה, כשאתה כותב את זה זה לא אומר כלום.
nautti: מי קבע?
ברנור: זו המכניקה של המשחק, אם לכל שחקן הייתה היכולת לקדם את הזמן, זה היה הורס את המשחק, אני בטוח שאם תשאל את מגדל הוא יסכים איתי.
nautti: מגדל?
מחכים
nautti: אהה, נכון, אנחנו באמצע תגובה שלי, הוא לא יכול להגיב כאן, אז איפה היינו?
מגדל: אל תגיד לי מה אני יכול או לא יכול לעשות
nautti: ברנור, זה היה חיכוי מעולה של מגדל, בעולם האמיתי אני מתגלג מצחוק
ברנור: תודה, ומה זאת אומרת 'בעולם האמיתי'?
nautti: לא משנה,
ברנור: מה זאת אומרת לא משנה? אתה מרמז שאני קיים רק ביקום הזה, שהוא מסתבר 'לא אמיתי', ושאתה קיים ביקום אחר, שהוא כן אמיתי.
nautti: עזוב, אני אסביר לך מאוחר יותר, כרגע אין זמן, בכל מקרה, על מה דיברנו?
ברנור: מי זוכר? תגלגל אחרורה.
nautti: הוויכוח על ההסללה חסרת ההיגיון של מגדל
ברנור: על מה ההסללה?
nautti: שדארנין רוצה שתצא במשלחת דיפלומטית לאיי דוברין כדי שתוכל לשכור שם שכירי חרב כדי לחזק את שרותארד בשביל שנוכל לעבור מהגנה להתקפה ולהשתלט על קסיר המפולגת.
ברנור: אני כן אתן לו קרדיט על בניית עולם טובה. מעבר לזה, כבר הזכרתי שאני בסך הכול סוחר עשיר, שאין לי תואר או אדמה, ושאני לא חלק מהכנסייה או מהאצולה, אז אין שום סיבה הגיונית להפוך אותי לדיפלומט?
nautti: כן, ושכחת שדיפלומטים הם לרוב אצילים בעלי מעמד מיוחד, ושליחה של סוחר פשוט יכולה להיטפס כעלבון אצל הממלכה השכנה
ברנור: אז על מה הוויכוח? לא משנה, הצלחתי לחשוב על שורת המשך הגיונית לדיון הזה.
nautti: סוף סוף, לקח לך זמן.
ברנור: לקח לי בדיוק חמש דקות!!
nautti: לא נכון, לקח לך לפחות חצי שעה!!!
ברנור: זה לא איך שהמשחק עובד!
nautti: בטח שכן.
ברנור: רגע, לא היינו פה כבר?
nautti: כן
ברנור: עזוב, נשבר לי, אני פורש מהמשחק.
nautti: אבל אתה לא יכול לפרוש, אתה אמור להפוך לדמות ראשית שתשיג השפעה בקסיר, מה אני אעשה בלעדיך?
ברנור: לא אכפת לי, תסתדר לבד.
nautti: בסדר, מה אתה רוצה שאני אומר לך? שאני מצטער?
ברנור: כן, תגיד לי שאתה מצטער על זה שבסיפור הרקע לא עשתיתי שום דבר מעניין, ועל זה שבמקום לתת לי אדמות ותואר אצולה נתת לי מפעל בגדים ומכרה, ושחתכת חצי מההכנסות שלי בלי שום סיבה הגיונית.
nautti: היי, המפעל זה מפעל נשק, ואת הכסף אני מביא לדארנין כדי שאחר כך נוכל לנצל את הכרת הטובה שלו בשביל התואר והאדמות שאתה כל כך רוצה.
ברנור: אני הולך.
nautti: לא, נו, אני מצטער. אני מצטער שעברת חיים יחסית משעממים, ואני מצטער שגרמתי לך לאבד חצי מההכנסות שלך בלי לשאול אותך קודם, ואני מצטער שלא אירגנתי לך תואר מלחתחילה, ואני מצטער שלא הגנתי עליך עכשיו, ואני מבטיח שמעכשיו אני אשכרה אתייעץ איתך.
ברנור: ותפסיק למתוח עלי ביקורת בלי הפסקה
nautti: באמת? זה מה שאתה מבקש?
ברנור: כן, יש בעיה?
nautti: לא, לא. אני אפסיק למתוח עליך ביקורת בלי הפסקה, טוב לך?
ברנור: כן, יופי, תודה, עכשיו תעבור לIn כדי שאני אוכל לכתוב לו את התגובה שלי.
In
"מי יעצור אותם? רק שודד מאוד מטומטם יתקוף חיילים חמושים, ולצבאות באזור יש דברים יותר טובים לעשות מאשר להילחם בכל מי שהם פוגשים על הדרך."
Out
nautti: זו התגובה שלך? באמת? 2 וחצי שורות? אני בטוח שאתה יכול למצוא משהו טוב יותר או מושקע יותר.
ברנור: לא אמרנו בלי למתוח ביקורת?
nautti: אני רק אומר, תגובה של 2 וחצי שורות זה לא מושקע, יכולת לעשות משהו טוב יותר.
ברנור: אם זה כל כך מפריע לך, תמשיך אתה.
nautti: בסדר
כעבור חצי שעה
ברנור: נו?
nautti: אני חושב.
ברנור: חצי שעה?
nautti: תעשה לי טובה, עברו בקושי שלוש שניות.
ברנור: תחזור 5 שורות אחורה.
nautti: תראה, אתה דמות, זה שאתה כותב שעברה חצי שעה לא באמת אומר שעברה חצי שעה.
ברנור: בטח שכן
nautti: עברנו על זה כבר, פעמיים, פשוט תן לי רגע לחשוב בסדר?
ברנור: רגע, למה כשמגדל כותב שעבר זמן זה בסדר, אבל כשאני כותב זה לא?
nautti: כי זו המכניקה של המשחק, תתמודד.
ברנור: מי קבע?
nautti: מגדל, אני רוצה להחליף דמות.
ברנור: למה?
nautti: כי אתה ממשיך לשאול שאלות מעצבנות, למרות שכבר עברנו על זה.
ברנור: מי שמדבר.
nautti: אוי נו באמת, מגדל מה קורה?
ברנור: מה? אתה עשית בדיוק את אותו הדבר, בתגובה הזאת ממש, ואני לא איימתי לפרוש
nautti:
ברנור אמר/ה:
עזוב, נשבר לי, אני פורש מהמשחק.
ברנור: בסדר, בסדר, אני אהיה בשקט.
nautti: תודה רבה באמת.
....................
nautti: מה עכשיו?
ברנור: אני צריך להדגים מעבר של זמן אמיתי איכשהו, לא הגיוני שפשוט תתחיל לכתוב בשורה חדשה, אז הוספת נקודות במרווחים שווים מטפלת בזה.
nautti: עזוב, אין לי רעיון למה להוסיף, אני פשט שולח את ההודעה כמו שהיא.
ברנ
 
ברנור:
OUT
מגדל: אוקיי, מספיק! חפרתם! ברנור, אתה רוצה להתקדם בעולם? תפעל. לשבת בארוחה בלי לעשות כלום לא יעזור לך בשום צורה. ובנוגע להיגיון- ברור שאתה דיפלומט. אז את מי ישלחו, את האציל שיכול למות ולגרום לבנים שלו לשנוא את דארנין?
IN
"ברנור, אתה יודע מה? אני מודה לך על הסיוע. אנחנו נמצא מ לעשות בכסף שלך, אם תרצה להעביר אותו אלינו. אתה אזרח נאמן של שרותאד, והדוכסות תזכור לך את זה" אומר דארנין, טופח על גבו של ברנור. הארוחה מסתיימת לאחר כחצי שעה, והאצילים מתחילים לעזוב, בעוד דארנין מתכונן ללכת לחדר העבודה שלו.
קונראד:
שכיר החרב עוזב, ויחד איתו גם הסיירים שיוצאים למשימותיהם.
OUT
גלגול חיצוני (ד"ק 12):
הרים- 16
כפרים- 1 (אאוץ')
טירה- 18
IN
הסיירים חוזרים לאחר כמה שעות, וניגשים לדווח לקונראד.
מנהיג הקבוצה הראשונה, נער כבן 18, נמוך ובלונדיני, מתייצב לדווח.
הוא נכנס לאוהל, מצדיע ואומר: "המפקד! אני מנהיג הקבוצה שנשלחה אל ההרים. הצלחנו להגיע למסקנה שיש בהרים, בכוח התגבורת, כ300 לוחמים. יש לפחות 100 רמחים, 100 נושאי חרב ו100 קשתים".
אחריו נכנס המפקד של קבוצת הסיירים השנייה. הוא חסר קסדה, וכמה שריטות מכסות את זרועותיו.
"אני מפקד הקבוצה שנשלחה אל הכפרים, אדוני. הם הצליחו להפתיע אותנו בזמן שצפינו על הכוחות, ואיבדנו פרש אחד לפני שברחנו משם. לא הצלחנו לאסוף מידע, אבל דבר אחד אנחנו יודעים- יש להם רובי קשת, כי הם הצליחו לחדור שריונות בקלות".
אחרון נכנס מנהיג הקבוצה השלישית, אדם גבוה בעל שיער שחור ארוך, שמגילו ניתן להבין שהוא קרוב לגיל האבירות.
"אני מפקד הקבוצה שנשלחה אל הטירה, המפקד. הצלחנו לראות את הצבא שיש בטירה, או לפחות להעריך. יש לפחות 300 חיילים בטירה, אבל לפחות חצי מהם חמושים ברובי קשת חודרי שריון".
בזמן שהם מדווחים, קונראד שומע את הקולות של לוחמי האיים במחנה. יארל דאגמאר הגיע.
קנטינר:
OUT
שריון נוסף? זה ממש כבד. מקסימום קסדות או כפפות מגן, אבל שריון נוסף זה יקר ברמות וכבד.
IN
"לפי החישובים שלי, נצטרך לשלם 2000 מטבעות זהב לאספקה... לא עדיף לשלם רק על בירה ולחם, ולצוד בשר שם?
בכל מקרה, אני אדאג לקבל מפה. ואסטרטגים? זה אתה, אני ומפקדי המחלקות, המפקד. כל השאר מטומטמים מכדי לעשות משהו שהוא יותר מהנפת חרב" אומר ארוד, מגחך.
 
קנטינר-
Out
הכוונה לשאר השותפים... ואפשר לקבל מפה של האזור?
In
"בוא לא נסתכן שלא יהיה שם בשר. וחוץ מזה, על המשימה הזו אנחנו מקבלים עשרת אלפים מטבעות. אנחנו נהיה בסדר. בעוד יומיים יוצאים. תכין את הכל."
 
קונראד
OUT
אני רק אציין שרובה קשת הוא בסך הכל קצת יותר טוב בחדירת שריון - הוא יחדור שריון שרשראות, או שריון לוחות אם הוא ייכנס במרווחים וצריך להיות צלף מיומן לזה, אבל לא יחדור שריון לוחות בדרך כלל. והטווח של רובי קשת נמוך בהרבה משל הקשתות הארוכות שיש לאנשיי.

ואחרי בדיקה - רובה קשת כבד הורג אדם לא משוריין עד טווח של 200 מ', וחודר שריון (היתרון המרכזי שלו על קשת רגילה) עד 50 מ'. קשת ארוכה מגיעה לטווח מקסימלי של 240-270 מ', למרות שהטווח היעיל של זה הוא כנראה סביבות ה-200. היא לא חודרת שריון כבד אבל כנראה שיש לה סיכוי טוב נגד שריון קל יותר, ובכל מקרה סוסים בד''כ לא משוריינים במיוחד.

כרגע יש לי, כולל אנשי טופר, 1244 איש.

IN
השליחים זוכים לטיפול בפצעיהם ולארוחה טובה. כשהם מתארגנים, קונראד מכנס את מפקדי צבאו באוהל. הוא נותן להם להתיישב, ונעמד. ''האויב עשה טעות ופיצל את אנשיו למספר ראשים. אנחנו ננצל את הטעות הזו ונחסל כל ראש בנפרד. החיילים יבנו מגנים גדולים עבור הקשתים. כשיסיימו, נצא תחת פיקודי ונתקיף את הכפרים אחד אחד, ונמחץ אותם ביתרון המספרי שלנו. נבטיח לכפריים שנרחם עליהם אם יתנהגו יפה, וניתן לחיל המצב הזדמנות להיכנע. כשנסיים הלוחמים יבנו מגדלי מצור, ובעזרתם נסתער על מטול חרב ונכבוש אותה'', הוא מסיים. ''אם למישהו יש משהו להעיר, שיישאר באוהל. משוחררים''.
 
out:
מתנצל בפני כולם על האיחור
סלאפקווה
סלאפקווה משמשת את עיניה האדומות,אלה אכן סימן לאמונתה ברוחות האסון.גופה הקטן והשברירי נראה מכווץ במקצת,בעודה ישובה על כיסא מעוצב להפליא."והרי בדקת עם היד השחורה?" שואלת סלאפקווה את אחיה."והפסק להתרוצץ בכזאת עצבנות,אתה מעיר את הילדים".
 
סלאפקווה:
"היד השחורה? את רוצה לברר מי שלח אותם? אולי עדיף פשוט לתקוף אותם ולשאול אותם מי המעסיק שלהם, כי כרגע הם יכולים להתקיף אותנו בכל רגע. ביירים מהיד החומה ראו אותם, והם מדווחים שמדובר על לפחות מאתיים לוחמים, מצויידים היטב".
קונראד:
המפקדים מהנהנים ויוצאים לחלק הוראות. החיילים שוקדים על הכנת המגנים כמה ימים, עד שלכל קשת יש מגן מאולתר. הם לא באיכות מעולה, אבל הם יגנו מכמה חצים.
לאחר שהמגנים מוכנים הצבא מתחיל לזוז. כשהם מתקרבים אל הכפר הקרוב ביותר, מגיעים הסיירים לדווח לקונראד.
"אדוני הלורד, הצלחנו לתצפת מעט על הכפר ולהעריך כמה לוחמים יש בו- כחמישים לוחמים. זה מוזר, כי מדובר על כמות די נמוכה של לוחמים. רובם חמושים בקשתות, בערך שלושים מהם. השאר חמושים ברמחים וחרבות".
קנטינר:
"סתם חשבתי שנוכל לחסוך בעלויות... מדובר פה על 900 מטבעות... אבל בסדר" אומר ארוד והולך.
לאחר כחצי שעה, כשקנטינר נמצא במשרד שלו, מגיעים דאר השותפים- מילרה, הנציג של סומאן, בן מחצית קירח ומעצבן בשם רמילאן, גאלאן וטריאן, שבא לעזור לקנטינר בתכנון המתקפה.
"ובכן, מה ההצעה שלך לפעולה, מר מוואר?" שואל רמילאן. טריאן מביט במפה בשקט, בעוד מילרה וגאלאן מחכים לתשובה של קנטינר.
OUT
אשלח לך היום מפה, אני מעדיף בדיסקורד. מה שם המשתמש שלך (יחד עם המספר שנלווה אליו)?
 
קונראד
שליח עם דגל לבן נשלח לכפר, ובפיו הודעה מהלורד קונראד - אם הכפר ייכנע, הלוחמים יזכו לנסיגה מכובדת (אך ללא נשקם) והכפריים לרחמי העיט השחור. אם יעז להילחם, לא תישאר בו אבן על אבן.
 
קונראד:
השליח חוזר, מודיע ללורד קונראד שהכפר הסכים להיכנע. החיילים שבו יחכו להגעתו של קונראד כדי להפקיד את נשקם.
קנטינר:
שלחתי לך את המפה, כדי שתוכל להגיב.
 
קונראד
הנשק נלקח מהחיילים ונשמר. אחרי הכיבוש, קונראד מכנס את הכפריים בכיכר הכפר.
''בחרתם בחוכמה ונכנעתם'', הוא פותח ללא שהיות. ''אם תתנהגו יפה, אדאג אישית שחייליי לא יפגעו בכם לרעה, ישלמו על המזון ולא יגעו במשק או בבנותיכם. אם תעזו להפגין אי נאמנות, אשאיר כאן מה שהשארתי במערב הדוכסות. כרעו בפני הלורד החדש שלכם'', הוא מסיים. קונראד נואם עם חרבו הגדולה בנדנה, רכוב על סוסו, כשאבירים ודגלים מתנופפים מאחוריו. לורד צריך להיראות מרשים.

אחרי כיבוש הכפר, שליחים עם הצעה דומה נשלחים לשאר הכפרים. ייתכן שאחרי המלחמה קונראד יעניק אותם כפייף לאביריו או יתמקח עליהם עם לורד מטול חרב.
 
חזרה
Top