• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

מסתורי מי-מצולות - עץ משחק[מו"ד 5] (5\5)

וירדו
בעודו חוסם כמה מכות שהאלם תוקף אותו ברגליו, וירדו שואל "האלם, מאיפה אתה יודע דברים על אומנות החרב? עד כמה שאני שמעתי, נזירים נלחמים בידיים חשופות, מטות ונשקים מיוחדים אחרים. לא חרבות."
 
טאלין
טאלין סוגר את הספר בחבטה, מעט בתסכול, הוא יוצא מהבית הבטוח, אם יהיה לו זמן הוא יחזור לעבר הבית של סאנקה בתקווה שהזמן שעבר שיחרר את העסק, אם מאוחר מידי הוא יחזור לישון בגולגלת הטרול.
 
וירדו
"אה, לא תמיד הייתי נזיר מתבודד, בחור צעיר." הוא אומר, בעודו מכה בקשת רחבה, "בצעירותי הייתי אביר קודש, לוחם נאמן של טיר. הייתי אחראי האימונים באולמות הצדק בעיר נברווינטר במשך שנים רבות - כפי שאתה רואה, אני עוד זוכר טריק או שניים!"

טאלין
השעה היא כבר שעת לילה מאוחרת ועל כן אתה חוזר לגולגלת הטרול, לאחר שאתה משלים את הטרנס הלילי שלך אתה ניגש לביתה של סאנקה בבוקר. אתה מוצא את הדלת כבר פתוחה, וסאנקה יושבת על יד השולחן עליו מונחים שני ספלי תה - היא ציפתה שתבוא. "אני צריכה לחשוש כעת שאתה מרגל אחרי ללא ידיעתי, טאלין? בפעם הבאה אני אמצא את הינשוף שלך מציץ עלי בבית המרחץ?" היא אומרת בציניות עגמומית.

הולבר
חושיך מתערבלים ומתאחדים עם אלה של נאגה. אתה רואה רק את בד המפה שמכסה את השולחן, אך מצליח לשמוע את שיחתם של בני הזוג קאסאלאנטר.
"... אני פשוט מרגישה לכודה כך. כבר שנים, ויקטוריו." אתה שומע את אמאליה אומרת. "עד מתי היא תמשיך לעשוק אותנו? לא היינו צריכים להכנס לעסק הזה מלכתחילה, אם היא תיקח גם את התאומים, אני..."
"היא לא." קוטע אותה ויקטוריו, שנשמע רגוע יחסית אליה. "אנחנו נשיג את החוב, אמאליה. יש לנו עד הקיץ. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לחכות, והזהב יגיע לידינו. ואז אנחנו..."
"ומה אם הוא לא? מה אם התוכנית שלך תכשל? אנחנו חייבים לברוח מכאן, בשביל הילדים..." קוטעת אותו בחזרה אמאליה.
"מספיק, אהובתי! את באמת חושבת שמישהי כמוהה לא תוכל למצוא אותנו מחוץ לעיר?" ויקטוריו משתתק לכמה שניות. "אני לא אדון על זה כאן יותר. הגיע הזמן שנחזור, צריך לשחרר את המטפלת להלילה." אתה שומע כמה מטבעות מונחים על השולחן, וכסאות נגררים אחורה.

אוכל חינם
"אז... מה אתה מציע שנעשה?" היא שואלת אותך, עיניה נוצצות מדמעות.

אאוליס
הפקיד מזנק ממקומו לרגע, ואז מתנשם בכבדות, מנסה להרגע. "ברברי..." אתה שומע אותו ממלמל בעוד אתה יוצא מהמגדל.
לאן פניך מועדות כעת?
 
הולבר
הולבר מתרשם, זה מידע שהוא יוכל להשתמש בו. אם הוא היה מאזין דרך נאגה מוקדם יותר אולי הוא היה שומע על מי הם מדברים, אבל
מה שנעשה נעשה. הולבר יודע שאת החשבון שלו במקום ישלחו לבית שלו בסידור הרגיל של בתי האצולה ואולי זה לא מה שאבא שלו צריך עכשיו, אבל אם הוא לא יעזוב יחד עם בני הזוג המפגש שלו איתם יראה מוזר. לכן, הוא ממהר להיפגש איתם ליד היציאה כדי שיוכלו להתחיל שיחת חולין כמו שהנימוס מחייב.
 
טאלין
"התנקשו במישהו לא רחוק ממני, בעקבות הדברים שאני מחפש, רציתי לוודא שאף אחד לא מציק לך" הוא אומר בעודו נכנס, "כמובן שאני תמיד שמח לשמוע חדשות טובות." הוא מרים את כוס התה, "האם אנחנו מרימים כוסית לכבוד הקידום שלך?" הוא שואל בסקרנות
 
אוכל חינם
"פגוש אותי כאן היום. אחרי תפילת הערב." טאנילה אומרת, מוחה את הדמעות. "ננסה לראות אם ה...קאליקי הזאת אכן דוברת אמת."

הולבר
"פיילאונד הצעיר." פונה אליך ויקטוריו כשאתה נפגש איתם במקרה. "מה העניינים בבית?" הוא שואל, בבירור עצבני ולחוץ לעזוב.

וירדו
"אין לך אפילו מושג, בחור צעיר." מצחקק האלם, וחוזר להתקיף באגרסיביות.
אתם ממשיכים להתאמן במשך שעות עד ששניכם מתעייפים. "אני חושב שאתה מוכן כעת, וירדו סמית'סון. בהצלחה לך, לאן שייעודך יקח אותך." האלם טופח לך על הכתף. "ו... אני יודע שאמרתי שאני מעדיף את השקט שלי, נערי, אך לפעמים אני נעשה בודד כאן למעלה. אם יתחשק לך לבקר, אני תמיד אהיה כאן עם קנקן תה וסיפור טוב." הוא מנופף בעוד אתה עושה את דרכך חזרה אל העיר למטה.

טאלין
"הא. להיות חברה בפושטי האבדון. היית מאמין?" היא מרימה את כוס התה שלה ונוקשת בשלך. "הם חבורת הרפתקנים לשעבר, ידועים בכך שהצליחו להביס ליץ'. ליץ' אמיתי. כעת הם יחידת העילית של הזנת'רים באזור מי-מצולות. זהו כבוד גדול." היא לוקחת לגימה גדולה מהתה שלה, ואומרת - "חברי הקבוצה הם בין המבוקשים הגדולים ביותר של ההרפרים, אתה יודע. הם טבחו בכמה וכמה סוכנים של המסדר העלוב שלכם."

אאוליס + וירדו
זוהי שעת אחר צהריים מוקדמת, ואתם מוצאים עצמכם לבד במסבאה. בעוד כמה שעות לקוחות יתחילו להכנס, וסיף עוזר לכם לנקות את המקום ולהתארגן לשעות העומס.
לפתע נכנס אדם אחד לגולגולת הטרול, לבוש בשריון של המשמר. הוא גבר בשנות השלושים לחייו, בעל שיער בצבע הפחם וזקן מטופח. וירדו מזהה אותו - סמל קדריק דה-לאניס, מפקדך הקודם מהמשמר, אותו נטשת באכזריות כשהודעת שאתה עובר לכוח אפור.
"סמית'סון!" הוא נובח בכעס, "אתה חייב לי כמה הסברים, בחור! כמו למשל למה האנשים שלי מצאו שומר אחד מרוטש בתחנת המעצר, שומר אחד מעולף וקשור, ורק את הזדה הקטנה שלך לא מצאו בשום מקום!"
 
וירדו ואאוליס
"העניין מאוד פשוט, כשעצרתי את רובי- הזדה, היא דיברה על העובדה שהיא בדרך להתנקש במישהו בשם פלון. היא גם הודתה שהיא עושה את זה בשביל הקאזנאת'ר, וכשדיברתי איתה כשהיא היתה עצורה- היא אמרה שמתנקשים יבואו לפלון, ואז אליה כדי שלא תדבר על הקאזנאת'ר. בזמן שהלכתי לפלון כדי להסביר לו שכדאי לו לחזור למחתרת, וראיתי את הבית המבולגן אחרי שפלון נחטף כבר- הקאזנאת'ר תקפו. אין לי מושג אם היא חייה או מתה כרגע."
 
הולבר
"לורד וליידי קאסאלאנטר," הולבר מברך אותם לשלום בחצי קידה לפי כללי הטקס, אך הוא מהסס מעט לפני שהוא עונה על השאלה מאחר והוא לא בטוח אם זו שאלה על בן-דודו או סתם דרישת שלום מנומסת, "המצב בבית יכול להשתפר וכולנו מקווים שסאם יחזור לעצמו במהרה. איך אצלכם?" הולבר ממשיך להפגין את נימוסיו, יודע שעליו להתאזר במעט סבלנות לפני שהוא יוכל לשאול את מה שהוא רוצה.
 
אוכל חינם
"לא נראה לי שלכוהנים של טיר יש משהו כזה. אולי כמה ספרי קדושה זרוקים באיזה ארון."

וירדו ואאוליס
"אז מה לעזאזל אני אמור להבין מכך? שהחלטת לשחק אותה וויג'ילנטי? אם היית טורח להודיע למישהו על המידע הזה, אולי עוד היה לי שומר בחיים!" הוא צועק, מתקדם לכיוונך ותופס אותך בצאוורון החולצה. "אני מאוד מקווה שאתה לא חושב שלהיות חבר בכוח אפור נותן לך זכויות כלשהן, סמית'סון. שלא תחשוב שאני מעריך אותך יותר עכשיו. למעשה, עם ההתנהלות הכושלת שלך, אני מתחיל לחשוד שעזבת לא עבור כוח אפור, אלא עבור גילדת הקזאנאת'אר." הוא מסנן בתוקפנות.

הולבר
"הכל כרגיל, יבורכו האלים." אומרת אמאלייה. "עם זאת... אנחנו מעט ממהרים, הולבר יקירי. מה דעתך לבוא אלינו לכוס תה באחד הימים? תביא את האחים שלך?" היא בבירור מנסה להתחמק משיחה כרגע.

טאלין
"אכן. זאת הייתה הזדמנות של פעם בחיים, לא היה לי זמן לחשוב. אני מקווה שעשיתי את ההחלטה הנכונה." היא מדברת כאילו לא סיפרה לך כרגע שהצטרפה ליחידת עילית של האויב. "אז התנקשו בחבר, אתה אומר? מזל רע. האנשים שלנו עשו את זה?"
 
וירדו ואאוליס
וירדו מאבד את הסבלנות ומתחיל, בקול עצבני מאוד לענות לקרדיק "אתה יודע בכלל מי הייתה הזדה שתפסתי?! תן לי להסביר לך: כשגדלתי ברחוב, רובי הייתה אחת החברות היחידות שהיו לי. ולמרות זאת, כשהיא נתקלה בי בפונדק והתרברבה בפני שהיא מתנקשת בכירה בארגון הפשע שלה. הדבר הראשון שעשיתי הוא לדאוג שהיא תשלח לכלא בלי התלבטות. אז שלא תעז לפקפק באיזה צד אני. תן לי להאיר את עינייך, המשמר בהתמוטטות מוחלטת- אם המשמר לא יכול לעצור חבורת פושעים זוטרים שתיכנס לתחנת מעצר ותשחרר אנשים. אז במקום לחפש שעיר לעזאל, תחשוב לעצמך איך "הקאזנת'אר פרצו לתחנת משמר ושחררו עצורים" קרה."
 
חזרה
Top