• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

גארט:
גארט לוקח את הסכין ומכניס אותה לדש מעילו יחד עם הנדן שלה. כפי שלא עשה עד כה, הוא קד לדון סארטוג, וניגש בחזרה אל החלון, נחוש לצאת מבלי שיראו אותו בכניסה.
"אני יודע שאני אמור להישאר נייטרלי, זה לא אישי אחרי הכל, רק ביזנס, אבל אל תנסה ליצור איתי קשר יותר." אומר גארט בנימה הרצינית שלו, בעודו עומד על מעקה המרפסת. "אחרי מה שעשיתי עבורך, אני לא חייב לך כלום, וזה כולל סודיות. אני לא יודע מי, אם בכלל, ינסה לשכור אותי כדי לנקום בך. אל תיתן לי הזדמנות להתנקש בך..."
גארט מסתובב רגעית אל סארטוג, עיניו ספוגות בדמעות, בוערות בגועל ושנאה שהוא חש כלפי האיש. "...מכיוון שאתה האדם היחיד בעולם שלא אהסס לרצוח בדם קר, ועוד אהנה מכל רגע."
ועם המילים האלו, גארט מזנק אל הלילה, חוזר דרך הסימטאות לפונדק הקטן, על מנת לנוח לפני הפגישה הבאה שלו עם רו ולאורי.
 
לאורי
וילהלם מעיף מבט אחרון בחייל הפצוע, אולי אזהרה, לפני שהוא מצטרף ללאורי.

מנהיג הלהבים כמעט טורק את הדלת מאחוריו כשהוא נכנס לחדר. הוא לא מסתיר היטב את כעסו.
"עשה לי טובה, אל תסתור אותי מול החיילים. הענקת לי תועלת אדירה מהרגע בו הצטרפת, הרוח יודעת על הדברים שעברנו ביחד. אבל אני מי שמחליט כאן. רק אני. אני לא יכול לאפשר ספק לגבי זה."

רו
"מוראו?" וירג׳יל מוודא. הוא נע לאחד המדפים, שולף מחברת טבלאות קטנה. על הכריכה רשום רק 'בלודגלט' בכתב ידו של האציל. הוא חוזר אל רו, מדפדף בזריזות בחיפוש אחר העדכון האחרון. רו מצליח לתפוס לא מעט שמות של אנשי עסקים (ומהמרים אחרים) ברשומות, בנוסף לנתונים מסובכים יותר.
"הנה, שתלך לעזאזל," וירג׳יל מצביע על הרשומה האחרונה. "היא מחזיקה בארבעים ואחד אחוזים מהבנק, וזה לפי רישום לא עדכני. בטח כבר השתלטה עליו, העסקה שדיברת עליה כנראה הייתה הצעד האחרון במהלך הזה." וירג׳יל עוצר לרגע, חושב. לא יפתיע את רו אם זה על הרווח שהוא מאבד בגללה.
"זה עדיין מהלך מסוכן. האופי שלו מתאים למוראו, אבל המטרה לא ברורה. מה אתה לא מספר לי?"
 
"איידור יהיה יום אחד מפקד. הוא צריך להיחשף למחלוקות שיש בסגל. חוץ מזה, הוא נאמן מספיק כדי לא לספר על זה לאף אחד".
"אבל אתה צודק, אני אמנע מזה", הוא מוסיף לאחר שתיקה קצרה.
"בכל מקרה, אני ועוד כוח קטן הולכים לפשוט על האי של מוראו, ולהשמיד את מאגר הוורדים שלה. אני רוצה להתייעץ איתך על שיטות תקיפה מועדפות", הוא פורש מפה קטנה המציגה את האי במרכזו של ים.
 
רו
רו מושך בכתפיו "כל מה שאני יודע..." ואז הוא עוצר את רצף המחשבות שלו "האמת היא, יכול להיות שלג'ק, הבחור הלבקן של העורבים, יש איזשהו עניין בנושא. לא בטוח אבל...אני יודע שהוא ומוראו ניסו לעשות עסקה שהסתבכה"
 
לאורי
"אני חושב שכדאי לך להתמקד במכרה," ויל מקיש על אזור חסר צמחייה בחלק הדרום-מזרחי של האי. "זה המקום הבנוי היחיד. אם השבויים באמת נלקחים לפרולטו, שם מחזיקים אותם. תוכלו לעגון בחוף הצפוני ולהתקדם משם בלי להיחשף. אבל זה החלק הקל." הוא שולף מפה משלו, בה שרטוטים של המכרה. לאורי יכול לראות בפירוט את מנהרת הכניסה הראשית, מרושתת בתשתיות לסילוק קרקע וסלעים. היא מתפצלת לעורקים רבים, חלקם מצטלבים, שהולכים ומצטמצמים ככל שמתקדמים עמוק יותר.
"אני מניח שהם מוחזקים באחד מהעורקים הרחבים יותר. הוורדים עצמם יכולים להיות במקום נפרד. לגבי מנהרת הכניסה, סביר להניח שהאבטחה הכבדה תמוקם שם. גם אם יש מעליות הובלה של העפרות עצמן," ויל מסמן קו דמיוני בין קצוות העורקים לפני השטח, "להשתמש בהן זה הימור. המקום נטוש כבר הרבה זמן, אנחנו לא יודעים אילו אזורים כבר קרסו או הוצפו."

רו
"שוב, לא מפתיע, אבל גם לא מסביר למה היא עושה את זה." הוא הצליח להדליק את סקרנותו של וירג'יל. "קדימה רו," הוא דוחק בו, "אני צריך יותר חלקים מהפאזל בשביל להשלים אותו. תן לי פרטים."
 
לאורי
עיניו של וילהלם עוקבות אחרי חברו כשהוא בדרך לדלת. "תיזהר, לאורי," הוא אומר. חשש שהוא נכשל להסתיר נשמע בקולו. "הרבה אנשים תלויים בכם, הרבה כוח נמצא בידיים שלא ראויות לו. בגלל זה אני לא מהסס לשלוח איתך את החיילים, ואספק עוד אם תבקש. אבל הם רק בחורים. שמור עליהם."
השניים נפרדים, כמו שתמיד עשו לפני שאחד מהם יוצא למשימה מסוכנת. בקצרה, כמעט ללא מילים, כאילו כדי להתעלם מהאפשרות שזו הפעם האחרונה.

רו
וירג'יל מנסה לבחון אותו. הבחור מבריק, זה ברור, אבל הוא לא יוצא הרבה מהבית (וגם זה ברור). תרמיות כלכליות הוא מזהה בקלות, אבל שקרים פשוטים? נראה שלא.
"אז לצערי, אין לי מושג, וזה נדיר. אנחנו פשוט יודעים מעט מדי. הסיבה היחידה לקנייה כזאת אגרסיבית היא אם אתה חושב שערך המוצר יעלה באופן דרמטי. במקרה הזה, או שהממזרה הכחולה בונה על זה שתפרוץ מלחמה, או שהיא מצאה דרך יצירתית להרוויח ממנות דם. אתה קהל היעד היחיד שאני מכיר למוצר כזה," וירג'יל צוחק.
הוא לא מצליח לקשר בין השניים, רו ומוראו. הסיבה ששניהם מרוויחים מדם היא זהה - הוורדים. הקונקנות שזורמות בעורקיו זהות לצמחים בהם היא משתמשת, המרכיב שפותח את הפוטנציאל האדיר שלהם הוא דם. במקרה של רו, הנוזל האדום מאפשר לו לבצע דברים מדהימים - מזוויעים לעיתים, אבל מדהימים. במקרה של מוראו, אם תצליח להשיג שליטה מוחלטת על הפרחים ועל אספקת דם בסדר גודל כזה, היא תהפוך למונופול מיידי. אף תמיסת מרפא לא משתווה לעלה בודד של ורד דם, וודאי שלא לכמות בלתי נתפסת שלהם. אם תגשים את התכנית, יהיה לה כוח גדול בהרבה ממה שג'ק מסוגל להשיג. וירג'יל לא מצליח להבין את הקישור הזה, אבל רו כן. הוא מכיר היטב את הערך שיש לדם.
הוא מודה לאציל הצעיר ויוצא אל הרחוב, נחישות חדשה בצעדיו. כעת הוא מבין למה בדיוק הוא עזר, ולמה הוא מוכרח לעצור אותה.
 
הלילה הזה קר מהרגיל. גם אלו מביניהם שרגילים לאקלים הצפוני מתקשים שלא לרעוד. אך לפחות בינתיים, הגשם נחסך מהם. השמיים חשופים, חסרי עננים, והכוכבים מאפשרים להם לראות היטב את הרציף - בניגוד למנורות הרחוב הישנות שמוצבות לאורך הנמל המזרחי. אספקת הגז נותקה מזמן, האזור הזה נטוש כבר שנים רבות. כמובן, כל עוד מחשיבים רק את הפעילויות החוקיות.
שלושתם כבר היו כאן. רק מספר רציפים מהמקום בו הם עומדים נוהלה עסקה בין ג'ק הלבן לת'יריאל מוראו, אחת שהתדרדרה למאבק מחושב. אולי למזלם, הם לא נשארו מספיק זמן כדי לגלות איך הוא נגמר, אך קשה להאמין שהעסק התנהל באופן חלק. אלו מהם שהלכו לאורך הנמל יכלו לקבל מושג על הקרב שהתרחש. הגופות הועלמו, אך מהדם שכעת מכתים את קורות העץ לא טרחו להיפטר.
בניגוד ללילה ההוא, הים כעת שקט. רק קול הגלים הקפואים נשמע, נשברים כנגד שתי ספינות הדייגים שלאורי הצליח להשיג. אין רעמים, לא של ברקים ולא של יריות. אך אין ספק שאלו עוד יגיעו.
יחד עם הלוחם המבוגר הגיעו כתריסר לוחמים - להבי חופש. יאמר לזכותם, החשש האמיתי שלהם הוא לא ממה שמצפה להם, עם הסיכון האדיר הם כבר השלימו. העבודה עם הטיפוסים המעניינים שלאורי מצא היא שמפריעה להם, והבחורים לא מנסים להסתיר את החשד. קשה להאשים אותם.
כמובן שלפאולו לא אכפת. אם כבר, הוא נראה נלהב לצאת, בצורה כמעט מגוכחת כשחושבים על משימת ההתאבדות שמחכה להם.
"אני רואה שהבאת את האנשים היותר טובים שלך, חייב להגיד שאתם הרכיכות הכי קשוחות שיצא לי לראות. וגם החיילים לא רעים!" הוא קורץ לגארט.
 
"תעלה לרמה שלי ואז נדבר, שמנצ'יק. אני אוכל ברזל מלובן ומשלשל פלדה." גארט מתלוצץ בעצבנות, רועד מקור בתוך מעיל הפלומה הקרוע שלו, חורר על ידי ג'ק, אנשיו, והחייל המכאני שלו. הסכין הישנה שלו כבר החלה להישחק ולהחליד עקב השימוש הרב ואוויר הים המלוח, והוא החליט לזרוק אותה לים לפני מספר דקות, ובמקומה הוא חגר את הסכין החדשה שדון סארטוג העניק לו. הוא כבר מתח ובדק את האקדח המיוחד שלו תריסר פעמים, בדק את הכוונת, האיזון, וניקה את הקנה כל מספר דקות. היה לו כדור עם שמו של ג'ק עליו, והוא לא עמד לתת לשום דבר להוות תירוץ לפספוס. באמת, הוא לקח כדור וחרט את שמו של ג'ק על הנחושת, ואז מילא את החריץ בדיו.

"מה התוכנית? להסתער ולמות לחייל המכאני שלו?"
 
"השמירה של העורבים באי גדלה מאוד מאז התקרית עם הסיראנית. התוכנית היא להיכנס בשקט, ולצאת בשקט. נעגון בחלק הצפוני ונתקדם למכרה, לכיוון דרום מזרח", הוא עוצר לרגע כשהרוח מתגברת.
"גארט, רו, אני סומך עליכם לכניסה שקטה. אף שומר לא צריך לראות שאנחנו מתקרבים. חסלו אותם לפני שאני יודע שהם שם. ברגע שנהיה בפנים, נתפצל לשלוש קבוצות. גארט ורו, אתם מובילים קבוצה. פאולו, אתה איתי. נסרוק את המכרה לאורכו ולרוחבו כדי למצוא את השבויים. הוורדים הם בעדיפות שנייה. בנוגע ליציאה - אני מקווה שליד המכרה יש מעגן נוסף. אם לא, ניאלץ לרוץ חזרה חספינות. שאלות?", הוא מפוקק את אצבעותיו בדריכות.
 
"שתיים." אומר גארט ומרים את ידו כאילו היה תלמיד בבית הספר, מחכה למורה לתת לו אישור לדבר.
"קודם כל, אם זו משימת התגנבות, מה אתם שלושתכם עושים פה? יש לי ניסיון רב בעסק, את הציוד המתאים ומבנה הגוף האידיאלי, היחידים שלא ישימו אליכם לב הם אלו שאקטיבית בוחרים להתעלם מכם."
גארט צוחק כמה רגעים, ונרגע באותה המהירות שהתחיל. "טוב, בסדר, מספיק בדיחות. שאלה שנייה, אני חייב להרוג? כלומר, אני אהרוג אם אני ממש אבל ממש חייב, אני אני מאוד מאוד מאוד מעדיף שלא, זה די הקטע שלי."
 
"ההתגנבות שאני בונה עליה היא חיסול מהיר של השומרים. ככל שתוציא אותם מהמשחק יותר מוקדם - יהיה יותר טוב. אם לא נוח לך להרוג אותם, אתה יכול לשתק אותם, אני מניח. העיקר שתהיה לנו שליטה על היכולת שלהם להזעיק תגבורת".
 
גארט נאנח בהקלה ונשען אחורנית, מתכדרר בתוך המעיל על מנת לשמר את חום גופו. "לפטרונים שלי קל יותר לישון בלילה ביודעם שגם אם מישהו ישכור אותי נגדם, חייהם לא בסכנה. זו בחירה עסקית, אפילו עכשיו. אין לי שאלות נוספות."
 
רו מניד בראשו "אין שאלות נוספות" הוא מתרכז, וקנוקנות הוורדים מתחילות לצמוח ולהסתלסל סביב זרועותיו וראשו. מכהות את עורו הבהיר לגוון ירוק כהה, כמעט שחור, ומכסות אותו במעין מעטפת חיצונית מגוננת. העיניים שלו נוצצות באדום בחשכה, כמו שתי טיפות דם על רקע הגבעולים הקוצניים.
 
הם עולים אל הספינות. רו, גארט ולאורי יחד עם מספר להבים בכלי אחד. את האחר, בו נע שאר הצוות, מוביל פאולו. המומחיות שלו בהשטה נתונה בספק, אבל ניסיונות לשכנע את בן הכנף לעזוב את ההגה מתבררים כחסרי תועלת. שתי הספינות יוצאות אל המים הפתוחים, כאשר אחת מתנדנדת באלימות מאחור.
המסע עובר בשקט, בדריכות. אצל חלקם, השיט מלווה בחשש מתגבר. אצל אחרים, מדובר בציפייה. ערפל קריר החל לעלות מפני המים, הוא לא משפר את האווירה. ככל שהם מתקדמים צפונה, הראות נעשית גרועה יותר. כעת כלי השיט קרובים זה לזה, קל מדי לאבד אחד את השני בערפל הסמיך. למשך השעה האחרונה הם נעים בעיוורון כמעט מוחלט.
לבסוף, כתם כהה מופיע מולם, אחד שהולך וגדל ככל שהם מתקרבים. האי פרולטו חושף את עצמו בפניהם, פיסת אדמה שבולטת נגד המים, מוקפת בחופים סלעיים וחלקים. הם מסוגלים לראות את המכרה עצמו - אזור משוטח ותעשייתי, מגורי פועלים ומכונות ישנות להעברת קרקע מזדקרים ממנו. זהו פצע חשוף באדמה, והיערות שמקיפים אותו נכשלו בניסיון לרפא את המקום, למרות השנים שעברו.
להגיע לאי, כך מסתבר, לא קל כמו למצוא אותו. הקול של מנוע קיטור עוצמתי נשמע מימינם, ספינת מלחמה צצה מצדו השני של האי. כלי השיט האדיר נע במהירות ואלגנטיות, אך נשאר קרוב לקו החוף, נראה שהוא מקיף את האי הקטן. לא לוקח לרו זמן רב לזהות את הספינה. חן הסערה, המשחתת הפרטית של ת'יריאל מוראו, בולטת גם בערפל הכבד. אבל לשתי ספינות דיג קל להסתתר בתנאים האלו. נכון לעכשיו, נראה שעוד לא הבחינו בהם.
 
לאורי יושב דרוך במקומו. מבטו לא זז מקידמת הסירה, בעוד החיילים חותרים במאמץ.
הוא מתוח, ואגלי זיעה וערפל ניגרים על עורו. אסור לו להראות פחד. לא עכשיו. החיילים שלו סומכים עליו, והוא סומך עליהם.
אבל גארט ורו...מאוחר מדי בשביל זה. הוא רק מקווה שהם לא יאכזבו.
"לשחרר אסירים, לחבל בעיסקה החדשה של ג'ק לגבי הוורדים", הוא עונה בקצרה. האם אף אחד לא הקשיב לתדריך שלו?
הוא עוקב במבטו אחרי חן הסערה. נראה שהם לא היחידים שקפצו לבקר עכשיו.
"חכו שהספינה תגיע לצד השני של האי. אז נתקדם".
 
כאשר הסירה שלהם מתחילה להתקרב אל האי ומשחתת המלחמה, גארט מתמתח ונעמד על רגליו. ניצוצות קטנטנים הנראים כמו זכוכיות שבורות מקיפים את רגליו בעודו קופץ ונעמד על מעקה הספינה, רושם דבר מה במחברת קטנה.
"למצוא אסירים, למצוא את העסקה של ג'ק. הבנתי, נתראה בקרוב." הוא סוגר את המחברת וקופץ מהסירה. בעזרת הכוח שלו הוא העלים את הרוב המוחלט של משקלו, וכעת עמד על המים כאילו היו עשויים ג'לי. הגלים איימו להפוך אותו, ורגליו עדיין שקעו עד לקרסוליו, אך ברגע שהחל לרוץ, המומנטום שלו שמר עליו מלשקוע יותר משני סנטימטרים. הוא רץ היישר אל עבר האי, משתמש בגודלו הקטן וזריזותו על מנת לחמוק על פני השמירה מבלי הצורך לחכות על אשר הספינה תבצע את הסיבוב שלה. עד שרו ולאורי ידרכו על אדמת האי, לגארט כבר יהיה דו"ח מצב מפורט.
 
חזרה
Top