זירת הקרב המלכותית הזכירה לו מגרש חנייה ריק. היו שם כבר אנשים כשהם ירדו.
"חימום." הסבירה ניק. כתר העורבים הוא בטח לוחם מבעית אם הוא צריך ארבע קרבות כחימום לקראת הקרב האחרון שלו. הוא שם לב שניק היא מגינת השמש היחידה במקום. האחרים לוו על ידי זקיפים. וניל שלט על מגרש החנייה הזה בעינים מבעד ליבלותיו. רק... שניל היה היא.
הודות למידע שניק שפכה לתוכו, ג'ון ידע שאם אישה הפגינה כוחות של זקיף, היא גויסה. היות וזקיפים היו גברים, נשים הפכו בדרך כלל לזקיפים כשכוחותיהן הופעלו. בעולמו, תופעה כזו בדרך כלל קרתה אם לאותו אדם היו אי אלו עניינים לא פתורים עם הוריו. הוא כבר שמע מבריאן שכוחות העל הופיעו בצורות שונות בתרבויות שונות. זו הסיבה שהתוהו ובוהו שפקד את ארצות הברית עם קריסת המציאות המדומה לא הופיע לדוגמא במקסיקו, לצערו. אלוהים, אני כבר לא בוירג'יניה עוד...
ניק הובילה אותו לצד האחרים. הוא הבחין שהם עטו את עורות החיות הקדושות. ביחד, החמישה הקשיבו לניל שעטתה את צורת הכח שלה, אותה צורה בה ג'ון ראה אותו מקודם. ג'ון לא היה זר לנאומים. עם זאת, בניגוד לנאומים רבים ששמע בעבר, זה עניין אותו מאד.
"כפי שידוע לכל, צאצאינו שלחו אלינו, אבותיהם, את רוחות החיה הקדושות על מנת שנשבור את שלשלאותיהם – " ג'ון ידע שהנגיף הגיע מהעתיד. זו הייתה הפעם הראשונה שאוזכר באוזניו רמז לכוונת שולחיו " – לפני שנות דור, שטף הקדמון את ארץ אבותינו. והרוחות הקדושות שקטו כי מלאכתן התבצעה.
האחרים הפגינו את אותה תגובה צינית משועממת שהוא הפגין כלפי כמה מהנאומים. במהלך חייהם הם שמעו גרסאות שונות של אותה אמת שג'ון שמע פה בפעם הראשונה. אחד מהם ממש נחר בבוז לשמע 'נשבור את שלשלאותיהם', זה שעטה את עור האריה. האנשים הללו היו אסירים.
"מסיבות שלא ידועות לנו, הרוחות הקדושות התעוררו לפני דור. עלינו להיות מוכנים. אנחנו נהיה מוכנים להבין למה הן התעוררו. אנחנו נשבור את השלשלאות כפי שעשה... הקדמון. לצורך זה, בראשנו צריך לעמוד גיבור שיוכיח שברכת הרוחות נאצלת על כתרו. וחמשתכם נבחרתם להוכיח את זה לרגל יום הולדתו המאה."
וכאן ג'ון התחיל להיות מוטרד. אם בפעם הקודמת, הקדמון שטף את הארץ, השמיד בערך כל דבר שהיה עליה והשאיר לניצולים להחליט אם לבנות מחדש או להצטרף אליו כאן. האם יורשו בממלכת השמש עלול לעשות משהו דומה בכדור הארץ?
וג'ון מצא שהוא צועד לאחור וניק עומדת בדרכו.
"ועכשיו," אמר ניל, עיני יבלותיו האדומות בוערות, "נתחיל באימונים!"
וג'ון עמד מול ניל בכבודו ובעצמו. הוא אמר, בוחן את אגלי הזיעה שעל פניו הכהות של ג'ון, "אני רואה שהנאום הזה הפחיד אותך. כתר העורבים חושב שזו טעות שאנחנו עשינו – ולא אתם. עכשיו – "
"מי מבטיח לי שזה ימשיך להיות כך?" שאל ג'ון. ניל גלגל את עיניו השחורות משחור, בתנועה שנראתה לג'ון נשית מתמיד עתה שראה את צורתו האמתית, ואמר: "גם את החברים שלך אתה מעייף עם שאלות שאין להן תשובה? יש מספיק אי צדק בממלכה זאת."
"בסדר גמור," אמר ג'ון, חורק בשיניו, "למד אותי – " והפנייה המתאימה עלתה מוכנית על שפתיו הודות להכנתה של ניק – " הו, זקן דגול." למד אותי איך להגן על עצמי מפניך.
"כשצפיתי בקרבות שלך, הבחנתי שאתה אף פעם לא משתמש במלוא העוצמה שלך כאילו אתה ירא מפניה." 'זה מפני שהעוצמה שלי עלובה' חשב ג'ון במרירות. "עם זאת, מעולם לא נשברת באמת – " הוא היה קרוב מאד לשבירה בקרב ההוא עם המכשף כשג'ניפר והמכשף התחילו לשחק בתפיסת המציאות של כולם בחבורה " – ואינך סובל מהלם קרב כפי שאתם קוראים לזה ועברת קרבות נוראים." יחסית ללוחם, הוא מדבר יותר מדי כמו פוליטיקאי...
"על מנת להתחזק, עליך להיות יותר מודע לעוצמה שלך." המשיך ניל ללהג באוזניו "עתה, מנה באוזניי את התשורות שהעניקה לך רוח העורב."
"יש לי רפלקסים על-אנושיים, שמיעת על וראיית לילה." ענה ג'ון שהבין את הכוונה מאחורי הדיבור המאגי של ניל "נדמה לי ששמיעת על הוא תוצאת לוואי של רפלקסי על – שניהם נשלטים על ידי אותם... עצבים." הוא הבחין שהוא מעלה בקושי את המילה הזרה. הוא בקושי זיהה אותה עתה כשנפשו תוכנתה לדבר בשפה אחרת.
"רוח העורב מעניקה בדרך כלל כח על אנושי, רפלקסים על אנושיים ושליטה באור." תיקן אותו ניל בנוקשות שהבהירה שעדיף לו להשמיט את העובדה שהוא שומע מעבר לממוצע. כן, לשבור את השלשלאות...
"מה אתה מרגיש עכשיו?" שאל ניל. ג'ון הבין שכל זה היה חלק מהאימון שלהם. הוא עבר משהו דומה אצל הסנסיי בארני. גם הוא שאל לגבי רגשותיו. אצל ניל זה בא ממקום אחר.
"אתה בטח רוצה לומר לי שאין מקום לרגשות בשדה הקרב." אמר ג'ון וזכה לצחוק יבש.
"אתה צריך להודות שאתה זועם. זה מה שמניע אותך בשדה הקרב." ענה ניל, עיניו קרות. הוא אף פעם לא חשב על זה כך. הוא ראה את עצמו כממלא את חובתו לציבור בפעולתו. אי צדק הרגיז אותו אין שמץ של ספק אבל –
"אני אדם שלו." ענה ג'ון, משלב את זרועותיו לפני חזהו, "אשתי תוכל להעיד על זה. מעולם לא הרמתי עליה יד למרות, שאלוהים, היו כמה פעמים שרציתי לעשות את זה – " והבין שהוא הודה שניל צודק בסופו של דבר. הקרבות סיפקו יצר אפל שלא יכל למלא. הוא לא היה טוב מנבלי העל שהוא נלחם בהם.
"גם לי היו כמה מקרים שרציתי להרים יד על יורש העצר, קיאונג-בה." התוודה ניל "לשנינו יש את היכולת לשים גבול בין מה שאנחנו רוצים למה שאנחנו צריכים לעשות."
צמרמורת עבר בג'ון לשמע השם. צמרמורת שנוצקה בו על ידי ניק בכבודה ובעצמה, כנראה. הוא מעולם לא פגש אותו אחרי הכל. עם זאת, ההערה הזו נשמעה מסוג ההערות שהורה עשוי לומר בימים אלו לגבי ילדו הלא מחונך. לג'ון ולאשתו לא יצא לומר הערות כאלו, כמובן, אבל יצא לו לשמוע אותם מהורים אחרים.
הוא אמר: "מה הקשר לזה לעוצמה שלי?"
"הגבולות הללו, עם כל הצורך שבהם, לקחו ממך אנרגיה שיכלה לשמש במהלך הלחימה." השיב ניל "הבחנתי שהשתפרת מעט בלחימה אך אתה יכול לעשות יותר עם עיניך, ג'ון."
והשליך חנית של אור מתוך אחת מיבלותיו לעבר ג'ון שספג אותה להפתעתו המוחלטת.
"עכשיו תורך." אמר ניל וכיווץ את אגרופיו. ג'ון התרכז והרגיש את עיניו מוצפות באור. אור רך ומסנוור שהקיף אותו ועמד לחרוך אותו. הוא הבין למה העיניים היו על ידיהם. היכולת הזו יכלה לעוור אותו אם לא ישתמש בה כמו שצריך כפי שהיעדרה הפכה את אחיו לעיוור בשארת ימיו עלי אדמות. וג'ון ירה את האור לעבר ניל שספג את זה כמו כלום. "ניק," אמר ניל "החליפי אותי. אני רוצה להדגים משהו לג'ון ואת תדעי איך לעשות זאת."
וג'ון ירה שוב מעיניו. הוא צריך להבין איך הם עושים את התרגיל הזה עם היבלות בקרוב. והאור נפל על הארץ, מאובן ושחור בתוך התקפת התמרת האדמה של ניק. ג'ון קילל בשקט – ניל יכל לתת לו להתפעל מעט מכוחותיו לפני שהבהיר לו כמה הוא עדיין חלש בעולם. ושבעוד זקיפים יכלו להיות רק זקיפים, יכלו להיות גם מגינות שמש אם לדבר על חוסר הגינות לשמה.
"חימום." הסבירה ניק. כתר העורבים הוא בטח לוחם מבעית אם הוא צריך ארבע קרבות כחימום לקראת הקרב האחרון שלו. הוא שם לב שניק היא מגינת השמש היחידה במקום. האחרים לוו על ידי זקיפים. וניל שלט על מגרש החנייה הזה בעינים מבעד ליבלותיו. רק... שניל היה היא.
הודות למידע שניק שפכה לתוכו, ג'ון ידע שאם אישה הפגינה כוחות של זקיף, היא גויסה. היות וזקיפים היו גברים, נשים הפכו בדרך כלל לזקיפים כשכוחותיהן הופעלו. בעולמו, תופעה כזו בדרך כלל קרתה אם לאותו אדם היו אי אלו עניינים לא פתורים עם הוריו. הוא כבר שמע מבריאן שכוחות העל הופיעו בצורות שונות בתרבויות שונות. זו הסיבה שהתוהו ובוהו שפקד את ארצות הברית עם קריסת המציאות המדומה לא הופיע לדוגמא במקסיקו, לצערו. אלוהים, אני כבר לא בוירג'יניה עוד...
ניק הובילה אותו לצד האחרים. הוא הבחין שהם עטו את עורות החיות הקדושות. ביחד, החמישה הקשיבו לניל שעטתה את צורת הכח שלה, אותה צורה בה ג'ון ראה אותו מקודם. ג'ון לא היה זר לנאומים. עם זאת, בניגוד לנאומים רבים ששמע בעבר, זה עניין אותו מאד.
"כפי שידוע לכל, צאצאינו שלחו אלינו, אבותיהם, את רוחות החיה הקדושות על מנת שנשבור את שלשלאותיהם – " ג'ון ידע שהנגיף הגיע מהעתיד. זו הייתה הפעם הראשונה שאוזכר באוזניו רמז לכוונת שולחיו " – לפני שנות דור, שטף הקדמון את ארץ אבותינו. והרוחות הקדושות שקטו כי מלאכתן התבצעה.
האחרים הפגינו את אותה תגובה צינית משועממת שהוא הפגין כלפי כמה מהנאומים. במהלך חייהם הם שמעו גרסאות שונות של אותה אמת שג'ון שמע פה בפעם הראשונה. אחד מהם ממש נחר בבוז לשמע 'נשבור את שלשלאותיהם', זה שעטה את עור האריה. האנשים הללו היו אסירים.
"מסיבות שלא ידועות לנו, הרוחות הקדושות התעוררו לפני דור. עלינו להיות מוכנים. אנחנו נהיה מוכנים להבין למה הן התעוררו. אנחנו נשבור את השלשלאות כפי שעשה... הקדמון. לצורך זה, בראשנו צריך לעמוד גיבור שיוכיח שברכת הרוחות נאצלת על כתרו. וחמשתכם נבחרתם להוכיח את זה לרגל יום הולדתו המאה."
וכאן ג'ון התחיל להיות מוטרד. אם בפעם הקודמת, הקדמון שטף את הארץ, השמיד בערך כל דבר שהיה עליה והשאיר לניצולים להחליט אם לבנות מחדש או להצטרף אליו כאן. האם יורשו בממלכת השמש עלול לעשות משהו דומה בכדור הארץ?
וג'ון מצא שהוא צועד לאחור וניק עומדת בדרכו.
"ועכשיו," אמר ניל, עיני יבלותיו האדומות בוערות, "נתחיל באימונים!"
וג'ון עמד מול ניל בכבודו ובעצמו. הוא אמר, בוחן את אגלי הזיעה שעל פניו הכהות של ג'ון, "אני רואה שהנאום הזה הפחיד אותך. כתר העורבים חושב שזו טעות שאנחנו עשינו – ולא אתם. עכשיו – "
"מי מבטיח לי שזה ימשיך להיות כך?" שאל ג'ון. ניל גלגל את עיניו השחורות משחור, בתנועה שנראתה לג'ון נשית מתמיד עתה שראה את צורתו האמתית, ואמר: "גם את החברים שלך אתה מעייף עם שאלות שאין להן תשובה? יש מספיק אי צדק בממלכה זאת."
"בסדר גמור," אמר ג'ון, חורק בשיניו, "למד אותי – " והפנייה המתאימה עלתה מוכנית על שפתיו הודות להכנתה של ניק – " הו, זקן דגול." למד אותי איך להגן על עצמי מפניך.
"כשצפיתי בקרבות שלך, הבחנתי שאתה אף פעם לא משתמש במלוא העוצמה שלך כאילו אתה ירא מפניה." 'זה מפני שהעוצמה שלי עלובה' חשב ג'ון במרירות. "עם זאת, מעולם לא נשברת באמת – " הוא היה קרוב מאד לשבירה בקרב ההוא עם המכשף כשג'ניפר והמכשף התחילו לשחק בתפיסת המציאות של כולם בחבורה " – ואינך סובל מהלם קרב כפי שאתם קוראים לזה ועברת קרבות נוראים." יחסית ללוחם, הוא מדבר יותר מדי כמו פוליטיקאי...
"על מנת להתחזק, עליך להיות יותר מודע לעוצמה שלך." המשיך ניל ללהג באוזניו "עתה, מנה באוזניי את התשורות שהעניקה לך רוח העורב."
"יש לי רפלקסים על-אנושיים, שמיעת על וראיית לילה." ענה ג'ון שהבין את הכוונה מאחורי הדיבור המאגי של ניל "נדמה לי ששמיעת על הוא תוצאת לוואי של רפלקסי על – שניהם נשלטים על ידי אותם... עצבים." הוא הבחין שהוא מעלה בקושי את המילה הזרה. הוא בקושי זיהה אותה עתה כשנפשו תוכנתה לדבר בשפה אחרת.
"רוח העורב מעניקה בדרך כלל כח על אנושי, רפלקסים על אנושיים ושליטה באור." תיקן אותו ניל בנוקשות שהבהירה שעדיף לו להשמיט את העובדה שהוא שומע מעבר לממוצע. כן, לשבור את השלשלאות...
"מה אתה מרגיש עכשיו?" שאל ניל. ג'ון הבין שכל זה היה חלק מהאימון שלהם. הוא עבר משהו דומה אצל הסנסיי בארני. גם הוא שאל לגבי רגשותיו. אצל ניל זה בא ממקום אחר.
"אתה בטח רוצה לומר לי שאין מקום לרגשות בשדה הקרב." אמר ג'ון וזכה לצחוק יבש.
"אתה צריך להודות שאתה זועם. זה מה שמניע אותך בשדה הקרב." ענה ניל, עיניו קרות. הוא אף פעם לא חשב על זה כך. הוא ראה את עצמו כממלא את חובתו לציבור בפעולתו. אי צדק הרגיז אותו אין שמץ של ספק אבל –
"אני אדם שלו." ענה ג'ון, משלב את זרועותיו לפני חזהו, "אשתי תוכל להעיד על זה. מעולם לא הרמתי עליה יד למרות, שאלוהים, היו כמה פעמים שרציתי לעשות את זה – " והבין שהוא הודה שניל צודק בסופו של דבר. הקרבות סיפקו יצר אפל שלא יכל למלא. הוא לא היה טוב מנבלי העל שהוא נלחם בהם.
"גם לי היו כמה מקרים שרציתי להרים יד על יורש העצר, קיאונג-בה." התוודה ניל "לשנינו יש את היכולת לשים גבול בין מה שאנחנו רוצים למה שאנחנו צריכים לעשות."
צמרמורת עבר בג'ון לשמע השם. צמרמורת שנוצקה בו על ידי ניק בכבודה ובעצמה, כנראה. הוא מעולם לא פגש אותו אחרי הכל. עם זאת, ההערה הזו נשמעה מסוג ההערות שהורה עשוי לומר בימים אלו לגבי ילדו הלא מחונך. לג'ון ולאשתו לא יצא לומר הערות כאלו, כמובן, אבל יצא לו לשמוע אותם מהורים אחרים.
הוא אמר: "מה הקשר לזה לעוצמה שלי?"
"הגבולות הללו, עם כל הצורך שבהם, לקחו ממך אנרגיה שיכלה לשמש במהלך הלחימה." השיב ניל "הבחנתי שהשתפרת מעט בלחימה אך אתה יכול לעשות יותר עם עיניך, ג'ון."
והשליך חנית של אור מתוך אחת מיבלותיו לעבר ג'ון שספג אותה להפתעתו המוחלטת.
"עכשיו תורך." אמר ניל וכיווץ את אגרופיו. ג'ון התרכז והרגיש את עיניו מוצפות באור. אור רך ומסנוור שהקיף אותו ועמד לחרוך אותו. הוא הבין למה העיניים היו על ידיהם. היכולת הזו יכלה לעוור אותו אם לא ישתמש בה כמו שצריך כפי שהיעדרה הפכה את אחיו לעיוור בשארת ימיו עלי אדמות. וג'ון ירה את האור לעבר ניל שספג את זה כמו כלום. "ניק," אמר ניל "החליפי אותי. אני רוצה להדגים משהו לג'ון ואת תדעי איך לעשות זאת."
וג'ון ירה שוב מעיניו. הוא צריך להבין איך הם עושים את התרגיל הזה עם היבלות בקרוב. והאור נפל על הארץ, מאובן ושחור בתוך התקפת התמרת האדמה של ניק. ג'ון קילל בשקט – ניל יכל לתת לו להתפעל מעט מכוחותיו לפני שהבהיר לו כמה הוא עדיין חלש בעולם. ושבעוד זקיפים יכלו להיות רק זקיפים, יכלו להיות גם מגינות שמש אם לדבר על חוסר הגינות לשמה.
