בביתם של רנדל והולי אין כל שמחה כעת. מחר הוא יצטרך לטוס ולהשאיר את הולי מאחור, בעת שהוא והסוכנים האחרים יחפשו אחר אבן האש. הוא לא מוכן לסכן את בתו בשום פנים ואופן, בעיקר לאחר האירועים האחרונים בחיפושים אחר אבן האוויר. הוא ידע כמה הפרידה תהיה לו קשה, גם להולי... אף אחד מהם לא ידע להעריך כמה זמן יימשכו החיפושים אחר האבן בלי עזרתה, האלמנט החמישי היא היחידה שיכלה לכוון אותם למיקום המדויק, החיפושים יימשכו חודשים על גבי חודשים ללא הילדה. להשאיר ילדה כל כך קטנה לבדה לכל כך הרבה זמן... לפעמים רנדל ייחל לכך שמישהו אחר יהיה האלמנט החמישי, שהאגדה הזאת לא הייתה קיימת כלל, כך הוא והולי היו יכולים לחיות בלי חשש. הולי רק בת חמש, איך היא תסתדר בלעדיו? אף סוכן לא יכול לתת לה את מה שרנדל נותן לה ועושה בשבילה. הוא ידע שהוא לא ישרוד בלעדיה, הנפש שלו לא תשרוד... החיוך של הולי, המגע שלה, היא האור שלו... הכאב בלבו צרם, אך לא הייתה כל ברירה אחרת.
רנדל ישב מול שולחן האוכל, חופן את פניו בין ידיו. לפני שפגש את הולי, היה רגיל להיות זאב בודד, הוא לא אהב חברה, הוא אהב את השקט שלו בבית ולבד... אך כיום, הוא לא יכול היה לדמיין את עצמו חי בלי נוכחותה של הולי, לחיות בלעדיה דקה – שווה נצח עבורו. הם לא יכלו לחיות בשקט, בכל פעם צצה לה בעיה אחרת. כל עניין האגדה והתפקיד של הולי בעולם, הרס אותו מבפנים והכאב היה בלתי נמנע. רנדל המשיך לייחל ליום בו הולי תוכל לחיות בשקט ולגדול כמו כל אחד אחר.
הולי ידעה כמה רנדל עצוב, היא הסתכלה עליו מן הסלון ולא יכלה לשלוט על הבכי שלה... היא רצתה לבוא איתו, היא לא פחדה וידעה שרנדל ישמור עליה כמו תמיד. רנדל שמע את בכייה, אף על פי שניסתה להחניק אותו. הבכי של הולי היה אחד הדברים הקשים שרנדל יכול היה לשמוע ולראות.
"הולי." הוא רכן מולה, מתקשה להביט בעיניה הרטובות "אל תבכי... הכל יהיה בסדר, אני אחזור אלייך כמה שיותר מהר." אמר לילדה הקטנה בקול שבור. הוא חייב להיות חזק עבורה, למרות שהיה הדבר קשה מנשוא... הולי תהיה חזקה, רק אם הוא יהיה חזק בשבילה. רנדל ניגב בידיו את דמעותיה מלחייה והרים אותה בעדינות, מערסל את גופה הקטן בין ידיו הגדולות.
"רנדי... אני רוצה לבוא איתך, אתם צריכים אותי שם." אמרה הילדה בשקט, מחבקת את חזהו. רנדל ידע שזה בלתי אפשרי, הוא היה חייב לסרב לה... הביטחון שלה הוא מעל הכל.
"הולי... זה בלתי אפשרי קטנה שלי, זה מסוכן מידי." השיב לה בכאב ונישק את מצחה "אנחנו נמצא את אבן האש, ארגוני הפשע לבטח יעקבו אחרינו ואת תישארי בטוחה כאן." הוסיף ונאנח, כשבתו עדיין בין ידיו.
"אבל אני דואגת לך! זה ייקח הרבה זמן, רנדי... איתי אתם תמצאו את זה מהר וזהו." ניסתה לשכנע הילדה את אביה, היא דאגה לו כל כך והרגישה נורא להישאר כאן כשהוא בחוץ, רחוק ממנה ונלחם נגד האנשים הרעים האלו.
"אני אהיה בסדר, את יודעת כמה אני חזק, ואני לא לבד... אני עם הסוכנים האחרים. אני אחשוב עלייך בכל עת ואתחזק מזה." השיב לה ברוך וחייך אליה "בסדר? אל תדאגי."
הולי נשפה באפה, מעפעפת בעייפות "אני אתגעגע אלייך הכי בעולם, אני אחשוב עלייך תמיד בשביל להיות חזקה כמוך, אני אדמיין שאתה מכסה אותי בלילה ומספר לי סיפור." אמרה הילדה הקטנה, ורנדל השתדל שלא לבכות או להראות חולשה מול הדבר הטהור הזה. "והכי חשוב, רנדי... אתה חזק ואני אביא לך הרבה כוח כשאחשוב עלייך, הם חלשים ואתה חזק, אתה תהיה בסדר... אתה חז..." היא פיהקה, עיניה נעצמות אט-אט.
המחזה הטהור של ילדתו הפגיעה נרדמת בין ידיו, בזמן שהיא כל כך דואגת לו, אך הצליחה להירגע מעט לאחר דבריו, הותיר את רנדל דומע... איך הוא יהיה מסוגל לעזוב את המלאכית הזאת?
"הולי..." הוא לחש בכאב בזמן שהביט עליה "הלב שלי לא מסוגל לעמוד בזה..." הוא החל ללכת עמה אל חדרם, בכדי להשכיבה לישון, כבר היה מאוחר בלילה והולי כבר מזמן הייתה צריכה להיות במיטה. הוא הניח את גופה על מיטתם וכיסה אותה באהבה, מביט עליה ארוכות... הוא תכנן כל כך הרבה דברים עבור הילדה הזאת, הוא רצה לעצב לה חדר משלה ולרשום אותה לגן... אבל בכל פעם החיים שלהם התהפכו מחדש, הסכנות לא איחרו להגיע ואיתן הדאגות. הוא התיישב על ידה, מסיר בעדינות קצוות שיער מפניה הנמים.
לפתע נשמע צלצול טלפון. מי מתקשר בשעה כזאת? רנדל יצא מן החדר בזריזות, עצבני, סוגר את הדלת מאחוריו. הוא הרים את השפופרת ברוגז, הצלצול היה יכול להעיר את הולי שבמלא נרדמה מאוחר מן הרגיל. להפתעתו של רנדל היה זה ג'ייסון מאחורי הקו, כנראה שהיה לו משהו באמת דחוף להודיע לו.
"אתה נורמאלי? הולי ישנה." דיבר אליו רנדל בעצבים. ג'ייסון תמיד היה חסר טאקט "אני מאוד מקווה שזה משהו חשוב, אחרת המצב לא יהיה טוב." איים רנדל על ג'ייסון שנאנח.
"רנדל, הירגע, התקשרתי להודיע שהטיסה לאינדונזיה תדחה לעוד יומיים." השיב ג'ייסון.
לזה רנדל לא ציפה... איזו סיבה יכולה להיות בגינה ג'ייסון דחה את הטיסה.
"ולמה זה?" שאל רנדל בחוסר הבנה.
"מחר... אתה והולי תגיעו למפקדה ואני אסביר..." ענה ג'ייסון מעט בהיסוס "המשך לילה מצויין." הוסיף וניתק.
רנדל ניסה לחשוב מה גרם לדחיית הטיסה, הוא שמח שיש לו עוד יומיים שלמים לבלות עם הולי לפני שיצטרך להיפרד ממנה לכמה זמן, אך מצד שני סקרנה אותו הסיבה לביטול.
מוקדם מאוד בבוקר, ג'ייסון הגיע ראשון למפקדה. הוא ידע מה ציפה לו... ההחלטה שלו לקחת את הולי אל המשימה, תביא תוצאות איומות בהתנהגותו של רנדל, אך לא הייתה ברירה אחרת. זה בלתי אפשרי להסתובב ביער כל כך עצום בארץ זרה, בלי לדעת את מיקום המצאה המדויק של אבן האש. הולי היא היחידה שיכולה לחוש בהילת האבן. מרחוק או תוך כדי שיחת טלפון, היא לא תצליח לכוון אותם נכון. הם לא ידעו אם ארגוני הפשע כבר בדרך לשם, אבל ג'ייסון קיבל החלטה שחייבים לתת לרנדל לעכל את בואה של הולי למשימה... הוא חזק, הכי חזק במפקדה והולי תמיד תהיה מוגנת בקרבתו. הדאגה של רנדל והסרטים שהתחוללו בראשו בקשר להולי, ואם היא תהיה בסכנה, הם אלו שגרמו לו לסרב לקחת אותה עמם... ג'ייסון החליט שהוא יעזור לו להבין את העובדות – הולי תהיה בטוחה איתו, לא משנה היכן הם נמצאים, והוא לא לבד. ג'ייסון נאלץ לומר לסטיואט פוקס, האדם היושב מעליו, שאירגוני הפשע נמצאים כעת באינדונזיה ועל הסוכנים לתפוס אותם שם. סטיוארט אף אינו יודע על קיומה של הולי במחלקת הפשע, הסוכנים שומרים על כך בסוד, הולי עוזרת להם וסטיוארט מתרשם מעבודתם המהירה והיעילה. ובכל זאת, למרות שלג'ייסון הייתה תכנית והיא לשכנע את רנדל שהולי תהיה בסדר... הוא חשש מהתגובה שלו, רנדל הוא אדם אגרסיבי, הוא לא תמיד שולט בכעסיו וזה התעצם לאחרונה, משום שהוא מגונן על הילדה כל כך ולא מבין תמיד את המציאות.
ג'ייסון נאנח, הוא ישב במשרדו מהורהר מתמיד.
"ג'ייסון." דלת משרדו נפתחה, אל המשרד נכנס ליאו והתיישב מול המפקד שלו "ההחלטה לקחת את מייקל איתנו, אני מאמין להולי ולנבואותיה, אבל אני מרגיש רע. רע כל כך..." אמר ליאו בתסכול, שיערו לא מסודר, עיניו עייפות ונראה שלא ישן היטב בלילה. לפני יומיים, הולי חזתה שמייקל ימות בתאונת דרכים אם לא יצטרף אליהם למשימה, ולכן נאלץ ליאו להסכים לקחת אותו, אף על פי שמייקל עדיין מתלמד שלו ולא יודע להתגונן כראוי.
"כמה פעמים אמרתי לך לנקוש בדלת? ליאו, תפסיק לתת לרגשותייך להשתלט עלייך." השיב לו ג'ייסון בחוסר סבלנות "הראש שלי מלא... מייקל יהיה בסדר, יותר בסדר מאשר היה נשאר כאן ואתה יודע על מה אני מדבר."
ליאו רצה לצרוח עליו ולהתחיל להתפרע, הוא לא רצה להיזכר בזה... המחשבה הזאת שגעה אותו ולכן לא יכול היה לישון בלילה.
"אנא ממך, אל תזכיר את זה שוב... אני לא יודע אם אוכל להשתלט על עצמי. אתה לא מבין שאי אפשר לשלוט על רגשות, אז תפסיק לומר לי את זה, זה גדול ממני!" הרים ליאו את קולו על ג'ייסון ונעמד על רגליו שרעדו מעט "רנדל החליט לא לקחת את הולי איתנו מאותה הסיבה, זה גם מה שאני הייתי מחליט לולא הנבואה המזורגגת הזאת." ליאו היה עצבני, אבל ג'ייסון לא התרגש מכך... "איך אתה חושב שרנדל יגיב ברגע שיישמע את ההחלטה? בדיוק כמו שאני הייתי מגיב, ולכן אני לא מסכים עם זה, ג'ייסון." אמר והתנשם מעט בכבדות "אני לא הולך להאשים אותו, אני לא הולך לקחת את הצד שלך הפעם." סיים לדבר ויצא מן המשרד בטריקת דלת.
"באמת..." אמר ג'ייסון לעצמו בחוסר אמון. הוא היה מעדיף שסוכניו לא ייפתחו אהבה חזקה מידיי לעמיתים, מכיוון שזה יצר מחלוקות ודאגות במפקדה.
ליאו ידע שרנדל עומד להשתמש באלימות כלפי ג'ייסון... אמנם הוא אמר שלא ייקח את הצד שלו הפעם, אבל אי אפשר יהיה לתת לרנדל להכות את המפקד שלו עד זוב דם... גם אם הכעס שלו יהיה מוצדק. ליאו ניסה לחשוב חיובי, מייקל יהיה בטוח, הריי הוא לא ייתן לאף פושע לגעת בו, הוא חייב לסמוך על עצמו ועל הכוח שלו וזה מה שישפר גם את הרגשתו של רנדל, אך הציפייה ממנו לחשוב באופן הגיוני, לפחות מיד לאחר שייוודע לו, היא מיותרת – לרנדל ייקח זמן להבין שהולי תהיה בטוחה כל עוד היא איתו ולסמוך על הכוח שלו. בזמן כזה הוא רק חושב על השלילי ועל הסיכון בלקחת ילדה קטנה אל יער, בו ייתכן ונמצאים הפושעים... זו לא הייתה סיטואציה פשוטה וליאו לא ידע מה יהיה סופה.
"הגעת מוקדם." ג'ניפר נכנסה אל המפקדה, היא הבחינה בליאו היושב בעמדה שלו מול המחשב, משלב את ידיו ושוקע במחשבות. הוא לא הבחין בג'ניפר, הוא חי את התסכולים שלו.
"ליאו?" קראה ג'ניפר בשמו והניחה יד על כתפו מאחור, הוא נבהל לרגע והסתובב לעברה. הראש שלו היה כל כך טרוד, הוא לא שם לב לכניסתה של ג'ניפר אל המפקדה.
"סליחה... אני כל כך מתוסכל מכל מה שקורה." התנצל ליאו ונעמד מולה, נאנח "העובדה שאני חייב לקחת את מייקל איתנו, זה הדבר הכי קשה שאני יכול לעשות... אבל אין לי ברירה." הוסיף בקול שבור.
"אני מבינה את הרגשתך... אבל למה שלא תאמין במייקל קצת? הוא למד המון, הוא כבר לא חלש כמו שהיה בעבר ובזכותך." היא חייכה אליו, דבריה גרמו לו להרגיש מעט טוב יותר. ליאו הנהן בהבנה, משפשף את עיניו העייפות מן הלילה "אני אזכור את זה." אמר לה "ועוד דבר, עומדת להיות פה מלחמה... ג'ייסון יודיע לרנדל שהולי חייבת לבוא איתנו למשימה, אני כבר אומר לך שזה יהיה רע." אמר לה בדאגה "אני דואג שזה ייגמר לא טוב, אנחנו צריכים לעצור את רנדל, בעיקר משום שהולי עלולה לקבל התקף אסתמה." הוא חזר להתיישב, ג'ניפר נראית דאוגה גם היא... היא אהבה את הולי מאוד, ג'ניפר הייתה הראשונה שהתחברה אל הילדה הקטנה הזאת, היא הבינה ללבו של רנדל, לקחת את הולי למשימה כה מסוכנת זה לא פשוט, אך מצד שני אין טעם שילכו לחפש את האבן ויישארו שם למשך חודשים או אף שנה, מפני שאינם יודעים היכן היא ממוקמת... אם יחליטו להישאר כאן, ארגוני הפשע עלולים למצוא את האבן ובכך לגרום לאסון. רנדל חייב להסכים לבואה של הולי, הוא ושאר הסוכנים יעשו את כל המאמצים בכדי להגן עליה.
"רנדי! אני כל כך שמחה! יש לנו שני ימים ביחד!" צהלה הולי והחלה לקפוץ על המיטה "אני הייתי מאוד עצובה!" רנדל תפס בגופה.
"אל תקפצי, שכחת מה אמרנו? אסור לנו להשתולל יותר." הוא הניח אותה על הרצפה, מחייך "אני מאושר לראות אותך שמחה... גם אני שמח, נעשה הרבה דברים ביחד. כמו תמיד." אמר ורכן מולה, עוזר לה להתלבש.
כמובן שרנדל היה שמח, אבל הוא חש שהסיבה לביטול הטיסה היום היא לא דבר של מה בכך.
"אני אוהבת את השמלה הזאת." אמרה הילדה הקטנה והסתובבה מהר בכדי שהשמלה תתעופף.
"וואו... את תהיי דוגמנית ללא ספק." החמיא לה רנדל, מגחך. "מה את רוצה שנעשה בשיער?" שאל אותה באהבה.
"היום רנדי מחליט!" אמרה הולי והצביעה על אביה "אני מחליטה שאתה מחליט."
"אני? בסדר... נעשה לך קרחת." צחק איתה רנדל.
"לא רוצה..." היא נראית מודאגת לפתע "קרחת זה לא יפה! אני אוהבת את השיער שלי..." היא נפחה את לחייה בקול רטנוני וליטפה את שיערה "אני מחליטה שלא, רנדי."
"אבל אמרת שאני מחליט, לא? טוב נו, אני מחליט שאת מחליטה." הוא אמר לה בחיוך "מה לגביי קוקיות?"
"את זה אני אוהבת!" היא קראה בשמחה, אבל אז הרגישה תחושה לא נעימה, היא נעצרה לפתע והביטה למעלה.
"הולי?..." שאל רנדל בדאגה. הוא ידע שכשדבר כזה קורה, הולי מרגישה משהו בעזרת כוחותיה. רנדל הניח את ידיו על כתפיה בעדינות "מה את מרגישה?" שאל אותה בדאגה.
"רנדי..." היא חזרה להביט עליו "אני רוצה שיהיה לנו כיף היום..." הוסיפה בקול עדין.
"למה שלא יהיה לנו כיף? רק תגידי לאן את רוצה ללכת ואני אקח אותך, קטנה שלי..." אמר לה ברוך. הוא לא ידע מה הולי הרגישה או ראתה, אבל זה גרם לה לדאוג וזה הטריד אותו.
"אל תכעס היום... הכל יהיה בסדר." היא חיבקה אותו. רנדל לא הבין... הוא ליטף את ראשה. הוא קיווה ששום דבר רע לא קרה, הוא שנא יותר מכל לראות את הולי מתעצבת.
הולי הרגישה שמשהו לא טוב עומד לקרות, היא ראתה את רנדל עצבני מאוד... היא החלה לדאוג. הילדה רצתה לראות את אביה שמח ומחייך, ההרגשה המעיקה הטרידה אותה, לפתע היא לא רצתה ללכת למפקדה.
"אני בסדר, הולי. תחשבי על כל הדברים הכיפיים שנעשה היום..." השיב לה רנדל והרים אותה על ידו, מנשק את לחיה "מחר אני לא אלך לעבודה, כל היום נעשה דברים מהנים שאת אוהבת." הבטיח לה בחיוך "בסדר, הולי?"
היא הנהנה, מחייכת אליו למרות שבתוך תוכה התחושה הבלתי נעימה עדיין הייתה קיימת, היא פחדה להשתמש בכוחותיה ולראות את העתיד... בדרך כלל היא העדיפה שלא להשתמש בזה וגם עכשיו לא.
"רנדי?" אמרה לפתע בקול קטן.
"כן?" השיב לה, מביט על עיניה הגדולות.
"אני אוהבת אותך..." הילדה הקטנה הניחה את ראשה על כתפו "אתה הכי יקר." הוסיפה. רנדל השתדל שלא להזיל דמעות, זה קרה לו בכל פעם שהולי אמרה לו את זה.
"הו הולי, את האור שלי..." השיב לה באהבה ונשם עמוק, ליבו לא עמד בכל האהבה הזאת... למרות שנשארו להם עוד יומיים לפני שיטוס, הוא לא יכל שלא לחשוב על זה, הוא לא ידע כיצד יהיה מסוגל לעזוב את הבת שלו למשך כל כך הרבה זמן, זה לא נראה לו הגיוני.
הסוכנים במפקדה כבר היו מוכנים לבואו של רנדל ולשיחה הדרמתית, נראה שכולם חששו מתגובתו של רנדל, הם ישבו בחדר הועידה. מייקל נראה לא מרוצה מן המצב, גם הוא בעצמו לא רצה שהולי תבוא ובדומה ליאו, לא האשים את רנדל על כך.
"ג'ייסון, היא בת חמש! אתה... לא יכול פשוט לקחת אותה למקום כזה." אמר מייקל למפקדו. ליאו, אשר ישב לידו הניח יד על כתפו, הוא ידע כמה מייקל דואג להולי.
"כמובן שאני יכול, היא לא ילדה רגילה, יש לה כוחות ובלעדיהם אנחנו נהיה אבודים ביער." השיב לו ג'ייסון "תחשוב הגיוני, אין לנו טעם לחפש את האבן ללא הילדה שתדריך אותנו." הוסיף ונאנח "כולכם צריכים להיות בדעתי, אחרת רנדל לא יסכים."
"אתה צודק." הסכים איתו סטיב "ומי אמר שהולי לא תהיה בסכנה אם תישאר כאן לבדה עם איזה סוכן? היא צריכה להיות עם רנדל." אמר והניח את ידו על השולחן "רנדל הוא ההגנה הכי טובה שלה, אבל יהיה קשה לו להבין... הוא זוכר את מה שקרה במסע הקודם." ג'ייסון הנהן.
"ג'ייסון, תנסה לדבר איתו ברכות ולא בתוקפנות כמו בדרך כלל." הוסיפה רייצ'ל "לא מאמינה שזה יעזור, אבל אפשר לנסות. אנחנו חייבים להצליח במשימה הזאת... אם ארגוני הפשע יגיעו אל האבן לפנינו... נהיה בצרות." אמרה רייצ'ל והסתכלה על סטיב בדאגה.
"הולי מסוגלת לחוש בהילת האבן ולכוון אותנו לשם, אתם מבינים? אנחנו נחפש את האבן לנצח ללא עזרתה של האלמנט החמישי." הסביר ג'ייסון בנחישות "חוץ מזה, יהיה לנו מטוס, ניקח צוות גדול ולא נצטרך ללכת ברגל יותר מידי... פשוט נטוס אל המקום המדויק בו מסתתרת האבן ונסיים עם זה כמה שיותר מהר."
"בתקווה שלא נתקל בארגוני הפשע." אמרה לפתע ג'ניפר "לא הייתי סומכת על לסיים את זה מהר מידי, ג'ייסון." הוסיפה ג'ניפר בקרירות ועברה להביט על מייקל "אבל מייקל צודק, הולי היא ילדה קטנה ולא חפץ, ואתה רוצה לקחת אותנו איתנו אל הסכנה. היינו יכולים להסתדר לבד, אני מעדיפה לחפש לנצח מאשר לסכן אותה."
"את שומעת את עצמך?" התפרץ סטיב "הולי במלא לא תצליח במשימה שלה בלי האבן ותמות, אז מה את מעדיפה?"
"ואתה מעדיף שיקרה לה משהו עוד לפני שתשלים את המשימה?" השיבה לו ג'ניפר ברוגז ונעמדה על רגליה מול סטיב.
"מספיק! סוכנים, זה לא הזמן להתווכח. שבי ג'ניפר." הורה לה ג'ייסון והיא חזרה לשבת, משלבת את ידיה. "קבעתי בתור המפקד שלכם שהולי חייבת לבוא איתנו, רנדל יצטרך להבין שהולי תהיה סכנה גדולה יותר אם תכשל במשימתה, מאשר שתבוא איתנו ותהיה מוגנת על ידי רנדל ועל ידינו." אמר ג'ייסון בהחלטיות.
רנדל והולי נכנסו למפקדה, הולי רצה בשמחה אל ג'ניפר שחיבקה אותה באהבה מחויכת.
"את יודעת, אני ורנדי נעשה הרבה דברים ומשחקים ביחד! במיוחד בשני ימים האלה." אמרה הילדה לסוכנת. ג'ניפר ניסתה לחייך, היא ידעה מה הולך לקרות בעוד מספר דקות... עצוב לה שהולי תצטרך לסבול את זה, תגובתו של רנדל עלולה להיות הרסנית כשזה קשור אליה ולביטחון שלה.
"באמת? איזה יופי..." היא ליטפה את ראשה הקטן ורכנה מולה "את רוצה שנלך למטבח? יש לי הפתעה בשבילך." היא הרימה את הילדה על ידה, היא העדיפה שהולי לא תהיה נוכחת בשיחה, היא עלולה לקבל התקף אסתמטי מצפייה ברנדל העצבני על ג'ייסון.
"אני רוצה שוקולד!" היא קראה בהתלהבות, אבל אז נזכרה בתחושה הרעה שהרגישה עוד בביתה. היא נראית לפתע מודאגת והביטה סביב, מחפשת בעיניה את אביה. ג'ניפר הבחינה בשינוי במצב רוחה ותהתה לעצמה האם הולי מרגישה את מה שהולך לקרות.
רנדל הבחין שמשהו לא בסדר – ליאו, מייקל, סטיב ורייצ'ל לא נראו במיטבם, בעיקר ליאו ומייקל. רנדל התיישב ליד ליאו, הוא ידע שמייקל יהיה חייב לצאת איתם ולכן הוא מודאג עד עמקי נשמתו... הוא הבין אותו.
"אנחנו נהיה בסדר. כולנו נגן על מייקל, אני מבטיח להגן עליו." ניסה רנדל לנחם את ליאו, הוא לא ידע איך לנחם כל כך... אך לפחות ניסה.
"אגן עליו בחיי... תודה רנדל. אתה-"
"כנסו פנימה, אנחנו מתכנסים לשיחה חשובה." קטע את דבריו של ליאו ג'ייסון, מסמן לו בעזרת עיניו שלא יספר דבר לרנדל לפני השיחה. ליאו נאנח ונעמד על רגליו, מבחין במייקל שנראה לא רגוע, הוא קרב אליו והסתכל לו בעיניים, מניח יד על כתפו.
"מייקל, תהיה רגוע... בסדר? רנדל יבין, אנחנו נגרום לו להבין." השתדל ליאו להרגיע את מייקל.
"לא ליאו, אתה מכיר אותו... הייתי אומר שאני מפחד יותר על ג'ייסון. אני לא מסכים איתו וחושב שהולי צריכה להישאר כאן... אבל אני לא רוצה לראות אותו ואת רנדל רבים." הסביר מייקל את חששותיו לליאו "אנחנו צריכים לעצור את רנדל אם זה יקרה." הוסיף.
"נעצור, אבל זה לא יהיה פשוט... אני לא רוצה שתתערב בזה, אתה עלול להיפגע." השיב לו ליאו בדאגה וחיבק אותו "יהיה בסדר."
רנדל לקח את הולי מידיה של ג'ניפר, מבחין במבטה המודאג של האישה, רנדל הבין מתגובותיהם של כולם כי הסיבה לביטול הטיסה היא לא טובה, הוא לא חשב יותר מידי על זה, הוא פשוט שמח מהיומיים הללו בהם הוא יכול לבלות עם הולי לפני הטיסה.
"קמת רגוע הבוקר?" שאלה אותו ג'ניפר בהיסוס.
"אני חושב שכן." ענה בחוסר הבנה. "מה זאת השאלה הזאת?"
"סתם... מותר לדאוג, נכון הולי?" שאלה ג'ניפר את הילדה הקטנה בחיוך. הולי על ידו של רנדל נראית מודאגת, היא הביטה ישירות על עיניה של ג'ניפר, היא הרגישה את זה.
"רנדי בסדר, אני איתו..." השיבה ונישקה את לחיו של אביה, רנדל חייך אל הילדה ברוך.
"כמובן." היא חייכה אל הולי ונשמה עמוק "תתקדמו לשם, אני כבר באה." אמרה הסוכנת לרנדל והולי.
רנדל לא היה מרוצה, הוא הרגיש שכולם יודעים משהו ומסתירים את זה ממנו ומהולי. הוא נכנס יחד עם בתו אל החדר הגדול, בו נהגו הסוכנים לערוך שיחות חשובות ודיונים סביב השולחן הגדול. רנדל ישב כשהולי יושבת על ברכיו, מולם ישבו רייצ'ל וסטיב, אשר השתדלו לא להביט על עיניו של רנדל בכדי להסתיר את דאגתם, אך הוא כבר חשש שמשהו לא כשורה.
בכניסה לחדר, לפני שג'ייסון נכנס, עצרה אותו ג'ניפר.
"האם באמת כדאי שהולי תשתתף בשיחה ותשמע את הכל?" שאלה אותו הסוכנת.
"כן, רק הולי יכולה להרגיע את רנדל, ובנוסף בעזרת כוחותיה היא במלא תשמע ותבין על מה דיברנו... אין לכך אף תועלת." משיב לה ג'ייסון ופותח את הדלת עבורה "כנסי בבקשה." ג'ניפר נכנסת ומתיישבת, מציצה לכיוונם של ליאו ומייקל, אשר ישבו בשקט אחד ליד השני, ראשם טרוד במחשבות.
ג'ייסון נכנס, הוא עמד מול הסוכנים היושבים סביב השולחן, מביט על הולי ונושם עמוק.
"התכנסנו כאן היום לאחר שנאלצנו לדחות את הטיסה לאינדונזיה במטרה למצוא את אבן האש. הסיבה בגינה הטיסה נדחתה היא הגיונית, אנחנו לא חשבנו על כך קודם לכן." החל להסביר ג'ייסון "כולם יודעים את הסיבה... מלבדכם, רנדל והולי."
רנדל הבין שזו הסיבה להתנהגותם יוצאת הדופן של שאר הסוכנים, הם ידעו משהו שהוא והולי לא ידעו עליו, לא הפתיע אותו שג'ייסון לא יידע אותו... ג'ייסון מעולם לא באמת חיבב אותו, הוא צירף אותו והחשיב אותו כחלק מהם, רק משום שהוא חזק ויעיל זה לא מה שהפריע לרנדל, הוא רצה לדעת את הסיבה לדחיית הטיסה כשהחשש בתוכו גובר.
"זה לא מפתיע אותי, תגיע לפואנטה." האיץ רנדל בג'ייסון, הולי על ברכיו נראית מודאגת.
"הסיבה היא... הוחלט שהולי חייבת לבוא איתנו." אמר ג'ייסון בלי חשש "אין ברירה אחרת, רק היא תוכל להוביל אותנו אל האבן."
רנדל חשב שהוא לא שמע טוב, הוא הרגיש שהוא מקבל בום לפנים, הוא החל לנשום בכבדות... זה לא הגיוני, הוא לא הצליח לעכל את דבריו של ג'ייסון.
"מה... אמרת?" שאל רנדל, משתדל להשתלט על עצמו "תחזור על זה שוב." הוסיף, נושך את שפתיו.
נראה שהולי לא בדיוק הבינה עד הסוף את החלטתו של ג'ייסון, אז היא כן הולכת איתם?
"רנדל, בבקשה תרג-"
"שתוק!" השתיק רנדל את ליאו מן הצד, הסוכנים האחרים נראו מודאגים מאוד, אך ניסו לא להתערב כעת, בתקווה שאולי רנדל יסכים להבין ולא יתפרע כבדרך כלל.
"הולי באה איתנו, רנדל, ככה קבעתי וככה יהיה." אמר ג'ייסון ובלע רוק, הוא לא יכול לתת לעצמו לפחד מהסוכן שלו, למרות שלשניהם אין עבר מזהיר במיוחד יחד.
מה לעזאזל הבן אדם הזה חושב שהוא עושה?! רנדל לא הבין אותו, כמו תמיד! והזעם עלה בו בקלות, הוא לעולם לא יסכן את הולי, היקרה לו מכל, וייקח אותה איתם! לעולם!
רנדל נעמד בהפתעה, מניח את הולי המבולבלת, ורץ לכיוונו של ג'ייסון, תופס בצווארון חולצתו, מעניו ניצת זעם רב.
"רנדל, עזוב אותי." הורה לו ג'ייסון, אך רנדל הידק את האחיזה בו.
"תשכח מזה שהולי באה אל המשימה המחורבנת הזאת!" צעק רנדל על ג'ייסון בעצבים "אתה מבין אותי?!" שאל כשהוא מטלטל את גופו של ג'ייסון, אשר לא נלחץ או פחד, הוא היה רגיל לרנדל ולתגובותיו האגרסיביות בקשר להולי.
"רנדל, תפסיק!" צעקה ג'ניפר מן הצד, כולם ידעו שזה מה שהולך לקרות היום. רנדל התעלם מצעקתה והצמיד את ג'ייסון לקיר "הולי נשארת פה." קבע, מתנשם בכבדות מן העצבים שתקפו אותו. ג'ייסון ידע שלא משנה מה רנדל יעולל לו, הולי חייבת לבוא.
"היא חייבת לבוא איתנו! האלימות שלך שלא תשנה דבר, הולי היא האלמנט החמישי! היא לא ילדה רג-" רנדל החטיף לפניו של ג'ייסון וגורם לשאר הסוכנים לצרוח בבהלה.
"רנדל, האלימות לא תעזור!" ליאו תופס בידו של רנדל, מנסה לדבר אליו בהגיון "אפשר לדבר על זה, תפסיק! אתה מספיק חכם בשביל להבין!" רנדל דוחף את ליאו ממנו.
"כשהאידיוט הזה יפסיק לדבר שטויות, אני אפסיק!" קרא רנדל וחזר להביט על ג'ייסון.
"האידיוט הוא אתה רנדל, אתה מתקשה להבין! אתה מנסה להפוך את הילדה הזאת לילדה רגילה, היא לא! אם אתה רוצה ילדה רגילה, תאמץ לך אחת אחרת." אמר ג'ייסון לרנדל מתנשם, הוא ראה את מייקל מן הצד, פוער את שפתיו בחוסר אמון.
"אתה... אתה רוצה למות?!" צרח רנדל כמו שלא צרח כבר הרבה זמן, כנראה שהיום החליט ג'ייסון לעלות לו על העצבים, לדרוך לו על הנקודה הכי חלשה שלו, הולי. רנדל המשיך להחטיף לפניו של ג'ייסון עד שדיממו. הסוכנים לא הצליחו להבין את ג'ייסון, במקום לנסות ולהרגיע את רנדל, הוא רק גרם לו לזעום יותר, מדוע הוא עשה את זה?
הולי הביטה בכל ההמולה, בעיקר על רנדל ונכנסת להיסטריה, היא מתחילה לנשום בכבדות ואף עושה פיפי במכנסיה.
"ר-רנדי?..." היא אומרת את שמו ושולחת את ידיה הקטנות אליו, דמעות זולגות במורד לחייה.
"סטיב, הילדה!" קוראת רייצ'ל בדאגה, סטיב ממהר להרים את הילדה הקטנה על ידו כשעיניה הגדולות עוד בוהות על רנדל הצורח, ויוצא עמה מן החדר כשרייצ'ל בעקבותיו. אם הולי תקבל התקף אסתמטי בנוסף לכל העצבים של רנדל, המצב רק יחמיר. הולי רעדה על ידו של סטיב ונשנקה בבכי, רייצ'ל הביטה על הולי הנסערת והתמלאה רחמים כלפיה, הילדה הייתה בהלם, נראה שגופה כמו קפא. רייצ'ל ידעה שרנדל פעל מתוך דאגה חסרת גבולות להולי, אבל הוא לא הצליח להשתלט על עצמו, הוא אדם אלים. סטיב ליטף את גבה של הילדה, גופה רועד.
"ששש... הכל בסדר, רנדל בסדר." ניסתה רייצ'ל להרגיע את הקטנה וליטפה את לחייה הרטובות מן הזיעה והבכי.
"אני רוצה ללכת לרנדי! תנו לי ללכת!" צרחה לפתע הולי בבכי ונאבקה בידו הגדולה של סטיב ללא הועיל, נראה שהיא השתחררה מן ההלם שתקף אותה לפני כן. סטיב הסתכל על רייצ'ל בחוסר אונים, הוא לא רצה לשחרר אותה כך שתראה את אביה במצב הזה.
רייצ'ל נאנחה "סטיב, אני חושבת שרק הולי יכולה להרגיע את רנדל... הוא לא הולך להירגע בקרוב." אמרה הסוכנת בקול מודאג, בזמן שהולי מנסה להשתחרר מידו.
"אבל היא עלולה לקבל התקף..." השיב סטיב "המצב רק יחמיר אם היא תהיה בסכנה!"
"אני יודעת... אבל אין ברירה אחרת. היא תעצור את רנדל והכל ישוב לקדמותו, שחרר אותה סטיב." הציעה רייצ'ל לסוכן כהה העור, אך הוא נראה עדיין מהוסס לגבי זה.
ג'ייסון ניסה לקום מהרצפה, שפתיו ואפו מדממים. הסוכנים הצליחו לתפוס בידיו ולמנוע ממנו להמשיך ולהכות את המפקד שלו. רנדל עדיין נראה עצבני, הוא הביט על ג'ייסון במבט הקרוב לשנאה. ג'ייסון ירק דם על הרצפה ונשם בכבדות. הוא היה יכול לפטר את רנדל בזה הרגע, לעיתים הוא באמת רצה לעשות את זה, הריי איזה מפקד ייתן לסוכנו להכות אותו כך? אך האשמה לא נופלת על רנדל, אם כי על הולי שנכנסה לחייו וגרמה לדעתו להיטרף מרוב אהבה כלפיה, רנדל הוא לא האדם שהיה לפני שנה, ילדה קטנה כל כך הצליחה לחדור ללבו ולגרום לו להתנהג כמעט כמו משוגע בכל הקשור אליה. ג'ייסון ידע שלרנדל עבר קשה מאוד, ולמרות שלא חיבב אותו במיוחד, הוא ריחם עליו. הוא רצה לבחון אותו - עד כמה רנדל מסוגל להיות אלים, האם הוא יהיה מסוגל לרצוח אותו? ג'ייסון לא פעל מתוך סקרנות, הוא פעל מתוך התפקיד שלו, כמפקד של רנדל, הוא רצה לדעת מה הן הגבולות שלו, כנראה שלא הכיר אותו מספיק, בעיקר לא את רנדל של השנה האחרונה.
"אתה לא מתבייש, רנדל? אתה, כאבא לילדה בת חמש, מתנהג באלימות לנגד עיניה. יש לך מזל שסטיב לקח אותה, שלא תראה כמה ברברי אביה, שלא תגדל להיות אלימה כמוך. איך ילדה כל כך פגיעה אוהבת יצור אלים כמוך?" אמר ג'ייסון לרנדל, משתדל לקום מהרצפה, הסוכנים היו בהלם מוחלט, ייתכן שג'ייסון תכנן את כל זה?
"תפסיק!!!" צרח רנדל כמעט בבכי והצליח להשתחרר מידיהם של הסוכנים בעזרת כוחותיו. ליאו, ג'ניפר והסוכנים האחרים נדחפו אחורה ונפלו על הרצפה. מייקל רץ בבהלה אל ליאו וג'ניפר ועזר להם לקום.
"ג'ייסון... לא ציפיתי ממנו." אמר ליאו למייקל וג'ניפר "הוא נהנה להתעלל ברגשות של רנדל. אני לא מאמין שזה באמת קורה. אני מתבייש." אמר בכעס. מייקל וג'ניפר הסכימו איתו, ג'ייסון מרתין עבר את הגבול, מה הוא ניסה להשיג בכל זה? הוא יהיה חייב לתת להם תשובות לאחר מכן.
"עכשיו אתה תתחנן שאשחרר אותך!" צרח רנדל בזעם והניף את ידו מעלה בכדי להכות את ג'ייסון שוב, להפתעתו של רנדל ושאר הסוכנים ג'ייסון אפילו לא התנגד או נראה מפוחד, הם ציפו שהוא יגיב וינסה להכות את רנדל חזרה, אבל הוא פשוט נתן לרנדל להכות אותו.
"רנדי!" הולי רצה לעבר אביה, רנדל הביט עליה בעיניים פעורות, מתנשם בכבדות. ברגע שראה את הולי, הוא הצליח להתעשת. הילדה הקטנה חיבקה אותו בבכי "אל תהיה כועס יותר! אני לא רוצה שתהיה כועס!" קראה הולי, נשנקת מהבכי.
כמה נורא מצדו... הוא התנהג נורא והולי ראתה את הכל, הוא היה כל כך זועם על ג'ייסון שרצה לקחת את הולי למשימה המסוכנת, ולא חשב על כיצד יצטייר בעיניי ילדתו. הוא רכן מולה, מחבק אותה בחוזקה "הולי... אני מצטער... קטנה שלי." הוא ליטף את ראשה, מרגיש כמה לבה פועם במהירות. הוא רצה למות... הוא היה אלים לנגד עיניה, הוא שנא את עצמו. הסוכנים האחרים מיהרו אל מפקדם ועזרו לו לקום מהרצפה.
כשג'ייסון אמר לו את זה, הוא עדיין כעס ואף כעסו גבר לאחר דבריו, כל מה שהוא רצה זה להשתיק אותו, אבל ג'ייסון צדק בזה... הוא היה אלים והולי ראתה את זה... האם היא מפחדת ממנו עכשיו?
"רנדי... אתה רגוע עכשיו?" שאלה הילדה הקטנה בשקט.
"אני בסדר... אל תדאגי." השיב לה ברוך, מלטף את לחיה "אני רגוע בזכותך." הוסיף, משתדל לא להישבר מולה ולבכות. לא היה טוב להולי להילחץ, הוא היה צריך לקחת אותה מכאן מהר, לפני שג'ייסון ידבר שטויות שוב.
"אני תמיד ארגיע אותך..." לחשה לו באהבה ונישקה את מצחו, מחייכת אליו קלות.
"הולי..." אמר רנדל את שמה באהבה, ממצמץ בעייפות "אני כל כך מצטער..." התנצל בפניה שוב, היא כנראה חושבת שהוא אבא אלים ולא משמש לה דוגמה טובה.
"אל תצטער... עכשיו זה בסדר!" אמרה בדאגה "לא לחשוב דברים לא נכונים, רנדי." היא חיבקה אותו שוב והניחה את ראשה על כתפו הגדולה, רנדל נאנח והרים אותה על ידו. הוא ידע שהולי קראה את מחשבותיו, היא יודעת כמה הוא מאוכזב מעצמו... אך יותר מכל הוא פחד שהילדה שלו מפחדת ממנו עכשיו, הוא ידע שזה פשוט ישבור אותו אם יהיה כך הדבר.
ג'ייסון הביט על השניים מהצד, הוא עמד ליד ליאו וג'ניפר שתמכו בו והביאו לו נייר בכדי לנקות את הדם משפתיו ואפו בעקבות המכות שקיבל מרנדל. הוא תהה למה רנדל עוד מסוגל, אם הולי לא הייתה מגיעה בזמן ומרגיעה אותו... האם היה מסוגל לרצוח אותו? ג'ייסון לא רצה להאמין בכך, הוא ידע שרנדל הוא לא אדם רע, אבל קשה לו לשלוט על העצבים שלו. מצד אחד הולי ריככה אותו וגרמה לו להבין יותר את הסביבה ופחות לפגוע באנשים, אך מצד שני... התגובות השליליות של רנדל גוברות כשהולי היא הנושא, ג'ייסון מעולם לא ראה את רנדל מגיב כך לפני שנה. לגביי ההחלטה אם לקחת את הולי איתם למשימה או לא... ג'ייסון לא התכוון לוותר, הוא היה בטוח שהולי תדבר איתו ותסביר לו שבלעדיה הסיכויים למציאת האבן אפסיים, וכך יגדל הסיכוי שאירגוני הפשע ימצאו אותה לפניהם, לא היה אפשר לדעת וג'ייסון לא רצה להסתכן.
"אתה בסדר?" שאל ליאו לשלומו.
"אכן." השיב ג'ייסון, הוא לא רצה להראות אף חולשה כמפקד.
"למה עשית את זה? גרמת לו להתעצבן יותר ויותר... בשביל מה?" הוסיף לשאול ליאו בעצבים. "רצית שהוא יקבל התקף לב בגילו? אתה אכזבת אותי."
"ליאו, אני לא דואג לרנדל. אני מכיר אותו יותר שנים, ואתה לעולם לא תבין את הסיבות שלי." השיב לו, לא מביט עליו ויצא מן החדר, לא מסוגל לראות עוד את האהבה השוררת בין רנדל להולי, הוא התעצבן מכך... הוא התגעגע לרנדל הישן, כן, רנדל האכזרי, אך האחד שביצע משימות בשקט, האחד שהיה נערץ בקרב תושבי ניו-יורק... היום הוא רק משמש כאבא לילדה קטנה, אשר גורלה לא באמת לא ידוע... אם הולי לא תצליח במשימתה, היא תמות... ולאחר מכן? רנדל לא יהיה בכלל.
ליאו הביט מאוכזב על הדלת הנסגרת מאחורי ג'ייסון, ג'ניפר יצאה עצבנית אחריו. כסוכן נאמן וותיק של האפ.בי.איי המכיר את ג'ייסון שנים לא מעטות, הוא התקשה להאמין שג'ייסון באמת בחר בדרך הזאת עם רנדל, לולא היה הוא המפקד, הכל היה מסתיים אחרת ובאופן הכי טוב.
"היי, ליאו... אתה בסדר? כלומר, אני יודע שאתה מאוכזב מג'ייסון, גם אני." אמר לו מייקל בתסכול "מה נעשה עכשיו? הטיסה היא בעוד יומיים, אני מקווה שג'ייסון שינה את החלטתו."
לפתע ליאו חיבק אותו "גם אני מקווה... אבל הכי הוקל לי שלא התערבת, הקשבת לי."
"כמובן שאקשיב לך, אתה הרי יודע הכי טוב מכולם." השיב הסוכן הצעיר וחייך מעבר לכתפו של ליאו בזמן שהתחבקו.
רנדל מרים את הולי על ידו, מתכוון לעזוב את המפקדה בזה הרגע. הוא לא ידע מה יקרה בהמשך, בינתיים הוא לא רצה לראות את הפרצוף של ג'ייסון אחרי מה שאמר. הולי נראית תשושה, בשביל ילדה קטנה לחוות דבר שכזה... היה מעל ומעבר. המצפון של רנדל לא הניח לו.
"היי, רנדל... חכה רגע." עצר אותו ליאו, מייקל עמד מאחוריו, מחייך אל הולי וכמו תמיד הילדה חייכה אליו בחזרה, אך בעייפות, מניחה את ראשה על כתפו של אביה.
"מה?" שאל רנדל בחוסר סבלנות "הוא החליט את זה על דעת עצמו? לא דיברת איתו על זה? כי אני בטוח שהתגובה שלך הייתה זהה לשלי אם למייקל הייתה אפשרות להישאר כאן והאידיוט הזה היה מקבל החלטה כזאת."
ליאו נאנח, מתאמץ להתעלם מהמשפט האחרון "אני צריך לדבר איתך, רנדל. לא איתו."
"נדבר מחר... אני לא מסוגל להישאר כאן עכשיו." משיב רנדל ופונה ללכת.
"רגע רנדי... אני רוצה לחבק ולהגיד לליאו ומייקל להתראות." אומרת הילדה, ליאו ומייקל חייכו. רנדל ידע כמה הולי אוהבת את ליאו ומייקל, הם שמרו עליה הרבה כשלא היה בסביבה והוא סמך עליהם יותר מכל אחד אחר במפקדה.
רנדל הניח את הילדה, ליאו ומייקל רכנו מולה והיא קפצה עליהם בחיבוק.