הבדולח היוקד [מו''ד 4] (4/4), עץ משחק

האח אלכסנדר משלב את ידיו וממתין, הוא אינו חייב דין וחשבון לשבט הזה, הוא כאן כדי לצפות ולפקח.

סקיי מעיף מבט מהיר לכיוון שליט השבט ומדבר ברוגע "אדוני ה... צ'יף". הוא פותח, מתלבט באילו מילים לבחור "אחרי שכבר אזקו אותנו וגררו אותנו עד לפה, נראה לי הוגן שנקבל הסבר קצת יותר מפורט לגבי ה- 'פשע' שלנו. בבירור נעשתה פה טעות ואני מאמין שאם תסכים להקשיב, אנחנו נצליח להבין מה היא ולהוכיח את חפותו של דורן".
META
דיפלומטיה [dice:5y]723496:0[/dice:5y]

״גארלוק יא בן של כלבה, מה עשית לשבט? למה כולם אזוקים? איך מישהו כמוך הצליח להשתלט על השבט? העתיד שלך היה להיות שאמאן! אתה נבחרת לדבר עם הרוחות, אבל אתה לא בורכת על ידי רוח הדוב! מה עשית?!״ דורן עצבני מתמיד, דבר שאומר הרבה. הוא צועק בפראיות, הוא רוקע על הקרקע, הוא כמעט ומסתער על גארלוק אך הכבלים מונעים ממנו.
זו נקודת הסוף, זו הנקודה שהעבר שלו הגיע אליו והוא חייב לפתור את זה, עכשיו. וזה לא ייפתר עד שהוא יעקור לגארלוק את כל השיניים.

גארלוק נשען לאחור בכס שלו ''מה עשיתם? זו באמת שאלה מעניינת...למה שלא ניתן לשותפך למסע לענות עליה?" הוא מחכה שדורן יסיים את התפרצות הזעם שלו, ומחייך ''אני אעשה איתך עסקה, דורן. אתה תספר לכולם פה את הסיפור שלך'' והוא רוכן קדימה וחושף את שיניו שוב פעם ''ואני אספר את שלי''

"אתה רוצה שאני אספר לכולם איך אני מופלל ברצח האדם שהייתי אמור לשמור עליו כל חיי? החבר ההכי טוב שלי? זה שגדל איתי, התאמן איתי ואכל איתי? אתה רוצה שאני אספר לכולם, שוב, שאני לא עשיתי את זה. רק בשביל ששוב לא תאמינו אותי ותחליטו שאני נתון לגזר דין מוות?!" דורן נועץ את עיניו היוקדות בגארלוק. "בסדר גמור, אני אספר. לא שזה יישנה משהו".
"השבט שלנו, שבט הדוב, עובד לפי מסורת הדוקה. כל ילד מקבל את גורלן של הרוחות וכך יהיו תפקידו בשבט. בדרך כלל התפקיד עובר בירושה אבל זה לא מאה אחוז" מסביר דורן, "אבי היה צייד. אך אני קיבלתי את תפקיד שומר הראש של הצ'יף. כמובן שכילד אני לא הולך לשמור על הצ'יף שחזק ממני פי עשר, אז נעשתי שומר הראש של הבא בתור. בנו של ראש השבט הקודם, ת'אן" דורן לוקח כמה רגעים לנשום.
"כחלק מהגורל שלי הייתי איתו תמיד. נלחמתי איתו, אכלתי איתו, למדנו יחד מהשאמאן. אפילו ישנו יחד. אביו תמיד קיבל אותי כבן משפחה ואבי שלי לקח אותנו למסעות ציד גדולים. השנים עברו ולא היה אחד שיותר סמכתי והערכתי מת'אן. היינו הלוחמים המבטיחים של השבט. צברנו הריגות טובות מהחיות בהרים, היה זאב אחד עצום ש..." שמץ של חיוך עולה על פניו של דורן ואז מתפוגג להבעה רצינית.
"הגיע זמן ההכתרה שלו לצ'יף. היה לו את האישור של אביו ושל השאמאן. הכנו סכינים מהשיניים של הזאב שהזכרתי. איתם עשינו טקס דם שכובל את הגורל שלנו יחד. הכל היה מוכן. הכל היה... טוב" דורן שותק לחצי דקה, מסתכל על הקרקע.
"אלה היו זמנים טובים. לפחות יותר טובים מעכשיו" הידיים של דורן נלחצות לאגרוף. "יומיים לפני טקס מינוי ראש השבט. פאקינג יומיים לפני הטקס" קולו נשבר. "מצאו את הגופה של ת'אן באוהל שלי, הסכין הטקסית שלי תקועה בגרונו" דורן עוצם עיניים, אתם יכולים לראות התחלה של דמעה מתגנבת לעינו.
אבל אז הוא פותח אותן ואתם רואים זעם. "הופללתי ברצח של הצ'יף שלי! זה שהייתי אמור להגן עליו בחיי! להיות איתו מול סערות וימים, להילחם לצידו במימד הזה וגם בזה שאחריו! לקחתם הכל ממני!" הוא צועק, מרוקן את ריאותיו לחלוטין.

"ואני ארצח את מי שצריך בשביל לנקום את דמו".

הנזיר פוסע צעד קדימה, "אני לא מכיר את המסורת שלכם, ואני לא מכיר את החוקים שלכם, אבל דבר אחד ידוע לי." הוא אומר, "אתם, בני תמותה בחרתם להתעלם ממה שלכם קבעו, תפקידו של דורון היה להיות שומר הראש של הצ'יף, אבל השבט שלך אותו לשמור על אחד אחר, פלא שהרוחות התנקמו בכם?" הוא שואל במעט תמיהה. "התפקיד שלו לא היה לשמור על בן הצ'יף, או על הצ'יף הבא, או על כל אדוני הסערות, התפקיד שלו היה להגן על הצ'יף, אבל מי שאני רואה פה, הוא אינו הצ'יף שעליו הרוחות ציוו להגן, אלא אחד אחר שטוען לזכות הזו." הוא מביט בדורון, "לא אכפת לי אם עשית את זה או לא, אבל החובה שלך הייתה להגן על הצ'יף שלך, " הוא פונה לכל הנוחכים בחדר, "אתם מנעתם ממנו פעמיים לעשות את המהות שלו, בפעם הראשנה ששלחתם אותו לשמור על אחר, בפעם השנייה כששלחתם אותו לגלות, ואז הוא לא יכול היה להיות שם בשביל הצ'יף שלו." הוא חוזר להביט בדורון, "מי שאת דמו אתה צריך לנקום הוא לא חברך לנשק, אלא הצ'יף שלך." הוא פונה להביט בגארלוק, "נשמע לי שלשומר ראשון של הצ'יף הקודם יש חובה להגן על כבודו של הצ'יף המת, אז אתם צריכים לתת לו לעשות את זה," הוא אומר בפשטות. "אם הרוחות באמת איתו, הוא ימלא את התפקיד שלו בעזרתן, אם לא, אזי גזר הדין ינתן בהתאם." הוא חוזר להביט בכולם, "שומרו האמיתי של הצ'יף הקודם, נגד זה אשר מונה להחליפו, עין תחת עין, שן תחת שן, ושהרוחות יקבעו מי הצודק בינהם, אחת ולתמיד."

"תבניות הסיפור מראות כי לדורן אכן היה קשר חזק עם האחד הנקרא ת'אן. הסיכויים שידו הייתה ישירות במעשה נמוכים מחמישה אחוזים, שבעה אחוזים אם לוקחים בחשבון שהקשר ביניהם שומש כנגדם." ארכיון מדבר בקולו הקר והמכאני, אומנם להגנתו של דורן. "בתוך גופנו קיימים שלושת אלפים שנים של זכרונות, לבגוד באח אינו דבר שנעשה בקלות, ורק מקרה אחד עולה בזכרונותינו, והוא נעשה כחלק מתוכנית גדולה הרבה יותר אשר אינה קשורה לנושא הנוכחי. הסיכויים להפללתו של דורן, ללא כל ראיות או חשודים, עומדים על שלושים ותשעה אחוזים בלבד, אך ההפרש נראה בבירור. למעשה, זה בטוח לצאת מנקודת הנחה כי שבט הדוב אינו ביצע חקירה מעמיקה למציאת רוצחים נוספים או משתפי-פעולה למרות שהצ'יף העתידי נרצח, מה שמעלה את הסיכויים שדורן הופלל לשישים ושניים אחוזים. בעוד איננו חושבים כי יש בדברינו לשנות את דעתכם, כדאי מאוד שתתביישו במעשיכם. רצח למטרות רווח אישי מהווה את אחת הסיבות הגדולות ביותר בעולם למדוע אחרים ירצו לקחת את חייך, במיוחד אלו אשר קרובים אליך ביותר, בהפרש של כתשעה עשר אחוזים."

דורן, סקיי ואלכסנדר שומעים את קולו של ארכיון מהדהד קלות בתודעתם בעודו ממשיך לפטפט ככל שיתנו לו בקול.
"חשבו על המילים, ונשמע אותן כמו שאנחנו מדברים כעת. אנחנו יכולים לדבר דרך התודעה שלנו על מנת שלא ישמעו אותנו. האם יש לנו תוכנית כיצד לצאת מהסיבוך הזה?"

שאמאן גארלוק מצחקק כאשר דורן מתחיל לספר את הסיפור, והצחקוק מתגבר ומתגבר עד שהוא הופך את לצחוק מטורף שגורם לו להימרח אחורה בכסאו "הו, דורן! כמה התגעגעתי לקולך! זה היה אחד הסיפורים הכי יפים ששמעתי בזמן האחרון, ואיזה סיום יפה!" הוא עוצר כדי לנשום עמוק, ולהזדקף "ריגשת אותי, באמת, אין לי מילים".

הוא מפנה את פניו לכיוון האח אלכסנדר "אל תתערב בעסקים שלא לך, אביר ארד. כבר יש לנו אחד משלך בכלא שלנו, אנחנו לא נפחד להוסיף עוד אחד לאוסף" ואז הוא מטה את ראשו בסקרנות כשארכיון מתחיל לדבר בקולו החלול "שלושת אלפים שנות חיים, אתה אומר? זה בהחלט...מעניין" הוא נעצר לרגע, מתופף באצבעותיו על משענת הכסא ואז מחייך את חיוכו המוטרף "אני אחרוץ את דינכם בקרוב. אבל ראשית, התחייבתי לספר לכם סיפור"


"מה עשיתי? הכל התחיל כשאתה הלכת מאיתנו, דורן. כידוע לך, על פי חוקי הירושה השבטיים, זהו תפקידו של השאמאן החדש לגלות אצל מי עברה להשתכן רוחו של הדוב, בהנחה שאין לראש השבט יורשים. אז כמו שאמאן טוב, התחלתי בחיפושים!" הקול שלו הופך ללחישה בעוד הוא רוכן קדימה "השתמשתי בעין הרוחות שלי. חיפשתי וחיפשתי. הבטתי בכל חברי השבט. כל הגילאים, כל התפקידים. לא פספסתי אף אחד. יצאתי מגבולות השבט! התחלתי לחפש בשבטים אחרים!" זעם מתגנב לקולו בעוד הלחישות נעשות ארסיות "ביצעתי את כל הטקסים, ביקרתי בכל מקדשי הדוב שהצלחתי לאתר! ירדתי לתוך ההריסות העתיקות, טיפסתי על ההרים הגבוהים, אבל לא מצאתי....שום דבר!"

הוא מסיים בצעקה, מתרומם מהכס ודופק עם חניתו על הקרקע. מייד אחר כך, הוא מתקפל חזרה לכסאו, בעוד התקף של שיעול גרוני מתפרץ דרך נשימותיו השטוחות והמהירות. הוא מניח יד על ליבו, מחכה כמה רגעים עד שהשיעולים יירגעו, וממשיך לדבר, לאט יותר, וטון מרוצה נשמע בדיבורו הצורמני.

"ואז, יום אחד, קיבלתי חיזיון מהרוחות! רוח הדוב בעצמה התגלתה אלי. היא העבירה אותי חזיון אחר חזיון, וסיפרה לי שאני, בתור הקשר בין שני העולמות שלנו, נבחרתי לרשת את הנהגת השבט. הגעתי לצ'יף הזקן, ואמרתי לו את מה שאירע. סיפרתי לו שאני הייתי הנבחר. סיפרתי לו על מסע החזיונות שצפיתי בו, שהוביל אותי אל המערה. ואתה יודע מה הצ'יף עשה?" הוא חורק את שיניו החדות "כעונש על כך שהעזתי לראות את האמת....הוא עקר לי את העיניים. העיניים שבפעם הראשונה בחיי ראו משהו, אבדו לי."

השאמאן שולח יד אל אחת השרשראות שהוא עונד, וחושף שני גלגלי עיניים מצומקים שתלויים ממנה

השאמאן מצחקק "אבל זה לא היה הסוף. כשישבתי בתוך אלון הבזלת, מחכה לגזר הדין שלי, רוח הדוב התגלתה אלי שוב. היא הובילה אותי במסע דרך שורשי האלון, דרך סדרת מנהרות נסתרות, רוח הדוב הובילה אותי להיכל סודי, מקום המפגש של הרוח והחומר. ושם היא הביאה לי..." הוא טופח על היהלום הלבן "את זה. יהלום עין הדוב, סמל לקשר ביני לבינו. היהלום השיב לי את ראייתי והעניק לי כוחות מחודשים. זחלתי החוצה מהשורשים, התייצבתי מול הצ'יף, וסירבתי לקבל את גזר הדין."

הוא צוחק ברוע "המאבק היה מאבק נהדר. הדם שלו זרם כמו מים על הקרקע. שיספתי את ידיו ורגליו, והוספתי את העיניים שלו לאוסף שלי...הראשונות מבין רבות" הוא מניף את השרשראות שלגרונו, ואתם מרגישים את הבחילה עולה בגרונכם כשאתם רואים את עשרות העיניים המושחמות תלויות מחוטי העור.

"בתור הצ'יף החדש, ועיני הרוח של השבט, התחלתי עידן חדש בעבורנו! רוח הדוב הנחתה אותי להכין את היערות לכניסתה לעולמנו. לצמצם את המחסומים בין שני המישורים, לשרוף ולהרוס כדי שנוכל לבנות! הרחבתי את חורשת עצי הבזלת כדי ללכוד את כל אילו שתמכו בדרך הישנה, והחלתי בהחרבת היערות כדי לעורר את זעמן של הרוחות" הוא כעת מדבר באופן כמעט בלתי ניתן לפענוח, מילותיו מתערבבות זו בזו כשהוא דוהר לעבר הסיום "ויום אחד, בקרוב מאוד, רוח הדוב תגיע לכאן! מוקפת בצבא כל הרוחות, השבט שלנו יתן להן מקום בעולם הזה, ויחד נוכל להחזיר לרוחות את מה ששייך להן בזכות!" גארלוק נעצר, ומלקק את שפתיו בלשון מושחרת "העולם כולו"

הוא נשען לאחור, מסופק, ושולח אליכם חיוך רחב "מה אתם אומרים? מרשים, לא?"

״אתה משוגע!״ צועק דורן. ״אתה נוגד את כל מה שלמדת כשאמאן, הפגיעה ביער, שריפת המבנים, למען השם אתה מוריד את המחסומים בין המישורים? מה שאתה תביא על השבט זו לא הרוח הקדושה אלא האבדון של כולנו! מרשים? מרשים אתה אומר?! הרס וחורבן זה כל מה שיישאר, לא רק לשבט, לכל ההר!״ דורן נסער ממה שהוא שומע, לא יכול להיות שרוח הדוב תעשה דברים שכאלו, רוח הדוב היא הקול המגן מבין הרוחות, לא תוקפנית כמו הגירית או ערמומית כמו הנחש. איך השבט הגיע למצב כזה?

"אני מציע לך לזכור את מקומך." אומר אלכסנדר, הוא נשאר קר בקולו, אבל נראה שהוא כועס, אם יש להם שבוי מאבירי הארד, הוא חייב לשחרר אותו. "להתעלם מטענותיהם של אבירי הארד זו זכותך, אבל אל תחשוב שהיא תבוא ללא השפעה." הוא אומר ומתקדם, מנסה להיראות רשמי ככל הניתן. "וכמו שזה נשמע לי, שחכת לבדוק בן אחד אחרון לשבט שלכם." הוא מביט בדורן. עיניו קרות, איפוק הפלדה של אלכסנדר הוא הדבר היחדי שמונע ממנו להפוך את המקום הזה לשדה קרב מדמם. "עשה את הבדיקה, ולאחריה אני אתן את פסק הדין שלי על הפשעים שאתה עושה נגד האיזון. אל תחרוץ את גורל השבט שלך בגלל הגחמות האישיות שלך."

השאמאן נאנח ''למה לי לבחון את דורן? אני השליח הנבחר של הדוב!" הוא פולט צעקה, ובאותו רגע ברור לכם, שהוא באמת מאמין בכך, באמונה שלמה.

''ההתלבטות היחידה שנותרה לי, היא האם לשחוט אתכם כאן ועכשיו, או לשלוח אתכם לבורות המוות...הבורות יהיו מבדרים יותר, אבל יש לי אורחים חשובים בדרך ואין לי זמן לבידור''

הוא נוקש באצבעותיו, ומעגל של לוחמים נסגר סביבכם ''חסלו אותם''

"ואני השליח של הזאבה." אומר האלף, עיניו מקבלות את הגוון הזאבי שלהן, מבט של חיית טרף המוכנה לצוד,"הכעסתם את הרוחות עד שהיא הייתה צריכה לשלוח נציג כדי להחזיר אתכם למדרון." הוא אומר, ומפנה את אצבעו לשאמן, "אתה טועה בצורה בה אתה מפרש את רוח הדוב, אתה מטעה את השבט שלך, ועכשיו הרוחות צריכות להתערב בעולמכם." הוא אומר בעוד גופו משתנה לאט לאט לצורת הכלאיים, הופך אותו לחצי אדם וחצי זאב. "אתה טיפול." הוא אומר בשילוב של קול ויללה, "השאלה היא אם אתה תדרוש מהאנשים שלך לשלם את המחיר." הוא מסיים לומר ביחד עם השינוי, כל זכר לאלף נעלם, והחלאה בין האלף לזאב עומדת במקומו, גבוהה בראש מרוב הנוכחים.
META
משנה צורה.
יוזמה (כדי לחסוך זמן)
משתמש בחוש סכנה כדי לגלגל תפיסה במקום יוזמה, כל בן ברית מתחתי מוסיף 2 ליוזמה.
12+16=28 יוזמה.

״אתה מפחד שנצא מהבורות אה? חושב שהסיכוי היחיד שלך זה לחסל אותנו כאן ועכשיו שאנחנו קשורים אה? אפילו אם אני אציע לך לשלוח אותי לזירה יחד עם אזיק קסום שיישתק לי יד אחת לגמרי, אתה תסרב. ואתה יודע למה? כי אתה מפחד, מפחד שתצא חלש. השקעת מהזמן שלך, עשית עד עכשיו מופע מההוצאה להורג שלי ומה מונע ממך להמשיך? אתה מפחד שהאורחים החשובים העלובים שלך ייראו אותך מושפל ומובס. שלח אותי לזירה! תני לי את ההכי גרוע שלך! תוכיח שאתה לא פחדן עלוב!״ צועק דורן בניסיון להעלות תגרה. המטרה שלו ברורה, אך הוא צועק בלהט אמיתי, של אמונה שלמה. להט שמתפשט ואולי יישנה את גורל הקבוצה.
Meta
איום(בשביל להתגרות): 18+11=29.

השאמאן נעמד ושואג על האח אלכסנדר ''אתה חושב שאתה מדבר בשביל הרוחות, אביר?? אתה חושב שאתה יודע מה הן רוצות?! אתה לא שומע אותן! המסדר שלך כולו שקר, אתם עובדים למען מטרה כוזבת, למען אל שקרי, למען תועבה שלא אמורה להתקיים!"

הוא דופק בחניתו על הקרקע ופונה לדורן, מסנן בקול שורקני מעבר לשיניים חשוקות ''אתה רוצה קרב? קרב זה מה שתקבל.'' הוא נושם עמוק, ואתם מרגישים בחילה כשריח הפה שלו מגיע לאפכם ''מחר, עם שחר, תושלכו אל הבורות. שלושה מאבקים ימתינו לכם. אם תהיו ראויים בעיני הרוחות, אז אחוס על חייכם. אם לא...אני אחסל אתכם בעצמי''

"לדבר עם האדם הזה זה מעשה חסר תועלת." ארכיון אומר לאלכנסדר ודורן, "או שהוא עד כדי כך בטוח בדעות שלו שהוא אינו מסוגל לעלות על דעתו אף אפשרות נוספת, או שהוא יודע שהוא טועה, אך אינו מסוגל לשחרר את אחיזתו אל מול אנשיו ביודעו כי הם ינטשו אותו ברגע שיגלו את שקריו."
ארכיון מסובב את פניו חסרות ההבעה אל השאמאן. אילו היו לו פנים, הוא היה מחייך. "שלושה אנשים המרכיבים את הגוף אשר אתה רואה לפניך היו כמוך, שרלטנים, חיים כל-כך עמוק בתוך השקרים שלהם שהם בעצמם החלו להאמין להם. גם אם אתה מסוגל לדבר עם הרוח, כפי שאתה טוען שאתה מסוגל, הזמן בו צפינו בדורן לימד אותנו אחרת. הוא אינו האדם שאתה טוען שהוא, וההחלטה שלך כעת תהיה הטעות הגדולה ביותר שלך. כאשר ננצח בבורות, אתה תהיה הבא בתור."

השאמאן נוחר בבוז, ומחווה לשומרים לגרור את הקבוצה משם. בזמן ההליכה הארוכה, השומרים מתגרים בדורן ''הבורות מחזיקים רוחות שוברות שבועה כבר אלף שנה. אנחנו יותר מנשמח לשסות אותם בכם...נראה לך שתסםיק להתגונן לפני שנמרי הענבר יורידו לך את הראש?"


השומרים מובילים אתכם לחורש של עצים גבוהים, שלקליפתם גוון מתכתי משונה. הם דוחקים בכם להידחס דרך חור צפוף באחד העצים, ואתם מגלים שמה שממתין בצד השני הוא נפילה של כמה מטרים טובים, שנגמרת בחבטה כאובה.

השומרים מצחקקים מעליכם ברוע, ןעוזבים את המקום. בינתיים, עיניכם מתרגלות ללשכה, ואתם מתחילים...לראות דברים
Meta
גלגלו תפיסה. כולם.

META
18 תפיסה.

״הדבר היחיד שאוכל לי את הראש כרגע זה אתם, אז סתמו פיות או שימו חצץ בפה אם אתם לא מצליחים״ דורן אומר בזעף.

״אהההה״ הוא קם בעצבים, לא שומר על השקט. ״שמישהו ידליק אור, גם אחד גרוע עובד״ דורן קם ונושף אוויר מהאף. ״קדימה, בוא נעשה את זה״ הוא מרים אגרופים.
Meta
תפיסה: 6+4=10.

אתם מצליחים לזהות צורות ולשמוע צלילים בחשכה, שברור שמקורה הוא על טבעי, וכוחותיה מעמעמי החושים כבר החלו להשפיע עליכם...אבל זה האח אלכסנדר שמצליח לזהות ריח מוכר שמפלח את הערפילים.
לא רחוק מכם, ממוסמר בידיו לקיר, ראשו שמוט והוא מדמם ממספר פצעים, נמצא אדם לבוש בשריון ארד. אדם שראיתם אותו בעבר, אחד האנשים הכי מכוערים שפגשתם. הוא זוקף את ראשו למשמע הרחש מכיוונכם, וחושף שיניים עקומות וצהובות בחיוך כאוב.
"כמה טוב להיפגש איתכם שנית, ידידיה של לאורה, אני-" ואז הוא מועד בקולו "איפה ביטארי? ו...אלכסנדר? מה אתה עושה פה?"

האח אלכסנדר מזהה את הקול. לשעבר אחד הסוכנים הבכירים ביותר של אבירי הירח, ריחו של אבק הכוכב האבוד נודף מבגדיו כמו עשן ממדורה, סמל המסדר נוצץ על חזהו.
יאקן שירת לילה, הלוחם שהושלך מהשמים

meta
liorgonen3

״אתה שוב? מה קרה נגמרו לך הנדבות לקבץ עברת לפה? נראה שלא הלך לך משהו״ דורן מוריד ידיים, הוא לא מתכנן להרביץ לאיש התלוי. בנתיים.