"טוב... אני מניחה שתוכלו להכנס..." הבחורה זזה מהדלת, אך על פניה ניתן לראות פרנויה גדולה, כאילו היא חושבת שהיא מכניסה לביתה שודדים או אנסים או שניהם גם יחד. אתם נכנסים לבקתה אחד אחד, והיא כמעט קופאת כשת'אדיוס מגיע אל מפתן הדלת. "לא לדאוג, גברת נחמדה! ת'אדיוס להשאר בחוץ ולשמור, לא ילכלך בית!" ת'אדיוס אומר ונעמד כמה מטרים מחוץ לדלת, ללא ניע.
הבית קטן ומלא בערבוביה של חפצים, וריחות הקדרה וצמחי המרפא מציפים אתכם. לא נראה שיש כאן מישהו מלבדכם והבחורה, אשר כושלת לאט אל שולחן עץ קטן ומזמינה אתכם לשבת סביבו. "שמי נעומילייה... או נעומי, בקיצור." היא מנסה לחייך.
