שיר של אש ושל קרח, פרק ג' [ הסתיים ]

אולריק שולף מהר את חרבו הממזרית, ופונה להדוף את חניתו של יריבו למטה, כדי שיוכל להכות בו בעוצמה כשהוא חשוף.

ooc: רמת התגובות, או ליתר דיוק חוסר התגובות כאן, מתקרבת לקו האדום (אני יודע שהמחשב של וולקנה מקולקל - אני מתייחס כאן לשחקנים האחרים). דובר בזמנו על שתי תגובות ליום, וכרגע אצל חלק מהשחקנים אין אפילו אחת, או שאני צריך לרדוף אחריהם בשביל תגובות - וזה די נמאס לי. בדיוק לזה התכוונתי בכללי הפורום, כשיעצתי לשחקנים לא לקפוץ על יותר מדי הרפתקאות בו-זמנית.
למען, האמת, הייתי כבר עם הודעת נעילה של ההרפתקאה בקנה, כאשר ראיתי את התגובה של ואנג - ולכן אני מנסה עוד פעם אחת ואחרונה. אם זה ימשך, אני פשוט אנעל את ההרפתקאה או אצמצם/אחליף שחקנים.
ועוד דבר: תתחילו לחשוב עם הדמויות. אם הייתם מנסים לאסוף מידע, לא הייתם נקלעים למארב הזה.

ic:
"הרעים האמיצים" מסתערים קדימה בצווחות ויללות, שנשמעות כמו חבורת שדים שברחה מן הגהינום. המירי יורה באולריק מטווח קצר ברובה הקשת שלו, אולם הזווית לא נוחה משום שהוא נזהר לא לפגוע בשחור העור עם החנית, ולכן החץ עובר הרחק מצידו של אולריק ונתקע בקיר האבן מאחוריכם.
אולריק מנסה לקפוץ הצידה, ובן-הקיץ קולט את התנועה ומסתובב איתו, בלא שיעצר. ברגע האחרון, עולה בידי אולריק להסיט את החנית האכזרית מלהנעץ בו, ולפני ששחור-העור מתאושש מהאכזבה, הוא משחרר את חרבו והולם ביריב הבלתי מוגן במלוא העוצמה. בן הקיץ מיבב, ומתמוטט לאחור, פניו משוספים והוא מתיז דם לכל עבר.
בינתיים, האיבן מסתער פעם נוספת והולם עם הגרזן בכח רב. דדמונד כמעט ונחנק מן הצחנה של הגוף השעיר הגדול, שלעומתו מריחה הבקתה של האלכימאי המת כמו בושם. זדמונד הודף את המהלומה השניה בתנופה של החרב בידו, ויוצא להתקפה בשתי מהלומות מהירות של הפלדה הואליריאנית שלו. אלא, שהאיבן ציפה לכך והוא מציל את עצמו בקפיצה מהירה לאחור, מאפשר לדותראקי השמן זולו להכנס לקרב.
היצור העצום, מחרחר ומעלה חיוך מרושע על פניו העגולות, מתנודד קדימה כשהפעמונים בצמתו מצלצלים.
"יש לו קסומה" הוא מגרגר "זאת שלי, החרב הזו... וארגו הזקן יכול לקפוץ לי, לפני שיקבל אותה"
ברגע הבא, זולו הולם בעוצמה כזו, שיכולה היתה לשסף פר, ודזמונד חש את שריקת האראח העצום ליד ראשו... לו היה זולו מחכה עוד שניה ומדייק יותר, היה די בכך לחתוך את קסדתו וראשו של האביר כאילו היו עץ רקוב.

ליד קיר האבן והסורגים החלודים, דיאנה קופצת הצידה בקלילות, מתחמקת בלא קושי ממהלומת חרב מגושמת ששולח הליסני הפרוע לעברה. אחר, הנערה לבית פריי יוצאת להתפקת נגד. הליסני צורח בבהלה, ומצליח להדוף את הלהב הראשון הנשלח לעברו בקשת... בדיוק שניה לפני שהשני ננעץ אל תוך חזהו. הבלונדיני המפורעש והפרוע צורח ומקיא דם, ואז מתמוטט בכבדות, מפרכס פרכוסים אחרונים.

המירי צורח בזעם, צועד עוד צעד קדימה בכדי לא לחסום את הפרצה, ויורה מעל ראשו של הכושי הגוסס. אולריק חש כאב נורא ונופל על ברכיו, כאשר הקליע הגס חודר את השיריון וננעץ לתוך צידה של כתפו.
"הבא בין העיניים" נוהם המירי, ופונה לטעון שוב את רובה הקשת שלו.

בינתיים, פורצים עוד שני יריבים חדשים קדימה: אחד מהם, טירושי עם זקן מפוצל צבוע ירוק, וקסדת מוזרה עם שלוש קרניים, וציורים אדומים משורטטים על לחייו.
השני, שאין לכם מושג מהיכן הגיע, נראה פסע אחד בלבד מעל קוף-אדם: יצור שעיר, אולי חצי איבני וחצי משהו דוחה עוד יותר, עם מצח משופע ושער פרוע אפור, שאין לכם מושג מתי הוא נגמר, ומתי מתחילים השפם והזקן המדובללים שלו. ביד אחת הוא מחזיק דקר ארוך ומשונן, ובשניה מנופף בפלייל מסוכן, שנוהם ושורק מעל ראשו.

מעבר לגדר, אתם שומעים את קולו הזועם של המפקד עם מסכת העז.
"מהר יותר, טיפסים ארורים סכמותכם, תביאו גרסינים! תפילו את הגדר המוסתנת הזו, ותגמרו אותם! האסה, היא סווה הרבה-הרבה דרקוני זהב!"

אולריק צורח מהכאב, אך מנסה להתנגד. הוא זורק על האיבני בקבוקון שלקח מהזקן, ופונה לתקוף את זולו (בתנאי שהחץ פגע בכתפו השמאלית. אם הוא פגע בימנית אולריק פשוט מתפלל לשבעה ומחפש דרך מילוט..) בצעקות "צוק קסטראלי!" (רק בגלל שאין לו שום דבר אחר לצעוק)

OOC: מצטער גדעון, פשוט אני לא יכול להגיב במשך רוב היום, ואני פנוי בלילות... מה שכן, זה לא עסק אם נכתוב לך כל הודעה שאנחנו ערניים ומחפשים XYZ... אני עדיין לא מבין איך יכלנו למנוע את המארב

ooc: לא התכוונתי שתכתבו כל הודעה - אבל מה שכן, האמנתם לסיפור מצוץ מהאצבע, ונכנסתם לתוך עמק הפשפשים כאילו אתם הולכים למסיבת תה בטוחה; לא דיברתם עם זהובי הגלימות, שיכלו לסתור לגמרי חלק גדול מהסיפור ולהבהיר לכם שמשהו מאד לא בסדר, לא השארתם אף אדם בתור זקיף בפתח הסמטה, כדי שיצפה (למרות שהזהרתי במפורש כי זה מבוי סתום - מקום קלאסי למלכודת) שיזהיר אותכם על התקרבות "הרעים האמיצים", וכך הלאה.

אני אשתמש בתירוץ שבן דוד שלי נתן בזמנו עם הגמד שלו: הייתי שיכור...

OOC: אני ממש מצטער, פשוט שהמחשב שלי פועל מאוד לא טוב, והאינטרנט לא פועל חצי מהזמן. וביומיים האחרונים לא הייתי בבית לרגע אחד.

IC: דזמונד משתמש במומנטום של היריב שלו בשביל להחדיר את החרב במקום הכי לא מוגן, בית השחי. הוא לא משתמש בהרבה כוח, רק מנסה להחדיר את החרב חלק דרך הבגדים והשריון, ולתוך הבשר, המומנטום יעשה את השאר.

OOC: אתה שוכח שהכמה ימים האחרונים היו יום אבל ואחריו יום חג, בזמנים האלה יש פחות זמן להגיב מביום רגיל.

האריס ממהר להזיז את סאנדרין אחורה בכדי להרחיק אותה מג'ורי "זו היא איננה המלכה סר, היא רק דומה לה" הוא אומר בקול שקט ומפוחד.
'נקווה שבני סטארק טיפשים המו שהם נראים' חושב לעצמו האריס וממהר להעביר נושא "לא נעלבנו והכל נסלח, אך אנחנו די ממהרים ונאלץ לעזוב אתכם לדרככם עכשיו" הו לוקח את ידה של סאנדרין ומתחיל ללכת במהירות לכיוון הפונדק.

--- אולריק, דיאנה, דזמונד ---
אולריק, כואב כולו ומסוחרר, משליך את השיקוי ומנפץ אותו על שני יריביו של דזמונד. התכולה לא מזיקה, אולם הנוזל שמשפריץ לכל עבר מפריע להם לרגע, שדזמונד מנצל באורח מיטבי. זולו השמן מצליח להדוף מהלומה אחת, אולם אז חודרת הפלדה הואלריאנית לעומק, מתיזה שומן ודם לכל עבר.
הדותארקי העצום צווח ומשטתח ארצה, לא ברור האם הוא חי או מת
(112 נקודות נזק).
(ooc: האם הצלת מבלי-משים את ידו של הקוטל-מלך? ספק).
ic: האיבני צורח בבהלה, ומכה בכל כוחו; דזמונד חש הלם וכאב, ומגינו נסדק (7 נקודות נזק הלם), דומה, כי רק הנוזל בפניו מנע מן היצור המצחין לגרום נזק חמור בהרבה.
באותו רגע, מזנקת דיאנה קדימה בקפיצה, עטה על המירי בעודו מנסה לטעון פעם נוספת את רובה הקשת שלו; החרב הולמת, וקול עמום נשמע, כאשר נפגע רובה הקשת ונסדק. המירי עצמו נפצע קל בידו (12 נקודות נזק). הוא שומט את רובה הקשת בגידוף ונסוג לאחור.
מן העבר השני, אתם שומעים גרזינים הולמים במרץ, אולם הכלונסאות חזקות, ועומדות עדיין במקומם.
היצור דמוי הקוף נוהם ומזיל ריר, בעודו מסחרר את הפלייל מעל ראשו ומנחית אותו על דיאנה. כאב עצום חולף בה, כשהיא מזדעזעת מהמכה (17 נקודות נזק), אולם הקסדה הואליריאנית שלראשה הצילה אותה פעם נוספת מפגיעה חמורה. התירושי צווח משהו בשפה עילגת והולם, אולם דיאנה הספיקה לסגת לאחור, והמכה חולפת הרחק ממנה. משופע המצח יורק על דיאנה, ומנסה להפעיל את הדקר, אולם המכה רשלנית ודיאנה הודפת אותה בקלות.

מעבר לגדר, אתם שומעים את הוט צועק ומשתולל, מקלל את הגרזינאים ודורש שיעבדו מהר יותר.
"האיסה הזו חסובה מאד!" הוא צועק בקולי קולות.
דיאנה ויריביה מחליפים עוד סדרת מהלומות, בלא תוצאות ניכרות. לולאה שורקת, חולפת סמוך מאד לראשה, ונדמה לה שמעבר לפרצה היא רואה אדם נמוך ועגול בלבוש מוזר של שוטה, שמגרגר:
"היתה עלמה שקפצה לה על חבל..."

ברגע הבא, תוקעת קרן צורמני, ומישהו רחוק צועק, במבטא דורני כבד:
"זהובי גלימות! זהובי גלימות באים, ויש איתם אבירים!"
וארגו הוט צועק משהו נזעם, אולם נראה ש"הרעים האמיצים" אינם מחכים ליותר, לפני שהם נסים. האיבני איטי מדי, מנסה לשגר מהלומה אחרונה בדזמונד, והדבר עולה לו בחייו; מהלומה אחרונה של החרב הקטלנית בידי האביר מצרפת אותו בראש ערוף לזולו על הרצפה.
דיאנה שבה וצריכה להתחמק, כאשר החבל השורק כמעט מתלבש עליה, בעוד שני יריביה נסוגים בדילוג לעבר הפרצה והלאה. חץ נוסף של רובה קשת שורק לעברה, אולם הוא מכוון ברישול, וננעץ בכלונסאות ליד הפשפש.

ברגע הבא, סוף-סוף, אתם לבדכם... מלבד ארבעה או חמישה "רעים אמיצים" הרוגים המוטלים סביב.

--- האריס ----
ג'ורי קאסל מביט בכם בפקפוק.
"אני מוכן להשבע שזו נראית בדיוק כמו המלכה" הוא אומר, נועץ בכם מבט, הסטארקים מתלחשים ביניהם. סנדרין לא נראית מרוצה מדי מכך שאתה גורר אותה משם, אולם היא נכנעת בזו הפעם.
האריס וסנדרין נסוגים למבואת האולם, והאריס לפחות חש עיניים לא מעטות שמתבוננות בהם בסקרנות.
אולם, כאשר אתם קרבים ליציאה, האריס מבחין בקבוצת אנשים, הלבושים כמו זהובי גלימות, שמתקדמים במישרים לעברה, ואחד מהם מצביע עליו; משהו בטיפוסים הללו לא מוצא חן בעיניו... ממש לא.

אולריק נושם בכבדות ומחייך. "התכוונתי בכלל לזרוק את הבקבוקון על המירי" הוא מתחיל לצחוק, בעוד שהוא תופס את זרועו בכאב. "למה אתם חושבים שהעזים רוצים את דיאנה? מה כבר עשית אתמול?" הוא שואל, קצת חושש מהתשובה

דיאנה רוקעת ברגלה בתיסכול "אוף! איזה קרב מטומטם!" היא אומרת בזעם. "זה היה טיפשי כל-כך!" היא יורה מבט מעוצבן על אורליק "ולא, לא עשיתי כלום זה בסדר." אני כל-כך טיפשה, שום אביר לא היה נופל ככה.
"בא נלך מכאן, כל מה שחסר לנו זה שנפגוש איזה זהוב גלימות." האריס צדק, לא הינו צריכים ללכת היא מציצה מהפתח ואם האזור פנוי היא יוצאת החוצה "הזמר הזה... אני אראה לו..." היא מלמלת לעצמה. זה לא יכול היה היות בגלל התקרית אתמול בערב. אז מה הם כן רוצים?


ooc: מחרותיים או מחר אני אפרמט את המחשב (וחסל צרות). לכן יש סיכוי מכובד שאני אעלם ליומים (בתיקווה שהכל יעבור כמו שצריך). התנצלות מראש. לאחר מכן אני אוכל לחזור להגיב כמו שצריך.

'מה עכשיו' רוטן לעצמו האריס בזמן שהוא מתחיל ללכת אל היציאה מושך אחריו את סאנדרין 'ידעתי שהייתי צריך להשאיר אותה בפונדק, חסר לי שהכלב לבית סטארק יפתח את פיו' הוא מאט קצת את ההליכה מנסה ללהראות תמים ככל האפשר ולוחש לסאנדרין:
"אנחנו לא רוצים שעוד מישהו יחשוד בנו, תדאגי שלא יראו את פניך".

---- האריס -----

החיילים של סטארק ממשיכים להביט בכם כשאתם מתרחקים; הבעיה היא, שהחבורה עם הגלימות הזהובות חוסמת את דרככם, ואחד מהם, שנראה כמפקד, צועד קדימה. האריס מוצא את עצמו בוהה בפנים מאורכות ורעות-סבר, עם עיניים אפורות עכורות, וחיוך דק על הפנים, שממש אינו מוצא חן בעיניכם.
"זו היא" הוא פולט בגיחוך ידעני, ושולח בכם מבט מבשר רעות.
"סר האריס קנינג, אני משער" הוא אומר "צר לי לבשר לך, שבת ליוויתך עצורה בעוון התחזות, ואתה עצור גם כן, בעוון סיוע להתחזות" חמשת בני הלוויה שלו טופחים באיום על ניצבי חרבותיהם.
"מפקד משמר העיר, קפטן ג'אנוס סלינט, הורה להביא אותכם אליו מיד" הוא מוסיף, מדושן עונג "אני מקווה מאד, שתבואו בשקט. עכשיו, תנו לי את החרבות שלכם, בבקשה".
"היית מת!" מצהירה סאנדרין, שולחת בו מבט רושף ומסוכן, שפתאום מזכיר לסר האריס באופן מופלא דווקא את ג'יים "באיזה צד של הפרצוף המכוער שלך אתה רוצה אותה?"
"תרגיע את הנקבה" מגרגר שומר מגודל, קולו רווי מבטא זר, ככל הנראה קוהורי "אחרת ישפך כאן דם".

--- דזמונד, דיאנה, אולריק ----

ooc: מיינד רידר, תשלב את התגובה הקודמת שלך, קרי, מה הוא חושב לאחר הקרב + על חילופי הדברים בין אולריק לדיאנה, בתחילת התגובה הבאה.
ועוד דבר: כעת, דזמונד מודע היטב לעוצמה של החרב שלו, ומה ההבדל בין פלדה ואליריאנית לחרב רגילה. שום להב רגיל (אלא אם כן ההר היה עומד בקצהו השני) לא היה משכיב טיפוס כמו זולו במכה אחת.

ic: אתם מנסים לצאת דרך הפשפש ומסביב לבקתה הבוערת עדיים, בחזרה אל הסמטה, בכדי להתחמק ממנה. אולם, מדובר בכברת דרך עם עשן מחניק, ואולריק הפצוע, שצריך להתמך בידי דזמונד, מאט את הקצב עוד יותר.
אתם כמעט לא מספיקים להכנס בחזרה אל הסמטה, כאשר מולכם מופיעים, בריצה, כעשרה או יותר זהובי גלימות.
"האש כאן!" צועק אחד.
"הם רצו לשם, כל הכנופיה ההיא!" צועק אחר.
"אתם, היכן הבריונים החמושים ההם!" קורא לעברכם שלישי "הם הציתו את האש, הא?"

מה שאתם רואים, ברגע הבא, זה מספר דמויות בשיריונות וגלימות הבאות אחרי השומרים... לפחות ארבעה אבירים חמושים היטב, שכלל הנראה הצטרפו אל השומרים בתקווה לתפוס מעלל גבורה זה או אחר... או מטעמים אחרים. אחד מהם נראה כמו ואסאל צעיר של לורד קראקהול, אחר שייך לבית טיירל, ואילו, לצערה הרב של דיאנה, היא מזהה היטב את סמל המגדלים התאומים על השיריון של שני האחרים.
"הא, ידעתי שזו היא" נוהם אאניז פריי, שמחזיק כעת גרזן כפול-להבים מפחיד, פדחתו הקרחת נוטפת זעה "ברגע שאמרו לי שיש כאן עלמה עם חרבות, כבר ידעתי יפה במי מדובר..."
השני, פריי צעיר יותר, שדיאנה אפילו מתקשה לזכור את שמו (אולי אחד הוולדרים הרבים), פורץ בצחוק.
"ובשילוב עם צרות, זה בטוח היא"
אאניז מניד בראשו ומסמן לדיאנה בידו.
"לכאן, פרחחית, לכאן... אמרתי לסטברון שהיא תמצא משהו להסתבך בו, לא?"

דזמונד מעביר את ידו על להב חרבו, ומחזיר אותה לנדן. הוא מחייך ויורק על הגוף המדמם של זולו. שום אראח לא יכול על החרב שלי...
הוא פונה לזהוב הגלימה שדיבר איתם בקשר לשרפה ואומר, "אלו היו הם," הוא אומר, "הם איימו עלינו והציתו את המקום. תודה לשבעה שהגעתם, אחרת כבר היינו בשר קצוץ ושרוף." נראה שהשקר יוצא לו מאוד בטבעיות.
הוא מחייך. ידו על ניצב חרבו.

--- דזמונד, אולריק, דיאנה ----

זהובי הגלימות והאבירים מביטים בכם במבטים תמהים וסקרניים.
"מי הלורד שלכם?" שואל מישהו "ומה לכל הרוחות חיפשתם במקום המסריח הזה?"
עיניו של האביר מהדרום מתמלאות חמדנות, כשהוא מציץ בניצב החרב של דזמונד.
"הו, תביטו בחרב הזו!" הוא קורא בתדהמה.
"בכמה אתה מוכר אותה, סר?" שואל מישהו בהתלהבות.

ואילו אאניז שם יד מסוקסת וחזקה על כתפה של דיאנה, בארשת של:
"את באה לראות את אביך עכשיו. זה לא נתון לויכוח, גברת צעירה!"

ooc: מלבד התגובה, שכל אחד יכתוב בהערה האם יש לו כוונות לעשות משהו חשוב/יוצא דופן לפני התחרויות, שיערכו בעוד ימים ספורים.

"מוכר אותה?" דזמונד שואל וצוחק, "לא תודה!"
הוא משחק בשערו ואומר, "אני סר דזמונד אסטרן, והיינו פה בשביל משקה מיוחד אצל הזקן שהם הרגו."
**********
דזמונד לא ממש הולך לעשות שום דבר מיוחד עד התחרויות, מכיוון שאיננו משתתף.

"טוב חבר" אולריק אומר לדזמונד שתומך בו בדרך כאשר זהובי הגלימות הולכים. "לפחות זה נגמר" הוא מחייך. "אבל עכשיו אנחנו צריכים להציל את הבחורה, ורצוי שקודם כל נדבר עם המלומד פייסל. הוא קשור לכל העניין, והייתי רוצה להמנע ממארב נוסף", הוא מסתכל על החץ הבולט מכתפו. "הוא בטח יוכל לעזור לנו, שמעתי שהמלכה סרסיי שולטת בו ביד רמה, ואנחנו הרי אנשיו של טיווין לא?" הוא קורץ ונאנק פתאום "צריך להוציא את החץ הזה..."

ooc: כרגע, דיאנה נפרדת לרגע מהאחרים משום שהיא הולכת ל"בירור" אצל אביה (אלא אם כן היא תצליח להתחמק).
לגבי אולריק ודזמונד - תפרטו לי בדיוק מה אתם מתכננים, ואם אתם רוצים לנסות להפגש עם פיסל, דרך מי אתם פונים (האם דרך הקפטנים של משמר לאניסטר?)
ואני עדיין מחכה לתגובה של האריס, משום שהקטע שלו כרגע הוא החשוב ביותר (מרגע שנגמר הקרב).

ic: ברגע שאולריק טופח על החץ ומושך בו בהיסח הדעת (ולא בכח רב מדי), הוא נשלף במהירות מפתיעה מכתפו. הכאב הוא איום, אבל למרות זאת, הכאב עצמו, והדם שפורץ החוצה, הם הרבה פחות ממה שאולריק חשש בתחילה, או ראה במקרים דומים בעבר. הפצע נראה נקי ושטחי יותר מהצפוי, באורח כמעט תמוה.

"אני לא חושב שצריך לנסות לדבר עם פיסל," דזמונד אומר, "בכלל לא כדאי לערב מישהו בדרגה כה גבוהה. אני לא רוצה לסיים את חיי בידיו של איזה רוצח שכיר של המלומד העליון."
לעזאזל, דזמונד חושב לעצמו, לא הייתי צריך לבוא למשימה הזאת...

ooc: נוצרה בעיה, משום שפרק ג' כמעט נגמר - מלבד שני קטעים, אחד של דיאנה, ואחד של האריס, שהוא חשוב מאד, ומהווה "צוואר בקבוק" שמונע את סיום הפרק ומעבר הישר לפרק הבא, שמתחיל בתחרויות הימין.

tangelwoogd, הייתי מציע שתתאם איתי זמן בו תוכל לנכוח ברשת ולתת כמה תגובות רציפות, בכדי שנוכל לסיים את הפרק.

אולריק נראה קצת מופתע. "טוב, אני אשמור על השיקוי הזהוב עד שתשנה את דעתך. אתה פה האביר עם הקשרים בחלונות הגבוהים.."