• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ההתפרקות - עץ משחק [חופשיטה] (3/3) נסגר.

קנטינר-
"הקשיבי. יש לי סיבות לחשוב שהכוח שיש שם לא מורכב מחיילים פשוטים" הוא מרים את ידו כשהיא מוחה. "רגע. את יכולה לקרוא לי פרנואיד" הוא ממשיך, קולו רך יותר, "אבל אם זה היה פשוט כ"כ, מינה לא הייתה מבקשת את עזרתנו. כמו שהוצ'אר אמר, יש לה עוד שכירי חרב. היא לא תשתמש בכוח שלנו סתם כך. אנחנו חשובים לה מדי. ההשערה שלי היא שמינה משתמשת בנו בשביל משהו שהוא מעבר לכוחותינו. את יכולה להפסיק לתמוך בגילדה. יש לנו עוד תומכים. אני לא מתכוון לסכן את כל הגילדה בשביל מישהי אחת, אפילו אם זו את."
 
קנטינר:
OUT
תשמע. אתה אולי לא מבין לגמרי מה הכוח של אבירים. אביר כבד, רכוב על סוס, יכול להרוג לא מעט חיילים ולהבריח כמות דומה. החיילים הללו הם איכרים חמושים, לא יותר מדי מאומנים.
למה מינה מבקשת את זה? כי אתם הגילדה הקטנה ביותר ולכן גם החשאית ביותר.
קונראד:
גלגול חיצוני- 18 להתנגדות.
IN
נושאי הכלים מתקיפים את אחד הכפרים, כששם מחכה להם הפתעה - קשתים על הגגות, חמושים ברובי קשת, יורים מטחים בפרשים ומפילים שמונה מהם. נושאי הכלים נסוגים משם במהירות, חוזרים ומדווחים לקונראד.
אלווין דופק בידו על השולחן הנושא את מפת קסיר ואומר: "מה עכשיו? איבדנו כמה אנשים, ותגבורת תבוא בקרוב. אני מציע שנקרא לדאגמאר לכאן, כדי לתגבר אותנו. לאחר מכן ניסוג למעברות הנהר ונחכה למתקפה שלהם".
 
מגדל-
OUT
אני מודע לכוח של האבירים.
IN
"את יודעת מה? אני עוד לא מחליט." קנטינר חוזר לאחור, ניגש לדלת של הוצ'אר, מצמיד את האוזן לדלת ומאזין. הוא גם מורה לחייליו לא לתת לאף אחד להתקרב.
META
האזנה
[dice:bezs]724961:0[/dice:bezs]
 
קנטינר:
החיילים של קנטינר מאפשרים לו לעבור, וכשהוא מאזין לדלת הוא לא שומע יותר מדי. הוצ'אר ממלמל לעצמו עלבונות על שכירי חרב, ולאחר מכן נשמעים קולות רשרוש קלים. ככל הנראה הוצ'אר כותב משהו על קלף, לפי הקולות.
 
קנטינר-
קנטינר מתפרץ לתוך החדר. "אז מישהי פה שיכנעה אותי לבוא ולהקשיב לפרטי המשימה." הוא מחווה בידו. מילרה נכנסת פנימה וישבת על הכיסא. קנטינר נשאר לעמוד. "אני מקווה שלא תברבר כמו שעשית עד עכשיו. בוא תן לנו את פרטי המשימה, את הסיכונים,את החורים בעלילה של מה שסיפרת קודם לכן. ואז אני אשקול את זה סרן." את המילה האחרונה הוא מטיח בלעג, כאילו אומר: רק סרן?
OUT
אני מרגיש שאני משתלט קצת על הסיפור. אני לא אגיב ביום וחצי הקרובים כדי לתת לשאר הזדמנות להתקדם בסיפור ביחד איתי. בסדר?
 
קונראד
אם היה מדובר באדם אחר, העיט השחור היה מחייך. אבל רק ניצוץ זעיר של שמחה נראה בעיניו - זעיר מכדי שמישהו מלבד אמו ואשתו היה מבחין בכך. ''לא זכור לי ששאלתי מה אתה מציע, אלווין'', הוא אומר בקול קר ושקט. ''אדוארד, לך ותודיע לחיילים שהלורד פוקד עליהם להדליק מדורה גדולה ולשים בה כמה שיותר קש, מחטי אורן וענפים ירוקים. אני רוצה עמוד עשן עד השמים''. הנער מהנהן ויוצא.
''השאר, כנסו את אנשיכם. אנחנו מתקדמים לעבר הכפר הקרוב. אני רוצה שזה יקרה בהקדם''.

OUT
נתתי את האות ליארל ולאנשיו. פעולת טרור!!
 
קונראד:
אלווין מזעיף את פניו ויוצא מהאוהל, לקרוא לחיילים. אחרי שכולם מתכנסים, ועמוד העשן מוכן, הצבא מתקדם. כשהוא מגיע אל הכפר הקרוב ביותר, יש שקט חשוד. הקשתים סורקים את הגגות אבל לא מגלים שום קשתי אויב. החיילים סורקים את הבתים ולאחר שעה חוזרים, בידיהם כמה איכרים- גבר, אישה וכמה בנים צעירים.
"אדוני הלורד, מצאנו אותם מתחבאים. חוץ מהם אין אף אחד בכפר, הוא נטוש לחלוטין. השדות נשארו כמו שהם, והבהמות משוחררות".
"לשלוח סיירים לשאר הכפרים, אדוני?" שואל אותך מפקד האבירים, סר אייזנר.
קנטינר:
הוצ'אר מביט בך בזלזול, מניח את הקולמוס שלו.
"ובכן, התחרטנו, מה? בסדר גמור. אתם צריכים לנחות בחוף המערבי של קסיר, באדמות של בית קליגר. בית קליגר הוא בית קטן, שלאחרונה התגלו באדמות שלו יהלומים. הלורד קליגר מנסה להבריח את היהלומים שלו דרומה, כדי לסחור עם האיים השחורים בלי המיסים שלנו.
כעונש אתה צריך להגיע אל האדמות שלו, לבזוז את היהלומים שיש במכרה, לשלוח אותם בספינה שתחכה לכם למינד, ולאיים על קליגר, שלא יבריח שוב.
לאחר שבוע או שבועיים, שבהם תתחבאו בגבעות וביערות של האדמות שלו. לאחר מכן אתם תתקפו את המכרה בתואנה של המשך ההברחות, תכבשו אותו ותחזיקו בו עד שהתגבורת תגיע כדי לבנות ביצורים למכרה. מובן?".
OUT
מה שאתה רוצה. זה לא באמת מפריע.
 
קונראד
''עוד לא, סר אייזנר''. קונראד ניגש אל האיכרים, בוחן אותם. ''אני משוכנע שאתם יודעים מה קרה. אמרו את האמת, ונשחרר אתכם. תשקרו או תסרבו לדבר... מרתפי קן העיטים עמוקים מאוד, ואף אחד לא ישמע את הצרחות שלכם''.

META
להשתלטות:
17.
לאיום (אם צריך):
16.
 
קונראד:
OUT
הד"ק לאיום הוא 6, כי... לא צריך הרבה כדי לאיים על איכרים חסרי אונים שמוקפים בחיילים.
תגובת נגד להשתלטות- 18.
IN
האיכרה מתחילה לבכות, בזמן שבניה מנסים להרגיע אותה. בעלה מביט במגפיים של קונראד ומתחיל לדבר: "אנח, אנחנו הסתתרנו. לא היינו מוכנים לעזוב את אדמת אבותינו, ועוד בלי הרבה דברים. כל השאר לקחו מעט חפצים, תרנגולות ואוכל, וברחו יחד עם החיילים. לפי מה שהם אמרו כל הכפרים פונו למזרח הנחלה או לטירה, יחד עם החיילים, אדוני".
 
קונראד
קונראד מהנהן באיטיות. ״אל תשחררו אותם עדיין, חיילים. הם ישוחררו כשאווכח בכך שדיברו אמת״.
הצבא מתקדם מכפר לכפר, לוקח מה שאפשר ושורף מה שלא. שליח יוצא אל היארל, בפקודה לעשות אותו הדבר באדמות הנחלה המזרחיות. כשהשליח יחזור, הוא גם יספר על מצב הדובריינים.

Out
מצאתי זמן להגיב.
 
קנטינר-
קנטינר ניגש להוצ'אר, ואז בתנועה מהירה דוחף אותו לקיר ומצמיד פגיון לגרונו. הוא מחזיק אותו שנייה ואז מרפה. הוא מסתכל על הפגיון. ואז על מילרה. "נו,"הוא אומר "את רואה? אמרתי לך שזה הרבה מעבר ליכולת הגילדה. לסתנן למדינה אחרת? אני לא מוכן." קנטינר מביט בהוצ'אר כאילו היה משהו שגירד מהכפכף. "בוא נלך מכאן. אני מעדיף להיות ליד בני תרבות." הוא יוצא מהחדר. והולך לבניין הגילדה עם חייליו. שם
הוא הוא מביט בניירות החדשים על השולחן שלו.
 
קונראד:
OUT
התקפות פתע- 3.
IN
המסע לוקח כמה ימים, כשמדי פעם חיילי האויב מפתיעים את כוחות הביזה במתקפות חוזרות ונשנות, שנכשלות.
החיילים בוזזים את הכפרים, עד שלאחר חמישה ימים מצאת השליח הוא חוזר למחנה.
הוא נראה מותש, עם שריטות בכל גופו וסוס צולע. ידו חבושה בתחבושת מאולתרת, אבל למרות זאת הוא קד ללורד.
"אדוני הלורד, אני חזרתי מהמחנה של בני דובריין ופי חדשות לא כל כך טובות. הם התקיפו את הטירה, כפי שסימנת להם, אך נתקלו בכמה מאות לוחמים. הם הצליחו להרוג מאה מהם ולפצוע עוד רבים, אבל הם איבדו 30 אנשים. לאחר מכן הם התקדמו מזרחה, אל ההרים, ושם הם התמקמו עד לפקודה חדשה. הם התבצרו במערות שבהרים ובנקיקים השונים, עד שצופה גילה אותם. כמובן שהם ניסו לירות בו, אך הוא הספיק לברוח ובעקבותיו תגבורת. אלו חיילים שהגיעו ככל הנראה מאדמות אצילים אחרים, והם הקיפו את אזור המערות כולו. הדובריינים נצורים, ורק בעזרת הגלגל הקדוש הצלחתי להיכנס ולצאת משם".
ברנור
"אז איך אתה רוצה לעזור לי בדיוק, ברנור ידידי? חוץ מהמשך אספקת הנשק שלך, שמחזיקה את הקשתים שלנו ביתרון על אויבינו. כספך יתקבל בברכה, אבל אשמח אם תאיר את עיני במציאת שימוש אפשרי בשבילו".
 
קנטינר:
OUT
אתה בטוח שזה מה שאתה עושה? אתה בטוח שאתה תוקף קצין של מינה בארמון שלה, ועוד חושב שתצא מזה בשלום?
ודרך אגב, זה לא מעל יכולות הגילדה. מדובר פה על פשיטה על החופים עם ספינה מינדית (שלהזכירך מינד היא הדוכסות עם הצי הכי גדול) והשתלטות מהירה על מכרה.
בכל מקרה, אני ממליץ לך לחשוב על מה שעשית, כי מזה... מזה לא יוצאים בשלום כאילו כלום לא קרה.
 
מגדל-
יצאתי מתוך נקודת הנחה שזה מילה שלו, נגד מילה שלי ומילה של מילרה. אם זה לא ככה, אני לא עושה את זה. מילרה, אני מניח, לא תרצה שמפקד הגילדה שהיא שותפה בה, יאסר.
In
קנטינר בדעה שלא כדי לצאת לפעילות מבצעית אבל לא צבאית ורשמית בארצות אחרות. הוא מוכן לצאת לשוד ימי, אבל לא לפלוש לארץ אחרת. אם יתפסו אותו, הוא לא רוצה להביא מלחמה על מינד. ועל מינה.
 
קנטינר:
בסופו של דבר הוא מפקד בצבא ואתה שכיר חרב, מה גם שאין לך שום עבר איתו. אין לו סיבה לשקר ולהפליל אותך.
ובנוגע למשימה לא רשמית- אתה שכיר חרב. כל הרעיון של שכירי חרב, גם בימינו, הוא שזו דרך של מדינה לפעול צבאית בלי להתערב באופן רשמי במקום כלשהו. כל הייעוד שלך הוא לפעול בדרכים שהן לאו דווקא רשמיות. אתה לא אביר ו"סר" של דוכסות מינד, אלא שכיר חרב שמשלמים לו על העבודה שלו.
 
קונראד
''תנו לו ארוחה טובה ומצאו לו רופא. הוא ביצע את עבודתו כראוי'', אומר קונראד בקול חסר רגש. המצב רע, המצב גרוע. היארל נצור במערות, ניסיון ההשתלטות כשל, ואפילו את הכפרים הם לא הצליחו לבזוז. הוא רוצה לצרוח, לבכות... אבל לורד לא צורח ולא בוכה. לוקרטיה היתה יודעת להרגיע אותו... לא, הוא לא יחשוב עליה. היא מתה, והמתים נשארים מתים. הוא שוקל לרגע לומר לאדוארד להביא לו יין טוב, אבל נמלך בדעתו. צרותיו לא יעלמו אם ישתכר. הוא מנסה לפשפש במוחו בקדחתנות אחרי כל רמז מהספרים שקרא... מה כנף שחורה היה עושה במצב כזה?

שעתיים עוברות וקונראד עייף, אבל הוא מצא פיתרון. הוא מזמן אליו את סר אלברט ארצ'ר. ''הפעם אתה תפקד על משימה מיוחדת, סר'', העיט השחור אומר, עומד, בעוד בן שיחו יושב באוהל ולוגם מכוס יין. רב הקשתים יודע כיצד הלורד אוהב ''לשוחח''. ''אתה תיקח את כל השוורים והפרים שבזזנו, ובלילה, רצוי ערפילי וסמיך, תצמיד לפידים לקרניהם ותשחרר אותם במחנה הצר. הם יזרעו בהלה אדירה, ועד שהאויב ישים לב במי הוא נלחם הדובריינים כבר יספיקו להימלט. אשלח הלילה נץ עם הודעה ליארל דאגמאר. משוחרר''.

עד הערב, קונראד כותב מכתב קצר ותמציתי ליארל שמסביר לו שכשיראה מהומה גדולה פורצת וצלילי קרב במחנה הצר, עליו להימלט עם אנשיו במהירות האפשרית. הנץ נשלח בלילה, כדי להפחית את הסיכוי שיבחינו בו. למחרת, אוסף העיט השחור את צבאו, והם יוצאים לבזוז את שאר כפרי הנחלה - לקחת מה שאפשר, לשרוף מה שלא, להרוג כל מי שמתנגד. כשלורד מטול-חרב יצא מהטירה שלו כבר לא יהיה לו על מה למלוך.

META
הגעת המכתב:
5. שיט. נו, גם אם הדובריינים יתקיפו מאחור את הצרים כשהם נאבקים בשוורים - להילחם בשור זועם ומפוחד זה ממש לא קל, כן? - זה יהיה בסדר.
ביזה (אם צריך):
8.
עריכה - אם צריך לגלגל עכשיו עבור התכסיס, יצא 17. יש לי משהו עם המספר הזה.
 
קנטינר-
שכחתי לכתוב את זה ברקע, אבל קנטינר קיבל תואר "סר" בעודו משרת בצבא. הוא מתייחס לזה כאילו התואר נשאר אצלו. ואני לא עושה את מה שתיארתי.
עדיין נשאר בקנטינר משהו מהחייל. הוא מסרב לעשות דברים שיכולים לגרום למלחמה. אחרי הכל, בגלל שהשם שלו כ"כ ידוע, וכולם יודעים שהוא חי במינד, אז כולם יקשרו בין הדברים- שכיר חרב ממינד תוקף בארץ אחרת? בטח מינה שלחה אותו. בוא נתקוף אותה כי היא תקפה בעקיפין בן ברית שלנו. שכנעו את קנטינר מספיק, הוא ילך למשימה הזו. אבל קודם,
IN
"תקשיב, הוצ'אר" נוהם קנטינר. "אני מוכן ללכת למשימה הזו, בשינויים קטנים. במקום לתקוף את המכרות, אני אצא לשוד ימי, אשדוד את הספינות שלו, ואם הוא עליהן, אני אקח אותו בשבי. אתה מסכים? ואת, מילרה?"
 
קנטינר:
"אתה מפקד על אבירים רכובים, קנטינר. כל היתרון שלכם ילך לעזאזל בלחימה על ספינות, מה גם שכפי שאתה בטח יודע לחימה על ספינה היא לא הדבר הכי יציב בעולם, ובמיוחד לא לאבירים עם שריון כבד.
אתה תצא לשם, והמקסימום שתוכל לקבל בלי להוריד מהשכר שלך הוא עוד 50 קשתים שכירים. אתה מרוצה?" אומר הוצ'אר, בבירור מתעייף מהויכוח.
OUT
מה זאת אומרת, לא רוצה לגרור למלחמה? אתה שכיר חרב, אתה חי על מלחמה. אם יש מלחמה זה רק יעזור לך.
ובנוגע לקטע של הידוען- אתה לא כזה ידוע. אתה שכיר חרב עם חברה די קטנה, לא יותר. אתה לא מנהיג של אלפי חיילים, ולא השתתפת במספיק קרבות כשכיר חרב כדי להתפרסם.
ושכירי חרב בדרך כלל נלחם בשביל כסף, לא בשביל המדינה שלו. לכן אם הוא ממינד זה לא משנה, כי הוא נלחם למען מי שמשלם יותר.
קונראד:
השליח מהנהן בתודה ללורד בזמן שהחיילים מפנים אותו.
כשהם יושבים באוהל, סר אלברט לוגם מכוסו בשקט בזמן שהלורד מדבר. לאחר שהוא שומע את התוכנית הוא מניח את כוסו על שולחן השדה הקטן ואומר: "אני יודע שזה לא ממקומי, הלורד, אבל אני מציע לך לנסות ולהתקיף את הצרים כבר עכשיו. יש לנו מספיק בקר, ובכל שעה שעוברת הדובריינים יאבדו עוד אנשים. הם במיקום גרוע ובנחיתות מספרית. רק תן את הפקודה ואארגן את האנשים למתקפה".
 
חזרה
Top