ידו של אוסקר נוגעת בציור, וזה מגיב כאילו היה הדבר יד הנכנסת לדלי מים, פעימה של צבע בוקעת מהציור, וברגע בודד של אור, בולעת את כולכם, למערך של שלל צבעים, התחושה לא דומה לתחושה של המעבר בציורים מקודם, אתם מרגישים שמשהו מושך אתכם פנימה, כוח שלא היה שם קודם יוצר קלידסוקופ של צבעים שכמעט מאיים למשוך מכם את השפיות שלכם.
קשת הצבעים פועמת פעם נוספת, ואתם מוצאים את עצמכם בחדר גדול וטחוב, הוא חסר חלונות, ובעל תקרה מעט נמוכה, חלקכם שחיי בערים יודע כיצד מרתף מרגיש, אבל משהו במרתף הזה מחניק במיוחד.
עשרות ציורים מפוזרים על הקיר, חלקם עולים אחד על השני, חלקם בודדים, חלקם מעצבים קולג' גדול יותר של תמונה ברורה וגדולה, אבל כמעט כל התמונות זהות, אנשים בהבעה של פחד, של אימה, ילדים, נשים, מבוגרים וזקנים, תווי פניהם מקבלים אתכם בצעקה שקטה שאינה נגמרת.
ומולכם, עומד עם הגב, מה שנראה כמו יצור נמוך, עד שכמעט ניתן להתבלבל בינו לבין ננס, הוא עומד על שרפרף קטן שמאפשר לו לעמוד על מול קנבס ציור, הוא מחזיק מכחול בידיו, אותו הוא טובל בחזה המשוסף של אדם שנמצא לידו, אתם כמעט בטוחים שזה הרופא מאתמול, תלוי במהופך מהתקרה, ככל הנראה בקסם שכן אין שום כלי המחזיק אותו באוויר, מבטו הקפוא ננעץ בכם, בעוד המכחול נטבל עמוק בבית החזה שלו, יוצא משם מלא דם סמיך, משום מה יש לכם תחושה שהבחור עדיין בהכרה.
"אין דרך אמיתית לתפוס את הצבע האדום אלא אם דם חי." אומר היצור הנמוך, גבו עדיין אליכם, "כל החיים שלי בתיר-נא-נוג, חשבתי שאני מבין אומנות מהי, אבל דם? אם היה זורם בנימי דם הייתי כבר מקיז את כולו כדי לצבוע בו שחר חדש." הוא ממשיך, גבו עדיין מופנה אליכם. "אבל עד אז, אני אסתפק בדם שלכם." הוא אומר, קולו הרגוע מביא עימו אימה לא ברורה. הוא משקיע רגע בודד בעודו מסתובב אליכם, כדי לחפש מקום להניח בו את המכחול שלו, ובהיעדר מקום נוח הוא נועץ אותו בכוח בגופו של הרופא, זה עוד מפרפר לרגע ללא קול. ואתם זוכים למראה ברור יותר, של עורו האפרפר, של אוזניו המחודדות, של גופו השברירי, כל אלה מתחת לבגדי אצולה המוסתרים תחת סינר ציירים
"נעים מאוד," הוא אומר, עדיין נשאר על השרפרף, "הברון רוד-הארט, מחצר הקיץ." הוא מוסיף את התואר שלו, "ואני חייב לציין שלא ציפתי לכם, כשפיות השינים שלי נעלמו בלילה, ויחד איתם יצירת האומנות האחרונה שלי, הנחתי שיש מישהו שאני לא מכיר בכפר שלי, חשבתי לתת לכם עוד לילה לעזוב, או להביא לי את הציור שלי, אבל אני רואה שחלקכם הם יותר ממה שהעין רואה." הוא מציין. "ואני חייב לתהות, מה הסיבה שאתם פה?" הוא שואל בסקרנות, בעודו פושט את הסינר, מנקה מעט כתמי דם מפניו.