• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[pf] בשערי המצודה- עץ משחק 4/4 - המשחק נסגר

"ועדיין אם לא נהרוג אותן הן פשוט ישרצו פה. ככל שהן פה יותר זמן יהיה להן יותר השפעה, יותר סוכנים, יותר שטח. אתה לא צריך להרוג את הפיות בשביל להוריד מהמספר. אתה מוריד אותן בשביל המשאבים. יותר משאבים יותר אנשים. יותר אנשים יותר סיכוי במלחמה. אתה מחכה אנשים מתים או עוברים לצד שלהם. בקשר לדרואיד והצלקת תעשו מה שאתם רוצים, כל עוד אתם לא מתעסקים במה שאנחנו רוצים. אנחנו צריכים את הנפח. אתם צריכים את הדרואיד. אם נפגע אחד בשני זו תהיה מלחמת אזרחים בזמן שהפיות מחכות מבחוץ לערוף את הראש של כולנו מאן. זולג'ין לא רוצה את זה, גם אתה לא רוצה את זה.
והיי כל אחד שיהיה מוכן להיכנס לאדמת האל מוות והוודו המסוכן בשביל הפיות מוזמן לנסות ולא למות על ידינו. אין להן צבא בני אנוש, אם נחכה אולי יהיה להן. בכל מקרה בהצלחה לכל מה שנצטרך לחסל". הטרול לא נשמע סבלני כמו הרן. אבל הוא גם לא עצבני. הוא פשוט יודע שהתפיסות עולם שונות, הוא רק צריך שהרן לא יתעסק בדברים שלו והוא לא יתעסק בשטויות של הרן.
 
"פה בדיוק הטעות שלך - הרג פיות לא מגדיל משאבים בשום צורה, בטח כשאתה מדבר על לשלוח קבוצה של פליטים חמושים כנגדן. אין פה יותר אנשים אלא פחות שכן זה מוות מיותר. אני לא מתכוון לתת לנפח להגיע לצלקת שכן אם לא הבנת עדיין, האבירים לא יספקו לי מסע לנמל חירות במקרה הזה. בלי קשר לזה אני מאמין שזה יביא למותו. ההצעה שלי היא שתיקחו את הבחור השני שמצאתם שלפי מה שאני מבין מספיק בהחלט למטרות שלכם בלי שהוא יהיה בסיכון ובלי שיש לי הוראות לגביו ככה שהאבירים יקבלו את מבוקשם, נוק יקבל את מבוקשו, כולם מרוצים ואנחנו בדרך לנמל חירות לחפש את הכתר. ובלי קשר לזה - מה הולך עם הלואה שלך בדיוק? יש לי תוכנית גיבוי אבל עדיין. " הרן שואל את זולג'ין.
 
"מביגואני? אני רוצה לבקש מבוסמנדי להוציא אותו, נראה איך זה יעבוד. אני רק יודע שהאבירים בטח ישמידו אותו בטעות אז זו לא אופציה. ובקשר לנפח, פשוט תביא לאבירים את הדרואיד. אין מצב שהם שלחו אותך פה גם להבאת הדרואיד וגם לעצור אותנו. אתה לא סוכן שלהם, הם לא יסמכו עלייך במשימה כזו ואתה יודע שאנחנו צריכים את הנפח שיודע את העבודה, לא סתם בחור שמשלב מתכות לכסף. אם אתה ממש צריך פשוט נביא אותו לשם ואני אסכם איתם טוב טוב על אם אנחנו מקבלים סירה או לא, מקסימום הם לא יסכימו ונבריח אותו חזרה לכאן או משהו. אבל הנפח בא איתנו, הדרואיד בא איתנו. אנחנו מקבלים סירה ואנחנו מקבלים נשקים. זה הדיל מאן, אין סיבה שהוא יהיה משהו אחר. זה רק הוגן שכך יהיה" זולג'ין אומר את המשפט האחרון בסוג של אמונה כלשהי, נראה שהמשפט הזה חקוק בזכרונו והוא משתמש בו לא מעט.
 
"טרול, אין בעולם הזה הוגנות. אני מציע שנתפשר ככה שלא נוק ולא האבירים יהיו מרוצים לגמרי אבל שני הצדדים יסתדרו - אני אשאיר את הלואה לטיפולך ואזנח את הדרואיד. יש לו שוליה שאני יכול להביא לאבירים במקום - די בטוח שיעברו שנים והוא לא יצליח במה שהאבירים רוצים ככה שיהיה לנו מספיק זמן למצוא תחליף לצלקת. מצד שני אתם תיקחו את הפחח ולא את הנפח שאני די בטוח שגם ככה לא רוצה לבוא איתכם כרגע ככה שיהיה לנוק מישהו עם ברזל שיודע להתעסק בו אבל לא נפח אומן ככה שגם התוכניות שלו יתעכבו. כמו כל פשרה טובה - אף אחד לא מרוצה לגמרי אבל כולם יוצאים עם משהו. " הרן מציע לטרול.
 
"אז מה נעשה עם הדרואיד והנפח האמיתיים? הם כבר שמעו מה אנחנו רוצים, ובמקרה שהפיות יגיעו אליהם, הם ישירו. אנחנו לא יכולים פשוט להשאיר אותם חופשיים אחרי שלחצנו עליהם ככה. אני חושב שנצטרך לשלוח אותם אל הצלקת בין כה וכה, כדי שהפיות לא יגיעו אליהם."
 
טאריס מרים גבה "למה...הפחח הוא אופציה? כלומר, הייתי די בטוח שכל העניין הוא שהנפח הספציפי הזה יודע מה לעשות...אני די בטוח שאם כל מה שצריך זה מישהו שעובד עם מתכת, היינו יכולים למצוא אחד במרבית הכפרים בגלקוס"
 
"הנפח תיכנן לברוח גם ככה ממה שהוא אמר לי. הדרואיד יכול לדעתי לדאוג לעצמו וגם ככה הלואה בתוכו. מבחינת הפחח - הוא מסוגל לעבוד עם מתכות ויש לו אספקת ברזל אז הוא יוכל ללמוד לייצר נשק אם זה מה שנוק רוצה, וגם אם לא הוא אמור להיות מסוגל לתקן נשק אם יש צורך. וממה ששמעתי מדובר בבחור נודד ככה שברוב הכפרים לא נמצא כאלה, בטח שלא תחת שלטון הפיות שממש לא מתלהבות מברזל. "הרן אומר
 
״זה השלב, נוק, שאתה מסביר לכולנו למה אתה לא יכול פעם אחת להיות איפה שאתה צריך מתי שאתה צריך. אולי גם תסביר מה אתה רוצה על הדרך שנדע בשביל מה אנחנו עובדים בכלל״ זולג׳ין עכשיו עצבני, לעומת הדיון שבו הטרול בבירור השתדל לשמור על טון יחסית רגוע, נוק עיצבן אותו בהיעלמות שלו מול הקהל.
 
"יש לי משימה לבצע, ואני לא יכול לקחת את הסיכון שבגלל שאתם עושים באלאגן בכפר אני אהפוך לחלק מהמטרה של ההמון הזועם שתייצרו." הוא עונה בפשטות, "כל מה שאתם צריכים לעשות זה למצוא לי מישהו שיכול להכין נשק יעיל לאנשים בצלקת, תעשו את זה, ואתם על הספינה הראשנה לנמל-חירות"
 
טאריס מניד בראשו, וניגש לדבר עם הנפח והדרואיד. זו תהיהה הרבה עבודה לשכנע אותם, במיוחד בלי הכוחות, שאבדו לו פתאום, אבל הוא יתמודד...

"תשמע, אני מבין שנוח לך בכפר הזה, אבל אתם כרגע בסכנה. האנשים של הברון יחזרו עם עוד תגבורת, אבל האבירים יוכלו להגן עליך ועל הכפר. אבל בשביל זה, הם צריכים אותך ואת השוליה שלך, כדי שתוכלו לעזור להם בייצור כלי נשק. כל מי שלא רוצה שאתה והמשפחה שלך תמותו, יהו אילו המורדים, האבירים, או כל קבוצה אחרת, צריכים את המיומנות שלך שאותה תוכל להעביר לשוליה"....

"אני יודע שזולג'ין איים עליך, אבל אני מבטיח שאנחנו נמצא פתרון. לאבירים יש התמחות בנושא של הקשר בין נפש לגוף. אם מישהו יוכל לעזור לך, אילו הם. אני מבטיח לך שיהיה בסדר, סמוך עליי"....

לאחר זמן מה של שיחות, טאריס מזדקף ומרשה לעצמו חיוך מרוצה.

זה עבד.
פחות או יותר
meta
דיפלומטיה
[dice:n5d]724822:0[/dice:n5d]
 
זה אכן עבד

פחות או יותר.


אלה היו כמה ימים מטורפים, בתורה התחלה לשכנע את הנפח והדרואיד, זה לא הייתה משימה כל כך קשה, הדרואיד היה מספיק סקרן כדי לנסות להוציא ממנו את הלואה, הנפח שמח לברוח לצלקת. זה היה החלק הקל.

החלק המוסבך היה הלואה, זה היה סבב שיחות קשה ובסופו לא הגיע החלטה, גורלו של מביגאני הפך לתלוי בהצלחת טקס הגירוש,

ואז הגיע החלק הבלתי אפשרי, להצליח ליצור פשרה בין נוק לאבירים, זה היה קשה, כי סירין כמעט וזרקה אתכם לכלא כשחזרתם לצלקת עם הנפח, נוק התערב, האנשים התערבו, הנפח התערב, הדרואיד העתרב, כולם התערבו, כולם כעסו אחד על השני, כולם איימו אחד על השני. ואיכשהו טאריס הביא את כולם למצב שבו אף אחד לא מסכים עם אף אחד, וכולם לא מרוצים מהסיטאוציה, אתם לא בטוחים מי היה הראשון שאמר שמצב שבו כולם לא מרוצים הוא כנראה ההגדרה של משא ומתן, אבל זה עבד, נוק וסירין הלכו לשיחה אישית שכללה הרבה צעקות ואיומים, עד שבסופה הם הגיעו למעין פשרה - סבסטיאן מונרו יגיע לצלקת למען יצירת הסכם כוונת משותף עם האבירים, במטרה שהצדדים יפסיקו לשים רגל האחד לשני, עד אז הנפח יעזור לכולם והדרואיד ינסה לגדל אוכל.

העניין הוא ששני הצדדים כועסים עליכם, לא ברמה של לראות בכם אויב או משהו, נהפוכו, איפשהו הם כן חבים לכם איזה חובה, אבל כל אחד מהם מרגיש שבחרתם את הצד השני על פניו, ולכן הוא נאלץ להיות זהיר אתכם יותר.


כאן העסק התחיל להסתבך....

עברו יומיים והמצור של הפיות ירד, אתם לא יודעים למה, אתם לא יודעים איך, אבל בבוקר של היום השני מהחזרה שלכם, לא היו ספינות מול נמל הוורד הלבן, המשקיפים לא יודעים לאן הם נעלמו, האבירים שלחו גששים לכל אורך החוף שנמצא בצלקת כדי לבדוק האם הספינות מסתתרות, כולם בדקו וחיפשו, והגילוי הוא שאין ספינות

בו בזמן, כולכם שמעתם על שלושת הרוכבים שהגיעו לסניט-מיילו באישון לילה, השמועה אומרת שהם הגיעו הרחק מדורם גלקוס, ושהם חצו את היבשת בזמן שיא, קסם כנראה מעורב בסיפור הזה, בעיקר כי לפי השומועת, אף גשש לא נתקל ברוכבים האלה.

הבוקר עבר עליכם מהר ובתמיהה כאשר יחד עם שאר יושבי הצלקת ניסתם להבין לאן הספינות נעלמו, כשנקראתם להגיע למצודה במהירות ולאלתר, למעשה אביר כלשהו הושאר לכבות את המדורה שלכם ולנקות אחריכם, האחרים פשוט אמרו לכם שסירין רוצה לראות אתכם, וכמה שיותר מהר.

חלקכם כבר הייתם בסנייט-מיילו קודם, חלקכם רואים את המבצר מבפנים לראשנה, אבל יש תחושה של לחץ במבצר, האבירים האל-מתים פועלים ללא הרף להחזיר אותו למצב שבו הוא יכול לתמוך בחיים, המטבח נפתח מחדש, חדרי המשרדים חזרו להיות חדרי אוכל, נגרים בונים מחדש מיטות, ואתם רואים צוות של מהנדנסים עובד על הזרמה של מים זורמים למבצר. משהו השתנה ביומיים האחרונים, ואתם עומדים לגלות מה.

שני שומרים מובלים אתכם במצודה, ואתם מובאים בפני חדר המועצה, חדר שנזנח לפני שנים, למעשה אומרים שהפעם האחרונה שהוא תפקד הייתה שסרין עוד הייתה אבירת מוות תחת שליטת טרקאך, הוא לא היה בשימוש מאז שסירין הפכה למפקדת הייחידה באזור, ברגע שכל ההחלטות היו על כתפיה שלה בלבד, היא בחרה להפוך את החדר למחסן ולעבור לעבוד מחדרה הפרטי.
"תבדוק את זה שוב" אומר קול מתוך החדר, קול שאתם בטוחים שלא יצא לכם לשמוע קודם, "תבדוק את זה שוב אני אומר לך!" אומר הקול בכעס. הדלת נפתחת בעוד בן אנוש יוצא ממנה במהירות, הוא רק מהנהן בפניכם ורץ בחזרה לחצר המצודה.
"תכניסו אותם כבר" אומר אותו הקול, והשומרים מסמלים לכם להיכנס.

חדר המועצה בנוי בצורת עיגול, הוא כולל שולחן בצורת חצי עיגול המשקיף על הדלת, ובעצם מאפשר ישיבה נוחה של שבעה אנשים, נראה לכם שעשרה אנשים יכולים לעמוד בפני השולחן בקלות, כנראה המקום הזה נועד לאנשים המדווחים למועצה, או לאנשים העומדים לדין בפנייה. כרגע מי שנמצא בו הוא בן אנוש גבוה, ההלוך בחדר הלוך ושוב, בצידו השני של השולחן יושבת כרגע סירין. "סבסטאין" היא אומרת. אבל הוא רק מרים את ידו להשתיק אותה.
"חכי." הוא אומר לה, "אני מנסה לחשוב, זה חדשות מדאיגות. לעזזאל זה חדשות רעות ברמה של פלישת הפיות לגידעון." הוא עוצר להתסכל עליכם. "אלה הגיבורים שלך?" הוא שואל אותה, "לא משנה, אני מניח שאנחנו לא יכולים להיות בררנים כרגע." הוא מוסיף ונעמד לפניכם. סבסטיאן הוא בסך הכל בן אנוש מעט גבוה, זוג אקדחים קשור לחגרותו, אלה מכם שלמדו להכיר ציוד רעגי זוכרים שרוב האקדחים נועדו לקליע אחד לכל טעינה של הנשק, אבל לאחרונה הסוחרים של מקציה פיתחו נשק חדש, הדומה ברעיון שלו לרובה קשת נטען, רק בגרסת אקדח, אתם לא יכולים אלא להניח שהאקדחים שקשורים לחגורה שלו הם אותו דגם חדש.

סבסטיאן בוחן אתכם במבטו, רגע של שקט עובר עד שהוא מהנהן לעצמו. עיניו הכחולות מזכירות מעט את הים, שיערו החום מסורק בקפידה וזקנו מגולח. "אין לכם מושג למה אתם פה." הוא אומר, לא שואל. אומר, הוא לא הולך לבזבז זמן על לשאול אתכם על דעתכם מדוע נקראתם.
"נכון לעכשיו, לפני שעתיים המדיקאן הותקפה." הוא אומר בקרירות, "העיר לא הושמדה וזה לא אירוע בכנה מידה של אלור-גאנה, אבל זו ההתקפה הראשנה על העיר מאז הפלישה של הפיות, אנחנו מנסים להבין מי תקף את העיר, אבל המטרה שלו הייתה ברורה, מעבר ללזרוע פחד והרס, הוא ניסה להשיג משהו." סבסטיאן נוקש בידו ופרץ של אור בוקע ממנו, אתם מבינים שמדובר באשלייה כאשר שלוש לוחות אבן מופיעים באוויר, כתב לא ברור מופיע עליהם.

"לפני חמש מאות שנה." מתחילה סירין להגיד, "ה...בן שלי, וארבעה מהחברים שלו גילו את הלוחות האלה במה שאפשר לקרוע לו רק בתור "זמן אחר" - אלה הלוחות שחשפו שהאל האחד היה טרקאך." היא אומרת, "אני אבהיר עוד פעם, הלוחות האלה עתיקים, אבל בו בזמן צעירים, אני לא יודעת מתי הם נוצרו, אבל... הם הובוא לפה מרצף זמן שונה, זו הייתה הפעם השנייה שהפיות השתמשו בכוח הזה עליו ועל החברים שלו, אף אחד לא הצליח לשחזר את זה, אבל נראה שלפיות יש כוח כלשהו לפתוח את שערי הזמן, ההבדל בינם לבין אדון הזמן..." היא ממשיכה אבל סביסטאן קוטע אותה "אדון הזמן יכול לשנות את הזמן, הפיות יכולות רק לצפות בו, כל מה שהן עושות בזמן השונה לא משפיע על הזמן שלנו, הן יכולות להשמיד אותנו לפני שנולדנו, אבל זה לא ישפיע על הזמן הזה. רק אדון הזמן יכול לשנות את הזמן עצמו. אבל אלה" הוא מצביע על אשליית הלוחות. "היו הדבר היחידי בעולם שלנו שהגיע מהזמן האחר, בחמש מאות השנים האחרונות הח'ליפים ניסו להבין כיצד זה אפשרי, וכיצד ניתן להשתמש בכוח הזה בעצמנו, כשהלחות הפכו לאבני המפתח של המחקר, המטרה שלנו בשנים האחרונות הייתה ברורה, אם נוכל לגשת לזמן האחר, אולי לא נוכל להשמיד את סירונה בו ולנקות אותה כאן, אבל אולי כן נוכל לדעת איך האלים ניצחו אותה בעבר, ואולי לעשות את זה גם כאן."

הוא עוצר לרגע, "כמו שאמרתי, לפני שעתיים החליף של המדיקאן שלח הודעה לכל מי שהיה מוכן להקשיב, המדיקאן הותקפה, הרבה סיירים ורפיקים [הבהרה- רפיק זה דרואיד רעגי] נהרגו ונפצעו, ובסוף המתקפה הלוחות נעלמו, אנחנו מניחים שהמתקפה הייתה פעולת הסחה שנועדה להפנות את המבט מהלוחות." הוא מסביר, "אבל דבר אחד אנחנו יודעים, מי שתקף את העיר לא היה הפיות." הוא אומר ונותן למידע לשקוע. "זו לא השארה, זו אמת, למעשה... עד כמה שאני לא רוצה להודות בזה, הפיות נמצאות כרגע במידקאן ומסייעות עם הפצועים, אין לי מושג למה."

הוא פולט אוויר, "רוב האנשים מניחים שיש 2 כוחות בעולם שלנו כרגע, הסירונאים וכל השאר, כל מי שלא איתנו משרת את הפיות, אבל"
סירין מתערבת, "אבל יש צד שלישי." היא מסבירה, "אני לא יודעת למה, אני לא יודעת איך, אבל נמל חירות מוגן על ידי האדמירל, הפיות צריכות אישור כדי להתסובב בנמל חירות, ואנחנו צריכים אישור כדי לשלוח לשלם פליטים, עד עכשיו הנחנו שהפיות פשוט לא מעוניינות בנמל חירות. אבל העדכון האחרון שקיבלנו..." הדלת נפתחת כשהבחור שיצא מהחדר חוזר שוב עם קלף בידו. "אדוני." הוא אומר לסבסטיאן, "בדקתי." וסבסטיאן קוטף מידו את הקלף. "זה דיווח מלפני יומיים, נסיך פיות הוצא להורג בנמל חירות." הוא מדגיש את המילה "נסיך", "לא דוכס ולא ברון, האדמירל בחר להוציא להורג בפומבי את אחד מאנשיה של סירונה, הדיווח הזה נבדק היופ בפעם השנייה עם סוכנים שונים בנמל חירות, הוא עדכני ונכון."

סירין קמה מכסאה. "אנחנו זקוקים לקואלציה." היא אורמת בצער. "אירועי הימים האחרונים לימדו אותי את זה, ועד כמה שאני לא מסכימה עם סבסטאין על דרך הפעולה, שנינו מסיכמים שכדי לנצח את סירונה, חדר המועצה הזה צריך להיות שלם, יבוא היום לבחר את כל מי שצריך לשבת מסביב לשולחן הזה, אבל ברור לכולנו מי הראשון שאנחנו רוצים פה." סביטאין פשוט ניגש לשולחן העץ וחורט בעזרת סכין את המילה "האדמירל".

"תצאו לנמל חירות" הוא אומר, "תגלו מה הקטע של האדמירל, מי הוא, מה הוא, איך הוא עושה את זה ולמה הוא עושה את זה, תעשו את כל זה ותביאו אותו לשבת בשולחן הזה." הוא מחכה רגע בודד, "הייתי מבטיח לתת להרעיף עליכם אוצורות ותארים אם תעשו את זה, אבל אני מרשה לעצמי להניח שיש לכם יצר הישרדות והבנה שבמצב הנוכחי אנחנו לא מפסידים, אנחנו גוססים." הוא אומר, "אתם שואלים את עצמכם למה אתם?" הוא מקדים תרופה למכה. "כי אתם אף אחד, אתם לא שייכים לאף צד באופן גלוי, אתם היחידים שאפשר לשלוח מבלי שיהיה להם דגל כלשהו מעליהם, אתם כל כך שונים אחד מהשני שאף אחד לא יניח שאתם מייצגים צד כלשהו, או שיש לכם אג'נדה מעל לשרוד, אם אני, סירין או כל שליח שלנו יצא, ההנחה תהיה שהבריח או האבירים מנסים להשיג מזה משהו, אתם מספיק כלום כדי לא לסמל שום דבר עדיין, אבל מסתבר שמספיק מיומנים כדי להתמודד עם הסכנות הברורות." הוא שולף חמישה שביבי עץ. "אישורי מעבר לנמל חירות." הוא מושיט אותם אליכם. "אם אתם לוקחים על עצמכם את המשימה הזו." הוא מסיים.

OUT
מזל טוב, יצרתם לעצמכם מדרג יחסים עם פלגים בעולם, בעתיד זה יהיה רלבנטי יותר, אבל גישת הביניים שלקחתם אומרת שגם הבריח וגם האבירים מכירים בכם וביכולות שלכם, אבל מצד שני כל צד מעדיף אתכם פחות ממה שהיה מעדיף אם הייתם מגשימים רק את המטרה שלו. ככל אצבע אתם מוספים את מדרג היחס שלכם לכל בדיקה שרלבנטית לפלג שאתם מתקשרים איתו, זה אומר תוסף המדרג לדיפלומטיה/איום/בלאף עם הפלג, ידעים על הפלג, וכל מה שתצליחו לשכנע אותי שרלבנטי. אם מישהו מכם רוצה לקחת אחריות על לנהל מעקב על זה - בכיף ויעדכן, אני בכל מקרה רושם את זה פה, ובהקדם אערוך את זה להודעה הראשנה.
מדרג יחסים
בריח- 1
אבירים -1
 
״אני מוכן מאן״ זולג׳ין לוקח את השבב. יש לו יותר ממטרה אחת במקום הזה, נמל חירות. הכתר שם, האדמירל שם וחייבת להיות שם לואה כלשהי. הוא צריך לאסוף אותן, לאחד אותן, לתעל אותן. רק כך הוא ישיג את הכוח שהוא צריך.
 
חזרה
Top