Follow along with the video below to see how to install our site as a web app on your home screen.
Note: This feature may not be available in some browsers.
ברוכים הבאים לפורום הפונדק
הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!
לרגע, נראה שהזמן מאט עבור סקיי. הוא מסיט את ראשו, ומבחין בידה של ביטארי נשלחת לעבר הפגיון. הוא שומע בראשו קולש הוא זעקה ולחישה, קר כמו קרח אבל צורב כמו להבה, פקודה חותכת ומיידית "עצור אותה!''
באותה השניה, סקיי מבין שאם ביטארי תעביר את הפגיון לאורקל, העולם כפי שהם מכירים אותו יגמר. הוא מבין שהרגע היחיד לעצור אותה לפני שהיא מעבירה את הפגיון לאלף המגחך הוא עכשיו
ושאם העולם יהרס, הוא לעולם לא יבין מה משמעותו של הכתר
הוא לעולם לא ידע מי הוא
IN
בשבריר השנייה שיש לו, סקיי מזנק לעבר ביטארי, דוחף אותה מדורן לפני שתספיק לקחת את הסכין. הוא ניצב מולה, העיניים האדומות שלו נעלמות מאחורי הצללים שיוצרת הקסדה שלו. "אני לא יכול להרשות לך לעשות את זה" סקיי אומר, מבטא קל מתחיל להתגנב לקולו. "אני הולך לתת לך הזדמנות אחרונה להתחרט על כל זה". טון הקו שלו רגוע לחלוטין, אבל ניתן לראות שהוא מחזיק בכוח את השרשרת שלו.
META
התנפלות נגד ביטארי
התקפה: [dice:2rdowf]720952:0[/dice:2rdowf] נגד קשיחות
ביטארי נדחפת משבצת אחת אחורה מדורן וסקיי מחליף את מקומה
״אין לנו זמן״ דורן רואה שהאלף וצבאו באים לזנק על ההזדמנות שניכרה לפניהם, הוא תופס את סקיי וארכיון וקופץ איתם דרך השאר, לא מבזבז אפילו טיפת זמן להגיד משהו לביטארי, אם כי נראה שהוא מאוכזב.
הזעקה של האלף מטלטלת את כל החדר, בעוד הם קופצים דרך השער שנסגר מאחוריהם. השלושה נוחתים בחבטה על הקרקע הטרשית, ודורן חש את הטחב, העשבים, הסלעים, כולם מזמרים בסימפוניה של מראה וריח, שכמוה יש רק במקום אחד במערכת
דורן חזר הביתה. המקום בו נולד, גדל, נלחם. המקום בו רוצים לחסל אותו
בינתיים, במקום אחר
האורקל ניגש לביטארי בשפתיים חשוקות, ועינו הלבנה בוהקת באור מסוכן. הוא תופס אותה בצווארונה, ולמרות שהיא גבוהה ממנו בראש וחמושה, הוא לא מפגין שבריר של פחד.
''את איכזבת אותי, ביטארי''. הוא נאנח ''אבל אולי יהיה לך שימוש''. פרץ של כוח טלקינטי מטיח אותה ברצפה, ושני חיילים מרימים אותה.
האורקל פוסע לנקודה שבה השער עמד, ומתחיל ללחשש, ערפל לבנבן יוצא מפיו ובונה את השער מחדש...ואז מתחלף ברסס של דם, בעוד הלחישות שלו נחנקות בין השיעולים, והוא כורע על ברך אחת.
האוטומטונית ניגשת אליו וצועקת ''חזרה לבסיס! המנהיג שלכם פצוע!". החיילים מהנהנים, סוחבים אותו ואת ביטארי לתוך השער הלבן, משאירים אותה וחייל שחור שיער לבדם בחדר
''וודא שהמפקד מקבל את הטיפול הראוי, קפטן. אחר כך, שלח את השליחים ותודיע להם להתחיל בתכנית ב.'' האיש שחור השיער מרים גבה ''לוותר על הלהב, גבירתי? את בטוחה שזה חכם?"
האישה מנידה בראשה בעודה פוסעת החוצה מהחדר ומטפסת לתוך רכב טכנומאגי בעיצוב אלפי ''לא אמרתי לוותר על הפגיון, אמרתי שתודיע לחיילים להתחיל בתכנית ב. אם החיזוי של האדון נכון, אז הרבה יותר חשוב שנטפל בכנסיה בכוח.'' היא מטפסת לתוך הרכב ''בהצלחה חייל, נתראה אחרי הציד'' הרונות על הרכב בוהקות, והוא עף אל שמי הלילה
החייל שחור השיער מביט בשובל שהרכב משאיר אחריו, מהנהן לעצמו, ואז צועד אל החדר, לתוך השער, שורק לעצמו בעליצות, וממלמל בעוד הקרע המרחבי נסגר אחריו ''חיכיתי לתכנית ב כבר הרבה מאוד זמן''
דורן מתנשף לאחר הקפיצה, לא כל יום אתה נאבק ביצור שמאיים להשמיד עם וצבא. אך משהו מרגיע אותו מאוד מהר. האוויר הצח, האדמה הקשה שתחת אצבעות רגליו היחפות, הרוח הקלה שנישאת על עורו הירוק. דורן לוקח קצת מן האדמה ומריח אותו, נושם לרווחה. הוא חזר הביתה.
אבל גם פה רודפים אחריו.
״אנחנו זזים, שמרו על צעדים קלים ודרכו על אבנים לפני שאתם דרוכים על הקרקע. נלך למצוא מחבוא״ דורן מתחיל ללכת, במיומנות הוא משאיר כמות מינימלית של עקבות מאחוריו, שהטבע יכסה אחר כך. לא פעם ראשונה שהוא נאלץ לברוח באזורים שכאלו. והוא מנצל את הכשרונות שקיבל מכך.
Meta
משתמש ביכולת שאני מקבל מת׳מה של מבוקש. לא ניתן לעקוב אחריי באזור הררי וגבעתי.
"חכה." אומר ארכיון, מתרומם לאט על רגליו. "אמור היכן אנחנו. הצעד הראשון שלנו צריך להיות איסוף מידע על מיקומינו. ייתכן כי נוכל ליצור אסטרטגיית נסיגה יעילה אם המידע יהיה זמין לכל."
״בצד החיצוני של הרי הרעם. סביר להניח בטריטוריה של אחד השבטים. אנחנו צריכים למצוא מקום בטוח לפני שהציידים של שבט כלשהו ימצאו אותנו וישחטו אותנו. מספיק מידע בשבילך?״
בזמן שדורן מכסה את עקבותיהם, ארכיון אוסף לאיטו פרטים על ההיסטוריה המדממת של הרי הרעם. ההרים נוצרו בעקבות מלחמת האלים הראשונה, והאגדה אומרת שהם החלק מהקרקע של כוכב הבית שהחל להישאב לכיוון אויבם הבלתי ידוע של האלים, ונעצר באמצע כאשר האלים לכדו את אותו אויב ונעלו את כלאו בעזרת ירח הארד.
מאז, הכוחות הקמאיים שממלאים את המקום הזה היוו מוקד משיכה לשבטים, כתות, ויצורים קסומים ממגוון מינים. מאבקי כוח על עתקים מתקופת המלחמה שהתגלו באיזור שיסעו את ההרים לגזרים, כאשר הקבוע היחיד היה השבטים: פראיים, דוממים, ממתינים. ישנן שמועות רבות על טירות מקוללות, מבוכים אפלים, וצריחים מאגיים השוכנים בהרים, שאם אפילו שליש מהן היו נכונות הקסם שבהרים היה מכלה אותם מבפנים.
ידע זה שופך אור חדש על העצים, הצללים, הסלעים שמקיפים את ארכיון. האוויר עצמו מרגיש טעון בעוצמה שמחכה להשתחרר, וארכיון מבין שקסם אחד לא במקום יכול להביא לתוצאות קטסטרופליות.
המחשבות נקטעות בחדות כאשר השלישיה נכנסת לקרחת יער שבמרכזה יש עץ עתיק, כרות באמצעו, וסימני חריכה מכסים את הגדם. השורשים המשתרעים לכל כיוון משרטטים קווים שחורים על אדמת היער הירוקה, ונראה שהם כמעט תוחמים את הקרחת בסוג של מעגל גס. הטחב הרך מהווה תחליף לא רע בכלל לשמיכות, ופכפוך המים בקרבת מקום מבטיח לכם שאספקה לא תחסר לכם.
אחרי יום וחצי של לחימה, של בגידות, של עינוי מנטלי ופיזי
הגעתם למנוחה, בינתיים.
META
דורן מצא לכם מקום בטוח לישון בו, לבינתיים. תרגישו חופשי להעמיד שמירות
IN
ליאור
אלכסנדר מוכן. הוא עבר את קאטת המדיטציה פעם אחת נוספת, חזר על התנועות, על המכות, על המתקפות. הוא הרגיש את עוצמת הכוכב והשער הולמות בו בכיוונים מנוגדים, ונפרד מתחושת הגאות הפנימית לשלום. פעם הבאה כשסלעי הארד יזהרו מתחת לרגליו, הוא יחזור כמנצח. האיזון יושב.
מאסטר ארנודל נכנס לחדר "האח אלכסנדר, אני מקווה שאתה מוכן" ובלי להכביר במילים הוא משליך על הקרקע בקבוקון מלא בנוזל מתכתי וכתמתם. הנוזל מתערבב על הרצפה, הופך לשלולית שמחזירה את האור שבחדר ואז מעצבת אותו, ואלכסנדר רואה בצידה השני של השלולית יער אפל, ערפילים תכולים מתגלגלים באיטיות לאורכו.
"המטרות שלך נשלחו להרי הרעם. מצא אותם, דאג לכך שהם ישלימו את משימתם בבטחה, בכל מחיר" הוא מרים אליו זוג עיניים כתומות "ייעודך שלך יתגלה תוך כדי המסע."
הוא טופח על כתפיו של אלכסנדר "בהצלחה, לעולם אל תשכח: המסדר זקוק לך, העולם כולו זקוק לך. אסור לך להיכשל." הוא נעצר רגע, ואז מחייך "יש שאלות, חד עין?"
המורה מהנהן, בבירור מרוצה "לך, אם כך. לך והצל את כולנו". אלכסנדר צועד לתוך השלולית, ומרגיש את תחושת המשיכה המוכרת בעוד הוא מזנק על פני החלל הריק, ונוחת בתוך היערות החיצוניים של רכס הרי הרעם. המטרות שלו אמורות להיות באיזור, עכשיו הוא רק צריך למצוא אותן....אבל לפני שהוא מספיק לעשות יותר מדי, הוא שומע רשרוש מהשיחים.
מבין שני שיחי אברש, פוסע דוב אפור, רונות ירוקות בוהקות חרותות לתוך עורו, ואחריו צועד אדם לבוש בשריון עור, שאוחז גרזן, שני ניבים גדולים מבצבצים מלסתו התחתונה, ועיניו זוהרות באותו גוון של הקעקועים שלעורו של הדוב ושל הקמעות שתלויים מחגורות העור שמכסות את פלג הגוף העליון שלו. הנחיריים שלו מתרחבים כאשר הוא מרחרח את האוויר, והוא חושף לסת אכזרית למראה בחיוך רחב ומבהיל
"מסיג גבול"
"ארכיון, אתה צריך בכלל לישון? אם לא, אתה יכול פשוט לשמור כל הלילה? אנחנו צריכים את המנוחה". דורן אומר, אתם לא בטוחים אם הוא סתם לא יודע או שהוא פשוט באמת כל כך מותש.
"אכן כך. גופנו הוא רק קליפה, אין אנו זקוקים למנוחה פיזית כמוכם." אומר ארכיון ומוצא נקודה גבוהה יותר על הגדם לתצפת ממנה על קרחת היער. הוא כמעט ובוחר להטיל לחש שיאיר את המחנה שלהם, אך מוותר ומדליק מדורה באופן ידני, שאחרים יוכלו לישון בחמימות ושדה ראייתו יתרחב.
עם כל הקסם שהיה קיים במקום הזה, אולי הרעיון שעלה לו היה אפשרי.
פניו של הצייד מתקדרות "כדי לך לדעת, שמשיבי האיזון היקרים שלך הם מסיגי גבול, ואחד מהם הוא גם רוצח! האורק בן הכלאיים סולק, וכשחזר הוא גזר על עצמו דין מוות." הוא מסיים בנהמה
"כדאי לך למצוא משיבי איזון אחרים, כי אני הולך לשתות את הדם מהעורקים של הבוגד הזה"
