• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

העידן ה-13 - היער המושחת <משחק מקוון> [נגמר]

הדרואידית שולחת אתכם לשלום, ונותנת לכל אחד מתנת פרידה מפוארת בתודה לנסיעתכם אל הלטא הזהוב.

אתם נוסעים בלי פגע רע למשך זמן רב, וכשדרכיכם מתפצלות לשמח כיוונים שונים, אלסאלור עובר לדרך המובילה להוריזון ומשאיר אתכם לבד.

בהמשך, מתברר שהחששות של סאוואלה בנוגע לאבירי הצלבן צדקו. על הדרך ללטא הזהוב, למרות שאתם מספיק ערנים כמעט כל הדרך, ברגע של חוסר תשומת לב אתם נופלים לבור עמוק, ומיד מוקפים בכעשרים מאבירי הצלבן שהתחבאו מסביב. הם מאיימים עליכם שאם לא תיכנעו, תזרקו את כל החפצים מהידיים ותתנו להם לכבול אתכם ולהביא אתכם לארגי - הם יהרגו אתכם מיד.

איך פתרתם את הבעיה הזאת?

OUT
אני רואה את החלק הזה כמעבר לדלג על החלקים הארוכים לנסות להגיע לסוף של סיפור: לעבור על החלקים האלה בקיצור, להסביר איך פתרתם את הבעיות ולא ממש להתרכז בדיאלוג. אתם יכולים להניח שהצלחתם באיזה דרך שבחרתם. לא הייתי בטוח איך לעבור על זה באופן מעניין, אז אני מקווה שזה עובר בקלות.

הדרואידית נתנה לכל אחד חפץ קסום (הפעם זה בלי להשתמש ב-6) - תגידו אם יש משהו שאתם רוצים בזה במיוחד, או אם פשוט אבחר חפץ.
 
סאוואלה מרגישה דז'ה-וו כשהאבירים מופיעים, היא כבר הייתה במצב הזה בעבר ולכן היא יודעת שלכל הפחות משרתי הצלבן מפחדים לפגוע במשרתיה של הדרואידית. לכן, לאחר החלפת מבטים קצרה עם צלה, הוא צועק באיום: "מי אתם שתאיימו על בנה של הדרואידית!?"

OUT:
מניח שאני הבאתי הרעיון הכללי של סאוואלה ואני אתן לאחרים להמשיך (או לתקן את הטעות שלה)...
בקשר לחפץ, אין לי העדפה מסוימת.
 
רייז שולח מבט מבולבל בסאוואלה, הוא היה באמצע שינוי הצורה שלו, מוכן להלחם. אבל במקום, הוא עוצר את השינוי ומביט בחיילים. "היי" הוא אומר להם, מעפעף בעיניו ומנופף בידו.

"את ממש לא רוצה ללכת אליהם?" הוא לוחש לסאוואלה בסתר.
OUT
אשמח לhelm of the undaunted hero או לhelm of fortunate dodging.
 
OUT
שיהיה ברור - מותר להחליט גם על התגובות של חיילים אם אתם משכנעים, להרוג אותם אם תמצאו דרך לעשות את זה, וכו'. אני רואה את זה פשוט כסדרה של אתגרים קצרים (דומה לדבר הראשון שעשינו במשחק). זה רק שלב מעבר בלי גלגולי רקע וקרבות.

חפצים קסומים:
כובע הגיבור ללא פחד
(טוען 6+)
בתחילת התור, תגלגל הצלה נגד אפקט אחד שניתן לסיים עם גלגול הצלה.

מעיל החוסן
(טוען 16+)
אחרי התקפה מוצלחת נגד ההגנה הגופנית שלך, תכריחי את האויב לגלגל מחדש נגד הגנה גופנית של 15.

מחכה במקרה שיש לך העדפה
 
זריזותו החייתית של רגאנרוק, זאב הבלהות המתבגר, איפשרו לו לחמוק מהבור רגע לפני שהאלף המגושם ושני מלוויו נפלו אליו. הוא כעת עמד מול החיילים, חשף את שיניי התער שלו כלפיהם, השכבה השנייה של העצמות שלו כבר החלה לגדול מעל עורו, מהווה שריון טבעי כנגד כל נשק אשר בני-האדם הצליחו לפתח, ומגרונו בקעו נהמות אשר היו מעמידות את השיער על גבו של הקשוח בגברים.

"אני יכול להגיד לו שלא יתקוף ויאכל אתכם עד לשד העצמות, אך כמובן שזה יכלול לא להרוג אותנו, ולא לכבול אותנו. יש עוד תנאי אחד או שניים, אבל אותם אפשר להשאיר לאחר כך. מה אתם אומרים? נשמע הוגן?"

רגנארוק בשלב הזה של ההתבגרות שלו:
93yqtz14vcz11.png
 
האבירים צוחקים על האיום של פרדאן ומתחילים לממש את הבטחתם להרוג בלי חמלה, ויורים חיצים אל הבור שבו אתם נמצאים. אך נגד כל הסיכויים, רגנארוק קופץ ומשתולל מתוך הבור העמוק, ומפתיע את כל האבירים. רגנארוק נלחם למעלה ואתם יורים עליו ומטילים לחשים מתוך הבור, ובסוף אתם מדממים קשות אבל חיים.

כשאתם יוצאים מהבור, אתם מוצאים אחד מהאבירים שנשאר בו קצת רוח חיים, ובמקום שהם יכבלו אתכם ויביאו אתכם אל ארגי, אתם כובלים אותו ומכריחים אותו להביא אתכם אל הלטא הזהוב.

מצאתם את הלטא הזהוב. אבל הלטא הזהוב כבר חושד בהולכי שתי רגליים שכמותכם, שניסו לא פעם לרמות אותו. וזה לא עוזר שהאביר שהבאתם, בניסיון נואש לנקום מכם, התחיל לתאר ללטא הזהוב תוכנית מדומיינת שהוא מייחס אליכם לצוד אותו. והפעם, כשהשלושה-או-ארבעה כבר השתלטו על חלק מהשטח הסמוך, הוא לא בקטע של לקחת סיכונים.

איך הוכחתם לו שאתם לא מנסים ללכוד אותו?
איך שכנעתם אותו שכדאי לו לעזור לכם?
איזו עזרה הוא הסכים לתת?


הייתה לך העדפה על חפץ קסום? לא הגבת לזה מקודם.
 
כשאתם מגיעים למקום, הלטא הזהוב טמון באדמה, ולא הייתם מזהים אותו לולא ההוראות של האביר. זה נראה סתם כמו חור גדול באדמה. אבל אחרי שאתם קוראים לו, הוא מוציא את ראשו וחזהו. הטפרים, שהוא מניח לפניכם, הם ענקיים, יותר גבוהים מרייז אבל יותר נמוכים מפרדאן וסאוואלה. פרצופו הוא מספיק גדול להכיל חדר. קולו חזק, אבל לא מפחיד.

בניגוד לרוב הדרקונים, אין ערימה של זהב או אבנים יקרות. הדבר היחיד שבוהק במקום הוא העור של הלטא. אין דבר אחר באזור מלבד הנוף המדברי השומם ביותר, אותו החור העצום, והלטא עצמו.

OUT
חרגתי בזה מהמידע הרשמי. לפי הספר, הלטא הזהוב מכסה על התהום בגופו. התהום הוא באורך 200 מייל ורוחב 1-5 מייל. אז לכאורה גם הלטא הוא בערך אותו הגודל. מה שאומר שהעין שלו בלבד תהיה מייל אחד או שניים... נראה לי שאני מעדיף לחשוב על ההגנה שלו מהתהום יותר באופן פיגורטיבי, ולא שהוא ממש מושכב על זה לאורך כל הדרך.

קשת צימאון הדם (הרפתקן: +1 להתקפה ולנזק)
כשאתה מצליח לגלגל התקפה קריטית בקשת הזאת עם 20 טבעי, תעשה נזק של התקפה קריטית בהתקפה שלך עם הקשת הזאת גם בתור הבא.
 
"היי לטא." רייז אומר, הוא תמיד ציפה שהלטא הזהוב יהיה גדול יותר- אבל הוא לא מתכוון להגיד לו את זה. במהירות, בן המחצית הקטן מסביר לדרקון העצום (אם כי פחות עצום משהוא חשב שיהיה) את הסיטואציה, בהתעלמות מוחלטת מהאסיר המברבר. "דרקונים תמיד שנאו אותי." הוא אמר, "לויודע למה. אמא אמרה שזה בגלל שאני אדון הדובים. שיש לגלגול קודם שלי היסטוריה איתם. אבל היי, ת'ה לא שונא אותי, נכון?"
"עכשיו, אלו שכן שונאים אותי- השלושה- הם מנסים להחזיר את אח שלהם. לא מאשים אותם. הבעיה היא ש... טוב, הם רעים. על זה אני כן מאשים אותם. הם כרתו ברית עם הדיאבוליסטית, גם אותה אתה בטח שונא. ו'נחנו לא יכולים לפצל ת'כוחות שלנו, מבין? יש לנו פחות מדי. 'נחנו לא יכולים גם להגן וגם לתקוף- אז מה דעתך לעזור? אנ'לא אבקש ממך לעזור לנו בלחימה- אני רואה כמה אתה עסוק כאן." שבריר של מרירות נשמע בקולו של בן המחצית, אבל רק לרגע. "אבל אני כן אבקש ממך לעזור בהגנה. אתה ממש טוב בלשמור על דברים- אולי תוכל לשלוח את האבירים שלך להגן על יער הפרא? להעיף משם ת'דרקונים ות'שדים שחושבים שהוא שלהם עכשיו? אה, ואם ת'רוצה- אתה יכול לאכול אותו." רייז מצחקק ודוחף את אביר הצלבן קדימה. הוא יבין אם הדרקון יהיה רעב.
 
"אדון הדובים. ברוך הבא," הלטא הזהוב עונה בקול חזק. "אף פעם לא ניחשתי שאמצא אותך בגוף כל כך... קטן. איבדתי מעקב אחריך, אחרי שמתת בגוף של ממותה לפני כמה וכמה עידנים. אני אסמוך על השיפוט שלך לגבי זה, ואעזור לך עם ההגנה. כך הבטחתי לך מאז המלחמה הראשונה שלנו, וכך אני אקיים גם עכשיו, כיוון שאני מצפה שאני יכול לסמוך עליך גם לקיים את הצד שלך בשבועה שלנו."

OUT
מה השבועה שאדון הדובים נשבע ללטא הזהוב?
האם רייז זוכר אותה?
 
OUT
עבר זמן רב מאז שאדון הדובים והלטא הזהוב נפגשו לאחרונה. הם תמיד היו בעלי ברית- בקרב כנגד כוחות הרוע. השדים המנסים להשתלט על העולם הטבעי. אדון הדובים לא היה מוכן לאפשר להם לפגוע ביערות שלו ובחיי הבר, והלטא הזהוב לא היה מוכן שהם יטמאו את האדמה. הם נלחמו אז יחד, גב אל גב. בקרב האחרון, לפני שהלטא דן את עצמו להיות הסוהר הנצחי של הגיהינום, הם הבטיחו זה לזה הבטחה.
יום יבוא, כשהלטא יהיה עייף, מותש וחלש מכדי לשמור על הגיהינום מלפלוש לעולם, אדון הדובים יוסיף את כוחו למאמץ ויקריב את הקיום שלו- הגשמי והרוחני כאחד- כדי להעניק ללטא את הכוח לשמור על העולם הזה לעוד אלף שנה.

האם רייז זוכר את זה? לא. אולי הוא חלם על זה פעם, או פעמיים, או שלוש. אבל לצערם של רבים, רייז לא זוכר את החלומות שלו- או טורח לחשוב עליהם.
 
"אני רואה שפניך מבולבים," הלטא ממשיך אחרי כמה זמן של שתיקה. "שכחת כבר? לא מפתיע לאור כל הגלגולים שעברת עד עכשיו... למזלנו, יש לי - לפי דעתי - זיכרון יותר טוב מכל יצור חי אחר. תן לי להזכיר לך."

תוך כדי שהלטא מתאר את השבועה ואת הנסיבות שלה, רייז מרגיש כמין דפיקה במוחו, ואז הוא רואה סביבה חדשה, קצת דומה להולוגרמות שהארכימג נהג להראות, אך בתוך עין שכלו. הוא לא מרגיש אם המראה בא מהלטא או מעצמו, אבל הוא מתוך העיניים של דוב גדול, כמעט בגודל של הלטא עצמו. תוך כדי שהלטא מספר על תוכן השבועה, רייז רואה את אותו הדוב, נשבע להקריב את כל קיומו במידת הצורך כדי לעזור ללטא הזהוב לשמור על היקום. רייז אף פעם לא היה מזהה את הדוב הזה עם עצמו, לולא דבריו של הלטא.

הסיפור הקצר של הלטא נגמר, ואיתו גם המחזה, שמקורו עדיין לא ברור לרייז. "אם אתה עדיין עומד בצד שלך - אני עומד בצד שלי," הלטא מסיים.

OUT
אני משאיר להחלטתךך אם אתה רוצה להנפיש את הרעיון רייז/אדון הדובים, או להמשיך הלאה לדבר הבא.
 
"אם חורי השאול הם כי אתה כבר זקן וחלש, 'ני אתן לך ת'כוח שלי." רייז אומר ומביט בדרקון בנחישות- דבר שהיה מצחיק הרבה פחות אם רייז לא היה כל כך קטן.
"אם 'ני אמות לפני, אנ'לא עומד להבטיח כלום בנוגע לגלגול הבא- שיחליט בעצמו."

למרות שנראה שהמחזה הזה לא משפיע על רייז, הוא בהחלט משפיע- אבל לא עכשיו. רייז יחשוב על זה אחר כך, עד שיעלה לו עשן מהראש.
מאז הפעם הראשונה בה סליסקה אמרה לו שרואים שהוא חושב ממש חזק כי יוצא לו עשן מהראש, הוא רצה לראות את העשן הזה יוצא. כל כמה זמן, הוא היה מנסה לחשוב ממש חזק ליד בריכה. עד עכשיו, זה לא עזר לו- אבל אולי הפעם, כשיש לו משהו ממש חשוב לחשוב עליו, הוא סוף סוף יראה את העשן עולה מאוזניו.
 
הלטא הזהוב מבטיח לספק את כל הכוחות שהוא יוכל להביא ליער הפרא. כמאה אבירי קודש מבטיחים את עזרתם לדרואידים, שמסתדרים יותר טוב איתם מאשר עם הצלבנים. חלקם שומרים על גבולות היער, וחלקם מסיירים ביער להגן מפני השדים שעולים מהחור מדי יום.

הבעיה היחידה - אתם לא יודעים מאיפה הם עולים. על המשימה הזו אתם עובדים עם הדרואידים למשך שלושה ימים.

אחרי שהדרואידית מסיימת פעם אחרונה לסייר עם ליווי דרואידים ואבירי קודש של הלטא כדי למצוא את החור, היא מסבירה לכם את המצב ככה:

"כבר מזמן ברור שיש חור גיהינום פה, היכנשהו בתוך גבולות היער. אבל גם אין ספק שהוא מוסתר בעזרת כישופים חזקים במיוחד. חזקים מאוד, אם אני לא מוצאת אותם: אני יודעת את היער הזה יותר טוב מכל אחד, ואם אני לא מוצאת את זה, זה אומר שיש כאן משהו שנועד לחסום את כוחות הטבע שבעזרתם אני מנווטת ביער."

איך אתם מוצאים בסוף את המקום של חור הגיהנום?
 
זה לא מפתיע את סאוואלה יותר מדי שגם הפעם הדרואידית מבקשת מהם לעשות את העבודה שלה והיא עדיין לא החליטה אם היא מאמינה שהדרואידית בכלל ניסתה לחפש אחר חור הגיהינום ולא מיהרה לזרוק על מישהו אחר את החיפוש בתירוץ הזה.
בכל מקרה מה שחוסם את כוחות הטבע כנראה לא יחסום שדים ולאחר התייעצות קצרה עם הצל שלה סאוואלה מחליטה לערוך טקס זימון שדים ולזמן כלב שאול שיוכל להריח חור הגיהנום כדי שיוביל אותם אליו.
 
כלב השאול מצליח למצוא את המקום במהירות. הדלת הפותחת למטה לחור הגיהינום הייתה סגורה בבריח שנראה כמין נחש, אבל מיד אחרי שהכלב השדי דורך עליו, הבריח נשמט והדלת פותחת לרווחה.

אם העצים המושחתים של היער מלמעלה היו מראה נורא, מה שנראה למטה בחור הוא פשוט מזעזע. למטה מכל עץ למעלה ביער, יש שד-עטלף שמוצץ מהשורשים שלו שיורדים כמו נטיפים, בצליל של יניקה שצורם לאוזן. גידולים חדים על הקירות מונעים מכם להיתמך בהם. והרצפה דומה לביצה, וכל פעם שאתם דורכים מעלה בוץ אדום וחמים על הנעליים.

בזמן שאתם קולטים את המראה, לכולכם - חוץ מכלב השאול - נתקעות הרגליים בבוץ אחרי כמה שניות בלבד. כנראה שבכוונה הכינו את המקום כך שרק שד יכול לדרוך במקום הזה בלי להיתקע.

איך אתם יוצאים מהבוץ, בלי למשוך את תשומת לבם של השדים העטלפים שמעליכם?

OUT
אנחנו כבר בחור הגיהינום, אז נחזור לגלגולי רקע וקרבות. תגלגלו רקע מתאים לדרך שאתם מבקשים לצאת מהבוץ (ד"ק בהתאם לשיטה שתבחרו).
 
פרדאן מביט לכיוונו של רגנארוק, אשר לא נראה מושפע מהבוץ כל כך, בדומה במידה מטרידה במיוחד לכלב השאול. אם כבר, הימצאותם באזור הזה רק חיזקה את מראהו של זאב הבלהות. גפיו התארכו, שריון העצמות שלו גדל וגבו התעקם מעט כלפי מעלה. רגנארוק ניגש אל פרדאן, ותפס את צווארו בלועו, מושך אותו מעלה מהבוץ, ומניח אותו על גבו.
פרדאן ניחש כי לזאבי הבלהות היה קשר כלשהו אל הגהינום, אך ברגע זה ממש, הוא לא שש לתחקר את החיה, שכן ריכוזו היה נדרש על מנת לא ליפול מגבו.

META
אני מניח שזריזות תתאים לשמירת שיווי משקל בזמן רכיבה, יחד עם הרקע "סייר ותיק". סה"כ 19 בגילגול.
 
רייז כבר מכיר את המלכודות הללו- הוא צד שדים במשך שנים. בהתחלה, הוא פשוט חיסל את השדים שהעזו לפלוש ליער שלו- אבל לאט לאט, הוא נהיה אמיץ יותר- או שמא פזיז יותר. הוא התחיל להקדים תרופה למכה, וחיסל שדים כבר כשהם באו לעלות מחור הגיהינום שלהם. זו לא הפעם הראשונה שלו בחור כזה. הוא יודע היכן הבוץ לא דביק במיוחד- ומדלג בין הנקודות הללו בזריזות.
META
מגלגל זריזות, עם רקע "צייד שדים". סה"כ 18.
עריכה: אני כל פעם שוכח להוסיף גם דרגה. אז 22.
 
חזרה
Top