פרקים למנחה שלא מיועדים לשחקנים? בעד/נגד?

כמו שאמרת - תלוי שיטה.
יש שיטות שדורשות את זה ויש שיטות שלא.

לדעתי זה תלוי על מה מדברים. עולם, שיטה, עולם מערכה וכו'.

תראו, העולם עצמו לדעתי לא אמור להכיל ספוילרים. כלומר, אם זה כתוב, רוב העולם יודע את זה (אלא אם כן מצוין אחרת). אם זה לא כתוב, אין בעיה.
ונגיד שיש מקום הנקרא בור העוצמה שמכיל מלא אוצרות וכו', אבל אף אחד לא יודע איפה הוא נמצא. אני חושב שאני לפחות הייתי מציין שבאמת לא ידוע. אולי זאת תהיה חידה גם למנחה? או שאולי קרס הרפתקה כלשהוא יחליט שזה נמצא באיזור ההוא והזה.
ואולי הרפתקה אחת אחרי זה תוכל פשוט להחליט שזה היה כלום לעומת הבור האמיתי. זה היופי במשחקי תפקידים. הכל יכול לקרות.

אבל נגיד שכן. כתוב רק למנחה ולא לשחקנים שהבור נמצא באיזור ההוא.
אז אפילו אם השחקנים קראו את זה והחליטו לעשות מטא גיימינג, מסבירים להם שהם נמצאים בשממות המערביות, והם רחוקים מאוד מהאיזור שם, והם באמצע הרפתקה. ואז פשוט לנצל את העובדה שהם כן יודעים על בור העוצמה ואיפה הוא, אבל לא באיזה מקום מדויק הוא. בקיצור, אני לא רואה שום בעיה.

הרפתקה היא סיפור. לכן מובן שלא מדלגים לפרק האחרון, אפילו אם אני מאוד רוצה לדעת. (לפחות רובנו לא מדלגים...)

אבל אם הייתי משחק בסיפור של הערפילאים (של ברנדון סנדרסון) (בלי ספוילרים בבקשה! לא גמרתי את הסדרה, זאת היתה דוגמה הגיונית) לדוגמה, היה אסור לי לקרוא על העולם. בערפילאים חלק מהעולם מוטל באפלה, חלק ידוע, ורוב הספרים מדברים על האמיתות שפתאום מתגלות.

אבל זה האופן הכללי.
אם יש לו עלילה שמשחקים, אז צריך קטע למנחה, ואם אין עלילה, אלא פשוט עולם, אז למה לא?

השאלה היא מה המוקד של החומר, אם מדובר בהרפתקת חקירה או במערכה שעוסקת בגילוי סודות אז יש טעם להפרדה בין הגלוי לנסתר.
אם מדובר במשחק של הרפתקה וכיסוח זה לא כל כך נורא אם השחקנים יקראו על הטרולים. אחרי הכל, הדמויות שלהם צריכות לדעת משהו על העולם. כמו כן, יכול להיות מצב בו אחד השחקנים הוא מנחה בקבוצה אחרת וממילא יש לו את הידע הזה. אפשר פשוט להטיל מגבלה שבזמן משחק אסור לשחקנים לחפש ידע על העולם בספרים או לחילופין להסתמך על גלגולי ידע מוצלחים כדי לחשוף פרטים על העולם.