• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

למה פורום כתיבה מת?

הח׳אן הטטרי

פונדקאי ותיק
פונדקאי מפגשים חבר.ה בהיכל התהילה פונדקאי החודש
ואני מפרסם את הנושא הזה כי שמתי לב שלאחרונה אפילו כשמתפרסמים כאן סיפורים (חנית לשמש, הגשות פרטיות לאתגרים), קומץ אנשים טורח לקרוא ולהגיב. למה זה קורה, שמכל האנשים כאן בקהילה, רק בודדים - אפשר לספור את הצדיקים בסדום על יד אחת - טורחים לקרוא ולהגיב על סיפורים?
ולמה זה מפריע לי? ובכן, סביבה כזו בהחלט לא מביאה לפריון כתיבה או לשיפור יכולות הכותבים - אם אף אחד לא מעיר לך ביקורת על מה שכתבת, איך תשתפר? ולמה לך בכלל לכתוב אם אף אחד ממילא לא יטרח לקרוא? מאכזב שככה הקהילה שלנו עובדת, ושככה מייבשים את היצירה והסיפורים בפורום.
 
אני אולי קצת פחות קשור לפורום הזה, ואני חושב שזו ההודעה הראשונה שלי פה, אבל אני חושב שזה בגלל שלוש סיבות, ותקנו אותי אם אני טועה:
1. לאנשים כאן אין המון זמן. לי ולך אולי יש יותר זמן כי זה החופש הגדול, אבל למבוגרים אין חופש גדול. הם מעדיפים לענות על שאלות שהם יותר מתעניינים בהן, ואולי יש להם פחות זמן להגיב לאנשים על סיפורים וכד'.
2. זה גם קשור למיקום של הפורום. הוא נמצא יחסית נמוך בדף הפורום הראשי, אז רוב המשתמשים החדשים לא שמים לב אליו הרבה זמן. וגם אלה שכן, אולי לא בטוחים שהם מספיק זמן בפורום בשביל הזכות להגיב. אני לא אומר שזה מוצדק ונכון, אבל כשאני הצטרפתי, לפני כמה חודשים, ככה הרגשתי. אם תפתח את עמוד המשתמשים בפורום, תגלה שהכי הרבה הודעות ממשתמש אחד שם הם 13 (חוץ ממני).
3. יכול להיות שלהרבה אנשים פשוט אין מה להגיד. זה כנראה לא המצב, אבל זה יכול להיות.
 
אבל העניין הוא שמתוך האנשים שהגיבו כאן בתקופה האחרונה (אני, הלדין, אולדמן, גרגויל וקווינט - חמישה בדיוק), שלושה מבוגרים. לא נראה לי זו הסיבה.כלומר, כן, יש כאלו חסרי זמן פנוי, אבל באופן כללי לא נראה לי שכולם כאלו. ועדיין, רוב האנשים פה כן בני נוער, ו... מאכזב שרק מישהו אחד טורח להיכנס, לקרוא ולהשאיר תגובה - אפילו סתמית כמו ''אהבתי, חח''.
אפילו כשמתפרסם משהו, אף אחד כמעט לא נכנס לקרוא. ולהגיב... אני לא דורש ביקורות מקיפות - למרות שאני מאוד אשמח לכאלו - אבל לפחות איזשהו רמז לכך שקראתם. כשאתה מפרסם יצירה ולא קוראים אותה, זה לא מעלה לך את החשק לכתוב. זה גם די מעליב.
אני מניח שלרובם אין יותר מדי מה להגיד - אבל לפחות ''אהבתי, חח'', או ''לא אהבתי, ג'ון הרגיש די שטוח''.
 
הזמן זה בהחלט העניין העיקרי- לקרוא זה לוקח זמן, אפילו יותר אם אתה גם כותב ביקורת בונה אחרי. לכתוב גם לוקח זמן. להרבה אנשים אין את הזמן הדרוש לזה, אני יודע שלי לא.

אבל, שים לב שהפורום הזה אף פעם לא היה פעיל כל כך. אתה חושב שהוא היה בגלל שאתה הגעת בתור הזהב שלו עם אתגרי הכתיבה (שהיו במקרה קצת לפני שהרבה מהמשתמשים הרציניים שהיו בשזמנו התגייסו) אבל לפניהם הוא היה שומם כמו עכשיו.

הפונדק הוא בבסיסו לא פורום כתיבה, אלא משחקי תפקידים ותחביב. כתיבת סיפורים זה אחלה, כתיבה זה נהדר, אבל זה אף פעם לא היה הפוקוס של הפונדק, ואתה לא יכול להאשים את הקהילה בזה שהיא לא באה לפורום הזה בשביל לעזור לך לכתוב יותר טוב.
 
האמת שבאמת הייתי רוצה לקרוא, ובודאי להגיב, אבל אני לא מוצא את הזמן.
אני לא רוצה לעשות את זה חפיף...

זה אגב הסיבה שאני לא כל כך כותב, כי זה נראה לי יהיה חצוף מצידי לצפות לתגובה כשאני לא מגיב
 
האמת היא שאני מפנה אצבע מאשימה כלפי כותבי הסיפורים.
כשאנשים כותבים סיפורים ארוכים בהמשכים, אתה מחכה להמשך, ואז הם נוטשים את הסיפורים, זה ממש לא עושה לך חשק להתחיל לקרוא סיפורים בהמשכים אחרים, ומכאן הדרך לנטישת הפורום קצרה.
אני לא מדבר כרגע על כותבים חדשים, כי הנגע הזה קיים גם ובעיקר אצל כותבים ותיקים.

זה קצת דומה לפורום מ''ת מקוון שחדשין נוטים להיעלם להם אחרי זמן קצר ולכן ותיקים שכבר קלטו את העסק חוששים לאפשר להם להתקרב למשחקים שלהם - מציין לשבח את נקסטורל שקיבל שני חדשים.
 
חלק מזה גם נובע מתרבות של היום שזה לעשות לייקים ותגובות, לא כל פעם יש לי תגובה ארוכה ומפורטת לכתוב, ואני רגיל לעשות לייק ממקומות אחרים כדי להביע עניין/הערכה. לכתוב תגובות של "+1" או ח"ח פחות אופנתי... לכן זה שלא מגיבים לא אומר שלא קוראים. ספציפית דרך-אגב הודעות של +1 לא מקובלות... בכל מקרה כאשר יתפנה זמן לשדרוג פורום, כנראה ש"לייקים" זה גבוה ברשימה, אפילו שאני לא אוהב את זה, זה האינטרנט של היום.

הח'אן, בקשר לסיפורים שלך ספציפית: לרכז המון סיפורים באותו נושא זה מעייף. קשה להתייחס לכל אחד מהם ושמישהו נכנס לנושא הוא מקבל עומס של סיפורים.

dragonian אמר/ה:
זה אגב הסיבה שאני לא כל כך כותב, כי זה נראה לי יהיה חצוף מצידי לצפות לתגובה כשאני לא מגיב
מדוע? כמו שאתה רואה בתגובה למעלה, אנשים שמחים לתגובות ללא קשר אם אתה כותב בעצמך או לא.
אני לדוגמא, לא כותב סיפורים אלא דברים למשחקי תפקידים, וגם הרבה פחות לאחרונה כי אין לי יותר מדי זמן פנוי.

אביעד אמר/ה:
זה קצת דומה לפורום מ''ת מקוון שחדשין נוטים להיעלם להם אחרי זמן קצר ולכן ותיקים שכבר קלטו את העסק חוששים לאפשר להם להתקרב למשחקים שלהם - מציין לשבח את נקסטורל שקיבל שני חדשים.
אביעד, לא להכניס חדשים למשחק זה דרך בטוחה לדאוג לזה שעוד כמה זמן כששחקן יצטרך לעזוב, לא יהיה מישהו אחר במקומו...

נ.ב. הח'אן, אנא שנה את כותרת הנושא. זה סתם clickbait.
 
ח'אן - בקשר לסיפורים שלך ספיציפית, כמו שאולדמן אמר. אחת הסיבות שאני לא מגיב להם זה כי אני לא יודע איך להתייחס אליהם - במיוחד שהסיפור הראשון נמצא בעץ אחר ואז כבר יש שאלה איך להתייחב לשני.
אולדמן - לא תיארתי מה צריך להיות, תיארתי מה קורה בפועל. חדשים נעלמים בהמוניהם וזה לא מעלה את המוטיבציה לצרף אותם. חוץ מזה, יש דרך מצוינת לדאוג שחדשים ייכנסו - למשל אם החדש הזה נמצא כמה זמן בפורום מו"ד לפני כן פחות סיכוי שהוא יפרוש, כמו גם אם חדש פתח משחק, צירף את כל החדשים, הרוב פרשו, אבל המנחה וכמה רציניים נשארו ואותם יצרפו למשחקים עתידיים.
 
צריך לזכור שמה שחשוב זה כמה "צפיות" יש לסיפור, ולא כמה תגובות.
למרות שאם לא מגיבים, זה קצת חטא לכותבים, שאני מניח שחלק מהסיבה שהם כותבים כאן היא שהם רוצים לקבל תגובות, ולשפר את הכתיבה שלהם תוך כדי. בשורה התחתונה, למי שיש את הזמן שיגיב, ומי שאין לו את הזמן, שלא יגיב, או אם חשוב לו להגיב, שיפנה זמן.
אחרי הכל, התגובות זה בשביל הכותבים של הסיפורים.
 
אביעד אמר/ה:
אולדמן - לא תיארתי מה צריך להיות, תיארתי מה קורה בפועל. חדשים נעלמים בהמוניהם וזה לא מעלה את המוטיבציה לצרף אותם. חוץ מזה, יש דרך מצוינת לדאוג שחדשים ייכנסו - למשל אם החדש הזה נמצא כמה זמן בפורום מו"ד לפני כן פחות סיכוי שהוא יפרוש, כמו גם אם חדש פתח משחק, צירף את כל החדשים, הרוב פרשו, אבל המנחה וכמה רציניים נשארו ואותם יצרפו למשחקים עתידיים.
כן, ברור לי שזה מה שקורה בפועל. רק ציינתי למדוע מה שנקסטורל עושה זה מצוין וצריך לקחת כדוגמא - אם לא מגדלים את דור העתיד, יום אחד מתעוררים ומגלים שאין כזה. מה שקרה לתחביבים כמו למשל משחק מלחמה היסטורי ואולי גם היום רכבות מודל. יש גם תחביבים כמו בולאות שנעלמו מהעולם, אני זוכר שהייתי הולך עם אבא שלי לפני 20 שנה וכבר אז כולם שם היו זקנים...
 
מי שכותב הרבה זמן יודע את האמת - לאנשים אין כוח לקרוא...
בסיפורים הראשונים שלי הייתי מביא לחברים לקרוא, והם היו קוראים באותו יום ומבקשים עוד. ככל שאני כותב יותר הם מתעייפים ממני. היום אני כותב הרבה יותר טוב מאי-פעם בעבר, ואפילו פרסמתי ספר ילדים וזכיתי בפרס קטן. ועדיין, לחברים שמכירים אותי אין כוח לקרוא את הסיפורים שלי. אני צריך לברור בקפידה אם לשלוח סיפור מסויים לחברים, ואם כן לאיזה חברים. אני צריך להיזהר לא להתיש אותם.
זה בסך הכל טבעי.

אני מנסה להגיד שלאנשים אין הרבה מקום בלב לסיפורים חדשים/ניסיוניים/טיוטות. עד שהם משקיעים זמן ומאמץ בקריאה, הם רוצים לקרוא ספר של סופר אהוב ומנוסה.

אז מה הפיתרון?
א. אין באמת פיתרון. לאנשים יש קיבולת סופית לסיפורים ולא תמיד יהיה להם כוח לקרוא מה שכתבנו.
ב. צריך לפרסם בזהירות ובוודאי לא את כל מה שכותבים, אם לא רוצים להתיש את הקוראים.
ג. כדאי לגבש קבוצת קריאה קטנה ומחוייבת שבה כולם כותבים וכולם קוראים. ככה יהיה לפחות מספר מצומצם של אנשים שיגיבו שפירוט לסיפורים שנכתוב.

ובנימה אישית:
פעם הייתי קורא ומגיב פה כמעט לכל דבר. מאז שחזרתי ללימודים אין לי כמעט זמן לקרוא ולהגיב, וכשיש לי זמן לכתוב לרוב זה קשור לפרוייקטים מקצועיים שלא מתאימים לפה... אז זאת הסיבה האישית שאני פחות נמצא פה.
 
ח'אן, אני רואה שאתה מדבר על שתי בעיות. שבלי ביקורות קשה להשתפר, ושמעט אנשים קוראים סיפורים.

אז לראשונה: אם אתה רוצה להשתפר, פשוט תכתוב. ביקורות עוזרות רק במידה מסוימת - אחרי שנים של לתת ביקורות לאנשים, אני יכול להעיד שכותבים נוטים להשתפר באיטיות ולא בבת אחת אחרי ביקורות. שיפור מגיע מזמן ואימון. אתגר את עצמך, נסה דברים חדשים (ז'אנרים, תפאורות, סוגי דמויות, תמות), ותכתוב. ביקורות נוטות לבוא בעקבות סיפורים טובים, לא להיפך.
אם זה רלוונטי, הייתי אומר שהרבה מהביקורות שקיבלת על סיפורים מוקדמים עדיין תקפות במידה זו או אחרת, אז אתה יכול לחזור עליהן ולחשוב כמה השתפרת וכמה עוד תוכל להשתפר.

ולשנייה: כמו שאנשים אמרו, הרבה אנשים לא קוראים, וממגוון סיבות. אני בחודשים האחרונים לא יכולתי להגיב בגלל עומס בלימודים. זה מצער, אבל אני לא חושב שיש הרבה מה לעשות לגבי זה.
מצד שני, אם יש אנשים שקוראים ולא מגיבים, אתם יכולים להראות שקראתם בלי צורך בפירוט. תגובות "קראתי ונהניתי", "ח"ח" וכולי יתקבלו בברכה. כמובן שבמידת האפשר רצוי לציין משהו שאהבתם במיוחד או משהו שהפריע לכם, אבל זו לא חובה. מספיק להראות שקראתם.


ולבסוף... הפורום לא מת. לפני שפורום מדב"פ הפך לפורום הכתיבה לא היה כמעט כלום. היה אדם אחד שכתב ואדם וחצי שהגיבו בעקביות. נכון, מאז שאתגרי הכתיבה נגמרו יש פחות כותבים ופחות קוראים, אבל עדיין יש יותר משהיו פעם. אז טוב לראות דברים בפרספקטיבה.
 
באיחור אופנתי, הנה 2 הסנטים שלי:

קודם כל - בתור מישהו שכותב סיפורים בפורומים מאז המילניום הקודם (!), פורומי כתיבה הם בטבעם פחות פעילים מפורומים רגילים. סיפורים הם ארוכים ומצריכים יותר זמן, ולרוב האנשים אין את הסבלנות. אחוז האנשים שקוראים ספרים הם לא גבוה, וגם אלה שכן לרוב ישקיעו את הזמן במשהו שהם יודעים שהוא טוב (קיבלו המלצה, סופר שהם אוהבים). בפורום, רוב הסיפורים הם על ידי חובבנים, אז פחות אנשים יסתכנו.

מה שמוביל לנקודה השנייה: הרבה לא מגיבים כי הם לא מסיימים את הסיפור. כשאדם קורא סיפור הוא נותן לו צ'אנס מסוים, ואם אחרי כמה זמן הוא לא מתעניין, הוא נוטש. זה טבעי, אבל זה מייצר הטייה מסויימת: מי שלא התעניין לא נשאר כדי להגיד לך למה הוא עצר באמצע.
(אגב, זה נכון לא רק לפורומים - גם סופרים 'מקצועיים' חדשים מתקשים להביא קוראים, בין השאר כי קשה להביא אנשים לנסות את הספרים הראשונים שלהם)

מה שאני מנסה לעשות זה להכניס כמה שיותר מוקדם בסיפור איזשהוא hook שיתפוס את הקורא ויעניין אותו. ככל שזה יותר מוקדם ויותר מסקרן, גדל הסיכוי שהקורא ימשיך עד שה-hook יקבל פתרון. גם לסופרים חדשים ממליצים לעשות את זה. הרבה מהספרים שיש להם פרולוג, הוסיפו אותו אחר כך כי הפרק הראשון לא מעניין מספיק, ורצו לתפוס את הקורא איכשהוא.

ממליץ לך לשים במודעות האם הסיפור שלך יתפוס את הקורא בהתחלה או לא. כדי להשתפר בזה, ממליץ לך להקים 'קבוצת כתיבה' עם חברים (כמו שאביעד הציע). זה גם יעודד אותך לכתוב וגם יתן לך 'קהל שבוי' לסיפורים.

באופן כללי, אני חושב לא רק שהפורום הזה די פעיל, התגובות בו גם מאוד בריאות - הרבה ביקורת, פחות "סחטיין, ח"ח" ממקומות אחרים. הדרך להגדיל את כמות המשתמשים הפעילים היא לעודד אחרים לכתוב ולהגיב כמה שיותר. ניסיתי לעשות את זה בעצמי עד שהחיים גזלו ממני את הזמן.
 
חזרה
Top