• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

לאורי ורו
בן הכנף הדקיק נעלם בין הערפילים. שריקת ההתרשמות שפאולו פולט היא הדבר היחיד שמפר את השקט.
הדקות עוברות והספינה האדירה שמולם מתקרבת לעבור אל צידו השני של האי. הם מחכים בדריכות לחלון ההזדמנויות, אך רגע לפני שלאורי נותן את ההוראה לחתור קדימה, חן הסערה מתחילה להאט. כלי השיט האימתני מסתובב במקומו. תותחי הפלדה הרבים של הספינה מורמים, הקנים מכוונים ישירות אליהם.
מספיקים לעבור מספר רגעים מדאיגים למדי לפני שאחד החיילים אומר שיש משהו מאחוריהם.
ספינה עצומה, כמעט כמו חן הסערה, נעה לכיוון האי. הגוף האפל משסף את הגלים, תמונתו הולכת ומתבהרת במהירות. הספינה שחורה וארוכה, קצוותיה חדים, מזכירה את הלהב שגארט השחיז. היא עשויה להשתוות לספינה של ת'יריאל מבחינה קרבית, אך אין בה שמץ של פאר או יופי. הכלי הזה, בדומה לאנשים שהוא מייצג, נועד למלא את המטרה שיועדה לו. אלו מביניהם שביקרו בחוף המערבי של היבשת, אולי יזהו אותו כספינה צבאית של דסאטור.
הם לא זוהו עדיין, אך זה רק עניין של זמן. חן הסערה עוצרת אותם מלהתקדם אל האי, ולפי מצב העניינים, היא מתכוונת לחסום גם את הספינה השחורה. יכול להיות שלהישאר ביניהן זה לא רעיון מוצלח.

גארט
הוא מגיע אל החוף הסלעי, מתרגל מחדש לקרקע היציבה. הגעתו הפתאומית הבהילה חבורת שחפים קרובה, אבל הוא יודע שהעורבים הם אלו מהם הוא צריך להיזהר. הצליל המוכר מדי של דריכת רובה מקפיד להזכיר לו את העובדה הזאת. הוא הגיע איפשהו מלפניו, חבוי בסבך העצים החשוך שמגביל את ראייתו. האדם שמכוון לעברו מקפיד להוסיף, "אל תזוז, או שאני אירה בך," למקרה שגארט לא שמע את דריכת הנשק. יאמר לזכותו, הוא כמעט מצליח להישמע מאיים.
 
גארט:
גארט נאנח ומסתובב לאט אל עבר כיוון הקול, מתעלם מאהזרתו אך נשאר דרוך בכל רגע נתון. הוא היה מוכן להשתגר הצידה ברגע שישמע קול חשוד המעיד על לחיצת ההדק או הדלקת אבק השריפה.
"אתה יודע שלפני דקה הלכתי על גבי המים, נכון?" הוא פולט שאלה, מחדיר חששות והתלבטויות לראשו של הרובאי. "אם אתה חושב שהצעצוע שלך יעזור לך לפני שאני אצווה על השחפים לחזור הנה ולנקר לך את העיניים, אני מאוד מקווה בשבילך שיש לך דיוק נשגב."
 
אלף ואחת מחשבות מתרוצצות במוחו של לאורי.
מי נמצא בספינה השחורה? מה המטרה שלהם? זה הורס את כל התוכניות. מתי התותחים של ת'יריאל יופעלו? מה עוצמת האש של הספינה השחורה? מה אני עושה?
אבל מניסיון רב של דנים, הוא לא נותן לאף אחת מהספקות להשתלט על פניו ומצב רוחו.
"תטה את הספינה ימינה. נעגון צפונה יותר ממה שתיכננו. זה יעכב את המבצע, אבל זה מה שיש. רצוי כמה שיותר מהר, לפני שניקלע לאש הגיהינום שעבור מעלינו".
 
גארט
"אני מנסה שלא להשוויץ. אל תגרום לי," הוא מוסר בפשטות. הוא לוקח צעד קדימה, מספיק כדי שגארט יצליח לזהות את פניו של אוון. הצלף של ג'ק לא מרשים במיוחד במבט ראשון, אבל מראה חיצוני מגלה מעט מאוד על היכולות של אדם. גארט יודע את זה היטב. "אני לא יודע איזה טריקים אתה מחביא, אבל שנינו יודעים למה הרובה הזה מסוגל, ומי מחזיק אותו הפעם. זה לא הולך להיות כמו הפגישה הקודמת שלנו."

לאורי ורו
הם פונים בחדות, עוקפים את אזור האש העתידי. בהתחשב במהירות בה נעה הספינה השחורה, עוד כמה דקות הם היו נמחצים. או זה, או נתפסים. קשה לומר מה עדיף במקרה הזה. שתי הסירות מתקדמות לעבר פרולטו, הם מוצאים פיסת חוף נגישה בחלק הצפוני של האי ועוגנים. הקרקע הסלעית חלקה כתוצאה משנים של שחיקה על ידי הגלים. קו החוף אפור ודקיק, נדחס בין הים מצד אחד וסבך הצמחייה מהצד השני.
פאולו מביט מסביב, כאילו הערפל לא חוסם את הראות לכל כיוון. "אנלא חושב שאי פעם הייתי על אי. טוב לדעת שלא פספסתי כלום."
 
"או היי, אוון! מה קורה איתך, זה אני! תוריד את הרובה, חשבתי שאתה מישהו אחר בכלל, אתה יודע שלא הייתי פוגע בך! בחייך, היו לי אלף ואחת הזדמנויות בפעם הקודמת, בוא נגיד שעכשיו אנחנו פיטים ותיתן לי ללכת?" גארט מחייך מאוזן לאוזן. אוון היה מישהו שהוא שמח לראות, לשם שינוי. הוא התכוון למשוך אותו אל הבלגאן עוד פעם, אבל אם הוא היה יכול לשכנע אותו לתת לו ללכת, זה היה יכול להיות מעולה.
"אם זה לגבי הרובה שלך, אני באמת מתנצל, אבל קיבלת אותו בחזרה!"
 
לאורי מסמן להם עם ידו לא להתקדם. הוא כורע על ברך אחת וסורק את השטח. תנועות חדות, עצמים בולטים ולא מתאימים לנוף. כל דבר שיכול להעיד על נוכחות עורבים באזור. ברגע שהוא מוודא שהשטח בטוח, הוא מתחיל להתקדם באיטיות, מוודא לבחון כל סנטימטר שטח שהם נכנסים אליו.
 
לאורי ורו
רו פוסע לצידו של לאורי, לוקח נשימות עמוקות של אוויר הלילה הקריר. קנוקנות וורדים זעירות מתנועעות סביב, נעות באופן תת מודע לכיוון מקורות החום שסביבו, מתריעות לו על כל תנועה קטנה. הוא מנסה להישאר בקצב עם לאורי, אבל עדיין לקלוט כמה שיותר מידע מהסביבה למקרה שמקור חום חדש יתקרב.
 
לאורי ורו
הקבוצה מתקדמת בחורש הצפוף, השקט מבליט כל צליל ותנועה. מלבד מספר חיות יער שהעזו לבחון אותם, הם לא אותרו. גם בבדיקה מעמיקה, לאורי לא מוצא סימנים לפטרולים באזור הזה. ג'ק כנראה מחזיק את רוב הכוח במכרות עצמם. הם עולים על גבעה קטנה, משיגים נקודת מבט טובה יותר על האי השטוח. משמאלם, בולטות מעל ערפילי הים, נמצאות שתי הספינות האדירות. הן קרובות אחת לשנייה, למרות שהתותחים עוד לא הונמכו. לא מפתיע שת'יריאל מעדיפה לנסות את הדרך הדיפלומטית קודם. גם לא יפתיע אם תפתח באש ברגע בו העקשנות הדסאטורית תימאס עליה. ממערב להן נמצא הרציף של האי, קרוב לכניסה למכרה. גארט, אם הכל הלך חלק, כבר בפנים. בינם לבין הרציף הם שמים לב לאזור בו העצים נמוכים יותר - קרחת יער מלאכותית, עצים צעירים מזדקרים בין בולי העץ העתיקים. בשיחה עם ויל, עלתה האפשרות לכניסה נוספת למכרה.

גארט
"אתה מנסה להישמע מטומטם, או שבאמת אין לך מושג?" הוא שואל בעוקצנות שלא אופיינית לו. אוון הספיק להגיע למסקנה שאחד מהם חייב להיות מטומטם בשביל שההתנצלות של גארט תתקבל. "זה לא משחק. לא כולנו מתחמקים מג'ק באותה קלות כמוך." תמונת פניו המעוותות של קלוד צפה מחדש לתודעתו, מביאה איתה תחושת אשמה קודרת שמקפיאה אותו במקום. ההצלחה של גארט היא הכישלון של אחרים, ועל כישלונות משלמים. לא נראה שג'ק נגע באוון, אבל יש דרכים רבות לוודא שאותה טעות לא תחזור פעמיים.
 
לאורי ורו
הם נעים בזהירות. בצדק, מסתבר. כשהם מתקרבים למקום - שטח דליל ביער, בעל הרבה גזעים כרותים ומעט מכונות חלודות לשינוע עופרות - רו מזהה חתימות חום מלפנים. הן לא על הקרקע, אלא מגיעות מראש המנוף הגדול שבמרכז קרחת היער. מבנה המתכת המרשים מתנשא מעל צמרות העצים, כבלי הפלדה שלו ממשיכים לעומק האדמה, אל תוך התהום הפעורה בה שמובילה אל המכרה.
אחד הלהבים נותן ללאורי משקפת בעלת עדשות תרמיות, אותה אחת בה השתמשו בתצפית על העסקה בנמל. עכשיו גם הוא, בנוסף לרו, יכול לראות בבירור את העורבים שבראש המנוף. הם רק חמישה, לא נראה ששמו לב אליהם. אבל יש להם את יתרון הגובה, ואין ספק שהם מחזיקים נשק חם.

גארט
אוון מתקרב אליו באיטיות, אבל בהתמדה. הוא כבר החליט איך לטפל בו, אין היסוס בצעדיו, ידיו יציבות. הוא ממשיך להתקרב, עד שקנה הרובה כמעט נוגע בצווארו של גארט. קור הלילה דועך, רעש הגלים מאחוריו מושתק על ידי פעימות ליבו המאיצות. אוון כבר מניח את אצבעו על ההדק כשהוא מעיר "זה לא אישי, אתה יודע," כמעט באדישות. ואז, בתנועה פשוטה אחת, עולמו של גארט מחשיך כשקת הרובה פוגעת בצד ראשו.

הוא מתעורר מנקישות. קבועות, קצביות, כנראה של אצבעות, שכנראה שייכות למישהו שמנסה להעיר אותו.
"למה לעזאזל אני דואג לזה? יש דברים חשובים יותר לעשות," אותו אדם רוטן. יש לו קול מחוספס. כנראה מעשן, או בגיל מבוגר, או שניהם.
כשהוא מנסה להזיז את ידיו, גארט מגלה שהוא לא מסוגל. אבל הוא לא מרגיש אזיקים או חבלים. למעשה, הוא לא מרגיש אותן כלל, וגם רגליו חסרות תחושה. הגפיים שלו משותקות.
 
לאורי מתבונן מסביב בשקט. עם הכוח של רו, הם יוכלו להפיל את המנוף בקלות. אבל אז כל האי יהיה בנקודה הזאת בתוך כמה דקות. באותה מידה הם יוכלו להדליק לפידים לצעוק לעורבים איפה הם.
הם יצטרכו או להסיח את דעתם, או לטפל בהם בפרטנות.
"מה דעתך רו, יכול לגרום להם להזיז את המבט לכמה דקות?"
 
גארט:
הדבר הראשון שגארט בודק הוא האם יש לו עדיין גישה לכוחות שלו, שכן הם לא היו קשורים לגפיו או למצבו הפיזי. לחוסר מזלו, הם כן שמו מעמסה לא קטנה על גופו, אך במצבים קיצוניים כמו זה הוא היה יותר ממוכן להשתמש בהם גם אם זה היה אומר לשבור עצמות בגופו.
הדבר השני שהוא עושה זה לנסות לתפוס את סביבתו בכמה שיותר פרטים, עם כמה שפחות רעש או תנועה. אפו, אוזניו, לשונו, אצבעותיו ועינייו הפקוחות לכדי חריץ עובדים ללא הרף, מאכילים את מוחו אינפורמציה על מקום הימצאותו.
 
גארט
גארט מרגיש את התחושה המוכרת, את הזווית בתודעה שרק הוא מכיר, הגישה למציאות שאין לאף אדם אחר. כוחותיו עוד איתו, אבל האחיזה שלו בהם חלשה, הוא יודע את זה. הכאב הפועם ברקתו מקשה עליו להתמקד. בשביל לעשות איתם משהו מועיל, הוא יאלץ להתאמץ קצת. או הרבה. כנראה הרבה.
הוא שם לב עד כמה החדר מחניק. כמו באחוזות ישנות, האוויר עומד במקומו, נראה שהוא עומד פה כבר זמן רב. מלבד אבק, גארט שם לב לריח החלש של גז, דומה לאחד שנפלט ממנורות רחוב שלא נדלקו. הוא פותח את עיניו מספיק כדי לראות, רק בקושי, את האדם שמולו. כנראה בן כנף לפי מבנה הגוף. האיש שולף ומעביר לפיו את מה שגארט מנחש כסיגריה. הוא רוטן משהו לא ברור לגבי זה שעוד לא ניסה באמת להעיר אותו ומתקרב.
הדבר הבא שהוא מרגיש זו סטירה מצלצלת, באותו אזור בו קת הרובה פגעה בראשו. להפתעת שניהם, זה לא מספיק כדי "להעיר" אותו.
"אוון חבט בו הרבה יותר מדי חזק," האיש כמעט מתפעל. "האידיוט הזה מדויק רק כשהוא יורה באנשים."
 
גארט:
"אילו היית רוצה בי מת, לא הייתי מדבר כרגע..." גארט נוהם קלות כאשר הוא מתאמץ לפקוח את עיניו יותר, ומנסה להתיישב לתנוחה פחות כואבת. "רוצה להסביר לי איפה אני ואיך הגעתי לכאן, או שאני צריך להקיא עליך קודם?"
 
גארט
דאלאס מסתובב אליו, מריר מהרגיל. "פעם אחרונה שראיתי אותך לא היית כזה אמיץ. כן נשארת פטפטן," הוא מעיר בתיעוב מרוסן - יותר על ידי אדישות מכל דבר אחר. "זאת הצגה נוספת, או שהפעם אני מדבר עם גארט?"
 
חזרה
Top