• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[pf] בשערי המצודה- עץ משחק 4/4 - המשחק נסגר

ידו של אוסקר נוגעת בציור, וזה מגיב כאילו היה הדבר יד הנכנסת לדלי מים, פעימה של צבע בוקעת מהציור, וברגע בודד של אור, בולעת את כולכם, למערך של שלל צבעים, התחושה לא דומה לתחושה של המעבר בציורים מקודם, אתם מרגישים שמשהו מושך אתכם פנימה, כוח שלא היה שם קודם יוצר קלידסוקופ של צבעים שכמעט מאיים למשוך מכם את השפיות שלכם.
קשת הצבעים פועמת פעם נוספת, ואתם מוצאים את עצמכם בחדר גדול וטחוב, הוא חסר חלונות, ובעל תקרה מעט נמוכה, חלקכם שחיי בערים יודע כיצד מרתף מרגיש, אבל משהו במרתף הזה מחניק במיוחד.


עשרות ציורים מפוזרים על הקיר, חלקם עולים אחד על השני, חלקם בודדים, חלקם מעצבים קולג' גדול יותר של תמונה ברורה וגדולה, אבל כמעט כל התמונות זהות, אנשים בהבעה של פחד, של אימה, ילדים, נשים, מבוגרים וזקנים, תווי פניהם מקבלים אתכם בצעקה שקטה שאינה נגמרת.

ומולכם, עומד עם הגב, מה שנראה כמו יצור נמוך, עד שכמעט ניתן להתבלבל בינו לבין ננס, הוא עומד על שרפרף קטן שמאפשר לו לעמוד על מול קנבס ציור, הוא מחזיק מכחול בידיו, אותו הוא טובל בחזה המשוסף של אדם שנמצא לידו, אתם כמעט בטוחים שזה הרופא מאתמול, תלוי במהופך מהתקרה, ככל הנראה בקסם שכן אין שום כלי המחזיק אותו באוויר, מבטו הקפוא ננעץ בכם, בעוד המכחול נטבל עמוק בבית החזה שלו, יוצא משם מלא דם סמיך, משום מה יש לכם תחושה שהבחור עדיין בהכרה.

"אין דרך אמיתית לתפוס את הצבע האדום אלא אם דם חי." אומר היצור הנמוך, גבו עדיין אליכם, "כל החיים שלי בתיר-נא-נוג, חשבתי שאני מבין אומנות מהי, אבל דם? אם היה זורם בנימי דם הייתי כבר מקיז את כולו כדי לצבוע בו שחר חדש." הוא ממשיך, גבו עדיין מופנה אליכם. "אבל עד אז, אני אסתפק בדם שלכם." הוא אומר, קולו הרגוע מביא עימו אימה לא ברורה. הוא משקיע רגע בודד בעודו מסתובב אליכם, כדי לחפש מקום להניח בו את המכחול שלו, ובהיעדר מקום נוח הוא נועץ אותו בכוח בגופו של הרופא, זה עוד מפרפר לרגע ללא קול. ואתם זוכים למראה ברור יותר, של עורו האפרפר, של אוזניו המחודדות, של גופו השברירי, כל אלה מתחת לבגדי אצולה המוסתרים תחת סינר ציירים
"נעים מאוד," הוא אומר, עדיין נשאר על השרפרף, "הברון רוד-הארט, מחצר הקיץ." הוא מוסיף את התואר שלו, "ואני חייב לציין שלא ציפתי לכם, כשפיות השינים שלי נעלמו בלילה, ויחד איתם יצירת האומנות האחרונה שלי, הנחתי שיש מישהו שאני לא מכיר בכפר שלי, חשבתי לתת לכם עוד לילה לעזוב, או להביא לי את הציור שלי, אבל אני רואה שחלקכם הם יותר ממה שהעין רואה." הוא מציין. "ואני חייב לתהות, מה הסיבה שאתם פה?" הוא שואל בסקרנות, בעודו פושט את הסינר, מנקה מעט כתמי דם מפניו.
 
דם.
הריחות חוזרים ראשונים לראשו של טאריס, ידיו רועדות ואז נקמצות עד שפרקי האצבעות שלו מלבינים בעודו פוסע קדימה, נאבק לשמור על שליטה עצמית כאשר שטף הזכרונות הטראומטיים חודר למוחו. הוא מרים את אגרופו, וערפל סגול עמוק מתחיל לזלוג מבין אצבעותיו. עיניו נצבעות באותו גוון, והוא אומר בגרון ניחר
"אתה רוצה דם, ברון? אני אתן לך דם" אישוניו של טאריס נעלמים בתוך השטף הסגלגל, והוא נועץ את מבטו בעיניו של הננס, נועל אותן בתוך הערפילים המסתחררים שלו "פיות כמוך הקשיחו את מילותי לפלדה, קיררו אותן לקרח, והשחיזו אותן ללהב שיחסל אותן" הערפל מתחיל להופיע מידו השניה, בעוד הוא פורש את זרועותיו לרווחה ומכין כל שבריר של כוח שיש בו להתמודדות עם האויב.
הזעם ממלא את כל עולמו, צובע את החיוך שלה בארגמן נוטף, שזולג לדמותו של אדון הפיה שמולו
"אני אחסל אותך"

Meta
יוזמה
[dice:a5lqqpe]721040:0[/dice:a5lqqpe]
 
״אולי אין לך דם, אבל אנחנו נהפוך אותך לזכוכית״ זולג׳ין מסובב את גרזניו. הדם לא מפריע לו, לא נורא יותר מטקסים לבוסמנדי. אבל היצור המכוער קרא ללואה העתיק ציור. חוסר כבוד כזה לא דורש רק מוות, הוא דורש השמדה מוחלטת.
״זולג׳ין הורג אותך עכשיו״.
Meta
יוזמ: 15+3=18.
 
"אההה." עונה הברון, "אני שמח לראות שיש סקרנים עוד בקרב בני התמותה, כאלה שחייהם הקצרים לא גורמים להם לשכוח מהאומנות, כל מה שהיה עלי לעשות נערי." אומר הפיי, "הוא לצייר בחיים כאילו היו צבע, לצערי לא סיימתי את יצירת האומנות שלי לפני שזו ברחה ממני, אבל יש לי עוד אחד לפסל כרצוני, ברגע שאסיים איתכם, גם את השני אני אעצב מחדש."
 
נל מנסה למשוך כמה שפחות תשומת לב לעצמה בזמן שהאחרים מעסיקים את הפיה באיומים או בדיבורים ולכן היא נשארת בשקט ומשתדלת להימנע מתנועות ברורות. ברגע בו ההברון מתחיל לדבר היא מנסה להגניב את ידה אל המיוטגן שלה ולשתות אותו בתקווה שהוא יעזור להכין אותה לרגע בו לזולג׳ין יימאס מהדיבורים.

META:
זריזות ידיים:
[dice:mad:vrqa]721054:0[/dice:mad:vrqa]
 
נל - הצלחה בלשתות את המוטגן, כמו שרמשתי בקובצת וואטסאפ
IN
"הלואה? זו סתם טעות, כוח חיים שבטעות היה באוויר כשעירבבתי את הצבעים, כנראה בגלל טיב הקנבס שעליו עבדתי," הוא מציין. מתעלם לחלוטין מהאיום של הטרול ושל טאריס. "לשמחתי יש לי עוד קנבס כזה. אחד איכותי אפילו יותר. ועליו אני אוכל לצייר בדם קצת יותר איכותי." הוא מחייך. "אבל זה עדיין לא מסביר לי מה אתם עושים פה. ולמעשה, אני מתחיל לתהות אם אני לא נותן לכם לנשום כבר יותר מידי זמן."
 
טאריס מעיף את מבטו בהרן ''אתה באמת מתעניין בזה? הוא טובח אנשים למען ה''אמנות'' שלו. ראיתי כבר הרבה ברוני פיות מתועבים, חייתי בקרבם''

הצבע שבעיניו של טאריס נעשה יותר בוהק ''אבל זה...זה יותר מתועב מהשאר. אין מה להתעניין, אין מה לשאול, לפיות יש מספיק דם על הידיים''
 
לאחר שנל שותה את המוטאגן שלה השרירים שלה טופחים במעט והופכים לדחוסים יותר, כך ששריון העור והבגדים אותם היא לובשת נצמדים לעורה, כאילו הם קטנים עליה במידה, ועיניה משנות את גוונם לירוק בהיר יותר. למרות השינוי שחל בה, נל נשארת בשקט מקווה שהברון ימשיך להקדיש את תשומת הלב שלו לאחרים ויתעלם מהשינוי.

META:
מוטאגן :4DEX + 2NA - 2WIZ for 20min.
יוזמה: [dice:346z]721097:0[/dice:346z]
 
אוסקר נשאר קפוא במקומו. הוא עמד פנים אל פנים אל פיה. למרות שאי-אפשר היה להשוות את הפעם הזו לפעמים הקודמות, הנוכחות של הברון השאירה אותו חסר מילים ואינו מסוגל לנשום. הקיום שלהם דחה כל היגיון, ומוחו של אוסקר התקשה לעבד את המתרחש. הוא לא רצה להסתכן בלחימה, אך אם אף אחד לא ידע...

יוזמה: 17+5 = 22
 
"אתה מוזמן לנסות, אבל לפחות לחלקנו יש קשרים רמים בטיר-נא-נוג שלא בהכרח ישמחו ממותנו." הרן משיב. הוא לוקח צעד יחיד אל עבר הברון כך שהוא לפני האחרים ומרים בפניו את הרטייה שלו לרגע, חושף את מה שמתחת.
Meta
יוזמה: 19+7=26
 
חזרה
Top